קטגוריה:יחזקאל טז מג

<< | ספר יחזקאל • פרק ט"ז • פסוק מ"ג | >>

נוסח המקרא

יען אשר לא זכרתי [זכרת] את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי [עשית] את הזמה על כל תועבתיך

המהדורה המנוקדת:

יַעַן אֲשֶׁר לֹא זכרתי [זָכַרְתְּ] אֶת יְמֵי נְעוּרַיִךְ וַתִּרְגְּזִי לִי בְּכָל אֵלֶּה וְגַם אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְלֹא עשיתי [עָשִׂית] אֶת הַזִּמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ.

המהדורה המוטעמת:

יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זָכַרְתְּ֙ זכרתי אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִךְ וַתִּרְגְּזִי־לִ֖י בְּכׇל־אֵ֑לֶּה וְגַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣ךְ ׀ בְּרֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְלֹ֤א עשיתי עָשִׂית֙ אֶת־הַזִּמָּ֔ה עַ֖ל כׇּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃

המהדורה הדקדוקית:

יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זכרתי [זָכַרְתְּ֙] אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִ/ךְ וַ/תִּרְגְּזִי־לִ֖/י בְּ/כָל־אֵ֑לֶּה וְ/גַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣/ךְ׀ בְּ/רֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣/י יְהוִ֔ה וְ/לֹ֤א עשיתי [עָשִׂית֙] אֶת־הַ/זִּמָּ֔ה עַ֖ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִ/ךְ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הא" - כמו הנה "ולא עשית את הזימה" - אף על פי שאני נתתי דרכך בראשך לא עשית עצה לתת לב על תועבותיך לשוב מהם כל זימה שבמקרא לשון עצה הוא יש לטובה ויש לרעה

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"ותרגזי" - ענין כעס

"הוא" - הוא כמו הנה וכן הא לכם זרע (בראשית מו)

"הזמה" - ענין גנות ורשע

מצודת דוד

"ולא עשית" - אמר דרך תימה וכי לא עשית את הזמה ההיא נוסף על כל שאר התועבות שעשית

"ותרגזי לי" - הכעסת אותי בכל אלה הדברים

"וגם אני" - כמו שעשית אתם אעשה כן גם אני והנה גמול דרכך נתתי בראשך

"ימי נעוריך" - הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"יען" באר שהעונשים האלה אשר היו בחמה שפוכה היו על שלא זכרו טובות ה' שעשה עמהם בימי נעורים אשר בעבור זה התחייבו לשמור מצותיו ותורותיו, "ותרגזי לי בכל אלה" התועבות שהזכיר למעלה, "וגם אני הא דרכך בראש נתתי" שהעונשים שוזכרו מגיע לה כפי דין תורה, כי הרגיזה בכל אלה שעשו עבירות שהיו חייבי עליהם ארבע מיתות ב"ד (שחשב בפסוק מ' ומ"א), כי מה שעבדו ע"ז ועבודת המולך מגיע ע"ז עונש סקילה, ועל זנות א"א מגיע עונש חנק, ועל רציחת הבנים מגיע עונש סייף, וכן אחר שנדונו כעיר הנדחת הדין הוא שממונה אבד ואנשיה בסייף, אולם מיתת שריפה לא ימצא בבת ישראל שזנתה, רק על הבא על אשה ועל בתה, שזה נקרא זימה, כמ"ש זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (וכמ"ש הטעם לזה בחבורי התו"ה שם), עז"א "ולא עשית את הזמה על כל תועבתיך", הלא גם את הזימה עשית, ומגיע לך גם עונש שריפה, ובאר הדבר איך עשתה את הזימה שהיא תועבת אשה ובתה, כי:

ביאור המילות

"ותרגזי לי". הרוגז מובדל מן הכעס, שהוא הפך מנוחת הנפש, שהנפש תתרגז ותצא ממנוחתה בעבור איזה דבר, אם ע"י פחד, אם ע"י ריב, אם ע"י יתר דברים הסוערים בנפש, וכן יצייר כשיעשה האדם דברים מתועבים נגד האלהות (כמו ובטוחות למרגיזי אל) כאילו ירגז ה' ממקומו להענישו:

"דרכך בראש נתתי", כמו לתת דרכו בראשו (מ"א ח' ל"ב) ר"ל כפי תגמולו הראוי לו:

"הא", כמו הנה, כמו הא לכם זרע:

"הזמה". שם זימה מורה על השתקעות המחשבה בזנות, ולא נמצא בתורה רק על מחלל בתו להזנותה ועל ערות אשה ובתה. ושניהם אחד כי המוציא בתו לזנות, מורה השתקעות הזימה מאב לבתו, וערות אשה ובתה היא מן האם אל הבת, שראוי שהאב והאם ישמרו תולדותם מהשחית, וכן אמר ואיש ואביו ילכו אל הנערה, שזה מורה העזות וההשחתה בתכלית, וזה מיוחד בשם זימה: