מלבי"ם על יחזקאל טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · טו · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה יהיה עץ הגפן", דרך הנוטעים להרכיב ולהבריך זמורות עץ פרי בעץ פרי אחר שע"י ההרכבה הזאת ימשך אליו יניקה מהעץ שנברך לתוכה ויוציא פרי משונה ממוצעת בין שניהם למשל שיבריך זמורות גפן באילן תאנה ימשוך אל זמורות הגפן מתיקות התאנה, או כמ"ש (כלאים פ"א) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהיה זורקת מימיה לתוכה, וכן ירכיבו אילן סרק חלוש באילן סרק חזק שעי"כ נעשה העץ עב יותר כפי העץ שהורכב לתוכה, אולם אם ירקיבו עץ הגפן באילן סרק לא ירויח מאומה שעי"כ יפסיד הפרי כי תנובת הגפן יובטל באילן הסרק, ולא ירויח בעצו כי עץ הגפן רך וחלוש וא"א שיתקשה ויתעבה ע"י האילן הסרק שהורכב בו, וז"ש "מה יהיה עץ הגפן מכל עץ", ר"ל מה יתהוה ממנו אם יורכב בעץ אחר, ומפרש "הזמורה" של הגפן "אשר היה" והורכב "בעצי היער" מה יהיה ממנו, שאם ירכיבו עץ סרק חלש בעצי היער העבים יתהוה ממנו עץ עב וחזק, אבל מה יתהוה מעץ הגפן שחמרו חלוש מאד:

ביאור המילות

"מה יהיה עץ הגפן מכל עץ". לדעת המפ' היל"ל מה ההבדל בין עץ הגפן ובין כל עץ ולשון יהיה מורה מה יתהוה ממנו, כמו והיה לדם ביבשת, ושם זמורה מורה על ענף שנכרת מן העץ, או ענף שכורתים להרכיב באילן אחר כמו וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ח):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היקח ממנו", וכי ירויח עי"כ שיתעבה ויתקשה עד "שיקח ממנו עץ לעשות למלאכה", או עכ"פ "שיקח ממנו יתד לתלות עליו כל כלי", רצה לומר כלי כל שהוא הלא לא ירויח בזה דבר רק יפסיד, שתחת שעד עתה היה עומד לעשות ענבים, מעתה לא יעשה פרי עוד:

ביאור המילות

"כל כלי". כלי כל שהוא. שמלת כל הבא במשפט שולל הוא שולל כללי:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "הנה לאש נתן", אחר שאין בו תועלת לא לשאת פרי ולא שיעשה מלאכה מעצו אינו ראוי רק לאש, וגם זה לא להבעירו כדי להחם ולבשל ולאפות בחומו רק "לאכלה", כי גם חומו חלוש ואין בו תועלת, מוסיף לאמר, אמנם אחר שנתן לאש "והאש אכלה את שני קצותיו וגם נחר תוכו, היצלח אז למלאכה" זה ודאי א"א, כי "הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה" ואיך יעשה למלאכה אחר "שאש יאכלהו"

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן כה אמר ה'", עתה באר הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה, כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'), וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר, כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים, לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים. אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור, שזה נמשל להרכבה כמ"ש ע"כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ז) ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב'), ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם ונתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים, אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז"ש.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתי פני בהם" שמוכן עוד להענישם בהשגחתו, "כי מהאש יצאו" ר"ל הנשאר בימי צדקיהו כבר יצאו מהאש, ואין ראוים עוד למלאכה רק להחזירם שנית אל האש עד "שהאש תאכלם" כולם, ועי"ז ארויח שני דברים,

  • א) "וידעתם כי אני ה' בשומי פני בהם", שע"י העונש ההשגחיי תכירו את ה' המשגיח ומעניש:
 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


  • ב) "ונתתי את ארץ שממה" שזה מגיע להם ע"פ מעשיהם הרעים "יען מעלו מעל" ויחוייב להענישם כפי המשפט: