ספר הרקמה/שער יא
שער יא
[עריכה]ידיעת הבנינים ומקצבם בפעלים
דע כי כאשר תרצה לשקול מאומה מבניניהם בפועל, ר"ל כאשר תרצה לקצוב מלשון פעל כמו בנינם ותהיינה אותיות הבנין ההוא כלם שרשיות, תשים לעומת האות הראשונה מן הבנין ההוא פ"א, ושים עי"ן לעומת אותו השנית, ושים למ"ד לעומת אותו השלישית, ותקרא האות הראשונה מהבנין ההוא פ"א הפעל, כי היא נכח פ"א פעל, ותקרא השנית עי"נו, כי היא נכח עי"ן פעל, ותקרא השלישית למ"ד שלו, מפני שהיא נכח למ"ד פעל, ותהיינה תנועות דמיונך כתנועות דמיונם, עד שישתוה משקלך עם משקלם בעבור שאתה עושה דמות דמיוניהם. הדמיון בזה שתשים דמיון אָמַר מהפעל פָּעַל, ותקרא האל"ף מן אמר פ"א הפעל, ותקרא המ"ם עי"נו, ותקרא הרי"ש הלמ"ד שלו, מפני שאלה האותיות נכח אותיות פעל כאשר אתה רואה: אָמַר, פָּעַל. ותשים דמיון "וַייָ שָׁמֵעַ" (תהלים לד ז), פָּעֵל בצרי תחת העי"ן. ואם יהיה דמיונם מבעלי הכפל, כמו סבב ושׁדד, תאמר גם כן שהוא פעל, כי הכפל הראשון אצלם עי"ן הפעל והשני למ"ד שלו, ולא נשארה ממנו שארית כדי שתכפול אתה אחת האותיות לעמת המותר, אבל אם יהיה בדמיונם מותר על פעל, תכפל אתה דמיונך עד שתשים בו מותר כמותרם. הדמיון בזה כאשר יֵאמר לך בנה לנו מפעל דמות "חֳמַרְמָרוּ" (איכה א כ) או דמות "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ" (משלי כא ח), כבר נאמר לך הוסף על אלה השלש אותיות שתי אותיות, ומשפט הדבר הזה שתִשנה העי"ן והלמ"ד, כי כבר ידעת שכפלו הם עי"ן הפעל והלמ"ד שלו ב"חֳמַרְמָרוּ" וב"הֲפַכְפַּךְ", ר"ל ששָנו המ"ם והרי"ש אשר המה העי"ן והלמ"ד בחמר, ושכפלו הפ"א והכ"ף אשר הם העי"ן והלמ"ד בהפך, ונצטרכת אתה לכפול עי"ן ולמ"ד פעל ותאמר ב"חֳמַרְמָרוּ" – פְּעַלְעָלוּ, וב"הֲפַכְפַּךְ" – פְּעַלְעַל, ותאמר בסַגְרִיר – פַּעְלִיל, וב"יְנֹפֵף" (ישעיהו י לב) – יְפֹעְלֵל, כי הוא"ו הוא עי"ן הפעל והפ"א אשר היא הלמ"ד כפולה. ואם יהיה דמיונם מלה רבעית כלה שרש, תכפל אתה בדמיונך למ"ד הפעל פעם אחת כפי תוספת אותיותם על אותיות פעל, כי אותיות הפעל יתמו קודם תום דמיונם. והדמיון בזה כאשר תרצה להביא מן הפעל כמו דמיון "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ יד), תאמר יְפַעְלְלֶנָּה, תכפול הלמ"ד בעבור יתרון המלה על הפעל באות אחת והיא המ"ם, ותביא אות העתידות וכנוי הנקבה שאינה נמצאת עמך על הדרך אשר הביאו הם. וכן תאמר בדמיון "רֻטְפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר" (איוב לג כה) – פֻּעְלַל, ובדמיון עַכְבָּר – פַּעְלָל, <עמ' 56> ובדמיון חַלָּמִישׁ – פַּעָּלִיל, תכפיל העי"ן בפַּעָּלִיל ותדגש כאשר כפלו הם הלמ"ד בחַלָּמִישׁ ודגשו; ותאמר בדמיון חֲבַצֶּלֶת – פְּעַלֶּלֶת, ותאמר ב"הָאֲחַשְׁתְּרָנִים" (אסתר ח י) – הַפְּעַלְלְלָנִים בשלש למ"דין, הראשונה למ"ד הפעל והיא לעמת השי"ן, והשתים נוספות לעמת הת"ו והרי"ש, כי אתה מביא בתחלה דמיון תחלת בנינם מלשון פעל, ר"ל שתביא דמיון ה'אחש' ותאמר בו הפעל, ואחר תכפֹל את הלמ"ד שתי פעמים במקום מה שחסר לך מאחרית בנינם ר"ל הת"ו והרי"ש, אבל אתה מבליע אחת השלש למ"דין והיא למ"ד הפעל באחת שתי הלמ"דין הנוספות בעבור נוחה ולרוב הלמ"דין במלה, ואחר תוסיף הנו"ן וסימן הקבוץ כאשר עשו הם. ולא כפלת הלמ"ד והעי"ן ותאמר הַפְּעַלְעְלָנִים, כי תשים הת"ו מן "הָאֲחַשְׁתְּרָנִים" (אסתר ח י) במקום העי"ן מן פעל, והעי"ן מן פעל כבר נשלמה בחי"ת, כי דמיון ה'אחש' הפעל, וכבר תמו אותיות פעל כלם ולא נשאר לך דבר שתשקול בו, ונצטרכת לכפול הלמ"ד עד שתגיעך אל הדמיון אשר כונת אליו. הלא תראה כי הֲפַכְפַּךְ מלה שלשית כפולת העי"ן והלמ"ד הגיעה בכפל חמש אותיות, ואתה אומר במשקלה פְּעַלְעַל ותכפל עוד הלמ"ד והעי"ן מן פעל, וכי כל אחד מן אֲגַרְטָל וצְלָפְחָד מלה חמשית ואתה אומר במשקלה פְּעַלָּל ופְּעָלָּל בשלש למ"דין, תדגש הראשונה מהם בשניה, ואלו היית כופל ותאמר פְּעַלְעָל, היה אצלך אֲגַרְטָל וצְלָפְחָד על דמיון הֲפַכְפַּךְ, וזה אינו דבר מקובל ולא נכון. ותאמר ב"הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" (אסתר ח ט) הַפְּעַלַּלְפְּנִים בשלש למ"דין ותבליע הראשונה הנחה בשניה הנעה, כי משקל הָאֲחַשְׁדַּר – הַפְּעַלְלַל, ואחר תרכיב עמו פְּנִים כאשר עשו הם. ואם יהיה בדמיונם אות דגושה, תדגש אתה גם כן האות אשר לעומתה בדמיונך. והדמיון בזה שתאמר במשקל דִּבֵּר ושִׁבֵּר הדגושים, פִּעֵּל בדגשות העי"ן, מפני שאתה כופל העי"ן ומבליעה כאשר עשו הם בבי"ת, וכאשר עשית מלפנים בדמיון חַלָּמִישׁ. ואם יהיה בדמיונם אות רפה נוספת למשך, תביא אותה אתה בדמיונך במקום אשר הביאוה הם, ותשים השרשיה לעמת השרשיה והנוספת לעמת הנוספת. ודמיון זה שתשקל הִבְדִּיל והִקְרִיב בהִפְעִיל, ותביא היו"ד בין העי"ן והלמ"ד כפי נפלה. בדמיונם ואם תרצה שתשקול תַּלְמִיד ותַּרְשִׁישׁ, תאמר תַּפְעִיל ותוסיף ת"ו ויו"ד כאשר הוסיפום ובמקום שהוסיפום. ואמרנו במשקל תַּרְשִׁישׁ תַּפְעִיל, בעבור שאין אנחנו יודעים גזרתו, ושהת"ו מאותיות התוספת, נוהגים בזה על הסדר אשר קבענו לפנים. ואם תרצה לשקול פַּלִּיט ושָׂרִיד תאמר פָּעִיל, ותאמר בשִׁכּוֹר וגִּבּוֹר – פִּעּוֹל בדגשות העי"ן, ותאמר בדמיון כַּרְכְּמִישׁ – פַּעְעְלִיל, ובדמיון תִּינוֹק – תִּפְעוֹל, ובדמיון יַלְקוּט – יַפְעוּל, ותאמר בדמיון מִדְבָּר ומִשְׁבָּר – מִפְעָל, וזאת היא ההקשה בכל אשר יבא לידך מזולתם מהדמיונים.
ואחר אשר הקדמנו אלה ההקדמות אחל לחבר מה שיעדתי לזכרו מן הדמיונים והבנינים, ונזכר בשער הזה מהם המון מספיק ומורה על מה שלא זכרנו, כי לא הספקנו לכלול את כולם. וכבר אמרתי כי מן הדמיונים אשר אינם מוספים שלשים ורבעים וחמשים. ואומר עתה כי הבנין השלשי יבא על דמיונים נחלקים, יש ממנו מה שיבא על פֶּעֶל מלעיל, אם שיהיה בשש נקודות והוא הרב, אם בחמש והוא המעט, והיא היתה ההקשה בכל כאשר זכר רבי יהודה בספרו 'הנקוד', ושם העלה בזה רוב הצרי על הנחים הרפים, אלא שפתח גדול ופתח קטן יש שיפלו גם כן על נח רפה כאשר רמז בו ר' יהודה במאמרו הראשון מספר אותיות הסתר, ובארנוהו אנחנו בס' הקרוב והישור, ונבארהו עוד בספר הזה בשער אשר נזכר בו המלות הזרות היוצאות חוץ מדרך ההקשה.
<עמ' 57> פֶּעֶל וממה שבא על פֶּעֶל בשש נקדות: אֶרֶץ, אֶבֶן, עֶרֶב, ועליו רוב השער. ומן השער הזה זֶרַע וקֶמַח, אלא שהרי"ש והמ"ם פתוחות בעבור העי"ן והחי"ת שהן גרוניות. ומאשר בא בחמש נקדות והוא דרך ההקשה פֵּעֶל: "אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד" (שמות כח כו), "וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ" (שמות כח ח), "מֵצַח אַהֲרֹן" (שמות כח לח), "וּלְצֵלַע הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כ עי"ש), אלא שהצד"י והלמ"ד פתוחות בעבור החי"ת והעי"ן, "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת" (שמות כט מ), "אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א טז), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג מח), "אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר" (ויקרא כה מז), "עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה" (ש"ב יב ו). והתאר: "וַיָּבֹא הֵלֶךְ" (ש"ב יב ד), "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא" (ישעיהו ט ה), "גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד" (ישעיהו נו יב) "אֶרֶךְ אַפַּיִם" (שמות לד ו) "אֶרֶךְ הָאֵבֶר" (יחזקאל יז ג), לא נשתנו, כי שער אֶרֶץ לא נשתנה בסמוך כי אם מעט.
פִּעְלָה ומן הבנין הזה פִּעְלָה בשבר הפ"א ופַּעְלָה בפתחותה, כי לשון הנקבה יבא על הזכר, כמו בִּלְגָּה שם איש, שִׂמְלָה, חֶמְאָה, שִׂטְנָה, פִּטְדָה, "וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה" (יחזקאל לה ז), ושַׂלְמָה וסַלְכָה שם מקום. ומן הבנין הזה אצלי ממה שעי"נו מאותיות העלה: "וְגִיד בַּרְזֶל" (ישעיהו מח ד), "רְבִיעִית הַהִין" (במדבר טו ה), "וְתֹר וְסִיס" (ירמיהו ח ז) והדומה להם, משפטם שיהיו על משקל אֶרֶץ, והניחו היו"ד ושמוה עלולה והניעו מה שלפניה בשבר להורות עליה בעבור העלמה, כי השבר מן היו"ד. וממה שיברר אצלך הדעת הזאת אמרם בקבוץ עִיר: "וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם" (שופטים י ד), וקובץ על פְּעָלִים, כמו בֶּגֶד – בְּגָדִים. ומן הבנין הזה עוד ממה שהלמ"ד עלולה בו: "הַרְבֵּה בֶכֶה" (עזרא י א), והתאר: "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד טו), היו"ד בו תמורת ה"א. ומן הבנין הזה עוד "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" (שה"ש ד יד), כי אני חושב אותו שהוא מוקל מבנין אֶרֶץ וחבריו, ועוד "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט יז), אלא שהאל"ף רפה, ועוד "אַרְדְּ וְנַעֲמָן" (במדבר כו מ), ושמא השתנות תנועת הפ"א שלו בעבור שהוא אל"ף. ואפשר שיהיה פֵּעְלְ בנח העי"ן בנין מבניניהם השלשים, ואיננו מוקל מבנין אֶרֶץ אך בנין בפני עצמו, יצא על דמיון הערבי.
פֵּעֶּל ויבא על פֵּ֫עֶּל דגוש העי"ן מלעיל, כאמרם "וְשֵׁם הָאֶחָד סֶֽנֶּה" (ש"א יד ד), "אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִים" (שמות יט ו), ואפשר שתהיה הה"א ב"אֵלֶּה" נוספת.
ויבא השם השלשי על פֵּעֵל מלרע ולא יהיה כי אם בארבע נקדות כשהוא שלם, כמו תֵּבֵץ שם מקום, ותֵּבֵל שם משמות העולם ואפשר, שיהיה כמוהם "וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֵׁ֑ב" (מ"ב ד לא עי"ש), בעבור שלא היה על משקל "וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב" (ישעיהו כא ז), והיתה הקו"ף בקמץ גדול בעבור שעמדו בו. ואפשר שיהיה שם משמות הפועלים, ופרושו ולא קול ולא מקשיב, כלומר ולא שומע, כאלו אמר 'לא מדבר ולא שומע'. והתאר: "הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד יב). ומעלולי הלמ"ד: "עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם" (ישעיהו ב יב), "רֵעֶה דָוִד" (ש"ב טו לז), אלא שהם בחמש נקדות ושניהם תארים. והשם הגמור: "חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה" (איוב ט כו).
פְּעֵל ויבא על פְּעֵל כמו זְאֵב, שְׁכֵם, "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב), "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר" (מ"א כ לח), והתאר: "אֶל גּוֹי שְׁלֵיו" (ירמיהו מט לא), ואפשר שיהיה מוקל מן "שָׁלֵו הָיִיתִי" (איוב טז יב). ונכנס בבנין הזה דְּבֵלָה, תְּאֵנָה, לְבֵנָה, תְּכֵלֶת, <עמ' 58> שְׁחֵלֶת. ויש שיניעו תחלת הבנין בקמץ חטף לפאר המלה כאמרם "חֳרֵם וּבֵית עֲנָת" (יהושע יט לח).
פְּעַל ויבא על פְּעַל כמו דְּבַשׁ, פְּרַת, קְנַז, חֲדַד, "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו" (שה"ש ב יא), "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד" (שמות לא י), "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב יג), "עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" (תהלים מא ד), "וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב" (ש"ב יז יא), "וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד" (דה"א יא ז), "וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם" (במדבר לד יא), "אַחֲרֵי הַסְּפָר" (דה"ב ב טז), "אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם" (ישעיהו מז יד), "יְחַכֶּה יְיָ לַחֲנַנְכֶם" (ישעיהו ל יח). ונכנס בבנין הזה עֲלָטָה, קְעָרָה, לְטָאָה, "חֲטָאָה גְדֹלָה" (שמות לב ל). ויתכן שיכנסו אלה והדומה להם בבנין "אָבָק וְעָפָר" (דברים כח כד). ונכנס בהם שְׁפַטְיָה, עֲזַרְיָה, חֲסַדְיָה.
פִּעְלַי ויבא על פִּעְלַי בשבר הפ"א, כמו "אִתַּי בֶּן רִיבַי" (ש"ב כג כט) "חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי" (ש"ב כג לה), "נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי" (ש"ב כג לז), והשתנות התנועה אפשר שהוא בעבור האותיות הגרוניות. והתאר: "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי" (משלי כח כג), ואתה עתיד לראות פרושו בשערו מספר השרשים מהחבור הזה בעזרת האל, ואנחנו עתידים לזכרו עוד בשער הזה בזולת הדמיון הזה בעבור הפתח פ"או.
פְּעַלְנָה ויבא על פְּעַלְנָה כמו חֲשַׁבְנָה.
פֳּעָלָּה ויבא על פֳּעָלָּה כמו "בְּנֵי חֳבָיָּה" (עזרא ב סא)
פָּעָל ויבא על פָּעָל כמו "אָבָק וְעָפָר" (דברים כח כד), דָּגָן, אָטָד, בָּרָד. והתאר: חָכָם, רָשָׁע, "אִישׁ חָלָק" (בראשית כז יא). ונכנס בבנין הזה דָּג, "וְתָשֵׂם בַּסָּד" (איוב יג כז עי"ש), והתאר: "רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה" (משלי י ד).
פַּעָּל ויבא על פַּעָּל בדגשות, כמו "וְאַכַּד וְכַלְנֵה" (בראשית י י), "מִפַּדַּן אֲרָם" (בראשית כה כ), "וּפַנַּג וּדְבַשׁ" (יחזקאל כז יז), "בְּנֵי גַזָּם" (עזרא ב מח), "בְּנֵי הָרַמָּכִים" (אסתר ח י), "כְּרוּב אַדָּן" (עזרא ב נט). ונכנס בבנין הזה בַּלָּהָה – "בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ" (יחזקאל כו כא), "וְקַלָּסָה" (יחזקאל כב ד). ועוד "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יחזקאל ל יב), "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה" (בראשית ז כב), עקרו הדגשות לולא הרי"ש. וכמהו אצלי "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים לג ג) על משקל "בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז), אלא שב"בַּלְהוֹת" מוקל הלמ"ד ועקרו הדגשות והתאר: גַּנָּב וסַלָּח "הָאַשָּׁפִים" (דניאל א כ) ויש מי שחושב כי "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא" (ש"א יג יט) "וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם" (ישעיהו מד יא), כמו גַּנָּב וגַּנָּבִים, והוא נמנע מן הדגשות בעבור הרי"ש, והביא ראיה על זה משיכת ח"ת חָרָשִׁים בקמצות, ויאמר, לולא שהוא על דמיון גַּנָּב וגַּנָּבִים לא היתה הח"ת נמשכת בקמץ, אך היה על משקל "חֲכָמִים הֵמָּה" (ירמיהו ד כב). ואני אומר כי משיכת החי"ת בקמץ איננו מונע מהיות חָרָשׁ על דמיון חָכָם, והוא שיהיה דעתם במשיכת חי"ת "חָרָשִׁים" בקמץ כדעתם במשיכת שי"ן שָׁלִישִׁים וסמ"ך סָרִיסִים בקמץ, אשר העקר בהם שיהיו בשבא, כי הם קבוץ שָׁלִישׁ וסָרִיס כמו פָּלִיט – פְּלִיטִים, ושָׂרִיד – שְׂרִידִים. והראיה שזה הוא הדין בסָרִיסִים וב"סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב כא), אמרו "סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז) בשבא. והמופת הפוסק על חָרָשׁ שהוא על דמיון חָכָם ושדעתם ב"חָרָשִׁים" מה שזכרתי לך, אמרם "אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ" (דה"א ד יד) בשבא ופתח בשניהם על העקר, וגם כן אומר ב"חָרָשֵׁי מַשְׁחִית" (יחזקאל כא לו) <עמ' 59> כי הסברא בו כסברא באלה, והראיה על זה אמרו "וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים" (ישעיהו ג ג) בשבא ופתח תחת החי"ת (ראה צחות לז).
פָּעֵל ויבא על פָּעֵל, כמו עָנֵר ונָמֵר וחָצֵר, "גָּרֵב הַיִּתְרִי" (ש"ב כג לח), "עַל גִּבְעַת גָּרֵב" (ירמיהו לא לח), "יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ" (ירמיהו מ טז), "אוֹ בְגָזֵל" (ויקרא ה כא), "וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית" (שמות כז טו), "גָּדֵר מִזֶּה" (במדבר כב כד), "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף" (ירמיהו ב כה), "בְנֵי פָסֵחַ" (עזרא ב מט), "מִלּוּשׁ בָּצֵק" (הושע ז ד), "בְּנֵי אָטֵר" (עזרא ב טז), "אָצֵל בְּנוֹ" (דה"א ח לז). והתאר: "עָרוֹם וְיָחֵף" (ישעיהו כ ב), "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א יא), "וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" (שמות יב ט), "כָּל שָׁמֵן" (שופטים ג כט), "כָּבֵד מְאֹד" (בראשית יג ב). ונכנס בבנין הזה "וְאֶת עָלֶמֶת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ" (דה"א ו מה), "וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת עָלֶמֶת" (דה"א ח לו). ויכנס בו עוד אֲבֵדָה, חֲשֵׁכָה, טְרֵפָה, והוא גם כן דומה לתְּאֵנָה ודְּבֵלָה. ויכנס בו עוד "קְהֵלָתָה" (במדבר לג כב) שם מקום, כי הסברא ב"קְהֵלָתָה" כסברה ב"יְשׁוּעָתָה" (תהלים ג ג) ו"עֵיפָתָה" (איוב י כב) וזולתם. ואפשר שיהיה "נֵד אֶחָד" (יהושע ג יג), "עֵט סוֹפֵר" (תהלים מה ב), "וְעֵץ אֶרֶז" (ויקרא יד ד), עלולי העי"ן מהבנין הזה, אבל איני גוזר בזה, בעבור העדר הגזר בהם. ומן הבנין הזה מֵת והדומה לו והוא תאר, ועקרו מָוֵת על משקל שָׁמֵן.
פַּעֵּל ויבא על פַּעֵּל דגוש העי"ן, כמו "וּבֵית פַּצֵּץ" (יהושע יט כא), "אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת" (במדבר ד יב), העקר ברי"ש הדגשות כי פעלו כבד. והתאר "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" (קהלת ד ב), וכמהו "וְאִם מָאֵן אַתָּה" (שמות ז כז), "קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד" (צפניה א יד), העקר בהם הדגשות כי הם נלקחים משני פעלים כבדים, ר"ל "מֵאֵן בִּלְעָם" (במדבר כב יד), "וְהָאִישׁ מִהַר" (ש"א ד יד), ולשונו כלו כבד, ר"ל לשון "מִהַר" אלא מה שאמרו "אַחֵר מָהָרוּ" (תהלים טז ד), ואולי יהיה "מַהֵר מְאֹד" (צפניה א יד) ממנו. ויכנס בבנין הזה "אַדֶּרֶת שֵׂעָר" (בראשית כה כה), דַּלֶּקֶת, יַבֶּלֶת, "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים" (ישעיהו ל ו), יַלֶּפֶת, שַׁחֶפֶת, והעקר בו הדגשות, וכן בקָרַחַת, ונפתחה הרי"ש בו בעבור החי"ת, וכן נפתחה הדל"ת בקַדַּחַת בעבור החי"ת, וכן הפ"א ב"צַפַּחַת הַמַּיִם" (ש"א כו יא) והלמ"ד בצַלַּחַת. והתאר: "תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת" (נחמיה א ו). וראוי שיהיה קַשֶּׁבֶת משער גַּנָּב וסַלָּח, וכמהו "וְעַל שְׂפָתוֹ כְּאֵשׁ צָרָֽבֶת" (משלי טז כז), בא בקמץ מפני שהוא סוף פסוק, ופרושו כאש בוערת, כי תרגום "וְהָיָה לְבָעֵר" (ישעיהו ה ה) – "וִיהֵא לִצְרָבָא", אע"פ שדעתנו אנחנו ב"לְבָעֵר" זולת זה.
פָּעֶל ויבא על פָּעֶל מלעיל בקמצות הפ"א ובסגול תחת העי"ן, כמו "אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ" (תהלים לו ה), "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל" (ויקרא יט טו), "וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ" (בראשית טו י). ואפשר שיהיה חטוף משער עָנֵר ונָמֵר. וכבר זכר ר' יהודה אלה השלש מלות, ואנחנו מחברים עמם מלה רביעית, והיא "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח כא).
פֵּעָל ויבא על פֵּעָל מלרע, כמו קֵדָר, "יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב" (מ"ב י טו), "וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), וחֵמָר ושֵׁכָר ועֵנָב, "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), "כָּל בֶּן נֵכָר" (שמות יב מג), "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר" (ויקרא כב כה), פרושו בעל דת נכריה, וכמהו "וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר" (דה"ב יד ב), כלומר הנכריות מעבודת אלהים, "אֱלֹהֵי נֵכָר" (יהושע כד כ), "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב יא), "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר" (תהלים פא י), והתאר: "נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ" (תהלים מה י), ויתכן שיהיה מן השער הזה "זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי" (תהלים קיט נ).
<עמ' 60> פֵּעָּל ויבא על פֵּעָּל דגוש העי"ן, כמו "גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ" (ש"ב כב ט), לולי שהעקר בו הדגשות היתה הגימ"ל בשבא כמו "וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), והתאר: "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט). ואפשר שתשתנה תנועת הגימ"ל והכ"ף בעבור החי"ת, ולא היה עקרה הדגשות, כמו שנאמר בקבוץ נֶאָצָה – "נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת" (נחמיה ט יח) בעבור האל"ף, ועוד "שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ" (יחזקאל לה יב) במשיכת הנו"ן והאל"ף (ראה לקמן במשקל פִּעָל.
פֵּיעָל ויבא על פֵּיעָל בתוספת יו"ד, ואפשר שיהיה להשיג את פֵּעְלָל הרבעי, כמו "הֵיכַל יְיָ" (ש"א א ט), "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח יד), עֵילָם, עֵיבָל (דה"א א כב) ואפשר שתהיה יו"ד עֵיבָל תמורת וא"ו עוֹבָל (בראשית י כח).
פִּיעָל ויבא על פִּיעָל בחירק וביו"ד להשגה גם כן, כמו עִירָד שם איש, "אַלּוּף עִירָם" (בראשית לו מג).
פִּיעֵל ויבא על פִּיעֵל ביו"ד להשגה גם כן, כמו "וְאֶת חִילֵז וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ" (דה"א ו מג).
פִּעֵּל ויבא על פִּעֵּל בדגשות, כמו "וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם" (בראשית מו כד), "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג), "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד כא), "כִּסֵּא שֵׁן" (מ"א י יח), "בֶּן אִמֵּר" (דה"א ט יב), והתאר: "עִוֵּר וּפִסֵּחַ" (ש"ב ה ח), "אִישׁ אִטֵּר" (שופטים ג טו), "אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק" (ויקרא כא כ), "דּוֹר עִקֵּשׁ" (דברים לב ה), "אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים" (משלי ב טו), "עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות כ ה). ומהבנין הזה אצלי "הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי" (ירמיהו יג י), "סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי" (תהלים קיט קיג) על משקל "הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (ש"ב ה ו). ויכנס בבנין הזה: "יָם כִּנֶּרֶת" (במדבר לד יא), "יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת" (משלי יג טז).
פִּעָל ויבא על פִּעָל בדגשות, כמו "לֶאְסֹר אִסָּר" (במדבר ל ג), "בְּנֵי גִבָּר" (עזרא ב כ). והתאר: "הִנְנִי יִסָּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז עי"ש) ו"אִכָּר וְצִמְדּוֹ" (ירמיהו נא כג). וכבר בא הדמיון הזה בעי"ן ממקום הפ"א, כמו כִּכָּר. ואם יאמר כי גֶּחָלִים, "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט) מהדמיון הזה ע"מ כִּכָּרִים, ויהיה שנוי תנועת הגימ"ל והכ"ף בעבור החי"ת, לא יזיק (וכ"כ רד"ק במשקל הזה).
פֹּעֶל ויבא על פֹּעֶל מלעיל כמו בֹּקֶר, גֹּפֶר, רֹתֶם, נֹפֶךְ, "קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים ס ו), "בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ" (יחזקאל כז כ). ויכנס בבנין הזה: "צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל" (יהושע יט מא), וקָרְחָה, "וּכְרוּת שָׁפְכָה" (דברים כג ב), "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה" (משלי ח יב), "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט כ) "וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע" (יהושע טו נד), טֻמְאָה, "לְחֻמְלָה עָלָיִךְ" (יחזקאל טז ה), "מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ" (הושע ז ד), כי לשון הנקבה יכנס על לשון הזכר. ויתכן שאומר ב"קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" (משלי כב כא) כאשר אמרתי ב"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" (שה"ש ד יד), ר"ל שהוא מוקל מ"קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים ס ו), וכי פֳּעְלְ גם כן [צ"ל ואפשר שיהיה גם כן כי פֳּעְלְ] החטוף הפ"א ונח העי"ן והלמ"ד דמיון מהדמיונים השלשים בלתי מוקל כאשר אמרתי גם כן ב"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם". וכמו "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" מהעלול: "תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א ב), "תֹּחוּ בֶן צוּף" (ש"א א א), אלא שהרפו הלמ"דין והן הוא"וין, והניעו העי"נין מהם בשורק להורות על הו"וין הרפים, כי הקבוץ מהוא"ו, והיה זה יותר קל עליהם מנֹח העי"נין והראות הלמ"דין עם נחם, וכאשר הניעו העי"נין נמשכה הקמצות אשר היתה בפ"אין כאשר היא בקו"ף "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" <עמ' 61> ושבה חלם. והטוב בעיני ב"קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" שיהיה מוקל מן "קֹשֶׁט סֶלָה", וכי בעבור שהקלו אותו ר"ל הניחו עי"נו, נדחק החלם ושב קמץ גדול [חטוף], וכן הוא הטוב בעיני ב"תֹהוּ וָבֹהוּ", "תֹּחוּ בֶן צוּף", שתהיינה משער "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ" (תהלים ה ד), וכאשר הרפו הו"וין הניעו אשר לפניהם בקבוץ להורות עליה. ויתכן עוד בעיני ב"תֹּחוּ בֶן צוּף", "תֹהוּ וָבֹהוּ", שתהיינה הו"וין בהם נוספות, ושתהיינה למ"דיהם נופלות, ויהיה עקרם תֹּהְיוּ בֹּהְיוּ תֹּחְיוּ על דמיון "עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ" (דה"א ח לח), ויהיה פֹּעְלוּ דמיון מן דמיוני השמות השלשים. אך "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" הטוב שיאמר בו שהוא דמיון בפני עצמו כמו "אַרְדְּ וְנַעֲמָן" (במדבר כו מ). ומבנין "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ" (תהלים ה ד) אצלי עוֹר ואוֹת וכּוּשׁ ופּוּט ולוּבִים (נחום ג ט), אלא שנעללו עי"ניהם ונקבצו שני נחים רפים, הוא"ו הנוספת למשך בפעל, והוא"ו הרפה אשר היא העי"ן, וחסרו הוא"ו הנוספת ונשארה הוא"ו אשר היא עי"ן השם. וכן קרה בגִּיד וסִיס והדומה להם משער אֶרֶץ, ר"ל שהניחו העי"נין ואחר העלילום. והראיה על כי אוֹת וכּוּשׁ והדומה להם משער "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ", אמרם בקבוץ שׁוֹר – "שְׁוָרִים זִבֵּחוּ" (הושע יב יב), ובקבוץ "וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד" (ש"א ב יד) – "בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים" (דה"ב לה יג), וקבצו על דמיון "לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים קא ח) אשר הוא קבוץ "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ", ועל דמיון כפרים אשר הוא קבוץ "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי" (שה"ש א יד). ומשער "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת": "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (ש"ב ז כג), "אוֹי לְךָ מוֹאָב" (במדבר כא כט).
פּוֹעֵל ויבא על פּוֹעֵל מלרע, כמו "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק" (ירמיהו ב כא), "וְאֵת כָּל עֹרֵב" (דברים יד יד), "רַב הַחֹבֵל" (יונה א ו), "זוֹחֵת וּבֶן זוֹחֵת" (דה"א ד כ). ויתכן בעיני שיהיה "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (ש"א טו טו) שם לא פועל. ויכנס בבנין הזה "הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים" (בראשית לח כה), "וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד" (שמות כט יג), כי הת"ו הנה תמורת ה"א, כי הדמיון הזה כבר בא בתוספת ה"א, נאמר "וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט יא), ולשון הנקבה נכנס על לשון הזכר. וכמהו "כִּי תוֹעֵבָה הִוא" (בראשית מג לב), "וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ" (תהלים צא ד), וממנו סוֹלֵלָה והוא תאר גובר. והתאר: "חֹתֵן מֹשֶׁה" (שמות יח א), "יוֹתֵר מִמֶּנִּי" (אסתר ו ו), "עוֹלֵל וְיוֹנֵק" (ירמיהו מד ז). ואפשר שיהיה סֹחֵרָה תאר גובר.
פּוֹעָל, פּוּעָל ויבא על פּוֹעָל ופּוּעָל בחלם ובשרק קל, כמו "לוֹטָן וְשׁוֹבָל" (בראשית לו כ) ר"ל "וְשׁוֹבָל", ועוֹבָל, "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע" (איכה ד ה), שוֹפָר, שׁוּעָל, עוּגָב, חוּשָׁם, גּוֹזָל, כּוּמָז, צוּעָר, "וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר" (יחזקאל יט ט) בגרסת בן אשר, כי בן נפתלי יקראהו מלעיל. ואפשר שיהיה "וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה" (מ"ב ז י), "וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג יח), "אִישׁ לְאֹהָלָיו" (שופטים ז ח) מזה המין. וממה שמחזק הסברה הזאת אמרם "כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ" (ירמיהו לה ז) בקבוץ אהל על משקל חֹדֶשׁ וחֳדָשִׁים. וצריך על הסברא הזאת שיהיה "וְאֹהָלִים" על משקל "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם" (איכה ד ד), ושיהיה האחד אוֹהָל על משקל שׁוֹפָר ועוֹלָל – "שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ" (ירמיהו ו יא). וזאת היא ההקשה ב"בְּאֹהָלֶיךָ", ועוד "אִישׁ לְאֹהָלָיו" על משקל "עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב יא), ולולי זה לא היה "וְאֹהָלִים", "בְּאֹהָלֶיךָ", "לְאֹהָלָיו", אבל היה כמו "כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ" (ירמיהו לה ז), "לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר" (יחזקאל מז יב). ומן הדמיון <עמ' 62> הזה: "וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה" (דה"ב לב כח). והתאר: "לֵב הוּתַל הִטָּהוּ" (ישעיהו מד כ) אע"פ שהוא פתוח, "עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם" (חבקוק ב יט), "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם" (איכה ג כו), "אֵילְכָה שׁוֹלָל" (מיכה א ח), "לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ" (ירמיהו ט כ), "כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים" (ירמיהו כט יז), "וְרֶגֶל מוּעָדֶת" (משלי כה יט), "כָּהֵם יוּקָשִׁים" (קהלת ט יב).
פּוּעֵל ויבא על פּוּעֵל, כמו "וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם" (מ"ב ד ח). ויבא על פֻּעֵּל בצרי ודגש, כמו "וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (דה"א ז כד). ונכנס בבנין הזה כֻּסֶּמֶת, קֻבַּעַת.
פֻּעָּל ויבא על פֻּעָּל דגוש, כמו "וְהִנֵּה סֻלָּם" (בראשית כח יב), "חֹפֵר גּוּמָּץ" (קהלת י ח). והתאר: "יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז ב), "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב), "לֻקָּח מֵאִתָּךְ" (מ"ב ב י), "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג ח). ואפשר שיהיה "לֵב הוּתַל" (ישעיהו מד כ) מהבנין הזה, ויהיה עקרו הדגשות, והוקל כמו שהוקל פעלו, והוא "הֵתֶל בִּי" (בראשית לא ז), ועקרו הדגשות כמו "וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ" (מ"א יח כז) ואין היות "לֵב הוּתַל" בפתח מונע מהיותו כמו "דּוּמָם" או כמו "יְדֵי אָמָּן", כאשר היות "יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ" (יחזקאל כז יג) והוא ע"מ "לֵב הוּתַל" בגרסת בן אשר בפתח, בלתי מונע לו מהיותו שם ומהיותו משער שׁוּעָל ועוּגָב וחוּשָׁם וכּוּמָז, "בֶּן צוּעָר" (במדבר א ח) הקמוצים. והתארים שמות גם כן, אבל הם שמות נגזרים ממקרים.
פָּעִיל ויבא על פָּעִיל מלרע, כמו צָעִיף, סָדִין, "יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר" (מיכה א יא), "הֹלְכֵי רָכִיל" (ירמיהו ו כח), "וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ" (יחזקאל טז יא), "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר" (שמות לד כא), "וְחַג הָאָסִיף" (שמות לד כב). ומן הדמיון הזה "צָפֹה הַצָּפִית" (ישעיהו כא ה), הת"ו תמורת הה"א אשר היא למ"ד הפעל, כאשר אמרו "וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית" (במדבר כא כט) והמירו מן ה"א שבה ת"ו, ואמרו "וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ" (בראשית נ ד). והתאר: "אִישׁ שָׂעִר" (בראשית כז יא), "אִם שָׂכִיר הוּא" (שמות כב יד), "שָׂרִיד וּפָלִיט" (יהושע ח כב), "בְּלִיל חָמִיץ" (ישעיהו ל כד). "וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא" (דברים כד יב) משקלו פָּעִיל, היו"ד הפוכה מה"א בעבור רפיון הה"א ושבר מה שלפניה, ויו"ד המשך נסתרת בין הנו"ן והיו"ד. ויבא הדמיון הזה במה שהוא עי"נו מאותיות העלה חטוף ע"מ פָּעִל מלעיל שבור העי"ן כאשר בא "וַתָּ֖רִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט נג) חטוף מתָּרִיץ. ואפשר שלא יהיה חטוף מן פָּעִיל, אבל היה בנין מבניניהם, מפני שהם מיחדים העלול פעמים בבנין שלא יהיה בשלם, והענין בדמיון הזה שלמים כמו זַיִת ושַׁיִת ויַיִן ואַיִל ועַיִשׁ וקַיִץ. ואפשר שיהיה השבר ב"וַתָּרִץ" תמורת סגול.
פַּעִּיל ויבא על פַּעִּיל דגוש העי"ן, כמו פַּטִּישׁ לַפִּיד, סַפִּיר, "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), "בְנֵי חַטִּיל" (עזרא ב נז). ויכנס בבנין הזה "כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות טז לא). והתאר: "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא) "הֶן אֵל שַׂגִּיא" (איוב לו כו) אַבִּיר, כַּבִּיר, "הָעִיר הָעַלִּיזָה" (צפניה ב טו), "עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ" (צפניה ג יא).
פִּעִּיל ויבא על פִּעִּיל, הפ"א שבורה והעי"ן דגושה, כמו "אֲשֶׁר נָתְנוּ" (יחזקאל לב כד) "כִּי נִתַּן חִתִּיתָם" (יחזקאל לב כה). ויתכן שיהיה משקלו פִּעְלִית על שתהיה דגשות הת"ו להבלע הת"ו אשר היא עי"ן הפעל בה, אך בעבור שנאמר "כִּי נִתַּן חִתִּיתָם" בלשון זכר, היה הטוב לומר שמשקלו פִּעִּיל לא פִּעְלִית. ויתכן לומר ב"גֻּלֹּת עִלִּית" <עמ' 63> (שופטים א טו) שמשקלו גם כן פִּעִּיל על שתהיה הת"ו מומרת מה"א עלה, כאשר אמרנו ב"צָפֹה הַצָּפִית" (ישעיהו כא ה), ותהיה הסברא ב" עִלִּיּוֹת" (יהושע טו יט) על הדרך הזה כסברה אשר זכרנו ב"מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב), ר"ל שתהיה היו"ד הדגושה במקום שתי יו"דין, אחת מהנה יו"ד המשך והשנית תמורת ת"ו "עִלִּית", ויהיה משקלו פִּעִּילוֹת. ויכנס בבנין הזה "בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ" (איכה ד יז), יו"ד המשך נבלעת ביו"ד ההפוכה מן הה"א אשר היא למ"ד הפעל.
פְּעִיל ויבא על פְּעִיל בשבא תחת הפ"א, כמו מְעִיל, חֲזִיר, שְׁחִין, "וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת" (מ"א ו יט), "בְּלִיל חָמִיץ" (ישעיהו ל כד), חֲנִית, כְּפִיר, "וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית" (במדבר כא כט), הת"ו תמורת הה"א אשר היא למ"ד הפעל, אך אמרם "בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ" (ירמיהו כב כב), המאמר בו כמאמר אשר קדם במלת "וְאִם אִישׁ עָנִי" (דברים כד יב). ויכנס בבנין הזה קְשִׂיטָה, "וְהַכְּפִירָה" (יהושע ט יז), שְׂמִיכָה. ויכשר להיות מן הבנין הזה אֲרִי, צְבִי וגְּדִי, והראיה על זה אמרם בנקבה "תָּאֳמֵי צְבִיָּה" (שה"ש ז ד) וגְּדִיָּה ע"מ פְּעִילָה בהבלע יו"ד המשך ביו"ד השרש – "וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ" (שה"ש א ח), אבל אמרו אֲרָיִים וגְּדָיִים וצְבָיִים ואֲרָיוֹת על חסרון יו"ד המשך מן האחד. והתאר: "הֱוֵה גְבִיר" (בראשית כז כט).
פֵּעִיל ויבא על פֵּעִיל בצרי תחת הפ"א, כמו "מְשֻׁלָּם חֵזִיר" (נחמיה י כא), "לֵוִי וִיהוּדָה" (שמות א ב), "שִׁמְעִי וְרֵעִי" (מ"א א ח), "הַר שֵׂעִיר" (דברים א ב).
פּוֹעִיל ויבא על פּוֹעִיל, כמו "וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא ד), "אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה" (בראשית י כט), "אוֹבִיל הַיִּשְׁמְעֵלִי" (דה"א כז ל), דּוּכִיפַת, "וְלֹא דוּמִיָּה לִי" (תהלים כב ג), יו"ד המשך נבלעת ביו"ד אשר היא למ"ד הפעל, וכמהו תּוּשִׁיָּה, ועוד "תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים" (ויקרא ו יד), ועוד "אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (תהלים טז ה) על ענין "מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי", והתאר: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהלים סה ב), "פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה" (יחזקאל יט י).
פִּעְלָל ויבא על פִּעְלָל כפול הלמ"ד להשיג גִּזְבָּר, כמו פִּרְחַח והוא תאר.
פִּעְלוֹל ויבא על פִּעְלוֹל כפול הלמ"ד, כמו "וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ" (ישעיהו א לא), "רֵיחַ נִיחוֹחַ" (שמות כט יח).
פַּעְלוּל ויבא על פַּעְלוּל בפתחות הפ"א כפול הלמ"ד, כמו "וְנַאֲפוּפֶיהָ" (הושע ב ד), "קִבְּצוּ פָארוּר" (יואל ב ו), כי הוא מן פאר אע"פ שנרפתה האל"ף, והטעם בו כטעם ב"וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ב י) כאשר זכרתי בספר ההשגה. ועוד "רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה" (ירמיהו כג יד), "שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד" (ירמיהו יח יג). והתאר: "הָרִים גַּבְנֻנִּים" (תהלים סח יז). ויתכן שיהיה "גַּבְנֻנִּים" – פַּעְלוּנִים. ויבא הדמיון הזה דגוש: "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט). ויבא על פְּעַלּוּל כפול, כמו חֲבַקּוּק. ויבא על פַּעְלִיל כפול, כמו סַגְרִיר. והתאר: "חַכְלִילִי עֵינַיִם" (בראשית מט יב). ויבא על פּוּעְלָל כפול, כמו אֻמְלָל, והוא תאר.
פֻּעְלֶה ויבא על פֻּעְלֶה כמו "עָלָיו עֻלְפֶּה" (יחזקאל לא טו) כי הוא מן "וַיִּתְעַלָּף" (יונה ד ח), "תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת" (עמוס ח יג), והוא תאר. וכמהו תָּפְתֶּה, כי הוא מן "וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה" (איוב יז ו), והוא שם. וכבר בארנו זה בס' השרשים.
פִּעְלֶה ויבא על פִּעְלֶה בשבר הפ"א, כמו "תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה" (הושע ד יג), "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז), הוא ה'לבני' בערבי והוא אילן גדול. ואפשר שיהיה כמהו "אַרְיֵה טֹרֵף" (נחום ב יג). והתאר: "צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג), ולולי החי"ת היתה הדגשות <עמ' 64> נראה בעבור ההבלעה, כי הוא מן "צְחִיחָה" (תהלים סח ז). ואפשר שיהיה כמהו "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ", (ויקרא א ט) והוא שם.
פָּעוֹל ויבא על פָּעוֹל בחלם, כמו "עָרֹב כָּבֵד" (שמות ח כ), "בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי" (ירמיהו ו כז), "לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף" (ש"א ב לו). והתאר: "נָקֹד וְטָלוּא" (בראשית ל לב), יָתוֹם, "וְחָסֹן הוּא" (עמוס ב ט), "מַדּוּעַ אָדֹם" (ישעיהו סג ב), "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ" (איוב כו ו).
פָּעוּל ויבא על פָּעוּל בשורק, כמו "וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ" (במדבר לג יג), חָמוּל, "מִמְשַׁק חָרוּל" (צפניה ב ט). והראיה על ש"חָרוּל" מן הדמיון הזה לא מן הדמיון הדגוש, ר"ל תַּנּוּר ועַמּוּד, כאשר חושבים אנשים, אמרם בקבוץ "חֲרֻלִּים" (משלי כד לא) בהניע החי"ת בשבא ופתח, ולו היה העקר בדגשות הרי"ש היתה תנועת החי"ת בפתח, כמו עַמּוּדִים ותַּנּוּרִים, או בקמץ בעבור המנע הדגשות בגלל הרי"ש. והתאר "שָׂרוּעַ וְקָלוּט" (ויקרא כב כג), "נָקֹד וְטָלוּא" (בראשית ל לב), "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" (בראשית ג א), "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ" (משלי כא ה). ויכנס בבנין הזה "עַנוֹת גְּבוּרָה… עֲנוֹת חֲלוּשָׁה" (שמות לב יח), "הַגְּמוּלָה הַזֹּאת" (ש"ב יט לז), "הָעֲזוּבָה" (ישעיהו ו יב). ויבא מן עלול הלמ"ד מוקל חטוף כמו "וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ" (בראשית מא ב), עקרו שיהיה על משקל פָּעוּל והוקל. ויתכן שיהיה בלתי מוקל מפָּעוּל, אבל ע"מ "אַרְדְּ וְנַעֲמָן" (במדבר כו מ), והרפו הוא"ו והניעו מה שלפניה בקבוץ להורות על הוא"ו הרפה כי הקבוץ מהוא"ו. ויתכן עוד שיהיה בנין בפני עצמו ואיננו על בנין "אַרְדְּ וְנַעֲמָן" ולא מוקל גם כן מן פָּעוּל. וממין הבנין הזה, ר"ל בנין פָּעוּל: "וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן" (יהושע יט ו), משקלו פָּעוּלֶן.
פִּעּוֹל ויבא על פִּעּוֹל בחולם ובשרק, שבור הפ"א דגוש העי"ן, כמו כִּנּוֹר, צִפּוֹר, "קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ" (ישעיהו לד יג), וכִּיּוֹר וצִנּוֹר, "פִּגּוּל הוּא" (ויקרא יט ז), "אֵת הַקִּשֻּׁאִים" (במדבר יא ה), "עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן" (מ"א ו טו), "שִׁקּוּץ שֹׁמֵם" (דניאל יב יא), "צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז ג) "וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ" (ישעיהו נז ט) "קִבּוּצַיִךְ" (ישעיהו נז יג), "לָשׂוּם חִתּוּל" (יחזקאל ל כא), "וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים" (ישעיהו נז יח). ומן הדמיון הזה "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ" (איוב כד כד). וכבר הפילו הוא"ו הזאת בקבוץ והורו עליה בקמצות באמרו "שֶׁבַע שִׁבֳּלִים" (בראשית מא ה) וזולתו. ואפשר שיחסרו הקמצות להקל כאשר עשו ב"שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים" (זכריה ד יב), ושמא היה זה להפריש. והתאר: גִּבּוֹר ושִׁכּוֹר, "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד" (שמות א כב), "בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ" (ישעיהו מט כ), "לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים" (ישעיהו נ ד), "לִמּוּדֵי יְיָ" (ישעיהו נד יג). ויש לנו בעֵרוֹם שהוא תאר שתי סברות, האחת שיהיה מהשער הזה הדגוש, יורה על זה אמרם בקבוץ "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז) בהשאיר תנועת העי"ן כאשר היא, והשנית שיהיה כמו "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ" (איוב כו ו), ואם נשתנית התנועה, כאשר היה "כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ" (זכריה ב יז) כמו "נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר" (תהלים עו ה) בדברי רבי יהודה, וכמו "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (בראשית מה א) בדברנו אנחנו. אבל "וּמֵאָה צִמֻּקִים" (ש"א כה יח) הוא תאר גובר. ויכנס בבנין הזה <עמ' 65> "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה" (ויקרא יט כ). ויבא בתוספת נו"ן על הדמיון הזה, כמו "בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר" (ירמיהו יז א).
פֵּעוֹל ויבא על פֵּעוֹל קל בחלם ובשרק כמו אֵפוֹד, אֵזוֹר, "בֵּית הָאֵסוּר" (ירמיהו לז טו) "אֵטוּן מִצְרָיִם" (משלי ז טז), "אֵבוּס בָּר" (משלי יד ד). ואפשר שיהיה כמוהם "וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח מח). והתאר: "כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" (בראשית ג י), "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב כ), "אֱמוּנִים נֹצֵר יְיָ" (תהלים לא כד). וכבר בא הדמיון הזה חטוף עלול העי"ן, והוא אמרם למקום שֶׂכוּ (ויקרא יג יט), "אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה ו), "כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה" (ירמיהו כג יב), הֲפַכְפַּךְ.
פְּעַלְעוּל ויבא על פְּעַלְעוּל, כמו "וְהָאסַפְסֻף" (במדבר יא ד) "שְׁחַרְחֹרֶת" (שה"ש א ו), ושניהם תארים. והשם הגמור: "וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א), אך המלה נחלקת לשני חלקים במכתב, והיא בעקרה אחת. וטעה המשורר באומרו: "יַעַן לְכָל דּוֹרֵשׁ, הָיָה נֵר וְנַבְרֵשׁ, בֵּאֵר וַיַּפְרֵשׁ, וַיִּפְקַח קוֹחִי", וחשב אותם שתי מלות.
פְּעֵלְעִיל ויבא על פְּעֵלְעִיל – "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מו כ), והיא גם כן מלה חלוקה במכתב, ועל כן לא נהפכה בה הה"א אשר היא למ"ד הפעל ביו"ד על ההקשה, אך נשארה במכתב ובדבור יחד, ועקרה שתהיה מלה אחת כי היא כפולת העי"ן והלמ"ד, והיא תאר, ויו"ד המשך מובלעת בלמ"ד הכפולה.
פְּעֹלַנִּית ויבא על, והיא תכונה מורה על הענין, כמו "וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית" (בראשית ט כג), "וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית" (מלאכי ג יד).
<עמ' 67> פֶּעְלוֹן ויבא על פֶּעְלוֹן [בסגול ובשבר]), כמו חֶבְרוֹן, שִׁמְעוֹן, פִּתְרוֹן, זִכְרוֹן, "זִפְרֹנָה" (במדבר לד ט), ופִּישׁוֹן וגִּיחוֹן, כי גֶזר פִּישׁוֹן אצלי מן הארמי, ר"ל "פּוּשׁוּ וּסְגוּ" (אונקלוס בראשית א כב), וענינו הרבוי, וגזר גִּיחוֹן בעיני מן "יָגִיחַ יַרְדֵּן" (איוב מ כג), "מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ" (שופטים כ לג), וענינו היציאה והפריצה, והמה שני תארים גוברים. והתאר הגמור: שִׁלְטוֹן, אֶבְיוֹן, עֶלְיוֹן, "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן" (שמות כו כח) "הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים" (תהלים קכד ה), ורִאשׁוֹן וחִיצוֹן. ויבא על פִּעְּלוֹן בדגשות העי"ן, כמו "וְכָל יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל גִּבְּתוֹן" (מ"א טו כז), "דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן" (נחמיה י ז), "וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן" (ש"א יג כא), "וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה" (יהושע טו יא), "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים" (משלי כד לא). והתאר: "אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (דברים יח יא). ויבא על פעלון בפתחות הפ"א, כמו "וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (ישעיהו א כג), "הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ" (איוב מ כו), "בְּעַד הַחַלּוֹן" (בראשית כו ח), כי גזר חַלּוֹן אצלי מן " וּבִמְחִלּוֹת עָפָר" (ישעיהו ב יט), ומדברי התרגום "חַלִּיל לוּחִין" (אונקלוס שמות כז ח) ומזה אמרו "נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים" (ברכות כד ב). ומשקל חַלּוֹן על הדרך הזה פַּעְלוֹן, והלמ"ד שלו במקום שתי למ"דין, כי הוא על דמיון "בְּחַצְצֹן תָּמָר" (בראשית יד ז). והבליעו הלמ"ד האחת בשנית והוא על השלמות חַלְלוֹן כמו חַצְצוֹן. והתאר: אַדְמוֹנִי, "הָרִים גַּבְנֻנִּים" (תהלים סח יז). ומעלולי העי"ן: "הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן" (ירמיהו נ לא), "בָּא זָדוֹן" (משלי יא ב). ומעלולי הלמ"ד: קָלוֹן, גָּאוֹן. ומן הבנין הזה חַשְׁמֹנָה, צַלְמֹנָה וְעַבְרֹנָה. ויבא על פַּעְלְמון – דַּרְכְּמוֹנִים (עזרא ב סט).
פִּעָּלוֹן ויבא על פִּעָּלוֹן בשבר הפ"א וקמצות העי"ן, כמו שִׁכָּרוֹן, עִוָּרוֹן "שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן" (דה"ב ו כח), "גִּלָּיוֹן גָּדוֹל", (ישעיהו ח א), קִנָּמוֹן. ובפתחות הפ"א עוד: "בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י יב), "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (שמות לא טו), "מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן" (יהושע יב יח), ואפשר שיהיה כמוהם "מִצְּפוֹן חַנָּתֹן" (יהושע יט יד).
פְּעָלוֹן ויבא על פְּעָלוֹן כמו "הִיא כְסָלוֹן" (יהושע טו י), לְבָנוֹן, והוא תאר גובר נגזר מ"כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א יח), בעבור שהוא מלבין בשלג היורד עליו. וכמהו "הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים" (תהלים קכג ד), ואם תנועת העי"ן שונה, וגזרתו מן "עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם" (ישעיהו ב יב), ופרושו 'לגדולים', והוא תאר. והוא אצל בעלי המסורת על דרך אחרת, מפני שאמרו בו 'כתיב מלה חדה וקרי תרתי', והוא אצלנו כאשר ספרתי לך.
פְּעַלּוֹן ויבא על פְּעַלּוֹן בדגשות הלמ"ד, כמו "אֲבַדּוֹן וָמָוֶת" (איוב כח כב). ויש שיפילו הנו"ן ממנו להקל ויהיה על פְּעַלּוֹ, כמו "שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה" (משלי כז כ).
פְּעִלּוֹן ויבא על פְּעִלּוֹן בשבר העי"ן כמו "בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב יא), ויבא בלי נו"ן כמו "מֶלֶךְ מְגִדּוֹ" (יהושע יב כא), "בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ" (דה"ב לה כב).
פְּעִלּוֹן ויבא על פְּעִלּוֹן כמו "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת יב ה), יו"ד המשך נבלעה ביו"ד אשר היא למ"ד הפעל, והוא נגזר מן "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם" (ישעיהו א יט) כאשר יתבאר לך. ויבוא על פִּעְלָיוֹן כמו קִיקָיוֹן.
פַּעְלֶן ויבא על פַּעְלֶן כמו גַּרְזֶן, [ואינו מן הרביעים] כי גזרתו מן "נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ" (תהלים לא כג) אשר פרושו נגזרתי ונכרתי, והוא הפוך.
פַּעֲלַנְיָה ויבא על פַּעֲלַנְיָה כמו "וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה" (ירמיהו לה ג), ויתכן שיהיה משקלו פַּעֲלַלְיָה, ויהיה רבעי על בנין "חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן" (שה"ש ב א).
פִּעְלָתוֹן ויבא על פִּעְלָתוֹן כמו "וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן" (שופטים יב טו).
פִּעְלָן ויבא על פִּעְלָן בשבר הפ"א או בפתחותה, כמו כִּבְשָׁן, זִמְרָן, יִתְרָן, "בֶּן שִׁפְטָן" (במדבר לד כד), "בֶּן עֵינָן" (במדבר א טו), "אִבְצָן" (שופטים יב ח), "קַרְתָּן" (יהושע כא לב) "פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן" (במדבר לד כו), "לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" (שמות יד כז), והוא תאר גובר. והתאר הגמור: "אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן" (אסתר ז ז), והוא תאר למתואר מָחסר, שעורו 'החצר הביתן' או הדומה לזה. ועוד "גּוֹי אֵיתָן" (ירמיהו ה טו), "נִטְעֵי נַעֲמָנִים" (ישעיהו יז י), "זַיִת רַעֲנָן" (ירמיהו יא טז), "עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שה"ש א טז), "כִּי לֹא אַלְמָן" (ירמיהו נא ה), אַלְמָנָה, "נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת" (איכה ד י). אפשר שיהיה פתחות אלה הפ"אין בעבור שמקצתן אותיות גרוניות, ובעבור שאחרי מקצתם אותיות גרוניות. ואמרנו ביִתְרָן שהוא פִּעְלָן אע"פ שיש בתחלתו אות מאותיות התוספת, ולא אמרנו שהוא יִפְעָל, לשני פנים, האחד מהם שגזרנוהו מן "יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט ג), והשני, ראינום שקראו איש יִתְרָן, ואחר כן אמרו עליו "וּבְנֵי יֶתֶר" (דה"א ז לח) בחסרון הנו"ן, וידענו כי היו"ד שורש. ויתכן שיכנס בבנין הזה חֶלְבְּנָה. ויתכן שיהיה מהדמיון הזה קִנְיָן, בִּנְיָן ועִנְיָן, וזה על זולת מה שזכר בהם ר' יהודה, כי הוא אמר בנו"ן הזאת האחרונה מכל אחת מהם שהיא העי"ן כפולה ומשקלה אצלו פִּעְלָע על דעתו ב"הֲגִיגִי" (תהלים ה ב), וזה גם כן נכון, אלא שאני נוטה אל היות המלות האלה פִּעְלן מהיותם פִּעְלָע. וממה שמאמץ זה אצלי המרתם נו"ן בִּנְיָן בה"א, כאשר נאמר "וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה" (יחזקאל מא יג), ר"ל וְהַבִּנְיָן, כאשר נאמר: "וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה… וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ אַמּוֹת" (שם פסוק יב) "וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן…" (שם פסוק טו). והומרה הה"א מנו"ן מפני שהיא נוספת כמוה.
פָּעְלָן ויבא על פָּעְלָן ופֻּעְלָן בקבוץ הפ"א בקמץ או בשורק, כמו קָרְבָּן וקֻרְבָּן וְשֻׁלְחָן.
פָּעְלָם, פֻּעְלָם ויבא על פָּעְלָם ופֻּעְלָם בקמץ או בשורק, כמו "אָמְנָם יְיָ" (מ"ב יט יז), "כִּי הַאֻמְנָם" (מ"א ח כז), "וְאֶת הַסָּלְעָם" (ויקרא יא כב). ומן הדמיון הזה "יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג כא). ויתכן שתהיה המ"ם בו כפולה ויהיה משקלו פֻּעְלַל על דמיון אֻמְלַל.
פִּעְלָם ויבא על פִּעְלָם בשבר על הרוב, כמו "שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם" (ירמיהו יד ג), "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם" (ישעיהו נב ג), כי הוא אצלי מן "חָנּוּנוּ אוֹתָם" (שופטים כא כב), אשר פרושו 'חנו אותן לנו', וענינו מתנה הנתונה מבלי דמים ולא גמול. וכמהו "וַתְּהִי הַכִּנָּם" (שמות ח יג), ומשקלו פִּעְלָם הקשה על חִנָּם. וכאלו המ"ם הזאת ב"רֵיקָם" ו"חִנָּם" ו"כִּנָּם" מורה על הענין. ואפשר שיהיה "שְׁבִי דוּמָם" (ישעיהו מז ה) כמוהם על שתהיה הוא"ו עי"ן הפעל ותהיה המ"ם לענין, ואפשר שיהיה כמו "דוּמָה נַפְשִׁי" (תהלים צד יז), ותהיה המ"ם תמורת ה"א הנקבה. אבל "לְאֶבֶן דּוּמָם" (חבקוק ב יט), "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם" (איכה ג כו), המה פּוּעָל.
פִּעְלוֹם ויבא על פִּעְלוֹם, כמו פִּתְאוֹם, והמ"ם בו גם כן לענין. וכמהו "וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן" (מ"ב כג יג) והוא תאר גובר, והתאר: "כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (בראשית לא ב).
פָּעְלִי ויבא על פָּעְלִי בקבוץ הפ"א בקמץ או בשורק, כמו "אַחְאָב בֶּן עָמְרִי" (מ"א טז כט), "חָפְנִי וּפִנְחָס" (ש"א א ג), "נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי" (במדבר יג יד), "קַרְנוֹת שֵׁן וְהָבְנִים" (יחזקאל כז טו), "בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי" (במדבר לד כב). ומן הדמיון הזה נָעֳמִי, אלא שקבוץ הפ"א נהפך אל העי"ן. והתאר: נָכְרִי, "וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָיו" (עובדיה א יא). ונכנס בבנין הזה "גָּפְרִית וָמֶלַח" (דברים כט כב), "וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית" (יחזקאל מג י), בֹּרִית, העקר ברי"ש הדגשות, כי הוא נגזר מן "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ" (דניאל יב י), וכאשר הפילו הדגשות להקל, נמשכה הקמצות ושבה חולם על סברת <עמ' 69> רבי יהודה ב"מֹרַת רוּחַ" (בראשית כו לה), והוא תמורת הדגש. ויבא בלתי קמץ כמו "לִבְנִי וְשִׁמְעִי" (שמות ו יז), " חֶצְרֹן וְכַרְמִי" (שמות ו יד), "פַּלְטִי" (במדבר יג ט), "תִבְנִי בֶן גִּינַת" (מ"א טז כא), "זִמְרִי", נַחְבִּי, "גַּדִּי" (במדבר יג יא). והתאר: "אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו), והוא תאר גובר.
פַּעְלִיָּה ויבא על פַּעְלִיָּה, ואפשר שיהפכו הה"א ת"ו, כמו תַּחְתִּיָּה (תהלים פו יג) ותַּחְתִּית (דברים לב כב), ובקבוץ תַּחְתִּיּוֹת. ומן הדמיון הזה אצלי "בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו" (יחזקאל יז כג), האחת דָּלִיָּה, ומשפטו דַּלְיִיָה על משקל תַּחְתִּיָּה, והניחו היו"ד הראשונה מן דָּלִיָּה והטילו תנועתה על הלמ"ד, ואחר חסרוה, וקבצוהו על דָּלִיּוֹת. והתאר: "וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" (הושע יד א).
פַּעְלַי ויבא על פַּעְלַי בפתחות הלמ"ד ובפתחות הפ"א ובשברה, כמו "מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי" (ש"ב כג כח), "רַדַּי" (דה"א ב יד) "שַׁמַּי וְיָדָע" (דה"א ב כח), "הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ" (ש"ב כג ל), "חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי" (ש"ב כג לה), "נַחְרַי" (ש"ב כג לז). והתאר: "וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ" (ישעיהו לב ה), ועוד "וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים" (ישעיהו לב ז), "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא" (משלי כח כג), פרושו: 'מוכיח האדם האחורני ימצא חן יותר מהמחליק לו לשון'.
' ויבא על פָּעְלִית בלי קמוץ, כמו "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט א), "אַבְנֵי גָזִית" (מ"א ה לא), העקר בדגשות הזי"ן והניחו אותה להקל, והוא נגזר אצלי מן "וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א יב), כי ענינו מהכריתה, לא מהעברה כאשר חושבים אנשים (ר"י חיוג שרש גזז). וענין "גָזִית" סתות וכריתה, והראיה על זה: "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ" (שמות כ כב), כלומר מסתתה חצובה בברזל. ובין הענין הזה ובין ענין "הִנֵּה נָא גֹזְזִים" (ש"ב יג כד), "וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" (איוב א כ), "גָּזִּי נִזְרֵךְ" (ירמיהו ז כט) קרבה במין, כי הכל כריתה. ויש שיפילו גם כן רוב חכמי הערב הגזיזה על כל כריתות. ויבא על פִּעְלִית בשבר הפ"א, כמו "אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם" (יחזקאל כו יז). ואין רחוק שיהיה כמהו "גֻּלֹּת עִלִּית" (שופטים א טו), כי כבר מצאנו הענין הזה בעלל כאשר יתבאר לך זה במקומו.
תִּפְעוֹל ויבא על תִּפְעוֹל כמו תִּירוֹשׁ, והתאר תִּינוֹק, ויכנס בבנין הזה תִּלְבֹּשֶת.
תִּפְעָל ויבא על תִּפְעָל, כמו "תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט), וכמהו "וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי" (ישעיהו מג ו), כי הוא נגזר מן יָמִין, והוא תאר גובר. ויכנס בבנין הזה "וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה" (ישעיהו כח ה), תִּפְאֶרֶת, "תִּפְלַצְתְּךָ" (ירמיהו מט טז) על משקל "כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ" (שופטים ד ט), והוא בלתי סמוך תִּפְלֶצֶת ע"מ תִּפְאֶרֶת. והתאר: "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר" (שמות יב מה), ומן הדמיון הזה אצלי "תֶּבֶל עָשׂוּ" (ויקרא כ יב) עקרו תִּבְלָל נגזר מן "בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל" (הושע ז ח) ומן "בָּלַל יְיָ" (בראשית יא ט) אשר ענינו הפסד ושנוי. וכבר טעה בו רבי יהודה בספרו בנקוד ששקלו באֶרֶץ. ודמיון "תֶּבֶל עָשׂוּ" אצלי מבעלי הכפל גם כן "תֶּמֶס יַהֲלֹךְ" (תהלים נח ט), עקרו תִּמְסָס כי הוא מן "כִּמְסֹס נֹסֵס" (ישעיהו י יח), "וַיִּמַּס לְבַב הָעָם" (יהושע ז ה). ויבא על תְּפַעָּל כמו תְּלַשָּׁר שם עיר.
תְּפַעּוּל ויבא על תְּפַעּוּל, כמו "תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט), "תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ" (ויקרא כא כ).
תַּפְעִיל ויבא על תַּפְעִיל כמו תַּרְשִׁיש, תַּכְרִיךְ. והתאר: "מֵבִין עִם תַּלְמִיד" (דה"א כה ח). ונכנס בבנין זה "תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (איכה ב ה). ויכנס בו עוד "הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית" (ירמיהו ח ה) "תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים" (תהלים קלט כב) והדומה לזה, הת"ו תמורת ה"א.
<עמ' 70> תַּפְעֵל ויבא על תַּפְעֵל כמו "וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" (שמות כח ד). ויכנס בבנין הזה תַּרְדֵּמָה ותּוֹכֵחָה, ואפשר שיהיה תּוֹכֵחָה כמו "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר" (שמות יב מה).
תְּפֹעְלֵל ויבא על תְּפֹעְלֵל, כמו "וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תהלים קלט כא), "שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישעיהו נא ב), ושניהם תארים.
תַּפְעוּל ויבא על תַּפְעוּל כמו "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג" (משלי יט י), "תַּמְרוּק בְּרָע" (משלי כ ל), "וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן" (אסתר ב ג), "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" (משלי יח כג), "תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ" (משלי ו יד), "וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ" (דברים כט כא). ויכנס בבנין הזה "וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר" (איוב כח יא), והתאר: "וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" (ישעיהו ג ד), "וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין" (נחמיה יב לא), "וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת" (מ"ב יד יד). והקרוב אצלי ב"וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב" (ירמיהו יד יח) שיהיה תאר לא שם, כמו "וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ". ויכנס בבנין הזה "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים" (במדבר לב יד) ותַּזְנוּת והדומה לזה, הת"ו תמורת ה"א.
יַפְעוּל ויבא על יַפְעוּל בחולם ובשורק, כמו "בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (ש"א יז מ), " הַיַּנְשׁוּף" (ויקרא יא יז), "וְיָהֲלֹם" (שמות כח יח).
יִפְעָל ויבא על יִפְעָל, כמו יִצְחָק, יִדְלָף, יִגְאָל, "יִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ", (ש"ב ה טו), "וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ" (דה"א ד ג) יִשְׁבָּק, "תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר" (דברים כח נא). ויכנס בבנין הזה "וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם" (יהושע יט טו), "וְיִזְרַחְיָה" (נחמיה יב מב). ויבא על יִפָעְלַי, כמו יְאָתְרַי.
יְפֻעַּל ויבא על יְפֻעַּל, כמו יְרֹחָם, "כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה" (במדבר יג ו).
יִפְעִילָה ועל יִפְעִילָה בשבר היו"ד, כמו יִזְלִיאָה שם איש.
יַפְעֹל, יַפְעֹלָה ויבא על יַפְעֹל ויַפעֹלָה כמו יַעֲקֹב ויַעֲקֹבָה, ותפתח היו"ד בעבור העי"ן, כי הוא פעל עתיד כמו יַעֲמֹד.
יַפְעֵל ויבא על יַפְעֵל כמו "אֶרֶץ יַעְזֵר" (במדבר לב א) ויַפְלֵט.
מַפְעֵל ויבא על מַפְעֵל כמו "וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן" (ש"ב יב לא), "בַּמַּרְצֵעַ" (שמות כא ו), "וְהַמַּזְלֵג" (ש"א ב יג), "הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי" (שופטים טו יט), "וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר" (מ"ב ח טו), "עֵגֶל מַרְבֵּק" (ש"א כח כד), "מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה" (ישעיהו ג א), מַסְוֶה (שמות לד לג), "וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה" (שמות לה כה). ויכנס בבנין הזה "בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה" (שה"ש ב יד), "וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת" (ישעיהו ג ו), "מַשְׂטֵמָה" (הושע ט ז), "הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג יט) "מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה" (ישעיהו ג א), "מַרְחֶשֶׁת" (ויקרא ב ז), "הַמַּהְפֶּכֶת" (ירמיהו כט כו). ויכנס בו עוד "מַתַּת אֱלֹהִים" (קהלת ג יג), ועקרו מַנְתֶּנֶת כי הוא מנתן, והבליעו הנו"ן הראשונה וחסרו השניה להקל. וממנו עוד מוֹקֵשׁ, מוֹפֵת ומוֹעֵד. והתאר: "לֹא יָבֹא מַמְזֵר" (דברים כג ג).
מַפְעָל ויבא על מַפְעָל כמו "בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שופטים ג לא), מַתָּן, מַפָּל, מַצָּב, מַדָּע, מַשְׁאַבִּים, מַרְבַדִּים, מַטְעַמִּים, "מַנְעַמֵּיהֶם" (תהלים קמא ד). והתאר מַלְאָךְ, מַלְאָכִים. ודגשות הלמ"דין בקצת הבנין הזה כאשר יהיו בקבוץ והנחתה מהקצת הוא לבלי עלה, אך כפי אשר יקל עליהם או יכבד. ויכנס בבנין הזה מַמְלָכָה, "אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה" (ש"א יד יב). ויש שמקלים הדמיון הזה ומניעים עי"נו בשבא ופתח כמו מַרְעֲלָה שם מקום.
מִפְעָל ויבא על מִפְעָל בשבר המ"ם, כמו מִכְמָשׁ, מִשְׁכָּן, מִשְׁכָּב, "גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן" (חבקוק ג יז), ומשקלו מִפְעָל ונכתב בה"א במקום אל"ף, וקבוצו "מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (תהלים עח ע). ויכנס בבנין הזה מִלְחָמָה ומֶמְשָׁלָה ומֶרְכָּבָה, "עַד הַמִּפְשָׂעָה" <עמ' 71> (דה"א יט ד), מִסְגֶּרֶת, מִפְלֶצֶת. ויכנס בו מוֹרָשׁ ומוֹרָשָׁה והדומה להם. ויכנס בו עוד "וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר" (יחזקאל מ ב), ומַחֲנֶה. והתאר: מֶלְצַר, מִצְעָר, "וְחֹרֶשׁ מֵצַל" (יחזקאל לא ג), עקרו מִצְלָל ע"מ "מִכְלַל יֹפִי" (תהלים נ ב) אשר הוא תאר מ"בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ" (יחזקאל כז ד), כי הוא מן "וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (שה"ש ב יז), "כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ" (נחמיה יג יט). ועוד "וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר" (יחזקאל לח ז), על ענין "לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ" (ש"א כח ב). ויכנס בבנין הזה עוד והוא תאר, אמרו "יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" (תהלים עו יב), "וְהוּא מוֹרַאֲכֶם" (ישעיהו ח יג), "וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת" (ש"ב ט יב), ותרגומו: כל השכוני בבית ציבא, וכמו "מוֹדַע לְאִישָׁהּ" (רות ב א), "הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (רות ג ב), "מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ" (ויקרא יח ט), "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ" (בראשית מח ו), הת"ו ב"מוֹלֶדֶת" וב"מֹדַעְתָּנוּ" להפלגה. ומן הדמיון הזה והם תארים ושמות פועלים, אמרו "הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם" (דה"ב כח כג), "אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים" (ירמיהו כט ח), "וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם" (תהלים עח לא), "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן" (ישעיהו י טז), "וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת" (יהושע טז ט) "פָּרָשׁ מַעֲלֶה" (נחום ג ג), "מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו" (ירמיהו מח לה), "כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ" (קהלת ה יט), "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י ג), "וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה" (ישעיהו ג כד), "בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה" (מ"א ז מו), "מִרְבָּה לְהָכִיל" (יחזקאל כג לב), תבנית לשון נקבה ל"כּוֹס". ואפשר שיהיה מהמין הזה "הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים" (ישעיהו ח יט) רצוני "וְהַמַּהְגִּים". וכבר זכרנו בו בהשגה פנים אחרים שיתכנו בו גם הם, אבל אלה הפנים יותר ראוים לו. ומן העלול העי"ן: "חָנֵף וּמֵרַע" (ישעיהו ט טז).
מִפְעֵל ויבא על מִפְעֵל, כמו מִזְבֵּח. והתאר: "יֶלֶד מִסְכֵּן" (קהלת ד יג). ואפשר שיהיה מן הבנין הזה שער מוֹקֵשׁ ומוֹפֵת. ויתכן שיהיה ממנו "וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר" (יחזקאל מ ב), "וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה" (ישעיהו ג כד) והדומה לו. אבל מָאוֹר והדומה לו מהשמות העלולי העי"ן אשר פ"איהם גרוניות, יתכן שיהיו מבנין מַפְעל הפתוח המ"ם, ושיהיו עוד מבנין מִפְעָל השבור המ"ם. והתאר מן הדומה לזה: "אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה" (תהלים צ א), "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם" (דברים לג כז). אבל מָכוֹן ו"יִהְיֶה מָנוֹן" (משלי כט כא) הוא מבנין מַפְעל בפתחות המ"ם, וגזרת "מָנוֹן" מן "יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תהלים עב יז), "וְנִין וָנֶכֶד" (ישעיהו יד כב). ויבא על מִפְעֵלוּת, כמו "אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת" (דברים ח ט).
מִפְּעָל ויבא על מִפְּעָל דגוש הפ"א: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי" (שמות טו יז), "הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ" (תהלים פט מה). והתאר: "מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה" (נחום ג יז). ויבא על מִפְעְלוֹן, כמו "וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה" (שופטים ג כג).
מְפַעֵּל ויבא על מְפַעֵּל דגוש העי"ן, כמו "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח) והוא המעזבה, "וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג יח), "הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה" (ויקרא ט יט), "הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת" (מ"ב כה יד), "וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת" (במדבר ד ז), "וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת" (יחזקאל מו כג), "אֵלֶּה בֵּית הַמְבַשְּׁלִים" (יחזקאל מו כד), ר"ל הקדרות, ופעם זכרם בלשון נקבה ואמר "וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי", ופעם זכרם בלשון זכר ואמר "בֵּית הַמְבַשְּׁלִים", כי הבית היה מקום לקדרות ולא מקום למבשלים ולא מעון להם שיתיחס אליהם. וראיה אחרת עוד, כי אמרוֹ "אֵלֶּה" אינו נופל כי אם על "הַמְבַשְּׁלִים" לא על הבית, כי לא יספר ב"אֵלֶּה" על אחד אלא על רבים, וכאשר יהיה הדבר כן אמרו "הַמְבַשְּׁלִים" איננו רוצה בו כי אם הקדרות לא המבשלים, וראיה על זה אמרו "אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת אֶת זֶבַח הָעָם", והרמז ב"שָׁם" אל "הַמְבַשְּׁלִים" אשר הם הקדרות לא אל הבית, אבל בא "בֵּית" בין <עמ' 72> "אֵלֶּה" ובין "הַמְבַשְּׁלִים" הוא דחוק, ואלו היה רוצה הבית, היה 'זה בית המבשלים'. והשעור: אלה המבשלים, כלומר הקדרות, ואמרו "בֵּית" דחוק (פי' מיותר). "וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ" (דה"ב ל יד), רוצה המחתות אשר היו מקטרים בהם לבעל. "וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם" (יחזקאל ז כד) העקר בו הדגשות והוקל, ואפשר לומר בו שאיננו מוקל מדגשות שהיה ראוי לו, אך הוא בנוי על הקלות, וכי "מְזָוֵינוּ מְלֵאִים" (תהלים קמד יג) כמהו. אבל קלות "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח) בעבור הרי"ש. ומזה אמרו "לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת" (מ"ב ב כא), בענין שְׁכוֹל כמו "שְׁכוֹל וְאַלְמֹן" (ישעיהו מז ט). והתאר: "וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ" (משלי כד ה), כלומר אמיץ; ועוד "וְהוּא מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (דה"א יב טז), ענינו וענין "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (יהושע ג טו) אחד.
מֻפְעָל ויבא על מֻפְעָל כמו "מֻקְטָר מֻגָּשׁ" (מלאכי א יא), רציתי "מֻקְטָר"; "וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה" (יחזקאל ט ט), כלומר הטות משפט, "מֻטּוֹת כְּנָפָיו" (ישעיהו ח ח); "מוּצָק אֶחָד" (מ"א ז לז) – יציקה אחת, כלומר שהם שוים, "שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת" (זכריה ד ב), פרוש יציקות, "יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ" (מ"א ז כד); "וְאֵין מָעֳמָד" (תהלים סט ג), עקרו מוּעֲמָד על משקל "מֻקְטָר", כלומר ואין מעמד, ויש לנו בו פנים אחרים תראה אותם.
מְפֻעָּל ויבא על מְפֻעָּל כמו "וּמְיֻסָּד אֲבָנִים" (מ"א ז י), רוצה היסוד, "מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם" (נחמיה י כא), "מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה" (מ"א ו לה), כלומר על החקק. והתאר: "אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי" (תהלים נה יד), "וְאָסַף הַמְּצֹרָע" (מ"ב ה יא), ואפשר שיהיה פעול ואפשר שיהיה שם החלי עצמו.
מַפְעִיל ויבא על מַפְעִיל כמו "תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית" (יחזקאל ט ו), "מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית" (מ"ב כג יג), "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית" (דניאל י ח), "וְאֶת מוֹלִיד" (דה"א ב כט), "לְדָוִד מַשְׂכִּיל" (תהלים לב א), "וְכַטַּל מַשְׁכִּים" (הושע ו ד), ואני עתיד לבאר אפניו בשערו מאות השי"ן, "מֵפִיץ וְחֶרֶב" (משלי כה יח). ויכנס בבנין הזה "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו א), משקלו מַפְעִיל, והת"ו תמורת הה"א אשר היא הלמ"ד שלו. וכמהו "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם" (דה"ב ל יח), "חֲצִי מַרְבִּית" (דה"ב ט ו), ועוד "וְעַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם" (דה"א יב ל), "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לא ל), הת"וין תמורת הה"אין אשר הם למ"די הפעלים. ויכנס בזה עוד "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג סג). והתאר: "וְהוּא מַעֲרִצְכֶם" (ישעיהו ח יג), פי' נערצכם כלומר אשר אתם מאמינים עריצותו. "כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה" (ירמיהו מח מא) – בעלת צירים וחבלים, נגזר מן "צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה" (ישעיהו כא ג), ועקרו מְצִירָה על משקל מפעילה, כאשר נאמר "וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה" (משלי יב ד), אך נבנה על מֵצֵר, כמו "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים" (ישעיהו מד כה) שעקרו מֵפִיר. ועוד "רֶחֶם מַשְׁכִּיל" (הושע ט יד) – בעל שכול, ועוד "יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (איוב לו לא), "מַכְבִּיר" תאר ל"אֹכֶל", והלמ"ד בו היא הלמ"ד הבאה על הפעולים.
פְּעַלָּתוֹן ויבא על פְּעַלָּתוֹן, כמו "נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן" (ישעיהו כז א), והוא תאר נגזר מן "עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל" (חבקוק א ד). ויבא מן העלול העי"ן על פְּלִילוֹן בנפל העי"ן ממנו בעבור עלילותו, כמו שְׁפִיפוֹן, וגזרתו מן "יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ" (בראשית ג טו), והוא תאר גובר. ויבא על פְּעָעָל בכפל העי"ן, כמו אֲרָרָט.
פְּעוּעָל ויבא על פְּעוּעָל, כמו שְׁפוּפָם, "חֲצֹצְרָה בָּרָמָה" (הושע ה ח), ואפשר שיהיה כמוהם "גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי" (במדבר יג טו), ואפשר שיהיה מורכב כמו רְעוּאֵל, פְּנוּאֵל.
<עמ' 73> פְּעוֹפֵל ויבא על פְּעוֹפֵל כמו "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה), כי הוא נגזר אצלי מן "נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א ז).
פְּעֶלְלוֹן ויבא על פְּעֶלְלוֹן כמו "וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי" (דה"א ד ג). ואפשר שיהיה מורכב, רצוני לומר שיהיה תחלתו מן "וְנָסוּ הַצְּלָלִים" (שה"ש ב יז), ואחריתו מענין פנה או מה שדומה לזה.
אֶפְתְּעוֹל ויבא על אֶפְתְּעוֹל בשבא תחת הת"ו – אֶשְׁתְּמוֹעַ. ובקמצות הת"ו עוד: אֶשְׁתָּאוֹל, ואפשר שתהיה הקמצות בעבור האל"ף, ואפשר שיהיה אֶשְׁתְּמוֹעַ מוקל מדמיון אֶשְׁתָּאוֹל.
מַפְעול ויבא על מַפְעוֹל ומַפְעוּל בחלם ובשורק ופתוח המ"ם, כמו מַטְמוֹן, מַשְׁקוֹף, "אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר" (ישעיהו י טו), "וַיְהִי הַמַּבּוּל" (בראשית ז יז), כאשר בארנו בספר ההשגה, "מַסְלוּל וָדֶרֶךְ" (ישעיהו לה ח), "כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שה"ש ה ה), "הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים" (יחזקאל כז כד), "בְּמַחֲלוּיִם רַבִּים" (דה"ב כד כה). והתאר: "וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם" (דה"ב כח טו).
מִפְעוֹל ויבא על מִפְעוֹל בשבר המ"ם, כמו "מִזְמוֹר לְדָוִד", "בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל" (יחזקאל ד י), "מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם" (יחזקאל ז יט), "כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (בראשית לח כד) "וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת" (ישעיהו יט ח). והתאר: "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ" (ש"ב כב נא), "וְכָל עִיר מִבְחוֹר" (מ"ב ג יט). ויתכן שיהיו שניהם שמות. אבל "מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה" (יחזקאל כט י) שם כמו מִגְדּוֹל.
נִפְעוֹל ויבא על נִפְעוֹל בשבר הנו"ן, כמו נִמְרוֹד; ובסגול תחתיה, כמו "מֵי נֶפְתּוֹחַ" (יהושע טו ט); ובפתחותה, כמו "נַפְתּוּלֵי" (בראשית ל ח).
אֶפְעוֹל ויבא על אֶפְעוֹל כמו אֶגְרוֹף, אֶזְרוֹע, אֶפְרוֹחִים, אֶתְמֹל. ובשרק גם כן, כמו "וְאֶתְמוּל עַמִּי" (מיכה ב ח). אך אמרם "וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל" (ש"א י יא) בדגשות, נהגו בו מנהג הדבור הארמי. ודומה למין הבנין הזה: "וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר" (שמות יד כד), "וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ ד).
אֶפְעָל ויבא על אֶפְעָל כמו "אֶשְׁפָּר אֶחָד" (ש"ב ו יט), אֶשְׁנָב, אֶקְדָּח, והוא תאר גובר, רצוני אֶקְדָּח, כי הוא נגזר מן "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים לב כב), וזה בעבור קדיחותו וזכותו. ויכנס בבנין הזה "אֶצְעָדָה וְצָמִיד" (במדבר לא נ). והתאר: אֶזְרָח. ויש שיהיה פתוח האל"ף, כמו "קִרְיַת אַרְבַּע" (יהושע יד טו), אַרְפַּד, אַכְשַׁף, "בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים" (ישעיהו נט י). ויכנס בבנין הזה אַזְכָּרָה. וכבר בא במשנה אַתְקָנָה באמרם "הכותב טפסי גיטין צריך שיניח… מפני האַתְקָנָה" (משנה גיטין ג ב) (בספרינו התקנה בלא אל"ף. ויתכן לומר באַזְכָּרָה ואַתְקָנָה שאל"פיהם מומרות מן ה"הין. והתאר אַרְבַּע במנין הנקבה, ואַכְזָר ואַכְזָב.
אֶפָּעָל ויבא על אֶפָּעָל, כמו אֶלָּסָר. ואפשר שיהיה אֶלָּסָר מורכב, כאשר "אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי" (ש"ב כג לב) מורכב.
אַכְזִיב ויבא על אַכְזִיב כמו "בָּתֵּי אַכְזִיב" (מיכה א יד), "מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה" (יהושע יט כט), הלא תראה שאמרו "וְהָיָה בִכְזִיב" (בראשית לח ה), "לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ" (ישעיהו נא ד), "וְעַד אַרְגִּיעָה" (משלי יב יט) בענין רגע, "אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיק" (יחזקאל מב ג) עקרו אַנְתִּיק כאשר אבאר אותו בשערו מספר השרשים בע"ה. ויבא על אַפְעִיל דגוש העי"ן פתוח הפ"א: "וְאֵת הָאֲבַטִּחִים" (במדבר יא ה). ויבא על אֶפְעֶ֫לִי כמו אֶדְרֶעִי. ויבא על אַפֶּ֫עֶל כמו "אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא מה). ויבא על אַפִּעְלוֹן כמו אַפִּרְיוֹן.
<עמ' 74> אֲפַלְעוֹן ויבא על אֲפַלְעוֹן כמו אֲדַרְכוֹנִים,, והראיה ע"ז שהאל"ף נופלת בדַּרְכְּמוֹנִים, וכבר התבאר כי המ"ם נוספת בדרכמונים וששניהם שלשים. וכמהו מעלול העי"ן: "כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ" (ישעיהו לב יד), כי הוא נגזר מן "רָמָה יָדְךָ" (ישעיהו כו יא), והוא תאר גובר, ועקרו על השלמות אֲרַוְמוֹן ע"מ אֲדַרְכוֹן. ויתכן שיהיה עלול הלמ"ד ושיהיה עקרו אֲרַמְיוֹן אך יהיה מענין אחר.
אֲפַעְלַי ויבא על אֲפַעְלַי כמו אֲחַסְבַּי. ויבא על אֲפָעֲלַת כמו אֲנָחַרַת.
אֲפַעְפּוּעָה ויבא על אֲפַעְפּוּעָה כפול וחסר הלמ"ד, כמו אֲבַעְבֻּעֹת, הוא אצלי נגזר מן בעה, והוא שענין אֲבַעְבֻּעֹת – בּוּעוֹת, מענין "מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ" – כאשר תבעה האש את המים, כי דמו מה שתעשה הרתיחה במים מהנפח לבועות, ודומה לענין הזה אמרו "נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" (ישעיהו ל יג), כי דמו צאת החומה לחוץ מאמצעיתה לנפח הקורה במים מחום האש. ויבא על אַפְעְלִיּוּת כמו "אַכְזְרִיּוּת חֵמָה" (משלי כז ד).
יוֹפֶעֶל ויבא על יוֹפֶעֶל כמו יוֹכֶבֶד, יוֹעֶזֶר, והעקר יְהוֹכֶבֶד ויְהוֹעֶזֶר.
יוֹפָעָל ויבא על יוֹפָעָל כמו יוֹחָנָן, יוֹזָבָד, יוֹיָדָע, ועקרם יְהוֹחָנָן, יְהוֹזָבָד, יְהוֹיָדָע. ויבא על יָפְעְלָה כמו "וְיָגְבְּהָה" (במדבר לב לה).
תּוֹפַעְלָה ויבא על תּוֹפַעְלָה כמו תּוֹגַרְמָה.
הַפְעָלָה ויבא על הַפְעָלָה כמו "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם" (ישעיהו ג ט), "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד יד). ומן העלול העי"ן: "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת" (אסתר ב יח), "לַהֲנָפָה גוֹיִם" (ישעיהו ל כח), עקרם הֲנִיחָה, הֲנִיפָה. ומעלול הלמ"ד: "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג טז), עקרו הַרְבָּיָה. ובמשנה: "ודמן טעון הַזָּיָה" (משנה זבחים ה א).