כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה.
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּלָּה֥וֹת אֶתְּנֵ֖ךְ וְאֵינֵ֑ךְ וּֽתְﬞבֻקְשִׁ֗י וְלֹא־תִמָּֽצְאִ֥י עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
"בלהות אתנך" כאילו תלך אל בלהות שהם השדים שתחת הים, וגם "אם תבקשי" וירצו לכונן עיר מושב על מקומך "ולא תמצאי עוד לעולם" כי הישוב שעשו אח"כ וקראוהו בשם צור לא היה על מקום צור הראשון שנמחה זכרה לגמרי כי כן אמר ה':
