משנה זבחים ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה א | >>
איזהו מקומן של זבחים? קדשי קדשים שחיטתן בצפון, פר ושעיר של יום הכיפורים ה שחיטתן בצפוןו, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ז הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב.
מתנה (זריקה) אחת מהן מעכבת.
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
אם לא נתן, לא עיכב.
אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים?
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן.
- פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
- וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
- וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה
- עַל בֵּין הַבַּדִּים
- וְעַל הַפָּרֹכֶת
- וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
- מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת.
- שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
- אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב.
איזה הוא מקומן של זבחים?
- קודשי קדשים - שחיטתן בצפון.
- פר ושעיר של יום הכיפורים - שחיטתן בצפון,
- וקיבול דמן - בכלי שרת בצפון,
- ודמן טעון הזיה - על בין הבדים, ועל הפרוכת, ועל מזבח הזהב.
- ומתנה אחת מהן - מעכבת.
- שירי הדם - היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
- אם לא נתן - לא עיכב.
קדשי קדשים - נקראין העולה, והחטאת, והאשם.
ודבר תורה בחטאת ואשם, "קדש קדשים היא"(ויקרא ו, יח). ולמדנו העולה, לפי ששווה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקבול דמה, כמו שיתבאר.
ומקום שחיטת העולה נאמר בה "ושחט אותו, על ירך המזבח צפונה"(ויקרא א, יא), ונאמר בחטאת "במקום אשר ישחט העולה, תשחט החטאת"(ויקרא ו, יח), ונאמר באשם "במקום אשר ישחטו את העולה, ישחטו את האשם"(ויקרא ז, ב), ואמרו בנין אב לכל החטאות שלא ישחטו אלא בצפון.
וכן המקבל דם לא יהיה אלא בצפון שנאמר סמוך לשחיטה "ולקח מדם הפר"(ויקרא טז, יח), שיהיה הקבול בצפון גם כן.
ורבוע המקום היה מכותל המזבח הצפוני עד כותל העזרה והוא ששים אמה [וחצי], וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי והוא ששה ושבעים אמה, וזה הרבוע נקרא צפון לשחיטת קדשי קדשים. וזה יתבאר לך מצורת המקדש שאצייר במידות, וכן יתבאר בתוספת זבחים [ראש פרק ו] שהמקום הזה מקום השחיטה.
ופר ושעיר של יום הכפורים - אינן אלא חטאת כמו שבארנו בתחילת חילוק הקרבנות, (ולפיכך נכנס לפנים כמו שנאמר בתורה, הקדים אותן על כל החטאות,) ולא הקדים העולה (אף על פי) [לפי] שהיא עיקר, ועליה סמך הכתוב כמו שנאמר "במקום אשר ישחטו את העולה"(ויקרא ז, ב).
ולמה לא אמר גם כן בקודשי קדשים "וקבול דמן בכלי שרת בצפון", לפי שאשמות מכלל קדשי קדשים, ומכלל האשמות אשם מצורע שכל דמו אינו נכנס לכלי שרת, אלא מקצתו ביד הכהן ומקצתו בכלי שרת, כמו שיתבאר בפרק האחרון מנגעים.
וכבר נתבאר לך בפרק שלפני זה, שמתנות שבפנים מעכבות זו את זו.
ושירי הדם - רוצה לומר הנותר מדם פר ושעיר של יום הכיפורים, לפי שלמד מדינו משירי דם הפר של כהן משיח, שדמו גם כן נכנס לפנים שנאמר בו "ואת כל דם הפר, ישפוך אל יסוד מזבח העולה, אשר פתח אהל מועד"(ויקרא ד, ז). והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי, לפי שההיכל במערב, כמו שיתבאר מצורת המקדש במידות, והמזבח לפניו.
ולפי שהוא שיורי מצווה, נאמר בה אם לא נתן, לא עכב, שהעיקר בידינו שיורי מצווה אין מעכבים.
והמצווה שהיא עיקר, הם ההזאות:
איזהו מקומן של זבחים, קדשי קדשים. עולות חטאות ואשמות א:
שחיטתן בצפון. עולה, בהדיא כתיב בה (שם א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ב. חטאת, כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם, כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם:
שחיטתן בצפון. והא דלא תני הכא וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אע"ג דכולהו קבלת דמן בצפון במקום שחיטה, דסמוך לשחיטה כתיב ולקח מדם הפר, אלא, משום דאיכא אשמו של מצורע שהכהן היה מקבל מקצת דמו בכפו, דכתיב (שם יד) ולקח הכהן מדם האשם ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן, באצבעו, אף לקיחה בעצמו של כהן ג, משום הכי לא כתב הכא וקבול דמן, שאין קבול דמן שוה. ומשום דלא סגי ליה בלא קבלת כלי, שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי ד, משום הכי הדר תני בהדיא אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון:
פר ושעיר של יום הכפורים. אע"ג דצפון כעולה הוא דכתיב, הקדים תנא לחטאות ברישא, דאיידי דאתיא מדרשא חביבא ליה. וחטאות פנימיות איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה ואקדמינהו לשאר חטאות. ואינהו נמי שחיטתן בצפון דכתיב (שם ד) ושחט את החטאת במקום העולה, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות צפון:
וקבול דמן בכלי שרת. דכתיב בעולת סיני (שמות כד) וישם באגנות, וממנו למדו כל הזבחים להיות טעונים כלי:
הזיה על בין הבדים. עומד בין שני בדי ארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד עוביה של כפורת, ולא היו נוגעים בה:
ועל הפרוכת. דכתיב (ויקרא טז) וכן יעשה לאהל מועד ח:
ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח. בסדר עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות:
מתנה אחת מעכבת. כדאמרן בפרק בית שמאי [דף ל"ו] דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, וקרא יתירא הוא, לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר. ודרשינן ועשה לפר, זה פר יום הכיפורים, דבדידיה נמי מתנה אחת מעכבת כמו פר העלם דבר:
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי. כדכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, ואוהל מועד למערבו של מזבח החיצון היה:
אם לא נתן. שירי הדם ליסוד, לא עכב הכפרה. דבתר הזאות ומתן דמים לפנים כתיב (שם יו) וכלה מכפר את הקדש, דמשמע שכבר שלמו כל הכפרות כולן:
קדשי קדשים. ל' הר"ב עולות חטאות ואשמות. וכן לשון הרמב"ם ומסיים ודבר תורה בחטאת ואשם ק"ק היא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר [במ"ד] ע"כ ותימה דלא כתבו ג"כ זבחי שלמי צבור דתנן להו בהדי אשמות במ"ה. ורש"י כתבם. ובגמרא דף נ"ה תני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה ק"ק אף זבחי שלמי צבור ק"ק. מה עולה בצפון. אף זבחי שלמי צבור בצפון:
שחיטתן בצפון. כתב הר"ב עולה בהדיא כתיב ביה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן. בן בקר מנלן אמר קרא ואם מן הצאן. ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמ'. ומ"ש הר"ב והא דלא תנא הכא וקבול דמן בצפון כו' אלא משום דאיכא אשמו של מצורע כו' דכתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' גמ'. [ועיין במ"ח פ' בתרא דנגעים] וכתבו התוס' תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב במצורע עשיר ועני. ואע"ג דבת"כ דריש מקמאי אבתראי סמיך. ע"כ. ומ"ש הר"ב שלאחר כו' היה כהן אחר מקבל הדם בכלי דכתיב (ויקרי' יד) כי כחטאת האשם הוא. מה חטאת טעונה כלי. אף אשם טעונה כלי ברייתא בגמרא:
בצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי. והוא ע"ו אמה. הרמב"ם. וכבר הארכתי בזה בס"ד במ"ט פ"ג דיומא:
פר ושעיר של יוה"כ. שהן חטאות דכתיב (שם ט"ז) בפר בן בקר לחטאת. והשעיר *) בד"פ וד"ק הוא שעלה גורל לחטאת לה'. אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:
טעון. ל' צורך הוא כדפי' הר"ב בריש פ"ב דבכורים.
[*ועל הפרוכת. כתב הר"ב דכתיב וכן יעשה לאהל מועד. ובפרים הנשרפים דמשנה ב' כתיב (שם ד') לפני ה' את פני פרכת הקדש:]
אם לא נתן כו'. לשון הר"ב דבתר הזאות ומתן דמים כו'. עיין בפ' דלקמן מ"ד:
לא עכב. עיין [מ"ש] במשנה ו' פרק י"ג:
(א) (על הברטנורא) ודבר תורה דחטאת ואשם קדשי קדשים הוא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטה ובקיבול דמה הר"מ. ותימה, דלא כתב ג"כ זבחי שלמי ציבור. ורש"י כתבה. וכן הוא בגמרא דף נ"ה:
(ב) (על הברטנורא) אשכחן בן צאן, בן בקר מנלן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב כמצורע עשיר ועני. ואע"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי, אבתרא סמיך. תוספ':
(ד) (על הברטנורא) דכתיב כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. גמרא:
(ה) (על המשנה) פר כו'. שהן חטאות דכתיב כפר בן בקר לחטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:
(ו) (על המשנה) כצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה וחצי וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד הכותל המזרחי והוא ט"ו אמה. הר"מ:
(ז) (על המשנה) טעון. לשון צורך:
(ח) (על הברטנורא) ובפרים הנשרפים דמ"ב כתיב לפני ה' את פני פרכת הקודש:
כתוב בספר הרוקח: סימן ש"ך שמונה פסוקים בפרשת תמיד שמונה במשנת איזהו מקומן [היא סתמא לכפר] ע"כ:
איזהו מקומן של זבחים וכו': רפ"ה דהלכות מעשה הקרבנות וסימן י"ב:
קדשי קדשים: עולות חטאות ואשמות עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ושלמי צבור ומיהו משום דחלוקים במתן דמים או בהקטרת אימוריהן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפ' הלכותיהן:
שחיטתן בצפון: תוס' פ"ק דחולין דף ג':
קדשי קדשים שחיטתן בצפון: ה"ר אפרים ז"ל היה מדקדק מכאן דלא בעינן סכין כלי שרת בשחיטה מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה וקבול דמן בכלי שרת בצפון ואי אפשר לומר כן דבסוף התודה ובסוף דם חטאת דריש מדכתיב ויקח את המאכלת דעולה טעונה כלי וילפינן כולהו מעולה והא דלא תנן הכא שחיטתן בכלי שרת בצפון כדתנן בקבלה ל"ד דבקבלה נמי לא הזכיר אלא משום דבעי שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם מקלח בתוכו תדע דבכל הנהו דבעי צפון קתני וקבול דמן בכלי שרת בצפון וגבי קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה לא קתני וקבול דמן בכלי שרת (בצפון) אע"ג דבעי קבלה בכלי שרת. תוס' ז"ל:
פר ושעיר של יום הכפורים: אע"ג דצפון וכו' לשון ר"ע ז"ל עד אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות בצפון. אמר המלקט וקבול דמן נמי דבעי צפון ילפינן מקרא דכתיב בתר ושחט את החטאת ולקח הכהן מדם החטאת דמשמע דאבמקום עולה נמי קאי ולקיחה קבלה היא כדכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. ומדכתב רחמנא גבי שעירה במקום אשר ישחטו וגו' והדר כתביה בכשבה אע"ג דמצינן למילף כשבה משעירה לעיכובא כתביה פירש ליתן אותו ענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא וכן נמי עולה דבעיא צפון לעכובא בין בשחיטה בין בקבלה יליף לה בגמרא מדכתיב במקום העולה חזר ושנה לומר מקום שקבעתי לעולה לעולם הוא מקומה ואשם דשחיטתו בצפון בהדיא כתיב ביה במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם וקבלה נמי דבעיא צפון מדכתיב ישחטו את האשם ואת דמו וי"ו מוסב לעיל דבמקום שחיטתו תהא קבלת דמו ואפילו מקבל עצמו צריך לעמוד כשמקבל בצפון מקרא דכתיב ואת דמו את רבוייא הוא ולחטאות נמי ילפינן מקרא דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן ולקח לו קח כלומר שיקרב הוא אצל הפר לצפון ויקבל ומדהדר קרא וכתב באשם מצורע ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה שנה הכתוב עליו לעכב:
שיירי הדם וכו': דכתיב גבי פר כהן משיח שדמו ג"כ נכנס לפני לפנים ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה. ואיתה בתוס' פ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ד:
יכין
איזהו מקומן של זבחים: ר"ל איזה מקום שחיטתן ומקום קבול דמן, ומקום זריקתן ומקום אכילתן. דלא מפרש בפרקן רק דיני אלה המקומות של הקרבנות כולן:
קדשי קדשים: דהיינו חטאת, עולה, אשם, שלמי צבור:
שחיטתן בצפון: ר"ל בזה כל הק"ק שוין ששחיטתן בצפון, אבל לענין קבול דמן, יש אשם מצורע, שיש בו דבר שאינו בשאר הקרבנות, שקודם שיקבל הדם בכלי לזריקה. מקבל דם תוך יד הכהן למתן תנוך ובהונות של מצורע, והרי קבלת הדם ביד אינה טעונה צפון, משום דצפון באשם רק מחטאת ילפינן [כש"ס דמ"ז ב'], ובחטאת ליכא קבלה ביד. וכ"כ לענין מקום זריקה, חלוקים הן מיני ק"ק, דיש מהן שנזרק דמן בפנים ויש בחוץ. וכ"כ במקום אכילה חלוקים הן זמ"ז, דיש שאינן נאכלין כלל. ובכל חד וחד מפרש תנא לקמן בפרקן דיניו באלו באנפיה נפשיה:
פר ושעיר של יום הכפורים: ששניהן חטאות הן, דבפר כתיב פר בן בקר לחטאת, ובשעיר כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לד' ועשהו חטאת:
שחיטתן בצפון: דהיינו מכותל הצפוני של מזבח עד כותל הצפוני של עזרה, והוא ס' אמה וחצי, וכן כל שכנגד הרוחב הזה מכותל מזרחי של אולם עד כותל מזרח של עזרת ישראל, והוא ע"ו אמה:
וקבול דמן בכלי שרת בצפון: הא דלא כלל ותנא שחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת. בצפון, דהרי גם לשחיטה צריך סכין כלי שרת [כזבחים צ"ז ב']. י"ל דגם בקבלה לא תנא כלי שרת רק לאשמעינן דבקבלה צריך שיהיה גם הכלי בצפון בשעה שמקבל, ולהכי לא כלל בהדיה שחיטה. משום דבשחיטה א"צ שיהיה הסכין בצפון (תוס'). [ולפעד"נ דמהכא מוכח דשחיטה בדיעבד כשרה בלי כלי שרת [כ(רמב"ם פ"ד מהל' מעשה קרבנות ה"ז)]:
ודמן טעון: צריך:
הזיה על בין הבדים: דהכוה"ג מוליך הדם לבית ק"ק ועומד בין ב' בדי ארון [ובבית שני שלא היה ארון, עומד במקום בין הבדים], ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עוביו של כפורת שהיה טפח:
ועל הפרוכת: דכשיוצא מהק"ק אל ההיכל, מזה מהדם גם על הפרוכת בהיכל א' למעלה וז' למטה:
ועל מזבח הזהב: דאחר הזאות שעל הפרוכת, נותן מהדם באצבעו ד' מתנות על ד' קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ואח"כ מזה ז' הזאות על טהרו של מזבח למעלה:
אם לא נתן: שלא שפך שירי הדם ליסוד.
לא עכב: הכפרה, ור"ל שא"צ קרבן אחר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת