משנה זבחים ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

איזהו מקומן של זבחים? קדשי קדשים שחיטתן בצפון, פר ושעיר של יום הכיפורים ה שחיטתן בצפוןו, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ז הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב.

מתנה (זריקה) אחת מהן מעכבת.

שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.

אם לא נתן, לא עיכב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

איזה הוא מקומן של זבחים קודשי קדשים שחיטתן בצפון פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עיכב.

פירוש הרמב"ם

איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן וכו': קדשי קדשים נקראין העולה והחטאת והאשם ודבר תורה בחטאת ואשם קדשי קדשים הוא ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר ומקום שחיטת העולה נאמר בה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ונאמר בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת ונאמר באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ואמרו בנין אב לכל החטאות שלא ישחטו אלא בצפון וכן המקבל דם לא יהיה אלא בצפון שנאמר סמוך לשחיטה ולקח מדם הפר שיהיה הקבול בצפון ג"כ ורבוע המקום היה מכותל המזבח הצפוני עד כותל העזרה והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי והוא ע"ו אמה וזה הרבוע נקרא צפון לשחיטת קדשי קדשים וזה יתבאר לך מצורת המקדש שאצייר במדות וכן יתבאר בתוספתא זבחים [רפ"ו] שהמקום הזה מקום השחיטה ופר ושעיר של יוה"כ אינו אלא חטאת כמו שבארנו בתחלת חלוק הקרבנות *(ולפיכך) נכנס לפנים כמו שנא' בתורה הקדים אותן על כל החטאות ולא הקדים העולה אע"פ שהיא עיקר ועליה סמך הכתוב כמו שנאמר במקום אשר ישחטו את העולה ולמה לא אמר ג"כ בק"ק וקבול דמן בכלי שרת בצפון לפי שאשמות ומכלל קדשי קדשים מכלל האשמות אשם מצורע שכל דמו אינו נכנס לכלי שרת אלא מקצתו ביד הכהן ומקצתו בכלי שרת כמו שיתבאר בפרק האחרון מנגעים וכבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שמתנות שבפנים מעכבות זו את זו: ושירי הדם ר"ל הנותר מדם פר ושעיר של יום הכיפורים לפי שלמד מדינו משירי דם הפר של כהן משיח שדמו ג"כ נכנס לפנים שנאמר בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי לפי שההיכל במערב כמו שיתבאר מצורת המקדש במדות והמזבח לפניו ולפי שהוא שיורי מצוה נאמר בה אם לא נתן לא עכב שהעיקר בידינו שיורי מצוה אין מעכבים והמצוה שהיא עיקר הם ההזאות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא


איזהו מקומן של זבחים, קדשי קדשים. עולות חטאות ואשמות א:

שחיטתן בצפון. עולה, בהדיא כתיב בה (שם א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ב. חטאת, כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם, כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם:

שחיטתן בצפון. והא דלא תני הכא וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אע"ג דכולהו קבלת דמן בצפון במקום שחיטה, דסמוך לשחיטה כתיב ולקח מדם הפר, אלא, משום דאיכא אשמו של מצורע שהכהן היה מקבל מקצת דמו בכפו, דכתיב (שם יד) ולקח הכהן מדם האשם ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן, באצבעו, אף לקיחה בעצמו של כהן ג, משום הכי לא כתב הכא וקבול דמן, שאין קבול דמן שוה. ומשום דלא סגי ליה בלא קבלת כלי, שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי ד, משום הכי הדר תני בהדיא אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון:

פר ושעיר של יום הכפורים. אע"ג דצפון כעולה הוא דכתיב, הקדים תנא לחטאות ברישא, דאיידי דאתיא מדרשא חביבא ליה. וחטאות פנימיות איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה ואקדמינהו לשאר חטאות. ואינהו נמי שחיטתן בצפון דכתיב (שם ד) ושחט את החטאת במקום העולה, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות צפון:

וקבול דמן בכלי שרת. דכתיב בעולת סיני (שמות כד) וישם באגנות, וממנו למדו כל הזבחים להיות טעונים כלי:

הזיה על בין הבדים. עומד בין שני בדי ארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד עוביה של כפורת, ולא היו נוגעים בה:

ועל הפרוכת. דכתיב (ויקרא טז) וכן יעשה לאהל מועד ח:

ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח. בסדר עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות:

מתנה אחת מעכבת. כדאמרן בפרק בית שמאי [דף ל"ו] דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, וקרא יתירא הוא, לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר. ודרשינן ועשה לפר, זה פר יום הכיפורים, דבדידיה נמי מתנה אחת מעכבת כמו פר העלם דבר:

שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי. כדכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, ואוהל מועד למערבו של מזבח החיצון היה:

אם לא נתן. שירי הדם ליסוד, לא עכב הכפרה. דבתר הזאות ומתן דמים לפנים כתיב (שם יו) וכלה מכפר את הקדש, דמשמע שכבר שלמו כל הכפרות כולן:

פירוש תוספות יום טוב

קדשי קדשים. ל' הר"ב עולות חטאות ואשמות. וכן לשון הרמב"ם ומסיים ודבר תורה בחטאת ואשם ק"ק היא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר [במ"ד] ע"כ ותימה דלא כתבו ג"כ זבחי שלמי צבור דתנן להו בהדי אשמות במ"ה. ורש"י כתבם. ובגמרא דף נ"ה תני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה ק"ק אף זבחי שלמי צבור ק"ק. מה עולה בצפון. אף זבחי שלמי צבור בצפון:

שחיטתן בצפון. כתב הר"ב עולה בהדיא כתיב ביה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן. בן בקר מנלן אמר קרא ואם מן הצאן. ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמ'. ומ"ש הר"ב והא דלא תנא הכא וקבול דמן בצפון כו' אלא משום דאיכא אשמו של מצורע כו' דכתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' גמ'. [ועיין במ"ח פ' בתרא דנגעים] וכתבו התוס' תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב במצורע עשיר ועני. ואע"ג דבת"כ דריש מקמאי אבתראי סמיך. ע"כ. ומ"ש הר"ב שלאחר כו' היה כהן אחר מקבל הדם בכלי דכתיב (ויקרי' יד) כי כחטאת האשם הוא. מה חטאת טעונה כלי. אף אשם טעונה כלי ברייתא בגמרא:

בצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי. והוא ע"ו אמה. הרמב"ם. וכבר הארכתי בזה בס"ד במ"ט פ"ג דיומא:

פר ושעיר של יוה"כ. שהן חטאות דכתיב (שם ט"ז) בפר בן בקר לחטאת. והשעיר *) בד"פ וד"ק הוא שעלה גורל לחטאת לה'. אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:

טעון. ל' צורך הוא כדפי' הר"ב בריש פ"ב דבכורים.

[*ועל הפרוכת. כתב הר"ב דכתיב וכן יעשה לאהל מועד. ובפרים הנשרפים דמשנה ב' כתיב (שם ד') לפני ה' את פני פרכת הקדש:]

אם לא נתן כו'. לשון הר"ב דבתר הזאות ומתן דמים כו'. עיין בפ' דלקמן מ"ד:

לא עכב. עיין [מ"ש] במשנה ו' פרק י"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ודבר תורה דחטאת ואשם קדשי קדשים הוא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטה ובקיבול דמה הר"מ. ותימה, דלא כתב ג"כ זבחי שלמי ציבור. ורש"י כתבה. וכן הוא בגמרא דף נ"ה:

(ב) (על הברטנורא) אשכחן בן צאן, בן בקר מנלן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב כמצורע עשיר ועני. ואע"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי, אבתרא סמיך. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) דכתיב כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. גמרא:

(ה) (על המשנה) פר כו'. שהן חטאות דכתיב כפר בן בקר לחטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:

(ו) (על המשנה) כצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה וחצי וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד הכותל המזרחי והוא ט"ו אמה. הר"מ:

(ז) (על המשנה) טעון. לשון צורך:

(ח) (על הברטנורא) ובפרים הנשרפים דמ"ב כתיב לפני ה' את פני פרכת הקודש:


פירושים נוספים