תוספות יום טוב על זבחים ה

<< · תוספות יום טוב · על זבחים · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

קדשי קדשים. ל' הר"ב עולות חטאות ואשמות. וכן לשון הרמב"ם ומסיים ודבר תורה בחטאת ואשם ק"ק היא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר [במ"ד] ע"כ ותימה דלא כתבו ג"כ זבחי שלמי צבור דתנן להו בהדי אשמות במ"ה. ורש"י כתבם. ובגמרא דף נ"ה תני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה ק"ק אף זבחי שלמי צבור ק"ק. מה עולה בצפון. אף זבחי שלמי צבור בצפון:

שחיטתן בצפון. כתב הר"ב עולה בהדיא כתיב ביה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן. בן בקר מנלן אמר קרא ואם מן הצאן. ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמ'. ומ"ש הר"ב והא דלא תנא הכא וקבול דמן בצפון כו' אלא משום דאיכא אשמו של מצורע כו' דכתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' גמ'. [ועיין במ"ח פ' בתרא דנגעים] וכתבו התוס' תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח וגו' ונתן. מה נתינה כו' ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב במצורע עשיר ועני. ואע"ג דבת"כ דריש מקמאי אבתראי סמיך. ע"כ. ומ"ש הר"ב שלאחר כו' היה כהן אחר מקבל הדם בכלי דכתיב (ויקרי' יד) כי כחטאת האשם הוא. מה חטאת טעונה כלי. אף אשם טעונה כלי ברייתא בגמרא:

בצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי. והוא ע"ו אמה. הרמב"ם. וכבר הארכתי בזה בס"ד במ"ט פ"ג דיומא:

פר ושעיר של יוה"כ. שהן חטאות דכתיב (שם ט"ז) בפר בן בקר לחטאת. והשעיר *) בד"פ וד"ק הוא שעלה גורל לחטאת לה'. אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:

טעון. ל' צורך הוא כדפי' הר"ב בריש פ"ב דבכורים.

[*ועל הפרוכת. כתב הר"ב דכתיב וכן יעשה לאהל מועד. ובפרים הנשרפים דמשנה ב' כתיב (שם ד') לפני ה' את פני פרכת הקדש:]

אם לא נתן כו'. לשון הר"ב דבתר הזאות ומתן דמים כו'. עיין בפ' דלקמן מ"ד:

לא עכב. עיין [מ"ש] במשנה ו' פרק י"ג:

משנה ב

פרים הנשרפים. לשון הר"ב פר העלם ופר כהן משוח. ענינם נשנה במסכת הוריות ועיין בסמוך:

ושעירים הנשרפים. לשון הר"ב שעירי ע"ז שהוקשו לפר העלם. כמ"ש במ"ב פ' דלעיל וגם לשון רש"י דנקט לעיל פר העלם אף על גב דשעירים בלשון רבים. וטעמא דשעירים בלשון רבים דקי"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם כדאיתא בספ"ק דהוריות. וביומא פ"ה ד' נ' תניא כה"ג. והקשו התוס' דה"ל למתני (פר) [פרי העלם דבר] נמי בלשון רבים. שהרי כמו כן כל השבטים מביאין. ותירצו דאתי למטעי למימר דאיירי נמי בפר שמביא צבור בע"ז. וזה אינו דההוא עולה הוי ע"כ:

אלו ואלו כו'. לשון הר"ב ובפרים הנשרפים כתיב על שפך הדשן ישרף. והשתא הוקשו כדלעיל שם. רש"י:

משנה ג

על ארבע קרנות. עי' בפי' הר"ב דרפ"ד:

עלה בכבש ופנה לסובב. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב כדאמרינן בגמרא פ' דלקמן דף ס"ב ובס' צורת הבית סימן מ"ד סמכתיה על מקרא דיחזקאל (מ"ג) ומעלתהו פנות קדים מדלא כתיב ומעלתו. ועיין מ"ש פ' דלקמן מ"ג. ומה שכתב הר"ב בריש פ"ב דתמיד:

ובא לו לקרן דרומית מזרחית. לשון הר"ב כדקי"ל כל פינות וכו' דילפינן לה מים של שלמה לקמן בגמרא פרק דלקמן דף ס"ב. וכבר כתבתיו במ"ה פ"ד דיומא:

[*דרומית מזרחית כו'. כלם בתי"ו וכן הוא בהל' הרמב"ם וגם במשנה בכ"מ כלם בתי"ו. ואף שקרן הוא לשון זכר ומשום כך ביסוד דלקמן *) כ"'ה בד"ק ובד"ח הגיהו "ג"כ" וא"ל מובן והיותר נכון שצ"ל וכן בברייתא בגמ'. וכן גרס דרומי וכן במשנה דלעיל יסוד מערבי. לפי שיסוד הוא לשון זכר. אעפ"כ כאן הוא כמו חסר רוח וכאילו שנינו קרן רוח דרומית מזרחית. ולכך בא התי"ו להורות על רוח החסירה ורוח נמצא בלשון נקבה כמו בלשון זכר כמ"ש רש"י בפי' פרשת וישלח. כך נ"ל לקיים גי' הס' ולשון הרמב"ם אף שראיתי סדור התפלה הנדפס באמשטרדם ונחסרו שם כל אלו התוי"ן]:

שירי הדם היה שופך כו'. דכתיב (ויקרא ד') ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:

בכל מאכל. עי' מ"ז פ"י ומ"ש שם בס"ד:

ליום ולילה. לשון הר"ב דכתיב ובשר זבח וגו'. למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד. ובקדשים לילה הולך אחר היום. דכתיב (ויקרא ז') לא יניח ממנו עד בקר. רש"י:

משנה ד

העולה קדשי קדשים. לשון הר"ב ומשום דלא כתיב בקרא כו'. תימה ומה"ט ה"ל למימר [נמי] גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדש קדשים. וילפינן [כמ"ש בר"פ] מדאתקש לעולה מה עולה ק"ק. תוספות:

קדשי קדשים. לשון הר"ב ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים ומועלים בה. וכן לשון רש"י וכתבו התוספות ולא היה לו לפרש לענין טבול יום. ומחוסר כפורים. שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפי' קלים [כדמוכח רפ"ב] אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים [קלים] לא מיפסלי ביוצא. ואין בם מעילה. ע"כ. ואני אומר דאף יוצא לא ה"ל לפרש מדאשכחן דמיפסלו ביוצא חוץ לחומת העיר שלא לאכלן כדפירש הר"ב והרמב"ם ספ"ח. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דמנחות. וכן לקמן משנה ו' דתנן קדשים קלים לא פירשו רש"י והר"ב אלא מעילה:

שתי מתנות. לשון הר"ב בקרן מזרחית צפונית כו' לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזויות. וכן בפ"ו משנה ב' ובהדיא תנן בריש מסכת קנים דעולת בהמה נעשה למטה. ומ"ש הר"ב דקרן מזרחית דרומית לא ה"ל יסוד כו'. באחסנתיה יתבני מקדשא. דבר המקודש לדמים וכו'. כשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה וכו'. וכ"כ ברפ"ג דמדות. ועיין מ"ש במשנה ד' י"ב דנגעים. ותמיהני דכיון שמפרש שלא היה בנין היסוד בשל יהודה ה"ל לכתוב דמתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דמשמע בנינא ממש. אבל מקדשא משמע דבנין היה אלא שלא נתנו שם הדמים. דהכי איתא בגמרא מאי לא היה לו יסוד. רב אמר בבנין. לוי אמר בדמים. רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא. לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום מקודש לדמים. וכן רש"י נקט לה בד"ה טורף וכו' באחסנתיה תתבני מדבחא. אבל אין ספק אצלי שהטעהו להר"ב תרגום דידן שמתרגם מקדשא ואגב שטפיה ורגילות בתרגום דידן נקט מקדשא וכ"כ התוס' בפ"ו ד' ס"ב דתרגום דידן מתרגם מקדשא. ומ"ש הר"ב בחלקו של טורף וכו'. גמ'. ופירש"י בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. ע"כ. ומ"ש הר"ב ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. דכתיב אל יסוד מזבח העולה. וכדכתב הר"ב והרמב"ם סוף פרקין. וכן בגמרא שם דף נ"ז וכ"פ התוס' דף נ"א ע"ב אע"ג דלרש"י בק"ו אתא בגמרא דף נ"ב. ודאמרן תחלת מתן דמה לא למעוטי שירים דשירים ג"כ היה שופך אל יסוד דרומי כדתנן רפ"ד דתמיד וע"ש. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק דלקמן. וכתבו התוס' דתימה דלא תני לה הכא. והרר"י מאורלינ"ש פי' דכיון דשמעינן תנא דפנימיות ביסוד מערבי. וגם התחיל בחיצונית למתני יסוד דרומי. ה"ה בכולהו. ואע"ג דחשיב בכל פנימיות היינו משום דהתחיל בפנימיות וצריך למתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק. ע"כ. ועיין במשנה ב' פ"י ומ"ש שם:

משנה ה

אשם שפחה חרופה. לשון הר"ב הבא על שפחה שחציה שפחה וכו'. עיין במשנה ה' פ"ב דכריתות:

שחיטתן בצפון וכו'. עיין בר"פ בדברי הר"ב ומ"ש שם דזבחי שלמי צבור יליף מעולה דמחטאת ליכא למילף כדיליף הר"ב לקמן בסמוך לנאכלין כו' דצפון בחטאת גופיה מהיקש נלמוד כמ"ש הר"ב בר"פ ואינו חוזר ומלמד בהיקש. גמרא. ועיין מ"ש בספ"ז דמנחות:

ונאכלין לפנים מן הקלעים. לשון הר"ב דכתיב באשם בקדש הקדשים תאכלנו. בויקח קרח ולכל אשמם וגו' רש"י. ולא ידעתי מאי דוחקיה דלא כתב לקרא דפרשת צו דקדים שנאמר שם בפרשת אשם במקום קדוש יאכל. וגבי חטאת גופיה לא כתיב נמי אלא במקום קדוש כמ"ש הר"ב לעיל [במ"ג]. והרמב"ם פירש במשנה דלקמן שנאמר כחטאת כאשם. ומ"ש הר"ב וזבחי שלמי צבור סמך אותן לחטאת כו' שאין נאכלין כו'. אבל אין טעונין ד' מתנות כו'. וליכא לאקשויי לחטאת. כדדרשינן לעיל פ"ק דף י' אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה. תוס'. [לפנים מן הקלעים] *) דברים אלו הוסיפם התוי"ט בד"ק בין מלת כאשם למלת ומ"ש הר"ב כו' והב"ד העבירם משם לכאן ועשאם לדבור בפ"ע, ויפלא מדוע לא הקדים לכתוב כן במ"ג ועוד שכבר כתב כן הר"ב שם, וצ"ע. [*והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן. הרמב"ם. ועיין במשנה דלקמן]:

משנה ו

קדשים קלים. פי' הר"ב אין מועלים בהם. וכן לשון רש"י. ועיין ספ"ק דמעילה. ועיין לעיל במשנה ד' ומ"ש שם:

בכל מקום בעזרה. לשון הר"ב אין טעונין שחיטה בצפון. דתודה לשלמים אתקוש כדפי' הר"ב לקמן והיינו נמי טעמא דטעון ב' מתנות וכו'. [*ויש לדקדק אמאי שינה הכא ונקט בעזרה במקום לפנים מן הקלעים דלעיל. ונ"ל דתנא [דלעיל] מסריך סריך בלישניה דבפ' בתרא משנה ד' דהתם קאי על משכן]:

בכל העיר. לשון הר"ב דגבי חטאת כתיב כו' אלא במקום טהור. כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור. ומ"ש הר"ב טהור מליכנס שם מצורעים כדתנן במשנה ז' פ"ק דכלים. דכל עיירות דינן כך. וא"א לאכלן כשיצאו חוץ לעיר כדפירש הר"ב ספ"ח. ואיצטריך למעוטא דאותה דאף ע"ג דבהדיא כתיב במקום טהור. דלא תימא מאי מקום טהור. טהור מטומאת זב. והוא הר הבית. גמ'. [*וה"נ תקשה דה"ל למנקט חוץ ממחנה ישראל. ועיין לעיל]:

ליום ולילה עד חצות. עי' בסוף מתני' ג':

לנשיהם ולעבדיהם. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הרמב"ם פ"י מהל' מעשה הקרבנות:

משנה ז

בכל מקום בעזרה. פי' הר"ב ג' פרשיות נאמרו כו' בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד. ובתרתי בתרייתא כתיב לפני וגו' להכשיר את כל הרוחות. פירש"י דלא תימא כנגד הפתח דוקא. והא דכתב בקמייתא פתח מפרש בגמרא לומר בזמן שפתח ההיכל פתוח. ולא בזמן שהוא נעול. וקרא שלישי לפסול צידי צדדין. פירש"י כגון לשכות ואפי' תוכן קדש. ע"כ. וכלומר דאילו אחורי ההיכל כשר. וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות. והכ"מ כתב הא דמכשיר אחורי ההיכל. צריך לימוד מנין לו. ע"כ. ואשתמיטתיה דאמר רמי בר רב יהודה אמר רב [דף נ"ה] לול קטן [כמין חלון פתוח מן התא] היה אחורי בית הכפורת גבוה ח' אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת ק"ק ולשחיטת קדשים קלים:

שתי מתנות. שנא' בזריקת דם השלמים סביב כמו שנאמר בעולה. רמב"ם במשנה דלעיל:

לשני ימים ולילה אחד. לשון הר"ב דהכי כתיב בשלמים והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ומסיים הרמב"ם ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה. וממחרת עד ליל שלישי. ע"כ. והיינו דלא תנן אלא ולילה אחד. והוא הלילה שבין שני הימים. ויליף לה בבריי' מדכתיב והנותר עד יום. עד יום הוא נאכל. פירש"י בעוד יום. והתוס' פירשו עד. ולא עד בכלל. ע"כ. וביום השלישי [באש] ישרף אתא לשריפה שיכול שישרף תיכף לאכילה. וכמו שכתבתי במשנה ג' פ"ז דשקלים. והא דלא עשו הרחק מן העבירה בנאכלין לב' ימים ולילה אחד. כתבו התוס' בסוף פרקין [נ"ו ע"ב ד"ה להרחיק] דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה. אבל בלילה אינו ניכר:

ולילה אחד. הכי גרסינן. ועיין מה שכתבתי במשנה ה' פ"ב דברכות.

משנה ח

ודמן טעון מתנה אחת. לשון הר"ב דלא כתיב בהו סביב. וכתיב בעולה וחטאת ואשם הוה להו ג' כתובים דלכ"ע כל ג' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הלכך לא מהני ג"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמ' [נ"ז ע"ב]:

מתנה אחת. ועיין בדבור האחרון שכתבתי בסוף פסחים:

ונאכלין בכל העיר. פירש הר"ב דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו'. ותניא [וכו'] בספרי וכפרש"י. וכתבו התוס' דיש לתמוה דהא כתיב שם ואכלתם לפני ה'. ועוד תימה גדולה דהכי מתניא בספרי מעשרותיכם. רע"א בב' מעשרות כו' ותרומת ידך אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כ"ו) ולקח הכהן הטנא מידך. ובכורות זה הבכור. בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות. ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. אלו המחיצה. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן לחזה ושוק של שלמים לאכילת שני ימים וה"ה לענין שנאכלין בכל העיר. ע"כ. והרמב"ם בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות כתב שהרי הן קדשים קלים כשלמים ועיין עוד לקמן. ובפירושו למשנה ח' פ"ק דכלים כתב שאמר הש"י בבכור והוא קדשים קלים לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' (שם ט"ו) ועמ"ש שם:

בכל העיר בכל מאכל. גרסי' ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים. רש"י:

לשני ימים ולילה אחד. כתב הר"ב דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה כו'. מה חזה ושוק של שלמים וכו' ואימא מה חזה ושוק של תודה דתפשת מועט תפשת פליגי ר' ישמעאל ור"ע. ר"י אומר חזה ושוק שמורמים מתודה מהיקשא דשלמים אתיא ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ור"ע אומר הואיל ויום ולילה בתודה כתיב אע"ג דחזה ושוק למדה בהיקש לא הויא זמן אכילה דחזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש. ואה"נ דתחלת ההיקש לתודה היא. אלא מדהדר אמר הכתוב (ובשרם יהיה לך) [לך יהיה] דלא אצטריך דהא כתיב ברישא יהיה לך הוסיף לך הויה אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש שיהא לב' ימים. ומעשר כתב רש"י דלא ידע מנא ליה. ותוס' כתבו דנראה דיליף משלמים בבנין אב. מה שלמים קדשים קלים אף מעשר ק"ק. דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן. וא"כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מה"ק. וא"ת כי היכי דדרשי' מדכתיב דמם ולא דמו לרבות מעשר לזריקה ה"נ נדרוש בשרם לרבות מעשר לאכילה. ל"ק דאצטריך לבכור בעל מום שהוא מתנה לכהן כדאיתא בגמרא:

הפסח איני נאכל כו'. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצה ומרורים. ותירץ הר"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלים ביום ובלילה עד היום לכל אדם בכל מאכל. ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי. א"נ לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. א"נ לאו מצוה דגופיה. תוס':

אלא בלילה. כדכתיב (שמות י"ב) בלילה הזה. רש"י:

ואינו נאכל אלא עד חצות. כלומר אפילו מדין תורה. ולהכי קתני אלא. ומתני' ראב"ע היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שם) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועמ"ש במ"ט פרק בתרא דפסחים:

משנה זבחים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב