משנה זבחים ה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

זבחי שלמי צבור ואשמות.

אלו הן אשמות: אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם תלוי.

שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע.

ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

זבחי שלמי ציבור ואשמות אלו הן אשמות אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

פירוש הרמב"ם

זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות כו': כבר ידעת שאין לצבור שלמים אלא שני כבשי עצרת והן שמניפין אותן על שתי הלחם כמו שיתבאר אתר כך וסמך אותן הכתוב אל החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים לכן היה משפטן כחטאת זולתי מתן ד' שאין חייבין במתן ד' בקרבן בשום פנים אלא בחטאת בלבד וכבר בארנו אלו האשמות כולן בתחלת דברינו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת:

אשם גזילות. האמור בשבועת הפקדון:

אשם מעילות. הנהנה מן ההקדש:

אשם שפחה חרופה. הבא על שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין המיועדת לעבד עברי שמותר בשפחה ובבת חורין:

אשם נזיר. שנטמא במת. דכתיב ביה (במדבר ו) והזיר לה' את ימי נזרו [וגו']:

אשם תלוי. ספק שגג בדבר שחייבין על זדונו כרת, ספק לא שגג. והוא כתיב בויקרא אצל אשם מעילות:

אשם ודאי. לא גרסינן. שכל אלו אשם ודאי הן, חוץ מאשם תלוי:

שתי מתנות שהן ארבע. דבאשם נמי כתיב זריקה וכתיב סביב:

ונאכלין לפנים מן הקלעים. דכתיב באשם (במדבר יח) בקודש הקדשים תאכלנו. וזבחי שלמי צבור סמך אותן הכתוב לחטאת דכתיב (ויקרא כג) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, לומר לך שדינן כחטאת שאין נאכלין אלא לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה. אבל אין טעונים ארבע מתנות כחטאת, שאין לך בכל הקרבנות מי שטעון ארבע מתנות אלא חטאת בלבד כ:

פירוש תוספות יום טוב

אשם שפחה חרופה. לשון הר"ב הבא על שפחה שחציה שפחה וכו'. עיין במשנה ה' פ"ב דכריתות:

שחיטתן בצפון וכו'. עיין בר"פ בדברי הר"ב ומ"ש שם דזבחי שלמי צבור יליף מעולה דמחטאת ליכא למילף כדיליף הר"ב לקמן בסמוך לנאכלין כו' דצפון בחטאת גופיה מהיקש נלמוד כמ"ש הר"ב בר"פ ואינו חוזר ומלמד בהיקש. גמרא. ועיין מ"ש בספ"ז דמנחות:

ונאכלין לפנים מן הקלעים. לשון הר"ב דכתיב באשם בקדש הקדשים תאכלנו. בויקח קרח ולכל אשמם וגו' רש"י. ולא ידעתי מאי דוחקיה דלא כתב לקרא דפרשת צו דקדים שנאמר שם בפרשת אשם במקום קדוש יאכל. וגבי חטאת גופיה לא כתיב נמי אלא במקום קדוש כמ"ש הר"ב לעיל [במ"ג]. והרמב"ם פירש במשנה דלקמן שנאמר כחטאת כאשם. ומ"ש הר"ב וזבחי שלמי צבור סמך אותן לחטאת כו' שאין נאכלין כו'. אבל אין טעונין ד' מתנות כו'. וליכא לאקשויי לחטאת. כדדרשינן לעיל פ"ק דף י' אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה. תוס'. [לפנים מן הקלעים] *) דברים אלו הוסיפם התוי"ט בד"ק בין מלת כאשם למלת ומ"ש הר"ב כו' והב"ד העבירם משם לכאן ועשאם לדבור בפ"ע, ויפלא מדוע לא הקדים לכתוב כן במ"ג ועוד שכבר כתב כן הר"ב שם, וצ"ע. [*והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן. הרמב"ם. ועיין במשנה דלקמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על הברטנורא) כדדרשינן, אותה דמה למעלה, ואין אחרת דמה למעלה. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זבחי שלמי צבור וכו':    בגמרא בעי זבחי שלמי צבור דשחיטתן בצפון וכו' מנלן ומסיק אמר קרא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם ללמד דמה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים ומה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון. ורש"י בפירש החומש כתב בפ' אמור קדש יהיו לפי ששלמי יחיד קדשים קלים הוצרך לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים ע"כ. ולע"ד קשה קצת למצוא טעם נכון למה נקראו השלמים בתואר כנוי זבח טפי מכל הקרבנות כדאשכחן הכא גבי שלמי צבור שהם קדשי קדשים וגם בקדשים קלים שהן שלמי יחיד נקראין זבחי שלמים כדתנן במשנה ג' דבפ"ז דשקלים ובדוכתי אחריני דנהי דגם בקרא קראם זבחים כדאשכחן הכא וכתיב נמי ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים וגם בשלמי יחיד כתיב ולמלואים ולזבח השלמים ואם זבח שלמים קרבנו מכל מקום אקרא גופיה צריך טעם למה דמאי שנא משאר זבחים שנקראו השלמים ביחוד בשם זה טפי מכל שאר הקרבנות ולפעמים בשם זבח לבד בלא שותפות שם שלמים ואפשר מפני שרוב הקרבנות של נדר ונדבה הם לשלמים מפני שיש מהן חלק לגבוה ולכהנים ולבעלים דמש"ה הוא דאיקרו שלמים לשון כלים: בפירוש ר"ע ז"ל וזבחי שלמי צבור סמך אותן הכתוב לחטאת וכו'. אמר המלקט ותוס' ז"ל הקשו וא"ת כיון דאיתקש לחטאת א"כ יפסלו שלא לשמה כחטאת ולרבנן דדרשי פ"ק אותה ניחא אבל לר' אליעזר קשה ע"כ:

אשם שפחה חרופה:    כתוב באבודרהם דגם נקרא אשם ודאי וקשה לע"ד דכולהו חמשה הראשונים נקראים אשם ודאי. גם כתוב שם דחמשה אשמות הראשונים סמוכים ולכך נקודה האלף בשב"א פת"ח אבל הששי שהוא אשם תלוי האלף נקודה בקמץ מפני שהוא שם דבר ע"כ. והשנים הראשונים דהיינו אשם גזילות אשם מעילות הם הנקראים אשם סתם בכל דוכתא. וכתב הרמב"ן ז"ל בסוף פ' ויקרא ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן הא' חטאת ושם האחד אשם וכולן יבואו על חטא ולא נוכל לומר בעבור שהחטאת נקבה כי יש חטאת זכר שעירים ופרים ואין לומר שיהא מפני חומר החטא כי הנה המצורע מביא שני קרבנות שם האחד חטאת והשני אשם. והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העונש יתחייב להיות שמם נאבד בו מלשון האשימם אלהים ויאשמו נאות מדבר וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה וכן אשמים נענשים וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך מל' אל השערה ולא יחטיא והנה אשם גזלות ואשם שפחה חרופה בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם אשם וכן אשם הנזיר אבל אשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג בעבור שהוא בקדשי ה' יקרא הקרבן אשם כי החטא הגדול יתחייב להיותו אשם בו כאשר יקרא מעילה וענין המצורע בעבור שהמצורע חשוב כמת והנה הוא כבר שמם בה ויקרא קרבנו הראשון אשם שיגן עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה והשני חטאת שהוא מכפר שגגותיו וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא ומפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאו והצריכו איל בכסף שקלים ואילו נודע היה מביא חטאת בת דנקא וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו יהיה שמם בעונו עכ"ל ז"ל. וביד רפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות וסי' ג' ד' ובפ' עשירי סי' ג' ז' ובפ"ט דהלכות שגגות:


פירושים נוספים