משנה זבחים ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

חטאות הציבור והיחיד.

אלו הן חטאות הציבור, שעירי ראשי חדשים ושל מועדות.

שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות.

כיצד? עלה בכבש ופנה יא לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.

שיירי הדם היה שופך יג על יסוד דרומי.

ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

חטאת הציבור והיחיד אלו הן חטאות הציבור שעירי ראשי חודשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות כיצד עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

פירוש הרמב"ם

חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור כו': כבר זכרנו בתחלת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור ונתבאר ג"כ בפ' הזה שהחטאות שחיטתן בצפון וכן קבול דמן ודבר תורה בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה וכבר בארנו בפ' שלפני זה שהוא על ארבע קרנות וסוף הפסוק ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ואמר בסיפרי זה יסוד דרומי שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח כמו שנבאר כשנצייר אותו במדות כמו שדם החטאת הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח ראוי להתחיל בו. והעיקר בידינו כל פנות שאתה פונה יהיו דרך ימין למזבח. ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד עד שנצייר צורת המזבח כלו במקומו ממדות וזו היא צורת ריבועו ומקום הנחתו תוך הד' פנות ונאמר בתורה על החטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד והוא ענין לפנים מן הקלעים והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן inset ונאמר עוד כל זכר בכהנים יאכל אותה ולמה תאכל ליום ולילה לפי שמצאו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים ג"כ * [יותר] מיום ולילה. ולמה היא עד חצות הלילה כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלו הן חטאות הצבור. שאנו צריכין להזכירם, שהרי הפנימיות כבר נשנו:

שעירי ראשי חדשים ושל מועדות. שהן על מזבח החיצון:

שחיטתן בצפון. שהרי למדנו בבנין אב לכל החטאות שהן טעונות צפון:

עלה בכבש ופנה לסובב. מפני שדמה ניתן על הקרנות ובאצבע, צריך לעמוד על גבי סובב. אבל בכל שאר הדמים שהן התחתונים מן החוט ולמטה, עומד על הרצפה אצל זוית המזבח וזורק מן הכלי, וכל מקום שיגיע למזבח כשר:

ובא לו לקרן דרומית מזרחית. שבה הוא פוגע ראשון, כדקיימא לן [יומא דף ט"ו] כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין יב, והכבש בדרום, וכשעולה בו ופניו למזבח נמצא ימינו למזרח, ופונה לימינו למזרח ובא לו לאותה הקרן והולך ומקיף בסובב דרך ימין ופניו למזבח מן הדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב דהיינו דרך ימין. ואמה על אמה ברום אמה הנתון בראש המזבח בכל זוית וזוית שבה, קרוי קרן:

על יסוד דרומית. דילפינן ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות ושיירי הדם בידו, מיציאתו מן ההיכל ושיריים הפנימים בידו, מה יציאתו מן ההיכל היה נותן שיירי הדם בסמוך לו שהוא יסוד מערבי כדכתיב (ויקרא ד) אשר פתח אהל מועד, דהיינו לצד מערב שהוא סמוך להיכל, אף ירידתו מן הכבש נותן השיריים בסמוך לו, דהיינו יסוד דרומי סמוך לכבש, שהכבש בדרום:

לפנים מן הקלעים. לפי שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד, ובחטאת כתיב (שם ו) במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד. ובבית עולמים היתה חומת העזרה במקום הקלעים: לזכרי כהונה. דגבי חטאת ואשם ומנחה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה:

בכל מאכל. משום דבעי למתני בפסח דאינו נאכל אלא צלי, תנא בכולהו בכל מאכל:

ליום ולילה. דכתיב (שם ז) ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו, יאכל, למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד יד. חטאת ואשם מנין, תלמוד לומר זבח:

עד חצות. סייג עשו חכמים לתורה להרחיק את האדם מן העבירה. דהא קרא לא יניח ממנו עד בוקר קאמר:

פירוש תוספות יום טוב

על ארבע קרנות. עי' בפי' הר"ב דרפ"ד:

עלה בכבש ופנה לסובב. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב כדאמרינן בגמרא פ' דלקמן דף ס"ב ובס' צורת הבית סימן מ"ד סמכתיה על מקרא דיחזקאל (מ"ג) ומעלתהו פנות קדים מדלא כתיב ומעלתו. ועיין מ"ש פ' דלקמן מ"ג. ומה שכתב הר"ב בריש פ"ב דתמיד:

ובא לו לקרן דרומית מזרחית. לשון הר"ב כדקי"ל כל פינות וכו' דילפינן לה מים של שלמה לקמן בגמרא פרק דלקמן דף ס"ב. וכבר כתבתיו במ"ה פ"ד דיומא:

[*דרומית מזרחית כו'. כלם בתי"ו וכן הוא בהל' הרמב"ם וגם במשנה בכ"מ כלם בתי"ו. ואף שקרן הוא לשון זכר ומשום כך ביסוד דלקמן *) כ"'ה בד"ק ובד"ח הגיהו "ג"כ" וא"ל מובן והיותר נכון שצ"ל וכן בברייתא בגמ'. וכן גרס דרומי וכן במשנה דלעיל יסוד מערבי. לפי שיסוד הוא לשון זכר. אעפ"כ כאן הוא כמו חסר רוח וכאילו שנינו קרן רוח דרומית מזרחית. ולכך בא התי"ו להורות על רוח החסירה ורוח נמצא בלשון נקבה כמו בלשון זכר כמ"ש רש"י בפי' פרשת וישלח. כך נ"ל לקיים גי' הס' ולשון הרמב"ם אף שראיתי סדור התפלה הנדפס באמשטרדם ונחסרו שם כל אלו התוי"ן]:

שירי הדם היה שופך כו'. דכתיב (ויקרא ד') ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:

בכל מאכל. עי' מ"ז פ"י ומ"ש שם בס"ד:

ליום ולילה. לשון הר"ב דכתיב ובשר זבח וגו'. למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד. ובקדשים לילה הולך אחר היום. דכתיב (ויקרא ז') לא יניח ממנו עד בקר. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) ופנה כו'. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונין ליסוד ולסובב, כדאמרינן בגמרא. ובספר צורת הבית סמכתיה על מקרא ומעלותיהו פנות קדים, ומדלא כתיב ומעלתו:

(יב) (על הברטנורא) דילפינן לה מים של שלמה. בגמרא:

(יג) (על המשנה) שופך. דכתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:

(יד) (על הברטנורא) ובקדשים ה. לילה הולך אחר היום. דכתיב לא יניח ממנו עד בוקר. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חטאות הצבור והיחיד וכו':    פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' ז' י'. ובפ' עשירי סי' ג' ז'. ודין בכל מאכל דבכוליה פירקין שם פ' עשירי סי' י':

עלה בכבש:    השין גרסינן בשבלת וכן צריך להיות ג"כ בספר דברי הימים ב' בסימן ט'. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמדות סימן ב':

בא לו לקרן דרומית מזרחית:    שבה הוא פוגע ראשון וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בכל זויות וזויות שבה קרוי קרן. אמר המלקט ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי או לספר אחר ר' יוחנן ור' אלעזר דחד אמר דהכי עביד נותן אמה אילך ואמה אילך וחד אמר מחטא ויורד כנגד חודו של קרן ואליבא דרבי דמכשר מחוט הסיקרא ולמעלה ואע"ג דלאו בקרן ממש הוא דפליגי הני אמוראי אבל לר"ש בן אלעזר דפליג ארבי בברייתא כדכתבינן בריש מסכת קנים דכ"ע לא בעו חודא משום דקרן כתיב וכל אותה אמה קרויה קרן. ואיתה להאי בבא בזוהר פרשת במדבר דף ק"ך [קי"ח ע"ב] ולפי הסוד אשר מפרש שם דקדקו המקובלים דגרסינן בא לו לקרן הלמד בפתח ואע"פ שהוא סמוך. למלת דרומית:

על יסוד דרומית:    גמ' תניא ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי ר"ש בן יוחי אומר זה וזה יסוד דרומי ובתוספתא תנא [בל"ס חסר כאן איזה תיבות ופ' בגמרא ובתוס'.]67 משכו דבי פירש תלמידי ר' ישמעאל המרובים משכו את ר"ש לומר כדברי רבן כן פירש רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל וכן בערוך פירשו משכו גברי דהיינו ר"ש בן יוחי שנזכר שמו ושם אביו משכו לגברא יחידאה שהוא ר' ישמעאל שלא נזכר שם אביו ע"כ. והאריכו יותר בפ' הוציאו לו (יומא דף נ"ט) ע"ש:

לִזְכָרֵי כהונה:    ראיתי קצת מדקדקים לשנות לִזְכָרֵי בנקודת שבא בזין ובקמץ בכף. ולא נהירא לע"ד דהא מן אֲמָרִים תאמר בסמיכות אִמְרֵי ומן דְבָרִים תאמר בסמיכות דִבְרֵי ומן נְדָרִים תאמר בסמיכות נִדְרֵי ומן פְתָחִים תאמר בסמיכות פִתְחֵי ומן כְתָבִים תאמר בסמיכות כִתְבֵי ומן יָשָֹר תאמר יִשְרֵי הכא נמי מן זְכָרים תאמר בסמיכות זִכְרֵי ולא דמי לגמלים דבסמיכות גְמַלֵי כדכתיב מִגְמַלֵי אדוניו וכן שְׁפַנֵי מן שְפַנִים וכן קְטַנֵי מן קטנים דהנהו דגושי הלמד או הנונים. וגם נראה דליכא למיגרס זַכְרֵי הזין בפתח והכף בחטף כמו דַרְכֵי מן דְרָכִים וכמו מַלְכֵי מן מְלָכִים דהנהו משקל אחר הם דֶרֶךְ מֶלֶךְ אבל זֶכֶר הוא על משקל דָבָר שהוא קמוץ ושפיר גרסינן זִכְרֵי כמו דִבְרֵי וליכא למיחש דְזִכְרֵי משתמע לשון זכרון כמו ֵכֶר עשה לנפלאותיו או לשון אזכרה כמו זִכרוֹ כיין לבנון ואפילו את"ל דמשתמע הא אשכחן כמה מלות במקרא ובמשנה שהענין לבד הוא שמבדיל ביניהם. ומ"מ גם אני נהגתי לשנות כדבריהם. בפי' ר"ע ז"ל למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד ובקדשי' לילה הולך אפר היום דכתיב לא יניח ממנו עד בקר רש"י ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

אלו הן חטאות הצבור:    החיצוניות, שאנו צריכים להזכירם, שהרי חטאות הפנימיות כבר נשנו:

ושל מועדות:    ר"ל מוספי ר"ח ומוספי המועדות שהיה ביניהן גם שעירי חטאת:

שחיטתן בצפון:    בין חטאות צבור או של יחיד:

עלה בכבש ופנה לסובב:    המזבח היה כעין ג' מרובעין זה ע"ג זה, המרובע התחתון רחב ל"ב אמה על ל"ב אמה בגובה ה' טפחים [וכל אמות שבמזבח של ו' ו' טפחים חוץ מהקרנות שהאמה שלהן של חמשה חמשה טפחים] וזה נקרא יסוד [חוץ מצד מזרח ודרום לא היה ארכן רק ל"א אמה כל אחד, כלקמן סי' כ"ט], ועליו רבוע השני רחב ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים בגובה ה' אמות, וזה נקרא סובב, ועליו רבוע הג' רחב כ"ח אמה וד' טפחים על כ"ח אמה וד' טפחים בגובה ג' אמות, וזה הנקרא מזבח, ועליו בכל קרן אבן מרובע חלול פתוח למעלה רחב אמה על אמה בגובה ה' טפחים, ואלו נקראים קרנות המזבח. נמצא גובה כל המזבח נ"ח טפחים, שהן ט' אמות וד' טפחים [(רמב"ם פ"ב מהל' בית הבחירה)]. וחוט סיקרא ברוחב טפח מקיף סביב למזבח באמצע גבהו, דהיינו בהסובב בגובה כ"ד טפחים מהיסוד. והנה דם עולת בהמה, אשם, ושלמים, וחטאת העוף, דמן ניתן למטה מחוט הסיקרא, לכן עומד הכהן למטה על הרצפה אצל זוית המזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי, כדי שיגיע הדם מכאן ומכאן לזוית למטה מחוט, וכן עושה לזוית השני שכנגדו באלכסון. אבל בחטאת שצריך ליתן מהדם באצבע שסמוך לגודל, סמוך לקרנות המזבח, שהן למעלה מחוט הסיקרא, להכי היה צריך הכהן לעמוד על הסובב בשעה שנותן הדם. לכן עלה הכהן עם הדם בכבש שהיה בצד דרום של המזבח, ומשם יצאו ב' כבשים קטנים. א' ליסוד וא' לסובב, ובא לו לאותו כבש שפונה לסובב, ועומד על הסובב והדם בידו:

מערבית דרומית:    דכל פינות שאדם פונה, ראויין שיהו דרך ימין, להכי מדהיה הכבש בדרום המזבח, כשעלה בו ופניו למזבח, א"כ יהיה ימין הכהן למזרח, ונמצא פוגע תחילה בקרן של דרומית מזרחית. וכשהגיע לשם טובל אצבע ימינו הסמוך לגודל בדם שבמזרק, וסומך אל האצבע ההוא האגודל מכאן והאצבע הארוך מכאן, ומותח האצבע הטבול בדם על חוד זוית המזבח למעלה מהסובב, ואם נתן הדם תוך אמה מחוד מכאן או מכאן, כפר, מדהוא נגד הקרן [וא"צ שיתן הדם בקרן שבראש המזבח ממש [כ(רמב"ם פ"ה מהל' מעשה הקרבנות) ועי' בהקדמה פ"ה סי' ?ד'], ואח"כ מקנח האצבע מהדם, בשפת המזרק. והולך ומקיף משם דרך ימין לקרן מזרחית צפונית ומשם לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, וכשיגיע לכל קרן וקרן טובל אצבעו בדם ומזה ומקנח כלעיל:

ונאכלין לפנים מן הקלעים:    תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר, והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים ואפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש [כש"ס דנ"ו], ואפילו בהיכל גופיה מותר לאכול ק"ק כשאי אפשר לאכול בעזרה [ספרי], ומה"ט נקט לפנים מן הקלעים, ולא תוך העזרה. משום דר"ל בכל מקום שהוא תוך היקף הקלעים, אף שאינו עזרה ממש, רק לשכות או היכל, מותר לאכלן שם, משא"כ שחיטתן בכל מקום בעזרה [כלקמן מ"ו], היינו בעזרה דוקא ולא בהיכל [ורק בדיעבד כשר גם שם (רמב"ם פ"ה מהל' מעשה הקרבנות)] ולא בלשכות שבחול אף שפתוחות לקודש, [עוד נ"ל דמוכח מכאן דכל פרק זה מדאין בו מחלוקת, הוא בלשון ממש כמו שנמסר לנו ממשרע"ה מסיני, ולהכי נקט קלעים. ומה"ט אומרים פרק זה בכל יום, ועי' בפירושינו מכות פ"ג סי' כ"ג, שהארכנו שם]. מיהו עזרת נשים אפילו לאכילת הק"ק אינו כשר [ודלא כרמ"ז]:

בכל מאכל:    וא"צ צלי כפסח:

ליום ולילה:    ביום הזביחה ובלילה שלאחריו:

עד חצות:    משום סיג מדרבנן, דמדאורייתא נאכל כל הלילה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים