ביאור:בבלי על חנוכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קטעים מתוך תלמוד בבלי מבואר, מסכת שבת, דפים כא-כד


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דף כא[עריכה]

אמר רב הונא:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול.
אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא?
קסבר: כבתהרש"י ?:נר חנוכה - זקוק להרש"י ?:לתקנה, הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה: דילמא פשע ולא מתקן לה , ומותר להשתמש לאורהרש"י ?:הלכך בשבת אסור: שמא יטה לצורך תשמיש [1]
ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת; קסבר: כבתה...
עמוד ב
אין זקוק להרש"י ?:הלכך בחול שרי ומותר להשתמש לאורה‏[2]


אמר רבי זירא אמר רב מתנה,
ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב? -
קסבר: 'כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורהרש"י ?:שיהא ניכר שהוא נר מצוה, וליכא למיחש להטייה .
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלהרש"י ?:שלא חשבו לסמוך על דבריו .
כי אתא רבין כשבא רבין מארץ ישראל לבבל, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן – וקיבלה!
אמר: אי זכאי - גמירתיה לשמעתיה מעיקרארש"י ?:חבל שלא זכיתי ללמוד אותה (כלומר להסכים לגרסה הזו, כבר קודם .
והא גמרה?
נפקא מינה לגירסא דינקותא.רש"י ?:גירסא דינקותא מתקיים יותר משל זקנה.


וכבתה אין זקוק לה? ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק? מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה?
לא: דאי לא אדליק – מדליק.
ואי נמי – לשיעורה ההלכה 'כבתה אין זקוק לה', נאמרה בנושא משך הזמן שהנר צריך לדלוקרש"י ?:שיהא בה שמן כשיעור הזה; ומיהו אם כבתה - אין זקוק לה [3].


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

עד שתכלה רגל מן השוק - ועד כמה?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאירש"י ?:שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה, ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים - יוצאים וקונין מהן [4].


כמה נרות וסדר ההדלקה[עריכה]

תנו רבנן: 'מצות חנוכה - נר איש וביתורש"י ?:נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד ;
והמהדריןרש"י ?:אחר המצות -רש"י ?:עושין נררש"י ?:אחד בכל לילה לכל אחד ואחדרש"י ?:מבני הבית ;
והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך'.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין, ורבי יוסי בר זבידא:
חד אמר
טעמא דבית שמאי - כנגד ימים הנכנסיןרש"י ?:העתידים לבא ,
וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאיןרש"י ?:שיצאו כבר, וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין ,
וחד אמר:
טעמא דבית שמאי - כנגד פָּרֵי החגרש"י ?:פרי החג מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס
וטעמא דבית הלל - דמעלין בקדש ואין מורידיןרש"י ?:מקרא ילפינן לה במנחות בפרק 'שתי הלחם' (דף צט.)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
שני זקנים היו בצידן,
אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל,
זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.

מקום ההנחה[עריכה]

תנו רבנן:
נר חנוכה - מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץרש"י ?:משום פרסומי ניסא; ולא ברשות הרבים אלא בחצרו: שבתיהן היו פתוחין לחצר .
אם היה דר בעלייהרש"י ?:שאין לו מקום בחצרו להניחה שם - מניחהרש"י ?:מבפנים בחלון הסמוכה לרשות הרביםרש"י ?:כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים .
ובשעת הסכנהרש"י ?:שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:) - מניחה על שלחנו ודיו.

הַשַּמָש[עריכה]

אמר רבא:
צריך נר אחרת להשתמש לאורהרש"י ?:לעשות היכר לדבר ,
ואי איכא מדורהרש"י ?:אש - לא צריךרש"י ?:לא צריך נר אחרת, לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא ,
ואי אדם חשוב הוארש"י ?:שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה : אף על גב דאיכא מדורה - צריך נר אחרתרש"י ?:דאי לא - לא הוי היכר .

נס חנוכה[עריכה]

מאי חנוכהרש"י ?:על איזה נס קבעוה ?

דתנו רבנן (מגילת תענית):
בכ"ה בכסליו - יומי ד'חנוכה': תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.
שכשנכנסו יוונים להיכל - טמאו כל השמנים שבהיכל,
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - בדקו
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונחרש"י ?:בהצנע בחותמו של כהן גדולרש"י ?:וחתום בטבעתו, והכיר שלא נגעו בו ,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד.
נעשה בו נס - והדליקו ממנו שמונה ימים!
לשנה אחרת קבעום - ועשאום ימים טובים בהלל והודאהרש"י ?:לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר 'על הנסים' בהודאה [5]

גובה ההנחה[עריכה]

תנן התם (בבא קמא פ"ו מ"ו):
גץרש"י ?:ניצוץ; אישטינציל"ש היוצא מתחת הפטישרש"י ?:קורנס גדול של נפחים , ויצא והזיק - חייב.
גמל שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות,
ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה - בעל הגמל חייברש"י ?:שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות .
הניח חנוני את נרו מבחוץ - חנוני חייב.
רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטוררש"י ?:חנוני, שברשות פירסום מצוה הניחה שם .
אמר רבינא משמיה דרבא: זאתרש"י ?:הא דקתני בנר חנוכה פטור אומרת: נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה,
דאי סלקא דעתא למעלה מעשרה - לימא ליה: "היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו"!
ודילמא אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה?
אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום:...


דף כב[עריכה]

פרק שני - 'במה מדליקין' המשך גמרא על משנה (א) במה מדליקין[עריכה]

המשך חנוכה[עריכה]

למעלה מעשרים אמה[עריכה]

נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה – פסולהרש"י ?:דלא שלטא בה עינא למעלה מעשרים אמה, וליכא פרסומי ניסא , כסוכה וכמבוירש"י ?:דתנן בהו בהדיא בעירובין ומסכת סוכה דפסילי .
ואמר רב כהנא:

צריך ציטוט בראשית... (בראשית לז כד: ויקחהו וישלכו אתו הברה, והבור רק אין בו מים...

דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום:
מאי דכתיב "והבור רֵק אין בו מים"?
ממשמע שנאמר 'והבור רֵק' איני יודע שאין בו מים?
אלא מה תלמוד לומר אין בו מים? - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו[6]

מקום ההנחה[עריכה]

אמר רבה: נר חנוכה - מצוה להניחהרש"י ?:בחצר או ברשות הרבים בטפח הסמוכה לפתחרש"י ?:שאם ירחיקנו להלן מן הפתח - אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם [7]
והיכא מנח ליה?
רב אחא בריה דרבא אמר: רש"י ?:בכניסתו לביתו מימין.
רב שמואל מדפתי אמר: משמאל פירוש גמרא נוחה: מימין היוצא; או כמו שהיתה המנורה במקדש: משמאל לנכנס להיכל [שנכנסים ממזרח], בצד דרום.
והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימיןרש"י ?:מזוזה קיימא לן דבימין, דכתיב (דברים ו ט) [על מזוזת] ביתך - דרך ביאתך; וכי עקר אינש כרעיה - דימנא עקר ברישא [8]

קדושת הנרות[עריכה]

דרוש הציטוט המלא... (ויקרא יז יג: ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר)

אמר רב יהודה: אמר רב אסי: אסור להרצותרש"י ?:למנות מעות כנגד נר חנוכה.
כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר לי: וכי נר - קדושה יש בה גמרא נוחה: במהותו נר הוא תשמיש מצוה, ומנין לו קדושה??
מתקיף לה רב יוסף: וכי דם - קדושה יש בו,
דתניא (ספרא אחרי מות, פרשתא ח פרק יא משנה ז):
"ושפך... וכסה" : במה ששפך – יכסה"רש"י ?:בידו ששפך בה, ולא ברגלו :
"שלא יכסנו ברגל - שלא יהו מצות בזויות עליו".
הכא, נמי - שלא יהו מצות בזויות עליו.

קדושת נוי סוכה[עריכה]

בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי:
מהו להסתפק מנויי סוכהרש"י ?:פירות שתולין בה לנוי כל שבעה?
אמר להם: הרי אמרו - אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה!
אמר רב יוסף: מריה דאברהםרש"י ?:לשון תמיה הוא ! תלי תניארש"י ?:תלי סוכה דתניא בברייתא בהדיא כדמפרש ואזיל - בדלא תניארש"י ?:בנר חנוכה, דמימרא דרב אסי הוא, ואינו ברייתא ?!
סוכה - תניא! חנוכה - לא תניא!
דתניא:
סככה כהלכתה - ועיטרה בקרמיםרש"י ?:פארה ביריעות של צבעים, שקורין אובריי"ץ [בדים עם רקמה] ובסדינין המצויירין,
ותלה בה אגוזים, אפרסקין, שקדים, ורמונים, ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות, שמנים וסלתות
- אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג.
ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאורש"י ?:במסכת ביצה (דף ל:) אוקימנא באומר "איני בודל מהן כל בין השמשות של קידוש יום טוב ראשון" דלא חל עלייהו קדושה כלל, אבל תנאי אחר אינו מועיל .
אלא אמר רב יוסף: אבוהון דכולהורש"י ?:שילמדו כולן ממנו – דםרש"י ?:כיסוי הדם, דנפקא לן מקרא 'ושפך... וכסה', ומפרש בה טעמא: שלא יהיו מצות בזויות עליו .


הדלקה מנר לנר[עריכה]

מה הקשר בין שלושת הנושאים שרב ושמואל חולקים בהם? שני הנושאים הראשונים קשורים לשימוש במצווה לצורך מצווה אחרת, אבל מה קשור הנושא השלישי "גרירה"? אולי הקשר הוא אסוציאטיבי, ע"פ דברי חז"ל (משנה אבות ד ב): "מצוה גוררת מצוה".

איתמר:
רב אמר: אין מדליקין מנר חנוכה לנררש"י אין מדליקין:מנר דחנוכה לנר דחנוכה, כדמפרש טעמא לקמיה .
ושמואל אמר: מדליקין.
רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגדרש"י ?:להטיל ציצית מטלית ישן לטלית חדש; ובמנחות מפרש טעמא דמאן דאסר .
ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד.
רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה,
ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה.
אמר אביי:
כל מילי דמררש"י ?:רבה בר נחמני - עביד כרב, לבר מהני תלת, דעביד כשמואל:
מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה.
דתניא (תוספתא ביצה פ"ב מ"יב):
רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל - ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץרש"י ?:הלכה כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ואף על גב דקעביד חריץ והוי תולדה דחורש או בונה; ומשום דהילכתא כרב באיסורי בכוליה הש"ס בר מהני תלת נקטינהו גבי הדדי.


יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וישב גם רב אדא וקאמר ההוא מרבנן:
טעמא דרברש"י ?:[דאין מדליקין] מנר לנר - משום ביזוי מצוהרש"י ?:שמדליק קיסם שאינה מן המצוה מנר של מצוה, וממנו מדליק השאר .
אמר להו: לא תציתו ליה!
טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוהרש"י ?:דמיחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו !
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגארש"י ?:מביא נר אצל נר ושתיהן של מצוה, ולא בקיסם :
מאן דאמר 'משום ביזוי מצוה' - משרגא לשרגא מדליק.
מאן דאמר 'משום אכחושי מצוה' - משרגא לשרגא נמי אסור.


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מתיב רב אויא: (תוספתא מעשר שני פ"א מ"א): ...


עמוד ב
סלע של מעשר שנירש"י ?:דינרין שחילל עליהם מעשר שני - אין שוקלין כנגדו דנרי זהברש"י ?:של חולין לראות שיהיו שלימים
ואפילו - לחלל עליו מעשר שני אחֵר.
אי אמרת בשלמא:
כי פליגי רב ושמואל - מנר לנררש"י ?:ממש ולא בקיסם, ובהא הוא דשרי שמואל: דלא חייש לאכחושי ,
אבל בקינסארש"י ?:דביזוי הוא - אסר שמואל...
הא זה, כלומר: איסור חילול אפילו לצורך מעשרות אחרים - לא תהוי תיובתארש"י ?:דהנך דינרים דחולין לא גופייהו מצוה, ואף על גב דלמצוה קבעי להו - לקינסא דמיא .
אלא, אי אמרת בקינסא נמי שרי -
הא - תהוי תיובתארש"י ?:אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי שמואל הואיל וצורך מצוה הוא, הא הויא תיובתיה: דאסר לשקול ואף על גב דצורך מצוה ?!
אמר רבה: גזירה שמא לא יכוין משקלותיורש"י ?:שמא לא ימצאם טובים או ימצאם יתירים, ויחוס עליהן, ולא יחלל המעשר עליהן וקא מפיק להו לחוליןרש"י ?:כלומר: יניחם בחוליהן כמו שהן, ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך .


נדרש הציטוט המלא: (ויקרא כד ג)מחוץ לפרוכת העדות [באהל מועד] יערוך [אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת עולם לדרתיכם]

מתיב רב ששת: ([ספרא אמור פרשתא יג משנה ט]):
(ויקרא כד) "מחוץ לפרוכת העדות" ...יערוך..." - וכי לאורה הוא צריך?
והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו?

אלא עדות היא לבאי עולם - שהשכינה שורה בישראל.

מאי 'עדות'?
אמר רב: זו נר מערבירש"י ?:ראה בהערות רש"י ארוך בעניין מקומו של נר מערבי [9] -
שנותן בה שמן כמדת חברותיהרש"י ?:חצי לוג שיערו בה ללילי תקופת טבת הגדולים, ואם ידלק ביום (ובלילה) בלילות הקצרים – ידלק; אבל פחות – לא, שלא יכבה בטבת בלילה, והתורה אמרה מערב עד בקר (שמות כז כא; ויקרא כד,ג) ,
וממנה היה מדליקרש"י ?:הנרות בין הערבים - ובה היה מסייםרש"י ?:הטבת הנרות, שדלק כל היום, ואינו מטיבו עד הערב... ראה רשי" ארוך בהערות [10]/
והא הכא והרי כאן... זוהי המשכה של שאלת רב ששת, לאחר שהביא את הברייתא ופירושה האמוראי: כיון דקביעי נרותרש"י ?:במנורה, ולא היה יכול לנתק נר מערבי מן המנורה להדליק בו האחרים - על כרחיך הא דקתני 'ממנה היה מדליק' - לא סגיא דלא משקילרש"י ?:קינסא ואדלוקירש"י ?:לקינסא מנר מערבי ובההיא קינסא מדליק את השאר !
- קשיא בין למאן דאמר 'משום בזוי מצוה', ובין למאן דאמר 'משום אכחושי מצוה'?!
תרגמא רב פפא - בפתילות ארוכותרש"י ?:כל הפתילות יוצאות חוץ לנרותיהם עד שמגיעות זו לזו, ומדליק ממנה הסמוכה לה, והשאר זו מזו .
סוף סוף למאן דאמר 'משום אכחושי מצוה' - קשיארש"י ?:דהא לדידיה משרגא לשרגא אסור ?!
קשיא.

המצווה בהדלקה או בהנחה (אגב הלכה לגבי 'מנר לנר')[עריכה]

מאי הוי עלה מה נהיה עם זה. כלומר: מה ההלכה?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
חזינא ראינו... כלומר: אפשר לקבוע את ההלכה בעניין 'מנר לנר' לפי דיון אחר -
אי 'הדלקה עושה מצוה'רש"י ?:אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקה - מדליקין מנר לנררש"י ?:כדאשכחן במנורה .
ואי 'הנחה עושה מצוה'רש"י ?:ועיקר מצותה תליא בהנחה - אין מדליקין מנר לנררש"י ?:דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי .
דאיבעיא להורש"י ?:כלומר: דהא מילתא כבר איבעיא לן, ומפשטא דההיא בעיא - מיפשטא לן הך :
הדלקה - עושה מצוה, או הנחה - עושה מצוה?
תא שמע דאמר רבא:
היה תפוש נר חנוכהרש"י ?:בידו משהדליקה עד שכבתה ועומדרש"י ?:'ועומד' לאו דוקא, אלא כן לשון הש"ס -
לא עשה ולא כלום.
שמע מינה: הנחה - עושה מצוה!
התם - הרואה אומר "לצורכורש"י ?:להשתמש הוא דנקיט להרש"י ?:וליכא היכר ניסא ".
תא שמע דאמר רבא:
הדליקה בפניםרש"י ?:בבית , והוציאהרש"י ?:לחוץ, כדאמר לעיל דצריך להניחה על פתח ביתו מבחוץ -
לא עשה כלום.
אי אמרת בשלמא: הדלקה - עושה מצוה:
הדלקה במקומו בעינן! משום הכי 'לא עשה כלום'רש"י ?:דכיון דזו היא מצותה - צריך שתיעשה במקום חיובא .
אלא, אי אמרת: הנחה עושה מצוה - אמאי 'לא עשה ולא כלום'?
התם נמי: הרואה הוא אומר "לצורכו הוא דאדלקה".
תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי:


דף כג[עריכה]

'עששית [11] שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו [12], למוצאי שבת מכבה ומדליקה [13]'; אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – שפיר; אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי 'מכבה ומדליקה'? 'מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה' מיבעי ליה! ועוד: מדקא מברכינן "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה" שמע מינה הדלקה עושה מצוה!

שמע מינה.

והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום.

אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס [14].

אמר רב ששת: אכסנאי [15] חייב בנר חנוכה.

אמר רבי זירא: מריש, כי הוינא בי רב - משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא; בתר דנסיבי איתתא [16], אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי [17] בגו ביתאי [18].

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר.

אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר "האי משך נהורי טפי [19]"; כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי - מהדר אמשחא דזיתא, אמר: האי צליל נהוריה טפי [20].

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר

איבעיא להו: לגבל או לעשן [21]?

תא שמע דתני רב שמואל בר זוטרא: כל השמנים יפין לדיו, ושמן זית מן המובחר, בין לגבל בין לעשן [22].

רב שמואל בר זוטרא מתני הכי: כל העשנים יפין לדיו, ושמן זית מן המובחר.

אמר רב הונא: כל השרפין יפין לדיו, ושרף [23] קטף [24] יפה מכולם [25].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך; ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה [26] צריך לברך. [27]

אמר רב יהודה: יום ראשון הרואה מברך שתים [28] ומדליק מברך שלש, מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת.

מאי ממעט [29]?

ממעט זמן.

ונימעוט נס?

נס - כל יומי איתיה [30].

מאי מברך?

מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה".

והיכן צונו [31]?

רב אויא אמר: מ'לא תסור' (דברים יז יא: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל);

רב נחמיה אמר (דברים לב ז) [זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר] שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

מתיב רב עמרם [דמאי פ"א מ"ד]: 'הדמאי: מערבין בו [32], ומשתתפין בו [33], ומברכין עליו [34], ומזמנין עליו [35], ומפרישין אותו [36] ערום [37] ובין השמשות'; ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה, הכא כי קאי ערום היכי מברך?: והא בעינן (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך] והיה מחניך קדוש [ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] [38] וליכא?

אמר אביי: ודאי דדבריהם [39] בעי ברכה, ספק דדבריהם [40] לא בעי ברכה.

והא יום טוב שני, דספק דבריהם הוא, ובעי ברכה [41]?

התם - כי היכי דלא לזילזולי בה.

רבא אמר: רוב עמי הארץ מעשרין הן [42].

אמר רב הונא: חצר שיש לה שני פתחים [43] צריכה שתי נרות [44];

אמר רבא: לא אמרן אלא משתי רוחות [45], אבל מרוח אחת לא צריך;

מאי טעמא? אילימא משום חשדא, חשדא דמאן?: אילימא חשדא דעלמא [46] - אפילו ברוח אחת נמי ליבעי [47]; אי חשדא דבני מתא [48] - אפילו משתי רוחות נמי לא ליבעי?

לעולם משום חשדא דבני מתא, וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי, ואמרי: כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק - בהך פיתחא נמי לא אדליק.

ומנא תימרא דחיישינן לחשד?

דתניא [ספרא קדושים פרשה א פרק א משנה י]: 'אמר רבי שמעון: בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו [49]: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים [50], ומפני החשד, ומשום בל תכלה (ויקרא יט ט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט; ויקרא כג,כבט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם) [51];

מפני גזל עניים - שלא יראה בעל הבית שעה פנוייה [52], ויאמר לקרובו עני "הרי זו פאה [53]" [54];


עמוד ב

ומפני ביטול עניים - שלא יהו עניים יושבין ומשמרין "עכשיו מניח בעל הבית פאה" [55];

ומפני חשד - שלא יהיו עוברין ושבין אומרים "תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו" [56];

ומשום בל תכלה [57].'

אטו כולהו [58] לאו משום בל תכלה נינהו [59]?

אמר רבא: מפני הרמאין [60].

אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא: נר שיש לה שני פיות [61] - עולה לשני בני אדם [62].

אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי - עולה לכמה בני אדם; לא כפה עליה כלי - עשאה כמין מדורה [63], ואפילו לאחד נמי אינה עולה.

אמר רבא: פשיטא לי: נר ביתו [64] ונר חנוכה [65] - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו; נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף משום שלום ביתו [66];

בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום – מהו?: קידוש היום עדיף, דתדיר? או דילמא נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא?

בתר דאבעיא - הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

אמר רב הונא: הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים [67]; הזהיר במזוזה - זוכה לדירה נאה; הזהיר בציצית - זוכה לטלית נאה; הזהיר בקידוש היום - זוכה וממלא גרבי יין.

רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא [68]; חזא דהוה רגיל בשרגי [69] טובא, אמר: תרי גברי רברבי נפקי מהכא!

נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין.

רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני [70] אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי [71]; חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר: גברא רבא נפק מהכא!

נפק מינייהו רב שיזבי [72].

דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה [73]; אמר לה רב יוסף: תניא [מכילתא בשלח מסכתא דויהי בסוף הפתיחתא]: '(שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה [לפני העם] [74] - מלמד שעמוד ענן [75] משלים [76] לעמוד האש [77] ועמוד האש משלים לעמוד הענן' [78]; סברה לאקדומה [79] - אמר לה ההוא סבא: תנינא [80]: ובלבד שלא יקדים [81] ושלא יאחר.

אמר רבא: דרחים [82] רבנן - הוו ליה בנין רבנן [83]; דמוקיר רבנן - הוו ליה חתנוותא רבנן; דדחיל מרבנן - הוא גופיה הוי צורבא מרבנן; ואי לאו בר הכי הוא [84] - משתמען מיליה כצורבא מרבנן.


דף כד[עריכה]

איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון?: כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן [85]? או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן?

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר [86], ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים; אמר להו רב ששת: כתפלה [87]: מה תפלה בהודאה [88] - אף ברכת המזון בהודאה [89].

איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון?: אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך, ראש חודש דאורייתא צריך? או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן?

רב אמר: מזכיר!

רבי חנינא אמר: אינו מזכיר!

אמר רב זריקא: נקוט דרב בידך, דקאי רבי אושעיא כוותיה, דתני רבי אושעיא: 'ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה [90], ואם לא אמר - מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון; ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי ותעניות ומעמדות

'שני וחמישי' [91]? מאי עבידתייהו [92]?

אלא

שני וחמיש ושני של 'תעניות [93] ומעמדות [94], ערבית ושחרית ומנחה [95] - מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בשומע תפלה, ואם לא אמר - אין מחזירין אותו [96] ואין בהן הזכרה בברכת המזון [97].

איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה במוספין [98]?: כיון דלית ביה מוסף בדידיה לא מדכרינן? או דילמא יום הוא שחייב בארבע תפלות [99]?

רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו אינו מזכיר; רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו מזכיר.

אמר אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דרב הוא, דאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש, שאילמלא שבת אין נביא בראש חדש [100]!

מי דמי? התם נביא בדראש חודש ליכא כלל, הכא איתיה בערבית ושחרית ומנחה [101]!?

אלא להא דמיא, דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא במנחה בשבת [102] אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב [103].


עמוד ב

ולית הילכתא ככל הני שמעתתא [104], אלא כי הא [105]: דאמר רבי יהושע בן לוי: יום הכפורים שחל להיות בשבת, המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת [106]: יום הוא שנתחייב בארבע תפלות [107].

קשיא הילכתא אהילכתא: אמרת הילכתא כרבי יהושע בן לוי, וקיימא לן הילכתא כרבא, דאמר רבא: יום טוב שחל להיות בשבת - שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית [108] אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב?

הכי? השתא: התם בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני, משום סכנה [109], אבל הכא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות!


הערות[עריכה]

  1. ^ מרדכי אות רסג:
  2. ^ תוספות מסכת שבת דף כא עמוד א ד"ה ומותר להשתמש לאורה: וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה? דילמא הא דאמר 'אין מדליקין בשבת' משום דסבר כבתה זקוק לה [עמוד ב] ואין יכול להדליק בשבת?
    וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר 'בין בחול בין בשבת' כיון דחד טעמא הוא, אלא ה"ל למימר 'אין מדליקין' סתם! מדקאמר 'בין בחול בין בשבת' - ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול, והיינו שמא יטה! וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה! ומיהו רב [להלן], דקאמר מדליקין בין בחול בין בשבת - לא הוה מצי למימר 'מדליק' סתם, דה"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה, דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה! וכן הלכתא דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב וכרבי יוחנן, ואביי נמי קיבלה, ורב יוסף נמי משמע לקמן דס"ל הכי; וכבתה אין זקוק לה, דכולהו סבירא להו הכי; ורב הונא יחיד הוא ולית הלכתא כוותיה.
  3. ^ תוספות ד"ה דאי לא אדליק מדליק: אבל מכאן ואילך עבר הזמן; אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי, ומ"מ אם איחר - ידליק מספק, דהא משני שינויי אחרינא; ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק, דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית, שהרי מדליקין מבפנים.
  4. ^
    הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא:
    {{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

    שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

    {{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
    שימו לב לתוספת "1=".
  5. ^ תוספות (מסכת שבת דף כא עמוד ב) ד"ה שהיה מונח בחותמו של כ"ג: אם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים (נדה ד משנה לד; בבלי שבת דף פ"ג עמוד א) צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע, שלא הסיטו הכלי. [פירוש גמרא נוחה: וכן גזרו על עם הארץ תוס' טו,ב ד"ה ועל בגדי עם הארץ - ולא טומאת היסט, אבל על גוי גזרו גם היסיטו; אבל בשבת דף יז,ב ברור שגזרו טומאה על תינוק גוי בעליה, בזמן בית שמאי, וזה הרבה אחרי החשמונאים! אלא היו שתי גזירות: ראשונה: שאם ראה זיבה – הוא טמא; גזירה שניה – גם אם לא ראה.]
  6. ^ שבת, הגהות וחידושים (עמוד נד): פירוש מראה כהן ד"ה 'אבל נחשים ועקרבים יש בו': נ"ב ובזוה"ק פרשה וישב [ד' קפה ע"א] אמר רבי יצחק התם דאי נחשין ןעקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן 'למען הציל אותם מידם'? וכי לא חייש ראובן דנחשין ועקרבין לנזקין ליה וכו' אלא אמר דטב ליה ימנפל לגובא דנחשין ועקרבין דאי איהו צדיקא – קודשא בריך הוא יעביד ליה ניסא וכו' אבל בידא דשנאי דרעותא דלהון לקטלא ליה לא יכיל איהו לאשתזיב מידייהו [לפי שהאדם הוא בעל בחירה ואין רצון ה' לבטל את בחירת האדם בכל זמן , כנודע, ולכן קשה לפני המקום לעשות נס לצדיק ג"כ בזה] ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם – מידם דוקא, ערב שבת. ובזה נסתלק קושית הרא"ם ז"ל שהובא במהרש"א בחי' אגדות בפרק קמא דחגיגה שהקשה ג"כ בזה דאיך נתכוין ראובן להצילו והלא קיימא לן בסוף יבמות דנפל לבור מלאה נחשים – מעידין עליו וכו' ערב שבת ולדברי הזוה"ק הנ"ל אתי שפיר.
  7. ^ עיין שבת מה,א רש"י ד"ה מקמי חברי; ועיין חכמת מנוח על אתר הגהות וחידושים ד"ה מבחוץ
  8. ^ בשאילתות דרב אחאי: ובעל הבית באמצע מעוטף בציצית!
  9. ^ רש"י זו נר מערבי: למאן דאמר במנחות 'מזרח ומערב מונחין', סדר הקנים קרי 'מערבי' נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח; ולמאן דאמר 'צפון ודרום מונחים', אמצעי קרי 'מערבי' על שם שהיה פיו כנגד מערב, וכל שאר הנרות כלפי האמצעית, דכתיב: (במדבר ח ב) "אל מול פני המנורה" - דהיינו אמצעי - יאירו [שבעת הנרות]; של צפון היו פונות לדרום, ושבדרום פונות לצפון; נרות = לוצ"ש של זהב שנותנין לתוכן שמן ופתילה
  10. ^ רש"י על 'בה היה מסיים': הטבת הנרות, שדלק כל היום, ואינו מטיבו עד הערב. ומשנה זו - בתורת כהנים שנויה, וסבירא ליה דמזרח ומערב מונחין, והכי תניא לעיל מיניה: להעלות נר תמיד - שתהא נר מערבי תמיד: שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים; ומדלא כתיב 'להעלות נרות' - שמע מינה הוקבע נר אחד להתחיל בו בכל יום, וזהו נר מערבי = השני של מזרח; והכי תנן (תמיד פ"ו מ"א; דף לג.) נכנס ומצא נרות מזרחים דולקות - מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים; מצאו שכבה - כגון משמת שמעון הצדיק - מדליקו ממזבח העולה ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני משום דאין מעבירין על המצות, וכי עייל בהיכל - בקמא פגע ברישא; וביה לא מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני ה': צריך שיהא אחד חוצה לו, דאי לא - לא קרינן ביה 'לפני ה’’ (ויקרא כד ד);' והכי אמרינן במנחות (דף צח:) דכתיב בנר מערבי 'לפני ה’’ - מכלל דכולהו לאו לפני ה' כו', ובה היה מסיים ההטבה, לפי שהשאר היה מטיב שחרית וזו מטיב בין הערבים; ואוחז הישנה בידו או מניחה בכלי עד שנותן שמן ופתילה ומדליקה, ומדליק ממנה את השאר; והא דאמרינן בסדר יומא (דף לג:) 'הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות' משמע כולהו הוה מטיב שחרית, ויליף לה מקראי - היינו בשלא היה הנס מתקיים והיה מוצאו שכבה, דלא סמך קרא אניסא; וכל זמן שהיו ישראל חביבין - היה דולק כל היום והיינו עדותה
  11. ^ כלי גדול של זכוכית, בלע"ז לנטרנ"א
  12. ^ שהדליקה למצות חנוכה בערב שבת
  13. ^ למצות הלילה
  14. ^ שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס
  15. ^ אורח
  16. ^ ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה
  17. ^ בשבילי
  18. ^ בביתי
  19. ^ אינו ממהר לכלות כשמן זית
  20. ^ צלול ומאיר
  21. ^ מצאתי בתשובת הגאונים שמעשנין כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר, וגורר השחרורית ונותן בו שמן קימעא, ומגבל בו, ומייבשו בחמה, וממחה אותו לתוך הדיו
  22. ^ נמי כדפרישית
  23. ^ גומא
  24. ^ פרוניי"ל של יער
  25. ^ כמו שאנו עושים משל שרף
  26. ^ העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק
  27. ^ ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה.
  28. ^ 'שעשה נסים' ו'שהחיינו', שאין עליו לברך 'להדליק' דהא לא אדליק איהו
  29. ^ המדליק בשאר ימים, איזו מן השלש ממעט
  30. ^ שהרי כל שמנה הדליקו מן הפך; אבל זמן - משהגיענו להתחלת זמן הגיענו
  31. ^ הא לאו דאורייתא היא, אלא מדבריהם
  32. ^ עירובי חצרות ותחומין
  33. ^ במבוי: דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה, כדתנן: 'מאכילין את העניים דמאי' - הלכך חשוב דידיה
  34. ^ 'המוציא'
  35. ^ ברכת הזימון
  36. ^ אדם שהוא
  37. ^ כלומר: דלא צריך לברוכי עליה בהפרשתו
  38. ^ אפילו דבור דהזכרת השם לא יראה בך ערות דבר
  39. ^ כגון נר חנוכה
  40. ^ כגון דמאי, שהפרשתו אינה אלא מספק
  41. ^ קדוש היום
  42. ^ ספק דדבריהם בעי ברכה, ודמאי - אפילו ספק לא הוי, אלא חומרא בעלמא: דרוב עמי הארץ מעשרין
  43. ^ שיש לבית שני פתחים פתוחים לחצר
  44. ^ נר לכל פתח, כדמפרש טעמא 'משום חשדא': שהרואה יהא סבור שהבית חלוק, והרי הוא של שני בני אדם, ויאמרו: האחד אינו מקיים מצות נר
  45. ^ אחד בצפון ואחד במזרח
  46. ^ בני עיר אחרת העוברין משם בשוק
  47. ^ סבורין הן שהבית חלוק מתוכו
  48. ^ שיודעים שאין חלוק
  49. ^ בגמר קצירו
  50. ^ וכולהו מפרש להו
  51. ^ כדכתיב לא תכלה משמע בשעת כילוי, ולא שיקצה אותה קודם לכן
  52. ^ שאין עניים אצלו
  53. ^ מהר וטול כאן עד שלא יבאו אחרים
  54. ^ אבל עכשיו שמניחה בגמר קציר השדה - העניים רואין ובאין
  55. ^ שלא היו יודעים מתי יקצור אותם
  56. ^ שהעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל - לא ידעו שנתנה כבר
  57. ^ דמשמע שעת כילוי
  58. ^ הני דאמרן
  59. ^ לא טעמא דלא תכלה קא מפרשי: מאי שנא שעת כילוי
  60. ^ העוברין על 'לא תכלה' ואומרים: כבר הנחנוה
  61. ^ שהנרות שלהם - של חרס הן, ומכוסין, ועושים לו נקב בצדי כסויו להכניס לו הפתילה, והוא ה'פה'; ולמעלה בכיסויו יש נקב קטן, וגם חלל יש למעלה מן הכסוי, וממלאו שמן, והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט; אם יש בו שני נקבים משני צדדין
  62. ^ עולה לשני בני אדם למהדרין, העושין נר לכל אחד ואחד
  63. ^ שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר
  64. ^ בשבת
  65. ^ והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות
  66. ^ והכי אמרינן (לקמן דף כה:) ותזנח משלום נפשי (איכה ג יז) - זו הדלקת נר בשבת: שבני ביתו מצטערין לישב בחשך
  67. ^ דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור: על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה - בא אור דתורה
  68. ^ חרש עצים
  69. ^ דשבת
  70. ^ עובר ושונה כלומר עובר תמיד
  71. ^ אביו; ואיכא דאמרי חמיו
  72. ^ דחתנו כבנו
  73. ^ נר של שבת סמוך לחשכה
  74. ^ לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם
  75. ^ של יום
  76. ^ אורו
  77. ^ שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן
  78. ^ אלמא אורח ארעא בהכי
  79. ^ בעוד היום גדול
  80. ^ שונה אני
  81. ^ דלא מינכרא שהיא של שבת
  82. ^ אוהב
  83. ^ ואהבתו עליהם כאב על בן
  84. ^ שאינו רגיל לעסוק בתורה
  85. ^ לא חייבו להזכיר
  86. ^ אינו צריך להזכיר
  87. ^ בתפלה פשיטא לן, שהרי להלל ולהודאה נקבעו, כדאמרינן לעיל
  88. ^ בברכת הודאה, דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה
  89. ^ בברכת הארץ
  90. ^ לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום
  91. ^ משמע של כל שבתות השנה
  92. ^ לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה
  93. ^ שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי [ושני] במסכת תענית (דף י.)
  94. ^ ושל מעמדות, כלומר: לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת: שני ושלישי ורביעי וחמישי, ומעין המאורע דידהו: תפלת תענית
  95. ^ ערבית = לילי כניסתן, ואף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית מאחר שנכנס היום; והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית (דף יא:): יחיד שקבל עליו תענית - אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה - מתפלל תפלת תענית. ובתשובות הגאונים מצאתי ברייתא: 'שנו רבותינו: פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל, ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל; הא כיצד? כאן בכניסתה כאן ביציאתה' כלומר: ערב תענית, אף על פי שעתיד לאכול לאחר תפלה - מתפלל תפלת תענית, וליל מחרתו - אף על פי שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת ערבית - אינו מתפלל תפלת תענית; וסוף דברי הגאונים כתבו: אבל אין אנו רגילים לומר ערבית, ואפילו שחרית, שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו
  96. ^ דלאו דאורייתא נינהו
  97. ^ של ערבית בכניסתו, וכל שכן ביציאתו, שכבר עבר היום
  98. ^ בתפלת מוספין דשבת וראש חודש שבתוך ימי חנוכה: מהו להזכיר על הניסים בהודאה
  99. ^ ערבית ושחרית ומוסף ומנחה, וכיון שחובת תפלה זה היום - אינה פחותה משאר תפלות של יום
  100. ^ הכא נמי הואיל אלמלא ראש חודש אין מוספין בחנוכה - לא בעי לאזכורי
  101. ^ וכיון שהיום מחויב בארבע תפלות - כזו כן זו
  102. ^ מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים, ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות, וכיון שנסתלקו - נסתלקו
  103. ^ ואף על גב דאיתיה שחרית הואיל ומנחה לאו משום יום טוב אתי לא מזכרינן
  104. ^ רב הונא, ורב יהודה, ורב גידל, ורב אחדבוי
  105. ^ אלא כתפלה אחת - כך חברתה לכל דבר היום, ומזכיר
  106. ^ לומר "ותתן לנו את יום המנוח ואת יום הכפורים הזה" וחותם "מקדש השבת ויום הכפורים" ואף על פי שאין תפלת נעילה בשבת
  107. ^ לאו תפלת הלילה בכלל, אלא תפלות היום: שחרית מוסף מנחה ונעילה
  108. ^ המתפלל ברכת מעין שבע "קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו"
  109. ^ מזיקין: שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת; אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא, ושוהין לאחר תפלה; לכך האריכו תפלת הצבור

לקריאה נוספת[עריכה]