ביאור:בבלי שבת דף פו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כטבלא מרובעת' ^[1]: כטבלא הוא דשרי, הא לאו הכי אסור!?

התם ^[2] - לאקולי בה קולא אחרינא ^[3]: להתיר ראש תור היוצא הימנה ^[4].

משנה:

מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי <שתהא> [שהיא] טמאה ^[5]?

שנאמר: (שמות יט טו) [ויאמר אל העם] היו נכונים לשלשת ימים [אל תגשו אל אשה] ^[6];

מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת ^[7]?

שנאמר (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר];

מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?

שנאמר (ישעיהו א יח) [לכו נא ונוכחה יאמר ה’] אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו [אם יאדימו כתולע כצמר יהיו];

מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים?

אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר: (תהלים קט יח) [וילבש קללה כמדו] ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ^[8].

גמרא:

רישא ^[9] - דלא כרבי אלעזר בן עזריה, סיפא ^[10] כרבי אלעזר בן עזריה ^[11], דאי כרבי אלעזר בן עזריה ^[12] - טהורה שמענא ליה ^[13]!

מאן דלא מוקי כתנאי ^[14] - תנא רישא 'טהורה', ומוקי לה לכולה כרבי אלעזר בן עזריה, ומאן דמוקים כתנאי ^[15] - רישא רבנן וסיפא כרבי אלעזר בן עזריה: [ד]תנו רבנן [תוספתא מקואות פ"ו מ"ו [צוקרמאנדל]]: 'פולטת שכבת זרע ביום השלישי - טהורה ^[16], דברי רבי אלעזר בן עזריה; רבי ישמעאל אומר ^[17]: פעמים שהן ארבע עונות ^[18], פעמים שהן חמש עונות ^[19] פעמים שהן שש עונות ^[20]; רבי עקיבא אומר: לעולם חמש, ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה - נותנין לה מקצת עונה ששית ^[21].'

אמרוה ^[22] רבנן קמיה דרב פפא, ואמרי לה רב פפא לרבא: בשלמא רבי אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי בחמישי עביד פרישה, ורבי ישמעאל כרבי יוסי דאמר ברביעי עביד פרישה ^[23], אלא רבי עקיבא ^[24] כמאן ^[25]?

לעולם ^[26] כרבי יוסי, כדאמר רב אדא בר אהבה:

משה - בהשכמה עלה ובהשכמה ירד ^[27]: בהשכמה עלה, דכתיב (שמות לד ד) [ויפסל שני לחת אבנים כראשנים] וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני [כאשר צוה ה' אתו ויקח בידו שני לחת אבנים]; בהשכמה ירד, דכתיב (שמות יט כד) [ויאמר אליו ה’] לך רד ועלית אתה ואהרן עמך [והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה' פן יפרץ בם] - מקיש ירידה לעלייה: מה עלייה בהשכמה - אף ירידה בהשכמה.

^[28] למה ליה למימרא להו ^[29]? והא אמר רב הונא: ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום ^[30]!?

הא - אמר רבא: אם היה בית אפל – מותר; ואמר רבא, ואיתימא רב פפא: תלמיד חכם ^[31] מאפיל בטליתו ומותר.

עמוד ב

והא טבולי יום נינהו ^[32]!?

אביי בר רבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו: ניתנה תורה לטבול יום.

יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה רבינא למרימר: 'ניתנה' קאמרת? או 'ראויה' קאמרת?

אמר ליה: 'ראויה' קאמינא ^[33].

וליטבלו ביני שימשי וליקבלו תורה ביני שימשי ^[34]?

אמר רבי יצחק (ישעיהו מח טז) [קרבו אלי שמעו זאת] לא מראש בסתר דברתי [מעת היותה שם אני ועתה אדני ידוד שלחני ורוחו] ^[35];

וליטבלו בצפרא דשבתא וליקבלו תורה בצפרא דשבתא ^[36]?

^[37]

אמר רבי יצחק: שלא יהא הלָלו הולכין לקבל תורה והלָלו הולכין לטבילה.

אמר רבי חייא ברבי אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות בעינן ^[38].

אמר רב חסדא: מחלוקת שפירשה מן האשה ^[39], אבל פירשה מן האיש ^[40] - טמאה ^[41] כל זמן שהיא לחה ^[42].

מתיב רב ששת: '(ויקרא טו יז) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הער] - פרט לשכבת זרע שהיא סרוחה' מאי לאו שפירשה מן האיש ^[43]?

לא, שפירשה מן האשה.

בעי רב פפא: שכבת זרע של ישראל ^[44] במעי כותית מהו ^[45]?: ישראל דדאיגי במצות ^[46] חביל ^[47] גופייהו, עכו"ם דלא דאיגי במצות לא? או דילמא כיון דאכלין שקצים ורמשים - חביל גופייהו?

ואם תמצי לומר כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו, במעי בהמה מהו?: אשה היא דאית לה פרוזדור ^[48] [ו]מסרחת [שכבת הזרע], אבל בהמה דלית לה פרוזדור לא? או דילמא לא שנא?

תיקו.

תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל; רבי יוסי אומר: בשבעה בו. ^[49]

אמר רבא: דכולי עלמא בראש חודש אתו למדבר סיני: כתיב הכא (שמות יט א) [בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים] ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] ^[50]: מה להלן ראש חודש - אף כאן ראש חודש; ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל: כתיב הכא (שמות כ ז) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (שמות יג ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה [אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ] - מה להלן בעצומו של יום ^[51] אף כאן בעצומו של יום ^[52]; כי פליגי בקביעא דירחא ^[53]: רבי יוסי סבר: בחד בשבא איקבע ירחא, ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתרי בשבא אמר להו ^[54] (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים [וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל] ^[55];

הערות

^ אלמא עגולה לאו ערוגה היא
^ דבעי מרובעת
^ לאחשובה שדה קאמר
^ ולית ליה לרבי יוחנן הא דאמר לעיל 'אין ראש תור בערוגה'; אי נמי אית ליה [איסור] מערוגה לערוגה, אבל משדה לערוגה - יש ראש תור
^ דיום השלישי אכתי לא מסרחה שכבת זרע, וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנה, וקרינן 'שכבת זרע' - הראוי להזריע
^ דהקפיד הכתוב על טומאת קרי במתן תורה; וקא סלקא דעתך עם יום הפרישה קאמר, דברביעי בשבת פירשו מנשותיהן, וקבלו תורה בשבת, שהוא רביעי לאותם ששימשו מטותיהם ברביעי לפני הפרישה, וטבלו לילי שבת; ולא חש הכתוב אם יפלוטו בשבת - דמסרח, ואינו שכבת זרע הראוי להזריע; אבל אם פלטו ערב שבת - בשלישי טמאות, לכך הפרישן שלשה ימים
^ דאף ביום שלישי מסוכן הוא
^ מקיש סיכה לשתיה
^ דמתניתין
'^ דקתני מרחיצין את המילה כו'
^ דהוא אמר לה לקמן בפרק 'רבי אליעזר'
^ דאילו לדידיה שמעינן ליה פולטת ביום השלישי
^ לקמן בברייתא
^ דדחיק ומוקי מתניתין בתרי טעמי, או משבש לה ומפרש לה דלא לאוקמי כתנאי - משבש לה ואמר משבשתא היא
'^ דניחא ליה לאוקומי כתנאי מלמימר משבשתא היא, ומלאוקמי בתרי טעמי - מוקי נמי להאי כתנאי, ופלוגתא היא בהמפקיד (בבא מציעא מא א) גבי חבית, דאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא - מובילנא ליה מאני לבי מסותא, ומוקי רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא [על פי הברייתא להלן], ואי הוה בעי - הוה מצי לאוקמי בתרי טעמי ובחד תנא, ואיכא דמוקי לה התם בחד תנא ומוקי סיפא בשהניחה במקום שאינו מקומה
^ כגון ששמשה בחמישי ופלטה שכבת זרע בשבת, לא שנא שמשה תחילת ליל חמישי דאישתהי ארבע עונות שלמות: ליל חמישי וחמישי, ליל ששי וששי, לא שנא שמשה יום חמישי עם חשיכה - דלא אישתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי: דליכא אלא שתי עונות שלמות [העונה = או יום או לילה]
^ רבי ישמעאל בא לחלוק, ולומר דפולטת בשלישי לשימושה - טמאה, אבל פולטת ברביעי - טהורה, ומודינא לך דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין של הימים, ולא במנין העונות
^ שלמות, שאם שמשה רביעי בשבת עם חשיכה - פליטתה טמאה עד תחלת שבת
^ כגון שמשה בתחלת היום של רביעי
^ כגון שמשה בתחלת ליל רביעי בין השמשות
^ להשלים חמש, וכל הפולטת בתוך חמש עונות שלמות - טמאה
^ להא אתקפתא דלקמיה
^ פלוגתא דרבנן ורבי יוסי בברייתא, ומייתי לה בהאי פירקא לקמן: דלרבנן - בחמישי בשבת פרשו, ולרבי יוסי - ברביעי, ולכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדברות, וכיון דבשבת נתנו - על כרחך בליל שבת טבלו ולא שחרית, כדמתרץ לקמן: שלא יהו הלָלו טובלין והלָלו מהלכין לקבל תורה, הלכך: בשלמא רבי אלעזר [בן עזריה] – כרבנן, דאמרי בחמשה בשבת עבוד פרישה, ויש שלא פרשו אלא עם חשיכה, ומדטבלו ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנה עוד - שמע מינה דפולטת בשלישי טהורה, ומקצת היום של תשמיש ככולו; ורבי ישמעאל - דאומר בשלישי טמאה, ברביעי טהורה - קסבר: ברביעי עבוד פרישה, כרבי יוסי, דהוה ליל שבת רביעי, ומיהו: יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה, וליכא אלא ארבע עונות: ליל חמישי, וחמישי, ליל ששי, וששי, ואפילו הכי, משטבלו - פליטתן טהורה, דלא הקפידה תורה אלא בימים
^ דאמר כל חמש עונות טמאה אם תפלוט
^ ומהיכא למד דאעונות קפיד קרא? הא ימים כתיב, וקיימא לן: מקצת היום ככולו
^ רבי עקיבא
^ הלכך: ירידה, דכתיב 'וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם' - דהיינו פרישה - בהשכמת רביעי היתה, ומדהוזקק להפרישן בהשכמה - שמע מינה עד חמש עונות שלמות קפיד קרא
^ ופרכינן:
^ שחרית? בלאו הכי נמי לא הוו משמשי
^ דכתיב (משלי יט טז) בוזה דרכיו ימות - דבעי צניעותא שלא יסתכלו
^ שהוא צנוע ולא יסתכל
^ כיון דלכולהו שמעינן דבלילי שבת טבלו, הוו להו טבולי יום כשקבלו תורה: שלא היה להם הערב שמש אחר הטבילה; וכיון דהכי הוא - איכא למימר דמבעוד יום טבלו שם, ואפילו הכי פליטתן טהורה, ובצרי להו חדא עונה אליבא דכולהו
^ ראויה לינתן לטבולי יום; וקסברי הני תנאי לא הקפידה תורה על טבולי יום, דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים; הלכך כל שלשה ימים האמורים לענין פרישה הוזקקו להיות קודם טבילה, ומיהו לא ניתנה לטבולי יום - לפי שטבלו מבעוד יום ולא פלטו, ואם היו פולטות - יחזרו ויטבלו משתחשך, אבל לא הוצרכו לכך
^ לילי שבת קרי 'בי שמשא' בכל דוכתא, מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים, והוצרך להזכירו בכמה מקומות, והכי פריך: לרבי עקיבא, דאמר הקפידה תורה על מנין העונות, ולא הקפידה אלא על חמש - למה לא קבלוה בלילה: מדהמתין עד הבקר איכא למימר שהקפידה על פליטת הלילה, ואיכא שש עונות
^ במקום ארץ חשך, ולילה חשך הוא
^ ולמה הוצרך לירד בהשכמה דיום?: אי פרשו עם חשכה ברביעי ויטבלו בשבת שחרית, ואם פלטו לאחר טבילה - טהורין, דהא עברו חמש עונות שלמות; ואם פלטו לילי שבת ונטמאו - לא איכפת לן, וטובלין שחרית, דהא בעל קרי טובל ביומו, ואת אמרת ניתנה תורה לטבולי יום
^ ויש ספרים דגרסינן ביה תרי לישני, וגרסינן הכי: 'לרבי אלעזר לישמשו ביממא דחמשא, לרבי ישמעאל לישמשו בליליא דחמשא, לרבי עקיבא לישמשו ביממא דארבעה'; ואומר אני שהוא שיבוש, והגורסו - טעה ולא ידע לפרש מהו שאמר רבי ישמעאל 'פעמים שהן חמש עונות כו'
^ סברי להו כרבי יוסי, דאמר 'בארבעה עביד פרישה', ובהשכמה כרבי עקיבא, ולית להו שטבלו בלילי שבת, אלא סבירא להו דאותן שטבלו לילי שבת ופלטו לאחר טבילה - הוצרכו לטבול בשבת שחרית, ולפיכך נתעכבה שכינה מליתן עד הבקר, ולא משום לא בסתר דברתי לחודיה
^ כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מזכר - הוא דאמר רבי אלעזר בן עזריה דבתרי יומי מסרחת, מפי שמתחממת בגופה
^ על הבגד
^ מטמאה לעולם
^ ומיהו משיבשה - לא מטמיא, דתו לא חזיא להזריע
^ על הבגד, ומטהר לה לחה מסרחת, דלא קתני 'פרט לכשיבשה'
^ להכי נקט שכבת זרע של ישראל: דאילו דכותי - אמרינן במסכת נדה [בפרק בנות כותים (נדה לד,א)] קריו טהור
^ מי מסרחת בשלשה ימים כישראלית, ואי פלטה ליה בתר שלשה - טהור הנוגע בטיפה, או לא
^ לקיים מצות, וחרדים בדבר, ומתוך דאגה מתחממין, כדכתיב (תהלים לט ד) חם לבי בקרבי
^ חם
^ בשר כותלי בית הרחם בולט מן השינים ולחוץ, ובית הרחם הוי מן השינים ולפנים; אשה אית לה פרוזדור לפיכך לא שליט בה אויר בגופה, ומתחממת
^ בששה בחדש - דהא דכתיב (שמות כד טז) ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי - סבירא להו כרבי יוסי הגלילי, דאמר בפרק קמא דיומא (ד,א) זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, ורבי יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה
^ הזה הזה לגזירה שוה
^ זכור את היום הזה - בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו, כדכתיב 'הזה'
^ בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור את יום וגו'
^ באיזה יום הוקבע החדש
^ (שמות יט ג) ומשה עלה... ויקרא אליו כל הענין, עד
^ הדברים האלה נאמרו לו למחרת ביאתם, כדאמרינן: כל עליותיו בהשכמה היו, ואפילו למאן דלית ליה בהשכמה ירד, דלא אקיש - אית ליה בהשכמה עלה, דהא בהדיא כתיב קרא

[1] אלמא עגולה לאו ערוגה היא

[2] דבעי מרובעת

[3] לאחשובה שדה קאמר

[4] ולית ליה לרבי יוחנן הא דאמר לעיל 'אין ראש תור בערוגה'; אי נמי אית ליה [איסור] מערוגה לערוגה, אבל משדה לערוגה - יש ראש תור

[5] דיום השלישי אכתי לא מסרחה שכבת זרע, וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנה, וקרינן 'שכבת זרע' - הראוי להזריע

[6] דהקפיד הכתוב על טומאת קרי במתן תורה; וקא סלקא דעתך עם יום הפרישה קאמר, דברביעי בשבת פירשו מנשותיהן, וקבלו תורה בשבת, שהוא רביעי לאותם ששימשו מטותיהם ברביעי לפני הפרישה, וטבלו לילי שבת; ולא חש הכתוב אם יפלוטו בשבת - דמסרח, ואינו שכבת זרע הראוי להזריע; אבל אם פלטו ערב שבת - בשלישי טמאות, לכך הפרישן שלשה ימים

[7] דאף ביום שלישי מסוכן הוא

[8] מקיש סיכה לשתיה

[9] דמתניתין

[10] '^ דקתני מרחיצין את המילה כו'

[11] דהוא אמר לה לקמן בפרק 'רבי אליעזר'

[12] דאילו לדידיה שמעינן ליה פולטת ביום השלישי

[13] לקמן בברייתא

[14] דדחיק ומוקי מתניתין בתרי טעמי, או משבש לה ומפרש לה דלא לאוקמי כתנאי - משבש לה ואמר משבשתא היא

[15] '^ דניחא ליה לאוקומי כתנאי מלמימר משבשתא היא, ומלאוקמי בתרי טעמי - מוקי נמי להאי כתנאי, ופלוגתא היא בהמפקיד (בבא מציעא מא א) גבי חבית, דאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא - מובילנא ליה מאני לבי מסותא, ומוקי רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא [על פי הברייתא להלן], ואי הוה בעי - הוה מצי לאוקמי בתרי טעמי ובחד תנא, ואיכא דמוקי לה התם בחד תנא ומוקי סיפא בשהניחה במקום שאינו מקומה

[16] כגון ששמשה בחמישי ופלטה שכבת זרע בשבת, לא שנא שמשה תחילת ליל חמישי דאישתהי ארבע עונות שלמות: ליל חמישי וחמישי, ליל ששי וששי, לא שנא שמשה יום חמישי עם חשיכה - דלא אישתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי: דליכא אלא שתי עונות שלמות [העונה = או יום או לילה]

[17] רבי ישמעאל בא לחלוק, ולומר דפולטת בשלישי לשימושה - טמאה, אבל פולטת ברביעי - טהורה, ומודינא לך דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין של הימים, ולא במנין העונות

[18] שלמות, שאם שמשה רביעי בשבת עם חשיכה - פליטתה טמאה עד תחלת שבת

[19] כגון שמשה בתחלת היום של רביעי

[20] כגון שמשה בתחלת ליל רביעי בין השמשות

[21] להשלים חמש, וכל הפולטת בתוך חמש עונות שלמות - טמאה

[22] להא אתקפתא דלקמיה

[23] פלוגתא דרבנן ורבי יוסי בברייתא, ומייתי לה בהאי פירקא לקמן: דלרבנן - בחמישי בשבת פרשו, ולרבי יוסי - ברביעי, ולכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדברות, וכיון דבשבת נתנו - על כרחך בליל שבת טבלו ולא שחרית, כדמתרץ לקמן: שלא יהו הלָלו טובלין והלָלו מהלכין לקבל תורה, הלכך: בשלמא רבי אלעזר [בן עזריה] – כרבנן, דאמרי בחמשה בשבת עבוד פרישה, ויש שלא פרשו אלא עם חשיכה, ומדטבלו ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנה עוד - שמע מינה דפולטת בשלישי טהורה, ומקצת היום של תשמיש ככולו; ורבי ישמעאל - דאומר בשלישי טמאה, ברביעי טהורה - קסבר: ברביעי עבוד פרישה, כרבי יוסי, דהוה ליל שבת רביעי, ומיהו: יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה, וליכא אלא ארבע עונות: ליל חמישי, וחמישי, ליל ששי, וששי, ואפילו הכי, משטבלו - פליטתן טהורה, דלא הקפידה תורה אלא בימים

[24] דאמר כל חמש עונות טמאה אם תפלוט

[25] ומהיכא למד דאעונות קפיד קרא? הא ימים כתיב, וקיימא לן: מקצת היום ככולו

[26] רבי עקיבא

[27] הלכך: ירידה, דכתיב 'וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם' - דהיינו פרישה - בהשכמת רביעי היתה, ומדהוזקק להפרישן בהשכמה - שמע מינה עד חמש עונות שלמות קפיד קרא

[28] ופרכינן:

[29] שחרית? בלאו הכי נמי לא הוו משמשי

[30] דכתיב (משלי יט טז) בוזה דרכיו ימות - דבעי צניעותא שלא יסתכלו

[31] שהוא צנוע ולא יסתכל

[32] כיון דלכולהו שמעינן דבלילי שבת טבלו, הוו להו טבולי יום כשקבלו תורה: שלא היה להם הערב שמש אחר הטבילה; וכיון דהכי הוא - איכא למימר דמבעוד יום טבלו שם, ואפילו הכי פליטתן טהורה, ובצרי להו חדא עונה אליבא דכולהו

[33] ראויה לינתן לטבולי יום; וקסברי הני תנאי לא הקפידה תורה על טבולי יום, דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים; הלכך כל שלשה ימים האמורים לענין פרישה הוזקקו להיות קודם טבילה, ומיהו לא ניתנה לטבולי יום - לפי שטבלו מבעוד יום ולא פלטו, ואם היו פולטות - יחזרו ויטבלו משתחשך, אבל לא הוצרכו לכך

[34] לילי שבת קרי 'בי שמשא' בכל דוכתא, מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים, והוצרך להזכירו בכמה מקומות, והכי פריך: לרבי עקיבא, דאמר הקפידה תורה על מנין העונות, ולא הקפידה אלא על חמש - למה לא קבלוה בלילה: מדהמתין עד הבקר איכא למימר שהקפידה על פליטת הלילה, ואיכא שש עונות

[35] במקום ארץ חשך, ולילה חשך הוא

[36] ולמה הוצרך לירד בהשכמה דיום?: אי פרשו עם חשכה ברביעי ויטבלו בשבת שחרית, ואם פלטו לאחר טבילה - טהורין, דהא עברו חמש עונות שלמות; ואם פלטו לילי שבת ונטמאו - לא איכפת לן, וטובלין שחרית, דהא בעל קרי טובל ביומו, ואת אמרת ניתנה תורה לטבולי יום

[37] ויש ספרים דגרסינן ביה תרי לישני, וגרסינן הכי: 'לרבי אלעזר לישמשו ביממא דחמשא, לרבי ישמעאל לישמשו בליליא דחמשא, לרבי עקיבא לישמשו ביממא דארבעה'; ואומר אני שהוא שיבוש, והגורסו - טעה ולא ידע לפרש מהו שאמר רבי ישמעאל 'פעמים שהן חמש עונות כו'

[38] סברי להו כרבי יוסי, דאמר 'בארבעה עביד פרישה', ובהשכמה כרבי עקיבא, ולית להו שטבלו בלילי שבת, אלא סבירא להו דאותן שטבלו לילי שבת ופלטו לאחר טבילה - הוצרכו לטבול בשבת שחרית, ולפיכך נתעכבה שכינה מליתן עד הבקר, ולא משום לא בסתר דברתי לחודיה

[39] כגון פולטת שכבת זרע שקבלה מזכר - הוא דאמר רבי אלעזר בן עזריה דבתרי יומי מסרחת, מפי שמתחממת בגופה

[40] על הבגד

[41] מטמאה לעולם

[42] ומיהו משיבשה - לא מטמיא, דתו לא חזיא להזריע

[43] על הבגד, ומטהר לה לחה מסרחת, דלא קתני 'פרט לכשיבשה'

[44] להכי נקט שכבת זרע של ישראל: דאילו דכותי - אמרינן במסכת נדה [בפרק בנות כותים (נדה לד,א)] קריו טהור

[45] מי מסרחת בשלשה ימים כישראלית, ואי פלטה ליה בתר שלשה - טהור הנוגע בטיפה, או לא

[46] לקיים מצות, וחרדים בדבר, ומתוך דאגה מתחממין, כדכתיב (תהלים לט ד) חם לבי בקרבי

[47] חם

[48] בשר כותלי בית הרחם בולט מן השינים ולחוץ, ובית הרחם הוי מן השינים ולפנים; אשה אית לה פרוזדור לפיכך לא שליט בה אויר בגופה, ומתחממת

[49] בששה בחדש - דהא דכתיב (שמות כד טז) ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי - סבירא להו כרבי יוסי הגלילי, דאמר בפרק קמא דיומא (ד,א) זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, ורבי יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה

[50] הזה הזה לגזירה שוה

[51] זכור את היום הזה - בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו, כדכתיב 'הזה'

[52] בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור את יום וגו'

[53] באיזה יום הוקבע החדש

[54] (שמות יט ג) ומשה עלה... ויקרא אליו כל הענין, עד

[55] הדברים האלה נאמרו לו למחרת ביאתם, כדאמרינן: כל עליותיו בהשכמה היו, ואפילו למאן דלית ליה בהשכמה ירד, דלא אקיש - אית ליה בהשכמה עלה, דהא בהדיא כתיב קרא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]