ביאור:בבלי שבת דף סז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לאשתא תילתא ^[1] - לייתי שבעה סילוי ^[2] משבעה דיקלי, ושבעה ציבי ^[3] משבעה כשורי ^[4], ושבעה סיכי ^[5] משבעה גשורי ^[6], ושבעה קטימי משבעה תנורי [שבעה קמצי אפר משבעה תנורים], ושבעה עפרי [שבעה קמצי עפר] משבעה סנרי ^[7], ושבעה כופרי ^[8] משבעה ארבי ^[9], ושבעה בוני כָמוּני ^[10], ושבעה ביני ^[11] מדיקנא דכלבא סבא ^[12], ולציירינהו בחללא דבי צוארא [ושים את כולם צרורים בבית הצואר] בנירא ברקא [כשהצרור סגור בחוט לבן].

אמר רבי יוחנן: לאשתא צמירתא ^[13] - לישקל סכינא דכולא פרזלא, וליזל להיכא דאיכא וורדינא ^[14], וליקטר ביה נירא ברקא [לקשור בו חוט לבן]; יומא קמא ליחרוק ביה פורתא [לחרוץ בו מעט חריצים] ^[15] ולימא (שמות ג ב) וירא מלאך ה' אליו [בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל]; למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא (שמות ג ג) ויאמר משה אסורה נא ואראה [את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה] ^[16]; למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא (שמות ג ד) וירא ה' כי סר לראות [ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני] ^[17].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולימא (שמות ג ה) ויאמר אל תקרב הלום [של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא] ^[18]? אלא ליומא קמא לימא 'וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר משה וגו', ולמחר לימא 'וירא ה' כי סר לראות' ולמחר 'ויאמר אל תקרב הלום' וכי פסק ליה - ליתתיה ולפסקי ^[19] ולימא הכי "הסנה הסנה! לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת ^[20] מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך! וכי היכי דחמיתיה אשתא ^[21] לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן קדמוהי - כן תחמיניה אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי".

לסימטא ^[22] - לימא הכי "בז בזייה, מס מסייא, כס כסייה ^[23], שרלאי ואמרלאי - אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום ^[24] ולאסאה שחינא כאיבין; בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך ^[25] עיניך ביך ^[26] עינך ביך, אתריך בך ^[27] זרעיך כקלוט ^[28] וכפרדה דלא פרה ולא רביא - כך לא תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית".

לכיפה ^[29] - לימא הכי: חרב שלופה וקלע נטושה, לא שמיה יוכב חולין מכאובין [לא יהא שמו כאב, חולי ומכאוב].

לשידא [לשֵׁד] - לימא הכי ^[30]: "הוית דפקיק דפקיק הוית" ^[31], ליטא ^[32] תבור ^[33] ומשומת ^[34] בר טיט ^[35], בר טמא, בר טינא, כשמגז מריגז ואיסטמאי".

לשידא דבית הכסא ^[36] - לימא הכי ^[37]: "אקרקפי דארי ^[38] ואאוסי דגורייתא ^[39] אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא ^[40]; במישרא דכרתי חבטיה ^[41], בלועא דחמרא חטרתיה ^[42]".

ובני מלכים בזגין:

^[43] מאן תנא ^[44]?

אמר רבי אושעיא: רבי שמעון היא, דאמר ^[45]: כל ישראל בני מלכים הם.

רבא אמר: באריג בכסותו ^[46], ודברי הכל.

משנה:

יוצאין בביצת החרגול, ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר; וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי ^[47].

גמרא:

יוצאין בביצת החרגול - דעבדי לשיחלא ^[48],

ובשן של שועל - דעבדי לשינתא ^[49]: דחייא ^[50] - למאן דניים, דמיתא למאן דלא ניים.

'ובמסמר מן הצלוב' - דעבדי לזירפא ^[51];

משום רפואה - דברי רבי מאיר:

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה ^[52] - אין בו משום דרכי האמורי; ^[53] הא אין בו משום רפואה ^[54] - יש בו משום דרכי האמורי ^[55]? והתניא: 'אילן שמשיר פירותיו - סוקרו <וצובע אותו> בסיקרא וטוענו באבנים'? בשלמא טוענו באבנים - כי היכי דליכחוש חיליה ^[56], אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד?

כי היכי דליחזייה אינשי ^[57] וליבעו עליה רחמי, כדתניא: '(ויקרא יג מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה] וטמא טמא יקרא ^[58]: צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים.

אמר רבינא: כמאן תלינן כובסי ^[59] בדיקלא? כי האי תנא: תני תנא בפרק אמוראי ^[60] קמיה דרבי חייא בר אבין, אמר ליה ^[61]: כולהו אית בהו משום דרכי האמורי ^[62] לבר מהני ^[63]: מי שיש לו עצם בגרונו - מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו, ולימא הכי "חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד" ^[64] - אין בו משום דרכי האמורי;

לאדרא ^[65] - לימא הכי: ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא ^[66]".

עמוד ב

האומר "גד גדי ^[67] וסנוק לא ^[68], אשכי ובושכי ^[69]" - יש בו משום דרכי האמורי. ^[70]

רבי יהודה אומר: 'גד' אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר (ישעיהו סה יא) [ואתם עזבי ידוד השכחים את הר קדשי] העורכים לגד שלחן [והממלאים למני ממסך];

הוא בשמה והיא בשמו ^[71] - יש בו משום דרכי האמורי;

"דונו דני ^[72]" - יש בו משום דרכי האמורי;

רבי יהודה אומר: אין 'דן' אלא לשון עבודה זרה, שנאמר (עמוס ח יד) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן [וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד] ^[73];

האומר לעורב "צרח" ^[74] ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה" - יש בו משום דרכי האמורי;

האומר "שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ^[75]" ו"תרנגולת שקראה גברית ^[76]" - יש בו משום דרכי האמורי;

"אשתה ואותיר!" "אשתה ואותיר!" ^[77] - יש בו משום דרכי האמורי;

המבקעת ביצים בכותל בפני האפרוחים ^[78] - יש בו משום דרכי האמורי;

והמגיס בפני אפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי;

המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחין בשביל שלא ימותו - יש בו משום דרכי האמורי;

המרקדת לכותח ^[79] והמשתקת לעדשים והמצווחת לגריסין ^[80] - יש בו משום דרכי האמורי;

המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל מהרה - יש בו משום דרכי האמורי;

אבל נותנין קיסם של תות ^[81] ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל מהרה; וחכמים אוסרין בשברי זכוכית מפני הסכנה ^[82].

תנו רבנן: 'נותנין בול של מלח ^[83] לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק ^[84], ונותנין טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין ותדליק ^[85]'.

אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ^[86] ומגלי נפטא ^[87] - קעבר משום בל תשחית.

"חמרא וחיי לפום רבנן" ^[88] - אין בו משום דרכי האמורי;

מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא אמר "חמרא וחיי לפום רבנן!" "חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון!"

הדרן עלך במה אשה

שבת פרק שביעי כלל גדול

משנה:

כלל גדול אמרו בשבת ^[89]: כל השוכח עיקר שבת ^[90] ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא חטאת אחת ^[91];

היודע עיקר שבת ^[92] ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ^[93] - חייב על כל שבת ושבת ^[94];

היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ^[95] - חייב על כל

הערות

^ 'שחפת שלישית' שבאה משלשה ימים לשלשה ימים
^ ענבים קטנים
^ קסמים
^ קורות
^ יתידות קייבל"ש בלע"ז
^ גשרים
^ צנור הדלת: חור האסקופה שציר הדלת סובב בו
^ זפת שזופתין הספינות
^ ספינות
^ גרעיני כמון; לשון אחר 'בוני כמון' גרסינן: מלא אגרוף
^ שבעה נימין
^ מזקן כלב זקן
^ חולי שמחממת וקודחת את הגוף
^ סנה
^ אישקרני"ר [לעשות חריץ] כמו 'דמיבלע חירקייהו' ד'אלו טריפות' (חולין דף נט:)
^ משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה
^ כי סר - שיסור החולי
^ אל תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אליו
^ סמוך לקרקע; 'ליתתיה' = ישפיל
^ שאתה שפילה
^ שראית האש
^ שחין; קרו"ג בלע"ז
^ בזבזיה מסמסייה כסכסייה = שמות המלאכים, על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו; 'בז' לשון 'בזעא' [= קרע]
^ כך הוא הלחש ולא מסדום באו
^ אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש
^ מראיך ביך שלא תאדים יותר
^ שלא תרחיב
^ שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד
^ אונפול"ש: אבעבועות; כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע; ולשון רבותי 'לכיפה' = למי שכופהו שד
^ לחש בעלמא הוא
^ לחש הוא
^ מקולל
^ ונשבר
^ [מנודה] יהא שד זה ששמו
^ בר טינא
^ אם הזיק
^ לחש זה
^ בראש הארי זכר
^ ובחוטם לביאה נקבה
^ כך שמו
^ בערוגת כרשין הפלתיו
^ בלחי החמור הלקיתיו
^ בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא, ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף; אי נמי דמגו דחידוש הוא - שליף ומחוי
^ דקתני 'וכל אדם' - ואפילו עני שבישראל
^ 'בפרק שמונה שרצים'
^ דלא שליף ליה ומחוי
^ ניחוש הוא, וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג)
^ לכאב האוזן ותולין באזנו
^ יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן
^ של שן שועל חי
^ נפח מכה; דכל פרזלא זריף, והאי מסי לזירפא
^ שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה
^ ופרכינן:
^ כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא
^ בתמיה
^ שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין
^ ולסימנא עבדי ליה: לאודעי דמשיר פירותיו
^ הוא עצמו אומר "טמא, רחקו מעלי"
^ אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו
^ בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי
^ רבי חייא לתנא
^ כל השנויות שם - אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי, אלא בכולן אתה שונה יש בו
^ שנים אלו שאפרש לך: מי שיש לו עצם , ולחש דנעצתה כמחט - אלו שנים לבדם אין בהם
^ לחש הוא
^ עצם של דג שישב לאדם בושט
^ לחש הוא: רֵד! רד!
^ התמזל מזלי
^ עיף אל תהי
^ יום ולילה
^ וכן בכולן עד סוף פירקא גרסינן 'הרי זה מדרכי האמורי', והכי גרסינן בתוספתא.
^ הוא ואשתו מחליפין שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש
^ התחזקו חביותי
^ 'דן' אינו חק האמורי אלא עבודה זרה ממש, וחייב משום קורא בשם עבודת גלולים
^ לעורב , כשהוא קורא אומר לו כן, מפני שהוא מבשר בשורות ולוחש לו לחש זה
^ איחר יותר משאר חביריו; ולי נראה שקרא כעורב
^ כתרנגול כמו קרא גברא (יומא דף כ:)
^ כדי שתהא ברכה מצויה ביינו
^ ואית דגרסי 'ביצים מקבעת': לאחר שיצאו האפרוחים - מחזרת הקליפות במקל וקובעתן בכותל לפניהם, וזהו לנחש שלא ימותו
^ כשעושה כותח מרקדת לפניו, והוא ניחוש שיתחזק
^ כשנותנת בקדרה משתקת את כל העומדים כדי שיתבשלו ולגריסין מצווחת
^ מוריי"ר וחזק הוא כחומץ ומועיל לבשל ואין זה לנחש
^ אף על פי שמשום דרכי האמורי אין בו - אסרו חכמים מפני הסכנה שלא יבלע
^ מלא אגרוף מלח
^ שאין זה ניחוש, אלא מסייע ממש: שהמלח צולל את השמן, וימשך אחר הפתילה
^ טיט וחרסית מצננין את השמן, ואינו דולק מהר
^ שעושה לו כיסוי למעלה ממהר לידלק
^ נפט, כשמגלין אותו - האוּר הולך ונמשך אליו ומבעיר
^ כשמוזגין ונותנין כוס אומר כן לברכה בעלמא
^ בגמרא מפרש אמאי קרי ליה גדול
^ כסבור אין שבת בתורה
^ בגמרא (לקמן דף סט:) יליף לה: שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת; ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה - כי האי גוונא כתיב: דכולא חדא שגגה היא, וקרבן - אשוגג קאתי
^ שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות
^ על ידי שגגת שבת: ששכח ששבת היום; מדקתני סיפא היודע שהוא שבת - מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה, ולא נודע לו בינתים שחטא
^ חטאת אחת לכל שבת, ואף על פי שלא נודע לו בינתים, והעלם אחד הוא - אמרינן 'ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק': שאי אפשר שלא שמע בינתים שאותו היום הויא שבת, אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו, ושגגה קמייתא משום שבת הוא דהואי, והא אתיידע ליה ביני ביני! הלכך כל חדא שבת - חדא שגגה היא; ומיהו על הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא: דכולה שבת חדא שגגה, דהא לא שגג אמלאכות: דיודע הוא שהמלאכות אסורות, אלא אשבת הוא דשגג
^ שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות

[1] 'שחפת שלישית' שבאה משלשה ימים לשלשה ימים

[2] ענבים קטנים

[3] קסמים

[4] קורות

[5] יתידות קייבל"ש בלע"ז

[6] גשרים

[7] צנור הדלת: חור האסקופה שציר הדלת סובב בו

[8] זפת שזופתין הספינות

[9] ספינות

[10] גרעיני כמון; לשון אחר 'בוני כמון' גרסינן: מלא אגרוף

[11] שבעה נימין

[12] מזקן כלב זקן

[13] חולי שמחממת וקודחת את הגוף

[14] סנה

[15] אישקרני"ר [לעשות חריץ] כמו 'דמיבלע חירקייהו' ד'אלו טריפות' (חולין דף נט:)

[16] משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה

[17] כי סר - שיסור החולי

[18] אל תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אליו

[19] סמוך לקרקע; 'ליתתיה' = ישפיל

[20] שאתה שפילה

[21] שראית האש

[22] שחין; קרו"ג בלע"ז

[23] בזבזיה מסמסייה כסכסייה = שמות המלאכים, על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו; 'בז' לשון 'בזעא' [= קרע]

[24] כך הוא הלחש ולא מסדום באו

[25] אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש

[26] מראיך ביך שלא תאדים יותר

[27] שלא תרחיב

[28] שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד

[29] אונפול"ש: אבעבועות; כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע; ולשון רבותי 'לכיפה' = למי שכופהו שד

[30] לחש בעלמא הוא

[31] לחש הוא

[32] מקולל

[33] ונשבר

[34] [מנודה] יהא שד זה ששמו

[35] בר טינא

[36] אם הזיק

[37] לחש זה

[38] בראש הארי זכר

[39] ובחוטם לביאה נקבה

[40] כך שמו

[41] בערוגת כרשין הפלתיו

[42] בלחי החמור הלקיתיו

[43] בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא, ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף; אי נמי דמגו דחידוש הוא - שליף ומחוי

[44] דקתני 'וכל אדם' - ואפילו עני שבישראל

[45] 'בפרק שמונה שרצים'

[46] דלא שליף ליה ומחוי

[47] ניחוש הוא, וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג)

[48] לכאב האוזן ותולין באזנו

[49] יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן

[50] של שן שועל חי

[51] נפח מכה; דכל פרזלא זריף, והאי מסי לזירפא

[52] שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה

[53] ופרכינן:

[54] כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא

[55] בתמיה

[56] שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין

[57] ולסימנא עבדי ליה: לאודעי דמשיר פירותיו

[58] הוא עצמו אומר "טמא, רחקו מעלי"

[59] אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו

[60] בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי

[61] רבי חייא לתנא

[62] כל השנויות שם - אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי, אלא בכולן אתה שונה יש בו

[63] שנים אלו שאפרש לך: מי שיש לו עצם , ולחש דנעצתה כמחט - אלו שנים לבדם אין בהם

[64] לחש הוא

[65] עצם של דג שישב לאדם בושט

[66] לחש הוא: רֵד! רד!

[67] התמזל מזלי

[68] עיף אל תהי

[69] יום ולילה

[70] וכן בכולן עד סוף פירקא גרסינן 'הרי זה מדרכי האמורי', והכי גרסינן בתוספתא.

[71] הוא ואשתו מחליפין שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש

[72] התחזקו חביותי

[73] 'דן' אינו חק האמורי אלא עבודה זרה ממש, וחייב משום קורא בשם עבודת גלולים

[74] לעורב , כשהוא קורא אומר לו כן, מפני שהוא מבשר בשורות ולוחש לו לחש זה

[75] איחר יותר משאר חביריו; ולי נראה שקרא כעורב

[76] כתרנגול כמו קרא גברא (יומא דף כ:)

[77] כדי שתהא ברכה מצויה ביינו

[78] ואית דגרסי 'ביצים מקבעת': לאחר שיצאו האפרוחים - מחזרת הקליפות במקל וקובעתן בכותל לפניהם, וזהו לנחש שלא ימותו

[79] כשעושה כותח מרקדת לפניו, והוא ניחוש שיתחזק

[80] כשנותנת בקדרה משתקת את כל העומדים כדי שיתבשלו ולגריסין מצווחת

[81] מוריי"ר וחזק הוא כחומץ ומועיל לבשל ואין זה לנחש

[82] אף על פי שמשום דרכי האמורי אין בו - אסרו חכמים מפני הסכנה שלא יבלע

[83] מלא אגרוף מלח

[84] שאין זה ניחוש, אלא מסייע ממש: שהמלח צולל את השמן, וימשך אחר הפתילה

[85] טיט וחרסית מצננין את השמן, ואינו דולק מהר

[86] שעושה לו כיסוי למעלה ממהר לידלק

[87] נפט, כשמגלין אותו - האוּר הולך ונמשך אליו ומבעיר

[88] כשמוזגין ונותנין כוס אומר כן לברכה בעלמא

[89] בגמרא מפרש אמאי קרי ליה גדול

[90] כסבור אין שבת בתורה

[91] בגמרא (לקמן דף סט:) יליף לה: שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת; ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה - כי האי גוונא כתיב: דכולא חדא שגגה היא, וקרבן - אשוגג קאתי

[92] שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות

[93] על ידי שגגת שבת: ששכח ששבת היום; מדקתני סיפא היודע שהוא שבת - מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה, ולא נודע לו בינתים שחטא

[94] חטאת אחת לכל שבת, ואף על פי שלא נודע לו בינתים, והעלם אחד הוא - אמרינן 'ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק': שאי אפשר שלא שמע בינתים שאותו היום הויא שבת, אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו, ושגגה קמייתא משום שבת הוא דהואי, והא אתיידע ליה ביני ביני! הלכך כל חדא שבת - חדא שגגה היא; ומיהו על הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא: דכולה שבת חדא שגגה, דהא לא שגג אמלאכות: דיודע הוא שהמלאכות אסורות, אלא אשבת הוא דשגג

[95] שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]