קטגוריה:שמות ג ד

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וירא ה' כי סר לראות וגו'. עד ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' הנה באו בספור הזה ג' שמות מלאך ואלהים ושם בן ד' אותיות וכבר חשבו אנשים שהם שמות נרדפים יאמרו כלם על השכל הפועל ואין הדבר כן כי עם היות ששם אלהים יאמר על המלאך פעמים רבות הנה שם בן ד' אותיות לא יאמר בשום צד כי אם על הסבה הראשונה ית' ואם אמר פעמים בדברי המלאך הוא להיותו מדבר בשם שולחו אבל השם ההוא תמיד יורה עליו ית' ולא ישתתף בו אחר וכן הוא דעת הרב המורה באותו פמ"א ח"ב שזכרתי כי בזוכרו הראיות שהביא על צורות הנבואות שם אלהים נרדף למלאך אמנם שם בן ד' אותיות לא זכרו אלא על הסבה הראשונה ית' ולכן ראוי שנאמר בכאן שאלהים הוא שם המלאך שזכר ואומרו וירא ה' ענינו שראתה הסבה הראשונה ית' שמשה סר לראות הדבר הנפל' ההוא וצוה למלאך שיקראהו ויאמר לו מה שיזכור והוא אמרו אל תקרב הלום כי לפי שמרע"ה היה סר לראות שני הדברים הנוראים ההם שהם המלאך ואש הסנה הבלתי אוכל כמו שפירשתי הזהירו על שניהם אם על ראיית המלאך אמר אל תקרב הלום כי השגת הנבדל קשה על הבעל חומר ולענין אש הסנה אשר אתה משתדל לדעת סבתו של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא הנה אם כן באה האזהרה על ב' הענינים שהיה משה סר לראות. ואין להפל' מאשר יחסרו הווי"ם במקום הרבוי שהיה ראוי לומר ושל נעליך כי דרך הלשון לומר כן כמו ראובן שמעון לוי ויהודה שמש ירח עמד זבלה וכמש"כ הרא"בע ואמנם בענין של נעליך פי' הרלב"ג של נעליך כדי שתרגיש במה שתדרוך בו והענין שיתבונן במראה הזאת היטב ולפ"ד אין ראוי שיפורש המאמר הזה כי אם כפי הנמשל בו כי הנה כבר כתבו החכמים במדרשיהם רמזים רבים במראה הזאת מהם אמרו שראה השכינה בלבת אש מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה ומהם אמרו שבא להבטיח למרע"ה שלא ינזק בשליחות ההוא כמו שהסנה איננו אוכל בלבת אש הנאחז בו. ומהם אמרו והוא היותר נכון שהראה הב"ה למרע"ה ענין הסנה רמז ומשל על שפלות ישראל במצרים שהיה כסנה שהוא מין קוץ כי לשפלותו והיותו עץ יבש בעצי היער לא תאר לו ולא הדר היה דומה לענין ישראל במצרים ושהיה בוער באש להעיר על הגלות והצרות שהיה סובל ושראה הסנה איננו אוכל להודיעו שלא יהיה כלה בין האויבים עם כל תוקף צרותיהם והנה מרע"ה בראותו זה היה סר לראות סבתו והיה מבקש בדבר סבות טבעיות מסודרו' ועל זה א"ל ית' של נעלך מעל רגליך כי הנעלים הם רמז למחשבות האנושיו' הגשמיות שהיה משה יושב ודורש לדע' סבות הגלות וסבות הגאולה כפי הסברה השכלית והודיעו ית' כי אותן המחשבות היו בלתי מועילות ובלתי נאותו' כפי חומר הנושא כי הנה הדבר ההוא השגחיי אלהי והם יהיו ניצולי' מאויביהם ע"ד פלא. ולא בסבה טבעית וגם גלותם היה מפאת ההשגחה ולא במקרה ועל זה א"ל כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא רוצה לומר שהדבר ההו' בכללו לא היה טבעי כי אם אלהי השגחיי וכלשון הזה תמצ' שאמר המלאך ליהושע של נעליך לפי שיהושע בהגיעו עם עמו על יריחו והיה חושב מחשבות לכבוש את העיר וללוכדה והיה מבקש כל תחבולות המלחמה על זה ובהיותו אז במחשבת יריחו נראה אליו המלאך כאלו היה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וכאשר יהושע שאלו הלנו אתה אם לצרינו השיבו לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ר"ל אין הדבר כמו שחשבת שאתה שר צבא במחנ' הזאת ובמלחמת העיר הזאת עד שתשאלני הלנו אתה אם לצרינו אינו כן כי אני שר צבא ה' ולא אתה ובזה רמז לו שהעיר תלכד בדרך נס ולא בכחו ובזרוע ידו ויהושע נפל על פניו ארצה והודה לו בממשלתו והיותו הוא שר הצבא באמת. ולכן שאלו מה אדוני מדבר אל עבדו רוצה לומר אתה תהיה נגיד ומצוה ושר הצבא ואני אהיה כאחד העבדים ואז א"ל המלאך של נעליך מעל רגליך רוצה לומר שאותן המחשבות שהיה חושב בלבו לכבוש יריחו בדרך מלחמה אנושית יסירם מלבו ונתן הסבה באמרו כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש היא ר"ל שתהיה לכידתה דרך פלא ולא במלחמה אנושית ולפי שהיתה מחשבת יהושע פרטית לענין יריחו אמר בו נעלך בלשון יחיד אבל משה שהיו מחשבותיו רבות בסבות הגלות ואופני השעבוד והגאולה הוצרך לומר לו בלשון רבים של נעליך מעל רגליך ומפני כללות מחשבות מרע"ה נאמר לו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא אמנם ליהושע נאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא רומז אל יריחו בפרט. ונקרא העיון והמחשבה מקום ע"ד הנה מקום אתי שהוא מקום עיון והשקפת שכל כמו שזכר הרב המורה ומפני שקר' וכנה לעיון הדק מקום במשל הזה גמר המשל באמרו אדמת קדש הוא כאלו אמר ענין אלהי ומושגח הוא ואמנם אמרו ויעש יהושע כן לא נאמר על הסרת המנעלי' כי אם שלא השתדל עוד בדבר המלחמה בכבישת העיר כמו שצוהו המלאך וז"ש מיד ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל ר"ל שלא שם דרך ללוכדה בכח אנושי עד שבאהו הדבור האלהי ויאמר ה' אל יהושע וגו' וסבותם את העיר וגו'. הנה התבאר ששל נעליך נאמר על הסרת המחשבות הגשמיות ולזה מה שנאמר לו אחריו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו'. ר"ל אני בהשגחתי סבת גלותם וסבת קיומם וגאולת' ואינו מפאת הקרי וההזדמן ולא גם כן מסבה טבעית וידענו עם זה שבאומרו וירא ה' כי סר לראות וגומר. אל תקרב הלום סופו מסכים עם תחלתו כפי הכוונה במחשבו' ובאזהרות ההנה. והותרה בזה השאלה הג'. וידענו גם כן שמר"עה לא השתחוה למלאך לפי שאין ראוי להשתחוות לו כי אם אחר שמיעת דבריו כמו שעשה יהושע. וכאשר המלאך דבר למשה בשם שולחו אנכי אלהי אביך וגו'. ואמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים והוא עצמו ענין ההשתחואה ושלא נאמר במר"עה ויעש כן על של נעליך כמו שנאמר ביהושע לפי שיהושע היה משתדל להלח' ביריחו והזהירו המלאך ממנו ולכן הוצרך לומר ויעש יהושע כן. אמנם משה שנכנס בנבואתו ולא חדל מעשות מעשהו כי לא צווה בדבר גשמי לא נאמר בו ויעש משה כן והותרו בזה השאלות ד' וה'.

והנה אמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שם אלוה בכל אחד מהאבות להעיר על ענין נכבד והוא שבגלות מצרים נתחברו שלש סבות מסייעות בדבר הא' הגזרה שנגזרה במעמד בין הבתרים לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' והב' לידת יצחק שמאותה שעה התחילו שנות הגלות וכאלו הוא התחיל בו. והג' ירידת יעקב למצרים עם ביתו ובניו וכל יוצאי יריכו כי הוא הוליכם שמה והסגירם ביד המצריים והיה הוא אם כן סבה מגעת ותכליתיית בגלות והנה הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שג' הסבות האלה כלן מאתו היו מסודרות וכל אחת וא' מהן היתה אלהית ומושגחת ולזה אמר אנכי אלהי אביך וביחוד על כל אחד מהאבות ופירש מי הוא האב אשר כיון בדבריו ואמר אלהי אברהם שנגזרה לו הגזירה כי מהאל יתברך היתה שאלתו במה אדע כי אירשנה כדי שישיבהו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ושג"כ רצה באמרו אלהי אביך על יצחק שהתחיל בגלות מן השעה שנולד כי גם זה מאתו יתברך היה ועל זה אמר אלהי יצחק וגם כן פירש מה שאמר אלהי אביך על יעקב שהוא אשר חתם והשלים הגלות בירידתו למצרים ועליו אמר ואלהי יעקב רוצה לומר גם זה מאתי היה הנה אם כן באמרו ואלהי אביך בלשון יחיד כיון על כל אחד מהם ולהיות כ"א מהם התחלה לגלות הזה באופן מתחלף מאחר אמר בכל אחד מהם אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב והותרה בזה השאלה הו':

ובאלה שמות רבה אמרו (פ' י"ג) אמר ר' יהושע הכהן בר' נחמיה בשעה שנגלה הקב"ה למשה טירון היה בנבואה אמר הקב"ה אם אני נגלה למשה בקול גדול אני מבעתו בקול נמוך בוסר בנבואה מה אעשה אני אגלה עליו בקולו של אביו אמר משה הנני מה אבא מבקש אמר לו הקב"ה איני אביך אלא אנכי אלהי אביך בפתוי באתי עליך שלא תתירא ע"כ. רצו בזה שמרע"ה לא הגיע בתחלת נבואתו לשלמות הנבואה ולמעלה העליונה שהגיע אלא בנבואתו אחר כך לפי שלא קנה עדין ההכנה הראויה אל אותו השלמות ולזה אמר שהיה טירון בנבואה רוצה לומר ילד קטן ומתחנך בה ושמפני זה אמר הקב"ה אם אני נגלה עליו בקול גדול אני מבעתו רוצה לומר שאם ישפע עליו השפע בשלימות גדול ובמדרג' עליונה תתבלבל השגתו ויהיה נבעת והסתכל אמרם אם אני נגלה למשה בקול גדול אני מבעתו שאמרו ב' פעמים אני כי הנה כיוונו בזה שהיה הספק במשה מפאת המשפיע ומפאת השפע עצמו. אם מפאת המשפיע לפי שעדין לא היה ראוי להנבא מאתו יתברך בלי אמצעות מלאך כמו שזכה אליו אחר כך ולכן אמרו אם אני נגלה למשה רוצה לומר אני הרבה הראשונה בלי אמצעי אני מבעתו כי להיות השפע ממני יהיה נבעת ולא יוכל לסבלו. וגם יהיה נבעת מפאת השפע עצמו בהיותו במדרגה עליונה מאד ועז"א בקול גדול אני מבעתו שהיא בחינה שנית ואמנם אמרם בקול נמוך בוסר בנבואה הכוונה בו שאם ישפיע עליו מדרגה ממדרגו' החלום הצודק יהיה זה בוסר בנבואה ומלת בוסר הוא מלשון אבות אכלו בוסר כלומר שיהיה השפע ההו' בלתי נשלם וכאמרם במקום אחר נובלת הנבואה חלום ושיקוץ משה בשפע ההוא ולא יערב לפיו אבל יהיה כבוסר ושניו תקהינה ויבעט בו ולא ילך בשליחות ושמפני זה ראה יתברך לתת לו הנבואה הראשונה הזאת במדרגה אמצעית לא עליונה מאד כמו שזכה אליהו אחר כך ולא שפלה ופחותה במדרגת החלום. אבל באה לו הנבואה במדרגת המראה והמחזה על ידי מלאך ובמשלים וחידות כשאר הנביאים שהיו לפניו והוא אמרם אגלה עליו בקולו של אביו כלומר שתהיה נבואתו במדרגה שהיה רגיל להנב' בה אביו ואבותיו אברהם ויצחק ויעקב והיה תכלית המאמר בפתוי באתי עליך שלא תתיר' רוצה לומר שמיד בראשונה היה הרצון האלהי להשפיע על משה נבואה עליונה למעלה מהטבע ומאתו ית' בלי אמצעי אלא שלא הספיקה הכנתו לכך ולכן הוצרך להרגילו בהדרגה בנבואה שלמות אחר שלמות. וכבר נמצא בכתובים רמז ועדות על זה כי אתה תראה שבתחלה אמר הכתוב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. אחר כך אמר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה כי עם היות השם ההוא רמז למלאך הנה עלתה מדרגתו במעלת השם אחר כך אמר ויאמר ה' ראה ראיתי לפי שבתחלה ראה המלאך אחר כך עלתה מדרגתו ושמע קול האלהים אחר כך נשתלם יותר ודבר עמו השם המיוחד. וזכר הכתוב שמשה בשמעו דבר האלהים הסתיר פניו כי ירא מהביט. והמאמר הזה יוכיח שעם היות שראה שני הדברים צורת המלאך והאש הבלתי אוכל הנה לא פחד מענין האש אשר ראה כי אם מהמלאך ולכן הסתיר פניו כי ירא מהביט אל האלהים אבל לא מהביט אל האש ובזה הודיענו הכתוב שלא בקש משה עוד טענה וסבה שכלית על גלות ישראל וקיומם בין האויבים וגזר אומר כי המשפט לאלהים הוא ושהכל מאתו ובידו וזה ענין הסתרת פנים שזכר כאן. ובאלה שמות רבה אמרו (שם) ויסתר משה פניו אמר משה אלהי אבי עומד בכאן ואיני מסתיר פני רבי יהושע בן קרחה ורבי הושעיא חד אמר לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו שאלו לא הסתיר פניו היה מגלה לו הקב"ה מה למעלה ומה למטה מה שהיה ומה שעתיד להיות ובסוף בקש לראות שנאמר הראני נא את כבודך אמר לו הקב"ה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה שנאמר כי לא יראני האדם וחי. ורבי הושעיא אמר יפה עשה משה שהסתיר פניו אמר הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך חייך שבזכות זה תשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה ותהנה מזיו השכינה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ע"כ. וראוי שנבין במה היו חולקים החכמים האלה ומה היתה כוונת כל אחד מהם ואיך אמר רבי יהושע לא יפה עשה משה שהסתיר פניו בהיות שצוה לו יתברך אל תקרב הלום. והנראה בזה הוא כי המחלוקת בין שני השלמים האלה היה אם תצטרך לנבואה הכנה קודמת טבעית ולמודית או לא תצטרך בה כי אם הרצון האלהי בלבד כאותן הדעות שזכר הרב המורה בפרק ל"ב ח"ג יהיה דעת ר' יהושע בן קרחה שאין ההכנה תנאי הכרחי בנבואה כי ברצות ה' ינבא המנב' אע"פ שלא יהיו לו תנאי ההכנה שזכרו החכמים. וחשב רבי יהושע עם זה שלא צוה האל יתברך למשה שיסתיר פניו כי אם שלא יקרב הלום ושהיתה כוונת השם יתברך שמשה לא יבקש סבות שכליות מסודרות אנושיות בדבר כי היה תלוי הענין כלו ברצון האלהי ונמשך ע"ד פלא ושמשה יקבל ממנו יתברך מה שיגלה לו מהחכמה וההשגה האלהית ושמשה לא יפה עשה כשהסתיר פניו ונמנע עצמו מההשגה האלהית ולא הכין עצמו לקבל ממנו יתברך מה שיתן לו וישים בפיו כי לולי לא היה מסתיר פניו היה מגלה לו הקב"ה סודות נפלאות מהדברים התחתונים ומהעליונים והוא אמרו מה למעלה ומה למטה ומה שימשך באורך הזמנים לפי שהיה הכל תלוי ברצונו יתברך ולהיות זה בשעת הגאולה היה השם חפץ למען צדקו לגלות למשה אמתת הנמצאים כלם לכבוד ישראל גם שלא היה מוכן אליו. אמנם אחרי מעשה העגל לא רצה הקב"ה לעשות למשה החסד האלהי ההוא רוצה לומר להשפיע עליו מבלי הכנה קודמת ולכן כשבקש הראני נא את כבודך לא השפיע עליו כי אם מה שהספיקה אליו הכנתו האנושית ומה שיסבול טבע האדם בשגם הוא בשר וזהו אומרו עכשיו שאתה רוצה איני רוצה שנאמר כי לא יראני האדם וחי כלומר שהיה הדבר ההוא שבקש עליו תלוי ברצון האלהי. אמנם רבי הושעי' שבח מה שעשה משה לפי שהיה דעתו שהנבואה תצטרך אל הכנה קודמת במתנב' ושיקרה בהשגות השכליות מפני היותן נתלות בחומר דבר ידמה למה שיקרה בהשגות החושיות כי כמו שהחוש כשיכריחהו האדם במה שהו' בלתי מתיחס אליו לקבל יותר ממה שבכחו יפסד ולא די שלא ישיג מה שבקש אבל גם מה שהיה בכחו ראשונה להשיג לא יוכל עוד להשיגו ככה בהשכיל האדם מה שאין לו הכנה והקדמות להשיגו תשתבש השגתו או ימות כמו שכתב הרב המורה ולכן משה בהיותו מתחיל בנבואה הסתיר פניו כי לא היה מוכן אז לשלימות הגדול שזכה אליו אחרי כן וזהו אמרו אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד כלומר שהיה הרצון האלהי להשלימו בכל מה שאפשר כי אין כילות בנותן יתברך והוא חלק לו כבוד כי הסתיר פניו להיותו בלתי מוכן ושמה שעשה בזה חיובו להשתלם אחר כך במעלה העליונה כי ההשגה האלהית כשיקנה אותה האדם בהדרגה יעלה. מעלה מעלה בשלמיות גדול והוכיח זה מישיבתו בהר ארבעים יום וארבעים לילה כי שם היה השלימות הגדול אשר לא תשוער אמתתו למה שקדמוהו ההכנות הראויות אל המעמד ההו' ושם קנה קרון הפנים הגשמיים והנפשיים בשיעור גדול. ואלה הן דעות שני הרבנים האלה: