גור אריה על רש"י ויקרא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גור אריה · על רש"י ויקרא · א · >>

פסוק א[עריכה]

ויקרא. לכל דברות – פירוש מה שקראו ולא דבר עמו פתאום, היינו דלכל הדברות היתה קריאה קודם שדבר עמו והיה קורא לו משה משה ודבר עמו ומה שהוצרך לומר לכל הדברות דמאי נפקא מיניה אם לכל דברות היה קריאה היינו מפני שאמר שהוא לעין חבה ומאחר שהוא לשון חבה ראוי שתהיה לכל הדברים לחל"כ מאי שנא כאן שקראו לשון חבה ממקום אחר:

לכל דברות וכו' - בתורת כהנים מפיק ליה מדכתיב כאן "וידבר" שהוא דבור "לאמור" דהוא אמירה "דבר" היינו צווי ולפיכך מרבינן כלם. ואע"ג דקרא צריך לגופיה כמו שאר וידבר דרשינן כך דהוי למכתב ויקרא מאוהל מועד וידבר ה' אליו כי הרי הקריאה גם כן מאהל מועד היה ומדסמך וידבר אל ויקרא לומר שכל וידבר היה קריאה קודם, וכיון דוידבר לדרשה לומר דכל וידבר קדמה קריאה לו דרשינן נמי דלכל לאמור היה קריאה ולכל דבר שהוא ציווי קדמה, ואע"ג דממלת לאמור מפקינן צא ואמור להם דברי כבושין דרשינן נמי להך דרשה דכיון וידבר לדרשה לאמר נמי לדרשה:

פסוק זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


לאמור כו' - בכל מקום לא דרשו במלת "לאמור" חוץ במקצת מקומות וזה כשנכתב אחר "וידבר" לא דרשו בו וזה כי וידבר בא על דבור בלבד בין שיש בו ענין ובין אין בו ענין נקרא דבור אבל אמירה אינה שייך רק על ענין הנאמר ולכך כתיב וידבר ה' לאמור שהוא כמו כלל ופרט ור"ל שדבר אליו ענין מה אבל במקום שאין האמירה מחובר אל הדבור כמו כאן דהוי למכתב וידבר ה' אליו לאמור מאהל מועד דרשו בה: