ביאור:בבלי בבא בתרא דף קנב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איתמר*: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין ^[1]: בי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי ריכשי, ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה:

בי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי ריכשי ^[2]: הרי היא כמתנת בריא, הרי היא כמתנת שכיב מרע ^[3]: הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר ^[4], הרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר "הלואתו לפלוני" - ^[5] הלואתו לפלוני ^[6];

ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה: שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה ^[7].

^[8]

[עיין תוספות ד"ה מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין]

ורמי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל: דשלח רבין משמיה דרבי אבהו: הוו ידעי ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו [לפי מלך הגמרא – זהו רב, אע"פ שקשה להבין מדוע רב שולח לגולה דרך רבי אלעזר שבא"י?]: 'שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - אין כותבין ונותנין ^[9], שמא לא גמר להקנותו ^[10] אלא בשטר ^[11], ואין שטר לאחר מיתה' ^[12], ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכתא כותבין ונותנין ^[13]; קשיא דרב אדרב קשיא דשמואל אדשמואל ^[14]?!

דרב אדרב לא קשיא: הא דקנו מיניה ^[15], הא דלא קנו מיניה;

דשמואל אדשמואל לא קשיא: במיפה את כחו ^[16].

יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא, ויתיב רבא קמיה דרב נחמן, קא בעי מיניה: מי אמר שמואל 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה'? והא אמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים - אף על פי שקנו מידו - עמד חוזר!?

עמוד ב

בידוע שלא היה קנין אלא מחמת המיתה ^[17]; ואחוי ליה בידיה ^[18] ואשתיק.

כי קם, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי לך?

אמר ליה: במיפה את כחו.

היכי דמי מיפה את כחו?

אמר רב חסדא: 'וקנינא מיניה' מוסיף על 'מתנתא דא' ^[19].

פשיטא כתב לזה וכתב לזה ^[20] - היינו דכי אתא רב דימי אמר 'דייתיקי מבטלת דייתיקי ^[21]' ^[22]; כתב וזיכה לזה, כתב וזיכה לזה ^[23]: רב אמר: ראשון קנה, ושמואל אמר: שני קנה: רב אמר ראשון קנה: הרי היא כמתנת בריא ^[24]! ושמואל אמר: שני קנה: הרי היא כמתנת שכיב מרע ^[25].

והא אפליגו בה חדא זימנא ^[26] במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין ^[27]!?

צריכא: דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דקנו מיניה, אבל בהא ^[28] - דלא קנו מיניה - אימא מודה ליה לשמואל ^[29] ולא הורעת כח דשמואל דנימא 'לא ידענא מאי אידון בה', כדאמר לעיל, דהא אין כאן קנין דנימא 'לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה'</ref>; ואי איתמר בהא - בהא קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודה ליה לרב!? צריכא.

בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי:

אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו – מהו?

שלח להו: אין אחר קנין כלום.

^[30]

הערות

^ והוא הדין אם אין כתוב קנין בתוך השטר או אפילו אין כאן השטר כלל, אלא שכיב מרע שהזכיר צוואת שכיב מרע כשחלק כל נכסיו, וגם הקנה אותם בקנין סודר למקבל מתנה; אבל אורחא דמלתא נקט: שדרך לכתוב הצוואות והקניינין בשטר כדי שלא תשתכח הצוואה; ואפילו לשמואל דאמר 'לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר' - הוא הדין אם לא נכתב הקנין בתוך השטר, וכדבעינן לפרושי בסמוך; וראיה לדבר מהא דרמינן עלה בסמוך מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל 'שכיב מרע שכתב כל נכסיו - אף על פי שקנו מידו כו', והיינו בקנין בעלמא בלא כתיבה בשטר מיירי
^ כמו 'רוכבי הרכש' (אסתר ח) 'המרכבה לרכש' (מיכה א)
^ כלומר: הטיל שתי כוחות לצורך מתנה זו על ידי שכתב בה כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, כדמפרש לקמיה, וע"י קנין שכתוב בה שאינו צריך בצוואת שכיב מרע אלא במתנת בריא נתן לו כח מתנת בריא
^ דכיון ד'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו', ולענין מיקנא לאחר מיתה לא צריך קנין, הלכך לייפות כחו של מקבל מתנה הקנה בקנין: כדי שלא יוכל לחזור בו אפילו אם יעמוד מחליו
^ בזאת המתנה אם נתן לו הלואה שחייב לו איש אחר, אף על גב דליכא מעמד שלשתן
^ קנה, דקיימא לן [גיטין] (דף יג.) '"מנה לי בידך", "תנהו לפלוני" במעמד שלשתן – קנה' לא שנא מלוה ולא שנא פקדון; והכא קני בצוואת שכיב מרע ואף על גב דליכא במעמד שלשתן
^ דלמא לא קנה כלל אפילו אם מת: דכיון דהוה קני באמירה בעלמא בצוואת שכיב מרע הואיל וליכא שיור נכסים - למה לי תו לאקנויי בסודר? הלכך איכא למימר מיהדר הדר, ועקר ממנה כח מתנת שכיב מרע, ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא אלא בקנין סודר; ומה הוא מקנה לו בהאי קנין? מתנת שכיב מרע הוא מקנה לו, דהיינו לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה אלא אם כן הקנה לו מחיים!? אי נמי אין הקנין כתוב בשטר - וגם השטר לא נכתב כלל, אלא שצוה ונתן מחיים כל נכסיו בצוואת שכיב מרע ומקנה בסודר - אין קנין תופס, שלא נתכוין להקנות אלא לאחר מיתה: דמיד כשמת נפלו נכסים קמי יורשין ותו לא חיילא מתנתו
^ על כרחך בכותב כל נכסיו פליגי רב ושמואל; דאי במתנת שכיב מרע במקצת שכתב בה קנין פליגי, בהדיא הוה ליה למימר 'מתנת שכיב מרע במקצת כו'; ועוד: הא תנן מתניתין סתמא 'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה' ולא מפליג בין כתב בשטר קנין בין לא כתבו בתוכו, והיאך אמר שמואל 'לא ידענא מאי אידון בה' ולא קנה? הא כיון דכתיב בה קנין ומתנת מקצת היא - על כרחך קתני מתניתין הרי היא מתנה; וכן פירש רבנו חננאל; ועוד: הא פסקנא לדברי הכל הלכתא דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, והרי היא מעתה כמתנת בריא לגמרי ואינו יכול לחזור בו אפילו כשעומד, ואם אין בה קנין אינה כלום, ואפילו אם מת לא קנה, ולא הוה ליה לגמרא לקובעה אחר הפסק! ועוד: מדרמינן עלה לקמן מדרב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו כו' - מכלל דהא נמי בכותב כל נכסיו מיירי.
^ לאחר שמת
^ לו בעל פה
^ אלא עד שיכתוב השטר
^ ושטר שנכתב לאחר מיתה לאו כלום הוא: דלענין שטר - לא אמור רבנן 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו' אלא לענין מתנת ממון: דאי אמר "תנו" - נותנין אף לאחר מיתה
^ דלייפות כחו של מקבל מתנה צוה לכתוב
^ דלעיל אמר רב בתר אומדנא דייפוי כחו של מקבל מתנה אזלינן, ושמואל אמר אין שטר לאחר מיתה, והכא קאמר איפכא
^ כדאמרן: שכתוב בה קנין, והוא הדין לקנין בלא כתיבה; וכיון דאקני בקנין - לייפות כחו הוא דעבד
^ כדלקמן: 'וקנינא מיניה' מוסיף על 'מתנה דא' ייתור לשון לייפות כחו הוא; והכי נמי בצוואתו: שאמר "כתבו ותנו" - פירש שיכתבו בשטר ההוא ייפוי כח, דקנין דמוסיף על מתנתא
^ הלכך חוזר בו; הא אם מת - קנה המקבל מתנה, ולא אמרינן 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה', וקשיא אדשמואל דאמר 'לא ידענא מאי אידון בה' במתנת שכיב מרע שיש בה קנין, דהיינו הך, והכא אמר קנה אחר מיתה!
^ שיודע תירוץ בדבר; אי נמי רמז לו כעין ייפוי כח לומר דמוקמית לההוא דאמר 'קנה' במייפה את כחו
^ ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים, כלומר: וקנינא מיניה קנין גמור להוסיף ולייפות כחו לב המתנה שנתן בעל פה, ולישנא יתירא - לייפות כח הוא
^ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לראובן במתנת שכיב מרע - לא שנא בעל פה ולא שנא בכתב לברר מתנתו, וחזר וכתבו או נתנו לשמעון, אבל לא מסר להן את השטר
^ דייתיקי של שני מבטל דייתיקי של ראשון, דשכיב מרע יכול לחזור בו; הלכך אחרון קנה, שהרי חזר בו מראשון
^ 'דייתיקי' - לשון מתנת שכיב מרע, דאמרינן 'דא תהא למיקם ולמיהוי', דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו
^ כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראיית זכותו; ויש לשונות אחרים, ולא ישרו בעיני
^ דהא 'זיכה' - כקנין חשיב ליה, והרי היא כמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, דארכביה אתרי ריכשי, ואפילו אם עמד - אינו חוזר
^ כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו שאין בה קנין, ואם עמד – חוזר; ואמרינן לעיל: כל שאם עמד חוזר - חוזר במתנתו, והלכך שני קנה
^ לעיל
^ דרב אמר 'ארכבה אתרי ריכשי', ושמואל אמר כו', דסבר רב דאפילו לעצמו נמי לא קנה, דאינו יכול לחזור בו, הלכך הכא - ראשון נמי קנה
^ בתרייתא דלא קנו מיניה
^ סלקא דעתא אמינא דלא הוי 'זיכה' ייפוי כח כקנין, ואימא מודה לשמואל דשני קונה, דאין כאן לא ייפוי כח
^ בסורא מתנו הכי. אית דמפרשי אדלעיל קאי, אפלוגתא קמייתא: דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, ואמר רב 'ארכבה אתרי ריכשי' ושמואל אמר כו', ואתא למימר: בסורא מתנו הכי כדלעיל, וקשיא להו הא דאמר רב יהודה אמר שמואל, אבל בפומבדיתא מתנו הכי וכו' ולא קשיא להו מידי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל, דהשתא נמי מודי שמואל דאם מת הוי קנין, כדדייקינן נמי ממילתיה דרב יהודה; ולאו מילתא היא, דהשתא נמי קשיא הך אדרב יהודה: דהכא קאמר 'אין לאחר קנין כלום, בין לאחר בין לעצמו, ואפילו אם עמד אינו יכול לחזור בו', ולעיל אמר רב יהודה אמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה ויכול לחזור בו!? אלא אהך דסליק מיניה קאי, דפליגי רב ושמואל בכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה; וכן פירש רבנו חננאל: בסורא מתנו הכי לפלוגתא דרב ושמואל ד'כתב וזיכה לזה', כדאמרן: בפומבדיתא מתנו 'שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כתב וזיכה לראשון וקנו מידו מאי? שלח להו כיון שזיכה לו וקנו מיניה - קנה ואין יכול לחזור במתנתו, וכל שכן להקנותו לאחר, ואין אומרים בזה 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר', דהא זיכה לו וקנו מיניה, כיון דכולי האי [עבד] לא הוי אלא לייפות כחו, וקנה.

[1] והוא הדין אם אין כתוב קנין בתוך השטר או אפילו אין כאן השטר כלל, אלא שכיב מרע שהזכיר צוואת שכיב מרע כשחלק כל נכסיו, וגם הקנה אותם בקנין סודר למקבל מתנה; אבל אורחא דמלתא נקט: שדרך לכתוב הצוואות והקניינין בשטר כדי שלא תשתכח הצוואה; ואפילו לשמואל דאמר 'לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר' - הוא הדין אם לא נכתב הקנין בתוך השטר, וכדבעינן לפרושי בסמוך; וראיה לדבר מהא דרמינן עלה בסמוך מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל 'שכיב מרע שכתב כל נכסיו - אף על פי שקנו מידו כו', והיינו בקנין בעלמא בלא כתיבה בשטר מיירי

[2] כמו 'רוכבי הרכש' (אסתר ח) 'המרכבה לרכש' (מיכה א)

[3] כלומר: הטיל שתי כוחות לצורך מתנה זו על ידי שכתב בה כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, כדמפרש לקמיה, וע"י קנין שכתוב בה שאינו צריך בצוואת שכיב מרע אלא במתנת בריא נתן לו כח מתנת בריא

[4] דכיון ד'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו', ולענין מיקנא לאחר מיתה לא צריך קנין, הלכך לייפות כחו של מקבל מתנה הקנה בקנין: כדי שלא יוכל לחזור בו אפילו אם יעמוד מחליו

[5] בזאת המתנה אם נתן לו הלואה שחייב לו איש אחר, אף על גב דליכא מעמד שלשתן

[6] קנה, דקיימא לן [גיטין] (דף יג.) '"מנה לי בידך", "תנהו לפלוני" במעמד שלשתן – קנה' לא שנא מלוה ולא שנא פקדון; והכא קני בצוואת שכיב מרע ואף על גב דליכא במעמד שלשתן

[7] דלמא לא קנה כלל אפילו אם מת: דכיון דהוה קני באמירה בעלמא בצוואת שכיב מרע הואיל וליכא שיור נכסים - למה לי תו לאקנויי בסודר? הלכך איכא למימר מיהדר הדר, ועקר ממנה כח מתנת שכיב מרע, ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא אלא בקנין סודר; ומה הוא מקנה לו בהאי קנין? מתנת שכיב מרע הוא מקנה לו, דהיינו לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה אלא אם כן הקנה לו מחיים!? אי נמי אין הקנין כתוב בשטר - וגם השטר לא נכתב כלל, אלא שצוה ונתן מחיים כל נכסיו בצוואת שכיב מרע ומקנה בסודר - אין קנין תופס, שלא נתכוין להקנות אלא לאחר מיתה: דמיד כשמת נפלו נכסים קמי יורשין ותו לא חיילא מתנתו

[8] על כרחך בכותב כל נכסיו פליגי רב ושמואל; דאי במתנת שכיב מרע במקצת שכתב בה קנין פליגי, בהדיא הוה ליה למימר 'מתנת שכיב מרע במקצת כו'; ועוד: הא תנן מתניתין סתמא 'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה' ולא מפליג בין כתב בשטר קנין בין לא כתבו בתוכו, והיאך אמר שמואל 'לא ידענא מאי אידון בה' ולא קנה? הא כיון דכתיב בה קנין ומתנת מקצת היא - על כרחך קתני מתניתין הרי היא מתנה; וכן פירש רבנו חננאל; ועוד: הא פסקנא לדברי הכל הלכתא דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, והרי היא מעתה כמתנת בריא לגמרי ואינו יכול לחזור בו אפילו כשעומד, ואם אין בה קנין אינה כלום, ואפילו אם מת לא קנה, ולא הוה ליה לגמרא לקובעה אחר הפסק! ועוד: מדרמינן עלה לקמן מדרב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו כו' - מכלל דהא נמי בכותב כל נכסיו מיירי.

[9] לאחר שמת

[10] לו בעל פה

[11] אלא עד שיכתוב השטר

[12] ושטר שנכתב לאחר מיתה לאו כלום הוא: דלענין שטר - לא אמור רבנן 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו' אלא לענין מתנת ממון: דאי אמר "תנו" - נותנין אף לאחר מיתה

[13] דלייפות כחו של מקבל מתנה צוה לכתוב

[14] דלעיל אמר רב בתר אומדנא דייפוי כחו של מקבל מתנה אזלינן, ושמואל אמר אין שטר לאחר מיתה, והכא קאמר איפכא

[15] כדאמרן: שכתוב בה קנין, והוא הדין לקנין בלא כתיבה; וכיון דאקני בקנין - לייפות כחו הוא דעבד

[16] כדלקמן: 'וקנינא מיניה' מוסיף על 'מתנה דא' ייתור לשון לייפות כחו הוא; והכי נמי בצוואתו: שאמר "כתבו ותנו" - פירש שיכתבו בשטר ההוא ייפוי כח, דקנין דמוסיף על מתנתא

[17] הלכך חוזר בו; הא אם מת - קנה המקבל מתנה, ולא אמרינן 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה', וקשיא אדשמואל דאמר 'לא ידענא מאי אידון בה' במתנת שכיב מרע שיש בה קנין, דהיינו הך, והכא אמר קנה אחר מיתה!

[18] שיודע תירוץ בדבר; אי נמי רמז לו כעין ייפוי כח לומר דמוקמית לההוא דאמר 'קנה' במייפה את כחו

[19] ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים, כלומר: וקנינא מיניה קנין גמור להוסיף ולייפות כחו לב המתנה שנתן בעל פה, ולישנא יתירא - לייפות כח הוא

[20] שכיב מרע שכתב כל נכסיו לראובן במתנת שכיב מרע - לא שנא בעל פה ולא שנא בכתב לברר מתנתו, וחזר וכתבו או נתנו לשמעון, אבל לא מסר להן את השטר

[21] דייתיקי של שני מבטל דייתיקי של ראשון, דשכיב מרע יכול לחזור בו; הלכך אחרון קנה, שהרי חזר בו מראשון

[22] 'דייתיקי' - לשון מתנת שכיב מרע, דאמרינן 'דא תהא למיקם ולמיהוי', דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו

[23] כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראיית זכותו; ויש לשונות אחרים, ולא ישרו בעיני

[24] דהא 'זיכה' - כקנין חשיב ליה, והרי היא כמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, דארכביה אתרי ריכשי, ואפילו אם עמד - אינו חוזר

[25] כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו שאין בה קנין, ואם עמד – חוזר; ואמרינן לעיל: כל שאם עמד חוזר - חוזר במתנתו, והלכך שני קנה

[26] לעיל

[27] דרב אמר 'ארכבה אתרי ריכשי', ושמואל אמר כו', דסבר רב דאפילו לעצמו נמי לא קנה, דאינו יכול לחזור בו, הלכך הכא - ראשון נמי קנה

[28] בתרייתא דלא קנו מיניה

[29] סלקא דעתא אמינא דלא הוי 'זיכה' ייפוי כח כקנין, ואימא מודה לשמואל דשני קונה, דאין כאן לא ייפוי כח

[30] בסורא מתנו הכי. אית דמפרשי אדלעיל קאי, אפלוגתא קמייתא: דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, ואמר רב 'ארכבה אתרי ריכשי' ושמואל אמר כו', ואתא למימר: בסורא מתנו הכי כדלעיל, וקשיא להו הא דאמר רב יהודה אמר שמואל, אבל בפומבדיתא מתנו הכי וכו' ולא קשיא להו מידי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל, דהשתא נמי מודי שמואל דאם מת הוי קנין, כדדייקינן נמי ממילתיה דרב יהודה; ולאו מילתא היא, דהשתא נמי קשיא הך אדרב יהודה: דהכא קאמר 'אין לאחר קנין כלום, בין לאחר בין לעצמו, ואפילו אם עמד אינו יכול לחזור בו', ולעיל אמר רב יהודה אמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה ויכול לחזור בו!? אלא אהך דסליק מיניה קאי, דפליגי רב ושמואל בכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה; וכן פירש רבנו חננאל: בסורא מתנו הכי לפלוגתא דרב ושמואל ד'כתב וזיכה לזה', כדאמרן: בפומבדיתא מתנו 'שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כתב וזיכה לראשון וקנו מידו מאי? שלח להו כיון שזיכה לו וקנו מיניה - קנה ואין יכול לחזור במתנתו, וכל שכן להקנותו לאחר, ואין אומרים בזה 'שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר', דהא זיכה לו וקנו מיניה, כיון דכולי האי [עבד] לא הוי אלא לייפות כחו, וקנה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]