ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולימא ליה ^[1]: ^[2] דאמר לכשתלד ^[3]?

^[4] רב הונא ^[5] - לטעמיה דאמר רב הונא אף לכשתלד ^[6] -לא קנה ^[7]; דאמר רב נחמן: המזכה לעובר - לא קנה, לכשתלד - קנה ^[8]; ורב הונא אמר: אף לכשתלד לא קנה; ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה קנה.

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא [תוספתא כתובות פ"ד מ"טז]: 'גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ^[9], ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - חייבין להחזיר ^[10]; החזירו הכל ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו, החזיק בשניה ^[11] – קנה ^[12], ובראשונה לא קנה ^[13]' ואי סלקא דעתך עובר לא קני - למה להו אחזוקי בשניה? הא אחזיקו להו חדא זימנא ^[14]!

אמר אביי: ירושה הבאה מאיליה שאני.

רבא אמר: ^[15]שאני התם ^[16]: ^[17] דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא ^[18].

מאי בינייהו ^[19]?

איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת ^[20].

^[21]

תא שמע ^[22]: 'תינוק בן יום אחד ^[23] נוחל ומנחיל' ^[24]; בן יום אחד – אִין, עובר לא!?

^[25] הא אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא; מאי טעמא?

עמוד ב

דהוא מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ^[26].

למימרא דהוא מיית ברישא? והא הוה עובדא ופרכס ^[27] תלתא פרכוסי

אמר מר בר רב אשי ^[28]: מידי דהוה אזנב הלטאה שמפרכסת ^[29].

מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר: לומר שממעט בחלק בכורה; ודוקא בן יום אחד, אבל עובר – לא ^[30]; מאי טעמא? (דברים כא טו) [כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו] וילדו לו [בנים האהובה והשנואה; והיה הבן הבכר לשניאה] אמר רחמנא; דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בן שנולד לאחר מיתת אביו - אינו ממעט בחלק בכורה; מאי טעמא 'וילדו לו' אמר רחמנא והא ליכא ^[31].

בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בכור שנולד לאחר מיתת אביו ^[32] - אינו נוטל פי שנים; מאי טעמא? (דברים כא יז: כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה) 'יכיר' אמר רחמנא, והא ליתא דיכיר ^[33].

והלכתא ככל הני לישני דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא.

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: המזכה לעובר לא קנה; ואם תאמר משנתינו ^[34] - הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ^[35].

אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה ^[36]: פוק אייתי לי בי עשרה ^[37] ואימר לך באפייהו: המזכה לעובר קנה.

והלכתא המזכה לעובר לא קנה ^[38].

ההוא דאמר לדביתהו: "נכסי לבני דיהוו לי מיניך" ^[39]; אתא בריה קשישא ^[40] אמר ליה: ההוא גברא מאי תיהוי עליה?

אמר ליה: זיל קני כחד מברא ^[41]!

הנך ודאי לא קנו, דאכתי ליתנהו; האי אית חולק לטליא ^[42] במקום בניא ^[43] או לית ליה חולק לטליא במקום בניא?

רבי אבין ורבי מיישא ורבי ירמיה דאמרי אית חולק לטליא במקום בניא ^[44]; רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא דאמרי לית חולק לטליא במקום בניא ^[45].

אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה: הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו?

אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן, דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון.

אמר ליה: מידי בקשישותא תליא מילתא? בטעמא תליא מילתא, וטעמא מאי? זיל לגביה דרבי אבין דאסברתה ניהליה

הערות

^ רב הונא
^ מתניתין,
^ "אם תלד אשתי זכר תנו ליה מנה לכשתלד" דלא זכי ליה כלום עד שיוולד, ואין זה מזכה לעובר דאמרינן לעיל דלא קנה
^ ומשני:
^ דאמר: 'איני יודע מי שנאה', ולא אוקמה כשתלד
^ אף המזכה לעובר בכהאי גוונא: דאמר "לכשתלד", כלומר: נכסיי להאי דמיעברא לכשיולד
^ דכיון דבשעת הקנאה עובר הוא, ואינו יכול לזכות - לא יקנה לכשיולד על ידי אמירה דאמר "לכשתלד"
^ אף על גב דפליג רב נחמן ב'המוכר פירות דקל לחבירו', דאמר 'אף משבאו לעולם יכול לחזור בו', דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הכא - גבי עובר - מודי דחשיב ליה כישנו בעולם, וגם הנכסים שנותן לו הרי הן בעולם, אלא שצריך לתקן לשונו ולומר "נכסיי להאי עובר לכשתלד", דאז ראוי לקנות לגמרי
^ החזיקו כל איש ואיש מה שמצא בזזו איש לו
^ כיון דאשתו מעוברת; עובר יורש הוי, אלמא המזכה לעובר - קנה
^ וחזרו ישראל והחזיקו בנכסיו אחר שמת הבן או העובר
^ דהשתא ליכא עוד שום יורש
^ דאיגלאי מילתא שהיה לו בן או עובר!
^ ואף על גב דסוף סוף מת העובר בבטן ולא יצא לאויר העולם - כיורש גמור חשיב ליה, ומרע לחזקת מחזיקי ראשונה! אלמא עובר יורש כרב ששת
^ לעולם אימא לך: לא שנא המזכה לעובר, לא שנא ירושה הבאה מאיליה - לא קנה כלל ו
^ גבי המחזיק בראשונה
^ האי דלא קנה לאו משום עובר הוא, דהא אין עובר יורש, אלא
^ מעיקרא כשהחזיקו - רפויי מרפיין בידייהו: כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו - לא נתכוונו להחזיק לגמרי, דהא מספקא להו אם יש לו יורשין אם לאו, כמו שהוכיח סופו על תחלתו: ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת, ושמא לא תפיל; ולכך לא הויא חזקתו חזקה אלא אם כן חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן והעובר, ולעולם אימא לך: עובר אינו יורש, וגם המזכה לו - לא קנה
^ בין לאביי בין לרבא חזקה ראשונה לאו כלום היא; מה לי משום דעובר יורש לאביי, מה לי משום דרפויי מרפיא לרבא? מאי נפקא לן מינה
^ לשונות רבים שמעתי ולא ישרו בעיני; אמנם כן צריך לפרש: איכא בינייהו בין אביי לרבא בכהאי גוונא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיקו, ואחר כך שמעו שאשתו מעוברת ושמעו אחרי כן שמת העובר ועדיין היו מוחזקין, אי נמי: שהחזיקו אחר ששמעו בו שמת, ולא היה מת כששמעו, אלא אח"כ מת: לאביי, דאמר 'עובר יורש', משום דהוי ירושה הבאה מאיליה המחזיקים ראשונה קודם מיתת עובר לא החזיקו אלא מחזיקי אחר מיתתו; ולרבא - דתלי טעמא ברפויי המחזיקים ראשונה ששמעו בו שמת - הויא חזקתן חזקה ואף על פי שנודע לבסוף שעדיין לא מת, מכל מקום לא מרפיא בידיהם כיון ששמעו בו שמת, והעובר לא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש, דלרבא אינו יורש עד שיצא לאויר; והמחזיק בשניה אחר מיתת העובר - לא הוי חזקתן חזקה; כן נראה בעיני, ועיקר
^ לשון קצרה (פירוש קצר ברשב"ם:) איכא בינייהו ששמעו בו שמת העובר, ואחר כך החזיקו, והוא לא מת אלא אחר כך מת, ובאו אחרים להחזיק: לרבא חזקתו ראשונה לא מרפיא, שהרי שמעו שמת ונתכוונו להחזיק לגמרי, וקנו; דסוף סוף העובר לא יצא לאויר העולם ולא יירש מידי; ולאביי אחרונים קנו
^ [דתנן במסכת נדה בפרק יוצא דופן [פ"ה מ"ג, דף מד,א]
^ מטמא בנגעים כו' ... עד
^ ופרכינן בגמרא: נוחל ממאן? – מאביו; מנחיל למאן? - לאחין מן האב; אחין - אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאביהם לירתו, ומאי נפקא לן מינה בהאי תינוק? אפילו כי לא בא לעולם היתה ירושה נופלת לפני אלו האחין?
^ ומשנינן:
^ אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, דמיניה קא ירתי, כגון: רחל שילדה את יוסף, ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו, שהרי בן יום אחד נוחל; ואחר כך מת ומנחיל לראובן ושמעון בני יעקב, שהן אחיו מאביו, דמיניה דיוסף ירתי, ולא מרחל, שהרי אינה אמם; הכי איתא במסכת נדה והכא הכי הוא: דפרכינן 'תא שמע: תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל; בן יום אחד – אין, עובר לא? אלמא עובר אינו יורש ירושה דממילא, וכל שכן דהמזכה לעובר לא קנה, וקשיא לרב ששת! ומשני: אמר רב ששת: נוחל כו' ;והאי שינויא במסכת נדה איתיה משום קושיא אחריתי, כדפרישית לעיל; ונראה בעיני דהכי גרסינן: האמר רב ששת 'נוחל בנכסי האם כו'; הלכך: כיון דההוא יומא דאתיליד מתה אמו - משום הכי דייקינן: דוקא בן יום אחד שנולד ויצא לאויר העולם ואח"כ מתה אמו ואח"כ מת הוא והוריש לאחיו מן האב, אבל עובר – לא: אינו יכול לירש אמו בעודנו בבטנה להנחיל ממונו לאחיו מן האב; ולא בהדיא תנן לה, אלא מדוקייה דהך דתנן (לקמן דף קנח:) 'נפל הבית עליו ועל אמו כו': דמשמע דאם מת קודם אמו - אין יורשי הבן יורשין ממון האם; וב'יש נוחלין' נמי דייקינן לה ממתניתין ד'האשה את בנה' ו'האשה את בעלה': מה האשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר - אף האשה את בנה: אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב; אבל אילו מתה אם תחלה ואחר כך מת עובר - היה מנחיל לאחין מן האב, דלעולם אימא לך דעובר יורש
^ העובר אחר יציאת נפשה
^ ומשני
^ אחר שחתכוה מן הלטאה, ואין בה חיות
^ מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לעולם אימא לך זימנין דהיא מייתא ברישא ואחר כך עובר, ומנחיל העובר לאחין מן האב: דעובר יורש הוא. ואף על גב דתירץ רבא לעיל 'שאני התם דמעיקרא רפויי מרפייא בידייהו' ואתא למימר דעובר אינו יורש - שיטת גמרא הוא: זה אזיל הכא וקא מדחי ליה, ואזיל הכא וקא מדחי ליה, ולעולם הך משנה דבן יום אחד נוחל ומנחיל - לאו למעוטי עובר מדין ירושה, אלא למעוטי דאינו ממעט בחלק בכורה, וכדמפרש ואזיל: שבא לומר דבן יום אחד ממעט בחלק בכורה, כגון: יעקב שמת והניח שני בנים: ראובן ושמעון, והניח שנים עשר מנה - ראוי הבכור ליטול פי שנים כאחד מן אחיו, ויטול ראובן שמנה מנים ושמעון ארבעה מנים; נולד לוי בחיי יעקב ומת יעקב בו ביום אחרי לידת לוי, נמצא נוטל ראובן ששה ושמעון שלשה ולוי שלשה; ומת לוי בו ביום אחרי מיתת אביו, דהוה ליה בן יום אחד, ומנחיל לאחיו שלשה מנים הראוין לו, ובאלו לא יטול ראובן חלק בכורה כנגד שמעון, שהרי מכח אחיו לוי הוא יורש; נמצא ראובן נוטל שבעה מנין וחצי, ושמעון ארבעה מנין וחצי; נמצא שמעטו לידת לוי לראובן חצי מנה מחלק בכורתו; ודוקא בן יום אחד, אבל אם היה לוי עובר כשמת אביו יעקב, ואחר כך נולד לוי - אינו ממעט בחלק בכורה אלא בחלק פשיטות, כיצד: מת אביו - נוטל ראובן מן השנים עשר מנים ארבעה מנים בחלק בכורה כאילו אין העובר בעולם, שהרי לא הניח יעקב בנים ילודים אלא ראובן ושמעון, ושמנה מנים הנותרים יחלקו בין שלשתן: ראובן ושמעון ולוי: כל אחד יטול שלש מנים חסר שליש; וגם אם יחזור וימות לוי - יטול אחיו בחלקו; נמצא ראובן נוטל ארבעה מנים של חלק בכורה, ושלשה מנים חסר שליש - חלק פשיטותו, ומחצית של חלק לוי, דהיינו מנה ושליש; סך הכל שמונה מנין; ואם היו עשרה אחין - יחלקו חלק לוי לעשרה חלקים, וחלק בכורה לא יזוז מקדמותו
^ וילדו לו בעינן: כשנולדו לאב בחייו אמר רחמנא לתת לו פי שנים חלק בכורה על אחיו שכם אחד, אבל עובר הנולד לאחר מיתתו של אב - לא קרינא ביה 'וילדו לו'; ולגבי חלק בכורה כמאן דליתא דמי, ויטול הבכור חלק בכור גדול לפי חשבון אותן אחין הנולדים בחיי אביו
^ כגון: ילדה תאומים, או היו ליעקב נשים הרבה, ונולד ראובן אחר מיתתו מלאה, ויוסף מרחל
^ וכיון דנולד בחייו - אפילו לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו, הואיל וראוי להיכרא - אין היכרא מעכבת בו, כדרבי זירא: דכל הראוי לבילה כו' (לעיל דף פא:) בפירוש רבנו חננאל
^ דאיתיביה רב נחמן לרב הונא דלעיל: "האומר אם ילדה אשתי כו'
^ וגמר ומקנה בכל לבו, אבל לעובר אחר לא קנה
^ דמן בגדד: עיר שנולד בה; ובכתבי רב שרירא היא נזכרת
^ לפרסומי למילתא
^ כרבי יוחנן; וכגון שאינו בנו, אבל המזכה לעובר שבמעי אשתו - קנה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו
^ ולא היתה אשתו מעוברת, הלכך לא קנה [הבן], כדלקמן; דכהאי גוונא לא אמרינן 'דעתו של אדם קרובה אצל בנו' אלא היכא דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר; ושוב מצאתי כן בפירוש רבנו חננאל
^ מאשתו ראשונה
^ יקנה כאחד מן הבנים העתידים להולד מאשה זו
^ תינוק גדול, כדאמר בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל דף צא:): דאמר רב נחמן: נהירנא כי הוו מטיילין טליא וטליתא כבר שב סרי בשוקא ולא הוו חטאו
^ דאף על גב דבניא לא קנו בכח מתנה זו אפילו חלק אחד, דהא ליתנהו אפילו עובר דנימא 'דעתו של אדם קרובה אצל בנו', ולא יקנו אלא בתורת ירושה במיתת אביהם - אפילו הכי בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלקו שיורש עם אחיו; לשון אחר בגירסת הרשב"ם: אית חולק לטליא כנגד אחד מהן: אילו קני, דהכי קאמר: "ויקנה כחד מברא דיהוי לה מינאי" ואף על פי שלא יקנו - רואין כמה בנים יהיו לה: אם הן שלשה בנים מלבד הקשיש - חולקין בארבעה חלקים ויטול זה חלק אחד מהן, וחוזרין וחולקים שלשה חלקים הנותרים לארבעה, ויטול כל אחד חלק אחד בתורת ירושה
^ כשיירשו הבנים את אביהן אית חולק לטליא עמהם - לבד ירושתו, כדפרישית
^ אלא חלק ירושה בלבד, כדמפרש לקמיה, דקני כחמוֹר הוא, דקאמר ליה "קני כאחד מן הבנים שיהיו לי" וכי היכי דאינהו לא קנו - שהרי לא היו עדיין אפילו עובר בשעת מתנה - איהו נמי לא קנה שנתלית מתנתו במתנת הבנים

[1] רב הונא

[2] מתניתין,

[3] "אם תלד אשתי זכר תנו ליה מנה לכשתלד" דלא זכי ליה כלום עד שיוולד, ואין זה מזכה לעובר דאמרינן לעיל דלא קנה

[4] ומשני:

[5] דאמר: 'איני יודע מי שנאה', ולא אוקמה כשתלד

[6] אף המזכה לעובר בכהאי גוונא: דאמר "לכשתלד", כלומר: נכסיי להאי דמיעברא לכשיולד

[7] דכיון דבשעת הקנאה עובר הוא, ואינו יכול לזכות - לא יקנה לכשיולד על ידי אמירה דאמר "לכשתלד"

[8] אף על גב דפליג רב נחמן ב'המוכר פירות דקל לחבירו', דאמר 'אף משבאו לעולם יכול לחזור בו', דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הכא - גבי עובר - מודי דחשיב ליה כישנו בעולם, וגם הנכסים שנותן לו הרי הן בעולם, אלא שצריך לתקן לשונו ולומר "נכסיי להאי עובר לכשתלד", דאז ראוי לקנות לגמרי

[9] החזיקו כל איש ואיש מה שמצא בזזו איש לו

[10] כיון דאשתו מעוברת; עובר יורש הוי, אלמא המזכה לעובר - קנה

[11] וחזרו ישראל והחזיקו בנכסיו אחר שמת הבן או העובר

[12] דהשתא ליכא עוד שום יורש

[13] דאיגלאי מילתא שהיה לו בן או עובר!

[14] ואף על גב דסוף סוף מת העובר בבטן ולא יצא לאויר העולם - כיורש גמור חשיב ליה, ומרע לחזקת מחזיקי ראשונה! אלמא עובר יורש כרב ששת

[15] לעולם אימא לך: לא שנא המזכה לעובר, לא שנא ירושה הבאה מאיליה - לא קנה כלל ו

[16] גבי המחזיק בראשונה

[17] האי דלא קנה לאו משום עובר הוא, דהא אין עובר יורש, אלא

[18] מעיקרא כשהחזיקו - רפויי מרפיין בידייהו: כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו - לא נתכוונו להחזיק לגמרי, דהא מספקא להו אם יש לו יורשין אם לאו, כמו שהוכיח סופו על תחלתו: ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת, ושמא לא תפיל; ולכך לא הויא חזקתו חזקה אלא אם כן חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן והעובר, ולעולם אימא לך: עובר אינו יורש, וגם המזכה לו - לא קנה

[19] בין לאביי בין לרבא חזקה ראשונה לאו כלום היא; מה לי משום דעובר יורש לאביי, מה לי משום דרפויי מרפיא לרבא? מאי נפקא לן מינה

[20] לשונות רבים שמעתי ולא ישרו בעיני; אמנם כן צריך לפרש: איכא בינייהו בין אביי לרבא בכהאי גוונא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיקו, ואחר כך שמעו שאשתו מעוברת ושמעו אחרי כן שמת העובר ועדיין היו מוחזקין, אי נמי: שהחזיקו אחר ששמעו בו שמת, ולא היה מת כששמעו, אלא אח"כ מת: לאביי, דאמר 'עובר יורש', משום דהוי ירושה הבאה מאיליה המחזיקים ראשונה קודם מיתת עובר לא החזיקו אלא מחזיקי אחר מיתתו; ולרבא - דתלי טעמא ברפויי המחזיקים ראשונה ששמעו בו שמת - הויא חזקתן חזקה ואף על פי שנודע לבסוף שעדיין לא מת, מכל מקום לא מרפיא בידיהם כיון ששמעו בו שמת, והעובר לא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש, דלרבא אינו יורש עד שיצא לאויר; והמחזיק בשניה אחר מיתת העובר - לא הוי חזקתן חזקה; כן נראה בעיני, ועיקר

[21] לשון קצרה (פירוש קצר ברשב"ם:) איכא בינייהו ששמעו בו שמת העובר, ואחר כך החזיקו, והוא לא מת אלא אחר כך מת, ובאו אחרים להחזיק: לרבא חזקתו ראשונה לא מרפיא, שהרי שמעו שמת ונתכוונו להחזיק לגמרי, וקנו; דסוף סוף העובר לא יצא לאויר העולם ולא יירש מידי; ולאביי אחרונים קנו

[22] [דתנן במסכת נדה בפרק יוצא דופן [פ"ה מ"ג, דף מד,א]

[23] מטמא בנגעים כו' ... עד

[24] ופרכינן בגמרא: נוחל ממאן? – מאביו; מנחיל למאן? - לאחין מן האב; אחין - אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאביהם לירתו, ומאי נפקא לן מינה בהאי תינוק? אפילו כי לא בא לעולם היתה ירושה נופלת לפני אלו האחין?

[25] ומשנינן:

[26] אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, דמיניה קא ירתי, כגון: רחל שילדה את יוסף, ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו, שהרי בן יום אחד נוחל; ואחר כך מת ומנחיל לראובן ושמעון בני יעקב, שהן אחיו מאביו, דמיניה דיוסף ירתי, ולא מרחל, שהרי אינה אמם; הכי איתא במסכת נדה והכא הכי הוא: דפרכינן 'תא שמע: תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל; בן יום אחד – אין, עובר לא? אלמא עובר אינו יורש ירושה דממילא, וכל שכן דהמזכה לעובר לא קנה, וקשיא לרב ששת! ומשני: אמר רב ששת: נוחל כו' ;והאי שינויא במסכת נדה איתיה משום קושיא אחריתי, כדפרישית לעיל; ונראה בעיני דהכי גרסינן: האמר רב ששת 'נוחל בנכסי האם כו'; הלכך: כיון דההוא יומא דאתיליד מתה אמו - משום הכי דייקינן: דוקא בן יום אחד שנולד ויצא לאויר העולם ואח"כ מתה אמו ואח"כ מת הוא והוריש לאחיו מן האב, אבל עובר – לא: אינו יכול לירש אמו בעודנו בבטנה להנחיל ממונו לאחיו מן האב; ולא בהדיא תנן לה, אלא מדוקייה דהך דתנן (לקמן דף קנח:) 'נפל הבית עליו ועל אמו כו': דמשמע דאם מת קודם אמו - אין יורשי הבן יורשין ממון האם; וב'יש נוחלין' נמי דייקינן לה ממתניתין ד'האשה את בנה' ו'האשה את בעלה': מה האשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר - אף האשה את בנה: אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב; אבל אילו מתה אם תחלה ואחר כך מת עובר - היה מנחיל לאחין מן האב, דלעולם אימא לך דעובר יורש

[27] העובר אחר יציאת נפשה

[28] ומשני

[29] אחר שחתכוה מן הלטאה, ואין בה חיות

[30] מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לעולם אימא לך זימנין דהיא מייתא ברישא ואחר כך עובר, ומנחיל העובר לאחין מן האב: דעובר יורש הוא. ואף על גב דתירץ רבא לעיל 'שאני התם דמעיקרא רפויי מרפייא בידייהו' ואתא למימר דעובר אינו יורש - שיטת גמרא הוא: זה אזיל הכא וקא מדחי ליה, ואזיל הכא וקא מדחי ליה, ולעולם הך משנה דבן יום אחד נוחל ומנחיל - לאו למעוטי עובר מדין ירושה, אלא למעוטי דאינו ממעט בחלק בכורה, וכדמפרש ואזיל: שבא לומר דבן יום אחד ממעט בחלק בכורה, כגון: יעקב שמת והניח שני בנים: ראובן ושמעון, והניח שנים עשר מנה - ראוי הבכור ליטול פי שנים כאחד מן אחיו, ויטול ראובן שמנה מנים ושמעון ארבעה מנים; נולד לוי בחיי יעקב ומת יעקב בו ביום אחרי לידת לוי, נמצא נוטל ראובן ששה ושמעון שלשה ולוי שלשה; ומת לוי בו ביום אחרי מיתת אביו, דהוה ליה בן יום אחד, ומנחיל לאחיו שלשה מנים הראוין לו, ובאלו לא יטול ראובן חלק בכורה כנגד שמעון, שהרי מכח אחיו לוי הוא יורש; נמצא ראובן נוטל שבעה מנין וחצי, ושמעון ארבעה מנין וחצי; נמצא שמעטו לידת לוי לראובן חצי מנה מחלק בכורתו; ודוקא בן יום אחד, אבל אם היה לוי עובר כשמת אביו יעקב, ואחר כך נולד לוי - אינו ממעט בחלק בכורה אלא בחלק פשיטות, כיצד: מת אביו - נוטל ראובן מן השנים עשר מנים ארבעה מנים בחלק בכורה כאילו אין העובר בעולם, שהרי לא הניח יעקב בנים ילודים אלא ראובן ושמעון, ושמנה מנים הנותרים יחלקו בין שלשתן: ראובן ושמעון ולוי: כל אחד יטול שלש מנים חסר שליש; וגם אם יחזור וימות לוי - יטול אחיו בחלקו; נמצא ראובן נוטל ארבעה מנים של חלק בכורה, ושלשה מנים חסר שליש - חלק פשיטותו, ומחצית של חלק לוי, דהיינו מנה ושליש; סך הכל שמונה מנין; ואם היו עשרה אחין - יחלקו חלק לוי לעשרה חלקים, וחלק בכורה לא יזוז מקדמותו

[31] וילדו לו בעינן: כשנולדו לאב בחייו אמר רחמנא לתת לו פי שנים חלק בכורה על אחיו שכם אחד, אבל עובר הנולד לאחר מיתתו של אב - לא קרינא ביה 'וילדו לו'; ולגבי חלק בכורה כמאן דליתא דמי, ויטול הבכור חלק בכור גדול לפי חשבון אותן אחין הנולדים בחיי אביו

[32] כגון: ילדה תאומים, או היו ליעקב נשים הרבה, ונולד ראובן אחר מיתתו מלאה, ויוסף מרחל

[33] וכיון דנולד בחייו - אפילו לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו, הואיל וראוי להיכרא - אין היכרא מעכבת בו, כדרבי זירא: דכל הראוי לבילה כו' (לעיל דף פא:) בפירוש רבנו חננאל

[34] דאיתיביה רב נחמן לרב הונא דלעיל: "האומר אם ילדה אשתי כו'

[35] וגמר ומקנה בכל לבו, אבל לעובר אחר לא קנה

[36] דמן בגדד: עיר שנולד בה; ובכתבי רב שרירא היא נזכרת

[37] לפרסומי למילתא

[38] כרבי יוחנן; וכגון שאינו בנו, אבל המזכה לעובר שבמעי אשתו - קנה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו

[39] ולא היתה אשתו מעוברת, הלכך לא קנה [הבן], כדלקמן; דכהאי גוונא לא אמרינן 'דעתו של אדם קרובה אצל בנו' אלא היכא דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר; ושוב מצאתי כן בפירוש רבנו חננאל

[40] מאשתו ראשונה

[41] יקנה כאחד מן הבנים העתידים להולד מאשה זו

[42] תינוק גדול, כדאמר בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל דף צא:): דאמר רב נחמן: נהירנא כי הוו מטיילין טליא וטליתא כבר שב סרי בשוקא ולא הוו חטאו

[43] דאף על גב דבניא לא קנו בכח מתנה זו אפילו חלק אחד, דהא ליתנהו אפילו עובר דנימא 'דעתו של אדם קרובה אצל בנו', ולא יקנו אלא בתורת ירושה במיתת אביהם - אפילו הכי בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלקו שיורש עם אחיו; לשון אחר בגירסת הרשב"ם: אית חולק לטליא כנגד אחד מהן: אילו קני, דהכי קאמר: "ויקנה כחד מברא דיהוי לה מינאי" ואף על פי שלא יקנו - רואין כמה בנים יהיו לה: אם הן שלשה בנים מלבד הקשיש - חולקין בארבעה חלקים ויטול זה חלק אחד מהן, וחוזרין וחולקים שלשה חלקים הנותרים לארבעה, ויטול כל אחד חלק אחד בתורת ירושה

[44] כשיירשו הבנים את אביהן אית חולק לטליא עמהם - לבד ירושתו, כדפרישית

[45] אלא חלק ירושה בלבד, כדמפרש לקמיה, דקני כחמוֹר הוא, דקאמר ליה "קני כאחד מן הבנים שיהיו לי" וכי היכי דאינהו לא קנו - שהרי לא היו עדיין אפילו עובר בשעת מתנה - איהו נמי לא קנה שנתלית מתנתו במתנת הבנים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]