ביאור:בבלי בבא בתרא דף קיט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לעולם בתי אבות קא חשיב [1], והא קא משמע לן: דבנות צלפחד נטלו חלק בכורה [2] - אלמא א"י מוחזקת היא [3].
אמר מר: והבנים נטלו בזכות אבי אביהם ובזכות אבי אמותיהן? והתניא: בזכות עצמן?
לא קשיא: הא [4] - כמאן דאמר 'ליוצאי מצרים [5]', הא [6] - כמאן דאמר 'לבאי הארץ' [7];
ואיבעית אימא: הא והא 'לבאי הארץ' [8], ולא קשיא: הא [9] - דהוה בן עשרים [10], הא [11] - דלא הוה בן עשרים [12].
[13]:
ושהיה [צלפחד] בכור נוטל שני חלקים:
ואמאי? 'ראוי' הוא [14], ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק [15]?
אמר רב יהודה אמר שמואל: ביתדות אהלים [16].
מתיב רבה: רבי יהודה אומר: בנות צלפחד נטלו ארבעה חלקים שנאמר (יהושע יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה [לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן] [17]?!
אלא אמר רבה: ארץ ישראל - מוחזקת היא [18].
מיתיבי: אמר רבי חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן [19], אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו; וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה [20], אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן; ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה [21], שנאמר (שמות לא יד) [ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה], אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות; וראויה היתה פרשת מקושש שתכתב על ידי משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו, ללמדך
שמגלגלים זכות [22] על ידי זכאי [23] וחובה [24] על ידי חייב [25]; - ואי סלקא דעתך 'ארץ ישראל מוחזקת', מאי קא מסתפקא ליה?
היא גופה קא מסתפקא ליה [26], דכתיב (שמות ו ח) [והבאתי אתכם, אל הארץ, אשר נשאתי את ידי, לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב] ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' - [27] ירושה היא לכם מאבותיכם [28]? או דלמא שמורישין ואינן יורשין [29]? ופשטו ליה [30] תרוייהו [31]: [32]ירושה לכם מאבותיכם [33], ומורישין ואינן יורשין [34], והיינו דכתיב [35] (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך [מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך]; 'תביאנו' לא נאמר אלא 'תביאמו' [36]: מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין.
(במדבר כז ב) ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה [פתח אהל מועד לאמר] אפשר עמדו לפני משה כו' ולא אמרו להן דבר, ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה [37] [38]? [39] אלא סרס המקרא ודרשהו [40] - דברי רבי יאשיה; אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין [41] והלכו ועמדו להן לפני כולן [42].
במאי קמיפלגי?
מר [43] סבר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב [44], ומר [45] סבר אין חולקין [46]; והלכתא: חולקין, והלכתא: אין חולקין. קשיא הלכתא אהלכתא!? הלכתא אהלכתא לא קשיא: הא דפליג ליה רביה [47] יקרא [48], הא דלא פליג ליה רביה יקרא.
תנא: בנות צלפחד - חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן: חכמניות הן [49]: שלפי שעה דברו [50], דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]; [51] אמרו לו: אם כבן אנו חשובין [52] - תנה לנו נחלה כבן; אם לאו - תתיבם אמנו [53]!? - מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה';
דרשניות הן: שהיו אומרות: אילו היה [לו] בן - לא דברנו [54];
אמר רבי ירמיה: סמי מכאן [את הברייתא בה כתוב] 'בת'.
אביי אמר: אפילו היה בת לבן לא דברנו [57].
צדקניות הן: שלא נישאו אלא להגון להן [58].
תני רבי אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה [59] [עיין תוספות].
איני! והא אמר רב חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים - יולדת עד ששים; בת עשרים - יולדת עד ארבעים; בת ארבעים - שוב אינה יולדת [60]!?
[61] אלא מתוך שצדקניות הן - נעשה להן נס כיוכבד [62], דכתיב (שמות ב א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי -
הערות
[עריכה]- ^ ולא טפלים חוץ מבנות צלפחד דקחשיב ארבעה חלקים שלהן
- ^ ואשמועינן דדרשינן האי קרא ד'נתן תתן': דמיניה נפקא לן ארבעה חלקים על ידי שאנו דורשין 'והעברת - זו חלק בכורה'
- ^ מוחזקת היא להן מיציאת מצרים, ואף על פי שעדיין לא נכנסו בה
- ^ דקתני בזכות אבי אביהן אבל לא בזכות עצמן
- ^ נתחלקה הארץ, ולא לבאי הארץ
- ^ דקתני 'בזכות עצמן'
- ^ וכגון דהוו בני עשרים כשנכנסו לארץ
- ^ דאף על גב דרישא דההיא ברייתא דלעיל ליכא לאוקומה אלא למאן דאמר 'ליוצאי מצרים', דקתני 'מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם' - איכא למימר: מסקנא דרבי שמעון בן אלעזר היא, דאית ליה ליוצאי מצרים ולבאי הארץ
- ^ דקתני בזכות עצמן
- ^ כשבאו לארץ
- ^ דקתני בזכות אבי אביהן
- ^ כשבאו לארץ; ובבני בני המתלוננים קמיירי, שמתו להן אביהן - שהיו בני המתלוננים ממש – במדבר, והם נשארו טפלים, ולא נטלו לעצמן שעדיין לא הגיעו לעשרים, ובזכות אביהן ממש: בני המתלוננים - אין להם ליטול, שהן ממצרים לא יצאו ולארץ לא באו, אלא בזכות אבי אבי אביהן, דהיינו אבות המרגלים שיצאו ממצרים; וכיון דהך ברייתא כרבי שמעון בן אלעזר מוקמינא לה, דאית ליה תרתי - נמצאו אלו בני בניהן יורשין אותן כבנות צלפחד שירשו בנכסי חפר זקנם; ואף על גב דחשיבי כטפלים דעלמא דלענין ירושת אביהן שהיו מיוצאי מצרים - לא בעינן בני עשרים בכניסתן לארץ; ו'חזרה' ליכא למימר, דהא רבי שמעון בן אלעזר לית ליה 'חזרה': דמהיכא תיתי? הא משמע ליה קראי תרוייהו לגופייהו! ואפילו אם תמצי לומר דהא סיפא - לאו רבי שמעון היא, איכא לאוקומה דנטלו בזכות אבי אביהן על ידי חזרה, כגון שהיו להם למתלוננים אחים שלא היו בני עשרים בשעת הגזירה, ולא מתו במדבר, דהא לא נגזרה גזירה על פחות מבן עשרים, וכשנטלו חלקם בארץ החזירו אצל (אבי) אביהן, מה עשו האבות? חזרו והורישו נכסיהן לכל יוצאי יריכן, בין לאחי המתלוננים בין לבני בני המתלוננים, דכולן יוצאי חלציהן היו, וחולקים אחי המתלוננים עם בני נכדיהן בשוה: דאע"ג דטפלים לא שקלי באנפי נפשייהו - ירושת אבות מיהא קשקלי, כדאמר בבנות צלפחד: דהוו להו כטפלים שאין להן חלק לעצמן וחלקו עם אחי אביהן בנכסי חפר והבנים דקתני 'היינו בני הבנים': דבן בנו של אדם קרוי 'בנו', כדאמרינן לקמן ב'מי שמת' (דף קמג:), ואבי אבי אביהן קרי ליה 'אבי אביהן'; דבבני המתלוננים עצמן ליכא למימר דלא הוו בני עשרים, דקיימא לן בשנה שניה שלח משה מרגלים, ותניא בסדר עולם: אחר ביאת מרגלים היתה בליעתו של קרח, ובו ביום נשרפו המתלוננים; נמצאו שבניהן כשבאו לארץ הוו בני ל"ח שנה, שכן עמדו ישראל במדבר אחרי כן
- ^ תוספות: ולפי האי לישנא בתרא לית להאי תנא דברייתא דלעיל דיהושע וכלב נטלו כלל חלק בשביל מרגלים; והאי קרא ד'חיו מן האנשים' - לא דריש ליה אלא כפשטיה. ת'
- ^ ראויה היה לחפר ולצלפחד משמתו במדבר, אבל לא הוחזקו בה מעולם, שהרי לא באו לארץ
- ^ לקמן (בפרקין דף קכד:)
- ^ כלומר: במטלטלין שהיה להם במדבר, כגון יתדות שתוקעין בהן אהליהם, ושאר מטלטלין שהן מוחזקין בהן; ולהכי נקט 'יתדות אהלים': דודאי לכולן היו אהלים, ואין אדם במדבר בלא אהל! אבל בנחלת ארץ ישראל - לא נטל חלק בכורה; וכל 'שלשה חלקים' דמתניתין - בין במקרקעי בין במטלטלי - מיירי לבד מחלק בכורה, דמיירי במטלטלי
- ^ 'חבלי מנשה' היינו קרקע שחולקין בחבל, וחלק בכורה - מאלו ארבע חבלים היה
- ^ מוחזקת היא ליוצאי מצרים, כדכתיב 'ונתתי אותה לכם מורשה', כלומר: אני נתתיה לכם ירושה
- ^ כמו בן, שהרי דינין נצטוו במרה, כדאמרינן בסנהדרין (דף נו), וכדכתיב 'שם שם לו חק ומשפט' ומעשה דבנות צלפחד - בערבות מואב בסוף הארבעים שנה! ועוד: דאיכא למילף מפרשת יבמין שהבת כבן, כדכתיב 'ומת אחד מהם ובן אין לו' - עיין עליו; דהא בנות צלפחד משם למדו, כדלקמן: "אם כבן אנו – נירש, ואם לאו תתיבם אמנו"
- ^ ולא תאמר: אם לא דברו בנות צלפחד ולא נתחייב מקושש - היו שתי פרשיות הללו חסרין מן התורה, והכי נמי איכא למימר שהרבה מצות חסרים מן התורה לפי שלא אירעו המעשים
- ^ ואף על גב דכתיב 'כי לא פורש מה יעשה לו' - היינו שלא היה יודע אם בסקילה חמורה אם בחנק הקל, כדמפרש ואזיל
- ^ שהבנים והקרובים יירשו את קרוביהם
- ^ בנות צלפחד
- ^ היינו סקילה, שחמורה, דנוח הוא לאדם לדון בחנק
- ^ מקושש
- ^ קמבעיא ליה: מה דפשיטא לן השתא דארץ ישראל מוחזקת היא - קמספקא ליה; ואנן, דפשיטא לן - היינו ממאי דפשט ליה הקב"ה 'והעברת' זה חלק בכורה
- ^ והאי 'מורשה' - לשון ירושה משמע, כמו 'למוֹרַש קפוד' (ישעיהו יד כג), מועד, מופת, מוצא, מורד, וגם לשון מוריש לאחרים, מדלא כתיב 'ירושה' וקא מיבעיא ליה האי 'מורשה' דקאמר רחמנא, פשיטא ליה דמורישין ואינן יורשין הוא, מדכתיב 'מורשה' ולא כתיב 'ירושה'; ועוד: שהרי כבר מתו כולן במדבר! אלא הכי קמבעיא ליה: מי איכא למימר נמי דהכי קאמר:
- ^ ונוטל בה הבכור חלק בכורה, דכיון דכתיב 'לכם מורשה' - ירושה היא לכם נמי בעי למימר
- ^ לחוד קאמר, אבל אינה ירושה להם, ולא יטול בה הבכור חלק בכורה
- ^ משמיא
- ^ דתרוייהו משמע
- ^ מדאמר ליה רחמנא 'והעברת' - זה חלק בכורה; שמע מינה ד
- ^ נמי קאמר רחמנא
- ^ אבל מורישין ואינן יורשין - ממילא הוה ידע, כדפרישית; והאי דפשט ליה תרוייהו - לא קאי א'מורישין ואינם יורשין' אלא 'אירושה היא לכם מאבותיכם' קאי, וממילא ידע דתרוייהו קאמר רחמנא, דכתיב 'מורשה' ולא כתיב 'ירושה', ועוד: שכבר מתו מתי מדבר; כן נראה בעיני ועיקר
- ^ כיוצא בדבר אתה אומר דכי היכי דהאי 'מורשה' אתא להתנבאות עליהן דמורישין ואינן יורשין ואף על גב שלא חטאו עדיין חטא דמרגלים, ולא נגזרה גזירה - כך אנו מוצאים פסוק אחר שנתנבאו שלא יכנסו לארץ ואף על פי שעדיין לא נגזר עליהן שלא ליכנס:
- ^ לאחרים משמע
- ^ הכי גרסינן: והלכו לפני הנשיאים וכל העדה
- ^ אפשר עמדו לפני משה ולא אמר להן כלום. והלכו אחרי כן לפני אלעזר? משה לא שנאה - אלעזר מנין לו? ואפשר שאלעזר לא אמר כלום, והלכו אחרי כן לפני הנשיאים, ואחר כך לפני העדה?
- ^ ולא גרסינן 'ולא אמרו כלום';
- ^ כלומר: דרשהו כאילו כתוב למפרע: 'ותעמדנה לפני משה, ומקמי משה עמדו לפני אלעזר, ומקמי אלעזר עמדו לפני הנשיאים, ומקמי הנשיאים עמדו לפני העדה; והאי דלא כתב 'ותעמדנה לפני העדה ולפני הנשיאים ולפני אלעזר ולפני משה' - היינו לפי שאינו רוצה להקדים בפסוק תלמיד לרב, אלא ראשון ראשון חשוב
- ^ משה ואלעזר ונשיאי העדה
- ^ ועמדו לפני כולן: ששאלו לכולן ביחד, וחלקו כבוד לתלמידים במקום רבותיהם
- ^ אבא חנן
- ^ דכל זה חשיבותו של רב הוא, וניחא ליה
- ^ רבי יאשיה
- ^ הלכך מסרס המקרא
- ^ לתלמיד
- ^ ודאי ניחא ליה שיחלקו לו גם אחרים כבוד, ומשה רבינו הוה פליג יקרא לכל ישראל, וכן זה לזה
- ^ בדרך ארץ
- ^ שכשמצאו פתח לדבריהם - באו בעלילה ובטענה מעלייתא לבית דין, כדמפרש ואזיל
- ^ 'ובן אין לו' - עיין עליו
- ^ לפטור אמנו מיבום, שהרי היבם קם על שם אחיו לנחלה, כדדרשינן ביבמות (דף כד), והבן מונעו מלייבם את אמו ומלירש את אביו, ופוטר הוא את אמו, ויורש את אביו; ואף הבת כן - וסברא בעלמא הוא
- ^ (הגה"ה: ואם לאו: שאין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו לאחד מאחי אבינו, והוא יירש נחלת אבינו ובן היוצא ממנו לאמנו יירש אחריו נכסי אבינו. ע"כ תוס')
- ^ כדכתיב 'כי אין לו בן' וכבר היה ידוע שהבן יורש את אביו, שהרי היו יודעות פרשת נחלות, כדאמרן לעיל; דלא הוה מספקא להו אלא אי נוטלות חלק בכורה אם לאו; ונמצא שהיו יודעות לדרוש דהאי דכתיב 'ובן אין לו והעברתם וגו' הא יש לו בן - הוא קודם לבת, ולא כדאמר רב פפא לאביי לעיל בפרקין (דף קי): אימא בן ובת - לא האי לירש בו ולא האי לירש בו
- ^ "אילו היתה בת לא דברנו"
- ^ והמקשה עצמו אינו יודע לפרשה!
- ^ שהיו יודעות לדרוש שהבת אינה יורשת עם בת הבן, כדאמרן לעיל
- ^ כדאמרן לקמן: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו, כדכתיב 'לטוב בעיניהן וגו'; אלא מה אני מקיים 'למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים'? - עצה טובה השיאן הכתוב :שלא ינשאו אלא להגון להן; אלמא משפחת מטה אביהן הגונין היו; ואשכחן שנישאו להם, כדכתיב 'ותהיינה מחלה ונועה חגלה ומלכה ותרצה לבני דודיהן לנשים': דאף על גב דהותרו לטוב בעיניהן - לא רצו להדבק אלא בהגונים
- ^ שהיו מצפות להגון להן
- ^ ואם נתעכבו עד ארבעים שנה - לא היה אדם נושא אותן; והן נמי לא היה להן להתעכב עד ארבעים שנה מאחר שלא ילדו עוד
- ^ ומשני:
- ^ מתוך שצדקניות - היו בטוחות בצדקתן שיעשה להם נס כיוכבד, ולכך נתעכבו עד ארבעים שנה בשביל להנשא להגון, כיוכבד שילדה אחר ארבעים; ומיהו נישואיה איכא למימר דהיו קודם ארבעים