ביאור:בבלי בבא בתרא דף פד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דאמר ליה ^[1]: "אילו לא אוניתן ^[2] - ^[3] לא הוה מצית הדרת בך ^[4]; השתא דאוניתן - מצית הדרת בך ^[5]"? ^[6] ותנא תונא ^[7] 'יפות ונמצאו רעות ^[8] - לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר' ^[9]!

ואמר רב חסדא: מכר לו שוה שש בחמש ^[10] והוזלו ^[11] ועמדו על שלש ^[12] ^[13]: מי נתאנה? – מוכר; מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח, דאמר ליה: "אילו לא אוניתן - לא הוה מצית הדרת בך, השתא מצית הדרת בך"? ותנא תונא: 'רעות ונמצאו יפות - מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח'.

מאי קא משמע לן? מתניתין היא?

אי ממתניתין, הוה אמינא דלמא דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו, ומתניתין ^[14] - הא אתא לאשמועינן: דלוקח יכול לחזור בו, דסלקא דעתא אמינא משום דכתיב (משלי כ יד) 'רע רע יאמר הקונה [ואזל לו אז יתהלל]’ ^[15] ^[16].

שחמתית ונמצאת לבנה כו' [לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית; יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין - שניהם יכולין לחזור בהן]

אמר רב פפא מדקתני 'לבנה' שמע מינה: האי שמשא סומקתי היא ^[17]; תדע דקא סמקא צפרא ופניא [השמש אדומה בבקר ובערב]; והאי דלא קא חזינן כוליה יומא נהורין - הוא דלא ברי ^[18].

מיתיבי ’[וראה הכהן את הנגע] והנה מראהו עמוק מן העור [ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא (ויקרא יג ל)]’ - כמראה חמה עמוקה מן הצל ^[19]; והתם לבן הוא ^[20]!

כמראה חמה ולא כמראה חמה: כמראה חמה דעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה: דאילו התם לבן, והכא אדום;

ולמאי דסליק דעתין מעיקרא ^[21], הא קא סמקא צפרא ופניא ^[22]?

בצפרא דחלפא ^[23] אבי וורדי דגן עדן ^[24], בפניא ^[25] דחלפא אפתחא דגיהנם ^[26];

ואיכא דאמרי איפכא ^[27].

יין ונמצא חומץ - שניהן יכולין לחזור בהן:

לימא מתניתין רבי היא, ולא רבנן ^[28], דתניא:

עמוד ב

'יין וחומץ מין אחד הוא ^[29]; רבי אומר: שני מינין'!

אפילו תימא רבנן: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין מעשר ותרומה, וכדרבי אלעא, דאמר רבי אלעא [(לקמן קמג,א); יבמות פט; קידושין מו,ב; בבא מציעא ט; [תמורה ה,א]]: 'מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] ^[30]; אם אינו קדוש, נשיאות חטא למה ^[31]? מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה'; אבל לענין מקח וממכר ^[32] - דכולי עלמא [גם לרבנן]: איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא, ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא ^[33].

משנה:

המוכר פירות לחבירו ^[34]: משך ^[35] ולא מדד ^[36] - קנה ^[37]; מדד ולא משך - לא קנה ^[38].

אם היה ^[39] פיקח - שוכר את מקומן ^[40].

^[41] הלוקח פשתן ^[42] מחבירו - הרי זה לא קנה ^[43] עד שיטלטלנו ממקום למקום ^[44];

ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא – קנה ^[45].

גמרא:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מדד [המוכר] ^[46] והניח [המוכר] על גבי סימטא – קנה ^[47].

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: שמא לא שמע רבי ^[48] אלא במודד ^[49] לתוך קופתו ^[50]?

אמר ליה: דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא: מדד לתוך קופתו מימרא בעי ^[51]!?

קיבלה מיניה ^[52] או לא קיבלה מיניה?

תא שמע ^[53]: דאמר רבי ינאי ^[54] אמר רבי: 'חצר השותפין ^[55] - קונין ^[56] זה מזה ^[57]'; מאי? לאו על גבי קרקע ^[58]? ^[59]

לא, לתוך קופתו; הכי נמי מסתברא, דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: 'מדד והניח על גבי סימטא - לא קנה'; קשיין אהדדי ^[60]? אלא לאו ^[61] שמע מינה: כאן [רב אסי ורבי ינאי] במודד לתוך קופתו [וקנה], כאן [רבי יעקב] במודד על גבי קרקע [ולא קנה]?

שמע מינה ^[62].

תא שמע ^[63]: 'מדד ולא משך - לא קנה' מאי לאו בסימטא ^[64]?

לא! ברשות הרבים ^[65].

אי הכי - אימא רישא: 'משך ולא מדד - קנה' - משיכה ברשות הרבים מי קניא? והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו ^[66]: 'מסירה ^[67] קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן; משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהן; והגבהה קונה בכל מקום'!?

מאי 'משך' נמי דקתני - מרשות הרבים לסימטא.

אי הכי ^[68] - אימא סיפא: 'אם היה פיקח שוכר את מקומן' ואי ברשות הרבים - ממאן אגר ^[69]?

הכי קאמר ^[70]: 'ואם ברשות בעלים היא, אם היה פיקח - שוכר את מקומן' ^[71].

רב ושמואל דאמרי תרוייהו:

הערות

^ לוקח למוכר
^ בשעת מכירה
^ היה מתקיים המקח
^ ואף על פי שהוקר אחרי כן
^ והשתא מצית הדרת – בתמיה: וכי בשביל שאוניתני וייפו חכמים את כחי לחזור אם ארצה ונתנו ידי על העליונה - תחזור בך גם אתה כשהוקר לבסוף, ותהי גם ידך על העליונה? אם כן מצינו חוטא נשכר
^ 'ועמדו על שמונה' - רבותא נקט: ביטול מקח, והוא הדין דהוה מצי למימר 'ועמדו על שבעה' דאיכא אונאת שתות מעות, ורוצה גם מוכר לחזור
^ תנא דידן, כמו 'אבונא' 'אחונא'; ולשון קצר הוא
^ הרי נתאנה לוקח
^ אף על גב דהוקרו, דלהך רבותא איצטריך למתנייה
^ שתות מקח הוא, והוא הדין לשוה שבע בשש, דהוי שתות מעות
^ אחר זמן מרובה
^ 'על שלש' - הכי נמי הוי מצי למימר על ארבע דהוי ביטול מקח
^ ורוצה לוקח לחזור, דהא אכתי לא נתקיים המקח, דהא מוכר לעולם חוזר, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא דף נא.)
^ בדליכא אונאה כלל, אלא בשוייהן מכרו, ועכשיו טוען "איני חפץ באלו"; הלכך במכר, 'יפות ונמצאו רעות'
^ יכול לוקח לחזור בו, דאמר ליה: "יפות בקשתי ומקחי טעות"; אבל אם בא מוכר לחזור ולומר "גם אני אחזור שמקח טעות הוא", הלוקח אומר לו "אינו טעות, שאף אני בחזקת רעות לקחתים, ד'רע רע יאמר הקונה'"; וסיפא נמי: 'רעות ונמצאו יפות': המוכר חוזר, דאמר "טעיתי ולא היה בדעתי למכור אלו"; אבל אם בא הלוקח לחזור בעלילה זו מפני שהוזלו חטין ורוצה לומר לו "אלו לא מכרת לי", אומר לו "בחזקת רעות לקחתם, ואני מודה לך". וכן פירש רבינו זקני מנוחתו כבוד; ולי נראה דהכי מצי טעין ליה: "אני לא הטעתיך, דבחזקת יפות מכרתים לך, ד'טוב טוב יאמר המוכר' בשעת מכירה; אבל גבי אונאת שתות דרב חסדא: שאין אדם יודע שויו של מקח עד שיראה לתגר - התם ליכא למימר 'רע רע יאמר הקונה' ויודע היה שקנאו ביוקר, דאי הוה יודע - לא הוה זבין אלא בשויין, דהוא נאמן לטעון "יודע הייתי שרעות הן, ואף על פי כן גמרתי בדעתי לקנותן, דכיון ששוות הדמים - דעתי לקנותן"; אבל בהא לא מהימן אי טעין "הייתי יודע דאיכא אונאה וגמרתי בדעתי לקנותן" דהא - ודאי לא עביד איניש
^ כלומר: דרב חסדא דאיכא אונאה - תרוייהו הדרי, הואיל ונתאנה המאנה לבסוף בתוך זמן שהיה המתאנה יכול לחזור; וכיון דלא נתקיים המקח לגמרי עד דנתאנה גם המאנה - תרוייהו הדרי
^ שחמתית = אדומה ולא שחורה, דהא שני מראות יש בחטין ולא יותר: לבנות ואדומות; ומדקרי לחדא 'לבנה' ולאידך 'שחמתית' - שמע מינה 'שחמתית' = אדומה, ועל שם חמה, שהיא אדומה, קרי לחטין אדומות 'שחמתית'
^ מאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום, שמכהה עינינו; אבל צפרא ופניא, שהיום חשוך - ניכר אדמומית החמה; ורב פפא - לפרש משנתנו בא: אמאי מקרי 'שחמתית'
^ הלבן נראה עמוק אצל השחור
^ כדכתיב (ויקרא יג) 'ואם בהרת לבנה היא' ומדמדמי ליה לחמה - שמע מינה לבנה היא
^ דהוה פרכינן לרב פפא מברייתא דלבנה היא
^ אמאי לא הויא קשיא לן האי דסמקא צפרא ופניא? מה היינו יכולין לפרש: אמאי סמקא אם לבנה היא
^ במזרח
^ אוורדי דגן עדן שהוא במזרח, כדכתיב 'גן בעדן מקדם' (בראשית ב)
^ ששוקעת במערב
^ ומאדמת מכח אש גיהנם
^ בצפרא סמקא משום דעומדת במזרח ומאירה החמה כנגדה במערב, ומאדמת מכח גיהנם שבמערב: לפי שעמוד של אור החמה מכה כנגד גיהנם, ומאדים החמה מכחו; בפניא - דחלפא במערב ועמוד שלה הולך לצד מזרח, ומכה בגן עדן ומאדים מכח אדמומית וורדי דגן עדן
^ דכיון דאמרי מין אחד הן - אין שניהן חוזרין אלא המתאנה, דדמי לחטין יפות ונמצאו רעות רעות ונמצאו יפות
^ ואם תרם מזה על זה - תרומתו תרומה, דקרינא ביה 'והרמותם ממנו' (במדבר יח); וכן לענין הודאה ממין הטענה: דאם טענו "יין וחומץ", והודה לו באחד מהן - חייב שבועה על השני, דאיכא 'הודאה מקצת הטענה וממין הטענה'
^ לא תשאו עליו חטא אם תרימו חלבו, כלומר: מן היפה, הא אם תרימו מן הרע שבאותו המין - תשאו חטא: שהתרומה תקדש כמו שהיא רע, ואין תקנה להחליפה ולא לחזור ולתרום
^ הא לא עבד ולא מידי, ויחזור ויתרום מן היפה
^ שזה רוצה לקנות יין או חומץ, אף על גב דמין אחד הוא - לא קני
^ דאיכא דניחא ליה בטעם יין ואיכא דניחא ליה בטעם חומץ, ולא דמי לחטין יפות ורעות: דהתם חד טעמא אית להו, וחד שמא אית להו, ומה ששאל מכר לו, אלא שאינָהו קצת
^ ופסק לו הדמים בשער הידוע: כל איפה בכך וכך
^ כגון בסימטא ובחצר של שניהן
^ ואף על פי שלא מדד
^ דמדידה לא מעכבא, דאינה אלא גלויי מילתא בעלמא כמה מכר; אבל אם לא פסק - אף על פי שמדד ומשך - לא קנה, כדאמרינן בגמרא: דלא סמכא דעתייהו: שעדיין המוכר יכול להעלות דמיהן כל מה שירצה, וזה יכול לומר "לא אקנם אלא בזול"
^ וכגון שמדד בכליו של מוכר, והניח על גבי סימטא; אבל מדד ונתן לתוך כליו של לוקח – קנה, כדאמר בגמרא
^ הלוקח
^ אם ברשות בעלים הם, כדאמרינן בגמרא: ובשליפי רברבי [כלים גדולים] מוקי לה בגמרא, והלכך קתני בהו 'משך': דאין דרכם בהגבהה: דלא שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר הגבהה הוא, כדאמרינן בגמרא
^ אבל
^ דהיינו 'שליפי זוטרי' כדאמרינן בגמרא
^ במשיכה
^ כלומר: שיגביהם ויטלם ממקומם למקום אחר, ואורחא דמילתא נקט: דאין דרך להגביה מקחו אלא כדי ליטלו ולילך
^ בגמרא מפרש לה
^ בכליו של מוכר
^ הלוקח, כאילו הניחם מוכר ברשותו של לוקח, וכגון שפסק הדמים; וסימטא: אית דאמר שביל של יחידים, ואני שמעתי: כניסה בולטת מרשות הרבים ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם, כחצר השותפים, דאינו עשוי להילוך בני רשות הרבים
^ כלומר: שמא לא שמעת מרבי יוחנן
^ והניח
^ של לוקח [שהיה מונח] בסימטא], דקני ליה כליו בסימטא, שהרי יש לו רשות להניח שם כליו כבחצר השותפין, אבל סימטא - בלא כלי - לא קני: דלא 'משיכה' איכא, ולא רשות המיוחדת ללוקח איכא? וכן כלי בלא סימטא - לא קני, כגון כליו ברשות הרבים, דאין לו רשות להושיבם שם
^ בתמיה: הא אפילו ברשות מוכר קני ליה כליו דלוקח
^ רבי זירא מרבי אסי
^ דקיבלה מיניה
^ רבו של רבי יוחנן
^ והוא הדין לסימטא
^ מקח
^ כדמפרש ואזיל
^ כרבי אסי!
^ אלמא קיבלה בתר הכי, כי שמעה מרבי ינאי!
^ דרבי אסי ודרבי ינאי קשיין אהך דרבי יעקב
^ רבי אסי אמת אמר ששמע מרבי יוחנן ’[מדד והניח על גבי סימטא] קנה', וגם רבי יעקב שמע ’[מדד והניח על גבי סימטא] לא קנה', כדאמר משמיה דרבי יוחנן, וכדמפרשי
^ ורבי אסי טעה בפירוש שמועתו, ואיכא למימר דלא קיבלה [רבי זירא]
^ קשיא לרבי אסי; משום הכי לא קיבלה
^ ובעל כרחך במדד והניח על גבי קרקע מיירי: דאי בתוך קופתו - קשיא לכולהו, בין לרבי ינאי בין לרבי יעקב בין לרבי אסי! אלא בלא כלי מיירי, וקשיא לרבי אסי לבדו, דאמר 'קנה' והכא קתני 'לא קנה'
^ ואפילו אם מדד לתוך קופתו - נמי לא קנה, דאין כליו של לוקח קונה לו ברשות הרבים, כדלקמן
^ בפירקין (לעיל דף עו:) פרישית לה
^ כגון בספינה ובהמה גסה
^ דלא בסימטא מיירי, אלא ברשות הרבים
^ אלא ודאי בסימטא או בחצר השותפים מיירי, דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההיא סימטא
^ דהאי דקתני ואם היה פיקח מילתא באפי נפשה היא
^ לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה פיקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקחו; ומשפטי קנייה בא להשמיענו: דמשיכה קונה, ושכירות מקום כהגבהה גבי פשתן

[1] לוקח למוכר

[2] בשעת מכירה

[3] היה מתקיים המקח

[4] ואף על פי שהוקר אחרי כן

[5] והשתא מצית הדרת – בתמיה: וכי בשביל שאוניתני וייפו חכמים את כחי לחזור אם ארצה ונתנו ידי על העליונה - תחזור בך גם אתה כשהוקר לבסוף, ותהי גם ידך על העליונה? אם כן מצינו חוטא נשכר

[6] 'ועמדו על שמונה' - רבותא נקט: ביטול מקח, והוא הדין דהוה מצי למימר 'ועמדו על שבעה' דאיכא אונאת שתות מעות, ורוצה גם מוכר לחזור

[7] תנא דידן, כמו 'אבונא' 'אחונא'; ולשון קצר הוא

[8] הרי נתאנה לוקח

[9] אף על גב דהוקרו, דלהך רבותא איצטריך למתנייה

[10] שתות מקח הוא, והוא הדין לשוה שבע בשש, דהוי שתות מעות

[11] אחר זמן מרובה

[12] 'על שלש' - הכי נמי הוי מצי למימר על ארבע דהוי ביטול מקח

[13] ורוצה לוקח לחזור, דהא אכתי לא נתקיים המקח, דהא מוכר לעולם חוזר, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא דף נא.)

[14] בדליכא אונאה כלל, אלא בשוייהן מכרו, ועכשיו טוען "איני חפץ באלו"; הלכך במכר, 'יפות ונמצאו רעות'

[15] יכול לוקח לחזור בו, דאמר ליה: "יפות בקשתי ומקחי טעות"; אבל אם בא מוכר לחזור ולומר "גם אני אחזור שמקח טעות הוא", הלוקח אומר לו "אינו טעות, שאף אני בחזקת רעות לקחתים, ד'רע רע יאמר הקונה'"; וסיפא נמי: 'רעות ונמצאו יפות': המוכר חוזר, דאמר "טעיתי ולא היה בדעתי למכור אלו"; אבל אם בא הלוקח לחזור בעלילה זו מפני שהוזלו חטין ורוצה לומר לו "אלו לא מכרת לי", אומר לו "בחזקת רעות לקחתם, ואני מודה לך". וכן פירש רבינו זקני מנוחתו כבוד; ולי נראה דהכי מצי טעין ליה: "אני לא הטעתיך, דבחזקת יפות מכרתים לך, ד'טוב טוב יאמר המוכר' בשעת מכירה; אבל גבי אונאת שתות דרב חסדא: שאין אדם יודע שויו של מקח עד שיראה לתגר - התם ליכא למימר 'רע רע יאמר הקונה' ויודע היה שקנאו ביוקר, דאי הוה יודע - לא הוה זבין אלא בשויין, דהוא נאמן לטעון "יודע הייתי שרעות הן, ואף על פי כן גמרתי בדעתי לקנותן, דכיון ששוות הדמים - דעתי לקנותן"; אבל בהא לא מהימן אי טעין "הייתי יודע דאיכא אונאה וגמרתי בדעתי לקנותן" דהא - ודאי לא עביד איניש

[16] כלומר: דרב חסדא דאיכא אונאה - תרוייהו הדרי, הואיל ונתאנה המאנה לבסוף בתוך זמן שהיה המתאנה יכול לחזור; וכיון דלא נתקיים המקח לגמרי עד דנתאנה גם המאנה - תרוייהו הדרי

[17] שחמתית = אדומה ולא שחורה, דהא שני מראות יש בחטין ולא יותר: לבנות ואדומות; ומדקרי לחדא 'לבנה' ולאידך 'שחמתית' - שמע מינה 'שחמתית' = אדומה, ועל שם חמה, שהיא אדומה, קרי לחטין אדומות 'שחמתית'

[18] מאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום, שמכהה עינינו; אבל צפרא ופניא, שהיום חשוך - ניכר אדמומית החמה; ורב פפא - לפרש משנתנו בא: אמאי מקרי 'שחמתית'

[19] הלבן נראה עמוק אצל השחור

[20] כדכתיב (ויקרא יג) 'ואם בהרת לבנה היא' ומדמדמי ליה לחמה - שמע מינה לבנה היא

[21] דהוה פרכינן לרב פפא מברייתא דלבנה היא

[22] אמאי לא הויא קשיא לן האי דסמקא צפרא ופניא? מה היינו יכולין לפרש: אמאי סמקא אם לבנה היא

[23] במזרח

[24] אוורדי דגן עדן שהוא במזרח, כדכתיב 'גן בעדן מקדם' (בראשית ב)

[25] ששוקעת במערב

[26] ומאדמת מכח אש גיהנם

[27] בצפרא סמקא משום דעומדת במזרח ומאירה החמה כנגדה במערב, ומאדמת מכח גיהנם שבמערב: לפי שעמוד של אור החמה מכה כנגד גיהנם, ומאדים החמה מכחו; בפניא - דחלפא במערב ועמוד שלה הולך לצד מזרח, ומכה בגן עדן ומאדים מכח אדמומית וורדי דגן עדן

[28] דכיון דאמרי מין אחד הן - אין שניהן חוזרין אלא המתאנה, דדמי לחטין יפות ונמצאו רעות רעות ונמצאו יפות

[29] ואם תרם מזה על זה - תרומתו תרומה, דקרינא ביה 'והרמותם ממנו' (במדבר יח); וכן לענין הודאה ממין הטענה: דאם טענו "יין וחומץ", והודה לו באחד מהן - חייב שבועה על השני, דאיכא 'הודאה מקצת הטענה וממין הטענה'

[30] לא תשאו עליו חטא אם תרימו חלבו, כלומר: מן היפה, הא אם תרימו מן הרע שבאותו המין - תשאו חטא: שהתרומה תקדש כמו שהיא רע, ואין תקנה להחליפה ולא לחזור ולתרום

[31] הא לא עבד ולא מידי, ויחזור ויתרום מן היפה

[32] שזה רוצה לקנות יין או חומץ, אף על גב דמין אחד הוא - לא קני

[33] דאיכא דניחא ליה בטעם יין ואיכא דניחא ליה בטעם חומץ, ולא דמי לחטין יפות ורעות: דהתם חד טעמא אית להו, וחד שמא אית להו, ומה ששאל מכר לו, אלא שאינָהו קצת

[34] ופסק לו הדמים בשער הידוע: כל איפה בכך וכך

[35] כגון בסימטא ובחצר של שניהן

[36] ואף על פי שלא מדד

[37] דמדידה לא מעכבא, דאינה אלא גלויי מילתא בעלמא כמה מכר; אבל אם לא פסק - אף על פי שמדד ומשך - לא קנה, כדאמרינן בגמרא: דלא סמכא דעתייהו: שעדיין המוכר יכול להעלות דמיהן כל מה שירצה, וזה יכול לומר "לא אקנם אלא בזול"

[38] וכגון שמדד בכליו של מוכר, והניח על גבי סימטא; אבל מדד ונתן לתוך כליו של לוקח – קנה, כדאמר בגמרא

[39] הלוקח

[40] אם ברשות בעלים הם, כדאמרינן בגמרא: ובשליפי רברבי [כלים גדולים] מוקי לה בגמרא, והלכך קתני בהו 'משך': דאין דרכם בהגבהה: דלא שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר הגבהה הוא, כדאמרינן בגמרא

[41] אבל

[42] דהיינו 'שליפי זוטרי' כדאמרינן בגמרא

[43] במשיכה

[44] כלומר: שיגביהם ויטלם ממקומם למקום אחר, ואורחא דמילתא נקט: דאין דרך להגביה מקחו אלא כדי ליטלו ולילך

[45] בגמרא מפרש לה

[46] בכליו של מוכר

[47] הלוקח, כאילו הניחם מוכר ברשותו של לוקח, וכגון שפסק הדמים; וסימטא: אית דאמר שביל של יחידים, ואני שמעתי: כניסה בולטת מרשות הרבים ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם, כחצר השותפים, דאינו עשוי להילוך בני רשות הרבים

[48] כלומר: שמא לא שמעת מרבי יוחנן

[49] והניח

[50] של לוקח [שהיה מונח] בסימטא], דקני ליה כליו בסימטא, שהרי יש לו רשות להניח שם כליו כבחצר השותפין, אבל סימטא - בלא כלי - לא קני: דלא 'משיכה' איכא, ולא רשות המיוחדת ללוקח איכא? וכן כלי בלא סימטא - לא קני, כגון כליו ברשות הרבים, דאין לו רשות להושיבם שם

[51] בתמיה: הא אפילו ברשות מוכר קני ליה כליו דלוקח

[52] רבי זירא מרבי אסי

[53] דקיבלה מיניה

[54] רבו של רבי יוחנן

[55] והוא הדין לסימטא

[56] מקח

[57] כדמפרש ואזיל

[58] כרבי אסי!

[59] אלמא קיבלה בתר הכי, כי שמעה מרבי ינאי!

[60] דרבי אסי ודרבי ינאי קשיין אהך דרבי יעקב

[61] רבי אסי אמת אמר ששמע מרבי יוחנן ’[מדד והניח על גבי סימטא] קנה', וגם רבי יעקב שמע ’[מדד והניח על גבי סימטא] לא קנה', כדאמר משמיה דרבי יוחנן, וכדמפרשי

[62] ורבי אסי טעה בפירוש שמועתו, ואיכא למימר דלא קיבלה [רבי זירא]

[63] קשיא לרבי אסי; משום הכי לא קיבלה

[64] ובעל כרחך במדד והניח על גבי קרקע מיירי: דאי בתוך קופתו - קשיא לכולהו, בין לרבי ינאי בין לרבי יעקב בין לרבי אסי! אלא בלא כלי מיירי, וקשיא לרבי אסי לבדו, דאמר 'קנה' והכא קתני 'לא קנה'

[65] ואפילו אם מדד לתוך קופתו - נמי לא קנה, דאין כליו של לוקח קונה לו ברשות הרבים, כדלקמן

[66] בפירקין (לעיל דף עו:) פרישית לה

[67] כגון בספינה ובהמה גסה

[68] דלא בסימטא מיירי, אלא ברשות הרבים

[69] אלא ודאי בסימטא או בחצר השותפים מיירי, דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההיא סימטא

[70] דהאי דקתני ואם היה פיקח מילתא באפי נפשה היא

[71] לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה פיקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקחו; ומשפטי קנייה בא להשמיענו: דמשיכה קונה, ושכירות מקום כהגבהה גבי פשתן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]