ביאור:בבלי בבא בתרא דף סט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מאי 'אבנים שהן לצרכה'?
הכא תרגימו 'אבני דאכפא' [1];
עולא אמר: אבנים הסדורות [2] לגדר [3];
והא תני רבי חייא 'אבנים צבורות לגדר' [4]!?
תני 'סדורות'.
'הכא תרגימו אבני דאכפא' [5]:
לרבי מאיר [6] דמתקנן אף על גב דלא מחתן [7]; לרבנן [8]: הוא דמחתן [9];
ולעולא דאמר 'אבנים הסדורות לגדר' [10]: לרבי מאיר [11]: דמתקנן [12] אף על גב דלא סדרן [13]; לרבנן: הוא דסדרן [14].
ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו:
'קנים' - מאי עבידתייהו [15]? [16]
אמרי דבי רבי ינאי: קנים המחולקין [17] [עיין תוספות ורבנו גרשון] שמעמידים תחת הגפנים [18]: לרבי מאיר דמשפיין [19] אף על גב דלא מוקמן [20], לרבנן: הוא דמוקמן.
ואת התבואה המחוברת לקרקע וכו':
ואף על גב דמטאי למיחצד [21].
ואת חיצת הקנים שפחותה מבית רובע:
ואף על גב דאלימי [22].
ואת השומירה שאינה עשויה בטיט:
אף על גב דלא קביעא בארעא [23].
ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה:
אף על גב דאלימי.
אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה:
לרבי מאיר - דלא מתקנן [24], לרבנן - דלא מחתן [25];
ולעולא דאמר 'אבנים הסדורות לגדר': לרבי מאיר דלא מתקנן, לרבנן דלא סדרן.
ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו:
לרבי מאיר דלא משפיין, לרבנן דלא מוקמן.
ולא את התבואה התלושה מן הקרקע:
ואף על גב דצריכא לארעא [27].
ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע:
ואף על גב דקטיני [28];
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא חיצת הקנים בלבד [29], אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים [30] ויש לה שם בפני עצמה - אינה נמכרת עמה [31].
אמר רב פפא [32]: והוא דקרו לה 'וורדא דפלניא [33]'.
ולא השומירה העשויה בטיט:
ואף על גב דמחברא בארעא [34].
<ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה:
ואף על גב דקטיני.>
בעי רבי אלעזר: מלבנות של פתחים – מהו [35]?
היכא דמחברי בטינא [36] - לא תיבעי לך, דהא מחבר [37]! כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי [38] – מאי [39]?
תיקו.
בעי רבי זירא: [40] מלבנות של חלונות [41] – מהו? מי אמרינן לנוי בעלמא הוא דעבידי [42]? או דלמא כיון דמחברי [43] – [44] מחברי [45]?
תיקו.
בעי רבי ירמיה: מלבנות של כרעי המטה [46] – [47] מהו [48]? כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך, דהא מיטלטלי; כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי – מאי?
תיקו.
ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה וכו':
מנא הני מילי [49]?
אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא (בראשית כג יז) ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' [אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב [50] לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו] [51]: מי שצריך לגבול סביב [52], יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב [53].
אמר רב משרשיא: מכאן למצרים מן התורה [54].
אמר רב יהודה: האי מאן דמזבן ארעא לחבריה - צריך למכתב ליה 'קני לך דיקלין ותאלין [55] והוצין וציצין [נ"א: צייני; נ"א: צינין [56]] [57]'; ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי – קני [58], אפילו הכי - שופרא דשטרא הוא [59].
[61] אמר ליה [62] 'ארעא ודיקלי [63]' [64] – חזינן: אי אית ליה דיקלי - יהיב ליה תרי דיקלי [65], ואי לית ליה - זבין ליה תרי דיקלי [66], ואי משעבדי [67] - פריק ליה תרי דיקלי;
'ארעא בדיקלי' [68] – חזינן: אי אית בה דיקלי - יהיב ליה [ס"א: זביניה זביני]; ואי לאו - מקח טעות הוא [69] [והמלה 'בדיקלי' היא רק שופרא דשטרא];
'ארעא בי דיקלי' [70]: לית ליה [71] דיקלי [72] מאי טעמא? 'דחזיא לדיקלי [73]' קאמר ליה [74];
אמר [75] ליה "[76] לבר מדיקלא פלניא" – חזינן: אי דיקלא טבא הוא [77], שיורי שייריה [78]; אי דיקלא בישא הוא [79] - כל שכן הנך [80];
אמר ליה 'לבר מאילני' [81]:
אי אית ליה אילני [82] - לבר מאילני [83];
אי אית ליה [84] דיקלי [85] - לבר מדיקלי [86];
אי אית ליה [87] גופני [88] - לבר מגופני [89];
[90] אילני וגופני, [91]; אילני ודיקלי - [92] לבר מאילני [93];
גופני ודיקלי [94] - לבר מגופני [95].
אמר רב [96]: כל שעולין לו בחבל [97] - הוי שיור [98]; כל שאין עולין לו בחבל - לא הוי שיור [99].
הערות
[עריכה]- ^ לאחר שקצרו העומרים - מניחין אותן לייבשן ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח
- ^ בתוך השדה
- ^ לעשות גדר לשדה
- ^ צבורות - ואף על גב דאינן סדורות - חשיב להו תשמיש קבוע דשדה לימכר עמו
- ^ כעין 'אמר מר': הדר למילתיה לפרושי אליבא דרבי מאיר ואליבא דרבנן
- ^ דאמר פרק 'המוכר את הספינה' (לקמן דף עח:): 'מכר כרם מכר תשמישי כרם'; ושמעינן דאתא לאיפלוגי אדרבנן, ולמימר דאפילו אותן תשמישין שאינן נמכרין לרבנן עם הכרם, דלא קביעי כל כך - לרבי מאיר מכורין הן; והלכך בכל תשמישי כרם ושדה השנוין במשנתינו בעינן לפרושי 'היכי דמי': דלרבי מאיר מכור ולרבנן אינו מכור? והלכך: לרבי מאיר הני אבני דאכפא מכורין הן בכלל שדה, כיון דמתוקנות ומזומנות לצורך העומרים
- ^ שאינן מונחות בתוך השדה אלא חוץ לשדה; דלהכי אהני מאי דאמר רבי מאיר: 'מכר כל תשמישי כרם' לטפויי במכירת השדה אפילו הנהו תשמישין שאינן מונחין בתוכו, הואיל ולצורך השדה נתקנו; והא דאמרן (לעיל דף סה:) 'אפילו תימא רבי מאיר - התם קביע כו' הני אבני דאכפא דמיתקני - קרי 'קביעי': אף על פי שאין מחוברין בקרקע - הרי קבועין לתשמיש שדה זו, ואין דרך לטלטלן לשדה אחר ולא להשאילן
- ^ דאמרי 'לא מכר כל תשמישי כרם' אלא המיוחדין הרבה לתשמיש
- ^ אין נמכרין אלא אם כן מחתן לתוך השדה
- ^ ובעל כרחך סתמא כרבנן נקט למילתיה
- ^ דלרבי מאיר
- ^ לא בעינן סדורות, אלא דמתקנן לצורך גדר שדה זו
- ^ זו על גב זו, דבכלל כל תשמישי כרם הוא
- ^ לרבנן לא מזדבני עד דסידרן לכך, דהיינו 'מעשה גדול' ו'תשמיש קבוע'
- ^ מה צריכין לכרם קנים הגדילים בקרקע
- ^ ד'קנים' סתמא - משמע ליה במקום גידולן, כמו 'חיצת הקנים'.
- ^ מפוצלין
- ^ כדי שיהו הגפנים זקופין, והאשכולות תולין באויר ולא יתקלקלו בקרקע, וקורין להו פאשיל"ש
- ^ משופין ומתוקנין לכך
- ^ שאינן זקופין ונעוצים עדיין בקרקע
- ^ הגיע זמן קצירתה; וסלקא דעתא אמינא 'כל העומד לקצור כקצור דמי' אפ"ה לגבי מכירה - מכורים בכלל שדה; ובדלא מטאי - לא איצטריך למיתני מכר, דפשיטא היא, שהרי השדה מוכר עכשיו לגמרי, וזה הלוקח לא יניח למוכר לבשל כאן פירותיו, וללקיטה השתא לא חזו! הלכך פשיטא דודאי מכר
- ^ דבתר תפיסת הקרקע אזלינן, ופרושי הוא דקמפרש גמרא למתניתין ואזיל
- ^ דלא קביעא בקרקע
- ^ דהשתא אינן תשמיש כלל
- ^ דלא הוי תשמיש קבוע וחשוב
- ^ נראה בעיני לפי שטת המשנה, דקתני 'בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את חרוב כו' ובסיפא דרישא לא תנינן להו במתניתין, שכן סדר שמועה זו; והכי גרסינן לה [לגמרא]: 'ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ואף על גב דצריכא לארעא; ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע' ואף על גב דקטיני; אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא את חיצת הקנין בלבד כו' עד 'אמר רב פפא: והוא דקרו לה 'וורדא דפלניא'; ולא את השומירה העשויה בטיט ואף על גב דקביעא; בעי רבי אלעזר: מלבנות של פתחים כו' בעי ר' זירא כו' בעי ר' ירמיה כו' עד היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו; ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה אע"ג דקטיני; מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא ויקם כו' ולפי שיש דברים קצרים בשמועה זו - טעו הסופרים ונשתבשו הספרים; ולפי סדר שסדרתי – אפרשנה.
- ^ לשטחה בשדה לאחר קצירה, להנפח התבואה מריח הקרקע, ולייבש
- ^ קנים דקים
- ^ שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו ד'אינו מוכר עם השדה'
- ^ דלא הוי בית רובע
- ^ ואורחא דמילתא נקט 'של בשמים' לפי שדרך לקרות לה שם בפני עצמה, והוא הדין לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו; ובחיצת קנים בלבד פירש לך שיעורא, דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע - יש לו שם בפני עצמו, ואי לא לא
- ^ לפרושי אתא היכי דמי 'יש לה שם בפני עצמה' דקאמר רבי יוחנן
- ^ ערוגת בושם של פלוני
- ^ אף על גב דקביעא השומירה בקרקע: כיון דטוחה בטיט - אינה מיטלטלת עוד, וחשיבא, ויש לה שם בפני עצמה, והרי הוא כמוכר את השדה, שלא מכר את הבית! דאין בית בכלל 'שדה' אלא בכלל 'חצר'
- ^ משום מתניתין, דקמיפלגא בשומירה בין עשויה בטיט לשאינה עשויה בטיט - נקט לה הכא להך בעיא דקמיפלגא נמי בין עשויה בטיט לנקיטי בסיכי, ובמוכר את הבית לחבירו קבעי אם מכר בכלל הבית מלבנות של פתחים אם לאו; והוא תיקון שעושין סביב המזוזות ומלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן
- ^ מחוברין בכותל אבנים בטיט
- ^ והוי מן הבית עצמו
- ^ יתידות: קביל"ש; ונוח לפרקן
- ^ מי אמרינן אינן צריכין לפתח כל כך, ולא מכרן? או לא
- ^ אם תמצי לומר מלבנות של פתחים דנקיטי בסיכי מכורין בכלל הבית - היינו משום דלחיזוק עבידן, אבל
- ^ דנקיטי בסיכי
- ^ ולא מזדבני
- ^ בסיכי
- ^ הא
- ^ ונמכרין, כדאמרן גבי מלבנות פתחים; אבל מחברי בטיט לא מיבעיא לן; כן נראה בעיני
- ^ חתיכות עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע
- ^ ואם תמצי לומר גבי פתחים וחלונות דמזדבני - היינו משום דמחברי מיהא בסיכי, אבל הכא - בדלא מיחברי למטה כלל, כדמפרש ואזיל - קמיבעיא ליה:
- ^ אם הוא מכור עם המטה או לא
- ^ דחרוב המורכב וסדן השקמה אין נמכרין בכלל 'שדה'; וכיון דמשכחינן דאינן בכלל 'שדה' - ממילא ידעינן דאפילו אם אמר "כל מה שבתוכה" - אינן נמכרין, כדקתני מתניתין: 'בין כך ובין כך לא מכר כו': ד'כל מה שבתוכה' לא מהני אלא לטפויי תשמישי דשדה שאינן קבועין כל כך, כגון קנים ואבנים שאינן מתוקנין לצרכה ומיהו להכי קיימי; אבל חרוב המורכב וסדן השקמה - אשמעינן קרא דחשיבי 'שדה בפני עצמן'; ומי שיש לו שלש שדות ומכר שנים החיצונים, ואמר לו כל "מה שבתוכן אני מוכר לך" - דלא מכר שדה השלישי שביניהן - אף כאן לא מכר חרוב המורכב וסדן השקמה
- ^ פסוק יח
- ^ עפרון מכר לו השדה לאברהם בסתמא כדכתיב 'נתתי כסף השדה וגו' וקמהדר ליה עפרון 'ארץ ארבע מאות וגו' ואפילו הכי קנה אברהם כל האילנות, כדכתיב 'ויקם שדה עפרון וגו' וכל העץ אשר בכל גבולו סביב; על ידי קניית השדה סתם - קנה גם את כל האילנות; והאי 'אשר בכל גבולו' - קרא יתירא הוא, דמצי למיכתב 'וכל העץ אשר בשדה', דהיינו בתוך גבולי השדה; ולמידרש אתא
- ^ מי שצריך לגבול אותן אילנות – קנה, שצריכין להיות להו גבול סביב שלא יערער אדם עליהם לומר "בתוך שלי נטועים, ושלי הם", דהיינו כגון אילנות דקין שאין להם שם והדבר שכוח מי נטעם; לפיכך צריך לעשות להם גבול סביב
- ^ אבל כל חרוב המורכב, וסדן השקמה: גדולים וחשובים, ואוושא מילתייהו, וידוע של מי הן, ובקרקע מי הן נטועין, ואין צריכין גבול - הלכך אינן בכלל השדה סביב
- ^ שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל האילנות הנטועין במצר: דמצרים בכלל שדה, דהכי משמע 'סביב': כל האילנות הנטועין בקרקע המצר שהוא סביב השדה - קנה אברהם; כן נראה בעיני
- ^ 'דיקלי' - שגדלו כל צרכן; 'תאלין' - שתילין נטעים בחורים
- ^ הערוך
- ^ גם הם מיני דקלים, כדתנן (סוכה דף כט:): ציני הר הברזל כשרין; ויש מפרשים שאין אלו טוענין פירות
- ^ כדתנן 'המוכר את השדה סתם מכר חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה, וכל שכן שאר אילנות, דהא לא משייר במתניתין אלא חרוב המורכב וסדן השקמה
- ^ ייפוי כח השטר: דאפילו אי אתו לפני בית דין טועין - יהיב ליה, שהרי מפורשין בתוך השטר
- ^ 'א"ל לבר מדיקלא פלניא כו' הכא לא גרסינן אלא לקמן בסמוך אחר 'דחזיא לדיקלי קא"ל'
- ^ קפסיק גמרא:
- ^ מוכר ללוקח:
- ^ מזבנינא לך
- ^ שני מכירות הן: "שדה זו אני מוכר לך" - וקנה את השדה ואת הדקלים שבתוכו, "ודיקלי נמי מזבנינא לך" - במקום אחר, דהא לא קאמר "ארעא בדיקלי", כדלקמן, דהוי משמע: 'דקלים שבתוכה'
- ^ לבד אותן שבשדה המכורין בכלל 'שדה', דמכירה אחרת היא זו, ומיעוט דיקלי – שנים; ויש ספרים שכתוב בהן 'אי אית ביה דיקלי - יהיב ליה תרי דיקלי' דמשמע דאם יש שם דקלים הרבה באותו שדה שמכר לו - יתן לו מהן שנים ולא יותר, והשאר יעכב לעצמו! ולא נהירא כלל: דאילו אמר ליה 'האי ארעא מזבנינא לך - קנה הכל אפילו הדקלים' וכשהוסיף לפרש 'ארעא ודיקלי' - יפסיד הלוקח? כל שכן שייפה כחו, כדאמרן לעיל: צריך למכתב ליה 'קני לך דיקלין ותאלין כו', דהוי שופרא דשטרא, ולא אמרינן שני דקלים מכר לו והשאר עיכב לעצמו!? ועוד: הכי איבעי ליה למימר 'חזינן אי אית ביה דיקלי לא יהיב ליה אלא תרי דיקלי,' שהרי כולן היו מכורין מסתמא, ואהני יתור לשון זה לשייר לעצמו; ומדלא קאמר הכי, אלא קאמר 'יהב ליה תרי דיקלי' - שמע מינה דהכי קאמר: אם יש לו דיקלי לבד אותן שמכר עם השדה שהן בתוך השדה - יהיב ליה תרי דיקלי
- ^ יקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה, שכך התנה לו "אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך" - או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים
- ^ למלוה
- ^ שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך
- ^ ששיקר בו, והדרי מעות; ונהי דאין אונאה לקרקעות היכא דמוכר ביוקר אפילו יותר משתות - מקח טעות מיהא הוי: דלדעת כן לא לקח, אלא היה סבור שיש בה דקלים, כמו שאמר ליה
- ^ מקום הראוי לדקלים
- ^ ללוקח
- ^ שאם אין דקלים בשדה - אין זה מקח טעות
- ^ קרקע יפה לגדל דקלים
- ^ ומיהו: אי אית ביה דיקלי - הרי זה של לוקח; דכל שכן דהכי קאמר: "ארעא דחזיא לדיקלי מזבנינא לך" כלומר: שהדקלים שבה טעונין פירות הרבה
- ^ מוכר
- ^ שדה אני מוכר לך
- ^ כלומר: מן הבינונים שטוענין פירות קצת
- ^ לחודיה שייריה, דדעתו ליהנות מפירות שדהו פורתא, וקנה הלוקח כל השאר בכלל השדה
- ^ אף על פי שיש עדיין רעים ממנו, אלא דקרו ליה אינשי להאי דיקלא 'בישא', כגון דלא טעין קבא: דאילו טעין קבא - לאו דיקלא בישא הוא, כדאמרינן בעלמא (לעיל דף כו.) 'דיקלא דטעין קבא - אסור למקצייה'
- ^ המוטבים ממנו - ששיירן לעצמו, דהכי קאמר: "אפילו ההוא דיקלא בישא אני משייר לעצמי"; ומיהו אם יש בשדה דיקלי בישא טפי מהאי - אינהו מזדבני בכלל שדה, דהא דאמרינן 'כל שכן הנך' - אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי
- ^ כלומר: אם אמר מוכר ללוקח "שדה זו אני מוכר לך לבר מאילני"- חזינן
- ^ אי אית בה שאר אילנות, כגון זיתים ותאנים ותפוחים וכל שאר אילנות חוץ מדקלים וגפנים שאין נקראין 'אילני'
- ^ מכר לו את השדה, אבל האילנות אינן מכורין, שהרי הוציאן מכלל 'שדה' ושיירן לעצמו; והאי - מילתא דפשיטא הוא, אבל משום דבעי למימר לקמן 'אילני וגופני לבר מאילני' - נקט לה
- ^ גירסת רשב"ם: ביה
- ^ בההוא שדה, ואין בו שאר אילנות, ואיהו אמר ליה "לבר מאילני"
- ^ ודאי לבר מאילני מכר השדה, והנהו דקלין שייר לעצמו; ואף על גב דאין סתמן קרוין 'אילנות' אלא רגילין היו לקרותן 'דקלין' מתוך חשיבותן, ומתוך שהיו רוב אילנות שלהן דקלים, כיון דאין כאן שאר אילנות אלא דקלים, האי דקאמר "לבר מאילני" - אדקלים קאי
- ^ גירסת רשב"ם: ביה
- ^ בההוא שדה, והמוכר את השדה מכר את הגפנים, וכיון דאמר "לבר מאילני" ובשדה זו אין בו אלא גפנים
- ^ "לבר מגופני" קאמר
- ^ ואם יש בשדה
- ^ ואיהו אמר: "לבר מאילני" - הכל מכר, ואפילו הגפנים לבר מאילני, דגפנים אין קורין להן 'אילנות'; ועליה דמוכר רמיא לגלויי דגם הגפנים שייר לעצמו; הלכך יד הלוקח על העליונה
- ^ הכל מכר
- ^ שהדקלים אין קורין להם 'אילני'
- ^ אי אמר ליה "לבר מאילני" ואין בשדה אלא דקלים וגפנים
- ^ הדקלים מכר והגפנים שייר , דגפנים לגבי דקלים נקראין 'אילני', ובכלל אילני הן טפי מדיקלי. כן נראה בעיני. וי"מ דאין זה וזה בכלל אילני, ואין זה נקרא אילן יותר מזה, והלכך: המוטב, דהיינו גפנים - שייר לעצמו; ולא נהירא: דאם איתא דשניהן שוין ואין זה נקרא אילן יותר מזה, ואיהו אמר "לבר מאילני " - הוה לן למימר דתרוייהו שייר לעצמו, שהרי גילה דעתו שהכל קרא 'אילני' מאחַר שאין כאן שום אילן אחר שיקרא 'אילן' אלא אלו
- ^ לעיל קאי: היכא דאמר ליה "לבר מאילני" וקמפרש רב אלו הן אילנות ששייר
- ^ ללקט פירותיו
- ^ חשיב 'אילן'; ובדקל מיירי, כדמפרש לקמיה: שגבוה הרבה ופירותיו בראשו
- ^ שאם קטנים הן הרבה לא מיקרי 'אילני'
- ^ ולא גרסינן 'לבר מדיקלי ואילני א"ר כו', ופירוש בעלמא הוא