בבא בתרא סט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמ' מאי אבנים שהן לצרכה הכא תרגימו אאבני דאכפא עולא אמר באבנים הסדורות לגדר והא תני ר' חייא אבנים צבורות לגדר תני סדורות הכא תרגימו אבני דאכפא לר"מ דמתקנן אע"ג דלא מחתן לרבנן גהוא דמחתן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לר"מ דמתקנן אע"ג דלא סדרן לרבנן דהוא דסדרן:
ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו:
קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי ינאי הקנים המחולקין שמעמידים תחת הגפנים לר"מ דמשפיין אע"ג דלא מוקמן לרבנן הוא דמוקמן:
ואת התבואה המחוברת לקרקע וכו':
ואע"ג דמטאי למיחצד:
ואת חיצת הקנים שפחותה מבית רובע:
ואע"ג דאלימי:
ואת השומירה שאינה עשויה בטיט:
אע"ג דלא קביעא בארעא:
ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה:
אע"ג דאלימי:
אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה:
לר"מ דלא מתקנן לרבנן דלא מחתן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לר' מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא סדרן:
ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו:
לר' מאיר דלא משפיין לרבנן דלא מוקמן:
ולא את התבואה התלושה מן הקרקע:
ואע"ג דצריכא לארעא:
ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע:
ואע"ג דקטיני א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא חיצת הקנים בלבד אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה אמר רב פפא והוא דקרו לה וורדא דפלניא:
ולא השומירה העשויה בטיט:
ואע"ג דמחברא בארעא:
(ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה:
ואע"ג דקטיני:)
בעי רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו היכא דמחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מחבר כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו בעי רבי זירא מלבנות של חלונות מהו מי אמרינן לנוי בעלמא הוא דעבידי או דלמא כיון דמחברי מחברי תיקו בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מיטלטלי כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו:
ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה וכו':
רשב"ם[עריכה]
גמ' אבני דאכפא - לאחר שקצרו העומרים מניחין אותן לייבשן ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח:
הסדורות - בתוך השדה לעשות גדר לשדה:
צבורות - ואע"ג דאינן סדורות חשיב להו תשמיש קבוע דשדה לימכר עמו:
הכא תרגימו אבני דאכפא - כעין אמר מר הדר למילתיה לפרושי אליבא דר"מ ואליבא דרבנן:
לר"מ - דאמר פרק המוכר את הספינה (לקמן דף עח:) מכר כרם מכר תשמישי כרם ושמעינן דאתא לאיפלוגי אדרבנן ולמימר דאפי' אותן תשמישין שאינן נמכרין לרבנן עם הכרם דלא קביעי כל כך לר"מ מכורין הן והלכך בכל תשמישי כרם ושדה השנוין במשנתינו בעינן לפרושי היכי דמי דלר"מ מכור ולרבנן אינו מכור והלכך לר"מ הני אבני דאכפא מכורין הן בכלל שדה כיון דמתוקנות ומזומנות לצורך העומרים:
ואע"ג דלא מחתן - שאינן מונחות בתוך השדה אלא חוץ לשדה דלהכי אהני מאי דאמר ר"מ מכר כל תשמישי כרם לטפויי במכירת השדה אפילו הנהו תשמישין שאינן מונחין בתוכו הואיל ולצורך השדה נתקנו והא דאמרן לעיל (דף סה:) אפילו תימא ר"מ התם קביע כו' הני אבני דאכפא דמיתקני קרי קביעי אף על פי שאין מחוברין בקרקע הרי קבועין לתשמיש שדה זו ואין דרך לטלטלן לשדה אחר ולא להשאילן:
לרבנן - דאמרי לא מכר כל תשמישי כרס אלא המיוחדין הרבה לתשמיש אין נמכרין אלא א"כ מחתן לתוך השדה:
ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר - ובעל כרחך סתמא כרבנן נקט למילתיה דלר"מ לא בעינן סדורות אלא דמתקנן לצורך גדר שדה זו:
אע"ג דלא סידרם - זו על בב זו דבכלל כל תשמישי כרם הוא לרבנן לא מזדבני עד דסידרן לכך דהיינו מעשה גדול ותשמיש קבוע:
קנים מאי עבידתייהו - מה צריכין לכרם קנים הגדילים בקרקע דקנים סתמא משמע ליה במקום גידולן כמו חיצת הקנים:
קנים המחולקין - מפוצלין שמעמידים תחת הגפנים כדי שיהו הגפנים זקופין והאשכולות תולין באויר ולא יתקלקלו בקרקע וקורין להו פאשיל"ש:
דמשפיין - משופין ומתוקנין לכך:
אע"ג דלא מוקמן - שאינן זקופין ונעוצים עדיין בקרקע:
ואע"ג דמטאי למיחצד - הגיע זמן קצירתה וסד"א כל העומד לקצור כקצור דמי אפ"ה לגבי מכירה מכורים בכלל שדה ובדלא מטאי לא איצטריך למיתני מכר דפשיטא היא שהרי השדה מוכר עכשיו לגמרי וזה הלוקח לא יניח למוכר לבשל כאן פירותיו וללקיטה השתא לא חזו הלכך פשיטא דודאי מכר:
אע"ג דאלימי - דבתר תפיסת הקרקע אזלינן ופרושי הוא דקמפרש גמ' למתני' ואזיל:
דלא קביעא - בקרקע:
לר' מאיר דלא מתקנן - דהשתא אינן תשמיש כלל ולרבנן דלא מחתן דלא הוי תשמיש קבוע וחשוב:
דצריכא לארעא - לשטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח הקרקע ולייבש:
דקטיני - קנים דקים: נראה בעיני לפי שטת המשנה דקתני בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את חרוב כו' ובסיפא דרישא לא תנינן להו במתניתין שכן סדר שמועה זו והכי גרסינן לה ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ואע"ג דצריכא לארעא ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע ואע"ג דקטיני אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא את חיצת הקנין בלבד כו' עד אמר רב פפא והוא דקרו לה וורדא דפלניא ולא את השומירה העשויה בטיט ואע"ג דקביעא בעי ר' אלעזר מלבנות של פתחים כו' בעי ר' זירא כו' בעי ר' ירמיה כו' עד היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה אע"ג דקטיני מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויקם כו' ולפי שיש דברים קצרים בשמועה זו טעו הסופרים ונשתבשו הספרים ולפי סדר שסדרתי אפרשנה:
לא את חיצת הקנים בלבד - שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו דאינו מוכר עם השדה אלא אפי' ערוגה קטנה דלא הוי בית רובע ואורחא דמילתא נקט של בשמים לפי שדרך לקרות לה שם בפני עצמה והוא הדין לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו ובחיצת קנים בלבד פירש לך שיעורא דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע יש לו שם בפני עצמו ואי לא לא:
אמר רב פפא והוא דקרו כו' - לפרושי אתא היכי דמי יש לה שם בפני עצמה דקאמר רבי יוחנן:
וורדא דפלניא - ערוגת בושם של פלוני:
אע"ג דקביעא - השומירה בקרקע כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבא ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר את השדה שלא מכר את הבית דאין בית בכלל שדה אלא בכלל חצר:
בעי רבי אלעזר כו' - משום מתני' דקמיפלגא בשומירה בין עשויה בטיט לשאינה עשויה בטיט נקט לה הכא להך בעיא דקמיפלגא נמי בין עשויה בטיט לנקיטי בסיכי ובמוכר את הבית לחבירו קבעי אם מכר בכלל הבית מלבנות של פתחים אם לאו והוא תיקון שעושין סביב המזוזות ומלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן:
דמחברי בטינא - מחוברין בכותל אבנים בטיט:
דהא מחברי - והוי מן הבית עצמו:
בסיכי - יתידות קביל"ש ונוח לפרקן:
מאי - מי אמרינן אינן צריכין לפתח כל כך ולא מכרן או לא תיקו:
בעי ר' זירא - אם תמצי לומר מלבנות של פתחים דנקיטי בסיכי מכורין בכלל הבית היינו משום דלחיזוק עבידן אבל מלבנות של חלונות דנקיטי בסיכי מהו לנוי עבידן ולא מזדבני או דלמא כיון דמחברי בסיכי הא מיחברי ונמכרין כדאמרן גבי מלבנות פתחים אבל מחברי בטיט לא מיבעיא לן כן נראה בעיני:
מלבנות של כרעי המטה - חתיכות עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע ואם תמצי לומר גבי פתחים וחלונות דמזדבני היינו משום דמחברי מיהא בסיכי אבל הכא בדלא מיחברי למטה כלל כדמפרש ואזיל קמיבעיא ליה אם הוא מכור עם המטה או לא:
דמיטלטלי בהדה - שמחוברין במסמרות או בסיכי:
תוספות[עריכה]
ואת השומירה. רשב"ם גריס ברישא שאין עשויה בטיט ובסיפא גבי לא מכר גריס העשויה ורבינו חננאל גריס איפכא:
והוא דמחתן. אין נראה לפרש לר"י דמחתי על העומרי' דמה אנו צריכין שיהו מונחים על העומרים הואיל והעומרים שהן תלושין אינן מכורין ונראה לר"י דלא מחתן היינו שמעולם לא הניחו על העומרים ומחתן היינו שכבר הונחו ולאו דמחתי השתא:
מחולקין. בערוך פירש שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו:
ולא את חיצת הקנים כו'. אע"ג דקטיני. עוד יאריך לקמן על משנה זו ובההיא דשומירה וחרוב אלא כן דרך הגמרא שמתחלה מפרש המשנה ואח"כ מאריך:
בעי ר' אלעזר מלבנות פתחים. לא כפי' הקונטרס דאפתח הבית קאי דהא לא איירי כלל במכר בית אלא נראה לר"י דאפתח שומירה קאי ואשומירה דרישא קאי דקתני דמכר את השומירה:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מח א ב ג ד ה מיי' פכ"ו מהל' מכירה הלכה ב', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ה':
ראשונים נוספים
רבינו גרשום
אבני דאכפא. אותן אבנים שמשימין על העומרין כדי שלא יתפזרו אילך ואילך:
לר' מאיר. דאמר מכר את הכרם מכר כל תשמישי הכרם. כיון דמתקנן. שמשופין אע"ג דלא מניח על העומרין עדיין או על הבנין מכורות. לרבנן אין נמכרות עד דמנחן בבנין משום דלאו כגוף של קרקע דמי[2]אלמא עד דמנחן אכפי:
תני סדורות. בגדר קנים המחולקין המעמידין הגפנים. שלאותן שמעמידי' בהם הגפנים קלופין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהיו אותן תולעין יוצאין ומתליעין הכרם:
לר"מ כיון דמשפיין. שמקולעין ומחודדין הוו שימושי הכרם. לרבנן לא הוו שימושי הכרם עד דמנחן ומוקמי בכרם ואין נמכר:
אע"ג דמטאי למיחצר. הואיל דמחובר לקרקע כקרקע דמי:
ואע"ג דאלימי. הקנים נמכרין עמה הואיל דפחותה:
שאינה עשויה בטיט אע"ג דלא קביעא יפה בקרקע. סד"א כיון דלא קביע לאו כגופה של קרקע דמי אפי' הכי מכורה:
ואת חיצת הקנים. אלו קנים הדוקרנין ושיוצאים כמה קנים בגזע אחד אע"ג דאלימי. דמהו דימ' שדה בפני עצמה דמי אפי' הכי מכירה:
ואת החרוב שאינו מורכב. דאכתי כל זמן דלא צריך ריכבא לא דבר חשוב הוא. חרוב מורכב. כעין שמרכיבין בין האילנות זקנים כדי להחזירם בכוחן הואיל שאינו מורכב לאו שדה בפ"ע דמיא:
ואת בתולת השקמה. שלא הגדיל כל כך שהוא בחור. שקמה כך הוא שם האילן:
ואע"ג דצריכא לארעא. שתהא מונחת שם עד שתייבש:
אף על גב דקביעי בשדה לא מכרה. [כיון] שהיא עשויה בטיט ורשות בפ"ע הוי:
סדן השקמה. דהוי אילן חשוב שקוצצין הענפים שלו כדי להגדילן לצורך קורות וזהו סדן:
מלבנות של פתחים. אותן אבנים שעומדין במזוזות הפתח שלועזין אושריי"ש. אותן מזוזות שבפתח הבית המחובר בקרקע מהו. מכרן או לא מכרן:
כי תיבעי לך היכא דנקיטי בסיכי. שאין מחוברות בקרקע כי אם כעין שעושין ציר לדלת בזימנא) שכל אחת נכנסת בחברתה ובכך מחוברין:
לנוי עבידן. המלבנות ולא מזדבני. או דלמא (לא) אינהו מזדבני:
מלבנות של כרעי המטה. אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו מלחלוחית של קרקע. שהיא בית רובע רשות בפ"ע הוי ולא מזדבני:
חידושי הרמב"ן
מלבנות של פתחים. פירש הרב רבי שמוא' ז"ל במוכר את הבית קח מיבעיא ליה ואחרים פירשו שעל השומרה העשויה בטיט קאמר ששנינו שהיא עצמה מכורה מלבנו' פתחיה מהו היכא דמחבר בטינא לא תיבעי לך דודאי קני כשם שמכר את השומרה עצמה מפני שהיא עשוי' בטיט כי תיבעי לך היכא דנקוט בסיכי והיא מכורה מי אמרינן כיון שהשומרה עצמה עשויה בטיט מלבנות נמכרין עמה או דלמ' כיון שהה אינן עשויין בטיט כמותה אינן מכורין ונכון הוא כדרך הסוגיא ובעיא זו מוכחת דהכי גרסי' במתניתין מכר את העשוי' בטיט ולא מכר את שאינה עשויה וכן כתוב בכל הנוסחאות הכי גריס רבינו חננאל ז"ל וכן כתוב בכל הנוסחאות.
חידושי הרשב"א
מלבנות של חלונות מהו: כלומר בדלא מחברי בטינא, אלא דנקיטי בסיכי, כאידך דמלבנות של פתחים, והכי קא בעי, אף על גב דלגבי פתחים לא איתברירא לן, הכא גבי חלונות מי נימא דודאי לנוי בעלמא הוא דעבידי כל דלא מחברי בטינא או דילמא כיון דמחברי מחברי והרי הן כמלבנות של פתחים. אלא דקשיא לי, שאם לעשותן כמלבנות של פתחים קאמר, מאי נפקא לן מינה לי, דבין שתמצא לומר דודאי לנוי עשויין בין שתמצא לומר שהן בספק כמלבנות של פתחים, כאן וכאן מספק לא קנה ובחזקת מוכר הן, והוא מוציא מיד לוקח בלא ראיה ומוכר אינו מוציא מיד לוקח אלא בראיה. וי"ל דאיכא בין הא להא תרעומת דברים בלבד.
יד רמ"ה
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
סא. והא דתנן המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה מאי אבנים שהן לצרכה הכא תרגימו אבני דאכפי עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והני אבני דאכפי דקאמרינן הכא, פרישו לה רבואתא אבנים המונחים על העמרים שלא תפזרם הרוח. ולפום עניות דעתי לא מסתבר גבן, דהא סוגיא דשמעתין דאע"ג דמתקנן לאחותינהו אכפי לא מזדבני אלא היכא דמחתן אכפי בשעת מכירה, ואי ס"ד דהני כפי עמרין נינהו, דהויא לה תבואה התלושה מן הקרקע, איפכא מסתברא, דהיכא דמחתן אעמרים, כיון דעמרים גופיהו לא מזדבני (מסתברא) כדקתני בהדיא ולא את התבואה התלושה מן הקרקע, אבני דמחתאה עליהו נמי לא מזדבני, והיכא דלא מחתן עילוי עמרים אלא אקרקע השדה כיון דקרקע שדה מזדבן אבני דמחתן עילויה נמי מזדבני דכקרקע דמו. אלא מסתברא לן דמאי אבני דאכפי, אבנים המונחים בעיקרי הענפים להטעין את האילן כדאמרינן בפ' במה אשה יוצאה (שבת סז,א) אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים גדולות, ואינון אבני דאכפי, שעקרי הענפים נקראים כיפין, כדאמרינן בפ' מקום שנהגו (פסחים כב,ב) על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השישין.
ולפום הדין פירושא ודאי סליק לך טעמא דשמעתא אליבא דהלכתא. דכי מחתן אכפי, כיון דלצורך כיפי מחתן וכפי גופייהו מזדבני דהא מגופא דאילני נינהו, אבני דמחתא עליהו נמי מזדבני דמגוף השדה חשיבי. ואלו היכא דלא מחתן אכפי, כיון דלא מחתן בדוכתא דצריכי לאו כגוף השדה דמיין.
ועולא אמר אבנים הסדורות לגדר, כלומר במקום הגדר זו בצד זו כדרך שמסדרין אותן לבנין. ואע"ג דלא מחברי בטינא, דומיא דקנים שבכרם דמוקמינן להו כדמוקמי, ודומיא דאבני דאכפי דמוקמינן להו בדמחתאן להו עלוי כפי. והיינו טעמא דקאמרינן אבנים הסדורות לגדר ולא קאמרינן הסדורות בגדר, לפי שהן עצמן הן הגדר ולא שייך למימר בגדר אלא היכא דהוה התם גדר בנוי והוו סדירי הני אבנים עילויה, אלא הב"ע דליכא התם גדר אלא הני אבני דסדירן, ומאי לגדר, לשם גדר, אי נמי לעשותן גדר, כלומר לטוחן בטיט מבחוץ, כדרך שעושין בכפרים שסודרים את האבנים זו בצד זו שורה על גבי שורה בלא טיט ואח"כ טחין אותן בטיט מבחוץ.
והא תאני רבי חייא אבנים הצבורות לגדר. כעין צבור של אבנים שצוברין אותן לקבצן במקום אחד כדי שיהו מוכנין לסדרן לבנין, ואע"ג דאכתי לא סדירן. ופריק תאני סדורות לגדר. הכא תרגימו אבני דאכפי. לרבי מאיר דאמר (לקמן בבא בתרא עח,ב) המוכר כרם מכר תשמישי כרם דמתקנן אע"ג דלא מחתן לרבנן הוא דמחתן אכפי בשעת מכירת השדה. עולא אמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דמתקנן אע"ג דלא סדירא לרבנן הוא דסדירן. ומסתברא דאיתא לדהכא תרגימו ואיתא לדעולא, דבין למאן דאמר אבני דאכפי ובין למאן דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחובר לקרקע הוא וכל היכא דהני מזדבני הני נמי מזדבני. ועולא והכא תרגימו לאו מפלג פליגי אהדדי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהני והני בכלל אבנים שהן לצרכה נינהו. תדע מדלגבי יציע (לעיל בבא בתרא סא,א) וסנטר (לעיל בבא בתרא סח,א) קא טרח גמרא לפרושי פלוגתא דהכא תרגימו ובר פלוגתיה לפרושי מאי איכא ביניהו, והכא לא קא מפרש מאי איכא ביניהו, ש"מ לא פליגי. הילכך המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה, כגון אבני דאכפי, ודוקא דמתקנן ומחתן, וכן אבנים הסדורות לגדר, ודוקא דמתקנן וסדרן זו בצד זו במקום הגדר כדרך שמסדרין אותן בשעת הבנין, ואע"ג דמיחברי בטינא.
ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו קנים מאי עבידתיהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקין שמעמידין תחת הגפנים לר' מאיר (דמנטפו) [דמשפו] אע"ג דלא מוקמי לרבנן הוא דמוקמי. וקי"ל כרבנן.
מכר את התבואה המחוברת לקרקע ואע"ג דמתאי למחצד. ואע"ג דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא,א עיי"ש) כל העומד ליגדר כגדור דמי, התם לגבי בעל חוב הוא, דטעמא מאי אמור רבנן מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי משום דיכול לוה לאברוחינהו ולא סמכא דעתיה דבעל חוב מעיקרא עילויהו, הילכך לא משתעבדי ליה מדין ערב. דמה דמשתעבדי ליה קרקעות מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, והנך דלא יכול לאברוחינהו הוא דמשתעבדי מדין ערב שעל אמונתן הלוהו, אבל הני דיכול לאברוחינהו לא משתעבדי מדין ערב שלא על אמונתן הלוהו. וכיון דטעמא דלא משתעבדי ליה מטלטלי לבעל חוב משום דיכול לוה לאברוחינהו, ה"ה נמי לגבי מחובר לקרקע כי קאי לתלישה כתלוש חשבינן ליה דהא יכול למתלשיה ולאברוחיה. אבל גבי מוכר אע"ג דקאי לתלישה נמי לאו כתלוש דמי, דאם איתא דהוה דעתיה למתלשיה מקמי מכירה הוה תליש ליה, אי נמי הוה משייר ליה בפירוש, ומדלא שייריה ש"מ זבוניה זבניה אגב ארעא. ואפי' לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר הכא מודו דכי גופה דארעא דמי ומזדבן אגב ארעא.
ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואע"ג דאלימי.
ואת השומרה העשויה בטיט דשיעא בטינא, ואע"ג דלא מיחברא בארעא. בטינא, סד"א כיון דלא מחברא בארעא בטינא לאו למשבקה התם עבידא ולאו כי גופה דמיא, קמ"ל דכיון דשיעא בטינא לא חזיא לטלטולה ואדעתא דמשבקה התם עבידא וכי גופא דארעא דמיא. והוא דנעיצה בארעא, אבל היכא דלא נעיצה בארעא אע"ג דשיעא בטינא לא מזדבנא. תדע מדקאמרינן עלה בגמרא ואע"ג דלא מיחברא בטינא, דש"מ דוקא דמיחברא בלא טינא, דאי אמרת דאפי' היכא דלא מיחברא כלל מזדבן לשמעינן דאע"ג דלא מיחברא סתמא דמשמע דלא מחבר כלל, אלא מדאיכפל לאשמועינן אע"ג דלא מחברא בטינא, ש"מ מיחברא בטינא הוא דלא בעינן, מיהו חיבור מיהת בעינן.
ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה ואע"ג דאלימי טפי.
אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא מחתן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא סדירן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו לרבי מאיר דלא משפו לרבנן דלא מוקמי ואע"ג דמשפו. וקי"ל כרבנן. ולא את התבואה שאינה מחוברת לקרקע ואע"ג דצריכא לארעא. ולא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ואע"ג דקטיני. ולא [את] השומרה שאינה עשויה בטיט ואע"ג דמיחברא בטינ' בארעא. דכיון דלא שיעא בטינא אדעתא דטלטולה עבידא, ואע"ג דמיחברא עראי בעלמא הוא, דהא יכיל למעקרה כל אימת דבעי. ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ואע"ג דקטיני:
סב. בעי רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו דמחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מיחברי ואפי' לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר הכא מודו דמזדבני דמגופיהו דפתח נינהו. כי תיבעי לך דנקשי בסיכי ולא מחברי מאי. לא ידעינן תיקו. הילכך מסתברא דמכורין מספיקא. והוא דלא עקרינהו מוכר ואנחינהו ברשותיה כדבעינן למימר קמן:
סג. בעי רבי אלעזר מלבנות של חלונות מהו היכא דלא מיחברי לא תיבעי לך דלא מזדבני בהדי ביתא כי תיבעי לך היכא דמיחברי מי אמרינן לנואי בעלמא הוא דעבידי ולאו מגופא דחלונות נינהו או דילמא כיון דמיחברי מיחברי. ועלתה בתיקו. ומסתברא דמודה דמזדבני כדבעינן לברורי לקמן:
סד. בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מטלטלי בהדה ולאו מכלל הבית נינהו ולא מזדבני בהדי ביתא, כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי בהדה, ואע"ג דלא מיחברי בארעא, מאי תיקו. והני תלתא בעיי דסלקי בתיקו דאינון מלבנות של פתחים ושל חלונות ושל כרעי המטה, היכי דקימי הני מלבנות בתוך הבית מוקמינן להו ברשותא דלוקח מספק ממה נפשך, אי כקרקע דמו הרי הן מכורין, אי כתלוש דמו דכיון דבית עצמו מכור הוא והרי מלבנות הללו בתוך הבית המכור ברשותא דלוקח קימי, וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע, והני כיון דקימי בביתיה דלוקח מוקמינן להו ברשותיה.
וכ"ת כלך לדרך זו ואינן מכורין ממה נפשך, אי כמטלטלי דמו הוו להו כשאר מטלטלין שבבית ואינן מכורין, ואי כמקרקעי דמו קרקע בחזקת בעליה קיימת, וכיון דעלתה בתיקו אוקמינהו ברשותא דמריהו קמא ומספיקא לא מפקינן ממונא. לא ס"ד, דעל כרחיך אי כקרקע דמו ליכא לאוקמינהו ברשותיה דמוכר, דהא גופיה דקרקע מכור הוא וברשותיה דלוקח קאי ואשתכח דאי כקרקע דמי פשיטא לן דמכורין דהא קרקע גופיה מכור הוא. ודקאמרת אי כמטלטלי דמי הוו להו כשאר מטלטלי שבבית, הא נמי ליכא למימר, דאפילו תימא כמטלטלי דמו איכא למימר דמכורין, מידי דהוה אאבנים שבשדה שהן לצרכה, בין אליבא דהכא תרגימו דאוקימנא באבני דאכפי דאינון אבנים המונחין על הענפים ובין אליבא דעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחוברין אינון ואפי' הכי מזדבני, ומידי דהוה נמי אמוכר את בית הבד (לעיל בבא בתרא סז,ב) לענין ים וממל ובתולות, והוא הדין לגבי מלבנות.
ואמטול הכי איתינן להו להני בעיי דמיירי במוכר את הבית הכא גבי המוכר את השדה ולא איתינן בהדי הילכתא דהמוכר את הבית, משום דדמו להני תשמישי דשדה דאע"ג דלא מיחברי מזדבני אגב שדה, ודמו נמי לשומרה שאינה עשויה בטיט דאע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ואמטול הכי קא מיבעיא לן גבי מלבנות, כשומרה העשויה בטיט מדמינן להו ומזדבני, אי נמי כאבני דאכפא וכקנים שמעמידין אותן תחת הגפנים, או דילמא כשומרה שאינה עשויה בטיט מדמינן להו ואע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ועלתה בתיקו. וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. והכא כיון דקימי ברשותיה דלוקח לא מפקינן להו מיניה. אבל ודאי אי קימי הני מלבנות ברשותיה דמוכר אע"ג דתפשינהו מרשותיה דלוקח בעדים לא מפקינן להו מיניה, דהא מעיקרא דידיה הוו ומספיקא הוא דמוקמינן להו ברשותא דלוקח, דמספיקא לא מפקינן ממונא, וכיון דקימי השתא ברשותיה דמוכר דהוא מריהו קמא כל שכן דלא מפקינן להו מיניה:
סה. הרי אמרו המוכר את השדה לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא מחיצת הקנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אין נמכרת עמה אמר רב פפא והוא דקרו לה בי ורדי דפלניא:
שיטה מקובצת
אבני דאכפא. כיפי מלשון עמרים. ויש מפרשים אכפא מלשון כתף כלומר אבנים גדולות הניטלות על הכתף ונותנים אותן על העמרים. רבינו יהונתן ז"ל.
אבני דאכפא. על העמרים מניחין עליהן אבנים שלא יפזר אותם הרוח ולעולם הם מונחים בשדה ואין להם תשמיש אחר זולתי לזה והן מיוחדות לכך שאינם ראויות לבנין וכן קנים המוחלקות שסומכים בהם הגפגים כענין הזה הן. ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר כל שכן שהם כמו כתלי העיר אף על פי שאין ביניהם לא טיט ולא רכסא. ואת חיצת הקנים המוחלק והוא סביב הכרם אם היא פחותה מבית רובע קב נמכרת עמה לפי שאין לה שם בפני עצמה. ואת השומירה העשויה בטיט. פירוש היא עצמה עשויה בטיט לפי שאינה מטלטלת כלל. ואף על פי שאינה מחוברת בקרקע בטיט והיא שמירת הכרם כמו הדלת לבית בין כך ובין כך לא מכר לו את חיצת הקנים שהוא בית רובע מפני שיש לה שם בפני עצמה זרדתא מקריא. ולא את השומירה שאינה עשויה היא עצמה בטיט מפני שהיא עצמה מטלטלת ממקום למקום וכמו מטלטלין שבבית הוא ואפילו היא מחוברת בקרקע בטיט כשיכלו ענבים מן הכרם או שיכלו פירותיהן מן המקשאות והמדלעות השומר יטול אותה והיא שלו לפיכך לא יועיל בה היא וכל מה שבתוכה כמו שמועיל בתנור וכירים שבבית ושאר מטלטלין שבחצר. אי נמי מפני השדה והכרם פרטין הן ואין מושכין עמהן כמו שמושכת החצר והעיר שהן כללות. ובספרים שלנו מוחלפת הגירסא כי השומירה העשויה בטיט אינה מכורה ושאינה עשויה בטיט מכורה והאי עשויה ואינה עשויה לא מחוברת בקרקע קאמר אלא שהיא עצמה עשויה בטיט והיא כמו בית בפני עצמו. ואם תאמר מכר החצר הרי מכר עמה כמה בתים. כבר אמרנו כי חצר כלל הוא לבתים ולבורות אבל כרם ושדה פרטים הם ואין בכללם בתים. הראב"ד ז"ל.
וכן הרא"ם ז"ל גריס איפכא וזה לשונו: ואת השומירה שאינה עשויה בטיט פירוש שומירה סוכת שומרי גנות ופרדסים ואם אין כתליה עשויות בטיט אינה חשובה ומזדבנת בהדי ארעא והוא דקביע בארעא ואף על גב דלא קביע בארעא בטיט שנמצא שעשויה היא לטלטל ממקום למקום כיון שבשעת המכירה הרי היא קבועה בארץ אינה כמטלטלים שאינם נמכרים בכלל השדה שהרי קבועה היא בארץ ולא היה לה שם בפני עצמה ואף על פי שקבועה היא בארץ אינה חשובה שהרי אינה עשויה בטיט ונמכרת היא בכלל השדה. ולא את השומירה העשויה בטיט שכיון שהיא עשויה בטיט כדבר חשוב בפני עצמו הוא אף על גב דקביע בארעא כארעא דמיא ומזדבנא בהדי ארעא אלא כיון שהיא עשויה בטיט הוה ליה דבר חשוב בפני עצמו ואינו נמכר בכלל השדה ויש לו למוכר ליטלה משם ולהוליכה לשדה אחרת שלו. עד כאן לשונו.
לרבי מאיר דמתקנן ולא מחתן. נראה לי אף על פי שלא הונחו שם לעולם על גבי העמרים לרבנן והוא דמחתן שכיון שנשתמש בדין זה התשמיש דאי לא הרי הן כמטלטלין שבשדה שהרי ראויות הן לצורך אחר ובמה הן נכרות שיהו מיוחדות לתשמיש העמרים והוא לא נשתמש בהם מעולם ושאינן לצורכה הן נקראות וכן נאמר בסדורות לגדר. ונראה לי כי זה הגדר אינו אלא לסגור הפרצה שעושים בשדה בחריש ובזרע ובשעת הקציר וכשיכלו המלאכות ההם גודרין אותם הפרצות באבנים עד זמן מלאכת השדה שחוזרין ומסיעין אותם משם והם מטלטלות ואינם קבועות כשאר גדרי השדה ולרבנן בעינן והוא דסדורן מסודרות או בצד הפרצה או מסודרות כדרך הנחתן דאף על פי שלא הונחו שם מעולם מפני שהן נכרות בסדורן כי לכך הם מזומנים וכן אני מקיים בקנים שבכרם שהם לצרכה דאמרינן לרבנן והוא במקומן פירושו שהונחו שם פעם אחת אבל אם לא הונחו שם מעולם אף על גב דמשפיין שאינם לצורכה הם נקראות לפי שאינם נכרות כשהם משופות שהוכנו לתשמיש זה. מלבנות של פתחים. מזוזות שעושין לפתחים שאינן מן הבנין מהו. היכא דמחברי בטינא ודאי נמכרים הן עם הבית כמו קורות הבית אף על פי שאינם לצורך גדול בבית הרל נעשו כגוף הקורות. כי תיבעי לך דמחברי בסיכי עם המשקוף מאחר שאינם צורך גדול לבית רק שעושים אותם כדי שלא יביט אדם מבחוץ בין הדלת והאגף ולמנוע מעט רוח שנכנס משם ורובם של פתחים אינם מקפידין עליהם אינם נמכרין עמה או דילמא כיון דנקיטי בסיכי נמכרין ולא דמי לאבני השדה ולקנים שבכרם דאמרינן כיון דמחתן או סדרן נמכרין אף על גב דלא מחבר כלל דהנהו צורך הכרם והשדה הם. ועוד שאינם מחוסרים מלאכה אחרת לתשמישיהן אבל הנך אינן צורך לבית כי אם מעט ורוב בני אדם אינם מקפידין עליהם. ועוד שהם מחוסרין חיבור הטיט שאינם עומדים בטוב עד שיתחברו בטיט וגם לתשמישן לא יועילו אלא בחיבור הטיט על כן נסתפקנו אם יהיו נמכרות עמה אם לאו. מלבנות של חלונות. נראה לי בנקיטי בסיכי נמי מיבעיא ליה ואם תמצא לומר קאמר אם תמצא לומר מלבנות של פתחים כיון שהן עשויות להגין ומחברי בסיכי נמכרין אבל של חלונות לא נעשו אלא לנוי בעלמא הילכך לא מזדבני או דילמא כיון דמחברי מחברי. והא דקאמר הכא מחברי ולעיל אמר דנקיטי הא פרישנא דאם תמצא לומר קאמר ונקיטי בסיכי מחברי חשיב להו. הראב"ד ז"ל.
והרא"ם ז"ל פירש מלבנות של פתחים פירוש כגון פצימיו עשוין של עץ וקמיבעי ליה היכא דנקיטי בסיכי מאי כיון דקביע תמן מזדבני או דילמא כיון דלא מחברי בטינא לא מזדבני. עד כאן.
מלבנות של פתחים מהו. פירש רשב"ם דאפתח הבית קאי. ולא נראה דהא לא איירי הכא בבית. ונראה דאפתח דשומירה קאי. ולפי ספרים דגרסי במתניתין לא חיצת הקנים קודם ולא את השומירה ניחא דקאי אמכר שומירה דרישא דהא לקמן איירי בחיצת הקנים דאמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן לא חיצת הקנים בלבד אמרו. אבל לפי ספרים דגרסי במתניתין ולא את השומירה קודם ולא חיצת הקנים קשה דלא מצי לפרושי דקאי אולא את השומירה. ומצינן לפרושי דקאי שפיר אולא את השומירה דסיפא וקאי אהא דקתני בסיפא אבל נותן מתנה נותן את כולם ובעי מלבנות של פתחים מהו. מיהו יותר נראה לי דקאי אמכר את השומירה דרישא. תוספות הרא"ש ז"ל.
מלבנות של כרעי המטה. כמו מסגרות גבוהות על צידי המטה כדי שלא ישמטו הבגדים מעליהם פעמים שמחברין אותם עם ארוכות המטה ביתדות ופעמים מעמידין אותם בצידיה על סמיכות אחרות ואינם מטלטלות עם המטה ואותם שהם קבועות עמה לא מיבעיא לן דכגוף המטה הן כי מיבעיא לן באותן שאינן מטלטלות עמה כיון שאינן מטלטלות עמה אין נמכרות עמה לפי שישנה למטה זולתם ועוד שהמטה מטלטלת לפרקים לתקנה ואם יעמדו במקומן נמצא שהן כמטלטלי הבית ולא כצרכי המטה לפי שאדם יושב עליהם שלא בחשמיש המטה או דילמא כיון דלצורך המטה הרי הן כמו ארוכות המטה שנתפרקו זו מזו שהן נמכרות עמה. תיק"ו. הראב"ד ז"ל.
מלבנות של חלונות מהו. כלומר בדלא מחברי בטינא אלא דנקיט בסיכי כאידך דמלבנות של פתחים. והכי קא בעי אף על גב דלגבי פתחים לא ברירא לן הכא גבי חלונות מי נימא דודאי לנוי בעלמא הוא דעבידי כל דלא מחברי בטינא או דילמא כיון דמחברי מחברי והרי הן כמלבנות של פתחים. אלא דקשיא לן שאם לעשותן כמלבנות של פתחים קאמר מאי נפקא לן מינה דבין שתמצא לומר דוודאי לנוי עשוין ובין שתמצא לומר שהן בספק כמלבנות של פתחים כאן וכאן לא קנה מספק ובחזקת מוכר הן והוא מוציא מיד לוקח לא בראיה. ויש לומר דאיכא בין הא להא תרעומת דברים בלבד.
הא דאמרינן סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה לאו למימרא שיעכבו המצרים בקניית שדה וכרם שאלו אמר שדה בשדותי מכורין לך ולא מצר לו מצרים גם כן קנה וכן כתב רבינו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר. ותדע לך מדאמרינן במנחות בית בביתי אני מוכר לך ונפל אחד מהם מראשו נפול. ואמרינן נמי לעיל בין מצר ארעא דמינה פסיקא בין מצר ארעא דמינה פליגא אי אמר ליה אילין מצרנהא פלגא ואי לא אמר ליה אילין מצרנהא תשעה קבין אלמא אין המצרים מעכבין. אלא שהראב"ד ז"ל פירש שאם לא מצר לו מצרים יכול הוא לומר לא מכרתי אלא תשעה קבין. ואינו מחוור. עוד פירש הוא ז"ל דנפקא מינה לשדה שאינה מסויימת באותה בקעה ואם לא מצר לו מצרים באותה בקעה יכול לטעון שלא מכר לו באותה בקעה רק במקום אחר ואם מצר אף על פי שלא כתב לו ולא שיירית שוב אינו יכול לטעון שהמצרים מן התורה והא אתא לאשמועינן כן כתב הרב ז"ל. עוד נראה לי דנפקא מינה להיכא דקרי לשדה שדה ולבקעה נמי שדה ומצר לו המצרים החיצונים אף על גב דלא כתב ליה ולא שיירית קנה הכל משום דמצרים מן התורה ואם לא היו המצרים מן התורה אין לו אלא שדה אחת קטנה שבכולן לפי שיד בעל השטר על התחתונה ואפילו אם אמר ליה שדה שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורין לו ואין לומר דיד בעל השטר על התחתונה ונפקא מינה לגרעון הלוקח היכא דאמר ליה שדה שלי מכורה לך ואין לו אלא אותה שדה אי נמי יש לו ואמר ליה שדה זו ואילין מצרנהא ומצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר שאין לו אלא ארוך כנגד קצר או כנגד ראש תור וכן לכולהו אינך דאמרינן בריש פירקין כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה