ביאור:בבלי בבא בתרא דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פרק שלישי חזקת הבתים

משנה:

חזקת הבתים, והבורות, והשיחין, והמערות, והשובכות, והמרחצאות, ובית הבדין^[1], ובית השלחין ^[2], והעבדים, וכל שהוא עושה פירות תדיר - חזקתן שלש שנים מיום ליום ^[3].

שדה הבעל ^[4] - חזקתהּ שלש שנים, ואינן מיום ליום ^[5].

^[6] רבי ישמעאל אומר: שלשה חדשים בראשונה [עיין תוספות], שלשה באחרונה, ושנים עשר חדש באמצע - הרי י"ח חדש ^[7] [עיין תוספות ד"ה שהן י"ח חדש].

רבי עקיבא אומר: חדש בראשונה, וחדש באחרונה, וי"ב חדש באמצע - הרי י"ד חדש ^[8].

אמר רבי ישמעאל: במה דברים אמורים ^[9]? - בשדה לבן ^[10], אבל בשדה אילן ^[11]: כנס את תבואתו ^[12], ומסק את זיתיו, כנס את קייצו ^[13] - הרי אלו 'שלש שנים' ^[14].

גמרא:

אמר רבי יוחנן: שמעתי מהולכי אושא ^[15] שהיו אומרים: מנין לחזקה שלש שנים? משור המועד: מה שור המועד - כיון שנגח שלש נגיחות נפק ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד, הכי נמי: כיון דאכלה תלת שנין - נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח.

אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית לא מיחייב ^[16] - הכי נמי עד שנה רביעית לא קיימא ברשותיה ^[17]?

הכי? השתא: התם - מכי נגח שלש נגיחות הוי מועד

עמוד ב

ואידך ^[18] כי לא נגח - ^[19] מאי לשלם? הכא, כיון דאכלה תלת שני - קיימא לה ברשותיה.

אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה ^[20] תיהוי חזקה ^[21]!? אלמה תנן [פ"ג מ"ד]: 'כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה'? [עיין תוספות ד"ה אלא מעתה; ועו שאלה: מה בדבר טענה שהאדמה היתה הפקר, והוא קנאה מהפקר על ידי עבודתו?]

^[22] טעמא מאי ^[23] דאמרינן דלמא כדקאמר: השתא איהו לא טעין - אנן ליטעון ליה ^[24]?

מתקיף לה רב עוירא: אלא מעתה מחאה שלא בפניו ^[25] לא תיהוי מחאה דומיא דשור מועד: מה שור המועד - בפניו בעינן ^[26], אף הכא ^[27] נמי בפניו בעינן ^[28]!?

התם (שמות כא כט) [ואם שור נגח הוא מתמל שלשם] והועד בבעליו [והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת] כתיב ^[29]; הכא ^[30] - חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ^[31]^[32].

ולרבי מאיר ^[33], דאמר ^[34] 'ריחק נגיחותיו - חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן ^[35]" - ^[36] אכלה תלתא פירי בחד יומא כגון תאנה ^[37] - ליהוי חזקה!

^[38] דומיא דשור המועד: מה שור המועד בעידנא דאית ליה הא נגיחה ליתא להא נגיחה, הכא נמי: בעידנא דאיתא להאי פירא ליתא להאי פירא!

אכלה תלתא פרי <בתלתא יומי> [ביום אחד], כגון צלף ^[39] - ליהוי חזקה!?

התם פירא מיהא איתיה, ומגמר הוא דקא גמר ואזיל.

אכלה תלתא פירי בתלתין יומי, כגון אספסתא ^[40] - ליהוי חזקה!

היכי דמי? דקדיח ואכלה ^[41] דקדיח ואכלה - התם משמט הוא דקא שמיט ואכיל ^[42]

אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי ^[43], כגון אספסתא - ליהוי חזקה!

מאן 'הולכי אושא' ^[44]? - רבי ישמעאל ^[45].

לרבי ישמעאל - הכי נמי, דתנן: רבי ישמעאל אומר: במה דברים אמורים? - בשדה הלבן, אבל בשדה אילן: כנס את תבואתו, ומסק את זיתיו, וכנס את קייצו - הרי אלו שלש שנים.

לרבנן ^[46] - מאי ^[47]?

אמר רב יוסף: קרא כתיב (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום [והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה’]; שהרי נביא ^[48] עומד בעשר ^[49] ומזהיר על אחת עשרה ^[50]. [עיין תוספות ד"ה ודלמא: גירסא אחרת ופירוש אחר]

אמר ליה אביי: דלמא התם - עצה טובה קא משמע לן ^[51]?

הערות

^ Note:מה עושים בבית הבדין שלא בעונה שלאחר מסיק הזיתים? אולי כמו באמציה: בית הבדין שהוא גם ממחסן השמן, וצורכים ממנו כל השנה.
^ מתוך שהמעיין בתוכו, שמשקים אותה ממנו תדיר - עושה פירות תדיר
^ אם החזיק בה שלש שנים שלימות - אין צריך להביא שטר מכירה, ואם ערערו עליה בעלים הראשונים, וזה אומר "מכרת לי ואבד שטרי" - חזקתו מועלת לו, ואם לאו - אין חזקתו מועלת לו, לפי שכשאמרו 'שלש שנים לחזקה' - כל הראוי לצאת ממנה בשלש שנים אמרו
^ 'שדה בית הבעל' המסתפקת במי גשמים - אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה
^ ואינה צריכה מיום ליום
^ ומה היא חזקתה?
^ שלשה חדשים אחרונים של שנה ראשונה, ושלשה חדשים ראשונים של שנה אחרונה, ואמצעית שלימה: שיש הממהרים לזרוע לפני ראש השנה, וכיון שהחזיק בה סוף שנה ראשונה שלשה חדשים, ויש לו עדים שזרעה באותן שלשה חדשים, וכן בשלשה חדשים ראשונים של אחרונה - הרי זו חזקת שלש שנים רצופות, שאין לך אדם הרואה את חבירו שזורע את שדהו לאכול פרי העשוי לשנה ושותק
^ מפרש בגמרא במאי פליגי
^ שצריך י"ח חדש לשדה בית הבעל
^ שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד; לפיכך צריך שלש שנים
^ שפירותיה נלקטים לפרקים: ענבים בפרק אחד, וזיתים בפרק אחר, ותאנה בפרק אחר
^ יין של גפנים
^ תאנים ליקט וייבשן בה ועשה קציעות והכניסן לבית
^ הרי זו חזקה כאילו הן שלש שנים
^ שגלתה סנהדרין לאושא, כדאמרינן בראש השנה (דף לא.): עשר גליות גלתה סנהדרין כו': מיבנה לאושא, מאושא כו'
^ לשלם אלא חצי נזק
^ אף כאן: עד גמר שנה רביעית לא הויא חזקה
^ כלומר: ונגיחה רביעית דבעינן -
^ היינו משום דאי לא נגח לאחר שהוחזק
^ מפרש במתניתין (לקמן דף מא.): אמר לו: "מה אתה עושה בתוך שלי"? אמר לו "שלא אמר לי אדם דבר מעולם"! ולא אמר לו "אתה מכרת לי"
^ דהא אמרת שלש שנים מפקי ליה מרשות מוכר
^ ומשני:
^ שלש שנים מפקי לה מחזקת מרה קמא
^ זה אומר "לקחתיה ממך" וזה אומר "גזלתיה ממני" ואין אנו יודעין האמת עם מי - אתיא חזקת שלש שנים ומוקי לה ברשותיה, ואמרינן דלמא קושטא הוא דקאמר, אבל בלא טענה - מהיכן קנאה בשביל אכילת שלש שנים
^ אם מיחה המערער בתוך שלש שנים לפני עדים שלא בפני המחזיק, ואמר: "דעו שפלוני מחזיק בקרקע שלי בגזילה"
^ שמעידין ששורו נגחן, ובשלש פעמים שהעידו שלא בפניו אינו נעשה מועד
^ אף התראת עדות של מחאה
^ לא תיהוי עדות שלא בפניו, דמחאה דומיא דהעדאה היא: שהיא התראה לשמור שורו, ואף המחאה - התראה היא: להזהר בראיית זכותו ושטר מכירתו
^ כלומר: לא דמי: נהי דגמרינן שלש שנים משלש נגיחות: כי היכי דמפקי הני מחזקה [חזקת שור תם] הני נמי מפקי מחזקה [חזקת מרא קמא], אבל מחאה מהעדאה - לית לן למיגמר, דהתם - כיון דהעדאה לחייבו ממון על נגיחותיו היא באה, ולהעמיד שורו בחזקת מועד - בעינן 'בפני בעלים', שידעו לטעון ולהכחיש העדים ולהביא אחרים להזימן, אבל טעמא דמחאה: להתרות בו להיות זהיר בזכיותיו היא באה: שזה טוען שבגזילה היא בידו
^ אפילו שלא בפניו נמי איתה
^ ויאמרו זה לזה, והדבר בא לאזניו, ואינו יכול לומר "אילו שמעתי הייתי זהיר בראיית זכותי"
^ Note:ולמה לא נלמד משור המועד בבנין אב? – כי בנין אב מדה של י"ג מדות ללמוד דיני תורה, ולכולי עלמא שלש שנים אינה מן התורה!
^ כלומר: לרבי יהודה, דאמר בבבא קמא: 'איזהו מועד? - כל שהעידו בו שלשה ימים' איכא למימר הכא שלש שנים דומיא דשלשה ימים; אלא לרבי מאיר
^ התם
^ דאפילו נגח שלש פעמים ביום אחד הוי מועד מקל וחומר
^ הכא נמי:
^ כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה
^ ומשני:
^ פרי שלא ניכר בו היום ונגמר לסוף שלשה ימים
^ אספסתא = מין זרע הוא, לעשב בהמות; ולסוף שלשים יום הוא נגמר, ועוקרין אותו, וזורעין אחר במקומו, ובתוך שלשים יום גוזזין אותו שלש פעמים
^ גדל קצת
^ ואין זו אכילת כל הפרי
^ שעקרה בסוף כל חדש וזרע אחרת
^ דאמר רבי יוחנן לעיל להא מילתא משמייהו
^ לא פירש לי מהיכן אלא הכי גמירי שהוא היה באותו הזמן
^ דלית להו הא דרבי ישמעאל
^ מנא להו חזקה דשלש שנים
^ ירמיה
^ בשנה העשירית לצדקיהו
^ והיה כלוא בחצר המטרה כדכתיב בספר ירמיה, ושם נאמר לו: הנה חנמאל בן שלום וגו', וכתיב בההיא עניינא: שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וגו': היה מזהיר לוקחי שדות לכתוב שטרות ולהעמיד עדים בחתימתם, כי יגלו מן העיר בשנת אחת עשרה כשנלכדה העיר, ולא יחזיקו במקח שלש שנים, אלא [שנה] עשירית ואחת עשרה; אלמא בהני תרתי שנין לא הוי חזקה; מכאן לחזקה שאינה פחותה משלש שנים
^ כלומר: לעולם חזקה הויא בשנה אחת, ועצה טובה קא משמע לן: שיהא שטרו בידו מוכן לראיה, ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו

[1] Note:מה עושים בבית הבדין שלא בעונה שלאחר מסיק הזיתים? אולי כמו באמציה: בית הבדין שהוא גם ממחסן השמן, וצורכים ממנו כל השנה.

[2] מתוך שהמעיין בתוכו, שמשקים אותה ממנו תדיר - עושה פירות תדיר

[3] אם החזיק בה שלש שנים שלימות - אין צריך להביא שטר מכירה, ואם ערערו עליה בעלים הראשונים, וזה אומר "מכרת לי ואבד שטרי" - חזקתו מועלת לו, ואם לאו - אין חזקתו מועלת לו, לפי שכשאמרו 'שלש שנים לחזקה' - כל הראוי לצאת ממנה בשלש שנים אמרו

[4] 'שדה בית הבעל' המסתפקת במי גשמים - אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה

[5] ואינה צריכה מיום ליום

[6] ומה היא חזקתה?

[7] שלשה חדשים אחרונים של שנה ראשונה, ושלשה חדשים ראשונים של שנה אחרונה, ואמצעית שלימה: שיש הממהרים לזרוע לפני ראש השנה, וכיון שהחזיק בה סוף שנה ראשונה שלשה חדשים, ויש לו עדים שזרעה באותן שלשה חדשים, וכן בשלשה חדשים ראשונים של אחרונה - הרי זו חזקת שלש שנים רצופות, שאין לך אדם הרואה את חבירו שזורע את שדהו לאכול פרי העשוי לשנה ושותק

[8] מפרש בגמרא במאי פליגי

[9] שצריך י"ח חדש לשדה בית הבעל

[10] שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד; לפיכך צריך שלש שנים

[11] שפירותיה נלקטים לפרקים: ענבים בפרק אחד, וזיתים בפרק אחר, ותאנה בפרק אחר

[12] יין של גפנים

[13] תאנים ליקט וייבשן בה ועשה קציעות והכניסן לבית

[14] הרי זו חזקה כאילו הן שלש שנים

[15] שגלתה סנהדרין לאושא, כדאמרינן בראש השנה (דף לא.): עשר גליות גלתה סנהדרין כו': מיבנה לאושא, מאושא כו'

[16] לשלם אלא חצי נזק

[17] אף כאן: עד גמר שנה רביעית לא הויא חזקה

[18] כלומר: ונגיחה רביעית דבעינן -

[19] היינו משום דאי לא נגח לאחר שהוחזק

[20] מפרש במתניתין (לקמן דף מא.): אמר לו: "מה אתה עושה בתוך שלי"? אמר לו "שלא אמר לי אדם דבר מעולם"! ולא אמר לו "אתה מכרת לי"

[21] דהא אמרת שלש שנים מפקי ליה מרשות מוכר

[22] ומשני:

[23] שלש שנים מפקי לה מחזקת מרה קמא

[24] זה אומר "לקחתיה ממך" וזה אומר "גזלתיה ממני" ואין אנו יודעין האמת עם מי - אתיא חזקת שלש שנים ומוקי לה ברשותיה, ואמרינן דלמא קושטא הוא דקאמר, אבל בלא טענה - מהיכן קנאה בשביל אכילת שלש שנים

[25] אם מיחה המערער בתוך שלש שנים לפני עדים שלא בפני המחזיק, ואמר: "דעו שפלוני מחזיק בקרקע שלי בגזילה"

[26] שמעידין ששורו נגחן, ובשלש פעמים שהעידו שלא בפניו אינו נעשה מועד

[27] אף התראת עדות של מחאה

[28] לא תיהוי עדות שלא בפניו, דמחאה דומיא דהעדאה היא: שהיא התראה לשמור שורו, ואף המחאה - התראה היא: להזהר בראיית זכותו ושטר מכירתו

[29] כלומר: לא דמי: נהי דגמרינן שלש שנים משלש נגיחות: כי היכי דמפקי הני מחזקה [חזקת שור תם] הני נמי מפקי מחזקה [חזקת מרא קמא], אבל מחאה מהעדאה - לית לן למיגמר, דהתם - כיון דהעדאה לחייבו ממון על נגיחותיו היא באה, ולהעמיד שורו בחזקת מועד - בעינן 'בפני בעלים', שידעו לטעון ולהכחיש העדים ולהביא אחרים להזימן, אבל טעמא דמחאה: להתרות בו להיות זהיר בזכיותיו היא באה: שזה טוען שבגזילה היא בידו

[30] אפילו שלא בפניו נמי איתה

[31] ויאמרו זה לזה, והדבר בא לאזניו, ואינו יכול לומר "אילו שמעתי הייתי זהיר בראיית זכותי"

[32] Note:ולמה לא נלמד משור המועד בבנין אב? – כי בנין אב מדה של י"ג מדות ללמוד דיני תורה, ולכולי עלמא שלש שנים אינה מן התורה!

[33] כלומר: לרבי יהודה, דאמר בבבא קמא: 'איזהו מועד? - כל שהעידו בו שלשה ימים' איכא למימר הכא שלש שנים דומיא דשלשה ימים; אלא לרבי מאיר

[34] התם

[35] דאפילו נגח שלש פעמים ביום אחד הוי מועד מקל וחומר

[36] הכא נמי:

[37] כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה

[38] ומשני:

[39] פרי שלא ניכר בו היום ונגמר לסוף שלשה ימים

[40] אספסתא = מין זרע הוא, לעשב בהמות; ולסוף שלשים יום הוא נגמר, ועוקרין אותו, וזורעין אחר במקומו, ובתוך שלשים יום גוזזין אותו שלש פעמים

[41] גדל קצת

[42] ואין זו אכילת כל הפרי

[43] שעקרה בסוף כל חדש וזרע אחרת

[44] דאמר רבי יוחנן לעיל להא מילתא משמייהו

[45] לא פירש לי מהיכן אלא הכי גמירי שהוא היה באותו הזמן

[46] דלית להו הא דרבי ישמעאל

[47] מנא להו חזקה דשלש שנים

[48] ירמיה

[49] בשנה העשירית לצדקיהו

[50] והיה כלוא בחצר המטרה כדכתיב בספר ירמיה, ושם נאמר לו: הנה חנמאל בן שלום וגו', וכתיב בההיא עניינא: שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וגו': היה מזהיר לוקחי שדות לכתוב שטרות ולהעמיד עדים בחתימתם, כי יגלו מן העיר בשנת אחת עשרה כשנלכדה העיר, ולא יחזיקו במקח שלש שנים, אלא [שנה] עשירית ואחת עשרה; אלמא בהני תרתי שנין לא הוי חזקה; מכאן לחזקה שאינה פחותה משלש שנים

[51] כלומר: לעולם חזקה הויא בשנה אחת, ועצה טובה קא משמע לן: שיהא שטרו בידו מוכן לראיה, ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]