ביאור:בבלי שבת דף קיא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הכל ^[1] מודים

1. במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב ^[2], שנאמר (ויקרא ו י) לא תאפה חמץ [חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם] (ויקרא ב יא) [כל המנחה אשר תקריבו לה’] לא תעשה חמץ [כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה’] ^[3];

2. במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר (ויקרא כב כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות [לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו] - אם על כרות חייב ^[4], על נתוק לא כל שכן! אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב!

ואלא בזקן ^[5].

והאמר רבי יוחנן ^[6]: "הן הן ^[7] החזירוני לנערותי ^[8]"! ^[9]?

אלא באשה ^[10].

ולרבי יוחנן בן ברוקא, דאמר על שניהם הוא אומר (בראשית א כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו [ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ] מאי איכא למימר?

בזקינה; אי נמי בעקרה.

משנה:

החושש בשיניו - לא יגמע בהן את החומץ, אבל מטבל הוא כדרכו ^[11], ואם נתרפא – נתרפא;

החושש במתניו - לא יסוך יין וחומץ ^[12], אבל סך הוא את השמן - ולא שמן וורד ^[13];

בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן, שכן דרכן לסוך בחול ^[14].

רבי שמעון אומר: כל ישראל - בני מלכים הם.

גמרא:

רמי ליה רב אחא אריכא, דהוא רב אחא בר פפא, לרבי אבהו: תנן: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ' - למימרא דחומץ מעלי לשינים? והכתיב (משלי י כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]?

לא קשיא: הא בקיוהא דפרי ^[15] הא בחלא;

ואיבעית אימא: הא והא בחלא: הא דאיכא מכה, הא דליכא מכה: איכא מכה – מסי; ליכא מכה – מרפי ^[16].

לא יגמע בהן את החומץ:

והתניא [תוספתא תרומות פ"ט מ"יא [ליברמן]]: לא יגמע ופולט ^[17], אבל מגמע ובולע!?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - מגמע ופולט תנן.

רבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, כאן לפני טיבול כאן לאחר טיבול ^[18].

ונימא מדלפני טיבול שרי, לאחר טיבול נמי שרי ^[19] דשמעינן ליה לרבא דאית ליה 'הואיל', דאמר רבא ^[20] ליכא מידי ^[21] דבשבת שרי וביום הכפורים אסור; הואיל דבשבת שרי ^[22] - ביום הכפורים נמי שרי ^[23].

הדר ביה רבא מהך.

ממאי דמהך הדר ביה? דילמא מההיא הדר ביה ^[24]?

לא סלקא דעתא, דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים.

החושש במתניו [לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן - ולא שמן וורד]:

אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: הלכה כרבי שמעון.

למימרא דרב - כרבי שמעון סבירא ליה ^[25]?: והאמר רב שימי בר חייא משמיה דרב: 'האי מסוכרייא דנזייתא ^[26] -

עמוד ב

אסור להדוקיה ^[27] ביומא טבא ^[28]' ^[29]!?

בההיא - אפילו רבי שמעון מודה, דאביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

והאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כרבי יהודה ^[30], ורב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה כרבי שמעון, ורב חייא בר אבין מתני לה ^[31] בלא גברי ^[32]: רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון!

אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא ^[33] – ומנו? - רבי חייא בר אבין: הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה.

מאי 'הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה'?: אילימא הלכה כרבי שמעון דשרי ^[34], ולאו מטעמיה ^[35]: דאילו רבי שמעון סבר מסי ^[36] ורב סבר לא מסי - וסבר רב לא מסי? והא מדקתני בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד - מכלל דמסי ^[37]!?

אלא הלכה כרבי שמעון דשרי, ולאו מטעמיה: דאילו רבי שמעון סבר: אף על גבי דלא שכיח ^[38] שרי ^[39], ^[40] ורב סבר ^[41]: אי שכיח – אִין ^[42], ואי לא שכיח – לא, ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא.

הדרן עלך שמונה שרצים

שבת פרק חמשה עשר ואלו קשרים

משנה:

ואלו קשרים ^[43] שחייבין עליהן ^[44]: קשר הגמלין וקשר הספנין ^[45]; וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על היתרן ^[46].

רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו ^[47] - אין חייבין עליו ^[48].

גמרא:

מאי קשר הגמלין וקשר הספנין?: אילימא קטרא דקטרי בזממא ^[49] וקטרא דקטרי באיסטרידא ^[50], האי - קשר שאינו של קיימא הוא!?

אלא קיטרא דזממא גופיה [הקשר שבטבעת עצמה] ודאיסטרידא גופה [קשר שבטבעת הספינה].

רבי מאיר אומר כל קשר [שהוא יכול להתירו באחת מידיו ^[51] - אין חייבין עליו]:

בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא: עניבה ^[52] לרבי מאיר מהו?: טעמיה דרבי מאיר משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא, והא נמי יכול להתירו? או דילמא טעמא דרבי מאיר משום דלא מיהדק, והא מיהדק?

תיקו.

משנה:

יש לך קשרין שאין חייבין עליהן ^[53] כקשר הגמלין וכקשר הספנין ^[54]:

קושרת אשה מפתח חלוקה ^[55], וחוטי סבכה ^[56], ושל פסקיא ^[57], ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן ^[58] וקדירה של בשר ^[59].

רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה ^[60] בשביל שלא תצא.

גמרא:

הא גופא קשיא: אמרת יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין - חיובא הוא דליכא, הא איסורא איכא; והדר תני קושרת אשה מפתח חלוקה - אפילו לכתחילה!?

הכי קאמר: יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין, ומאי ניהו? -

הערות

^ אף על פי שנחלקו בבכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין, דהוי מטיל מום בבעל מום, ואיכא למאן דשרי להקיזו ולעשות בו מום
^ במחמץ מנחה אחר מחמץ, שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ
^ אפייה בכלל היתה, ולמה יצאת? - להקיש אליה: מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה וחייבין עליה בפני עצמה, כו', והכל מודים שאם לשה הראשון בחימוץ ובא השני וערכה בחימוץ והשלישי אפאה - כולם חייבין
^ שאינו נותקן לגמרי, אלא חותכן, ותלויין בכיס
^ שפסק מלידה
^ בפרק 'מי שאחזו' במסכת גיטין
^ הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש
^ לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי, לתשמיש
^ אלמא: זקן מוליד
^ שאינו מצווה בפריה ורביה, כדאמרינן ביבמות: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כב) - איש דרכו לכבש, ואין דרכה של אשה לכבש
^ מאכלו ופתו בחומץ
^ דאין אדם סך אותו אלא לרפואה
^ לפי שדמיו יקרין, ואינו מצוי, ומוכחא מילתא דלרפואה עביד
^ בלא מכה
^ יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים
^ צומת הבשר והשינים נרפים: רחוקין זה מזה; דשיילצי"ר, מתחלצות
^ דמוכח דלרפואה היא
^ לפני אכילה - מותר, שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום, והרואה אומר זהו טיבולו, ולאחר טיבול - אסור, הכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו
^ דאין לך שאסור למקצת השבת ומותר למקצתו
^ בפרק 'יום טוב' במסכת ביצה, דאמר גבי טבילה 'הואיל' בכי האי גוונא, דקתני התם דאין מטבילין כלים בשבת, ואדם טובל, ואמרינן: כלים מאי טעמא לא? - אמר רבא: מפני שנראה כמתקן כלי, אבל אדם נראה כמיקר; ואמרינן: תינח בשבת דשריא רחיצה, ביום הכיפורים דאסור רחיצה, והכל יודעין דטובל הוא ומתקן עצמו, מאי איכא למימר? הא איכא למיגזר אטו מתקן עור צבי!? ואמר רבא:
^ דאיסור שבת
^ והואיל ובשבת לא הוה למיסריה
^ ביום הכיפורים נמי לא גזור עליה
^ וסבר דביום הכפורים אסור לטבול, ולא אמרינן 'הואיל', וההיא איתמר ברישא
^ בקולי (נ"א בכולי) שבת סבירא ליה כרבי שמעון
^ בגד כורכין בברזא חבית של חרס, מפני שאין הנקב שוה
^ בנקב
^ משום סחיטה
^ ואף על גב דלא קא מכוין לסחוט - אלמא לא סבירא ליה כרבי שמעון בדבר שאין מתכוין
^ בדבר שאין מתכוין דאסור
^ לפלוגתא דרב ושמואל
^ בלא אמוראים האומרים משמם, אלא הם עצמם נחלקו בה
^ דלא תיקשי דרב אדרב
^ בשמן וורד
^ דאין הטעם כדבריו
^ ואפילו הכי שרי, דאין לך דמותר לזה ואסור לזה
^ אפילו לתנא קמא, דאי לאו דמסי - למאי איצטריך ליה
^ שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו, ודמיו יקרים, והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה
^ דכל ישראל בני מלכים הם
^ ורבי יהודה אוסר - דמוכחא מילתא
^ ורב נמי כרבי יהודה סבירא ליה
^ אלא במקומו - הוא דשרי, דשכיח דסכין שמן וורד, ולא מוכחא מילתא
^ המנוין באבות מלאכות
^ דקתני הקושר והמתיר
^ קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם, דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות; קשר הגמלין וקשר הספנין - בגמרא מפרש להו
^ כדילפינן ב'כלל גדול' (שבת עד ב) מציידי החלזון: שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות, כדי לקצרן או להרחיבן
^ דלא הדקיה
^ ואפילו עשאו לקיימא
^ מנקבין לנאקה בחוטמה, ונותנין בה טבעת של רצועה, וקושרין אותה, ועומדת שם לעולם; וכשרוצה לקושרה לבהמה - קושר רצועה ארוכה באותה טבעת, וקושרין בה; ופעמים שמתירה; קטרא דקטרי בזממא - זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת
^ גם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה, ואותו קשר מתקיים; וכשרוצה להעמידו - קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה, וכשרוצה להתיר - מתיר הרצועה ונוטלה; קטרא דקטרי באסטרידא - קשר רצועה הארוכה
^ דלא הדקיה
^ ומהדקה שפיר
^ חטאת
^ כמו שחייבין על קשר הגמלין, אלא פטור אבל אסור, ובגמרא מפרש הי נינהו
^ כמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן, וקושרים של ימין בכתף שמאל, ושל שמאל בכתף ימין, דכיון דכל יומא שרו ליה - לא דמי מידי לקשר של קיימא, ומותר לכתחילה
^ קוייפ"א [שבכה להחזקת השער]
^ אזור רחב, וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן, וקורין פינדור"ס [שרוכים שקושרים בהם חגורה]
^ של עור, שכופפין פיהם וקושרין
^ פעמים שקושרין בגד לפיה
^ חבל ברוחב הפתח

[1] אף על פי שנחלקו בבכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין, דהוי מטיל מום בבעל מום, ואיכא למאן דשרי להקיזו ולעשות בו מום

[2] במחמץ מנחה אחר מחמץ, שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ

[3] אפייה בכלל היתה, ולמה יצאת? - להקיש אליה: מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה וחייבין עליה בפני עצמה, כו', והכל מודים שאם לשה הראשון בחימוץ ובא השני וערכה בחימוץ והשלישי אפאה - כולם חייבין

[4] שאינו נותקן לגמרי, אלא חותכן, ותלויין בכיס

[5] שפסק מלידה

[6] בפרק 'מי שאחזו' במסכת גיטין

[7] הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש

[8] לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי, לתשמיש

[9] אלמא: זקן מוליד

[10] שאינו מצווה בפריה ורביה, כדאמרינן ביבמות: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כב) - איש דרכו לכבש, ואין דרכה של אשה לכבש

[11] מאכלו ופתו בחומץ

[12] דאין אדם סך אותו אלא לרפואה

[13] לפי שדמיו יקרין, ואינו מצוי, ומוכחא מילתא דלרפואה עביד

[14] בלא מכה

[15] יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים

[16] צומת הבשר והשינים נרפים: רחוקין זה מזה; דשיילצי"ר, מתחלצות

[17] דמוכח דלרפואה היא

[18] לפני אכילה - מותר, שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום, והרואה אומר זהו טיבולו, ולאחר טיבול - אסור, הכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו

[19] דאין לך שאסור למקצת השבת ומותר למקצתו

[20] בפרק 'יום טוב' במסכת ביצה, דאמר גבי טבילה 'הואיל' בכי האי גוונא, דקתני התם דאין מטבילין כלים בשבת, ואדם טובל, ואמרינן: כלים מאי טעמא לא? - אמר רבא: מפני שנראה כמתקן כלי, אבל אדם נראה כמיקר; ואמרינן: תינח בשבת דשריא רחיצה, ביום הכיפורים דאסור רחיצה, והכל יודעין דטובל הוא ומתקן עצמו, מאי איכא למימר? הא איכא למיגזר אטו מתקן עור צבי!? ואמר רבא:

[21] דאיסור שבת

[22] והואיל ובשבת לא הוה למיסריה

[23] ביום הכיפורים נמי לא גזור עליה

[24] וסבר דביום הכפורים אסור לטבול, ולא אמרינן 'הואיל', וההיא איתמר ברישא

[25] בקולי (נ"א בכולי) שבת סבירא ליה כרבי שמעון

[26] בגד כורכין בברזא חבית של חרס, מפני שאין הנקב שוה

[27] בנקב

[28] משום סחיטה

[29] ואף על גב דלא קא מכוין לסחוט - אלמא לא סבירא ליה כרבי שמעון בדבר שאין מתכוין

[30] בדבר שאין מתכוין דאסור

[31] לפלוגתא דרב ושמואל

[32] בלא אמוראים האומרים משמם, אלא הם עצמם נחלקו בה

[33] דלא תיקשי דרב אדרב

[34] בשמן וורד

[35] דאין הטעם כדבריו

[36] ואפילו הכי שרי, דאין לך דמותר לזה ואסור לזה

[37] אפילו לתנא קמא, דאי לאו דמסי - למאי איצטריך ליה

[38] שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו, ודמיו יקרים, והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה

[39] דכל ישראל בני מלכים הם

[40] ורבי יהודה אוסר - דמוכחא מילתא

[41] ורב נמי כרבי יהודה סבירא ליה

[42] אלא במקומו - הוא דשרי, דשכיח דסכין שמן וורד, ולא מוכחא מילתא

[43] המנוין באבות מלאכות

[44] דקתני הקושר והמתיר

[45] קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם, דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות; קשר הגמלין וקשר הספנין - בגמרא מפרש להו

[46] כדילפינן ב'כלל גדול' (שבת עד ב) מציידי החלזון: שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות, כדי לקצרן או להרחיבן

[47] דלא הדקיה

[48] ואפילו עשאו לקיימא

[49] מנקבין לנאקה בחוטמה, ונותנין בה טבעת של רצועה, וקושרין אותה, ועומדת שם לעולם; וכשרוצה לקושרה לבהמה - קושר רצועה ארוכה באותה טבעת, וקושרין בה; ופעמים שמתירה; קטרא דקטרי בזממא - זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת

[50] גם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה, ואותו קשר מתקיים; וכשרוצה להעמידו - קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה, וכשרוצה להתיר - מתיר הרצועה ונוטלה; קטרא דקטרי באסטרידא - קשר רצועה הארוכה

[51] דלא הדקיה

[52] ומהדקה שפיר

[53] חטאת

[54] כמו שחייבין על קשר הגמלין, אלא פטור אבל אסור, ובגמרא מפרש הי נינהו

[55] כמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן, וקושרים של ימין בכתף שמאל, ושל שמאל בכתף ימין, דכיון דכל יומא שרו ליה - לא דמי מידי לקשר של קיימא, ומותר לכתחילה

[56] קוייפ"א [שבכה להחזקת השער]

[57] אזור רחב, וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן, וקורין פינדור"ס [שרוכים שקושרים בהם חגורה]

[58] של עור, שכופפין פיהם וקושרין

[59] פעמים שקושרין בגד לפיה

[60] חבל ברוחב הפתח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]