ביאור:בבלי בבא בתרא דף קעו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר רב פפא: הלכתא: מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות: גובה מן היורשין - כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא [1].
[ברי"ף: שיעבוד דאורייתא]
הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין וכו':
בעא מיניה רבה בר נתן מרבי יוחנן: הוחזק כתב ידו בבית דין [2] – מאי [3]?
אמר ליה: אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין - אינו גובה אלא מנכסים בני חורין.
מתיב רמי בר חמא: [גיטין פ"ט מ"ג [ד] דף פו] 'שלשה גיטין פסולין [4], ואם נישאת - הולד כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים [5], יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - הרי אלו שלשה גיטין פסולין [6], ואם נישאת הולד כשר. רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר [7], וגובה מנכסים משועבדים [8]' [9]!
שאני התם דמשעת כתיבה הוא דשעבד נפשיה [10].
ערב היוצא לאחר חיתום שטרות וכו' [גובה מנכסים בני חורין]:
אמר רב: קודם חיתום שטרות - גובה מנכסים משועבדים; לאחר חיתום שטרות - גובה מנכסים בני חורין.
זמנין אמר רב 'אפילו קודם חיתום שטרות - אינו גובה אלא מנכסים בני חורין'; קשיא דרב אדרב?
לא קשיא: הא דכתב ביה 'פלוני ערב' [11], הא דכתב ביה 'ופלוני ערב' [12];
ורבי יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין, ואף על גב דכתב ביה 'ופלוני ערב'.
מתיב רבא: [תוספתא גיטין פ"ז מ"ז] 'עדים החתומין על שאילת שלום בגט - פסול' חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו; ואמר רבי אבהו: לדידי מיפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן: 'שאילו' פסול, 'ושאילו' כשר [13]; הכא נמי דכתב 'פלוני ערב';
אי הכי - היינו דרב!?
אימא 'וכן אמר רבי יוחנן'.
מעשה ובא לפני רבי ישמעאל וכו':
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אף על פי שקילס רבי ישמעאל את בן ננס - הלכה כמותו [14].
איבעיא להו: בחנוק מה לי אמר רבי ישמעאל [15]?
תא שמע דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: חלוק היה רבי ישמעאל אף בחנוק.
הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?
תא שמע דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: חלוק היה רבי ישמעאל אף בחנוק והלכה כמותו אף בחנוק.
אמר רב יהודה אמר שמואל: חנוק וקנו מידו – משתעבד;
מכלל דערב בעלמא לא בעי קנין, ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן:
ערב דבית דין - הוא דלא בעי קנין [16], הא בעלמא בעי קנין.
והלכתא: ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין [17], אחר מתן [18] מעות - בעי קנין [19]; ערב דבית דין - לא בעי קנין, דבההיא הנאה דמהימן ליה - גמר ומשעבד ליה [20].
הדרן עלך גט פשוט וסליקא לה מסכת בבא בתרא
הערות
[עריכה]- ^ לעיל פירשתי גביית מלוה מן היתומים, וגם בפרק 'שום היתומים' בערכין (דף כב:) 'אמר רבא: הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים כו'
- ^ לאחר זמן שמסר לו הלוה למלוה כתב ידו שהוא חייב לו ממון, ובא בבית דין, והודה בפניהם שהוא כתב ידו, וכתבו לו בית דין 'הנפק': הוא הנקרא 'אשרתא' ו'קיום השטר'
- ^ מי אמרינן הרי הוא מעתה כשטר שיש בו עדים, ויגבה ממשעבדי, דאחריות טעות סופר הוא: דכל שטר מלוה ומכירה שחותמים בו עדים - גובין ממשעבדי כאילו כתוב בהן אחריות? או דלמא קיום שטר אינו מועיל לשום שטר אלא להחזיקו בבית דין לכמות שהיה מקודם לכן: שאילו ימותו עדים או לוה - לא יוכל לטעון "שטר זה מזויף הוא", דב"ד קיימוהו, ויגבה בו המלוה, וגם זה לא יגבה אלא מבני חורין, ולהכי אהני בית דין: שלא יוכל לוה לומר "אין זה כתב ידי"
- ^ לינשא בו
- ^ אלא שנמסר לה בפני עדים, דעדי מסירה כרתי ליה בדיעבד
- ^ בגיטין מפרש 'הרי אלו' דרישא ו'הרי אלו' דסיפא - למעוטי מאי? והתם מפרשא כולה
- ^ לכתחלה דסבירא ליה עדי מסירה כרתי
- ^ כלומר: ואם שטר מלוה הוא אותו השטר הכתוב בכתב ידו, ואין בו עדים אלא שמסרו בפני עדים - גובה מנכסים משועבדים
- ^ והכי מפרש התם רבי יוחנן אליבא דרבי אלעזר בפרק [המביא תניינא] (גיטין כב:): שאפילו בשאר שטרות - גובה מנכסים משועבדים בעדי מסירה בלבד; אלמא: הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ומסרו בפני עדים - גובה ממשעבדי, וכל שכן הוחזק בבית דין
- ^ כשנכתב השטר - נכתב כדי למסרו בפני עדים: שיהו עדי מסירה במקום עדי חתימה; הלכך: כיון דלרבי אלעזר עדי מסירה כרתי - כאילו נחתמו בתוך השטר דמי; אבל אנו מיבעיא לן בהוציא כתב ידו בעלמא: ששמו של לוה חתום בו, שזה מסר לו במקום הודאה שלא יוכל לחזור ולכפור בו ולומר "פרעתי" כל זמן שחתימתו ביד מלוה, שלא נעשה השטר בלשון של שטר שעדים חתומים בו, ואחר זמן החזיקו בבית דין, וכשהלוהו - כמלוה על פה הויא, ותו לא מצו בית דין בקיומן לעשותו שטר שיש בו אחריות נכסים, שהרי לא לדעת כן נכתב מתחלה! כן נראה בעיני שמועה זו, וכן עיקר; ואית דגרסי 'משעת הכתובה' ולא ירדו לשיטת השמועה
- ^ הפסיק הענין, ודלמא לא אסהדי עדים אלא אשטרא דלעיל לחוד
- ^ וי"ו - מוסיף על ענין ראשון, ועל השטר ועל הערבות חתימי סהדי
- ^ שעל הכל העידו עדים
- ^ כרבי ישמעאל דגובה מנכסים בני חורין
- ^ דלמא משום צערא דחבריה שנחנק נמי גמר ומקנה? או דלמא מתכוין הוא להצילו מחניקה, ומצוָה הוא דקא עביד, ולאו מידי חסריה, ולא הוי ערב
- ^ דבההיא הנאה דקא מהימני ליה ב"ד גמר ומשעבד נפשיה
- ^ ואם כתב בתוך השטר לאחר חיתום שטרות - גובה מנכסים משועבדים
- ^ גירסת רשב"ם: שלא בשעת מתן מעות
- ^ ואפילו חתום בתוך השטר; ואי חתום לאחר חיתום - בעי קנין וגובה מבני חורין
- ^ ולא גרסינן 'הנך כולהו בעי קנין'