ביאור:בבלי בבא בתרא דף קסז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומשוי להו זוזי; מאי אמרת? שית מאה איסתירי ^[1] וזוזא? שית מאה זוזי וחד זוזא? יד בעל השטר על התחתונה ^[2]!

אמר אביי: האי מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא ^[3] - ^[4] לא לחוי בסוף מגילתא ^[5], דלמא משכח לה אחר וכתיב דמסיק ביה זוזי ^[6], ותנן [להלן פ"י מ"ט; דף קעה,ב] 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין' ^[7].

ההוא בזבינא ^[8] דאתא לקמיה דאביי, אמר ליה: "ניחזי לי מר חתימות ידיה, דכי אתו רבנן מחוו לי ^[9] - מעברנא להו בלא מכסא"! אחוי ליה בריש מגילתא; הוה קא נגיד ביה ^[10]; אמר ליה: כבר קדמוך רבנן!

אמר אביי: מתלת ועד עשר לא לכתוב בסוף שיטה, דלמא מזייף וכתב ^[11]; ואי איתרמי ליה ^[12] - ניהדריה לדבוריה תרין תלתא זימני: אי אפשר דלא מיתרמי ליה באמצע שיטה ^[13].

ההוא דהוה כתיב ביה 'תילתא בפרדיסא' ^[14] אזל מחקיה לגגיה דבי"ת ^[15] וכרעיה ושויה 'ופרדיסא' ^[16]; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי וי"ו?

כפתיה ואודי.

ההוא ^[17] דהוה כתב ביה 'מנת ראובן ושמעון אחי' ^[18] הוה להו אחא דשמיה 'אחי', אזל כתב ביה וי"ו ושויה 'ואחי'; אתא לקמיה דאביי; אמר ליה: מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וי"ו כולי האי?

כפתיה ואודי.

ההוא שטרא דהוה חתים עליה רבא ורב אחא בר אדא; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה "דין חתימות ידא דידי היא, מיהו קמיה דרב אחא בר אדא לא חתימי לי מעולם".

כפתיה ואודי.

אמר ליה: בשלמא דידי זייפת, אלא דרב אחא בר אדא, דרתית ידיה ^[19], היכי עבדת?

אמר אנחי ידאי אמצרא ^[20]; ואמרי לה: קם אזרנוקא ^[21] וכתב ^[22].

משנה:

כותבין גט לאיש ^[23] אע"פ שאין אשתו עמו ^[24], והשובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ^[25], ובלבד שיהא מכירן ^[26], והבעל נותן שכר ^[27];

עמוד ב

[המשך המשנה:] כותבין שטר ללוה ^[28] אע"פ שאין מלוה עמו, ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר; ^[29]

כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו, ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר;

אין כותבין שטרי אירוסין ^[30] ונשואין ^[31] אלא מדעת שניהם ^[32], והחתן נותן שכר;

אין כותבין שטר אריסות ^[33] וקבלנות ^[34] אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר;

אין כותבין שטרי בירורין ^[35] וכל מעשה בית דין ^[36] אלא מדעת שניהם ^[37], ושניהם נותנין שכר ^[38].

רשב"ג אומר: לשניהם ^[39] כותבין שנים, לזה לעצמו ולזה לעצמו.

גמרא:

מאי 'ובלבד שיהא מכירן'?

אמר רב יהודה אמר רב: ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט ^[40] ושם האשה בשובר ^[41].

יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא [אולי צ"ל ב"ר הונא: בר רב הונא] ורב הונא בר חיננא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקמיבעיא להו [על דברי רב]: 'שם האיש בגט' – אִין, שם האשה לא? 'שם האשה בשובר' – אִין, שם האיש לא? וליחוש דלמא כתב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך ^[42], וזמנין אזלא כתבה אשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה?

אמר להו אביי: הכי אמר רב: שם האיש בגט - והוא הדין לשם האשה; שם האשה בשובר - והוא הדין לשם האיש!

וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת, דלמא כתיב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך?

אמר להו רב אחא בר [אולי צ"ל ב"ר הונא, כלומר: בר רב הונא] הונא: הכי אמר רב: שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת - אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ^[43].

וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהיאך ^[44]?

אמר להו רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב: כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום - אין חוששין לו ^[45];

לא איתחזק מאי?

אמר אביי: דקרו ליה ועני.

רב זביד אמר: רמאה ברמאותיה זהיר ^[46].

ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא; ^[47] אתיא לקמיה ההיא איתתא ^[48], אמרה ליה: "לאו אנא הואי ^[49]".

אמר: אנא נמי אמרי להו ^[50] 'לאו איהי היא ^[51]', ואמרו לי "מיקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא ^[52]" ^[53]!

אמר אביי: אף על גב דאמור רבנן

הערות

^ סלעים
^ ולית ליה אלא איסתרי, דאינון כל אסתירא - פלגא דזוזא; כך פירש רבנו חננאל; ונראה לי דזוזי יקבל, דאסתירי הוו סלעים, ויש בכל אחד ארבעה דינרין; אבל 'אסתירא' - פשיטי אינהו, ודאי הוו פלגא דזוזא דהיינו סלע מדינה, כדאמרינן בבבא קמא (דף לז.) גבי התוקע לחבירו, בעובדא דחנן בישא
^ אדם שצריך לכתוב חתימת ידו על קלף ולהשליך לבית דין כדי שיכירו בית דין חתימתו, כי ההיא דאמרינן בכתובות בפרק 'האשה שנתארמלה' (דף כא.), כגון ראובן ושמעון שהיו חתומין בשטר, ומת שמעון ואין מי שיכיר חתימת שמעון אלא ראובן ואחד מן השוק, ואמרינן התם שיכתוב ראובן כתב ידו וישליכהו לבית דין, ובית דין מקיימין חתימת ידי ראובן הכתוב בשטר מכתב ידו שהשליך בבית דין, ואין צריך ראובן להעיד על כתב ידו שבשטר "זה כתב ידי", ובאין ראובן ואחד מן השוק ומעידין על חתימת שמעון
^ כשיחתום ראובן להשליך לבית דין
^ לא יחתום בסוף הקלף אלא בתחלתו, שלא יהא חָלָק מלמעלה
^ שמא ימצאנו אדם רע ויכתוב בחָלָק שלמעלה מחתימתו "אני החתום לויתי מפלוני כך וכך ממון"
^ והיינו חתימת ידו, כדתנן (גיטין דף עא:): 'כתב סופר ועד – כשר'; ואמר רבי ירמיה: 'חתם סופר שנינו'
^ מוכס וישראל היה
^ ותשלח כתב ידך למחול המכס אמחול להן
^ מושך בקלף כדי שיחתום אביי מלמטה
^ דמזייף וכתב ל'תלת' – 'תלתין', ול'ארבע' – 'ארבעין', ול'חמש' - 'חמשין'; וכן עד עשר: יכתוב ל'עשר' – 'עשרין'; אבל 'אחד עשר' אינו יכול לזיופי, דצריך למכתב 'אחד ועשרים', וכי כתב בין אחד עשר וי"ו - נראה דחוק, ומינכר
^ ארבע או חמש בסוף שיטה
^ ליהדר ולדכריה להאי סכומא עד דמיתרמי ליה באמצע שיטה, דאפילו אם יזייף וכתב - אין למדין אלא מן התחתון, כדקתני מתניתין
^ כך היה כתוב בשטר: "זבינית לפלוני בגינתא דאית לי תילתא בפרדיסא"
^ מכאן ומכאן
^ ואמר ליה: "מכרת לי תילתא דגינתא וכל הפרדס כולו, והא שטרא"
^ שטרא
^ דאית להו באתרא פלונית מנת חלק קרקע שיש לשני האחין, והוו להון אחא אחרינא ששמו 'אחי' והוה ליה מנתא בהדייהו, ואזל הלוקח ושדא ביה וי"ו ושוייה 'ואחי' וטען דמנתא דתלתא זבינית
^ ידיו רותתות, ואותיות חתימתו פורחות
^ על חבל הנטוי משפת הנהר אל שפתו שניה והעוברים גשר קצר נשענים בו ועוברים והוא נע ונד כל שעה
^ סגויזצ"א בלע"ז, שבו דולין מים מן הבור
^ עלה עליה וחתם, וכל גופו נע ונד וידיו רותתות
^ וחותמין לו, והוא יגרש בו את אשתו כשירצה
^ בשעה שנותנין לו הגט כתוב וחתום, דהא לא בעינן דעתה, שהרי היא מתגרשת בעל כרחה
^ דלדידה חוב הוא, ולבעלה הוי זכות, וזכין לאדם שלא בפניו, והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה
^ בגמרא מפרש לה
^ שכר הגט; טעמא מפרש בגמרא, ושכר השובר - דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתא
^ להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות
^ בגמרא פריך: פשיטא דהלוה נותן שכר, שהרי כל הנאה שלו!
^ מפרש ב'אלו מגלחין' (מועד קטן דף יח) שטרי פסיקתא, כדרב גידל: כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'
^ כתובה
^ אבי חתן ואבי כלה
^ מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע
^ חכירות כך וכך כורין לשנה
^ בגמרא מפרש
^ כגון אדרכתא
^ דמודעינן ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב
^ בשטרי בירורין, ובגמרא מפרש פלוגתייהו
^ העדים כותבין שני שטרות
^ הסופר והעדים צריכין שיכירו שזהו שמו, דאיכא למיחש אין גט זה אלא לאיש אחר, ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה, כדתנן (כתובות דף פט.) 'הוציאה גט ואין עמה כתובה - גובה כתובתה'
^ שלא תרמה ליתנו לאיש שגרש אשתו, ותפסיד כתובתה על ידה
^ ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין
^ דליכא למיחש תו מידי
^ לתנא דמתניתין, דבעי מכירין - למה כותבין שום גט לשום אדם אף על פי שאנו מכירין שמו? והלא שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן, והיה שמו 'ראובן בן יעקב', ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן 'ראובן' לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני
^ דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה, פן יוודע הדבר
^ ידע ויזהר לענות; הלכך אין תקנה עד דליתחזק
^ לאחר זמן
^ לתבוע כתובה
^ אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה, ושמא אשה אחרת ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי, אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין
^ לסהדי החתומים עמי על השובר
^ שאינך אותה האשה שחתמנו על שוברה והדין עמה
^ הזקינה וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה
^ והם השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה, והדין עמהם, וכבר התקבלת כתובתך

[1] סלעים

[2] ולית ליה אלא איסתרי, דאינון כל אסתירא - פלגא דזוזא; כך פירש רבנו חננאל; ונראה לי דזוזי יקבל, דאסתירי הוו סלעים, ויש בכל אחד ארבעה דינרין; אבל 'אסתירא' - פשיטי אינהו, ודאי הוו פלגא דזוזא דהיינו סלע מדינה, כדאמרינן בבבא קמא (דף לז.) גבי התוקע לחבירו, בעובדא דחנן בישא

[3] אדם שצריך לכתוב חתימת ידו על קלף ולהשליך לבית דין כדי שיכירו בית דין חתימתו, כי ההיא דאמרינן בכתובות בפרק 'האשה שנתארמלה' (דף כא.), כגון ראובן ושמעון שהיו חתומין בשטר, ומת שמעון ואין מי שיכיר חתימת שמעון אלא ראובן ואחד מן השוק, ואמרינן התם שיכתוב ראובן כתב ידו וישליכהו לבית דין, ובית דין מקיימין חתימת ידי ראובן הכתוב בשטר מכתב ידו שהשליך בבית דין, ואין צריך ראובן להעיד על כתב ידו שבשטר "זה כתב ידי", ובאין ראובן ואחד מן השוק ומעידין על חתימת שמעון

[4] כשיחתום ראובן להשליך לבית דין

[5] לא יחתום בסוף הקלף אלא בתחלתו, שלא יהא חָלָק מלמעלה

[6] שמא ימצאנו אדם רע ויכתוב בחָלָק שלמעלה מחתימתו "אני החתום לויתי מפלוני כך וכך ממון"

[7] והיינו חתימת ידו, כדתנן (גיטין דף עא:): 'כתב סופר ועד – כשר'; ואמר רבי ירמיה: 'חתם סופר שנינו'

[8] מוכס וישראל היה

[9] ותשלח כתב ידך למחול המכס אמחול להן

[10] מושך בקלף כדי שיחתום אביי מלמטה

[11] דמזייף וכתב ל'תלת' – 'תלתין', ול'ארבע' – 'ארבעין', ול'חמש' - 'חמשין'; וכן עד עשר: יכתוב ל'עשר' – 'עשרין'; אבל 'אחד עשר' אינו יכול לזיופי, דצריך למכתב 'אחד ועשרים', וכי כתב בין אחד עשר וי"ו - נראה דחוק, ומינכר

[12] ארבע או חמש בסוף שיטה

[13] ליהדר ולדכריה להאי סכומא עד דמיתרמי ליה באמצע שיטה, דאפילו אם יזייף וכתב - אין למדין אלא מן התחתון, כדקתני מתניתין

[14] כך היה כתוב בשטר: "זבינית לפלוני בגינתא דאית לי תילתא בפרדיסא"

[15] מכאן ומכאן

[16] ואמר ליה: "מכרת לי תילתא דגינתא וכל הפרדס כולו, והא שטרא"

[17] שטרא

[18] דאית להו באתרא פלונית מנת חלק קרקע שיש לשני האחין, והוו להון אחא אחרינא ששמו 'אחי' והוה ליה מנתא בהדייהו, ואזל הלוקח ושדא ביה וי"ו ושוייה 'ואחי' וטען דמנתא דתלתא זבינית

[19] ידיו רותתות, ואותיות חתימתו פורחות

[20] על חבל הנטוי משפת הנהר אל שפתו שניה והעוברים גשר קצר נשענים בו ועוברים והוא נע ונד כל שעה

[21] סגויזצ"א בלע"ז, שבו דולין מים מן הבור

[22] עלה עליה וחתם, וכל גופו נע ונד וידיו רותתות

[23] וחותמין לו, והוא יגרש בו את אשתו כשירצה

[24] בשעה שנותנין לו הגט כתוב וחתום, דהא לא בעינן דעתה, שהרי היא מתגרשת בעל כרחה

[25] דלדידה חוב הוא, ולבעלה הוי זכות, וזכין לאדם שלא בפניו, והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה

[26] בגמרא מפרש לה

[27] שכר הגט; טעמא מפרש בגמרא, ושכר השובר - דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתא

[28] להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות

[29] בגמרא פריך: פשיטא דהלוה נותן שכר, שהרי כל הנאה שלו!

[30] מפרש ב'אלו מגלחין' (מועד קטן דף יח) שטרי פסיקתא, כדרב גידל: כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'

[31] כתובה

[32] אבי חתן ואבי כלה

[33] מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע

[34] חכירות כך וכך כורין לשנה

[35] בגמרא מפרש

[36] כגון אדרכתא

[37] דמודעינן ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב

[38] בשטרי בירורין, ובגמרא מפרש פלוגתייהו

[39] העדים כותבין שני שטרות

[40] הסופר והעדים צריכין שיכירו שזהו שמו, דאיכא למיחש אין גט זה אלא לאיש אחר, ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה, כדתנן (כתובות דף פט.) 'הוציאה גט ואין עמה כתובה - גובה כתובתה'

[41] שלא תרמה ליתנו לאיש שגרש אשתו, ותפסיד כתובתה על ידה

[42] ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין

[43] דליכא למיחש תו מידי

[44] לתנא דמתניתין, דבעי מכירין - למה כותבין שום גט לשום אדם אף על פי שאנו מכירין שמו? והלא שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן, והיה שמו 'ראובן בן יעקב', ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן 'ראובן' לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני

[45] דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה, פן יוודע הדבר

[46] ידע ויזהר לענות; הלכך אין תקנה עד דליתחזק

[47] לאחר זמן

[48] לתבוע כתובה

[49] אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה, ושמא אשה אחרת ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי, אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין

[50] לסהדי החתומים עמי על השובר

[51] שאינך אותה האשה שחתמנו על שוברה והדין עמה

[52] הזקינה וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה

[53] והם השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה, והדין עמהם, וכבר התקבלת כתובתך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]