ביאור:בבלי בבא בתרא דף קסג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הן ואוירן ^[1] או דלמא הן ולא אוירן?

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דהן ואוירן, דאי סלקא דעתך הן ולא אוירן - שיטה אחת בלא אוירה למאי חזיא ^[2]? אלא שמע מינה הן ואוירן!

- שמע מינה.

רבי שבתי אמר משמיה דחזקיה: שני שיטין שאמרו - בכתב ידי עדים ולא כתב ידי סופר ^[3]; מאי טעמא? דכל המזייף - לאו לגבי ספרא אזיל [ומזייף] ^[4].

וכמה?

אמר רב יצחק בן אלעזר: כגון 'לך' 'לך', זה על גבי זה ^[5]; אלמא קסבר שני שיטין וארבעה אוירין ^[6];

רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר: כגון למ"ד מלמעלה וכ"ף מלמטה; אלמא קסבר שני שיטין ושלשה אוירין ^[7];

רבי אבהו אמר: כגון 'ברוך בן לוי' בשיטה אחת ^[8]; קא סבר שיטה אחת ושני אוירין;

אמר רב: לא שנו אלא בין עדים לכתב ^[9], אבל ^[10] בין עדים לאשרתא ^[11]- אפילו טובא נמי ^[12] כשר ^[13].

מאי שנא בין עדים לכתב דלמא מזייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי - בין עדים לאשרתא נמי מזייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי?!

^[14] דמטייט ליה ^[15].

אי הכי בין עדים לשטר נמי מטייט ליה?!

אמרי: סהדי - אטיוטא הוא דחתימי.

בין 'עדים' לאשרתא נמי ^[16], אמרי 'בי דינא אטיוטא הוא דחתימי'!

^[17] בי דינא אטיוטא לא חתימי ^[18].

וליחוש דלמא גייז ליה לעילא ^[19], ומחיק ליה לטיוטא, וכתב מאי דבעי ומחתים סהדי ^[20], ואמר רב 'שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר' ^[21]!?

עמוד ב

הניחא לרב כהנא דמתני לה ^[22] משמיה דשמואל – שפיר ^[23], אלא לרב טביומי דמתני לה משמיה דרב - מאי איכא למימר ^[24]?

^[25] קסבר ^[26]: כל כי האי גוונא - אין מקיימין אותו מן האשרתא שבו אלא מן העדים שבו ^[27];

ורבי יוחנן אמר: לא שנו ^[28] אלא בין העדים לכתב ^[29], אבל בין עדים לאשרתא - אפילו שיטה אחת פסול ^[30].

מאי שנא בין עדים לאשרתא - דלמא גייז לעילאי וכתב הוא ועדיו ^[31] בשיטה אחת, וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר - אי הכי בין עדים לכתב נמי: דלמא גייז ליה לעילאי, וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי ^[32]!?

^[33] קא סבר ^[34]: שטר הבא ^[35] הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת ^[36] - פסול ^[37].

וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי?

^[38] קסבר כל כי האי גוונא ^[39] - אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה ^[40].

גופא אמר רב: שטר הבא הוא ועדיו על המחק – כשר;

הערות

^ שיעור כתיבת השיטין ואויר חָלָק בינתים נפסל, אבל פחות מיכן אינו נפסל
^ והלא ניכר הזיוף: לפי שצריך לכתוב אותיות דקות יותר משאר אותיות השטר כדי לתת חָלָק בין שיטה לשיטה, ואם יכתוב כתיבה גסה גם עתה - ניכר הזיוף שאין חָלָק בינתים כשאר שיטות שבשטר
^ בשיעור כתב ידי עדים שהוא יותר מכדי שיעור ידי סופר
^ אולי לא יאבה לו [הסופר] ולא ישמע אליו לאורועי נפשיה; אלא עושה [המזייף]בצינעא בתוך ביתו, ואינו יודע לכוין ידו בכתיבה דקה כמו הסופר
^ לא אתא לאיפלוגי אדחזקיה אלא ודאי בכתב ידי עדים משערין כתיבת שני השיטין חלק, ועדיין צריך אויר בין שיטה לשיטה מלבד עובי הכתיבה כדי שאם יהיו שני 'לך' בשני השיטין - זה בעליונה וזה בתחתונה - צריך שלא יגע משך גובה הלמ"ד של 'לך' התחתון להגיע בך' של 'לך' העליון, דהא זימנין דמינהדזין בהדי הדדי ך' דשיטה עליונה ולמ"ד דשיטה תחתונה
^ שני אוירות בין שני השיטין משום כ' דעליונה ולמ"ד דתחתונה, ואויר למעלה משיטה עליונה בשביל גובה למ"ד של 'לך' העליון, ואויר למטה מן השניה בשביל 'לך' התחתון; ו'לך' 'לך' זה על גב זה - לאו דוקא שתהא למ"ד כנגד למ"ד וך' כנגד ך', אלא כדפרישית: שזה למעלה בעליונה וזה למטה בתחתונה
^ דבין שני השיטין די לנו באויר אחד: שיכול לאמן את ידו להרחיק ראש הלמ"ד דתחתונה מכנגד רגל כ' העליונה
^ שני אוירין איכא הכא: אחד למעלה בשביל למ"ד ד'לוי' וחד למטה בשביל ך' דברוך
^ שני שיטין דפסול אלא אם כן הרחיק בין העדים לשטר
^ אם הוא
^ בין העדים לקיום הנקרא 'אשרתא' - על שם 'ואישרנוהו וקיימנוהו' הכתוב בו - כגון שטר שכתב בו הנפק, דהיינו אשרתא
^ אפילו הרחיק יותר משני שיטין
^ כדמסיק ואזיל: במטשטשו בדיו; וסתם בית דין אטיוטא לא חתימי, אלא אעיקרו של שטר
^ ומשני:
^ כלומר: מלכלכו בדיו ואין יכול לכתוב בו שום זיוף, אבל אם בא הנפק לפנינו ויש בו שני שיטין חָלָק בלא טיאוט - פסול הוא, שלא נעשה כתיקון חכמים
^ ולא אעיקר של שטר, כדאמרינן בגיטין (דף פז.): חיישינן שמא אשאילת שלום שכתב בשטר חתמו, ולא אעיקרו של שטר - הכא נמי כך מעידין בפנינו: אטייט בדיו ונמחק כדי שלא יחשדו בבעל השטר
^ ומשני:
^ אין דרכן לחתום; אבל עדים - הכל מצויין לחתום ואפילו עמי הארץ, ואתי למיחתם אטיוטא
^ לשטר העליון לגמרי
^ וכתב הוא והלוואתו ועדיו מזוייפין על המחק
^ דמה לי אם חתמו עדים על קלף חלק או על הקלף שחור? הואיל ואנו מכירין חתימת ידיהן, וגם העליון לא נמחק אלא פעם אחת, כמו מקום שהעדים חותמין בו, וגבי אשרתא - אף על פי שאין אנו מכירין ידי עדים שלמעלה שעל המחק - נסמך על אשרתא שאחריו שמתקיימת עדותן, והלכך יכול למחוק הטיוטא ולזייף עדים
^ להא ד'הוא ועדיו על המחק'
^ איכא למימר דלרב הוי פסול, ולא תקשה לרב
^ והך קשיא - בכל השטרות שיש בהו הנפק יכול להקשות, ואפילו היכא דליכא שני שיטין חָלָק בין עדים לשטר אשרתא, שהרי יכול לזייף כל שטר העליון עם העדים ולכתוב ולחתום על המחק מה שירצה
^ ומשנינן:
^ רב
^ כלומר: כל שטר שיש בו הנפק, והוא ועדיו על המחק - לא סמכינן אאשרתא, ולא תתקיים אלא בהכרת ידי עדים הכתובים על המחק; והלכך: הרחיק שני שיטין את האשרתא מן העדים מלמעלה וטייטו – כשר, וסמכינן אאשרתא, דהא לא כתיבי הוא ועדיו על המחק דנימא כי האי גוונא 'אין מקיימין', ובית דין אטיוטא לא חתימי אלא אעיקר השטר, הלכך כשר השטר והאשרתא
^ 'הרחיק את העדים כשיעור שני שיטין פסול'
^ אלא בין העדים לשטר
^ ואף על גב דמטייט! ומפרש טעמא דרבי יוחנן: דקסבר שטר שכתוב כולו בשיטה אחת וגם העדים חתומין באותה שיטה – כשר, ויכול לחתוך את העליון ויכתוב שטר ועדים פסולים באותה שיטה, ואנו נסמוך אאשרתא לקיימן; ואם השטר כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת – פסול; ונראה בעיני טעמו של דבר 'הוא ועדיו בשיטה אחת כשר' - דלא פלוג רבנן בין שטר גדול לשטר קטן: שיהא קטן פסול יותר מן הגדול, אבל אם כולו בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת – פסול, והיינו טעמא: דאמרינן לעיל 'הרחיק שיטה אחת חלק בין שטר לעדים – כשר' וטעמא כדמסקינן: אין למדין משיטה אחרונה, ואם אתה אומר 'כשר היכא דהשטר בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת' - איכא למיחש דגייז ליה לעילאי וכתב בההיא שיטה חָלָק מאי דבעי וחתמי סהדי
^ השטר והעדים
^ היינו הך פירכא דגייז ליה לעילאי וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי, והכי פריך: וניחוש ודלמא הך חָלָק שהיתה בין שטר לעדים - זייף בה וחתך את השטר מלמעלה, ודלמא כתיב בההיא שיטה חלקה שהכשרנו בין השטר לעדים כל מאי דבעי, וחתים נמי סהדי בההיא שיטה, ונמצא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכשר, והעדים שלמטה של שיטה ההיא אומר "הוספתים על הראשונים לפרסם את הדבר יותר"!
^ ומשני:
^ רבי יוחנן
^ לפנינו
^ תחתיה
^ כדפרישית טעמא: משום דאין למדין משיטה אחרונה, כדאמרינן לעיל
^ ומשני:
^ כלומר: כשיוציא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ויש בה עוד תחת אותה שיטה עדים אחרים
^ אין מקיימין אותו אלא מן העדים החתומים עמו בשיטה אחת

[1] שיעור כתיבת השיטין ואויר חָלָק בינתים נפסל, אבל פחות מיכן אינו נפסל

[2] והלא ניכר הזיוף: לפי שצריך לכתוב אותיות דקות יותר משאר אותיות השטר כדי לתת חָלָק בין שיטה לשיטה, ואם יכתוב כתיבה גסה גם עתה - ניכר הזיוף שאין חָלָק בינתים כשאר שיטות שבשטר

[3] בשיעור כתב ידי עדים שהוא יותר מכדי שיעור ידי סופר

[4] אולי לא יאבה לו [הסופר] ולא ישמע אליו לאורועי נפשיה; אלא עושה [המזייף]בצינעא בתוך ביתו, ואינו יודע לכוין ידו בכתיבה דקה כמו הסופר

[5] לא אתא לאיפלוגי אדחזקיה אלא ודאי בכתב ידי עדים משערין כתיבת שני השיטין חלק, ועדיין צריך אויר בין שיטה לשיטה מלבד עובי הכתיבה כדי שאם יהיו שני 'לך' בשני השיטין - זה בעליונה וזה בתחתונה - צריך שלא יגע משך גובה הלמ"ד של 'לך' התחתון להגיע בך' של 'לך' העליון, דהא זימנין דמינהדזין בהדי הדדי ך' דשיטה עליונה ולמ"ד דשיטה תחתונה

[6] שני אוירות בין שני השיטין משום כ' דעליונה ולמ"ד דתחתונה, ואויר למעלה משיטה עליונה בשביל גובה למ"ד של 'לך' העליון, ואויר למטה מן השניה בשביל 'לך' התחתון; ו'לך' 'לך' זה על גב זה - לאו דוקא שתהא למ"ד כנגד למ"ד וך' כנגד ך', אלא כדפרישית: שזה למעלה בעליונה וזה למטה בתחתונה

[7] דבין שני השיטין די לנו באויר אחד: שיכול לאמן את ידו להרחיק ראש הלמ"ד דתחתונה מכנגד רגל כ' העליונה

[8] שני אוירין איכא הכא: אחד למעלה בשביל למ"ד ד'לוי' וחד למטה בשביל ך' דברוך

[9] שני שיטין דפסול אלא אם כן הרחיק בין העדים לשטר

[10] אם הוא

[11] בין העדים לקיום הנקרא 'אשרתא' - על שם 'ואישרנוהו וקיימנוהו' הכתוב בו - כגון שטר שכתב בו הנפק, דהיינו אשרתא

[12] אפילו הרחיק יותר משני שיטין

[13] כדמסיק ואזיל: במטשטשו בדיו; וסתם בית דין אטיוטא לא חתימי, אלא אעיקרו של שטר

[14] ומשני:

[15] כלומר: מלכלכו בדיו ואין יכול לכתוב בו שום זיוף, אבל אם בא הנפק לפנינו ויש בו שני שיטין חָלָק בלא טיאוט - פסול הוא, שלא נעשה כתיקון חכמים

[16] ולא אעיקר של שטר, כדאמרינן בגיטין (דף פז.): חיישינן שמא אשאילת שלום שכתב בשטר חתמו, ולא אעיקרו של שטר - הכא נמי כך מעידין בפנינו: אטייט בדיו ונמחק כדי שלא יחשדו בבעל השטר

[17] ומשני:

[18] אין דרכן לחתום; אבל עדים - הכל מצויין לחתום ואפילו עמי הארץ, ואתי למיחתם אטיוטא

[19] לשטר העליון לגמרי

[20] וכתב הוא והלוואתו ועדיו מזוייפין על המחק

[21] דמה לי אם חתמו עדים על קלף חלק או על הקלף שחור? הואיל ואנו מכירין חתימת ידיהן, וגם העליון לא נמחק אלא פעם אחת, כמו מקום שהעדים חותמין בו, וגבי אשרתא - אף על פי שאין אנו מכירין ידי עדים שלמעלה שעל המחק - נסמך על אשרתא שאחריו שמתקיימת עדותן, והלכך יכול למחוק הטיוטא ולזייף עדים

[22] להא ד'הוא ועדיו על המחק'

[23] איכא למימר דלרב הוי פסול, ולא תקשה לרב

[24] והך קשיא - בכל השטרות שיש בהו הנפק יכול להקשות, ואפילו היכא דליכא שני שיטין חָלָק בין עדים לשטר אשרתא, שהרי יכול לזייף כל שטר העליון עם העדים ולכתוב ולחתום על המחק מה שירצה

[25] ומשנינן:

[26] רב

[27] כלומר: כל שטר שיש בו הנפק, והוא ועדיו על המחק - לא סמכינן אאשרתא, ולא תתקיים אלא בהכרת ידי עדים הכתובים על המחק; והלכך: הרחיק שני שיטין את האשרתא מן העדים מלמעלה וטייטו – כשר, וסמכינן אאשרתא, דהא לא כתיבי הוא ועדיו על המחק דנימא כי האי גוונא 'אין מקיימין', ובית דין אטיוטא לא חתימי אלא אעיקר השטר, הלכך כשר השטר והאשרתא

[28] 'הרחיק את העדים כשיעור שני שיטין פסול'

[29] אלא בין העדים לשטר

[30] ואף על גב דמטייט! ומפרש טעמא דרבי יוחנן: דקסבר שטר שכתוב כולו בשיטה אחת וגם העדים חתומין באותה שיטה – כשר, ויכול לחתוך את העליון ויכתוב שטר ועדים פסולים באותה שיטה, ואנו נסמוך אאשרתא לקיימן; ואם השטר כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת – פסול; ונראה בעיני טעמו של דבר 'הוא ועדיו בשיטה אחת כשר' - דלא פלוג רבנן בין שטר גדול לשטר קטן: שיהא קטן פסול יותר מן הגדול, אבל אם כולו בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת – פסול, והיינו טעמא: דאמרינן לעיל 'הרחיק שיטה אחת חלק בין שטר לעדים – כשר' וטעמא כדמסקינן: אין למדין משיטה אחרונה, ואם אתה אומר 'כשר היכא דהשטר בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת' - איכא למיחש דגייז ליה לעילאי וכתב בההיא שיטה חָלָק מאי דבעי וחתמי סהדי

[31] השטר והעדים

[32] היינו הך פירכא דגייז ליה לעילאי וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי, והכי פריך: וניחוש ודלמא הך חָלָק שהיתה בין שטר לעדים - זייף בה וחתך את השטר מלמעלה, ודלמא כתיב בההיא שיטה חלקה שהכשרנו בין השטר לעדים כל מאי דבעי, וחתים נמי סהדי בההיא שיטה, ונמצא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכשר, והעדים שלמטה של שיטה ההיא אומר "הוספתים על הראשונים לפרסם את הדבר יותר"!

[33] ומשני:

[34] רבי יוחנן

[35] לפנינו

[36] תחתיה

[37] כדפרישית טעמא: משום דאין למדין משיטה אחרונה, כדאמרינן לעיל

[38] ומשני:

[39] כלומר: כשיוציא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ויש בה עוד תחת אותה שיטה עדים אחרים

[40] אין מקיימין אותו אלא מן העדים החתומים עמו בשיטה אחת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]