ביאור:בבלי בבא בתרא דף קנט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איתמר: 'בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו, ומת - בנו מוציא מיד הלקוחות [1] - וזו היא שקשה בדיני ממונות' [2].
ולימרו ליה [3]: "אבוך מזבין ואת מפיק [4]"?!
[עיין תוספות ד"ה ולימרו ליה, וכן תוספות (לעיל קנח,א) ד"ה נפל הבית עליו ועל אמו]
ומאי קושיא? דלמא מצי אמר [5]: "מכח [6] אבוה דאבא קאתינא [7]! תדע [8] דכתיב (תהלים מה יז) תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ [9]!
אלא אי קשיא - הא קשיא [10]: 'בן בכור שמכר [הבכור] חלק בכורה בחיי אביו ומת בחיי אביו [11]: [12] בנו מוציא מיד הלקוחות [13]'; וזו היא שקשה בדיני ממונות: אבוה מזבין איהו מפיק? וכי תימא הכא נמי - אמר מכח אבוה דאבא קאתינא; אי מכח אבוה דאבא קא אתיא - בחלק בכורה מאי עבידתיה [14]?
ומאי קושיא [15]? דלמא מצי אמר [16]: "מכח אבוה דאבא [17] קאתינא [18] ובמקום אב קאימנא [19]"!?
אלא אי קשיא [20] - הא קשיא [21]: 'היה יודע לו [22] עדות בשטר עד שלא נעשה [23] גזלן [24] ונעשה גזלן [25], הוא אינו מעיד על כתב ידו [26] אבל אחרים מעידין [27]' השתא [28]איהו לא מהימן - אחריני מהימני [29]? וזו היא שקשה בדיני ממונות.
מאי קושיא? דלמא כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין [30]!?
אלא אי קשיא - הא קשיא: 'היה יודע לו עדות בשטר עד שלא תפול לו בירושה, הוא אינו יכול לקיים כתב ידו אבל אחרים יכולין לקיים כתב ידו'.
ומאי קושיא? דלמא הכא נמי כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין? אלא אי קשיא - הא קשיא: 'היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו: הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין'; הוא לא מהימן אחריני מהימני? וכי תימא הכא נמי, כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין - והא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין [31]!?
ומאי קושיא? דלמא גזירת מלך היא: דאיהו לא מהימן ואחריני מהימני, ולאו משום דמשקר, דאי לא תימא הכי - משה ואהרן לחותנם - משום דלא מהימני הוא? אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם - הכי נמי גזירת מלך הוא שלא יעיד על כתב ידו לחותנו! אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא [32], ודקא קשיא לך 'תחת אבותיך יהיו בניך' - ההוא בברכה כתיב [33].
ומי מצית אמרת 'בברכה כתיב',
אבל לענין דינא לא [34]? והתנן: 'נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים "הבן מת ראשון ואחר כך מת האב", ובעל חוב אומר "האב מת ראשון ואחר כך מת הבן"' – מאי? לאו 'יורשי האב' = בני, 'מורישיו' = אחי [35]? ואי סלקא דעתך לא מצי אמר 'מכח אבוה דאבא קאתינא', דכי כתיב 'תחת אבותיך יהיו בניך' בברכה כתיב - כי מת הבן ואחר כך מת האב מאי הוי? נימא להו בעל חוב: "ירושת אבוהון קא שקילנא" [36] לא! 'יורשי האב' = אחיו [37], 'מורישיו' = אחי דאבוה [38].
בעו מיניה מרב ששת: בן - מהו שיירש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב [39]?
אמר להו רב ששת: תניתוה: 'האב שנשבה ומת [ומת] בנו במדינה [40], ובן שנשבה [ומת] ומת אביו במדינה - יורשי האב ויורשי הבן יחלוק' - היכי דמי? אילימא כדקתני, הי נינהו 'יורשי האב' והי נינהו 'יורשי הבן' [41]? אלא - לאו הכי קאמר: אב שנשבה ומת [ומת] בן בתו במדינה [42], ובן בתו שנשבה ומת [ומת] אבי אמו במדינה, ולא ידעינן הי מינייהו מית ברישא, יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו; ואם איתא [43], נהי נמי דבן מת ברישא - [44] לירתיה לאבוה דאמיה בקבריה, ולירתינהו לאחוה מן אבוה [45]? אלא לאו שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מאב!
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי: אף אנן נמי תנינא [במשנה (לעיל קנח,ב)]: 'נפל הבית עליו ועל אמו – 'אלו ואלו מודים שיחלוקו', ואם איתא [שבן יורש את אמו בקבר], נהי נמי דבן מת ברישא - לירתיה לאמיה בקבריה [46], ולירתו אינהו לאחי מאבוה!? אלא - לאו שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב!
- שמע מינה.
וטעמא מאי?
אמר אביי: נאמרה 'סיבה [הסבת נחלה משבט לשבט, 'ולא תסב נחלה' – במדבר לו פסוק ז ופסוק ט]’ ונאמרה 'סיבה' בבעל [47]; מה סיבה האמורה בבעל - אין הבעל יורש את אשתו [48] בקבר, אף סיבה האמורה בבן - אין הבן יורש את אמו בקבר [49] להנחיל לאחין מן האב.
ההוא דאמר ליה לחבריה [50]: "נכסי דבר סיסין מזבנינא לך"; הואי חדא ארעא דהוה מיקריא 'דבי בר סיסין'; אמר ליה: "הא - לאו דבי בר סיסין היא, ואיקרויי הוא דמיקריא 'דבי בר סיסין'" אתא לקמיה דרב נחמן, אוקמה בידא דלוקח.
אמר ליה רבא לרב נחמן: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה?!
ורמי דרבא אדרבא ודרב נחמן אדרב נחמן: דההוא דאמר ליה לחבריה "מאי בעית בהאי ביתא"? אמר ליה: "מינך זבינתה ואכלית שני חזקה"! אמר ליה: "אנא בשכוני גואי הואי"! אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: "זיל ברור אכילתך"! אמר ליה רבא לרב נחמן: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה? קשיא דרבא אדרבא ודרב נחמן אדרב נחמן!?
דרבא אדרבא לא קשיא: הכא מוכר קאי בנכסיה, התם לוקח קאי בנכסיה;
דרב נחמן אדרב נחמן לא קשיא: הכא - כיון דאמר ליה 'דבי בר סיסין', ומיקריא 'דבי בר סיסין' - עליה דידיה רמיא לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא; הכא - לא יהא אלא דנקיט שטרא: מי לא אמרינן ליה "קיים שטרך וקום בנכסי"?.
הדרן עלך מי שמת
בבא בתרא פרק עשירי גט פשוט
הערות
[עריכה]- ^ כגון ראובן שמכר חלקו הראוי לירש בנכסי יעקב אביו, ומת ראובן בחיי יעקב אביו, ואח"כ מת יעקב: בא חנוך בן ראובן ומוציא הנכסים שמכר ראובן אביו מנכסי יעקב מיד הלקוחות, מפני שהן 'ראוי' ולא באו ליד ראובן מעולם שיזכו בהן לקוחות מכחו; וכשם שהראוי אינו משתעבד - כך אינו נמכר, כדתנן בבכורות בפרק 'יש בכור לנחלה' (בכורות פ"ח מ"י, דף נב:) 'ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותם ולא היבם - כולם אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק' - וכן הלכה
- ^ ולא חיישינן להאי דדחי במסקנא ומוקי למתניתין ביורשי אחוזה: דההיא קשיא וההיא פירוקא - אינו אלא להקשות על מה שאמר 'וזו היא שקשה בדיני ממונות', והתלמוד מפרק דלא תסייעיה ממתניתין, ולעולם קשה בדיני ממונות; ומכל מקום: אף על פי 'שקשה בדיני ממונות' כן הלכה, כדשלחו מתם קשה היא וכן הלכה כמותה; אפס דין קשה הוא, בלא טעם, כדמפרש ואזיל
- ^ לקוחות
- ^ שאתה יורש ממנו!? והלא אין אדם יורש מה שמכר אביו
- ^ להו חנוך בן ראובן
- ^ יעקב, דהוא
- ^ דבני בנים הרי הן כבנים; וכי היכי דראובן אבי היה יכול לירש את יעקב אביו אילו [היה] חי אחרי מות אביו - כך אני יורש את יעקב מגזירת הכתוב, ולא מכח ראובן אבי אני יורש, ואין בנכסים הללו שום זכות לראובן, ומכירתו לאו כלום היא
- ^ דחנוך בן ראובן יורש את יעקב זקנו שלא מכח ראובן
- ^ תחת אבותיך יהיו בניך - לראובן קאמר: תחת אבותיך, דהיינו יעקב, יהיו בניך - דהיינו חנוך, מדלא כתיב 'תחתיך יהיו בניך'
- ^ אי איכא למימר דשלחו מתם זו היא שקשה בדיני ממונות - לאו כי האי גוונא שלחו, כדלעיל, דהא לאו קשה הוא! אלא הכי שלחו מתם
- ^ כגון: ראובן שמכר חלק בכורתו הראוי להגיעו בנכסי אביו, ומת ראובן, ואחר כך מת יעקב
- ^ בא חנוך
- ^ חלק בכורת ראובן אביו ונוטלה לעצמו כאילו לא מכרה ראובן, שחנוך יורש חלק בכורת אביו בנכסי זקנו אביו ואע"פ שמת הבכור בחיי אביו, כדתנן (לעיל דף קטז:) בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים: חלק שהיה ראוי לאביהן שהיה מיוצאי מצרים, ושהיה בכור ונוטל שני חלקים
- ^ והלא אינך בכור
- ^ בדיני ממונות
- ^ חנוך
- ^ מכח יעקב אבי אבא
- ^ כדכתיב 'תחת אבותיך יהיו בניך' ויעקב אני יורש כאילו אני ראובן
- ^ דבמקום ראובן אבי אני עומד, כאילו אני בכור מגזירת הכתוב, וכדתנן בנות צלפחד כו'
- ^ בדיני ממונות
- ^ והכי שלחו ליה מתם
- ^ ראובן לשמעון
- ^ ראובן
- ^ והיה שמו חתום בשטר הלואתו של שמעון
- ^ ונפסל לעדות, כדכתיב (שמות כג) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס
- ^ ואע"פ שנאמן אדם לומר "זה כתב ידי" כדתנן בכתובות (דף כ:) - מעתה אינו מעיד על כתב ידו, שהרי כל דבריו אנו מחזיקין שקר משנעשה גזלן, ושמא עד אחד פסול זייפו, או עצמו כתבו וחתם בו היום שקר
- ^ כדמפרש במסקנא
- ^ לפום מאי דקס"ד הכי קשה בדיני ממונות: ד
- ^ בתמיה: והלא שמא הוא עצמו חתם בו היום שקר, שהרי גזלן הוא, וכשמכירין חתימתו - מה אנו מרויחין בכך? והלא שמא פסול הוא
- ^ בהנפק בבית דין בטרם היותו גזלן, דהשתא ליכא למימר הכי, אלא אלו מעידין שחתמו בהנפק זה וקיימו השטר מקמי דהוי האי גברא גזלן, וההיא שעתא היה הוא עצמו נאמן לומר "זה כתב ידי"; והשתא ליכא למיפרך 'איהו לא מהימן אחריני מהימני', דהא הני אחריני - אכתב ידן הן מעידין, ולא אכתב ידו, ושטרא מקיימא וקאי ממילא
- ^ דגזירת הכתוב היא דחתנו אינו נאמן, ולא משום דמחזיקין ליה כמזייף וכותב, הלכך אחריני מהימני - דליכא למימר 'משנעשה חתנו זייף וכתב'
- ^ בן שמכר בנכסי אביו כו'
- ^ שהצדיקים יש להם בנים ובני בנים ליורשם, כדכתיב בסיפיה 'תשיתמו לשרים בכל הארץ'
- ^ בתמיה מי לא אשכחן במתניתין דין, זה ואמאי אמרינן 'וזו היא שקשה' דמשמע שאין מוצאין ראיה לדבריהם, ומתוך כך מקשין על סברת שמועתם
- ^ אחי דאבוה; ופירושו: מאי לאו יורשי האב היינו בני: דההוא בן שנפל הבית עליו ועל אביו, כגון שנפל הבית על ראובן ועל יעקב אביו, והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב - כגון חנוך בן ראובן – אומר: "ראובן מת ראשון ואחר כך מת האב, דהיינו יעקב, ומכח יעקב אני בא לירש ולא מכחו של ראובן" אלמא לענין דינא אמרינן מכח אבוה דאב
- ^ ומשני:
- ^ של ראובן, שאומר "ראובן מת ראשון ואחריו מת יעקב אביו, וירשנו כל נכסיו של אבינו, ואין לראובן אחינו חלק בהן שהרי הוא מת תחלה ובן אין לו" - דהכא ודאי לאו מכח ראובן באין לירש, שהרי גם הם ראויין לירש את יעקב כמוהו
- ^ אחי יעקב: עשו דוד ראובן; וכשנפל הבית עליו ועל מורישיו, דהיינו: עשו אחי יעקב אביו, יורשי מורישיו, כגון אחי עשו – אומרים: "ראובן מת תחלה, ועשו מת אחרון, ואנו יורשין כל נכסיו, כי לא יירש ראובן בן יעקב בנכסי עשו דודו תחת יעקב (אבינו) שמת כבר, שהרי ראובן מת תחלה ואחר כך מת עשו", ובעל חוב אומר "עשו מת תחלה, וראובן מת אחרון, והרי יירש ראובן נכסי יעקב אביו שמת בנכסי עשו עמכם ונטל חלקו" דהשתא ליכא הכא 'תחת אבותיך יהיו בניך': דלענין דינא לא אשכחן במתניתין שום ראיה למילתא דשלחו מתם, והלכך קשה הוא בדיני ממונות, ומיהו הכי הלכתא: כדשלחו מתם, דהכי סבירא להו אלא דלא אשכחן ראיה מפורשת; וכן כל הני דאמרן לעיל - הכי הלכתא
- ^ יוסף בן רחל שמת בחיי אמו, ואחר כך מתה רחל אמו: מהו שיירש את אמו כשהוא בקבר כאילו הוא חי להנחיל לאחיו שלו מן אביו, כגון לראובן בן יעקב מלאה, שהוא אחיו מאביו
- ^ בארץ מולדתו
- ^ והלא אם אין לו בנים לא לאב ולא לבן, קרובי האב יורשין את שניהם! או אם יש בנים לאותו בן - הרי הן יורשין את האב ואת הבן
- ^ ו'יורשי הבן' הם קרובי אביו שהוא בעל אמו
- ^ דבן יורש את אמו בקבר
- ^ אמאי יחלוקו יורשי האב ויורשי הבן?
- ^ לירתו יורשי הבן את הכל, שהרי יירש את אבי אמו תחת אמו אף על פי שהוא בקבר, ולירתינהו לאחיו מן האב שהן יורשי הבן, ואמאי יחלוקו עמהן יורשי האב
- ^ דכמי שמת אחרון דמי
- ^ המקראות מפורשין ביש נוחלין (לעיל דף קיד:)
- ^ כשהיא מתה
- ^ האי 'בקבר' לא דמי לההוא 'קבר' דבעל
- ^ הכל פירשנו ב'חזקת הבתים' בראשו [דף ל,א], ואגב גררא: דמיירי מתניתין ב'נכסים בחזקתן' - נקט ליה הכא