ביאור:בבלי בבא בתרא דף קנח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

נפל הבית עליו ועל אשתו ^[1]: יורשי הבעל ^[2] אומרים "אשה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל ^[3]", יורשי אשה ^[4] אומרים "בעל מת ראשון ואחר כך מתה אשה ^[5]": בית שמאי אומרים יחלוקו ^[6], ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן ^[7]; כתובה ^[8] בחזקת יורשי הבעל ^[9], נכסים הנכנסין והיוצאין עמה ^[10] בחזקת יורשי האב ^[11].

עמוד ב

גמרא:

בחזקת מי ^[12]?

רבי יוחנן אמר: בחזקת יורשי הבעל ^[13], ורבי אלעזר אמר: בחזקת יורשי האשה ^[14], ורבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר: יחלוקו ^[15]. וכן תני בר קפרא: הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש – יחלוקו. [##האם בכך מפרש בר קפרא את בית הלל? או האם הוא קובע בכך את ההלכה?]

משנה:

נפל הבית עליו ועל אמו ^[16]: אלו ואלו מודין שיחלוקו ^[17].

[ועיין בערוך לנר ביבמות לח הסבר אחר, ובסוד הדברים שיורש נחשב 'מוחזק' – אולי רק לגבי מה שישה לאחר המות, כלומר: מיד עם המות היורש הוא המוחזק אף על פי שעוד לא חלקו היורשים?##; וכן משמע בסוגית הגמרא כאן: 'הנכסים בחזקתן' – שואלת הגמרא: בחזקת מי? ועונים רבי אילא ורבי זירא: בחזקת יורשי האב או האם!]

אמר רבי עקיבא: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן ^[18].

אמר לו בן עזאי: על [ה]חלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין ^[19]!

גמרא:

בחזקת מי? ^[20]

רבי אילא אמר: בחזקת יורשי האם ^[21];

רבי זירא אמר: בחזקת יורשי הבן ^[22].

כי סליק רבי זירא - קם בשיטתיה דרבי אילא;

~~קם רבה בשיטתיה דרבי זירא!~~ ^[23]

אמר רבי זירא: שמע מינה: אוירא דארץ ישראל מחכים ^[24].

וטעמא מאי ^[25]?

אמר אביי: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט ^[26].

^[27]

אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין וכו':

אמר רבי שמלאי: עדא אמרה ^[28]: בן עזאי - תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה ^[29], דקאמר ליה 'שבאת' ^[30].

שלחו מתם ^[31]: 'בן שלוה בנכסי אביו בחיי אביו, ומת: בנו מוציא מיד הלקוחות' - וזו היא שקשה בדיני ממונות:

^[32] לוה מאי מפיק ^[33]? ועוד: לקוחות מאי עבידתיה?

אלא אי איתמר - הכי

הערות

^ ואין לה בנים ממנו
^ אביו או אחיו או בניו מאשה אחרת
^ ואין ליורשי אשה כלום בכל נכסיה, שהרי הבעל מת אחרון וירש את אשתו קודם מותו
^ קרוביה ממשפחת אביה
^ וירשנו בכל נכסיה: נכסי צאן ברזל והיא נדוניא דהנעלת ליה ונכתבה בכתובה, ומנה ומאתים ותוספת ונכסי מלוג שלה
^ שהרי ממון מוטל בספק הוא; ויש מפרשים ביבמות ב'החולץ' (דף לח:) דאכתובה לא פליגי בית שמאי, אלא אשארא
^ בגמרא מפרש בחזקת מי, הלכך לאו לקמיה קאי, אלא הכי גרסינן: וכתובה בחזקת יורשי הבעל; והני 'נכסים' דקאמרי בית הלל - הן נכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה, ושמאן בכתובתה, ואחריותם עליו: אם פיחתו - פיחתו לו ואם הותירו - הותירו לו
^ מנה ומאתים ותוספת שממון הבעל
^ ראוי לינתן לה; הלכך מספק לא תוציאנו מחזקת הבעל ומחזקת יורשים
^ הן נכסי מלוג שנפלו מבית האב, ואין אחריותן עליו
^ שמאביה בא לה
^ הנכסים דקאמרי בית הלל 'נכסים בחזקתן' - בחזקת מי קאמרי בית הלל
^ שאם פיחתו - פיחתו לו, ואם - הותירו הותירו לו, ויכול היה למוכרן; הלכך לא דמי לנכסי מלוג
^ הוא דקאמרי לה, דהיא הנעלת ליה מבית אבוה
^ כדמפרש לקמן: הואיל והללו באין לירש הכל והללו באין לירש הכל – יחלוקו, שהרי לשניהם יש טענת חזקה, כדפרישית: היא הנעלת ליה מבית אבוה, והוא - מתוך שקיבל אחריות עליו – קנאן, והרי הן כממונו; והאי דאמרי בית הלל 'נכסים בחזקתן' - היינו בחזקת שניהן ויחלוקו
^ כגון שנפל הבית על רחל אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה מיעקב, ולא היה לה עוד בן מיעקב ולא מאיש אחר, שעכשיו טענותיהן שוות: שיורשי האם - כגון אחיה מאביה - אומרים "הבן מת ראשון והיא מתה אחרונה, וירשנו כל נכסיה"; ויורשי הבן - כגון ראובן בן יעקב מלאה - טוען כל הנכסים, ואומר: "רחל מתה תחלה, וירש יוסף את כל נכסיה, ואחר כך מת הוא, וירשנו כל הנכסים"
^ דשניהם באין מכח טענת ירושת נכסים שהוחזקה בהן האשה לבדה בחייה באלמנותה בלא בעל, ולא דמי ל'נפל הבית עליו ועל אביו' דלעיל: דהתם זה בא מכח ירושה וזה בא בטענת שטר חוב; וגם נפל הבית עליו ועל אשתו - יש שם נכסים שמוחזק בהן בעלה ויש שם נכסים שמוחזקת האשה בחזקת אביה, אבל הכא - כל הנכסים הוחזקה בהן וקנאתן לאחר מות בעלה, ואבד כח בעלה וזכותו מהן, וכיון ששניהן באין בחזקת ירושה, ותובע כל אחד כל הנכסים - הוו ספק וספק, וחולקין; הלכך לא מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע. אבל אם יש לה עוד בן, כגון שיש לה שני בנים לרחל: יוסף מיעקב ובנימין בנה מאיש אחר, שהוא אחי יוסף מאמו, וראובן בן יעקב מלאה אומר "רחל מתה תחלה, וירש יוסף חצי נכסיה, ואתה החצי, ואחר כך מת יוסף, וירשתי חלקו"! ובנימין אומר: "לא כי, אלא יוסף מת תחלה, ואחר כך מתה אמי, וירשתי כל נכסיה" - על זאת נשאלתי מרבותי שבלותי"ר, ותשובותי להם בסוף הפרק צרופות ובחונות; ואומר אני: שאין לראובן כאן כלום, משום דהוי בנימין יורש ודאי במקצת, וראובן – ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי: שכל מקום ששנים באים מכח ירושה ויודעין לטעון מכח מי הן באין לירש, וכל אחד תובע כל הנכסים – יחלוקו, דהוי 'ספק וספק', וחולקין, כגון במתניתין, שנפל הבית עליו ועל אמו, ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד; וכל היכא שהאחד תובע את הכל והאחד תובע החצי, הנה זה שתובע הכל קרוי 'ודאי' הואיל והוי ודאי במקצת, ואידך 'ספק', ואין ספק מוציא מידי ודאי. והנני מביא ראיה מן השמועות הפסוקות בפרק 'החולץ' (יבמות דף לה:), דתנן [פ"ד מ"ב]: 'ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייבין עליו אשם תלוי' ואמרינן בגמרא (שם דף לח.) 'ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא - שהוא אביו של יבם - ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ופלגא דידי, ויבם אמר ליה את ברא דידי את ולית לך ולא מידי - הוי יבם 'ודאי' וספק הוי 'ספק' ואין ספק מוציא מידי ודאי; מינה שמעינן דכל מקום שהאחד יורש במקצת והשני ספק אם יש לו חלק בנכסים או לא - דודאי יורש את הכל; הלכך: מתניתין, דנפל הבית עליו ועל אמו, דאמרינן 'יחלוקו' - לא מתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר אלא זה המת, שעכשיו טענותיהן שוות: שיורשי האם תובעין כל הנכסים ויורשי הבן תובעין כל הנכסים - הוו להו 'ספק וספק', וחולקין, דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם, שחולקין, כדאמרינן ב'החולץ'; אבל אם יש לה בן שני קיים - יזכה בכל הנכסים דהוי איהו 'ודאי במקצת', ויורשי הבן 'ספק', ואין ספק מוציא מידי ודאי
^ משום דנקט תנא קמא לישנא 'דמודים' אמר איהו נמי 'מודה אני', כלומר: ואני מודה וחולק עליך: דלדברי בית הלל נמי אמרינן הכא 'נכסים בחזקתם'; ובגמרא מפרש בחזקת מי, וטעמא נמי מפרש
^ דבית שמאי [ובית] הלל דלעיל אנו מצטערין על שלא הושוו לדעת אחת, ואתה באתה לחלוק ולומר 'חולקין היו בית שמאי ובית הלל' במה שחביריך אומרים שהן שוין
^ אדרבי עקיבא קאי.
^ כדמפרש לקמיה: הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט: שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה, ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה - משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה: שהיא מתייחסת אחר שבט אביה
^ דמשמת בעלה היה בן ראוי ליורשה קודם לכל קרוביה מצד האב
^ לא גרסינן ליה; ובפר"ח נמי לא גרס ליה.
^ שמשעליתי לא"י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים
^ הדר ביה רבי זירא
^ של אם
^ יש גורסין כאן בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש כו'. ולקמיה מפרשינן לה.
^ 'זאת אומרת'; 'עדא' כמו 'הדא'
^ פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו, והדא אמרה דלבסוף היה חבירו
^ ולא קאמר 'שבא רבינו'
^ משבשתא היא, ולקמן מתרץ לה; ומשום דבמסקנא דייק לה ממתניתין ד'נפל הבית עליו ועל אביו' נקט ליה הכא; ונראית גירסת רבינו חננאל, דגרס לה מקמי 'נפל הבית עליו ועל אשתו', דהא על משנת 'נפל עליו ועל אביו' הוקבעה בגמרא, דמינה מייתי לה ראיה להך מילתא
^ ומתמה גמרא:
^ וכי בשביל שלוה ממון בחיי אביו - יוציא מיד הלקוחות מה שמכר להן אביו או הוא

[1] ואין לה בנים ממנו

[2] אביו או אחיו או בניו מאשה אחרת

[3] ואין ליורשי אשה כלום בכל נכסיה, שהרי הבעל מת אחרון וירש את אשתו קודם מותו

[4] קרוביה ממשפחת אביה

[5] וירשנו בכל נכסיה: נכסי צאן ברזל והיא נדוניא דהנעלת ליה ונכתבה בכתובה, ומנה ומאתים ותוספת ונכסי מלוג שלה

[6] שהרי ממון מוטל בספק הוא; ויש מפרשים ביבמות ב'החולץ' (דף לח:) דאכתובה לא פליגי בית שמאי, אלא אשארא

[7] בגמרא מפרש בחזקת מי, הלכך לאו לקמיה קאי, אלא הכי גרסינן: וכתובה בחזקת יורשי הבעל; והני 'נכסים' דקאמרי בית הלל - הן נכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה, ושמאן בכתובתה, ואחריותם עליו: אם פיחתו - פיחתו לו ואם הותירו - הותירו לו

[8] מנה ומאתים ותוספת שממון הבעל

[9] ראוי לינתן לה; הלכך מספק לא תוציאנו מחזקת הבעל ומחזקת יורשים

[10] הן נכסי מלוג שנפלו מבית האב, ואין אחריותן עליו

[11] שמאביה בא לה

[12] הנכסים דקאמרי בית הלל 'נכסים בחזקתן' - בחזקת מי קאמרי בית הלל

[13] שאם פיחתו - פיחתו לו, ואם - הותירו הותירו לו, ויכול היה למוכרן; הלכך לא דמי לנכסי מלוג

[14] הוא דקאמרי לה, דהיא הנעלת ליה מבית אבוה

[15] כדמפרש לקמן: הואיל והללו באין לירש הכל והללו באין לירש הכל – יחלוקו, שהרי לשניהם יש טענת חזקה, כדפרישית: היא הנעלת ליה מבית אבוה, והוא - מתוך שקיבל אחריות עליו – קנאן, והרי הן כממונו; והאי דאמרי בית הלל 'נכסים בחזקתן' - היינו בחזקת שניהן ויחלוקו

[16] כגון שנפל הבית על רחל אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה מיעקב, ולא היה לה עוד בן מיעקב ולא מאיש אחר, שעכשיו טענותיהן שוות: שיורשי האם - כגון אחיה מאביה - אומרים "הבן מת ראשון והיא מתה אחרונה, וירשנו כל נכסיה"; ויורשי הבן - כגון ראובן בן יעקב מלאה - טוען כל הנכסים, ואומר: "רחל מתה תחלה, וירש יוסף את כל נכסיה, ואחר כך מת הוא, וירשנו כל הנכסים"

[17] דשניהם באין מכח טענת ירושת נכסים שהוחזקה בהן האשה לבדה בחייה באלמנותה בלא בעל, ולא דמי ל'נפל הבית עליו ועל אביו' דלעיל: דהתם זה בא מכח ירושה וזה בא בטענת שטר חוב; וגם נפל הבית עליו ועל אשתו - יש שם נכסים שמוחזק בהן בעלה ויש שם נכסים שמוחזקת האשה בחזקת אביה, אבל הכא - כל הנכסים הוחזקה בהן וקנאתן לאחר מות בעלה, ואבד כח בעלה וזכותו מהן, וכיון ששניהן באין בחזקת ירושה, ותובע כל אחד כל הנכסים - הוו ספק וספק, וחולקין; הלכך לא מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע. אבל אם יש לה עוד בן, כגון שיש לה שני בנים לרחל: יוסף מיעקב ובנימין בנה מאיש אחר, שהוא אחי יוסף מאמו, וראובן בן יעקב מלאה אומר "רחל מתה תחלה, וירש יוסף חצי נכסיה, ואתה החצי, ואחר כך מת יוסף, וירשתי חלקו"! ובנימין אומר: "לא כי, אלא יוסף מת תחלה, ואחר כך מתה אמי, וירשתי כל נכסיה" - על זאת נשאלתי מרבותי שבלותי"ר, ותשובותי להם בסוף הפרק צרופות ובחונות; ואומר אני: שאין לראובן כאן כלום, משום דהוי בנימין יורש ודאי במקצת, וראובן – ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי: שכל מקום ששנים באים מכח ירושה ויודעין לטעון מכח מי הן באין לירש, וכל אחד תובע כל הנכסים – יחלוקו, דהוי 'ספק וספק', וחולקין, כגון במתניתין, שנפל הבית עליו ועל אמו, ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד; וכל היכא שהאחד תובע את הכל והאחד תובע החצי, הנה זה שתובע הכל קרוי 'ודאי' הואיל והוי ודאי במקצת, ואידך 'ספק', ואין ספק מוציא מידי ודאי. והנני מביא ראיה מן השמועות הפסוקות בפרק 'החולץ' (יבמות דף לה:), דתנן [פ"ד מ"ב]: 'ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייבין עליו אשם תלוי' ואמרינן בגמרא (שם דף לח.) 'ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא - שהוא אביו של יבם - ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ופלגא דידי, ויבם אמר ליה את ברא דידי את ולית לך ולא מידי - הוי יבם 'ודאי' וספק הוי 'ספק' ואין ספק מוציא מידי ודאי; מינה שמעינן דכל מקום שהאחד יורש במקצת והשני ספק אם יש לו חלק בנכסים או לא - דודאי יורש את הכל; הלכך: מתניתין, דנפל הבית עליו ועל אמו, דאמרינן 'יחלוקו' - לא מתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר אלא זה המת, שעכשיו טענותיהן שוות: שיורשי האם תובעין כל הנכסים ויורשי הבן תובעין כל הנכסים - הוו להו 'ספק וספק', וחולקין, דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם, שחולקין, כדאמרינן ב'החולץ'; אבל אם יש לה בן שני קיים - יזכה בכל הנכסים דהוי איהו 'ודאי במקצת', ויורשי הבן 'ספק', ואין ספק מוציא מידי ודאי

[18] משום דנקט תנא קמא לישנא 'דמודים' אמר איהו נמי 'מודה אני', כלומר: ואני מודה וחולק עליך: דלדברי בית הלל נמי אמרינן הכא 'נכסים בחזקתם'; ובגמרא מפרש בחזקת מי, וטעמא נמי מפרש

[19] דבית שמאי [ובית] הלל דלעיל אנו מצטערין על שלא הושוו לדעת אחת, ואתה באתה לחלוק ולומר 'חולקין היו בית שמאי ובית הלל' במה שחביריך אומרים שהן שוין

[20] אדרבי עקיבא קאי.

[21] כדמפרש לקמיה: הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט: שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה, ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה - משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה: שהיא מתייחסת אחר שבט אביה

[22] דמשמת בעלה היה בן ראוי ליורשה קודם לכל קרוביה מצד האב

[23] לא גרסינן ליה; ובפר"ח נמי לא גרס ליה.

[24] שמשעליתי לא"י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים

[25] הדר ביה רבי זירא

[26] של אם

[27] יש גורסין כאן בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש כו'. ולקמיה מפרשינן לה.

[28] 'זאת אומרת'; 'עדא' כמו 'הדא'

[29] פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו, והדא אמרה דלבסוף היה חבירו

[30] ולא קאמר 'שבא רבינו'

[31] משבשתא היא, ולקמן מתרץ לה; ומשום דבמסקנא דייק לה ממתניתין ד'נפל הבית עליו ועל אביו' נקט ליה הכא; ונראית גירסת רבינו חננאל, דגרס לה מקמי 'נפל הבית עליו ועל אשתו', דהא על משנת 'נפל עליו ועל אביו' הוקבעה בגמרא, דמינה מייתי לה ראיה להך מילתא

[32] ומתמה גמרא:

[33] וכי בשביל שלוה ממון בחיי אביו - יוציא מיד הלקוחות מה שמכר להן אביו או הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]