ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כדאמר רב חסדא ^[1]: 'וקנינא מיניה' מוסיף על 'מתנתא דא' ^[2] – הכא נמי דאמר "אף כתובו וחתומו והבו ליה".

איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה כותבין ונותנין ^[3];

וכן אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה כותבין ונותנין.

משנה:

הכותב נכסיו לבניו ^[4] צריך שיכתוב 'מהיום ולאחר מיתה' ^[5] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אינו צריך ^[6].

הכותב נכסיו לבנו ^[7] לאחר מותו ^[8]: האב אינו יכול למכור ^[9] מפני שהן כתובין לבן ^[10], והבן אינו יכול למכור ^[11] מפני שהן ברשות האב ^[12].

מכר האב ^[13] - מכורים ^[14] עד שימות ^[15]; מכר הבן ^[16] - אין ללוקח בהן כלום ^[17] עד שימות האב ^[18].

גמרא:

וכי כתב 'מהיום ולאחר מיתה' מאי הוי? הא תנן [גיטין פ"ז מ"ג; עב,א]: ’’מהיום ולאחר מיתה' - גט ואינו גט ^[19], ואם מת - חולצת ולא מתייבמת ^[20]'!

^[21] התם ^[22] מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי ^[23], אבל הכא ^[24] - ^[25]הכי קאמר ליה: גופא קני מהיום, פירא לאחר מיתה ^[26].

רבי יוסי אומר: אינו צריך:

רבה בר אבוה חלש; על לגביה רב הונא ורב נחמן; אמר ליה רב הונא לרב נחמן: בעי מיניה הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כרבי יוסי?

אמר ליה: טעמיה דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה?

אמר ליה: את בעי מיניה אי הלכה אי לא, וטעמיה אנא אמינא לך.

בעא מיניה; אמר ליה: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי.

בתר דנפקו - אמר ליה [רב הונא לרב נחמן]: היינו טעמיה דרבי יוסי: דאמר זמנו של שטר ^[27] מוכיח עליו ^[28].

תניא נמי הכי: רבי יוסי אומר: אינו צריך מפני, שזמנו של שטר מוכיח עליו ^[29].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: בהקנאה ^[30] - מהו ^[31]?

אמר ליה: בהקנאה אינו צריך.

רב פפי אמר: איכא אקניתא דצריך, ואיכא אקניתא דלא צריך: 'אקנייה, וקנינא מיניה' - לא צריך ^[32]; ^[33] 'קנינא מיניה, ^[34] ואקנייה' ^[35] – צריך. ^[36]

מתקיף לה רב חנינא מסורא: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן ^[37] וספרי ידעי ^[38]?

שאלונהו לספרי דאביי וידעי ולספרי דרבא וידעי!

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין 'אקנייה וקנינא מיניה', בין 'קנינא מיניה ואקנייה' - לא צריך [לכתוב 'מהיום', אלא רק 'לאחר מיתה’]; ו'בדוכרן פתגמי דהוי באנפנא' ^[39] פליג ^[40].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אתון הכי מתניתו לה ^[41], אנן הכי מתנינן לה: אמר רבא אמר רב נחמן: בהקנאה אינו צריך, בין 'אקנייה וקנינא מיניה' בין 'קנינא מיניה ואקנייה' - לא צריך ^[42]; ב'דוכרן פתגמי דהוו באנפנא' פליגי.

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו [האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב. מכר האב - מכורים עד שימות; מכר הבן - אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב]:

איתמר: מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב:

עמוד ב

אמר רבי יוחנן: לא קנה לוקח; וריש לקיש אמר: קנה לוקח.

רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח ^[43]: קנין פירות ^[44] - כקנין הגוף דמי ^[45], וריש לקיש אמר: קנה לוקח: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

^[46]

והא איפליגו בה חדא זימנא, דאיתמר: המוכר שדהו לפירות: רבי יוחנן אמר: מביא וקורא ^[47]; וריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא ^[48]: רבי יוחנן אמר 'מביא וקורא', קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי, וריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי!

אמר לך רבי יוחנן: אף על גב דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי, הכא אצטריך: סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל ^[49] - קא משמע לן;

ורבי שמעון בן לקיש אמר: אף על גב דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, הכא אצטריך: סלקא דעתך אמינא כל לגבי נפשיה - אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה - קא משמע לן.

^[50]

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '"נכסי לך ואחריך יירש פלוני, ואחריו יירש פלוני": מת ראשון - קנה שני; מת שני ^[51] - קנה שלישי; מת שני בחיי ראשון - יחזרו נכסים ליורשי ראשון ^[52]', ואם איתא ^[53] – 'ליורשי נותן' מיבעי ליה ^[54]!?

אמר ליה: כבר תרגמה רב הושעיא בבבל: 'אחריך' שאני; וכן רמי רבה בר רב הונא קמיה דרב, ואמר 'אחריך' שאני ^[55];

^[56] והתניא: 'יחזרו ליורשי נותן' ^[57]?

הערות

^ לקמן בפרק 'מי שמת' [קנא,ב]: דאמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו, אף על פי שקנו מידו, אם עמד – חוזר; ומשמע: הא אם מת - מקבל מתנה קנה, ואף על פי שכתוב קנין בהך מתנת שכיב מרע - לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה; ומקשינן מינה התם לשמואל, דאמר [נה,ב; קנב,א]: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין לא ידענא מאי אידון בה: דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ושטר של שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה? ומשני התם [קנב,א]: במיפה את כחו ההוא דרב יהודה אמר שמואל, ואין הקנין מגרע כח השטר של שכיב מרע, שלא הקנה לו אלא ליפות את כחו; ואמרינן [קנב,ב]: היכי דמי 'מיפה את כחו'? אמר רב חסדא
^ כלומר: אינו אלא תוספת בעלמא, ליפות את כחו
^ לאחר מיתה במיפה את כחו, כרבי יוחנן דאמר 'תבדק'; והכי מוקמינן ליה בהדיא להא דשמואל במיפה את כחו לקמן ב'מי שמת' [קנב,ב]
^ בריא שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה, ורוצה לכתוב להם נכסיו לאחר מותו אלא שיאכל פירות בחייו
^ דמשמע: מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו, ולאחר מיתה תהא נגמרת המתנה: שתאכל גם הפירות לאחר מיתתי; אבל בלא 'מהיום' לא נתן להם כלום: דאין מתנה לאחר מיתה, דבההיא שעתא - אין לו חלק בהן שיוכל להקנותן
^ לכתוב 'מהיום' [אבל 'לאחר מיתה' צריך לכתוב]; וטעמא מפרש בגמרא
^ הוא הדין לאחֵר
^ היינו 'מהיום ולאחר מיתה'
^ לאחר הגוף, והפירות לגמרי
^ הגוף מעכשיו, ופירות לאחר מיתה
^ לגמרי בחיי האב
^ לאכול פירות; אלא בין שניהן יכולין למכרן לגמרי מעכשיו: שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף
^ סתמא
^ מכורין לפירותיהן ללוקח
^ האב; אבל לכשימות האב - יטול הבן גם גוף גם פירות, או הוא או הבא מכחו, לא שנא מת האב בחיי הבן ולא שנא מת הבן בחיי האב: שהפירות מכר האב, אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב, וכשמת הבן ואחר כך האב ויש לו בנים לאותו הבן - הן יורשין את כחו
^ בחיי האב
^ אין ללוקח פירות
^ שהרי הוא כבן; אבל כשימות האב - יש לו מיהת ללוקח גוף ופירות: וכגון שהבן קיים; אבל מת הבן ואחר כך מת האב - פלוגתא היא בגמרא אם קנה לוקח אם לאו
^ דשמא כך אמר: מעכשיו יהא גט אם אמות; או דלמא מהדר קא הדר ביה, ואין גט לאחר מיתה; הלכך הויא ספק מגורשת, ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחֵר - צריכה גט משניהם
^ דלמא הוי גט, ונמצא לוקח גרושת אחיו, וחייב כרת! והכא נמי הוה לן למימר: דמתנת ספק היא, ולא קנו
^ ומשני:
^ גבי גט
^ לא שייכי בה שתי מתנות כי הכא, דנימא מקצת הגט מהיום ומקצתו לאחר מיתה כדאמר גבי מתנת קרקע; הלכך מספקא לן אי תנאה הוי כו' כדפרישית
^ איכא לאוקמי תרוייהו שפיר
^ ד
^ וכיון דאיכא למימר הכי - לא נתכוין לא לתנאי ולא לחזרה, דהכי משמע טפי
^ שכתב בתחלתו "בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני: 'הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי'"
^ שמאותו זמן התחילה המתנה; דאי לא תימא הכי - זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב! אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב
^ והכי הלכתא כרבי יוסי: דאם כתב 'לאחר מיתה' קנה אף על גב דלא כתב 'מהיום': דהא אמר רב: הלכה כרבי יוסי; ואף על גב דאמר בפרק 'המגרש' (גיטין דף פה:): אתקין רב בגיטין 'מן יומא דנן' לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, הואיל ולא איתמר בהדיא התם בגיטין - הדר ביה רב מהא דאמר הלכה כרבי יוסי, אלא אתקין אית לן למימר לגבי גט אשה, הואיל ואין בו דבר קנין - משום הכי הוא דאתקין, לרווחא דמילתא, משום חומרא דעריות; אבל גבי ממונא הלכה כרבי יוסי, כי יש לומר כי לא אמר רב 'הלכה כרבי יוסי' אלא בשטר שיש בו קנין; וראינו בדברי הגאונים ז"ל [גם ברי"ף] שאמרו: הכי נהיגי במתיבתא: כרבי יהודה אפילו בממון'; כתקנת רב בגיטין; ואילו היתה קבלה בידם כי הלכה כרבי יהודה - לא היו מניחין 'הלכה' ומפרשין 'מנהג'! (ועוד) שלא אמרו כי הלכה אפילו בממון כתקנת רב בגיטין, אלא 'נהגו'; ויש לומר דכיון דחזו דסוגיא דשמעתא לקמן כרבי יהודה - נהגו כוותיה; כן פירש רבינו חננאל גאון; ותפוס דברי רבי יוסי גבי ממון, דהא רב נחמן - דהלכתא כותיה בדיני - הוא דבעא מרבה בר אבוה, אלמא סבירא ליה לרב נחמן הכי
^ בשטר שכתוב בו קנין
^ מי פליג רבי יהודה, ומצריך למכתב 'מהיום', ומשום הכי קמבעיא ליה: דאיכא למימר דבשטר מתנה בלא קנין פליגי, כגון שכתב 'שדי נתונה לך לאחר מיתה', ומסר לו את השטר, וכדקיימא לן דקרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה
^ זהו שכותבין בכל שטר שכתוב בו קנין שני קנינין: אחד בתחלת השטר: 'וכך אמר לנו "הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו"' והיינו 'אקנייה': שהקנה לעדים בקנין סודר לזכות לו למקבל מתנה, ואחד בסוף השטר: 'וקנינא מן פלוני לפלוני ככל מה דכתוב ומפורש לעיל כו', כדאמר לקמן ב'גט פשוט' (דף קסא:) - צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה; והלכך אם כתוב בראש השטר 'אקנייה' ובסיפא כתוב 'וקנינא' - היינו ייפוי כח: דמשמע שני קנינין: (1)הוא הקנה, (2)וגם אנו קנינו ממנו; - וקנין יתירא הוא ייפוי כח, לקנות מהיום
^ אבל אם כתב בראש השטר
^ ובסופו
^ משמע קנין אחד, דפרושי קא מפרש: ו'קנינא מיניה', והיאך? - שהרי הקנה לנו ואמר "כך וכך אני נותן לפלוני"; כן נראה שיטה זו בעיני, ועיקר
^ ואין לפרש שכתב בשטר שני דברים הללו ביחד 'דאקנייה' 'וקנינא מיניה', דאם כן אמאי משוה חילוק בין 'אקנייה וקנינא מיניה' ל'קנינא מיניה ואקנייה'? לישוי חילוק בין היכא דכתב שני לשונות קנין להיכא דלא כתב אלא אחד?!
^ אין רוב חכמים בקיאין בחילוק לשון זה
^ בתמיה, דאמרי "לכך נתכוונו", ולא צריך למכתב 'מהיום'
^ היינו שטר עדות בלא קנין; זכרון דברים ולא זכרון קנין
^ והיינו כרב נחמן דאמר 'הקנאה אינו צריך'
^ בלשון בעיא, כדאמרן לעיל: 'בעי רבא מרב נחמן כו'
^ והכי קיימא לן: דאפילו לרבי יהודה לא צריך לכתוב 'מהיום' בשטר שיש בו קנין
^ לא קנה לוקח אפילו לכשימות האב אחר כך, שמעולם לא היו ראוין לבא לידי הבן, אלא יחזרו לשאר יורשי האב
^ שיש לו לאב
^ כאילו הגוף קנוי לו דמי, ולא היה הבן יכול למכור אלא על מנת דאתו לידיה; וכיון דלא אתו לידיה - לא קני לוקח; ומיהו אם לא מכרן הבן, ולא סילק נפשו מהם, ומת הבן בחיי האב - לכשימות האב יירש בן הבן את זכות אביו שהיה לו בקרקע
^ ומיהו אם לא מכרן הבן בחיי האב - היה מודה רבי יוחנן שאף על פי שמת הבן ואחר כך מת האב - אפילו הכי יורשי הבן יורשין את מתנתו, ולא יורשי האב; אבל גבי מכירה - הרי סילק נפשו משעת מכירה, וגם לא בא לידו שיוכל הלוקח לזכות מכחו! ובפרק החובל בבבא קמא מפרש לפלוגתייהו הכי: רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב', הא כי מיית [האב] - אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב, דאתו להו לידיה דבן; אבל מת הבן בחיי האב - דלא אתו לידיה דבן, כי מיית אב - נמי לית ליה ללוקח! אלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי, וכי זבין - לאו דידיה זבין; ריש לקיש אמר: קנה לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב' כי מיית מיהא אית ללוקח, לא שנא לא מת הבן בחיי האב, דאתו לידיה דבן, לא שנא מת הבן בחיי האב, דלא אתו לידיה דבן - קנה לוקח! אלמא קנין פירות - לאו כקנין הגוף דמי, וכי זבין - דידיה זבין.
^ מקרא בכורים, דקרינא ביה 'האדמה אשר נתתה לי ה’’ (דברים כו)
^ שאינו יכול לקרות 'האדמה אשר נתתה לי'; ומיהו בהבאה חייב, דכתיב 'אשר תביא מארצך': שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו
^ גופא לגמרי, וקנין פירות דאית ליה - לא ליהוו קנין הגוף
^ והכי נמי הוה מצי למימר דאי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי, משום דכל לגבי נפשיה - אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה, וכיון דעכב לעצמו פירות - שייר בקנין הגוף לעצמו, אבל לגבי מוכר שדהו לפירות - מודי רבי יוחנן לריש לקיש דקנין פירות שמקנה לאחרים לאו כקנין הגוף דמי: דבכל דוכתא נפשיה עדיפא ליה; ומשום דשמעינן לה מתירוציה דריש לקיש - לא חשש הגמרא לפרש כן; ולריש לקיש נמי: אי איתמר בהא - בהא קאמר ריש לקיש משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל, אבל לגבי מוכר שדהו לפירות - אימא מודי ליה לרבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי – קא משמע לן.
^ אחרי הראשון
^ כלומר כשימות הראשון - יורשיו יורשין מכחו, שהרי לא זיכה לשלישי אלא מכח השני, דהא לא קאמר לראשון "נכסיי לך ואחריך לפלוני ואם אין פלוני יתנו לפלוני השלישי"; וכיון דשני לא זכה - שלישי נמי לא יקנה, אלא יורשי ראשון יירשו להני נכסים ואף על גב דלא היו קנוין לראשון אלא לאכול פירותיהן כל ימי חייו, דהא קאמר ליה "ואחריך לפלוני" - אפילו הכי: כיון דאין 'אחריך' קיים - זכו יורשי ראשון בגוף ופירות; אי אמרת בשלמא 'קנין פירות הוי חשוב כקנין הגוף' - הלכך איכא למימר יחזרו ליורשי ראשון, שהרי הפירות קנוין לו וכקנין הגוף דמי: דאף על גב דהמוכר שדהו לפירות לא קנה בעל הפירות את הגוף משום קנין פירות כקנין הגוף - היינו משום דבהדיא פירות מכר לו, ולא גוף, והרי הוא כמי שאמר לו "ואחר אותו זמן יהא הגוף והפירות שלי"; אבל הכא - לא שייר לעצמו כלום, אלא לשלישי נתן את הגוף, ולראשון ולשני נתן את הפירות, וכיון דאיכא תרתי: שיש לראשון קנין פירות דכקנין הגוף דמי, וגם סילק הנותן עצמו מגוף ופירות - הלכך יחזרו ליורשי ראשון
^ אלא אי איתא דלאו כקנין הגוף דמי - מאיזה טעם יחזרו לראשון?
^ שהרי לראשון נתן פירות, ואין אחריו איש שיקבל - לא הגוף ולא פירות - הלכך יחזרו לנותן או ליורשיו
^ דמשמע: דגוף ופירות נתן לראשון, דהא בהדיא פריש "אחריך יירש פלוני", והא ליתיה דלירש, הלכך ישארו ביד יורשי ראשון, דהכי קאמר ליה: "כל ימי חייך יהא הכל שלך: הפרי והגוף, ומה שישתייר אחריך - יקבל פלוני"; ואם היה רוצה ראשון - יכול למכור הגוף, כדלקמן
^ לרבי יוחנן פריך:
^ אף על גב דאיכא למימר 'אחריך שאני' - אפילו הכי יחזרו ליורשי נותן, דקנין פירות דראשון - לאו כקנין הגוף דמי, וכל שכן קנין פירות דעלמא דלאו כקנין הגוף דמי, כריש לקיש, וקשיא לרבי יוחנן

[1] לקמן בפרק 'מי שמת' [קנא,ב]: דאמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו, אף על פי שקנו מידו, אם עמד – חוזר; ומשמע: הא אם מת - מקבל מתנה קנה, ואף על פי שכתוב קנין בהך מתנת שכיב מרע - לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה; ומקשינן מינה התם לשמואל, דאמר [נה,ב; קנב,א]: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין לא ידענא מאי אידון בה: דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ושטר של שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה, ואין שטר לאחר מיתה? ומשני התם [קנב,א]: במיפה את כחו ההוא דרב יהודה אמר שמואל, ואין הקנין מגרע כח השטר של שכיב מרע, שלא הקנה לו אלא ליפות את כחו; ואמרינן [קנב,ב]: היכי דמי 'מיפה את כחו'? אמר רב חסדא

[2] כלומר: אינו אלא תוספת בעלמא, ליפות את כחו

[3] לאחר מיתה במיפה את כחו, כרבי יוחנן דאמר 'תבדק'; והכי מוקמינן ליה בהדיא להא דשמואל במיפה את כחו לקמן ב'מי שמת' [קנב,ב]

[4] בריא שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה, ורוצה לכתוב להם נכסיו לאחר מותו אלא שיאכל פירות בחייו

[5] דמשמע: מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו, ולאחר מיתה תהא נגמרת המתנה: שתאכל גם הפירות לאחר מיתתי; אבל בלא 'מהיום' לא נתן להם כלום: דאין מתנה לאחר מיתה, דבההיא שעתא - אין לו חלק בהן שיוכל להקנותן

[6] לכתוב 'מהיום' [אבל 'לאחר מיתה' צריך לכתוב]; וטעמא מפרש בגמרא

[7] הוא הדין לאחֵר

[8] היינו 'מהיום ולאחר מיתה'

[9] לאחר הגוף, והפירות לגמרי

[10] הגוף מעכשיו, ופירות לאחר מיתה

[11] לגמרי בחיי האב

[12] לאכול פירות; אלא בין שניהן יכולין למכרן לגמרי מעכשיו: שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף

[13] סתמא

[14] מכורין לפירותיהן ללוקח

[15] האב; אבל לכשימות האב - יטול הבן גם גוף גם פירות, או הוא או הבא מכחו, לא שנא מת האב בחיי הבן ולא שנא מת הבן בחיי האב: שהפירות מכר האב, אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב, וכשמת הבן ואחר כך האב ויש לו בנים לאותו הבן - הן יורשין את כחו

[16] בחיי האב

[17] אין ללוקח פירות

[18] שהרי הוא כבן; אבל כשימות האב - יש לו מיהת ללוקח גוף ופירות: וכגון שהבן קיים; אבל מת הבן ואחר כך מת האב - פלוגתא היא בגמרא אם קנה לוקח אם לאו

[19] דשמא כך אמר: מעכשיו יהא גט אם אמות; או דלמא מהדר קא הדר ביה, ואין גט לאחר מיתה; הלכך הויא ספק מגורשת, ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחֵר - צריכה גט משניהם

[20] דלמא הוי גט, ונמצא לוקח גרושת אחיו, וחייב כרת! והכא נמי הוה לן למימר: דמתנת ספק היא, ולא קנו

[21] ומשני:

[22] גבי גט

[23] לא שייכי בה שתי מתנות כי הכא, דנימא מקצת הגט מהיום ומקצתו לאחר מיתה כדאמר גבי מתנת קרקע; הלכך מספקא לן אי תנאה הוי כו' כדפרישית

[24] איכא לאוקמי תרוייהו שפיר

[25] ד

[26] וכיון דאיכא למימר הכי - לא נתכוין לא לתנאי ולא לחזרה, דהכי משמע טפי

[27] שכתב בתחלתו "בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני: 'הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי'"

[28] שמאותו זמן התחילה המתנה; דאי לא תימא הכי - זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב! אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב

[29] והכי הלכתא כרבי יוסי: דאם כתב 'לאחר מיתה' קנה אף על גב דלא כתב 'מהיום': דהא אמר רב: הלכה כרבי יוסי; ואף על גב דאמר בפרק 'המגרש' (גיטין דף פה:): אתקין רב בגיטין 'מן יומא דנן' לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, הואיל ולא איתמר בהדיא התם בגיטין - הדר ביה רב מהא דאמר הלכה כרבי יוסי, אלא אתקין אית לן למימר לגבי גט אשה, הואיל ואין בו דבר קנין - משום הכי הוא דאתקין, לרווחא דמילתא, משום חומרא דעריות; אבל גבי ממונא הלכה כרבי יוסי, כי יש לומר כי לא אמר רב 'הלכה כרבי יוסי' אלא בשטר שיש בו קנין; וראינו בדברי הגאונים ז"ל [גם ברי"ף] שאמרו: הכי נהיגי במתיבתא: כרבי יהודה אפילו בממון'; כתקנת רב בגיטין; ואילו היתה קבלה בידם כי הלכה כרבי יהודה - לא היו מניחין 'הלכה' ומפרשין 'מנהג'! (ועוד) שלא אמרו כי הלכה אפילו בממון כתקנת רב בגיטין, אלא 'נהגו'; ויש לומר דכיון דחזו דסוגיא דשמעתא לקמן כרבי יהודה - נהגו כוותיה; כן פירש רבינו חננאל גאון; ותפוס דברי רבי יוסי גבי ממון, דהא רב נחמן - דהלכתא כותיה בדיני - הוא דבעא מרבה בר אבוה, אלמא סבירא ליה לרב נחמן הכי

[30] בשטר שכתוב בו קנין

[31] מי פליג רבי יהודה, ומצריך למכתב 'מהיום', ומשום הכי קמבעיא ליה: דאיכא למימר דבשטר מתנה בלא קנין פליגי, כגון שכתב 'שדי נתונה לך לאחר מיתה', ומסר לו את השטר, וכדקיימא לן דקרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה

[32] זהו שכותבין בכל שטר שכתוב בו קנין שני קנינין: אחד בתחלת השטר: 'וכך אמר לנו "הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו"' והיינו 'אקנייה': שהקנה לעדים בקנין סודר לזכות לו למקבל מתנה, ואחד בסוף השטר: 'וקנינא מן פלוני לפלוני ככל מה דכתוב ומפורש לעיל כו', כדאמר לקמן ב'גט פשוט' (דף קסא:) - צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה; והלכך אם כתוב בראש השטר 'אקנייה' ובסיפא כתוב 'וקנינא' - היינו ייפוי כח: דמשמע שני קנינין: (1)הוא הקנה, (2)וגם אנו קנינו ממנו; - וקנין יתירא הוא ייפוי כח, לקנות מהיום

[33] אבל אם כתב בראש השטר

[34] ובסופו

[35] משמע קנין אחד, דפרושי קא מפרש: ו'קנינא מיניה', והיאך? - שהרי הקנה לנו ואמר "כך וכך אני נותן לפלוני"; כן נראה שיטה זו בעיני, ועיקר

[36] ואין לפרש שכתב בשטר שני דברים הללו ביחד 'דאקנייה' 'וקנינא מיניה', דאם כן אמאי משוה חילוק בין 'אקנייה וקנינא מיניה' ל'קנינא מיניה ואקנייה'? לישוי חילוק בין היכא דכתב שני לשונות קנין להיכא דלא כתב אלא אחד?!

[37] אין רוב חכמים בקיאין בחילוק לשון זה

[38] בתמיה, דאמרי "לכך נתכוונו", ולא צריך למכתב 'מהיום'

[39] היינו שטר עדות בלא קנין; זכרון דברים ולא זכרון קנין

[40] והיינו כרב נחמן דאמר 'הקנאה אינו צריך'

[41] בלשון בעיא, כדאמרן לעיל: 'בעי רבא מרב נחמן כו'

[42] והכי קיימא לן: דאפילו לרבי יהודה לא צריך לכתוב 'מהיום' בשטר שיש בו קנין

[43] לא קנה לוקח אפילו לכשימות האב אחר כך, שמעולם לא היו ראוין לבא לידי הבן, אלא יחזרו לשאר יורשי האב

[44] שיש לו לאב

[45] כאילו הגוף קנוי לו דמי, ולא היה הבן יכול למכור אלא על מנת דאתו לידיה; וכיון דלא אתו לידיה - לא קני לוקח; ומיהו אם לא מכרן הבן, ולא סילק נפשו מהם, ומת הבן בחיי האב - לכשימות האב יירש בן הבן את זכות אביו שהיה לו בקרקע

[46] ומיהו אם לא מכרן הבן בחיי האב - היה מודה רבי יוחנן שאף על פי שמת הבן ואחר כך מת האב - אפילו הכי יורשי הבן יורשין את מתנתו, ולא יורשי האב; אבל גבי מכירה - הרי סילק נפשו משעת מכירה, וגם לא בא לידו שיוכל הלוקח לזכות מכחו! ובפרק החובל בבבא קמא מפרש לפלוגתייהו הכי: רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב', הא כי מיית [האב] - אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב, דאתו להו לידיה דבן; אבל מת הבן בחיי האב - דלא אתו לידיה דבן, כי מיית אב - נמי לית ליה ללוקח! אלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי, וכי זבין - לאו דידיה זבין; ריש לקיש אמר: קנה לוקח: אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב' כי מיית מיהא אית ללוקח, לא שנא לא מת הבן בחיי האב, דאתו לידיה דבן, לא שנא מת הבן בחיי האב, דלא אתו לידיה דבן - קנה לוקח! אלמא קנין פירות - לאו כקנין הגוף דמי, וכי זבין - דידיה זבין.

[47] מקרא בכורים, דקרינא ביה 'האדמה אשר נתתה לי ה’’ (דברים כו)

[48] שאינו יכול לקרות 'האדמה אשר נתתה לי'; ומיהו בהבאה חייב, דכתיב 'אשר תביא מארצך': שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו

[49] גופא לגמרי, וקנין פירות דאית ליה - לא ליהוו קנין הגוף

[50] והכי נמי הוה מצי למימר דאי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי, משום דכל לגבי נפשיה - אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה, וכיון דעכב לעצמו פירות - שייר בקנין הגוף לעצמו, אבל לגבי מוכר שדהו לפירות - מודי רבי יוחנן לריש לקיש דקנין פירות שמקנה לאחרים לאו כקנין הגוף דמי: דבכל דוכתא נפשיה עדיפא ליה; ומשום דשמעינן לה מתירוציה דריש לקיש - לא חשש הגמרא לפרש כן; ולריש לקיש נמי: אי איתמר בהא - בהא קאמר ריש לקיש משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל, אבל לגבי מוכר שדהו לפירות - אימא מודי ליה לרבי יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי – קא משמע לן.

[51] אחרי הראשון

[52] כלומר כשימות הראשון - יורשיו יורשין מכחו, שהרי לא זיכה לשלישי אלא מכח השני, דהא לא קאמר לראשון "נכסיי לך ואחריך לפלוני ואם אין פלוני יתנו לפלוני השלישי"; וכיון דשני לא זכה - שלישי נמי לא יקנה, אלא יורשי ראשון יירשו להני נכסים ואף על גב דלא היו קנוין לראשון אלא לאכול פירותיהן כל ימי חייו, דהא קאמר ליה "ואחריך לפלוני" - אפילו הכי: כיון דאין 'אחריך' קיים - זכו יורשי ראשון בגוף ופירות; אי אמרת בשלמא 'קנין פירות הוי חשוב כקנין הגוף' - הלכך איכא למימר יחזרו ליורשי ראשון, שהרי הפירות קנוין לו וכקנין הגוף דמי: דאף על גב דהמוכר שדהו לפירות לא קנה בעל הפירות את הגוף משום קנין פירות כקנין הגוף - היינו משום דבהדיא פירות מכר לו, ולא גוף, והרי הוא כמי שאמר לו "ואחר אותו זמן יהא הגוף והפירות שלי"; אבל הכא - לא שייר לעצמו כלום, אלא לשלישי נתן את הגוף, ולראשון ולשני נתן את הפירות, וכיון דאיכא תרתי: שיש לראשון קנין פירות דכקנין הגוף דמי, וגם סילק הנותן עצמו מגוף ופירות - הלכך יחזרו ליורשי ראשון

[53] אלא אי איתא דלאו כקנין הגוף דמי - מאיזה טעם יחזרו לראשון?

[54] שהרי לראשון נתן פירות, ואין אחריו איש שיקבל - לא הגוף ולא פירות - הלכך יחזרו לנותן או ליורשיו

[55] דמשמע: דגוף ופירות נתן לראשון, דהא בהדיא פריש "אחריך יירש פלוני", והא ליתיה דלירש, הלכך ישארו ביד יורשי ראשון, דהכי קאמר ליה: "כל ימי חייך יהא הכל שלך: הפרי והגוף, ומה שישתייר אחריך - יקבל פלוני"; ואם היה רוצה ראשון - יכול למכור הגוף, כדלקמן

[56] לרבי יוחנן פריך:

[57] אף על גב דאיכא למימר 'אחריך שאני' - אפילו הכי יחזרו ליורשי נותן, דקנין פירות דראשון - לאו כקנין הגוף דמי, וכל שכן קנין פירות דעלמא דלאו כקנין הגוף דמי, כריש לקיש, וקשיא לרבי יוחנן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]