ביאור:בבלי בבא בתרא דף קו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

בסימניו ובמצריו ^[1] - פחות משתות – הגיעו; עד שתות – ינכה ^[2]. ^[3]

^[4]

גמרא:

איתמר: רב הונא אמר: שתות - כפחות משתות; רב יהודה אמר: שתות - כיותר משתות:

רב הונא אמר 'שתות - ^[5] כפחות משתות' ^[6]: הכי קאמר: פחות משתות, ושתות בכלל – הגיעו ^[7]; יותר משתות – ינכה ^[8];

רב יהודה אמר 'שתות כיותר משתות': - הכי קאמר: פחות משתות - הגיעו; עד שתות ושתות בכלל – ינכה.

מיתיבי ^[9]: 'בסימניו ובמצריו: פיחת שתות או הותיר שתות - הרי הוא כשום הדיינין: הגיעו!' ^[10]; והא שום הדיינין דשתות כיותר משתות הוא ^[11]!? ^[12]

אמר לך רב הונא: ולטעמיך – 'הגיעו' קא תני ^[13]!?

^[14] אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין: כשום הדיינין לשתות ^[15], ולא כשום הדיינין: דאילו התם בטל מקח ^[16], ואילו הכא הגיעו ^[17].

רב פפא זבן ארעא מההוא גברא;

עמוד ב

אמר ליה ^[18]: "^[19] הויא עשרין גריוי משחיה ^[20]" ^[21], ולא הואי אלא חמיסרא ^[22]; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה ^[23]: סברת וקבילת.

והתנן 'פחות משתות - הגיעו, עד שתות - ינכה'?

הני מילי ^[24] היכא דלא קים ליה ^[25] בגוה ^[26], אבל היכא דקים ליה בגוה - סבר וקביל ^[27]; ^[28].

והא 'עשרין' אמר לי ^[29]?

אמר ליה ^[30]: דעדיפא כעשרין ^[31].

תניא: רבי יוסי אומר: האחין שחלקו ^[32] - כיון שעלה גורל לאחד מהן ^[33] - קנו כולם ^[34]' ^[35];

מאי טעמא ^[36]?

אמר רבי אלעזר: כתחלת ארץ ישראל: מה תחלה בגורל - אף כאן בגורל.

אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים ^[37] - אף כאן בקלפי ואורים ותומים?

אמר רב אשי: ^[38] בההוא הנאה דקא צייתי להדדי - גמרי ומקנו להדדי ^[39].

[חדושי הגר"ח הלוי - הלכות שכנים פרק ב הלכה יא ...

אלא דבב"ב דף ק"ו שם פריך הגמ' על הא דילפינן מחלוקת הארץ דמועיל גורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואורים ותומים אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי, ועיין בראשונים שם דיש דגורסים אלא אמר ר"א, ור"ל דהדר ביה בגמ' מקמייתא ולא ילפינן לה מתחלת ארץ ישראל, ויש גורסים אמר ר"א, והך טעמא דגמרי ומקני מועיל להילפותא מתחלת ארץ ישראל, וא"כ י"ל דזהו פלוגתת הראב"ד והרמב"ם, דהרמב"ם סובר כהך גירסא דגרסינן אלא, וא"כ הא לא ילפינן כלל דין גורל מחלוקת ארץ ישראל, וע"כ זהו שפסק דגורל מועיל לכו"ע גם אם אין ברירה, והראב"ד סובר כהך גירסא דלא גרסינן אלא, וא"כ הא באמת נשארה הילפותא מחלוקת ארץ ישראל, ועל כן זהו שהשיג דזהו רק אם יש ברירה, משא"כ לדידן, דקי"ל אין ברירה - אין הגורל מועיל כלל, וכמו שכתבנו:

והנה קשה להנך ראשונים דלא גרסי 'אלא', דמאי משני הגמ' בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי, והלא עכ"פ הא אין כאן גורל שוה לגורל של חלוקת הארץ כיון דחסר קלפי ואורים ותומים, ואיך יצטרף לזה מה דגמרי ומקנו להדדי כיון דאין כאן גורל כדינו ...]

איתמר: שני אחין שחלקו ^[40], ובא להן אח ממדינת הים: רב אמר: בטלה מחלוקת ^[41]; ושמואל אמר: מקמצין ^[42]. [הפסק של שמואל דומה לדין המשנה: 'ינכה', כלומר: עד כמה שאפשר אין משנים את המצב באופן יסודי, לא בטלה מחלוקת, והעיסקה אינה בטלה – אלא מקיימים את המצב שנוצר ומפצים את מי שצריך.]

אמר ליה רבא לרב נחמן: לרב, דאמר 'בטלה מחלוקת' - אלמא הדר דינא ^[43]; אלא מעתה הני בי תלתא ^[44] דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג ^[45] - הכי נמי דבטלה מחלוקת ^[46]!? הכי? השתא: התם נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא ^[47], הכא לא נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא ^[48].

^[49]

אמר ליה רב פפא לאביי: לשמואל, דאמר 'מקמצין' - למימרא דקם דינא? והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו '"כור בשלשים אני מוכר לך" - יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה, "כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך" - ראשון ראשון קנה' ^[50]!?

הערות

^ האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנין והמצרים הללו שאתה רואה, הכל קח לך"
^ דהיינו טפי מרובע לסאה כפלי כפלים: דשתות היינו קב לסאה! וה"נ טעמא דלא דמי ל'הן חסר הן יתר': דהתם הוי שיעוריה ברובע לסאה, אבל הכא בעי טפי, דהא כיון דאמר "בית כור עפר אני מוכר לך" כ'הן חסר הן יתר' דמי, כדאוקימנן לעיל, והשתא דאמר "בית כור בסימניו ובמצריו אני מוכר לך" מטפינן שיעורא, ואמרינן אפילו פחות משתות הגיעו, דכיון דהראה לו המצרים - כמאן דזבין ליה "שדה זו" סתמא דמי, כמות שהוא, בין קטן בין גדול, אלא דאהני מאי דאמר "בית כור" שיהא קרוב לבית כור: שאינו חסר יותר משתות, וכן דלא ליהוי מותר יתר על שתות
^ ובגמרא פליגי אמוראי בשתות עצמה: אי הוי כפחות משתות, והגיעו, והכי קאמר: 'פיחת מן הבית כור שתות, וכל שכן פחות משתות – הגיעו, אבל יותר משתות ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל - ינכה'? או דלמא שתות כיתר משתות, והכי קאמר: 'פחות משתות – הגיעו, כלומר: אם יש אונאה ביניהן פחות משתות, כגון שהותיר או חיסר פחות משתות – הגיעו, אבל יותר משתות עד שתות ושתות בכלל – ינכה'?
^ 'ינכה' מן הדמים; ואם הותיר - יחזיר לו קרקע; והאי 'שתות' - לאו משום דין אונאה, דאין אונאה אלא למטלטלי, אבל במקרקעי אין אונאה: שאם מכר לו שוה פרוטה במנה או שוה מנה בפרוטה – הגיעו! אלא שיעורא דרבנן היא, דהכי מחיל איניש היכא דאמר בסימניו ובמצריו, טפי - לא מחיל.
^ הגיעו,
^ היכא דאמר ליה בסימניו ובמצריו
^ דהאי דקתני 'פחות משתות - הגיעו', היינו 'פיחת מן הבית כור שתות', וכל שכן פחות משתות – הגיעו
^ וממתניתין, דקתני 'עד שתות - ינכה' משמע ליה לרב הונא 'עד ולא עד בכלל', ולרב יהודה 'עד ועד בכלל'
^ הכי גרסינן בתוספתא (פ"ו מ"ח)
^ בכתובות בפרק 'אלמנה ניזונת' (פ"יא מ"ד;דף צט:) תנן: 'שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל'; שום הדיינין: בית דין שירדו לשום נכסי יתומים למכרן למזון האשה והבנות
^ והא שום הדיינין דטעות שתות דידהו הוי ביטול מקח כיתר משתות, כדתנן בפרק 'אלמנה ניזונת', כדפרישית; וכיון דמדמי שתות דמכירת בית כור דמתניתין כשום הדיינין - אלמא כיתר משתות הוא, ויחזיר, וקשיא לרב הונא
^ והאי דקתני 'הגיעו' - לקמיה מפרש לה שפיר:
^ דמשמע דהוי כפחות משתות; ואדמקשית לי מרישא - תקשי לך מסיפא! אלא ודאי הכי קאמר: פיחת שתות או הותיר שתות – הגיעו, כשום הדיינין, דאמרינן נמי 'הגיעו', ורבן שמעון בן גמליאל הוא, דפליג בכתובות, ואמר: 'אם כן מה כח בית דין יפה?' ולכך הוי מכרן קיים; ו'הגיעו' דקתני הכא - אתרוייהו קאי, דהוי שתות דידהו כפחות משתות, וקשיא לרב יהודה
^ ואמר לך רב יהודה: לדידי נמי לא קשיא, דאיכא לתרוצי:
^ דהאי דקתני 'הגיעו' - לאו משום דשתות הוי מחילה כפחות משתות; ולעולם שתות כיתר משתות, ויחזיר! והאי דקא מדמי ליה לשום הדיינין - הני מילי בשתות: כי היכי דבשום הדיינין לא הוי מחילה - הכי נמי לא הוי מחילה
^ דבשום הדיינין הוי השתות ביטול מקח, כדתנן התם: 'מכרן בטל'
^ כלומר: אין המקח בטל, אלא מקחו קיים, ויחזיר, כדתנן במתניתין: 'עד שתות - ינכה'; ואתא לאשמועינן אף על גב דדמו להדדי: דבתרוייהו שתות כיתר משתות - אפילו הכי התם ביטול מקח ואילו הכא המקח קיים; והתם היינו טעמא: דכיון דטעו בית דין - חוזרין מכל מה שעשו, אבל הכא - דתרוייהו חפצים במכר, זה למכור וזה ליקח - המקח קיים, והאונאה יחזיר; כן נראה בעיני שיטה זו, וכן עיקר, דליכא הכא תיובתא לא לרב הונא ולא לרב יהודה; והכי נמי מסתברא מדתרצינן 'כשום הדיינין ולא כשום הדיינין' כו' ואין כתוב בספרים 'אלא כשום הדיינין'! הלכך ליכא לפרושי דמסקנא דמאן דאמר 'ולטעמיך הוא כו'; יש לשונות אחרים ואין בהן ממש, וזה שלי הוא, ועיקר; (והשתא לא איפשיט לן אי כרב הונא אי כרב יהודה); ויש מפרשים: 'אמר לך רב הונא: ולטעמיך': הא מתרצתא היא? משבשתא היא, דקתני 'הגיעו' דאי שתות כיתר משתות דמי, 'ינכה' איבעי ליה למימר, ואמאי קתני 'הגיעו'!? אלא הכי קתני לה 'בסימניו ובמצריו - הרי זה כשום הדיינין' לשתות, דלא יהבינן ליה שבעה ומחצה לכור, 'ולא כשום הדיינין' ממש, כלומר: ולא לגבי מקח כשום הדיינין הוא, דאילו כשום הדיינין - שתות בטל מקח, ואילו הכא – הגיעו: דעד שתות ושתות עצמו – הגיעו; וללשון זה כתוב בספרים 'אלא כשום הדיינין ולא כשום כו'
^ ההוא מוכר לרב פפא
^ הך קרקע דמזבנא לך
^ עשרים סאין מדתה
^ וכגון דאמר ליה בסימניו ובמצריו
^ דהיינו פחות רביע
^ אביי לרב פפא
^ מתניתין
^ ללוקח
^ במדת השדה
^ "אבל מר - קים ליה בגויה: מכיר אתה שדה זו, ויודע היית שאין בו אלא חמשה עשר, וכיון דידעת - מחלת"
^ והכי הלכתא
^ ולדעת כן אמר לי כך: שישלים לי הפחת משדה אחר, או ינכה לי מן הדמים, דלדעת כן אמר לי 'עשרים': שהוא עצמו היה סבור דהויא עשרין, ועל מנת להשלים לי מדת עשרין אמר לי 'עשרים'
^ אביי
^ מצי למימר לך: דהאי דקאמר עשרין - לא לתת לך עשרין, שהרי גם הוא היה יודע שאין בשדה אלא חמיסר, אלא דעדיפא כעשרין של שדה אחר אמר לך, ולהשביח מקחו אמר כן
^ ביררו שנים ושלשה חלקין שוין, ואחר כך יפילו גורלות; והוא הדין לשותפין
^ שנפל הגורל על אחד מהם והוברר חלקו
^ כלומר: זה קנה לגמרי בגורל, ולא יוכלו לחזור בו; ואם הם שנים - זה קנה חלקו שנפל עליו הגורל, וגם חבירו קנה: דעל מי יפול גורל שני כי אם על השני!? ואם שלשה: אותו שנפל לו הגורל - קנה חלקו, והשנים קנו בין שניהם שני החלקים לחלוק ביניהם כל שעה שירצו, אף לחלוק בענין אחר, ואחר כך יפילו גורלות; ומיהו היכא דנפל הגורל לכולן - פשיטא דקנו כולן, ואף על גב דלא אחזוק כל אחד בשלו: דכיון דמוחזקין ועומדין הן כולן בכל הקרקע - אין הגורל מקנה להן כלום, אלא מברר לכל אחד חלקו המגיעו; (ולא שנא קרקע ולא שנא מטלטלין: כיון שעלה הגורל לזה - קנה חברו כמו כן חלקו המגיעו מיד, בלא נפילת גורל; דהא לא מפליג גמרא בין מקרקעי למטלטלין הכא מידי)
^ איידי דאיירי במתניתין במוכר קרקע לחבירו במדה ומצא יותר מכדי מדתו - דמחזיר, ולא אמרינן 'בטל המכר' - נקט נמי להך, דאיתמר לקמן: שני אחין שחלקו ובא להן אח, דקאמר שמואל: 'מקמצין': מחזיר את מה שיש לו יותר, דומיא דמתניתין; ואגב גררא דההיא קתני ברישא הך ברייתא, לאשמועינן דחלוקה בגורל קניא, דעלה פליגי רב ושמואל היכא דחלקו ובא להן אח, דדמיא להך דרבי יוסי: שלא עלה הגורל לכולן
^ במאי קנו? הרי לא נפל גורל, ולא החזיקו כל אחד בשלו עדיין - דאי אחזוק מאי למימרא
^ כדאמרינן ב'יש נוחלין' (לקמן דף קכב.): 'אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו; קלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקודש כו'
^ לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל; ודקשיא לך: אי מה להלן כו'? - היינו טעמא דלא צריך כולי האי:
^ משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד - מהני גמר דעתם עם הגורל כאורים ותומים, דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו: דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו, דאינן חפצים עוד בשותפות - הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר, וגמרו ומקנו אהדדי; כן זקוק אני לפרש, שהרי אין כתוב בספרים 'אלא אמר רב אשי'; הלכך לא בא לסתור טעמו של רבי אלעזר אלא לתרצו
^ קרקעות
^ ויחלקו לכתחלה בשלשה חלקים, ובגורל: דנהי נמי ד'נפל גורל לאחד מהן קנו כולן' - הני מילי היכא דחלקו כראוי, אבל היכא דכל אחד נטל יותר מחלקו - חלוקה בטעות הוא, והדרא
^ נוטל כל אחד שליש מחלקו ונותנין לזה; כגון שירשו שש שדות ונטלו זה שלש וזה שלש, ובא להן אח - זה נותן לו שדה אחת וזה נותן לו שדה אחת, הרי לכל אחד שני שדות והנם שוים
^ כלומר: חוזרת החלוקה בשביל שנטלו חלקם שלא מדעת אח השלישי
^ אחין או שותפין
^ בלא ידיעת השלישי בשלשה חלקים בפני שלשה בית דין הדיוטות, כדאמרינן באלו מציאות (בבא מציעא דף לב.)
^ כשיבא השלישי ויאמר "איני חפץ בהך חלוקה", בתמיה
^ בשלשה חלקים חלקו הכל, דמטי לכל חד חלק הראוי לו; הלכך לדעתו [של השלישי] לא חיישינן, דאילו הוה הכא - נמי הוה פליג בגורל
^ אבל הכא, דאגלאי מילתא לבסוף דנטל יותר מדאי - טעות הוא, ובטלה מחלוקת
^ מהכא שמעינן דפשיטא להו דתלתא אחים או תלתא שותפין, אי נמי תרי אחי או תרי שותפי - כדמוכח ב'אלו מציאות' (שם דף לא:), באיסור ורב ספרא דעבוד עיסקא בהדי הדדי, והלך רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי כו' ופלג חד בלא דעתא דחבריה, וכגון דפלג בלא דעתא דחבריה באפי תלתא, ואית ליה סהדי דפלג, כדאמרינן ב'אלו מציאות' - תתקיים החלוקה, ואין חבירו יכול לערער עליה; ואם חלק שלא בפני בית דין - לא כלום הוא; ומה שהשביחו הנכסים - השביחו לאמצע; והני מילי מידי דצריך שׁוּמא, אבל חלוקת מעות, דלא צריך שומא - אין צריך לחלוק בפני בית דין.
^ ולשמואל דאמר 'מקמצין' אלמא קם דינא : דכל מי שנוטל דבר הראוי לו אלא שאינו נוטל כשיעור הראוי לו, אלא יותר - והוא הדין לפחות - קאמר שמואל דמאי דתפיס תפיס, אי הכי אמאי אמר שמואל יכול לחזור בו מוכר ואפילו בסאה אחרונה ומוציא מיד הלוקח כ"ט סאין שבאו כבר לידו? ואמאי? הא כיון דהוה ראוי ליטול כור כדאתני ליה מוכר, במה שזכה כבר יזכה אף על גב דלא בא לידו כשיעור הראוי לו? אלא לאו שמע מינה דהדר דינא היכא דנטל פחות, וכל שכן היכא דנטל יותר, כדלעיל, וקשיא דשמואל אדשמואל

[1] האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנין והמצרים הללו שאתה רואה, הכל קח לך"

[2] דהיינו טפי מרובע לסאה כפלי כפלים: דשתות היינו קב לסאה! וה"נ טעמא דלא דמי ל'הן חסר הן יתר': דהתם הוי שיעוריה ברובע לסאה, אבל הכא בעי טפי, דהא כיון דאמר "בית כור עפר אני מוכר לך" כ'הן חסר הן יתר' דמי, כדאוקימנן לעיל, והשתא דאמר "בית כור בסימניו ובמצריו אני מוכר לך" מטפינן שיעורא, ואמרינן אפילו פחות משתות הגיעו, דכיון דהראה לו המצרים - כמאן דזבין ליה "שדה זו" סתמא דמי, כמות שהוא, בין קטן בין גדול, אלא דאהני מאי דאמר "בית כור" שיהא קרוב לבית כור: שאינו חסר יותר משתות, וכן דלא ליהוי מותר יתר על שתות

[3] ובגמרא פליגי אמוראי בשתות עצמה: אי הוי כפחות משתות, והגיעו, והכי קאמר: 'פיחת מן הבית כור שתות, וכל שכן פחות משתות – הגיעו, אבל יותר משתות ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל - ינכה'? או דלמא שתות כיתר משתות, והכי קאמר: 'פחות משתות – הגיעו, כלומר: אם יש אונאה ביניהן פחות משתות, כגון שהותיר או חיסר פחות משתות – הגיעו, אבל יותר משתות עד שתות ושתות בכלל – ינכה'?

[4] 'ינכה' מן הדמים; ואם הותיר - יחזיר לו קרקע; והאי 'שתות' - לאו משום דין אונאה, דאין אונאה אלא למטלטלי, אבל במקרקעי אין אונאה: שאם מכר לו שוה פרוטה במנה או שוה מנה בפרוטה – הגיעו! אלא שיעורא דרבנן היא, דהכי מחיל איניש היכא דאמר בסימניו ובמצריו, טפי - לא מחיל.

[5] הגיעו,

[6] היכא דאמר ליה בסימניו ובמצריו

[7] דהאי דקתני 'פחות משתות - הגיעו', היינו 'פיחת מן הבית כור שתות', וכל שכן פחות משתות – הגיעו

[8] וממתניתין, דקתני 'עד שתות - ינכה' משמע ליה לרב הונא 'עד ולא עד בכלל', ולרב יהודה 'עד ועד בכלל'

[9] הכי גרסינן בתוספתא (פ"ו מ"ח)

[10] בכתובות בפרק 'אלמנה ניזונת' (פ"יא מ"ד;דף צט:) תנן: 'שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל'; שום הדיינין: בית דין שירדו לשום נכסי יתומים למכרן למזון האשה והבנות

[11] והא שום הדיינין דטעות שתות דידהו הוי ביטול מקח כיתר משתות, כדתנן בפרק 'אלמנה ניזונת', כדפרישית; וכיון דמדמי שתות דמכירת בית כור דמתניתין כשום הדיינין - אלמא כיתר משתות הוא, ויחזיר, וקשיא לרב הונא

[12] והאי דקתני 'הגיעו' - לקמיה מפרש לה שפיר:

[13] דמשמע דהוי כפחות משתות; ואדמקשית לי מרישא - תקשי לך מסיפא! אלא ודאי הכי קאמר: פיחת שתות או הותיר שתות – הגיעו, כשום הדיינין, דאמרינן נמי 'הגיעו', ורבן שמעון בן גמליאל הוא, דפליג בכתובות, ואמר: 'אם כן מה כח בית דין יפה?' ולכך הוי מכרן קיים; ו'הגיעו' דקתני הכא - אתרוייהו קאי, דהוי שתות דידהו כפחות משתות, וקשיא לרב יהודה

[14] ואמר לך רב יהודה: לדידי נמי לא קשיא, דאיכא לתרוצי:

[15] דהאי דקתני 'הגיעו' - לאו משום דשתות הוי מחילה כפחות משתות; ולעולם שתות כיתר משתות, ויחזיר! והאי דקא מדמי ליה לשום הדיינין - הני מילי בשתות: כי היכי דבשום הדיינין לא הוי מחילה - הכי נמי לא הוי מחילה

[16] דבשום הדיינין הוי השתות ביטול מקח, כדתנן התם: 'מכרן בטל'

[17] כלומר: אין המקח בטל, אלא מקחו קיים, ויחזיר, כדתנן במתניתין: 'עד שתות - ינכה'; ואתא לאשמועינן אף על גב דדמו להדדי: דבתרוייהו שתות כיתר משתות - אפילו הכי התם ביטול מקח ואילו הכא המקח קיים; והתם היינו טעמא: דכיון דטעו בית דין - חוזרין מכל מה שעשו, אבל הכא - דתרוייהו חפצים במכר, זה למכור וזה ליקח - המקח קיים, והאונאה יחזיר; כן נראה בעיני שיטה זו, וכן עיקר, דליכא הכא תיובתא לא לרב הונא ולא לרב יהודה; והכי נמי מסתברא מדתרצינן 'כשום הדיינין ולא כשום הדיינין' כו' ואין כתוב בספרים 'אלא כשום הדיינין'! הלכך ליכא לפרושי דמסקנא דמאן דאמר 'ולטעמיך הוא כו'; יש לשונות אחרים ואין בהן ממש, וזה שלי הוא, ועיקר; (והשתא לא איפשיט לן אי כרב הונא אי כרב יהודה); ויש מפרשים: 'אמר לך רב הונא: ולטעמיך': הא מתרצתא היא? משבשתא היא, דקתני 'הגיעו' דאי שתות כיתר משתות דמי, 'ינכה' איבעי ליה למימר, ואמאי קתני 'הגיעו'!? אלא הכי קתני לה 'בסימניו ובמצריו - הרי זה כשום הדיינין' לשתות, דלא יהבינן ליה שבעה ומחצה לכור, 'ולא כשום הדיינין' ממש, כלומר: ולא לגבי מקח כשום הדיינין הוא, דאילו כשום הדיינין - שתות בטל מקח, ואילו הכא – הגיעו: דעד שתות ושתות עצמו – הגיעו; וללשון זה כתוב בספרים 'אלא כשום הדיינין ולא כשום כו'

[18] ההוא מוכר לרב פפא

[19] הך קרקע דמזבנא לך

[20] עשרים סאין מדתה

[21] וכגון דאמר ליה בסימניו ובמצריו

[22] דהיינו פחות רביע

[23] אביי לרב פפא

[24] מתניתין

[25] ללוקח

[26] במדת השדה

[27] "אבל מר - קים ליה בגויה: מכיר אתה שדה זו, ויודע היית שאין בו אלא חמשה עשר, וכיון דידעת - מחלת"

[28] והכי הלכתא

[29] ולדעת כן אמר לי כך: שישלים לי הפחת משדה אחר, או ינכה לי מן הדמים, דלדעת כן אמר לי 'עשרים': שהוא עצמו היה סבור דהויא עשרין, ועל מנת להשלים לי מדת עשרין אמר לי 'עשרים'

[30] אביי

[31] מצי למימר לך: דהאי דקאמר עשרין - לא לתת לך עשרין, שהרי גם הוא היה יודע שאין בשדה אלא חמיסר, אלא דעדיפא כעשרין של שדה אחר אמר לך, ולהשביח מקחו אמר כן

[32] ביררו שנים ושלשה חלקין שוין, ואחר כך יפילו גורלות; והוא הדין לשותפין

[33] שנפל הגורל על אחד מהם והוברר חלקו

[34] כלומר: זה קנה לגמרי בגורל, ולא יוכלו לחזור בו; ואם הם שנים - זה קנה חלקו שנפל עליו הגורל, וגם חבירו קנה: דעל מי יפול גורל שני כי אם על השני!? ואם שלשה: אותו שנפל לו הגורל - קנה חלקו, והשנים קנו בין שניהם שני החלקים לחלוק ביניהם כל שעה שירצו, אף לחלוק בענין אחר, ואחר כך יפילו גורלות; ומיהו היכא דנפל הגורל לכולן - פשיטא דקנו כולן, ואף על גב דלא אחזוק כל אחד בשלו: דכיון דמוחזקין ועומדין הן כולן בכל הקרקע - אין הגורל מקנה להן כלום, אלא מברר לכל אחד חלקו המגיעו; (ולא שנא קרקע ולא שנא מטלטלין: כיון שעלה הגורל לזה - קנה חברו כמו כן חלקו המגיעו מיד, בלא נפילת גורל; דהא לא מפליג גמרא בין מקרקעי למטלטלין הכא מידי)

[35] איידי דאיירי במתניתין במוכר קרקע לחבירו במדה ומצא יותר מכדי מדתו - דמחזיר, ולא אמרינן 'בטל המכר' - נקט נמי להך, דאיתמר לקמן: שני אחין שחלקו ובא להן אח, דקאמר שמואל: 'מקמצין': מחזיר את מה שיש לו יותר, דומיא דמתניתין; ואגב גררא דההיא קתני ברישא הך ברייתא, לאשמועינן דחלוקה בגורל קניא, דעלה פליגי רב ושמואל היכא דחלקו ובא להן אח, דדמיא להך דרבי יוסי: שלא עלה הגורל לכולן

[36] במאי קנו? הרי לא נפל גורל, ולא החזיקו כל אחד בשלו עדיין - דאי אחזוק מאי למימרא

[37] כדאמרינן ב'יש נוחלין' (לקמן דף קכב.): 'אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו; קלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקודש כו'

[38] לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל; ודקשיא לך: אי מה להלן כו'? - היינו טעמא דלא צריך כולי האי:

[39] משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד - מהני גמר דעתם עם הגורל כאורים ותומים, דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו: דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו, דאינן חפצים עוד בשותפות - הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר, וגמרו ומקנו אהדדי; כן זקוק אני לפרש, שהרי אין כתוב בספרים 'אלא אמר רב אשי'; הלכך לא בא לסתור טעמו של רבי אלעזר אלא לתרצו

[40] קרקעות

[41] ויחלקו לכתחלה בשלשה חלקים, ובגורל: דנהי נמי ד'נפל גורל לאחד מהן קנו כולן' - הני מילי היכא דחלקו כראוי, אבל היכא דכל אחד נטל יותר מחלקו - חלוקה בטעות הוא, והדרא

[42] נוטל כל אחד שליש מחלקו ונותנין לזה; כגון שירשו שש שדות ונטלו זה שלש וזה שלש, ובא להן אח - זה נותן לו שדה אחת וזה נותן לו שדה אחת, הרי לכל אחד שני שדות והנם שוים

[43] כלומר: חוזרת החלוקה בשביל שנטלו חלקם שלא מדעת אח השלישי

[44] אחין או שותפין

[45] בלא ידיעת השלישי בשלשה חלקים בפני שלשה בית דין הדיוטות, כדאמרינן באלו מציאות (בבא מציעא דף לב.)

[46] כשיבא השלישי ויאמר "איני חפץ בהך חלוקה", בתמיה

[47] בשלשה חלקים חלקו הכל, דמטי לכל חד חלק הראוי לו; הלכך לדעתו [של השלישי] לא חיישינן, דאילו הוה הכא - נמי הוה פליג בגורל

[48] אבל הכא, דאגלאי מילתא לבסוף דנטל יותר מדאי - טעות הוא, ובטלה מחלוקת

[49] מהכא שמעינן דפשיטא להו דתלתא אחים או תלתא שותפין, אי נמי תרי אחי או תרי שותפי - כדמוכח ב'אלו מציאות' (שם דף לא:), באיסור ורב ספרא דעבוד עיסקא בהדי הדדי, והלך רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי כו' ופלג חד בלא דעתא דחבריה, וכגון דפלג בלא דעתא דחבריה באפי תלתא, ואית ליה סהדי דפלג, כדאמרינן ב'אלו מציאות' - תתקיים החלוקה, ואין חבירו יכול לערער עליה; ואם חלק שלא בפני בית דין - לא כלום הוא; ומה שהשביחו הנכסים - השביחו לאמצע; והני מילי מידי דצריך שׁוּמא, אבל חלוקת מעות, דלא צריך שומא - אין צריך לחלוק בפני בית דין.

[50] ולשמואל דאמר 'מקמצין' אלמא קם דינא : דכל מי שנוטל דבר הראוי לו אלא שאינו נוטל כשיעור הראוי לו, אלא יותר - והוא הדין לפחות - קאמר שמואל דמאי דתפיס תפיס, אי הכי אמאי אמר שמואל יכול לחזור בו מוכר ואפילו בסאה אחרונה ומוציא מיד הלוקח כ"ט סאין שבאו כבר לידו? ואמאי? הא כיון דהוה ראוי ליטול כור כדאתני ליה מוכר, במה שזכה כבר יזכה אף על גב דלא בא לידו כשיעור הראוי לו? אלא לאו שמע מינה דהדר דינא היכא דנטל פחות, וכל שכן היכא דנטל יותר, כדלעיל, וקשיא דשמואל אדשמואל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]