ביאור:בבלי בבא בתרא דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הלכה כדברי חכמים [1]; ורב ירמיה בר אבא אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא [2].
אמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב הונא: "והא זמנין סגיאין אמריתה קמיה דרב 'הלכתא כרבי עקיבא' ולא אמר לי ולא מידי"!?
אמר ליה: "היכי תניתה"?
אמר ליה: איפכא תנינא [3]!
משום הכי לא אמר לך ולא מידי [4]!
[מדוע מספרת לנו הגמרא על שיבוש אחד בלימוד? אולי כדי להראות לנו כיצד נוצרות טעויות, וללמדנו כיצד למנוע טעויות: שלא לומר "הלכה כרבי פלוני" אלא לומר את הדין!]
אמר ליה רבינא לרב אשי: לימא אזדו לטעמייהו [5], דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'האחין שחלקו [6]: [7] אין להן לא דרך זה על זה [8], ולא סולמות זה על זה, ולא חלונות [9] זה על זה [10], ולא אמת המים זה על זה; והזהרו בהן, שהלכות קבועות [11] הן [##נראה לי שמואל מפרט רת הכתוב במשנה פ"ד מ"ט, בדף עא,א:האחין שחלקו – זכו בשדה זכו בכולה]; ורב אמר: יש להן [12]'?
צריכא [13]: דאי אשמועינן בההיא [14] - בההיא קאמר רב [15], משום דאמר ליה [16] "בעינא למידר ביה [17] כי היכי דדרו ביה אבהתי [18]"; תדע [19], דכתיב (תהלים מה יז) תחת אבותיך יהיו בניך [תשיתמו לשרים בכל הארץ]; אבל בהא [20] - אימא מודי ליה [21] לשמואל [22]; ואי איתמר בהא - בהך קאמר שמואל, אבל בהא - אימא מודי ליה לרב – צריכא.
אמר ליה רב נחמן לרב הונא: הלכתא כוותין [23]? או הלכתא כוותייכו?
אמר ליה: הלכתא כוותייכו, דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני [24].
איתמר: שני בתים זה לפנים מזה [25]: שניהם במכר [26], [27] שניהם במתנה [28] - אין להן דרך זה על זה [29]; כל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר [30]; חיצון במכר ופנימי במתנה: סבור מינה אין להן דרך זה על זה [31], ולא היא: מי לא תנן [32]: 'במה דברים אמורים [33]? – [34] במוכר, אבל בנותן מתנה - נותן את כולן [35]'; אלמא [36] [37] מאן דיהיב מתנה - [38]בעין יפה יהיב; [39] הכא נמי: מאן דיהיב מתנה - בעין יפה יהיב [40].
משנה:
המוכר את הבית [41] - מכר את הדלת [42] אבל לא את המפתח [43], מכר את המכתשת קבועה [44] אבל לא את המיטלטלת, מכר את האיצטרוביל [45] אבל לא את הקלת [46], ולא את התנור ולא את הכירים [47]
[48];
בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" -
[המשך המשנה:] הרי כולן מכורין [49].
גמרא:
לימא מתניתין [50] דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר - הא אמר [51] 'מכר את הכרם - מכר תשמישי כרם' [52]!
[53] אפילו תימא רבי מאיר: התם קביע [54], [55] הכא [56] לא קביע [57].
והא מפתח דומיא דדלת קתני: מה דלת דקביעא [58] - אף מפתח דקביע [59]; אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר.
תנו רבנן: המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר [60] ואת המנעול [61], אבל לא את המפתח; מכר את המכתשת החקוקה [62], אבל לא את הקבועה [63]; מכר האיצטרוביל אבל לא את הקלת; לא את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים.
רבי אליעזר אומר: כל המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע [64].
בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין;
בין כך [65] ובין כך [66] - לא מכר לא את הבור, ולא את הדות, ולא את היציע [67].
תנו רבנן: צינור [68] שחקקו ולבסוף קבעו - פוסל את המקוה [69]; קבעו ולבסוף חקקו [70] - אינו פוסל את המקוה. מני [71]? לא רבי אליעזר ולא רבנן [72]?
הי רבי אליעזר [73]: אילימא רבי אליעזר ד'בית' [74] - דלמא היינו טעמא: דרבי אליעזר סבר מוכר בעין יפה מוכר[75] [76], ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר [77]?
ואלא רבי אליעזר דכוורת דבורים [78], דתנן [שביעית פ"י מ"ז; עוקצין פ"ג מ"י; (להלן פ,ב)]: כוורת דבורים: רבי אליעזר אומר: הרי היא כקרקע [79], וכותבין עליה פרוזבול [80],
הערות
[עריכה]- ^ דמוכר בעין רעה מוכר
- ^ דבעין יפה מוכר (לקמן עא.); והכי הויא מסקנא: כרבי עקיבא, דאמר ליה רב הונא לרב נחמן: הלכתא כוותייהו, דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני
- ^ לרבי עקיבא בעין רעה, ולרבנן בעין יפה! וגמרא הוא דקמפרש דאיפכא הוה תני רב ירמיה, ומיהו איהו - לא אמר לרב הונא לשון זה 'איפכא תנינא' שאם היה יודע שאין רב הונא שונה כמותו - לא היה לו לתמוה, דהיינו הך: דבין לרב הונא בין לרב ירמיה הלכתא דבעין רעה מוכר
- ^ דהא את נמי הוה פסקת הלכתא דבעין רעה מוכר
- ^ דלרב בעין רעה [כחכמים] ולשמואל בעין יפה [כרבי עקיבא]
- ^ שניהם מוכרין זה לזה
- ^ אם חלקו שני שדות אחד נטל חיצון ואחד נטל פנימי ואין הפנימי יכול ליכנס לשדהו אלא דרך חיצון בדרך שהיה אביו נכנס
- ^ אין לו לפנימי דרך על חיצון, משום דמוכר בעין יפה מוכר, ולא שייר דרך לעצמו; וכיון שמכר לו לאחיו חלקו שבמחיצות - בעין יפה מכר לו כל השדה והדרך, ולא שייר לעצמו במכירה זו כלום; והיינו שמואל לטעמיה: דפסק כרבי עקיבא דמוכר בעין יפה מוכר, דלגבי פנימי שייך למימר עין יפה: דאף על פי שצריך לפרוח באויר - לא שייר לעצמו את הדרך; אבל גבי חיצון - לא שייך עין רעה במה שאינו נותן לו את הדרך, שהרי אינו מוכר בשדה זו החיצון אלא לוקח, ובלוקח - לא שייך עין יפה; אבל בשדה הפנימי - הוי הוא מוכר שמכר לאחיו חלקו, ובההוא שמכר - לא שייר לעצמו כלום, וליכא עין רעה גביה כלל
- ^ כבר מפורשת בפרק ראשון
- ^ ואם רצה לבנות בחצירו כנגד חלון אחיו - בונה
- ^ כלומר שהלכה כן
- ^ דמוכר בעין רעה מוכר, ומשייר לעצמו במה שמכר לאחיו דבר הצריך לו, כגון: דרך ואורה
- ^ ורב אשי הוא דקמהדר הכי לרבינא דלא אזדו לטעמייהו לגמרי, ואין ללמוד מחלוקת מחבירתה; ומיהו דרך גמרא הוא לומר 'ואזדו לטעמייהו' 'וצריכא', אבל הכא - אמוראי הוא דאיירו בה בהדיא, ואמרו 'לימא אזדו לטעמייהו'; הלכך הוצרך לומר בלשון תירוץ 'צריכא'
- ^ דאחין שחלקו
- ^ דיש להן דרך
- ^ דאמרי אחין
- ^ נידור בה
- ^ וכמו שהיה לאבא דרך בהן גם לי שעל מנת כן חלקתי
- ^ דטענא מעלייתא היא גבי חלוקת יורשין
- ^ דרבי עקיבא ורבנן
- ^ רב
- ^ דמוכר בעין יפה מוכר
- ^ שמואל ורב נחמן תלמידו היה
- ^ רב נחמן - חתנא דבי נשיאה הוה, ורגיל במקום הדיינים, דשכיחי דייני, וראה מעשים בכל יום היאך דייני; אי נמי דיני; כך פירש רבינו חננאל
- ^ ודריסת הפנימי על החיצון לרשות הרבים
- ^ שמכרן ביחד לשני בני אדם
- ^ או
- ^ שניהם ביחד במתנה לשני בני אדם
- ^ אין לו דרך לפנימי על החיצון; דכי היכי דלפנימי זבין ויהב בעין יפה - לחיצון נמי בעין יפה יהב וזבין; ולא מקרי 'עין רעה' אפילו לרבנן אלא היכא דמכר את הפנימי ועיכב לעצמו את החיצון, כי מתניתין; אבל היכא דלא עיכב לעצמו כלום - דכולי עלמא מודו דלזה מכר כל החיצון ולזה כל הפנימי, ואין לפנימי על החיצון כלום: דלא תהיה עינו יפה לזה ורעה לזה
- ^ דודאי לא תהיה עינו יפה אצל לוקח ורעה אצל מקבל מתנה: דלההוא דיהיב ליה - לדידיה רחים ליה
- ^ דכיון דלשנים מוכר ונותן אין רע לזה וטוב לזה
- ^ בסוף פירקין
- ^ דפליגי רבנן ואמרי דצריך לוקח ליקח דרך, אבל מוכר - לא צריך, משום דבעין רעה מוכר
- ^ הני מילי
- ^ מודו דבעין יפה יהיב, ויהיב גם את הדרך
- ^ רבנן דסבירא להו 'מוכר בעין רעה מוכר'
- ^ גבי
- ^ מודו ד
- ^ והלכך
- ^ לא מיבעיא לרבנן, דיש דרך לפנימי על החיצון: דגבי חיצון שמכר לו - הוי עין רעה, וגבי פנימי שנתן לו במתנה - הוי עין יפה, אלא אפילו לרבי עקיבא דאית ליה עין יפה גבי מוכר - גבי נותן מיהא איכא עין יפה טפי; והלכך יש דרך לו לפנימי על החיצון: דמוכח מילתא דעינו יפה אצלו טפי מחיצון, דקא יהיב ליה מתנה!
- ^ סתם
- ^ דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע
- ^ דמיטלטלא
- ^ בקרקע
- ^ עגול שסביב הריחים; צרקיי"א בלע"ז; ודבר קבוע הוא, ואין מזיזין אותו ממקומו
- ^ האפרכסת טרמויי"א בלע"ז, ומיטלטלת היא
- ^ דכל הנך - מיטלטלין הן; והכי נמי תניא בתוספתא; ובסדר המשנה גרס 'מכר תנור מכר כיריים' ולא נהירא: ואם איתא צריך לאוקמה במחוברת לקרקע
- ^ כללא דמילתא כל תשמישי בית הקבועים מכורין בכלל 'בית', והמטלטלין אינם מכורין
- ^ כל הנך תשמישין המיטלטלין; אבל שאר מיני תשמישתיה - לא מיזדבני; ואף על גב דאמר "כל מה שבתוכו אני מוכר לך" שלא ריבה בלשון זה אלא תשמישין המיוחדין לבית זה, שאינן רגילין להשאילן מפני כבידן; ומפתח נמי: עיקר תשמישו לפותחת של דלת זו, ואין ראוי לאחרת; והיינו טעמא דלא זבין שאר מיני תשמישתיה: דלא בטילי לגבי בית! אי נמי אינו רוצה להתרחק מן השכונה שלו וידור בבית אחר, וצריכין לו מטלטלין; אבל גבי חצר תנן לקמן דאם אומר לו "כל מה שבתוכה" - הרי כל מטלטלין מכורין, דהיינו כל מאני תשמישתיה דאיקרו מטלטלי, לבד מחיטי ושערי - בפרק 'מי שמת' (לקמן דף קנ.): דכיון דמסתלק מכל השכונה - מכר את כולן, דטורח הוא לו להוציא כליו משם; אי נמי לגבי חצר שהוא דבר גדול – בטילי, וגבי מוכר את העיר תנן דאם אמר "כל מה שבתוכה" מכר את הכל, אפילו בהמה ועבדים, דהוו מטלטלי דניידי, וכל שכן חיטי ושערי: דכיון דמסתלק מכל העיר - מכל וכל רוצה להסתלק: דטורח הוא לו להוציא מטלטלי לעיר אחרת; אי נמי בטלין לגבי העיר; כללא דמילתא: כל מכר הגדול מחבירו - ריבה למכור יותר: הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו
- ^ דקתני דלא מכר מכתשת המיטלטל
- ^ האמר בפרק 'המוכר את הספינה' בברייתא בגמרא [עח,ב]
- ^ כגון קנים שבכרם, שהן לצרכה, כדתנן במתניתין; והוא הדין למוכר בית: שמוכר תשמישי בית
- ^ ומשניף
- ^ כלומר: התם בדרבי מאיר איכא למימר דלא איירי רבי מאיר אלא בתשמישין הקבועין לעולם בתוך הכרם: שאין מזיזין אותם משם לעולם, ואף על גב דאינם קבועין בקרקע
- ^ אבל
- ^ מכתשת
- ^ שאינה קבועה בקרקע: זימנין דשיילי לה ולא קביעא בבית כל כך
- ^ לעולם שאין מזיזין אותו משם להטלטל ממקום למקום
- ^ בשל עץ מיירי, דקביעא; שיש מפתחות שאין מזיזין אותן מן הפותחת, כגון של בני כפרים; ואפילו הכי לא מכר את המפתח: דאי איתא דבמפתח שאינו קבוע מיירי - ליפלוג וליתני בדידה: 'המוכר את הבית מכר את המפתח קבוע אבל לא את המיטלטלת' כדקתני גבי מכתשת! וכל שכן דלת דקביע טפי! אלא מדקתני 'דלת' שמעינן דליכא לאיפלוגי אלא בין דלת למפתח - ואף על גב דקביע בדלת אינו מכור, שהרי תשמיש קל הוא ונוח לטלטלו, ופעמים שמיטלטלת אבל לא תדיר
- ^ בריח, וקבוע בכותל
- ^ קבוע בדלת
- ^ כגון סלע היוצא מן הכותל וחקק שם מכתשת
- ^ שהיתה חקוקה ועשויה, ואחר כך קבעהּ בקרקע; ודלא כמתניתין; ומתניתין - רבי אליעזר היא, דפליג בסיפא, ואמר: כל המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע; וכן פירש רבנו חננאל וכן עיקר
- ^ אמכתשת קבועה פליג
- ^ שאמר לו "כל מה שבתוכו"
- ^ שלא אמר
- ^ דאינו בתוכו של בית, אלא בניינים בפני עצמן הן
- ^ של עץ או של אבן עשוי כמין סילון ויורדין ממנו מים למקוה
- ^ דמים שאובין פוסלין אותו; וכיון שהיה תורת כלי עליו קודם שקבעו - לא מיבטיל תו שם כלי מיניה, ומשוי להו 'שאובין' למים שבתוכו
- ^ הרי הוא כעושה חריץ בקרקע
- ^ הך ברייתא דקתני דמשום קביעות בקרקע לא בטיל שם כלי מיניה דמעיקרא
- ^ דפליגי עליה
- ^ מאיזה דברי רבי אליעזר אתה למד דלא סבירא ליה הך ברייתא? והוא הדין דהוה ליה למימר 'והי רבנן', אך אין דרך גמרא להאריך כל כך
- ^ דמכתשת חקוקה ולבסוף קבעוה - כקרקע משוי לה, ומכורה בכלל בית, ומיהו רבנן דפליגי עליה - לא ליהוו הנהו רבנן דאמר לעיל 'לא רבי אליעזר ולא רבנן'
- ^ Note:ולכן ענין זה שייך רק במכירה, אך לא לענין טומאה; עוד: לפי זה רבי עקיבא סובר כרבי אליעזר, ממנו למד הרבה, לוכן הסבר זה סבירה!
- ^ והלכך אף על גב דאיכא תורת כלי עליו, כיון דמחובר - מכרן המוכר; אבל גבי צינור שחקקו ולבסוף קבעו - מודי דפסיל מקוה
- ^ משום דרבי אליעזר נקט לה, ואכתי כדברי הכל אתיא
- ^ מחוברת היא בקרקע בטיט
- ^ לכל דבר: להיות נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, ולקנות על גבה מטלטלין
- ^ כאילו היא קרקע, דתנן במסכת שביעית פרק אחרון (משנה ו): אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם אין לו מזכה בתוך שדהו; ולשם מפורש [בגיטין לו,א]: לפי שראה הלל שנמנעין העשירים מלהלוות לעניים מפני יראת שביעית שמשמטת, והיו עוברין על מה שכתוב 'פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' - עמד הלל והתקין פרוזבול: 'פרוז' = ריוח, כמו ש'הפריז על מדותיו' דבמסכת נדה (דף ד:); 'בול' = עשירים, כמו 'אלו ראשי בולאות שביהודה' (גיטין דף לז.), כלומר: ריוח לעשירים שלא יפסידו שלהם; [ובגיטין לו,א] ותנן: גופו של פרוזבול "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה" והדיינין חותמין עליו מלמטה או העדים; והלכך משמסר שטרותיו לב"ד לגבותן ואיהו לא קגבי - לא קרינא ביה 'לא יגוש', דדיינין קמגבו ליה, והפקר בית דין הפקר; והני מילי כשיש לו קרקע ללוה, דדמי כאילו יש למלוה משכון, דבמשכון לא שייך 'לא יגוש': שכל מה שיוכלו חכמים לתקן כדי שלא יהו נראין עוקרין דבר מן התורה – התקינו; כן נראה הטעם בעיני; ומרבי זקני זצ"ל שמעתי דהיינו טעמא: דסתם לוה אין רגילין להלוותו אלא אם כן יש לו קרקע להשתעבד למלוה, ובמילתא דשכיחא תקינו רבנן; אבל בשאין לו קרקע - מילתא דלא שכיחא היא, ולא תקינו רבנן פרוזבול; ואתא רבי אליעזר למימר: דאם יש ללוה כוורת דבורים - כותבין פרוזבול, דסלקא דעתא אמינא אף על גב דהרי היא כקרקע לשאר דברים, לגבי הך תקנה לא חשיבא קרקע, דלא סמכא דעתיה דמלוה עילויה הואיל ויכולין לטלטלה - קא משמע לן