ביאור:בבלי בבא בתרא דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'קבלן ^[1]': אמרי לה 'מעיד' ^[2], ואמרי לה 'אינו מעיד' ^[3]:

אמרי לה 'מעיד': כערב דמי;

ואמרי לה 'אינו מעיד': דניחא ליה דלהוו בידיה תרוייהו, דכי אתי בעל חוב - מאי דבעי שקיל ^[4].

אמר רבי יוחנן: אומן אין לו חזקה ^[5] - ^[6] בן אומן ^[7] יש לו חזקה ^[8]; אריס אין לו חזקה - בן אריס יש לו חזקה; גזלן ובן גזלן - אין להן חזקה; בן בנו של גזלן - יש לו חזקה ^[9].

היכי דמי? אי אתו ^[10] בטענתא דאבוהון ^[11] - אפילו הנך ^[12] נמי לא ^[13]! אי דלא אתו בטענתא דאבוהון ^[14] - אפילו בן גזלן נמי?

לא, צריכא ^[15] דקא אמרי עדים [עיין תוספות ד"ה ה"ג כגון דאמר] "בפנינו הודה לו ^[16]": ^[17] הנך ^[18] - איכא למימר קושטא קא אמרי ^[19]; ^[20] האי ^[21] - אף על גב דאודי ^[22] - נמי לא מהימן ^[23], כדרב כהנא, דאמר רב כהנא: אי לאו דאודי ליה ^[24] - הוה ממטי ליה ולחמריה ^[25] לשחוור ^[26]

^[27].

אמר רבא: פעמים [עיין תוספות; ועיין נמוקי יוסף דף כו,א] שאפילו בן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה; היכי דמי? כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה.

^[28]

היכי דמי 'גזלן ^[29]'?

אמר רבי יוחנן: כגון שהוחזק על שדה זו בגזלנותא ^[30].

ורב חסדא אמר: כגון דבית פלוני, שהורגין נפשות על עסקי ממון ^[31].

תנו רבנן: אומן אין לו חזקה; ירד מאומנותו ^[32] - יש לו חזקה [עיין תוספות]; אריס אין לו חזקה; ירד מאריסותו - יש לו חזקה; בן שחלק ^[33] ואשה שנתגרשה - הרי הן כשאר כל אדם ^[34].

בשלמא בן שחלק – איצטריך: סלקא דעתך אמינא אחולי אחיל גביה ^[35] - קא משמע לן דלא ^[36]; אלא אשה שנתגרשה פשיטא ^[37]?!

לא, צריכא

עמוד ב

במגורשת ואינה מגורשת ^[38] [עיין בתוספות הסבר הפוך!], וכדרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה ^[39] ^[40].

אמר רב נחמן: אמר לי הונא: כולן ^[41] שהביאו ראיה ^[42] - ראייתן ראיה [עיין תוספות], ומעמידין שדה בידן ^[43]; גזלן שהביא ראיה ^[44] - אין ראייתו ראיה ^[45], ואין מעמידין שדה בידו ^[46].

מאי קא משמע לן ^[47]? תנינא ^[48]: לקח מסיקריקון ^[49] וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל ^[50]!?

^[51] לאפוקי מדרב ^[52], דאמר רב ^[53]: לא שנו ^[54] אלא דאמר ליה לך ^[55] 'חזק וקני' ^[56], אבל בשטר ^[57] - קנה ^[58]; - קא משמע לן כדשמואל ^[59], דאמר: אף בשטר נמי לא קנה ^[60] עד שיכתוב אחריות נכסים.

ורב ביבי מסיים בה ^[61] משמיה דרב נחמן ^[62]: קרקע אין לו ^[63], אבל מעות ^[64] - יש לו ^[65]; במה דברים אמורים ^[66]? ^[67] שאמרו עדים "בפנינו מנה לו ^[68]" ^[69], אבל אמרו עדים "בפנינו הודה לו" ^[70]– לא ^[71], כדרב כהנא, דאמר: אי לאו דאודי ליה - הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור ^[72].

אמר רב הונא: תליוהו ^[73] וזבין ^[74] - זביניה זביני ^[75] ^[76]; מאי טעמא? כל דמזבין איניש ^[77], אי לאו דאניס ^[78] - לא הוה מזבין, ואפילו הכי זביניה זביני ^[79].

ודילמא שאני אונסא דנפשיה ^[80] מאונסא דאחריני ^[81]?

אלא כדתניא:

הערות

^ ערב קבלן, שקבל המעות מידו של מלוה ונתן לידו של לוה; וזהו דינו: דממי שירצה המלוה - יפרע תחלה; אבל ערב סתמא - אין תובעין לערב תחלה עד שיעמיד מלוה ללוה בדין ויחייבוהו לשלם ואין לו מה לפרוע, ואז יגבה מן הערב
^ כמו ערב
^ דאכתי נוגע בעדות הוא
^ דניחא ליה דנוקמא תרוייהו ארעתא בידיה דלוה כי היכי דליהוו ליה ארעי טובא: זיבורית ובינונית: דכי אתא מלוה למגבי בינונית דקבלן כדין בעל חוב שדינו בבינונית - לימא ליה: "אתן לך בינונית דלוה"! והלכך הוה נוגע בעדות: דאי לא הוה ללוה בינונית - לא ליגבי מלוה אלא מבינונית דקבלן, דהכי הוי דינא: דלכל מאן דבעי תבע ברישא! אבל בערב סתם - ליכא למימר הכי, דכל כמה דאית ליה ללוה למיפרע מידי - ואפילו זיבורית - לאו כל כמיניה דמלוה למיהדר גבי ערב, כדקיימא לן במכילתין (לקמן דף קעד.): לא יתבע לערב תחלה
^ כדקתני מתניתין
^ אבל
^ של אומן, וכגון שאין הבן אומן
^ וכדמפרש לקמן
^ 'גזלן' - לקמן מפרש היכי דמי; יש שמפרש שהוחזק בגזלנות על שדה זו, ובהאי שדה הוא דאין לו חזקה; ויש שמפרש לקמן כגון רוצח נפשות על עסקי ממון, והלכך אין לו חזקה על שום קרקע של אחרים בעולם
^ הנך בנים
^ דאמרי: "אבינו הורישה לנו"; ומשום הכי בן גזלן אין לו חזקה: דכי האי גוונא אין טוענין ליורש: דכיון דמכח גזלן קאתי, ואיהו לא טעין "מאבי אני יורש, דזבנה מינך קמאי דידי", דליהמניה על ידי מיגו: דמצי אמר "זבנית מינך", הלכך חזקה שאין עמה טענה היא, שהרי אין לאבא חזקה, וגם הבן הבא מכחו אין חזקתו חזקה; וכיון דמכח אבוהון קאתו
^ בן אומן ובן אריס
^ נמי לא ליהוי להו חזקה
^ אלא בטענה דנפשייהו: "אנא זבנתה מינך"
^ דקאתו בטענתא דאבוהון, וכגון
^ המערער לאביהן של אלו שמכרו להם
^ הלכך:
^ בן אריס ובן אומן
^ כשטוענין "אבינו לקחו ממך", שהרי הודה, והודאת בעל דין כמאה עדים
^ אבל
^ בן גזלן
^ האי מערער לאביו
^ לא מהימן לומר "לקוח הוא ביד אבי", ואפילו בחיי אביו אם נתנו לבן, שהרי הוא - מתוך פחד הודה לו לגזלן
^ נגזל לגזלן
^ היה מוסר אותו ואת חמורו
^ לפקיד, כדמתרגמינן (במדבר טז): [לא חמור אחד מהם נשאתי =] לא חמרא דחד מנהון שחרית; דסתם גזלן - גברא אלמא הוא
^ אבל בן בנו של גזלן - יש לו חזקה אי אתי בטענה דאבוה: דטעין: "מאבי ירשתי, ואבי לא היה גזלן"; וכי האי גוונא טוענין ליורש; דאילו היה אביו קיים - הוה טעין "מינך זבנתה", ולא הוה אתי בטענתא דאבוה - אף אנו נטעון בשביל היורש; ורישא, דקתני 'אומן אין לו חזקה' - בדליכא עדי הודאה, דלצדדין קתני
^ גירסת רשב"ם: פעמים שאפילו בן גזלן יש לו חזקה, ואף על גב דלא אתי בטענה דנפשיה; היכי דמי? כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה: שטוען "מאבי אבי אני יורש" - ואיהו לא היה גזלן! ומיגו דמצי אמר "זבנתה מינך", כי אמר נמי "זקני הורישה לאבי, ואבי הורישני" – נאמן, דחזקה שיש עמה טענה מעלייתא היא; ל"א כתוב בספרים פעמים שבן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה וכגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה: שאבי אביו גזלן היה; ושניהם אמת, אבל הראשון נראה שאמר רבא, ולא האחרון.
^ אותו שאין לו חזקה
^ ובההוא שדה הוא דאין לו חזקה, אבל בשאר שדות יש לו חזקה
^ אנשי רשעים היו, שהיה מכיר בהן רב חסדא שהורגין נפשות על עסקי ממון - אין להן חזקה בשום קרקע בעולם, שכל אדם ירא למחות בהן; וקיימא לן כתרוייהו
^ ושוב מחזיק בה
^ הפליג מאביו, ואין סמוך עוד על שולחנו, כגון שנשא אשה ואין משתדל עוד בנכסי אביו
^ אף על גב דתנן (לעיל דף מב.) 'לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא האב בנכסי הבן ולא הבן כו' – הנך, כיון שהופלגו זה מזה - יש להן חזקה זה על זה
^ האב גבי דבן פירות שאכל בשלש שנים, ולפיכך לא ערער, ולא תיהוי חזקה
^ דלא מחיל
^ דמחזקת בנכסי בעלה, וכן בעלה מחזיק בנכסיה, שהרי שונאין זה את זה, והיה להן למחות
^ כגון: זרק לה גט, ספק קרוב לה ספק קרוב לו [ובתוך ארבע אמות שלה ושלו], דבעלה חייב במזונותיה עד דיהב לה גט ודאי
^ דאכתי אגידא ביה
^ ואיכא למימר: כיון דמגורשת ואינה מגורשת - אשתו היא וחייב במזונותיה, והניח לה בעל קרקע זו בידה כדי שתיזון מפירותיה, ולא הויא חזקה!? קמ"לנהדהויא חזקה: דכיון דהתחיל בגירושין, והוא שונא לה - לא יחד לה קרקע למזונותיה, כי בטורח יתן לה מזונות בצמצום כשיחייבוהו בית דין!
^ אומן ואריס וכל הנך דלעיל דאמרן 'אין להן חזקה'
^ שטר מכירה או עדי מכירה
^ מילתא דפשיטא היא, ומשום סיפא נקט לה
^ עדי מכירה או עדי הודאה אבל מתן מעות לא ראו
^ כדרב כהנא: דאי לאו דאודי ליה או שכתב לו שטר מכירה - הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור; אבל אם נתן לו הגזלן מעות בפני עדים - ראייתו ראיה, כדרב הונא לקמיה, דאמר 'תליוהו וזבין - זביניה זביני', ואף על גב דרב ביבי מוקי לה לקמן להא אפילו בשנתן מעות הגזלן לנגזל, ואפילו הכי לא קנה גזלן - הא אמרינן לקמן בשמעתין: דרב ביבי - מימרא היא, ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה; וכדרב הונא קיימא לן בשמעתין
^ ולא לכל הבא מכחו, כגון בן גזלן או לוקח מגזלן
^ רב הונא? דגזלן וכל הבא מכחו אין ראייתו ראיה ולא קנה
^ במסכת גיטין ב'הניזקין' [משנה פ"ה מ"ו, דף נה,ב]
^ מגזלן נכרי הורג נפשות על עסקי ממון, שאומר לו: "שא קרקע זו והניחני", ומתנה זו לא הויא מתנה, דאפילו למאן דאמר: 'תליוהו וזבין זביניה זביני' - תליוהו ויהב - לא הויא מתנה; וטעמא מפרש בגיטין: שלש גזירות גזרו, [קמייתא: כל דלא קטיל – ליקטיל; מציעתא: כל דקטיל - לייתי ארבע זוזי]; בתרייתא: כל דקטיל – ליקטלינהו; קמייתא ומציעתא: כיון דקטלי נכרים לישראל - אגב אונסיה גמר ומקני; בתרייתא: אמרי האידנא לישקול, ולמחר תבענא ליה בדינא; והלכך לא קנה הסיקריקון, דהא לא נתן מעות אלא גזלה בחנם, והלוקח נמי ממנו - לא קנה, דקרקע אינה נגזלת, ואכתי ברשותא דמריה קמא איתא;
^ ואפילו חזר ולקח מבעל הבית, שכתב לו שטר, כדמפרש לקמן, או במתנה או בשטר מכירה בלא מעות; דאילו נתן מעות לבעל הבית – קנה, כרב הונא; דהא אפילו סיקריקון עצמו היה קונה אם נתן לו מעות לנגזל; והכי מוכח לקמן בשמעתין גבי מילתיה דרב הונא, דאית ליה 'תליוהו וזבין כו'; אפילו הכי - לא קנה לוקח, דמחמת פחד דסיקריקון הקנה לו ללוקח; וכיון דאין ראיית הלוקח מגזלן ראיה - אפילו כי הדר וזבין מבעל הבית, כל שכן וכל שכן דאין ראיית הגזלן עצמו ראיה: דמחמת פחד כתב לו השטר, ומעולם לא קיבל דמים מן הגזלן דנימא זביניה זביני
^ ומשני:
^ אתא רב הונא
^ עלה דההיא משנה
^ דחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל
^ בפני עדים
^ ומעות לא קיבל בפני עדים, דנימא 'זביניה זביני', כדלקמן, וגם שטר לא כתב לו בעל הבית ללוקח
^ אם כתב לו שטר
^ ודאי אקני ליה
^ ואתא רב הונא למימר דגזלן שהביא ראיה אפילו בשטר - אין ראייתו ראיה, כדשמואל
^ דמאימת סיקריקון כתב לו
^ בהא מלתא דאמר רב נחמן: אמר לי הונא
^ שהיה מוסיף בה רב נחמן דבר זה מדעתו; ומיהו רב הונא לא סבירא ליה האי תוספתא, כדלקמן בשמעתין: דכל היכא דאיכא מתן מעות - סבר ליה לרב הונא דהוו זביני; ולאו אדרב ושמואל קאי, דבמסכת גיטין ב'הניזקין' דאיתא לפלוגתייהו - לא איירי רב ביבי כלל התם
^ לגזלן, כמו שאמרנו 'אין מעמידין שדה בידו'
^ שנתן לו הגזלן לנגזל בדמי קרקע זו
^ שיחזירם לו הנגזל, ולא קנסינן ליה לגזלן לאבד מעותיו; ושמעינן מהכא דסבירא ליה לרב ביבי 'תליוהו וזבין לאו זביניה זביני', והיינו דאמרינן לקמן דרב הונא לית ליה דרב ביבי
^ דמעות יש לו
^ כגון
^ הגזלן לנגזל, ונתן לו המעות
^ או שכתבו בשטר "אנו ראינו שנתן לו המעות": דמשום פחד דסיקריקון דגזלן לא מסהדי, וכתבו עדים שיקרא
^ נגזל לגזלן, שקיבל ממנו הדמים, או שכתבו בשטר המכירה, וכך אמר לנו: "הוו עלי עדים שקיבלתי ממנו הדמים ומכרתי לו"
^ לא יחזיר לו מעות לגזלן
^ ומסקנא דמילתא דרב ביבי היא
^ מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל הדמים
^ ואומר "רוצה אני"
^ ולא יוכל לחזור בו; וטעמא מפרש ואזיל
^ ואית דגרס 'תלוהָ'; ורבינו חננאל כתב 'תליוהו'; ודוקא מכר אבל מתנה - לא הויא מתנה, דכיון דלא מקבל מידי - לא גמר ומקני, כדמוכח לקמן, דאמרינן: מודה שמואל היכא דיהב זוזי
^ רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר
^ ודחיק במעות
^ ואפילו הכי הוה זביניה זביני בעל כרחו, אפילו לא גמר ומקני: שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין דברים הצריכין לו ומכרן לדברים שאין צריכין לו, אלא כולהו קונה לוקח; והכא נמי: אף על גב דאניס מוכר - קונה לוקח, הואיל וקיבל דמים, אף על גב דלא גמר ומקני
^ שצריך למעות, ומתוך כך מוכר חפציו מדעתו, דהתם איכא למימר גמר ומקני
^ שמכריחין אותו למכור, דהתם לא גמר ומקני

[1] ערב קבלן, שקבל המעות מידו של מלוה ונתן לידו של לוה; וזהו דינו: דממי שירצה המלוה - יפרע תחלה; אבל ערב סתמא - אין תובעין לערב תחלה עד שיעמיד מלוה ללוה בדין ויחייבוהו לשלם ואין לו מה לפרוע, ואז יגבה מן הערב

[2] כמו ערב

[3] דאכתי נוגע בעדות הוא

[4] דניחא ליה דנוקמא תרוייהו ארעתא בידיה דלוה כי היכי דליהוו ליה ארעי טובא: זיבורית ובינונית: דכי אתא מלוה למגבי בינונית דקבלן כדין בעל חוב שדינו בבינונית - לימא ליה: "אתן לך בינונית דלוה"! והלכך הוה נוגע בעדות: דאי לא הוה ללוה בינונית - לא ליגבי מלוה אלא מבינונית דקבלן, דהכי הוי דינא: דלכל מאן דבעי תבע ברישא! אבל בערב סתם - ליכא למימר הכי, דכל כמה דאית ליה ללוה למיפרע מידי - ואפילו זיבורית - לאו כל כמיניה דמלוה למיהדר גבי ערב, כדקיימא לן במכילתין (לקמן דף קעד.): לא יתבע לערב תחלה

[5] כדקתני מתניתין

[6] אבל

[7] של אומן, וכגון שאין הבן אומן

[8] וכדמפרש לקמן

[9] 'גזלן' - לקמן מפרש היכי דמי; יש שמפרש שהוחזק בגזלנות על שדה זו, ובהאי שדה הוא דאין לו חזקה; ויש שמפרש לקמן כגון רוצח נפשות על עסקי ממון, והלכך אין לו חזקה על שום קרקע של אחרים בעולם

[10] הנך בנים

[11] דאמרי: "אבינו הורישה לנו"; ומשום הכי בן גזלן אין לו חזקה: דכי האי גוונא אין טוענין ליורש: דכיון דמכח גזלן קאתי, ואיהו לא טעין "מאבי אני יורש, דזבנה מינך קמאי דידי", דליהמניה על ידי מיגו: דמצי אמר "זבנית מינך", הלכך חזקה שאין עמה טענה היא, שהרי אין לאבא חזקה, וגם הבן הבא מכחו אין חזקתו חזקה; וכיון דמכח אבוהון קאתו

[12] בן אומן ובן אריס

[13] נמי לא ליהוי להו חזקה

[14] אלא בטענה דנפשייהו: "אנא זבנתה מינך"

[15] דקאתו בטענתא דאבוהון, וכגון

[16] המערער לאביהן של אלו שמכרו להם

[17] הלכך:

[18] בן אריס ובן אומן

[19] כשטוענין "אבינו לקחו ממך", שהרי הודה, והודאת בעל דין כמאה עדים

[20] אבל

[21] בן גזלן

[22] האי מערער לאביו

[23] לא מהימן לומר "לקוח הוא ביד אבי", ואפילו בחיי אביו אם נתנו לבן, שהרי הוא - מתוך פחד הודה לו לגזלן

[24] נגזל לגזלן

[25] היה מוסר אותו ואת חמורו

[26] לפקיד, כדמתרגמינן (במדבר טז): [לא חמור אחד מהם נשאתי =] לא חמרא דחד מנהון שחרית; דסתם גזלן - גברא אלמא הוא

[27] אבל בן בנו של גזלן - יש לו חזקה אי אתי בטענה דאבוה: דטעין: "מאבי ירשתי, ואבי לא היה גזלן"; וכי האי גוונא טוענין ליורש; דאילו היה אביו קיים - הוה טעין "מינך זבנתה", ולא הוה אתי בטענתא דאבוה - אף אנו נטעון בשביל היורש; ורישא, דקתני 'אומן אין לו חזקה' - בדליכא עדי הודאה, דלצדדין קתני

[28] גירסת רשב"ם: פעמים שאפילו בן גזלן יש לו חזקה, ואף על גב דלא אתי בטענה דנפשיה; היכי דמי? כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה: שטוען "מאבי אבי אני יורש" - ואיהו לא היה גזלן! ומיגו דמצי אמר "זבנתה מינך", כי אמר נמי "זקני הורישה לאבי, ואבי הורישני" – נאמן, דחזקה שיש עמה טענה מעלייתא היא; ל"א כתוב בספרים פעמים שבן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה וכגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה: שאבי אביו גזלן היה; ושניהם אמת, אבל הראשון נראה שאמר רבא, ולא האחרון.

[29] אותו שאין לו חזקה

[30] ובההוא שדה הוא דאין לו חזקה, אבל בשאר שדות יש לו חזקה

[31] אנשי רשעים היו, שהיה מכיר בהן רב חסדא שהורגין נפשות על עסקי ממון - אין להן חזקה בשום קרקע בעולם, שכל אדם ירא למחות בהן; וקיימא לן כתרוייהו

[32] ושוב מחזיק בה

[33] הפליג מאביו, ואין סמוך עוד על שולחנו, כגון שנשא אשה ואין משתדל עוד בנכסי אביו

[34] אף על גב דתנן (לעיל דף מב.) 'לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא האב בנכסי הבן ולא הבן כו' – הנך, כיון שהופלגו זה מזה - יש להן חזקה זה על זה

[35] האב גבי דבן פירות שאכל בשלש שנים, ולפיכך לא ערער, ולא תיהוי חזקה

[36] דלא מחיל

[37] דמחזקת בנכסי בעלה, וכן בעלה מחזיק בנכסיה, שהרי שונאין זה את זה, והיה להן למחות

[38] כגון: זרק לה גט, ספק קרוב לה ספק קרוב לו [ובתוך ארבע אמות שלה ושלו], דבעלה חייב במזונותיה עד דיהב לה גט ודאי

[39] דאכתי אגידא ביה

[40] ואיכא למימר: כיון דמגורשת ואינה מגורשת - אשתו היא וחייב במזונותיה, והניח לה בעל קרקע זו בידה כדי שתיזון מפירותיה, ולא הויא חזקה!? קמ"לנהדהויא חזקה: דכיון דהתחיל בגירושין, והוא שונא לה - לא יחד לה קרקע למזונותיה, כי בטורח יתן לה מזונות בצמצום כשיחייבוהו בית דין!

[41] אומן ואריס וכל הנך דלעיל דאמרן 'אין להן חזקה'

[42] שטר מכירה או עדי מכירה

[43] מילתא דפשיטא היא, ומשום סיפא נקט לה

[44] עדי מכירה או עדי הודאה אבל מתן מעות לא ראו

[45] כדרב כהנא: דאי לאו דאודי ליה או שכתב לו שטר מכירה - הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור; אבל אם נתן לו הגזלן מעות בפני עדים - ראייתו ראיה, כדרב הונא לקמיה, דאמר 'תליוהו וזבין - זביניה זביני', ואף על גב דרב ביבי מוקי לה לקמן להא אפילו בשנתן מעות הגזלן לנגזל, ואפילו הכי לא קנה גזלן - הא אמרינן לקמן בשמעתין: דרב ביבי - מימרא היא, ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה; וכדרב הונא קיימא לן בשמעתין

[46] ולא לכל הבא מכחו, כגון בן גזלן או לוקח מגזלן

[47] רב הונא? דגזלן וכל הבא מכחו אין ראייתו ראיה ולא קנה

[48] במסכת גיטין ב'הניזקין' [משנה פ"ה מ"ו, דף נה,ב]

[49] מגזלן נכרי הורג נפשות על עסקי ממון, שאומר לו: "שא קרקע זו והניחני", ומתנה זו לא הויא מתנה, דאפילו למאן דאמר: 'תליוהו וזבין זביניה זביני' - תליוהו ויהב - לא הויא מתנה; וטעמא מפרש בגיטין: שלש גזירות גזרו, [קמייתא: כל דלא קטיל – ליקטיל; מציעתא: כל דקטיל - לייתי ארבע זוזי]; בתרייתא: כל דקטיל – ליקטלינהו; קמייתא ומציעתא: כיון דקטלי נכרים לישראל - אגב אונסיה גמר ומקני; בתרייתא: אמרי האידנא לישקול, ולמחר תבענא ליה בדינא; והלכך לא קנה הסיקריקון, דהא לא נתן מעות אלא גזלה בחנם, והלוקח נמי ממנו - לא קנה, דקרקע אינה נגזלת, ואכתי ברשותא דמריה קמא איתא;

[50] ואפילו חזר ולקח מבעל הבית, שכתב לו שטר, כדמפרש לקמן, או במתנה או בשטר מכירה בלא מעות; דאילו נתן מעות לבעל הבית – קנה, כרב הונא; דהא אפילו סיקריקון עצמו היה קונה אם נתן לו מעות לנגזל; והכי מוכח לקמן בשמעתין גבי מילתיה דרב הונא, דאית ליה 'תליוהו וזבין כו'; אפילו הכי - לא קנה לוקח, דמחמת פחד דסיקריקון הקנה לו ללוקח; וכיון דאין ראיית הלוקח מגזלן ראיה - אפילו כי הדר וזבין מבעל הבית, כל שכן וכל שכן דאין ראיית הגזלן עצמו ראיה: דמחמת פחד כתב לו השטר, ומעולם לא קיבל דמים מן הגזלן דנימא זביניה זביני

[51] ומשני:

[52] אתא רב הונא

[53] עלה דההיא משנה

[54] דחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל

[55] בפני עדים

[56] ומעות לא קיבל בפני עדים, דנימא 'זביניה זביני', כדלקמן, וגם שטר לא כתב לו בעל הבית ללוקח

[57] אם כתב לו שטר

[58] ודאי אקני ליה

[59] ואתא רב הונא למימר דגזלן שהביא ראיה אפילו בשטר - אין ראייתו ראיה, כדשמואל

[60] דמאימת סיקריקון כתב לו

[61] בהא מלתא דאמר רב נחמן: אמר לי הונא

[62] שהיה מוסיף בה רב נחמן דבר זה מדעתו; ומיהו רב הונא לא סבירא ליה האי תוספתא, כדלקמן בשמעתין: דכל היכא דאיכא מתן מעות - סבר ליה לרב הונא דהוו זביני; ולאו אדרב ושמואל קאי, דבמסכת גיטין ב'הניזקין' דאיתא לפלוגתייהו - לא איירי רב ביבי כלל התם

[63] לגזלן, כמו שאמרנו 'אין מעמידין שדה בידו'

[64] שנתן לו הגזלן לנגזל בדמי קרקע זו

[65] שיחזירם לו הנגזל, ולא קנסינן ליה לגזלן לאבד מעותיו; ושמעינן מהכא דסבירא ליה לרב ביבי 'תליוהו וזבין לאו זביניה זביני', והיינו דאמרינן לקמן דרב הונא לית ליה דרב ביבי

[66] דמעות יש לו

[67] כגון

[68] הגזלן לנגזל, ונתן לו המעות

[69] או שכתבו בשטר "אנו ראינו שנתן לו המעות": דמשום פחד דסיקריקון דגזלן לא מסהדי, וכתבו עדים שיקרא

[70] נגזל לגזלן, שקיבל ממנו הדמים, או שכתבו בשטר המכירה, וכך אמר לנו: "הוו עלי עדים שקיבלתי ממנו הדמים ומכרתי לו"

[71] לא יחזיר לו מעות לגזלן

[72] ומסקנא דמילתא דרב ביבי היא

[73] מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל הדמים

[74] ואומר "רוצה אני"

[75] ולא יוכל לחזור בו; וטעמא מפרש ואזיל

[76] ואית דגרס 'תלוהָ'; ורבינו חננאל כתב 'תליוהו'; ודוקא מכר אבל מתנה - לא הויא מתנה, דכיון דלא מקבל מידי - לא גמר ומקני, כדמוכח לקמן, דאמרינן: מודה שמואל היכא דיהב זוזי

[77] רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר

[78] ודחיק במעות

[79] ואפילו הכי הוה זביניה זביני בעל כרחו, אפילו לא גמר ומקני: שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין דברים הצריכין לו ומכרן לדברים שאין צריכין לו, אלא כולהו קונה לוקח; והכא נמי: אף על גב דאניס מוכר - קונה לוקח, הואיל וקיבל דמים, אף על גב דלא גמר ומקני

[80] שצריך למעות, ומתוך כך מוכר חפציו מדעתו, דהתם איכא למימר גמר ומקני

[81] שמכריחין אותו למכור, דהתם לא גמר ומקני

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]