לדלג לתוכן

ביאור:בבלי בבא בתרא דף כט

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

  • בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
  • מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
  • שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
  • מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דאי לא תימא הכי - [1] (ירמיהו כט ה) בנו בתים ושבו [2] ונטעו גנות ואכלו את פרין - מאי קאמר [3]? אלא עצה טובה קא משמע לן [4] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן! תדע [5] דכתיב (ירמיהו לב יד) [כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל: לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה] ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים!

אלא אמר רבא: שתא קמייתא - מחיל איניש [6]; תרתי – מחיל; תלת - לא מחיל.

אמר ליה אביי: אלא מעתה [7] כי הדרא ארעא [8] - תיהדר [9] לבר מפירי [10] [11], אלמה אמר רב נחמן [12]: 'הדרא ארעא והדרי פירי [13]'!

אלא אמר רבא: שתא קמייתא לא קפיד איניש, תרתי לא קפיד [14], תלת קפיד [15]!

אמר ליה אביי: אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב, דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו - הכי נמי דלאלתר הוי חזקה [16]!? וכי תימא הכי נמי - אם כן נתת דבריך לשיעורין!?

אלא אמר רבא: שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי לא מיזדהר[17] LAND OWNED BY "BEI BAR ELYASHIV"
QUESTION: The Gemara explains the source for the "Chezkas Shalosh Shanim,"
the Chazakah of three years, according to the Chachamim. The Gemara first
suggests that the true owner is disturbed [18] only when someone is on
his field for three years, but not when someone is on his field for less
than that time. That is why it takes three years of no protest from the
previous owner in order to make a Chazakah. Abaye asks that if this is true,
then when someone uses a field belonging to Bei Bar Elyashiv, who
immediately protest even if someone merely passes briefly over their
borders, the person should have a Chazakah immediately if the owner did not
protest. We see, though, that it always takes three years to make a
Chazakah, regardless of the degree of Hakpadah of the owner of the field.

Why does the Gemara not answer simply that when the Chachamim establish a
Shi'ur, an amount for something, that Shi'ur is an amount that applies to
all circumstances without exception [19]? [20]

ANSWER: The RITVA answers that the Gemara is not just asking from a case of
landowners like Bei Bar Elyashiv. The Gemara means that there is no
rationale for making three years the standard time that it takes a person to
protest, since *most* people will protest in less than three years. [21]

[22]


2</ref> KEEPING A "SHTAR" FOR THREE YEARS
QUESTIONS: The Gemara explains the source for the "Chezkas Shalosh Shanim,"
the Chazakah of three years, according to the Chachamim. The Gemara first
suggests that the true owner is disturbed [23] only when someone is on
his field for three years, but not when someone is on his field for less
than that time. That is why it takes three years of no protest from the
previous owner in order to make a Chazakah. Abaye asks that if this is true,
then when someone uses a field belonging to Bei Bar Elyashiv, who
immediately protest even if someone merely passes briefly over their
borders, the person should have a Chazakah immediately if the owner did not
protest. We see, though, that it always takes three years to make a
Chazakah, regardless of the degree of Hakpadah of the owner of the field.

Rava concludes, therefore, that the reason a Chazakah is made in three years
is because a person normally keeps his Shtar for only three years, and not
more. Therefore, after three years it is no longer necessary for him to
present a Shtar in order to support his claim of ownership of the land.

There are a number of questions on this conclusion.

[24] Rava only explains why the *lack* of a Shtar, after three years have
passed, cannot prove that the person on the field is *not* the owner of the
field. However, Rava does not explain what proves that he *is* the owner of
the field. We should still follow the Chezkas Mara Kama and give the field
to the previous owner, who has proof that he once owned the field!
[25]

[26] If the logic of Chazakah is based only on the fact that a person does
not keep his documents for more than three years, then how can we explain
the Gemara that follows, which teaches that in a place where people sow
their fields every other year, a person will need to be on the field for six
years in order to make a Chazakah? In addition, the Gemara [27] teaches
that even the Chachamim who argue with Rebbi Yishmael agree that a person
can make a Chazakah in less than three years on a "Dekel Na'arah," a young
tree which bears three crops in less than three full years. If a person
normally keeps his Shtar for three years, then why should there be a
Chazakah in less time? [28]

ANSWERS:
[29] The Rishonim give a number of answers to this question.

1. The RASHBA explains that if the previous owner did not complain for three
years, then we suspect that he waited three years in order for the Machzik
to stop saving his Shtar so that his claim will be effective. This suspicion
weakens his Chezkas Mara Kama, and therefore the claim of the Machzik, who
is presently on the land, is now stronger than the Chezkas Mara Kama.

2. The RAMBAN [30] and the RITVA explain that even in less than three years
the fact that the previous owner did not protest immediately is proof that
he is not the true owner [31]. A
true owner would *immediately* object to someone else using his land.
However, the fact that the Machzik cannot show a Shtar weakens the Machzik's
claim as well. The weakened Chezkas Mara Kama overrides the weakened
Chazakah of the Machzik. After three years, on the other hand, the claim of
the Machzik is no longer weakened by his lack of possession of a Shtar,
since he is not expected to keep a Shtar for that long, and therefore his
Chazakah prevails.

[32] TOSFOS [33] and TOSFOS HA'ROSH [34]
explain that the "Chezkas Shalosh Shanim" is only a Takanah d'Rabanan. Since
the Rabanan found that people normally do not keep their Shtaros for more
than three years, they instituted that if the previous owner wants to
protest when another person uses his field, he must do so within three
years, before the Machzik loses his Shtar [35].

This also seems to be the intention of TOSFOS here [36], the ROSH and NIMUKEI YOSEF here, and the KETZOS HA'CHOSHEN
[37].

Does this mean that the proof of ownership that comes from a Chazakah is
only mid'Rabanan and relies on the principle of "Hefker Beis Din Hefker?"
The SHA'AR HA'MISHPAT [38] writes that once the Rabanan instituted that
a person must protest within three years if the field is his, it becomes a
valid proof d'Oraisa -- when he does not protest within that time -- that
the Machzik is the owner [39].

[40] The RASHBA explains that even according to Rava's conclusion, a Chazakah
depends on the amount of time that it takes for the original owner to be
disturbed that someone is on his field. Since only after three crops will
the owner protest the presence of another person on his field, in a place
where fields are left fallow every other year the owner will have six years
within which to protest. Only after six years pass will the Machzik not keep
his Shtar anymore, because he is confident that the previous owner will no
longer make a claim on the field.

Similarly, if a person is Machzik a "Dekel Na'arah," he will not keep the
Shtar after three crops have been harvested, because if the previous owner
was going to protest, he would have protested before the time that it takes
the tree to produce three crops.

[41]

According to this, though, how does Rava answer the question from the case
of Bei Bar Elyashiv? The Machzik should assume that he does not need to keep
the Shtar if Bei Bar Elyashiv does not protest immediately, and he should
have a Chazakah immediately!

The Rashba explains that since the Chazakah is now determined by the
understanding of the Machzik as to when the owner should have protested --
and it is not determined by the understanding of Beis Din -- a Chazakah
needs three years even on the land of Bei Bar Elyashiv. The reason for this
is because the Machzik will always keep the Shtar for three years because of
his fear that the previous owner will claim that he is not the type of owner
who protests in less than three years. [42]

Support for this can be brought from the Gemara later [43] which says
explicitly that a Chazakah depends on whether or not the previous owner
would protest such an action on his property. [44]



3</ref> LEAVING LAND FALLOW WHEN MAKING A "CHAZAKAH"
QUESTION: The Gemara says that in a place where people normally leave land
fallow every other year, a Chazakah can be made in six years [45]. The Gemara asks that this is obvious, since it is the normal
manner to work the land in that place by leaving it fallow every other year.
The Gemara answers that the Gemara wants to teach that in a place where some
people do not leave their land fallow, and other people do leave their land
fallow, if the Machzik leaves the land fallow he still has a Chazakah. We
might have thought that he does not have a Chazakah, since the previous
owner could claim that if the land truly belongs to the Machzik, then he
should have sown it.

Why should the Machzik have sown the land? If some people in that place
leave the land fallow, why would he be expected to be among those who do not
leave their land fallow?

ANSWER: The NIMUKEI YOSEF answers that since the field is newly acquired,
the Machzik should have planted it three years consecutively in order to
hasten the establishment of his Chazakah.</ref>.

אמר ליה אביי: אלא מעתה - מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה, דאמר ליה: "אי מחית באפאי הוה מיזדהרנא בשטראי [46]"!? [עיין תוספות ד"ה אלא מעתה, שמשמע שאם כן גם לא תהא חזקה שלא בפניו אם אי אפשר למחות.]

[47] דאמר ליה: "חברך - חברא אית ליה, וחברא דחברך - חברא אית ליה [48]".

אמר רב הונא: שלש שנים שאמרו: הוא - שאכלן רצופות [49].

מאי קא משמע לן? תנינא: חזקתן שלש שנים מיום ליום [50]!

מהו דתימא 'מיום ליום' [51] - לאפוקי מקוטעות [52], ולעולם אפילו מפוזרות? - קא משמע לן [53].

אמר רב חמא: ומודי רב הונא [54] באתרי דמוברי באגי [55].

פשיטא!?

לא, צריכא דאיכא דמובר ואיכא דלא מובר, והאי גברא מוברה [56]; מהו דתימא: אמר ליה "אם איתא דדידך - הואי איבעי לך למיזרעה"! - קא משמע לן דאמר ליה "חדא ארעא בכוליה באגא [57] לא מצינא לינטר [58]; ואי נמי "בהכי ניחא לי, דעבדא טפי [59]".

תנן: חזקת הבתים; והא בתים דביממא ידעי, בליליא לא ידעי [60]?

אמר אביי: מאן מסהיד אבתים? – שיבבי [61]; שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא [62].

רבא אמר: כגון דאתו בי תרי ואמרי "אנן אגרינן מיניה, ודרינן ביה תלת שנין ביממא ובליליא".

אמר ליה רב יימר לרב אשי: הני - נוגעין בעדותן הן, דאי לא אמרי הכי [63] - אמרינן להו: "זילו הבו ליה אגר ביתא להאי".

אמר ליה: דייני דשפילי [64] הכי דאיני [65]; מי לא עסקינן כגון דנקיטי אגר ביתא ואמרי "למאן ליתביה"?

אמר מר זוטרא [66]: ואי טעין [67] ואמר "ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר ביה תלת שני ביממא ובליליא" - טענתיה טענה [68].


עמוד ב

[69] ומודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות דאף על גב דלא טען - טענינן ליה אנן [70];

[71] ומודה רב הונא [72] בחנותא [73] דמחוזא [74] דליממא עבידא, לליליא לא עבידא [75].

רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי; מר אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית, ומר אישתמש בה שניה רביעית וששית [76]; נפק ערער עילוה. אתו לקמיה דרבא, אמר להו: "מאי טעמא עבדיתו הכי? - כי היכי דלא תחזקו אהדדי [עיין תוספות]! כי היכי דלדידכו לא הוי חזקה - לעלמא נמי לא הוי חזקה"!

ולא אמרן אלא דלא כתוב עיטרא [77], אבל כתוב עיטרא - קלא אית ליה [78].

אמר רבא: אכלה כולה חוץ מבית רובע [79] - קנה כולה חוץ מבית רובע.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולא אמרן אלא דבר זריעה היא [80], אבל לאו בר זריעה היא - קני לה אגב ארעא.

מתקיף לה רב ביבי בר אביי: אלא מעתה [81] צונמא במה יקנה [82], אלא באוקומי בה חיותא ומשטחא בה פירי [83]? - הכא נמי איבעי ליה לאוקומי בה חיותא אי נמי משטחא בה פירי [84].

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ביתא"?

אמר ליה: "מינך זבינתיה, ואכלית שני חזקה [85]"!

אמר ליה [86]: "אנא - בשכוני גוואי הואי [87]"!

אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה [88]: "זיל ברור אכילתך [89]".

אמר ליה רבא: "הכי דינא? המוציא מחבירו [90] עליו [91] הראיה [92]"!?

[93]

ורמי דרבא אדרבא, ורמי דרב נחמן אדרב נחמן: דההוא

הערות

[עריכה]
  1. ^ הרי שלח ירמיה לאותן שהיו בבבל שגלו עם יכניה י"א שנה קודם גלות צדקיהו:
  2. ^ ושבו כי לא תצאו משם עד מלאת לבבל שבעים שנה
  3. ^ למה ליה להזהירם על זאת
  4. ^ דהוא משיא אותם
  5. ^ דכל עצמו היה יגע ליעצם עצה טובה, דקאמר להו נמי מקום גניזת שטרותיהם: היכן הם מתקיימים יותר
  6. ^ על פירות קרקעו לאדם האוכלן
  7. ^ כיון דאתרי שנין מחיל
  8. ^ תיהדר ארעא ממי שיצא עליו ערעור לסוף שנתים
  9. ^ ארעא לבעלים
  10. ^ דהא מחיל ליה עלייהו
  11. ^ עד כאן פירוש רש"י זצ"ל מכאן ואילך פירוש רבינו שמואל ב"ר מאיר
  12. ^ לקמן בשמעתין, גבי מחזיק בקרקע חבירו, ואזיל אידך ואייתי סהדי דאכלן תרתין שנין ולא יותר
  13. ^ של שתי שנים
  14. ^ על מה שזה יורד לתוך שדהו של חבירו בלא רשותו, ומיהו פירי לא מחיל
  15. ^ הואיל ושילש באוולתו: ליכנס בלא רשות הבעלים, וזה ששתק ולא מיחה - ודאי מכרו לו
  16. ^ למי שירד לנכסי דבי בר אלישיב, הואיל ולא מיחו
  17. ^ Note:עיין קצוה"ח; בסופו מסקנה: שתי תקנות קשורות: אין חזקה עד שלש שנים, וחייב להחזיק שטר עד שלש שנים; לאחר מכן חזקה דיה, כי אין צורך להחזיק את השטר; Bava Basra 29

    1
  18. ^ Makpid
  19. ^ see Gemara on 23b
  20. ^ RASHBA
  21. ^ See
    CHIDUSHEI RABEINU MEIR SIMCHAH.
  22. ^ The Gemara answers that a person normally keeps his Shtar for three years,
    because he suspects that the previous owner would take up to three years to
    protest, or claim that he is the type of person that takes a long time to
    protest. See following Insight.
  23. ^ Makpid
  24. ^ a
  25. ^ Rishonim
  26. ^ b
  27. ^ 36b
  28. ^ See RASHBAM DH b'Asra.
  29. ^ a
  30. ^ 42a
  31. ^ as the Rashba says regarding after three years
  32. ^ c
  33. ^ Bava Metzia 110a, DH Amar Lei
  34. ^ there
  35. ^ if he has one
  36. ^ Bava Basra 35b, DH v'Iy
    l'Peira
  37. ^ 140:2
  38. ^ CM 140
  39. ^ as the Rasha writes, as cited above
  40. ^ b
  41. ^ This explanation can be used according to all of the explanations mentioned
    above for how a Chazakah proves ownership.
  42. ^ See also NESIVOS HA'MISHPAT CM 140.
  43. ^ 57b
  44. ^ See Rashba on 57b who seems
    to take a different approach to this question.
  45. ^ and the lack
    of use of the land for the alternating three years does not ruin the
    Chazakah
  46. ^ יותר משלש שנים
  47. ^ ומשני:
  48. ^ ונודע לך שמחיתי, ואם היתה לקוחה בידך כדבריך - היה לך להזהר בשטרך יותר משלש שנים
  49. ^ אבל אם הניחה שנה שניה, ואחר כך אכלה שתי שנים: שלישית ורביעית - מצי אמר בעל השדה "האי דלא מחאי לך - היינו משום דאוברת לה שנה שניה: דגלית אדעתך דלאו דידך הואי, והלכך לא זרעת אותה"
  50. ^ שלא יהיה הפסק בינתים
  51. ^ דקתני מתניתין
  52. ^ דלא תימא 'שלש שנים מקוטעות' קאמר, כי היכי דקתני סיפא: 'שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום אלא שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה וי"ב באמצע'
  53. ^ רב הונא דדוקא קתני: למעוטי מפוזרות
  54. ^ דדי לו בחזקת אכילת שנים מפוזרות
  55. ^ במקום שנוהגין לזרוע שנה ולהוביר שנה שלא להכחיש את הקרקע; דהא אחזיק בה כדמחזקי אינשי; ומיהו שנה שהובירה אינה עולה [לפי הב"ח הגירסא: עולה, והמלה 'אינה' - נמחקת] לחשבון שלש שני חזקה, וצריך לשמור שטרו יותר משלש שנים: עד שילקוט שלש שנים; ואי טעין אידך "אני באתי בתוך שלש ומצאתי שדה ריקם, ולכך לא מחיתי" - מצי אמר ליה: "מכל מקום היה לך למחות: שאף על פי שלא זרעתיה - הייתי עושה בה ניר שאחר הקציר, והיה לך להבין שבשביל שלא להכחיש כחה לא חפצתי לזרעה, כמנהג שדות העיר"
  56. ^ ועומדת בין שדות בורות כמותה
  57. ^ שדה אחת זרועה בתוך בקעה גדולה
  58. ^ איני יכול להושיב שם שומר לבדו בשבילה, אבל כשכולן זרועות - שוכרין שומר בין כולם, וגם כן אין מכניסין שם בהמות
  59. ^ בשנה הבאה
  60. ^ ואפילו הכי הויא חזקה: דבשלמא גבי שדה וכל הנך - אין דרכן לעשות מלאכה בלילה, וכשמעמידין עדים על מלאכת ימי שלש שנים - הרי זו חזקה; אבל בתים - שדרך לדור בהן בלילה, והוא אין יכול להביא עדים שראוהו דר אף בלילות, וכיון דלית ליה סהדי על הלילות - הוו להו 'מפוזרות'! ואם איתא לדרב הונא - הא מצי אידך למיטען "אני ראיתי שלא היית דר בלילות ולכך לא חשתי למחות, דגלית אדעתך דלאו דידך הואי" - ואמאי הויא חזקה
  61. ^ השכנים שלו שראוהו דר בו יום ולילה היו רגילין להעיד
  62. ^ ואם יטעון ויאמר "אייתי לי סהדי דדיירת ביה ביממא ובליליא" - יוכלו להעיד לו; ומיהו אנן לא טענינן ליה, כדמפרש בסמוך
  63. ^ שאם אין מעידין שהבית של משכיר
  64. ^ שאינן בקיאין בדין
  65. ^ לקבל עדות אלו אם כבר נתנו שכר הבית למשכיר, ומעולם בכי האי גוונא לא איירי רבא
  66. ^ מילתא באנפי נפשה היא: דפשיטא ליה למר זוטרא דאף על גב דבעו כל הנך אמוראי לעיל שלש שנים רצופות - אפילו הכי אין מחייבין את המחזיק להביא עדים שיעידו בפירוש על כל הימים והלילות, אלא יעידו סתם שראוהו דר שלש שנים, ומסתמא: אם דר בבית - אף בלילות דר בו, וקאמר מר זוטרא
  67. ^ מערער
  68. ^ וצריך שיבואו עדים של לילות וימים: דכיון דטעין טענת ברי, דקאמר "אני ראיתיו שלא דר בלילות בביתי, ולכך לא מחיתי, ואין חזקתו חזקה, ולכך אני אומר 'אייתי סהדי דדר ביה תלת שנין בין ביממא בין בליליא'"; הלכך צריך להביא עדים להכחישו ולומר לו שהיה לו למחות
  69. ^ הכי גרסינן:
  70. ^ אף על גב דסבירא למר זוטרא דאי טעין - טענתיה טענה, אבל אנו לא נטעון בשבילו - מודי הוא היכא דהוי מערער רוכל המחזר בעיירות למכור קישוטי נשים, ואינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך: דאף על גב דלא טעין "לייתי מחזיק סהדי דדר בה רצופות יומם ולילה" - אנן טענינן ליה, דדילמא משום דלא קביע במתא החזיק זה בביתו, וכי הוה אתי במתא - הוי נפיק האי מחזיק מן ביתא, ולא ידע ליה זה המערער מעולם שהחזיק זה בביתו, ולכך שתק ולא מיחה! הלכך יביא המחזיק עדים שלא יצא מן הבית כל שלש השנים, אפילו לילה אחת
  71. ^ ולא גרסינן 'ומודי רבא', דהא לא איירי רבא לעיל אי טענינן ליה או טעין איהו לנפשיה, וכל מאי דתריץ רבא לעיל - אליבא דרב הונא תריץ, ואי גרסינן הכי - הוה לן למיגרס 'ומודה רב הונא'
  72. ^ אף על גב דבעי רצופות יום ולילה
  73. ^ בחנוונותא
  74. ^ חנויות שמוכרין בהן לחם ויין
  75. ^ דאף על גב דלא דר בו בלילות - חזקה מעלייתא היא, שאין דירתן אלא ביום
  76. ^ עובדת לזה שנה ולזה שנה, שאין אחד מהן יכול להחזיק בה שלש שנים רצופות להפסיד חבירו
  77. ^ עיטרא = שטר חלוקה, ובעדים: שתעבוד לזה שנה ולזה שנה
  78. ^ יש מפרשים 'קלא אית ליה' - והיה לו למחות מיד ולא מיחה, ולאלתר הויא חזקה, דכמי שמכרה להם בפניו דמי, שהרי הניחם להביא עדים ולכתוב עליו שטר חלוקה ושתק! אי נמי: כיון דאיכא תרתי שני חזקה מפוזרות ועיטרא - איכא קלא, וכחזקה גמורה דמי: דהיה לו למחות ולא מיחה! ואין נראה לי כלל; אלא משלש שנים ראשונות הויא חזקה, כיון דאיכא עדים ושטר בין זה לזה, כדאמרינן לקמן בפירקין (דף מא:): שלש לקוחות מצטרפות; אמר רב: וכולן בשטר; אלמא אמר רב אף על גב דכל אחד אין מחזיק אלא שנה אחת - מצטרפים שלש השנים לחזקה, משום דמכח שטר קאתו! הכא נמי לא שנא, והיינו טעמא דהויא חזקה: שהיה לו למערער למחות בתוך שלש שנים, ואינו יכול לומר "בשביל שראיתיו מחזיק בדילוג לא מחיתי, שהייתי סבור לכך אתם עושים: שאתם יראים להחזיק שנים רצופות" - שהשטר מוכיח שלא בשביל כן עושים, אלא שעל מנת כן חלקו שכן יהו משתמשין. וכן עיקר
  79. ^ באותו שדה שלא נעבד בו ולא נזרע
  80. ^ דאמר ליה "אי דידך הואי - אמאי לא זרעת? - והלכך לא מחיתי"
  81. ^ הלוקח מחבירו
  82. ^ באיזו אכילה של שלש שנים, הואיל ואינה בת זריעה
  83. ^ וכי אינו קונה אותה בהעמדת שם בהמותיו לרבוץ ולרעות או לשטיחת פירותיו
  84. ^ ולא קני לה אגב ארעא
  85. ^ ואבדתי שטרי, ואתה לא מחית לי שאזדהר בשטרי
  86. ^ מערער
  87. ^ בחדרים הפנימים היתה עיקר דירתי, והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי, ולכך לא מחיתי
  88. ^ למחזיק
  89. ^ הבא עדים שדרת בבית לבדך שלש שנים בלא אותו שבא עמך, כדין כל חזקת שלש שנים: שצריך להביא עדים שהחזיק בה חזקה גמורה
  90. ^ דהיינו מוכר, שהרי לוקח מוחזק
  91. ^ למערער
  92. ^ להביא ראיה שנשתמש עמו
  93. ^ וסבירא ליה לרבא דכיון שראו עדים לזה המוחזק שנשתמש בו שלש שנים - אין לנו לחוש שמא גם זה היה עמו, הואיל ולא שמענו בלתי היום! והאי עובדא לא מתוקם אלא כשהיה לו עדות למערער דבית זה שלו היה, אבל בלא עדות - אפילו רב נחמן מודי דהמחזיק נאמן בלא ראיה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר: דאי בעי אמר "שלי הוא מעולם" - כי אמר נמי "מינך זבינתה" מהימן.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:בבלי_בבא_בתרא_דף_כט"