ביאור:בבלי שבת דף קו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

- ידאגו כל האחין כולן ^[1]; אחד מבני חבורה שמת - תדאג כל החבורה כולה.

אמרי לה דמת גדול ^[2] ואמרי לה דמת קטן ^[3].

וכל המקלקלין פטורין:

תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן: כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ^[4] ומבעיר ^[5].

אמר ליה: פוק תני לברא: חובל ומבעיר אינה משנה ^[6]; ואם תמצא לומר משנה, חובל בצריך ^[7] לכלבו ^[8], מבעיר בצריך לאפרו.

והאנן תנן 'כל המקלקלין פטורין' ^[9]!? ^[10]

מתניתין - רבי יהודה, ברייתא - רבי שמעון.

^[11]

מאי טעמא דרבי שמעון? מדאיצטריך קרא למישרא מילה ^[12] הא חובל בעלמא חייב ^[13]; ומדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן ^[14] - שמע מינה מבעיר בעלמא חייב.

ורבי יהודה?

התם מתקן הוא, כדרב אשי, דאמר רב אשי: מה לי לתקן מילה ^[15], מה לי לתקן כלי, מה לי לבשל פתילה ^[16], מה לי לבשל סמנין ^[17]?

שיעור המלבן [והמנפץ והצובע והטווה - כמלא רחב הסיט כפול]:

רב יוסף מחוי כפול ^[18], רב חייא בר אמי מחוי פשוט ^[19].

משנה:

רבי יהודה אומר: הצד צפור ^[20] למגדל ^[21], וצבי לבית ^[22] – חייב ^[23];

וחכמים אומרים: צפור למגדל

עמוד ב

המשך המשנה

וצבי לגינה ולחצר ולביברין- חייב;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין; זה הכלל: מחוסר צידה ^[24] – פטור, שאינו מחוסר צידה – חייב.

גמרא:

תנן התם [ביצה פ"ג מ"א]: אין צדין דגים מן הביברין ^[25] ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות ^[26]; אבל צדין חיה ועוף, ונותנין לפניהם מזונות; ורמינהו ביברין של חיות ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם ביום טוב ^[27], ואין נותנין לפניהם מזונות, קשיא חיה אחיה קשיא עופות אעופות!?

בשלמא חיה אחיה לא קשיא: הא ^[28] רבי יהודה ^[29], הא רבנן; אלא עופות אעופות קשיא ^[30]!? וכי תימא 'עופות אעופות נמי לא קשיא: הא ביבר מקורה ^[31], הא ביבר שאינו מקורה', והא בית - דמקורה הוא - ובין לרבי יהודה ובין לרבנן צפור למגדל – אִין, לבית – לא!?

אמר רבה בר רב הונא: הכא ^[32] - בצפור דרור עסקינן ^[33], לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה 'צפור דרור'? מפני שדרה בבית כבשדה.

השתא דאתית להכי ^[34] - חיה אחיה נמי לא קשיא ^[35]: הא ^[36] בביבר גדול, הא בביבר קטן.

היכי דמי 'ביבר גדול', היכי דמי 'ביבר קטן'?

אמר רב אשי: כל היכא דרהיט בתריה ומטי לה בחד שיחייא ^[37] = ביבר קטן, ואידך ^[38] = ביבר גדול; אי נמי כל היכא דנפיל טולא דכתלים אהדדי = ביבר קטן; ואידך = ביבר גדול; ואי נמי כל היכא דליכא עוקצי עוקצי ^[39] = ביבר קטן, ואידך = ביבר גדול.

רשב"ג אומר [לא כל הביברין שוין; זה הכלל מחוסר צידה פטור שאינו מחוסר צידה חייב]:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

אמר ליה אביי: 'הלכה' - מכלל דפליגי ^[40]?

אמר ליה: מאי נפקא לך מינה ^[41]?

אמר ליה: גמרא גמור - זמורתא תהא ^[42]?

תנו רבנן הצד צבי סומא וישן – חייב; חיגר וזקן וחולה – פטור; אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא הני ומאי שנא הני: הני עבידי לרבויי ^[43] הני לא עבידי לרבויי? והתניא חולה חייב!?

אמר רב ששת: לא קשיא: הא בחולה מחמת אישתא, הא בחולה מחמת אובצנא ^[44].

תנו רבנן: 'הצד חגבין גזין ^[45] צרעין ויתושין בשבת – חייב, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שבמינו ניצוד ^[46] – חייב, וכל שאין במינו ניצוד ^[47] – פטור'.

תניא אידך: 'הצד חגבים בשעת הטל – פטור ^[48], בשעת השרב – חייב; אלעזר בן מהבאי אומר: אם היו מקלחות ובאות ^[49] – פטור';

איבעיא להו: אלעזר בן מהבאי, ארישא קאי ^[50] או אסיפא קאי?

תא שמע: הצד חגבין בשעת הטל – פטור; בשעת השרב – חייב; אלעזר בן מהבאי אומר: אפילו בשעת השרב, אם היו מקלחות ובאות - פטור.

משנה:

צבי שנכנס ^[51] לבית, ונעל אחד בפניו – חייב ^[52]; נעלו שנים – פטורין ^[53]; לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים ^[54] – חייבין;

ורבי שמעון פוטר ^[55].

גמרא:

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר שמואל: הצד ארי בשבת - אינו חייב ^[56] עד שיכניסנו לגורזקי שלו ^[57].

משנה:

ישב האחד על הפתח ולא מילאהו, ישב השני ומילאהו - השני חייב ^[58];

ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו - הראשון חייב והשני פטור; הא למה זה דומה ^[59]? - לנועל את ביתו לשומרו ^[60] ונמצא צבי ^[61] שמור בתוכו ^[62].

הערות

^ ייראו מן המיתה
^ דמת גדול - יש לדאוג, הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית
^ שבקלקלה מתחילין מן הקטן
^ באדם דמקלקל הוא, וחייב, דתנן (בבא קמא פ"ח מ"ה, דף פז,א): החובל בחברו בשבת פטור מלשלם, מפני שנדון בנפשו
^ את הגדיש - מקלקל הוא וחייב, כדתנן (בבא קמא פ"ג מ"י לד,ב) והוא שהדליק את הגדיש פטור מן תשלומין - מפני שנדון בנפשו
^ דאם מקלקל - הוא פטור
^ לדם היוצא מן החבלה
^ ואם מקלקל הוא אצל נחבל - מתקן הוא אצל הכלב
^ ואפילו חובל ומבעיר, וקשיין אהדדי
^ ולרבי אבהו פריך
^ מתניתין ר' יהודה - דאית ליה מקלקל בחבורה פטור; ולא איתפרש היכא!? ולי נראה: מתניתין ר' יהודה היא, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הלכך חיובא דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו משכחת לה: דאף על פי דמקלקל הוא אצל מלאכה עצמה - מתקן הוא אצל אחרים, ולרבי יהודה כי האי גוונא מלאכה הוא, משום תקון אחרים; אבל מקלקל ואינו מתקן - פטור, ואף על גב דרישא דמתניתין אוקימנא כרבי שמעון, דקתני 'קורע על מתו פטור' - סיפא רבי יהודה. וברייתא ר' שמעון היא - דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, הלכך אין לך חובל ומבעיר שאין מקלקל, ואפילו מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל עצים, ומה שהוא מתקן אצל אחרים - לרבי שמעון לא חשיב, דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, אלא משום דמקלקל בחבלה ובהבערה חייב, כדיליף לקמיה.
^ וביום השמיני [ימול בשר ערלתו] (ויקרא יב ג) ביום יתירא - ואפילו בשבת, ומילה חובל הוא
^ מכלל דשאר מקלקלין בחבורה חייב
^ בשבת (לקמן בפרק 'רבי אליעזר' [יבמות ו: סנהדרין לה:])
^ הא נמי מתקן גברא הוא, ויש מלאכה בתיקון זה
^ שהוא מדליק פתילה של אבר ונותנה לתוך פיה; ודרך בישול הוא זה, וחייב על הבישול, שאינו מקלקל האבר בבישולו, אלא מתקן וצורף
^ של מלאכת המשכן
^ האי הסיט כפול דמתניתין כפול ממש: בריוח קצר שבין אצבע לאמה משער שני פעמים
^ בריוח שבין גודל לאצבע פעם אחד - הוא כפול דמתניתא, שיש בו כפלים כאותו שבין אמה לאצבע
^ - עד שהכניסו
^ משטיי"ר בלעז; חייב, דזו היא צידתו, אבל אם הכניסו לבית - אינו ניצוד בכך, שיוצא לו דרך חלונות
^ וצבי ניצוד משהכניסו לביתו ונעל בפניו
^ אבל אם הכניסו לגינה או לחצר - אין זו צידה
^ שקשה לתופסו שם, כדמפרש בגמרא
^ קרפיפות מוקפין
^ כיון דהן מוקצה - לא מצי למטרח עלייהו
^ אלמא לאו 'ניצוד ועומד' קא חשיב ליה; שמע מינה: המכניסו לביבר - אין זו צידתו
^ ההיא דאין צדין
^ דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית
^ דהא בין לרבי יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי
^ הוי ניצוד
^ מתניתין, דקתני צפור לבית לא
^ שדרכה לדור בבית כבשדה, ונשמטת מזוית לזוית
^ לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן
^ מוקמי כרבנן
^ מתניתין דביצה
^ מרוצה, שהוא שוחה לאחוז בה
^ כל מי שאינו כן
^ פיאות להשמט בהן
^ והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי
^ כל שכן כיון דלא פליגי עליה - הלכתא כוותיה
^ אומר השמועה בזמירה בעלמא, בלא צורך
^ לישמט, כשמרגישין יד אדם
^ עייפות: שאינו יכול לזוז ממקומו, נצוד ועומד הוא
^ מין חגב טהור הוא, ונאכלין
^ כגון חגבים והגזין
^ צירעין ויתושין שאינן לצורך
^ בשעת הטל - עיניהם מתעוורות, והרי הן ניצודין ועומדין
^ הרבה ביחד, שהן מזומנות ליקח
^ דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות - שרי, ואי לא - אסור
^ מאליו
^ זו היא צידתו
^ דהוי להו 'שנים שעשאוה'
^ אורחיה הוא לנעול בשנים, והרי לכל אחד מלאכה: דבלא איהו לא מתעבדא
^ לטעמיה, דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול, בפרק 'המצניע' (שבת צב ב)
^ אפילו תופסו - אין זו צידתו, שכשכועס משחית והולך
^ בית משמר העשוי לו, כמין תיבה
^ שהוא צדו
^ למה שני זה דומה מאחר שנצוד על ידי הראשון
^ ולא לצוד
^ שהוא ניצוד כבר
^ וכן אף על פי שעמד הראשון - אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול

[1] ייראו מן המיתה

[2] דמת גדול - יש לדאוג, הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית

[3] שבקלקלה מתחילין מן הקטן

[4] באדם דמקלקל הוא, וחייב, דתנן (בבא קמא פ"ח מ"ה, דף פז,א): החובל בחברו בשבת פטור מלשלם, מפני שנדון בנפשו

[5] את הגדיש - מקלקל הוא וחייב, כדתנן (בבא קמא פ"ג מ"י לד,ב) והוא שהדליק את הגדיש פטור מן תשלומין - מפני שנדון בנפשו

[6] דאם מקלקל - הוא פטור

[7] לדם היוצא מן החבלה

[8] ואם מקלקל הוא אצל נחבל - מתקן הוא אצל הכלב

[9] ואפילו חובל ומבעיר, וקשיין אהדדי

[10] ולרבי אבהו פריך

[11] מתניתין ר' יהודה - דאית ליה מקלקל בחבורה פטור; ולא איתפרש היכא!? ולי נראה: מתניתין ר' יהודה היא, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הלכך חיובא דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו משכחת לה: דאף על פי דמקלקל הוא אצל מלאכה עצמה - מתקן הוא אצל אחרים, ולרבי יהודה כי האי גוונא מלאכה הוא, משום תקון אחרים; אבל מקלקל ואינו מתקן - פטור, ואף על גב דרישא דמתניתין אוקימנא כרבי שמעון, דקתני 'קורע על מתו פטור' - סיפא רבי יהודה. וברייתא ר' שמעון היא - דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, הלכך אין לך חובל ומבעיר שאין מקלקל, ואפילו מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל עצים, ומה שהוא מתקן אצל אחרים - לרבי שמעון לא חשיב, דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, אלא משום דמקלקל בחבלה ובהבערה חייב, כדיליף לקמיה.

[12] וביום השמיני [ימול בשר ערלתו] (ויקרא יב ג) ביום יתירא - ואפילו בשבת, ומילה חובל הוא

[13] מכלל דשאר מקלקלין בחבורה חייב

[14] בשבת (לקמן בפרק 'רבי אליעזר' [יבמות ו: סנהדרין לה:])

[15] הא נמי מתקן גברא הוא, ויש מלאכה בתיקון זה

[16] שהוא מדליק פתילה של אבר ונותנה לתוך פיה; ודרך בישול הוא זה, וחייב על הבישול, שאינו מקלקל האבר בבישולו, אלא מתקן וצורף

[17] של מלאכת המשכן

[18] האי הסיט כפול דמתניתין כפול ממש: בריוח קצר שבין אצבע לאמה משער שני פעמים

[19] בריוח שבין גודל לאצבע פעם אחד - הוא כפול דמתניתא, שיש בו כפלים כאותו שבין אמה לאצבע

[20] - עד שהכניסו

[21] משטיי"ר בלעז; חייב, דזו היא צידתו, אבל אם הכניסו לבית - אינו ניצוד בכך, שיוצא לו דרך חלונות

[22] וצבי ניצוד משהכניסו לביתו ונעל בפניו

[23] אבל אם הכניסו לגינה או לחצר - אין זו צידה

[24] שקשה לתופסו שם, כדמפרש בגמרא

[25] קרפיפות מוקפין

[26] כיון דהן מוקצה - לא מצי למטרח עלייהו

[27] אלמא לאו 'ניצוד ועומד' קא חשיב ליה; שמע מינה: המכניסו לביבר - אין זו צידתו

[28] ההיא דאין צדין

[29] דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית

[30] דהא בין לרבי יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי

[31] הוי ניצוד

[32] מתניתין, דקתני צפור לבית לא

[33] שדרכה לדור בבית כבשדה, ונשמטת מזוית לזוית

[34] לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן

[35] מוקמי כרבנן

[36] מתניתין דביצה

[37] מרוצה, שהוא שוחה לאחוז בה

[38] כל מי שאינו כן

[39] פיאות להשמט בהן

[40] והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי

[41] כל שכן כיון דלא פליגי עליה - הלכתא כוותיה

[42] אומר השמועה בזמירה בעלמא, בלא צורך

[43] לישמט, כשמרגישין יד אדם

[44] עייפות: שאינו יכול לזוז ממקומו, נצוד ועומד הוא

[45] מין חגב טהור הוא, ונאכלין

[46] כגון חגבים והגזין

[47] צירעין ויתושין שאינן לצורך

[48] בשעת הטל - עיניהם מתעוורות, והרי הן ניצודין ועומדין

[49] הרבה ביחד, שהן מזומנות ליקח

[50] דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות - שרי, ואי לא - אסור

[51] מאליו

[52] זו היא צידתו

[53] דהוי להו 'שנים שעשאוה'

[54] אורחיה הוא לנעול בשנים, והרי לכל אחד מלאכה: דבלא איהו לא מתעבדא

[55] לטעמיה, דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול, בפרק 'המצניע' (שבת צב ב)

[56] אפילו תופסו - אין זו צידתו, שכשכועס משחית והולך

[57] בית משמר העשוי לו, כמין תיבה

[58] שהוא צדו

[59] למה שני זה דומה מאחר שנצוד על ידי הראשון

[60] ולא לצוד

[61] שהוא ניצוד כבר

[62] וכן אף על פי שעמד הראשון - אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]