ביאור:בבלי שבת דף עא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קצירה גוררת קצירה ^[1], וטחינה גוררת טחינה ^[2]; אבל נודע לו על קצירה ^[3] של זדון שבת ושגגת מלאכות ^[4] - קצירה גוררת קצירה ^[5] וטחינה שעמה ^[6], וטחינה ^[7] שכנגדה ^[8] במקומה עומדת ^[9].

^[10]

אביי אמר: טחינה נמי גוררת טחינה: שֵׁם טחינה אחת היא ^[11].

ומי אית ליה לרבא גרירה ^[12]? והא איתמר 'אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני - אמר רבא: הביא קרבן על ראשון - ראשון ושני מתכפרין ^[13], שלישי אינו מתכפר ^[14]; הביא קרבן על השלישי - שלישי ושני מתכפרין ^[15], ראשון אינו מתכפר; הביא קרבן על האמצעי - נתכפרו כולן ^[16]; אביי אמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהן - נתכפרו כולן!'

בתר דשמעה ^[17] מאביי ^[18] – סברה ^[19].

אי הכי ^[20], טחינה נמי תגרר לטחינה ^[21]!

גרירה אית ליה, גרירה דגרירה לית ליה ^[22].

מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא ^[23] מבעיא לרבי זירא, דבעי רבי זירא מרבי אסי, ואמרי לה בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: קצר וטחן ^[24] חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר ^[25] וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות - מהו שיצטרפו ^[26]?

אמר ליה: חלוקין לחטאות ולא מצטרפין ^[27].

וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי? והתנן [כריתות פ"ג מ"ב]: אכל חלב וחלב ^[28] בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; אכל חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת - זו חומר במינין הרבה ממין אחד; וזו חומר במין אחד ממינין הרבה: שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית ^[29] ממין אחד ^[30] [ולכן] חייב, משני מינין – פטור; והוינן בה: 'ממין אחד חייב' צריכא למימר ^[31]? ואמר ריש לקיש משום בר תוטני ^[32]: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכלו בשני תמחויין ^[33], ורבי יהושע היא ^[34], דאמר 'תמחויין מחלקין ^[35]'; ^[36]מהו דתימא אמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא ^[37] - קא משמע לן דלקולא לא אמר, לחומרא קאמר; והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפי!?

אמר ליה: מר - ארישא מתני לה ^[38] וקשיא ליה; אנן - אסיפא מתנינן לה ^[39], ולא קשיא לן [כי כך למדנו]: משני מינין פטור צריכה למימר? ואמר ריש לקיש משום בר תוטני: לעולם ממין אחד, ואמאי קרי ליה 'שני מינין'? - שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר 'תמחויין מחלקין', והא קא משמע לן: דאמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא!

מדסיפא מין אחד ושני תמחויין

עמוד ב

- מכלל דרישא ^[40] מין אחד ותמחוי אחד; מין אחד ותמחוי אחד צריכא למימר ^[41]?

אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה לו ידיעה בינתיים ^[42], ורבן גמליאל היא, דאמר ^[43] 'אין ידיעה לחצי שיעור'.

איתמר: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני: רבי יוחנן אמר חייב שתים, וריש לקיש אמר אינו חייב אלא אחת:

^[44]

רבי יוחנן אמר חייב (ויקרא ד כח) [או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא] 'על חטאתו' – 'והביא' ^[45], וריש לקיש אמר פטור: (ויקרא ד כו) [ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן] מחטאתו ונסלח לו ^[46].

וריש לקיש, הכתיב 'על חטאתו' 'והביא'?

ההוא לאחר כפרה.

ולרבי יוחנן נמי, הכתיב 'מחטאתו ונסלח לו'?

הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל כזית ומחצה, ונודע לו על כזית, וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני; מהו דתימא ליצטרפו? - קא משמע לן ^[47].

אמר ליה רבינא לרב אשי: דאיתידע ליה ^[48] קודם הפרשה ^[49] פליגי, ובהא פליגי: דמר סבר ידיעות מחלקות ומר סבר הפרשות מחלקות, אבל לאחר הפרשה מודי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים? או דילמא דאיתידע ליה לאחר הפרשה פליגי, ובהא פליגי: דמר סבר הפרשות מחלקות, ומר סבר כפרות מחלקות, אבל קודם הפרשה מודי ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת? או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת?

אמר ליה: מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת, דאי סלקא דעתך קודם הפרשה פליגי, אבל לאחר הפרשה מודה ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים, אדמוקים ליה קרא לאחר כפרה ^[50] - לוקמיה לאחר הפרשה ^[51]! ואי אחר הפרשה פליגי, אבל קודם הפרשה מודה ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת, אדמוקי ליה קרא בכזית ומחצה - לוקמיה קודם הפרשה!

^[52] ודילמא ספוקי מספקא ליה, ו'אם תימצי לומר' קאמר: אם תימצי לומר קודם הפרשה פליגי בה, רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא? - בכזית ומחצה; ואם תימצי לומר לאחר הפרשה פליגי ריש לקיש, היכי מוקי ליה לקרא? - בלאחר כפרה. ^[53]

אמר עולא: למאן דאמר אשם ודאי ^[54] לא בעיא ידיעה בתחילה ^[55] -

הערות

^ שניה בכפרתה
^ את הטחינה השניה, ונתכפרו כולן, דקיימא לן: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; וזה שעשה שתי קצירות בהעלם אחד: שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא, ואף על פי שהעלמה של שניה חלוק קצת משל ראשונה - סוף סוף העלם אחד הוא, דלא נודע לו חטאו בינתים, וידיעות [חטא] הוא דמחלקת; הלכך: חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה - אתרווייהו קיימא, ונתכפרו עם הקצירה כל קצירות שעליו, שנעשו בהעלם אחד, ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו, כשעשאן בהעלם אחד
^ אחרונה
^ והפריש עליה קרבן, הואיל ובקרבן זה לא שייכא טחינה שעמה - דהא אכל חדא מיחייב אי הוה מתידעי ליה תרווייהו
^ ראשונה
^ של ראשונה
^ אחרונה
^ של ראשונה
^ וכי מתידע ליה - מיחייב עלה
^ גירסה שניה ברש"י: קצירה גוררת קצירה - כמשפט דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן, וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו משום גרירה: דאף על גב דעיקר קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא, הואיל ואיכפר ליה בהדי קצירה בתרייתא - גררה לטחינה שעמה בהדה, שהרי שתיהן היו תלויות בקרבן אחד, ואין כפרה לזו בלא זו. וטחינה שכנגדה עומדת במקומה - דגרירה לגרירה לא אמרינן, לאיכפורי טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה משום שני זיתי חלב בהעלם אחד, דהא קמייתא גופה בגרירה היא דמיכפרה.
^ ואף על גב דקמייתא גופא בגרירה אתיא, אמרינן גרירה לגרירה
^ אטחינה שעמה קפריך, דמגררה עם הקצירה, ואף על גב דקרבן לאו אההיא קצירה איפריש, דאינך כולהו לאו גרירה איכא, דקצירה וקצירה בהעלם אחד - לאו גרירה היא, דכל שם עבירה הנכפל כמה פעמים בהעלם אחד - אין בו אלא חטאת אחת
^ שהרי בהעלמו היה
^ ולא אמרינן: הואיל והשני מתכפר עם הראשון שבהעלמו - ליגרריה לשלישי עמו בכפרתו, ואף על גב דלא שייך בהדי ראשון
^ שכשהפרישו - הזכיר בו שם אותו זית
^ ואין זה גרירה, אלא כולם בהעלם של זה היו
^ רבא
^ דאמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהם - נתכפרו כולם, דאיה ליה גרירה
^ הדר ביה איהו ואמר לההיא דלעיל, דמיכפרה טחינה שעמה בגרירה
^ דכאביי סבירא ליה, דאמר גרירה
^ טחינה שעמה דאיכפרה בגרירה, תגרור נמי לטחינה שכנגדה, משום שני זיתי חלב בהעלם אחד
^ גרירה דגרירה כי הך, דטחינה קמייתא לא איכפרה אלא בגרירה, דלא עליה ולא על קצירה שעמה בא הקרבן, אלא דאגריר בהדי קצירה, הלכך לא הדרה גרירה לבתרייתא משום שם טחינה
^ דזדון שבת ושגגת מלאכות וזדון מלאכות ושגגת שבת אין חלוקין לחטאות, כדקאמרי: דזה מתכפר בקרבנו של זה, ולא אמרינן 'כשני העלמות נינהו וניחייב חד אזדון שבת ושגגת מלאכות וחד אשגגת שבת וזדון מלאכות, ואף על גב דחד גופה דעבירה היא'
^ קצר או טחן
^ ולא נודע לו בינתים על חטאו
^ קצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב? מי הוי העלם אחד ומצטרפי, או דילמא: כשני העלמות נינהו ולא מצטרפין
^ אי הוי כשיעור לכל חד - אין אחד מהן מתכפר בקרבן הבא על חברו; הלכך לא מצטרפי
^ שני זיתים, והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס, דהוו להו שתי אכילות
^ באותו העלם, וכגון שלא שהה מתחילתו של ראשון עד סוף גמר אכילת אחרון יותר מכדי אכילת פרס
^ מצטרפין
^ הא - חדא אכילה היא, דבשתי אכילות ליכא למאן דאמר חייב
^ שם חכם
^ שני מיני תבשיל, אחד צלי ואחד שלוק
^ בכריתות
^ לאוֹכֵל שני זיתים בהעלם אחד בשני תמחויין לחייבו שתי חטאות
^ ואיצטריכא לאשמעינן דלענין חצי שיעור מצטרפי, ד
^ בין לקולא כי הכא, בין לחומרא כגון שיעור שלם אמר רבי יהושע דחלוקין הן; וגבי שני חצאי שיעור פטור - והיינו קולא, וגבי שני זיתים שלימים - חייב שתים, והיינו חומרא
^ להא דריש לקיש
^ ולא איתמר הכי [כפי שאתה למדת, אלא]
^ דאמר חייב
^ בתמיה
^ בין שני חצאי שיעור, ואיצטריך לאשמעינן דליצטרפו, דסלקא דעתך אמינא 'הואיל ובשיעורין שלמים חלוקין לחטאות - הכא נמי לא ליצטרפו' - קא משמע לן דהתם הוה ידיעה, אבל ידיעת חצי שיעור - לאו ידיעה היא
^ לקמן בפרק 'הבונה'
^ לקמן בעי ליה אי קודם שהפריש קרבן על ידיעה ראשונה, וקסבר ידיעות מחלקות לחטאות ואף על פי שלא היתה ידיעה בין אכילה לאכילה, או לאחר הפרשה, וקסבר: הפרשות מחלקות, והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא דמיחייב, אי סבירא להו פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בקודם הפרשה - אינהו דאמור כריש לקיש, אי נמי: סבירא להו דלאחר הפרשה פליגי, ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע על השני, ודברי הכל אין חלוקין לחטאות
^ משמע: על כל חטאת וחטאת יביא
^ אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו - ונסלח לו כולו
^ כיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא, והוה כאילו נודע לו על הכל, דהא אי הוה מייתי קרבן - הוה מיכפר בהדיה בלא שום ידיעה, דפחות מכשיעור לא חשיב; אבל כזית לא מיכפר בלא ידיעה, הלכך: כי לא איתידע ליה בהדיא אלא זה אחר זה - הוו ידיעות מחלקות
^ על השני
^ קודם שהפריש קרבן על ידיעה הראשונה
^ כי פרכינן לעיל לריש לקיש: 'הא כתיב 'על חטאתו' 'והביא', ואוקימנא שיטתיה דתלמודא בלאחר כפרה
^ אבל השתא דאוקימנא בלאחר כפרה - שמע מינה דפשיטא לבני הישיבה שסדרו הגמרא דלאחר הפרשה נמי פטר ריש לקיש
^ הכי גרסינן בספרים ישנים:
^ והכי פירושא: ודילמא לבני תלמודא נמי מספקא להו פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש במאי, כי היכי דמספקא ליה לדידי אי בקודם אי בלאחר אי בתרווייהו, וכי פריך בעל התלמוד לרבי יוחנן נמי והא כתיב 'מחטאתו ונסלח לו', ומשני ליה: בכזית ומחצה - בלשון 'אם תמצא לומר' פריך ליה ומשני ליה, והכי קאמר: אי הוה פשיטא לן דלאחר הפרשה הוא דמחייב רבי יוחנן תרתי, אבל בקודם הפרשה מודה לריש לקיש - לא הוה קשיא לן מידי, דאוקימנא 'מחטאתו ונסלח לו' בקודם הפרשה; אבל השתא קשיא לן: אם תמצא לומר בהך בעיא דרבינא: דבקודם הפרשה נמי פליגי, ואמר רבי יוחנן חייב שתים - רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא ד'מחטאתו ונסלח לו'? ושני ליה: בכזית ומחצה, והכי קמשני: אפילו אם תמצא לומר דקודם הפרשה לחודא פליגי, אי נמי בתרווייהו פליגי - איכא לאוקמא בכזית ומחצה, ולריש לקיש נמי, כי פריך ליה תלמודא 'הכתיב 'על חטאתו' 'והביא', ושני ליה בעל התלמוד בלאחר כפרה - לעולם ספוקי מספקא ליה במאי פליגי, כלדידי, ובאם תמצא לומר פריך, ומשני, והכי קאמר: אם תמצא לומר בלאחר הפרשה נמי פליגי: דבלאחר הפרשה פטר ליה בחד קרבן, דהשתא ליכא לאוקמא לקרא דמחייב בלאחר הפרשה - ריש לקיש היאך מוקי ליה להאי קרא, כלומר: במאי מוקי ליה, ושני ליה: אפילו אם תמצא לומר בלאחר הפרשה פליגי, איכא לאוקמי בלאחר כפרה! ורוב התלמידים שגו בשיטה זו, ודימו דהאי דהיכי מוקי לה לקרא בכזית ומחצה, וחברו היכי מוקי ליה לקרא בלאחר כפרה - לשון קושיא הוא, ולפרושי, כמו 'מאי טעמא', והוצרכו לשבש את הספרים, ולמחוק הוי"ו ד'ואם תמצא לומר' קמא, ולהגיה קאמרינן ולהגיה על קודם לאחר ועל לאחר קודם, ואין שיטת התלמוד כפי סוגייתם.
^ כל אשמות קרוין אשם ודאי, והן שלשה הבאין על חטא: אשם מעילות, אשם גזילות, אשם שפחה חרופה; חוץ מאשם תלוי שהוא בא על לא הודע
^ פלוגתא דרבי טרפון [ועולא מדבר לשיטת רבי טרפון] ורבי עקיבא היא בכריתות, בפרק 'דם שחיטה' (כב,א): רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ופירוש: היו לפניו שתי חתיכות, אחד של קדש ואחד של חולין, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל - מביא אשם תלוי, ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו, כלומר: אינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו, ויביא עמה אשם מעילות ודאי, כי היכי דאשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת אינו מכפר כפרה גמורה; וכשיודע לו דודאי חטא מביא חטאת - אף זה, כשיודע לו - יחזור ויביא אשם ודאי; רבי טרפון אומר: מה לזה מביא שתי אשמות, ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת, דהתם ספיקו - איל, וודאי - נקבה, הלכך כי מתידע ליה - בעי לאתויי נקבה, אבל זה, ששניהם מין אחד, כדאמר התם: שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע, שזה איל וזה איל - יביא קרן וחומש, ויביא איל, ויאמר: אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק: שלא עתיד ספיקי להודע לי - אשם זה יהיה אשם תלוי, והקדש זה לנדבה, ולכי מתיידע ליה - לא בעי לאתויי אשם אחרינא, אלמא: לא בעי ידיעה בתחילה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו, דהא לא איתידע ליה כי אתייה, ומכפר עליה!

[1] שניה בכפרתה

[2] את הטחינה השניה, ונתכפרו כולן, דקיימא לן: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; וזה שעשה שתי קצירות בהעלם אחד: שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא, ואף על פי שהעלמה של שניה חלוק קצת משל ראשונה - סוף סוף העלם אחד הוא, דלא נודע לו חטאו בינתים, וידיעות [חטא] הוא דמחלקת; הלכך: חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה - אתרווייהו קיימא, ונתכפרו עם הקצירה כל קצירות שעליו, שנעשו בהעלם אחד, ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו, כשעשאן בהעלם אחד

[3] אחרונה

[4] והפריש עליה קרבן, הואיל ובקרבן זה לא שייכא טחינה שעמה - דהא אכל חדא מיחייב אי הוה מתידעי ליה תרווייהו

[5] ראשונה

[6] של ראשונה

[7] אחרונה

[8] של ראשונה

[9] וכי מתידע ליה - מיחייב עלה

[10] גירסה שניה ברש"י: קצירה גוררת קצירה - כמשפט דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן, וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו משום גרירה: דאף על גב דעיקר קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא, הואיל ואיכפר ליה בהדי קצירה בתרייתא - גררה לטחינה שעמה בהדה, שהרי שתיהן היו תלויות בקרבן אחד, ואין כפרה לזו בלא זו. וטחינה שכנגדה עומדת במקומה - דגרירה לגרירה לא אמרינן, לאיכפורי טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה משום שני זיתי חלב בהעלם אחד, דהא קמייתא גופה בגרירה היא דמיכפרה.

[11] ואף על גב דקמייתא גופא בגרירה אתיא, אמרינן גרירה לגרירה

[12] אטחינה שעמה קפריך, דמגררה עם הקצירה, ואף על גב דקרבן לאו אההיא קצירה איפריש, דאינך כולהו לאו גרירה איכא, דקצירה וקצירה בהעלם אחד - לאו גרירה היא, דכל שם עבירה הנכפל כמה פעמים בהעלם אחד - אין בו אלא חטאת אחת

[13] שהרי בהעלמו היה

[14] ולא אמרינן: הואיל והשני מתכפר עם הראשון שבהעלמו - ליגרריה לשלישי עמו בכפרתו, ואף על גב דלא שייך בהדי ראשון

[15] שכשהפרישו - הזכיר בו שם אותו זית

[16] ואין זה גרירה, אלא כולם בהעלם של זה היו

[17] רבא

[18] דאמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהם - נתכפרו כולם, דאיה ליה גרירה

[19] הדר ביה איהו ואמר לההיא דלעיל, דמיכפרה טחינה שעמה בגרירה

[20] דכאביי סבירא ליה, דאמר גרירה

[21] טחינה שעמה דאיכפרה בגרירה, תגרור נמי לטחינה שכנגדה, משום שני זיתי חלב בהעלם אחד

[22] גרירה דגרירה כי הך, דטחינה קמייתא לא איכפרה אלא בגרירה, דלא עליה ולא על קצירה שעמה בא הקרבן, אלא דאגריר בהדי קצירה, הלכך לא הדרה גרירה לבתרייתא משום שם טחינה

[23] דזדון שבת ושגגת מלאכות וזדון מלאכות ושגגת שבת אין חלוקין לחטאות, כדקאמרי: דזה מתכפר בקרבנו של זה, ולא אמרינן 'כשני העלמות נינהו וניחייב חד אזדון שבת ושגגת מלאכות וחד אשגגת שבת וזדון מלאכות, ואף על גב דחד גופה דעבירה היא'

[24] קצר או טחן

[25] ולא נודע לו בינתים על חטאו

[26] קצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב? מי הוי העלם אחד ומצטרפי, או דילמא: כשני העלמות נינהו ולא מצטרפין

[27] אי הוי כשיעור לכל חד - אין אחד מהן מתכפר בקרבן הבא על חברו; הלכך לא מצטרפי

[28] שני זיתים, והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס, דהוו להו שתי אכילות

[29] באותו העלם, וכגון שלא שהה מתחילתו של ראשון עד סוף גמר אכילת אחרון יותר מכדי אכילת פרס

[30] מצטרפין

[31] הא - חדא אכילה היא, דבשתי אכילות ליכא למאן דאמר חייב

[32] שם חכם

[33] שני מיני תבשיל, אחד צלי ואחד שלוק

[34] בכריתות

[35] לאוֹכֵל שני זיתים בהעלם אחד בשני תמחויין לחייבו שתי חטאות

[36] ואיצטריכא לאשמעינן דלענין חצי שיעור מצטרפי, ד

[37] בין לקולא כי הכא, בין לחומרא כגון שיעור שלם אמר רבי יהושע דחלוקין הן; וגבי שני חצאי שיעור פטור - והיינו קולא, וגבי שני זיתים שלימים - חייב שתים, והיינו חומרא

[38] להא דריש לקיש

[39] ולא איתמר הכי [כפי שאתה למדת, אלא]

[40] דאמר חייב

[41] בתמיה

[42] בין שני חצאי שיעור, ואיצטריך לאשמעינן דליצטרפו, דסלקא דעתך אמינא 'הואיל ובשיעורין שלמים חלוקין לחטאות - הכא נמי לא ליצטרפו' - קא משמע לן דהתם הוה ידיעה, אבל ידיעת חצי שיעור - לאו ידיעה היא

[43] לקמן בפרק 'הבונה'

[44] לקמן בעי ליה אי קודם שהפריש קרבן על ידיעה ראשונה, וקסבר ידיעות מחלקות לחטאות ואף על פי שלא היתה ידיעה בין אכילה לאכילה, או לאחר הפרשה, וקסבר: הפרשות מחלקות, והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא דמיחייב, אי סבירא להו פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בקודם הפרשה - אינהו דאמור כריש לקיש, אי נמי: סבירא להו דלאחר הפרשה פליגי, ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע על השני, ודברי הכל אין חלוקין לחטאות

[45] משמע: על כל חטאת וחטאת יביא

[46] אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו - ונסלח לו כולו

[47] כיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא, והוה כאילו נודע לו על הכל, דהא אי הוה מייתי קרבן - הוה מיכפר בהדיה בלא שום ידיעה, דפחות מכשיעור לא חשיב; אבל כזית לא מיכפר בלא ידיעה, הלכך: כי לא איתידע ליה בהדיא אלא זה אחר זה - הוו ידיעות מחלקות

[48] על השני

[49] קודם שהפריש קרבן על ידיעה הראשונה

[50] כי פרכינן לעיל לריש לקיש: 'הא כתיב 'על חטאתו' 'והביא', ואוקימנא שיטתיה דתלמודא בלאחר כפרה

[51] אבל השתא דאוקימנא בלאחר כפרה - שמע מינה דפשיטא לבני הישיבה שסדרו הגמרא דלאחר הפרשה נמי פטר ריש לקיש

[52] הכי גרסינן בספרים ישנים:

[53] והכי פירושא: ודילמא לבני תלמודא נמי מספקא להו פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש במאי, כי היכי דמספקא ליה לדידי אי בקודם אי בלאחר אי בתרווייהו, וכי פריך בעל התלמוד לרבי יוחנן נמי והא כתיב 'מחטאתו ונסלח לו', ומשני ליה: בכזית ומחצה - בלשון 'אם תמצא לומר' פריך ליה ומשני ליה, והכי קאמר: אי הוה פשיטא לן דלאחר הפרשה הוא דמחייב רבי יוחנן תרתי, אבל בקודם הפרשה מודה לריש לקיש - לא הוה קשיא לן מידי, דאוקימנא 'מחטאתו ונסלח לו' בקודם הפרשה; אבל השתא קשיא לן: אם תמצא לומר בהך בעיא דרבינא: דבקודם הפרשה נמי פליגי, ואמר רבי יוחנן חייב שתים - רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא ד'מחטאתו ונסלח לו'? ושני ליה: בכזית ומחצה, והכי קמשני: אפילו אם תמצא לומר דקודם הפרשה לחודא פליגי, אי נמי בתרווייהו פליגי - איכא לאוקמא בכזית ומחצה, ולריש לקיש נמי, כי פריך ליה תלמודא 'הכתיב 'על חטאתו' 'והביא', ושני ליה בעל התלמוד בלאחר כפרה - לעולם ספוקי מספקא ליה במאי פליגי, כלדידי, ובאם תמצא לומר פריך, ומשני, והכי קאמר: אם תמצא לומר בלאחר הפרשה נמי פליגי: דבלאחר הפרשה פטר ליה בחד קרבן, דהשתא ליכא לאוקמא לקרא דמחייב בלאחר הפרשה - ריש לקיש היאך מוקי ליה להאי קרא, כלומר: במאי מוקי ליה, ושני ליה: אפילו אם תמצא לומר בלאחר הפרשה פליגי, איכא לאוקמי בלאחר כפרה! ורוב התלמידים שגו בשיטה זו, ודימו דהאי דהיכי מוקי לה לקרא בכזית ומחצה, וחברו היכי מוקי ליה לקרא בלאחר כפרה - לשון קושיא הוא, ולפרושי, כמו 'מאי טעמא', והוצרכו לשבש את הספרים, ולמחוק הוי"ו ד'ואם תמצא לומר' קמא, ולהגיה קאמרינן ולהגיה על קודם לאחר ועל לאחר קודם, ואין שיטת התלמוד כפי סוגייתם.

[54] כל אשמות קרוין אשם ודאי, והן שלשה הבאין על חטא: אשם מעילות, אשם גזילות, אשם שפחה חרופה; חוץ מאשם תלוי שהוא בא על לא הודע

[55] פלוגתא דרבי טרפון [ועולא מדבר לשיטת רבי טרפון] ורבי עקיבא היא בכריתות, בפרק 'דם שחיטה' (כב,א): רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ופירוש: היו לפניו שתי חתיכות, אחד של קדש ואחד של חולין, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל - מביא אשם תלוי, ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו, כלומר: אינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו, ויביא עמה אשם מעילות ודאי, כי היכי דאשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת אינו מכפר כפרה גמורה; וכשיודע לו דודאי חטא מביא חטאת - אף זה, כשיודע לו - יחזור ויביא אשם ודאי; רבי טרפון אומר: מה לזה מביא שתי אשמות, ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת, דהתם ספיקו - איל, וודאי - נקבה, הלכך כי מתידע ליה - בעי לאתויי נקבה, אבל זה, ששניהם מין אחד, כדאמר התם: שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע, שזה איל וזה איל - יביא קרן וחומש, ויביא איל, ויאמר: אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק: שלא עתיד ספיקי להודע לי - אשם זה יהיה אשם תלוי, והקדש זה לנדבה, ולכי מתיידע ליה - לא בעי לאתויי אשם אחרינא, אלמא: לא בעי ידיעה בתחילה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו, דהא לא איתידע ליה כי אתייה, ומכפר עליה!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]