ביאור:בבלי שבת דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ממשכן ^[1]: כתיב הכא (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים] וכתיב התם (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן [וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה]: מה להלן של פשתן קרוי 'אהל', אף כאן של פשתן קרוי 'אהל'.

אי מה להלן שזורין ^[2] וחוטן כפול ששה ^[3] אף כאן שזורין וחוטן כפול ששה? ^[4]?

תלמוד לומר: אהל אהל [באהל[כל הבא אל האהל וכל אשר באהל] – ריבה.

אי אהל אהל ריבה, אפילו כל מילי נמי?

אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה?

ואימא מה להלן קרשים אף כאן קרשים ^[5]?

אמר קרא (שמות כו יח) ועשית [את ה]קרשים למשכן [עשרים קרש לפאת נגבה תימנה]: משכן קרוי משכן ^[6], ואין קרשים קרויין משכן.

אלא מעתה 'ועשית מכסה לאהל' הכי נמי: מכסה ^[7] לא איקרי אהל ^[8]?

אלא הא, דבעי רבי אלעזר: עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת? השתא עור בהמה טהורה לא מטמא ^[9], עור בהמה טמאה מיבעיא?

שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב (במדבר ד כה) ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו [מלמעלה ואת מסך פתח אהל מועד] - מקיש עליון לתחתון: מה תחתון קרוי 'אהל' ^[10] אף עליון קרוי 'אהל'.

גופא בעי רבי אלעזר: עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אהלין?

מאי קמיבעיא ליה ^[11]?

אמר רב אדא בר אהבה: תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה, טמא היה או טהור היה?

אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה?: תנינא: לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד!?

מתיב רבי אבא: 'רבי יהודה אומר: שני מכסאות היו, אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים; רבי נחמיה אומר: מכסה אחד היה ^[12], ודומה כמין תלא אילן' - והא תלא אילן טמא הוא ^[13]!?

הכי קאמר: 'כמין תלא אילן הוא, שיש בו גוונין הרבה, ולא תלא אילן, דאילו התם טמא והכא טהור.

אמר רב יוסף ^[14]: אי הכי, היינו דמתרגמינן 'ססגונא': ששש בגוונין הרבה ^[15].

רבא אמר: עור בהמה טמאה, דמטמא באהל המת, מהכא, דתניא: ^[16] 'עור - 'או בעור' [ויקרא יג,מח: או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור]’ ^[17] – ריבה: עור בהמה טמאה ושלקה, ביד כהן ^[18];

קצץ מכולן ^[19] ועשה אחת מהן ^[20] – מנין?

תלמוד לומר 'או בכל מלאכת עור'.

ואיכא למיפרך: מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן!

אלא גמר משרצים, דתניא: ’’עור' אין לי אלא עור בהמה טהורה, עור בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר (ויקרא יא לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד) או עור [או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר]’!

ואיכא למיפרך: מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה ^[21]?

נגעים יוכיחו, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שעור טמא בהן ועשה עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה - אף אני אביא אהל המת, שעור טמא בו ^[22], ונעשה בו עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה.

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן טמאין בפחות מכזית, תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית?

אלא אמר רבא מברניש:

עמוד ב

אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים, שאין מטמא בנגעים ^[23] - מטמא באהל המת ^[24], עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים - אינו דין שמטמאה באהל המת!

^[25]

ואלא הא דתני רב יוסף 'לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד' - ^[26] למאי הלכתא ^[27]?

לתפילין ^[28].

'תפילין'? בהדיא כתיב בהו (שמות יג ט) [והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך] למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] - מן המוּתר בפיך!

אלא לעורן ^[29].

והאמר אביי: שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ^[30]?

אלא ^[31] לכורכן בשערן ולתופרן בגידן ^[32].

הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא: תפילין מרובעות - הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ^[33] ונתפרות בגידן?

אלא לרצועותיהם ^[34].

והאמר רבי יצחק: רצועות שחורות הלכה למשה מסיני ^[35]?

נהי דגמירי שחורות, טהורות מי גמירי?

מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה ^[36]?

אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש: אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה - בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן, ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו - שמע מינה טהור היה, דאמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס!

'מקרין' - תרתי משמע ^[37].

אמר רב נחמן בר יצחק: 'מקרן' כתיב.

וליפשוט מיניה דמין בהמה הוא?

כיון דאיכא קרש, דמין חיה הוא, ולית ליה אלא חדא קרן - איכא למימר מין חיה הוא.

משנה:

פתילת הבגד שקפלה ^[38] ולא הבהבה ^[39]: רבי אליעזר אומר: טמאה היא ^[40], ואין מדליקין בה ^[41]; רבי עקיבא אומר: טהורה היא, ומדליקין בה.

גמרא:

בשלמא לענין טומאה, בהא פליגי, דרבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ^[42], ובמילתיה קמייתא קיימא, ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ובטולי בטיל; אלא לענין הדלקה במאי פליגי?

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן ^[43], ובי"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן ^[44]: דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה דאמר 'מסיקין בכלים, ואין מסיקין בשברי כלים ^[45]', ודכולי עלמא אית להו דעולא, דאמר עולא: המדליק צריך שידליק ברוב היוצא ^[46]: ^[47] רבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ^[48], וכיון דאדליק ביה פורתא ^[49] - הויא ליה 'שבר כלי' ^[50], וכי קא מדליק ^[51] - בשבר כלי קמדליק ^[52]; ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ^[53] ואין תורת כלי עליו ^[54], וכי קמדליק - בעץ בעלמא קמדליק.

אמר רב יוסף: היינו דתנינא ^[55] שלש על שלש מצומצמות ולא ידענא למאי הלכתא ^[56].

^[57] ומדקא מתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה - שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה ^[58]? ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי? והאמר רב אדא בר אהבה:

הערות

^ דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן, כדכתיב (שמות לו ח) עשר יריעות שש משזר
^ דטור"ש בלע"ז, דכתיב משזר
^ כדאמרינן בפרק 'בא לו' דסדר יומא (דף עא:): דברים שנאמר בהן 'שש'- חוטן כפול ששה
'^ ואי קשיא: כיון דיליף ממשכן, כלים ואדם שתחת גג הבית, וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו? - בספרי [חוקת פסקא קכו] תניא: מנין לעשות שאר המאהילים כאהל? – אמרת [בגירסת בספרי שלנו: היה רבי יצחר אומר]: מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל [כאהל, מת החמור אינו דין שנעשה כל המאהילים כאהל]’
^ ואימא דעץ נמי איקרי אהל
^ כגון עשר יריעות שש משזר, ומשכן איקרי 'אהל' דכתיב (שמות מ ב) את משכן אהל מועד
^ עורות
^ ולענין טומאה נמי לא מקבל
^ כגון אילים מאדמים
^ מה תחתון עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן, דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב; מלמעלה מהן – אהל יריעות עזים, ולמעלה מהן - מכסה העורות
^ הא ממשכן גמר לה רבי אלעזר לעיל בריש שמעתין, והתם טהורה היא, דהוי למלאכת משכן
^ חציו של אילים וחציו של תחשים, ו'למעלה' דקרא - אתרוייהו כתיב: דבין אילים בין תחשים היה מכסה אחד מלמעלה לאהל יריעות העזים
^ תלא אילן - חיה טמאה היא, ומנומרת בגוונין
^ סייעתא היא
^ ששמח ביופיו בגוונין
^ גבי נגעים כתיב
^ והוה מצי למכתב או 'עור'
^ משהראהו ביד כהן נעשה נגע, ומתחלה לא היה נגע
^ מכל האמורים בפסוק
^ וחיברן יחד
^ שרצים מטמאין בכעדשה, ומת בכזית, ונגעים בכגריס - והוא פחות מכזית
^ כדאמר לעיל: 'מקיש עליון לתחתון' דקרוי אהל
^ דהא צמר ופשתים כתיב (ויקרא יג מז: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים)
^ אם עשאו אהל, דהא ממשכן גמר ליה, ועיקר 'אהל' דכתיב במשכן - ביריעות עזים כתיב*
^ *הא דכתיב בספרים 'כל מעשה עזים' - לא גרסינן ליה, דמהכא לא נפקא לן אהל, דבכלים הוא דכתיב, וכדאמר בעלמא 'להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים'.
^ כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת
^ מאי דהוה הוה, אי לאו למילף מיניה לטומאה
^ איתמר, דהיא נמי מלאכת שמים
^ עור דפוס שלהן, שהכתבים של פרשיות מונחים בו, דהאי לא מ'למען תהיה' נפקא, דהא לאו 'תורה' כתיבא ביה
^ שיהא העור נקמט מבחוץ שלשה קמטין, ודומה לשי"ן, והרצועה נקשרת כמין דלית, ויש רצועה כפופה כמין י', דהיינו 'שדי', וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו - 'מוּתר בפיך' בעינן, ומקרא נפיק
^ תניא לההיא דרב יוסף
^ שצריך לקשור איגרות הפרשיות בשער עור בהמה טהורה, ולתופרן בגיד בהמה טהורה
^ בשער מן הקלף, כלומר: בשל טהורה
^ שיהיו מעור בהמה טהורה
^ וכיון דהלכתא רצועות מסיני, טהורות נמי הלכה למשה מסיני, ומתניתא דרב יוסף לאו הלכה למשה מסיני קאמר
^ הואיל ולרב יוסף לאו לענין מלאכה דמשכן איתמר, לא איפשיט בעיין
^ דסתם 'מקרין' - כל קרניו
^ כמו שגודלין פתילות
^ על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה
^ דבגד - כלי הוא, ומקבל טומאה אם היה שלש על שלש, דקפול אין מבטלה מתורת בגד, הואיל ולא הבהבה
^ כדמפרש טעמא בגמרא
^ לבטולה מתורת בגד
^ דאי הוה טפי פורתא לכולי עלמא מדליקין
^ דשייך ביה איסור מוקצה
^ שנשברו בו ביום, דהוו להו 'נולד', אבל בכלים מסיקין דהא חזו לטלטלן
^ צריך המדליק להדליק בידים קודם סילוק ידיו [את] רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר, הלכך על כרחך צריך לעסוק בו לאחר שנפחת משלש
^ הלכך טעמא דרבי אליעזר דאסר:
^ והוה ליה 'כלי שנשבר ביום טוב'
^ כיון דמצומצמות היו
^ דפחות משלש לאו כלי הוא, והוה ליה 'כלי שנשבר ביום טוב'
^ בידים להשלים רוב היוצא
^ והא דאמרינן 'מסיקין בכלים' - דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת אלא אם כן ריבה עליו עצים מוכנים, כד(לקמן דף כט.)
^ ועל כרחך מערב יום טוב קיפלה, דאין גודלין פתילה ביום טוב, כדתניא ב'המביא' (ביצה לב:)
^ וכבר נתבטל הכלי מבעוד יום, ואין כאן 'שבר כלי'
^ שהייתי שונה מרבותי משנה
^ ולא הוה ידענא למאי הלכתא איתמר: דאי לענין טמויי - כל שכן דאי איכא טפי דמטמא
^ מילתא באפי נפשיה היא:
^ בתמיה, למירמי דרב אדא אדרב אדא: מדקא מתרץ למתניתין ואוקי דכולי עלמא אית להו 'אין מסיקין בשברים', דהיינו אליבא דרבי יהודה, דאית ליה 'נולד'

[1] דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן, כדכתיב (שמות לו ח) עשר יריעות שש משזר

[2] דטור"ש בלע"ז, דכתיב משזר

[3] כדאמרינן בפרק 'בא לו' דסדר יומא (דף עא:): דברים שנאמר בהן 'שש'- חוטן כפול ששה

[4] '^ ואי קשיא: כיון דיליף ממשכן, כלים ואדם שתחת גג הבית, וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו? - בספרי [חוקת פסקא קכו] תניא: מנין לעשות שאר המאהילים כאהל? – אמרת [בגירסת בספרי שלנו: היה רבי יצחר אומר]: מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל [כאהל, מת החמור אינו דין שנעשה כל המאהילים כאהל]’

[5] ואימא דעץ נמי איקרי אהל

[6] כגון עשר יריעות שש משזר, ומשכן איקרי 'אהל' דכתיב (שמות מ ב) את משכן אהל מועד

[7] עורות

[8] ולענין טומאה נמי לא מקבל

[9] כגון אילים מאדמים

[10] מה תחתון עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן, דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב; מלמעלה מהן – אהל יריעות עזים, ולמעלה מהן - מכסה העורות

[11] הא ממשכן גמר לה רבי אלעזר לעיל בריש שמעתין, והתם טהורה היא, דהוי למלאכת משכן

[12] חציו של אילים וחציו של תחשים, ו'למעלה' דקרא - אתרוייהו כתיב: דבין אילים בין תחשים היה מכסה אחד מלמעלה לאהל יריעות העזים

[13] תלא אילן - חיה טמאה היא, ומנומרת בגוונין

[14] סייעתא היא

[15] ששמח ביופיו בגוונין

[16] גבי נגעים כתיב

[17] והוה מצי למכתב או 'עור'

[18] משהראהו ביד כהן נעשה נגע, ומתחלה לא היה נגע

[19] מכל האמורים בפסוק

[20] וחיברן יחד

[21] שרצים מטמאין בכעדשה, ומת בכזית, ונגעים בכגריס - והוא פחות מכזית

[22] כדאמר לעיל: 'מקיש עליון לתחתון' דקרוי אהל

[23] דהא צמר ופשתים כתיב (ויקרא יג מז: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים)

[24] אם עשאו אהל, דהא ממשכן גמר ליה, ועיקר 'אהל' דכתיב במשכן - ביריעות עזים כתיב*

[25] *הא דכתיב בספרים 'כל מעשה עזים' - לא גרסינן ליה, דמהכא לא נפקא לן אהל, דבכלים הוא דכתיב, וכדאמר בעלמא 'להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים'.

[26] כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת

[27] מאי דהוה הוה, אי לאו למילף מיניה לטומאה

[28] איתמר, דהיא נמי מלאכת שמים

[29] עור דפוס שלהן, שהכתבים של פרשיות מונחים בו, דהאי לא מ'למען תהיה' נפקא, דהא לאו 'תורה' כתיבא ביה

[30] שיהא העור נקמט מבחוץ שלשה קמטין, ודומה לשי"ן, והרצועה נקשרת כמין דלית, ויש רצועה כפופה כמין י', דהיינו 'שדי', וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו - 'מוּתר בפיך' בעינן, ומקרא נפיק

[31] תניא לההיא דרב יוסף

[32] שצריך לקשור איגרות הפרשיות בשער עור בהמה טהורה, ולתופרן בגיד בהמה טהורה

[33] בשער מן הקלף, כלומר: בשל טהורה

[34] שיהיו מעור בהמה טהורה

[35] וכיון דהלכתא רצועות מסיני, טהורות נמי הלכה למשה מסיני, ומתניתא דרב יוסף לאו הלכה למשה מסיני קאמר

[36] הואיל ולרב יוסף לאו לענין מלאכה דמשכן איתמר, לא איפשיט בעיין

[37] דסתם 'מקרין' - כל קרניו

[38] כמו שגודלין פתילות

[39] על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה

[40] דבגד - כלי הוא, ומקבל טומאה אם היה שלש על שלש, דקפול אין מבטלה מתורת בגד, הואיל ולא הבהבה

[41] כדמפרש טעמא בגמרא

[42] לבטולה מתורת בגד

[43] דאי הוה טפי פורתא לכולי עלמא מדליקין

[44] דשייך ביה איסור מוקצה

[45] שנשברו בו ביום, דהוו להו 'נולד', אבל בכלים מסיקין דהא חזו לטלטלן

[46] צריך המדליק להדליק בידים קודם סילוק ידיו [את] רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר, הלכך על כרחך צריך לעסוק בו לאחר שנפחת משלש

[47] הלכך טעמא דרבי אליעזר דאסר:

[48] והוה ליה 'כלי שנשבר ביום טוב'

[49] כיון דמצומצמות היו

[50] דפחות משלש לאו כלי הוא, והוה ליה 'כלי שנשבר ביום טוב'

[51] בידים להשלים רוב היוצא

[52] והא דאמרינן 'מסיקין בכלים' - דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת אלא אם כן ריבה עליו עצים מוכנים, כד(לקמן דף כט.)

[53] ועל כרחך מערב יום טוב קיפלה, דאין גודלין פתילה ביום טוב, כדתניא ב'המביא' (ביצה לב:)

[54] וכבר נתבטל הכלי מבעוד יום, ואין כאן 'שבר כלי'

[55] שהייתי שונה מרבותי משנה

[56] ולא הוה ידענא למאי הלכתא איתמר: דאי לענין טמויי - כל שכן דאי איכא טפי דמטמא

[57] מילתא באפי נפשיה היא:

[58] בתמיה, למירמי דרב אדא אדרב אדא: מדקא מתרץ למתניתין ואוקי דכולי עלמא אית להו 'אין מסיקין בשברים', דהיינו אליבא דרבי יהודה, דאית ליה 'נולד'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]