ביאור:בבלי שבת דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פרק שני - 'במה מדליקין' המשך גמרא על משנה (א) במה מדליקין
[עריכה]המשך חנוכה
[עריכה]למעלה מעשרים אמה
[עריכה]- נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה – פסולהרש"י ?:דלא שלטא בה עינא למעלה מעשרים אמה, וליכא פרסומי ניסא , כסוכה וכמבוירש"י ?:דתנן בהו בהדיא בעירובין ומסכת סוכה דפסילי .
- ואמר רב כהנא:
|
צריך ציטוט בראשית... (בראשית לז כד: ויקחהו וישלכו אתו הברה, והבור רק אין בו מים... |
- דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום:
- מאי דכתיב "והבור רֵק אין בו מים"?
- ממשמע שנאמר 'והבור רֵק' איני יודע שאין בו מים?
- אלא מה תלמוד לומר אין בו מים? - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו[1]
מקום ההנחה
[עריכה]- אמר רבה: נר חנוכה - מצוה להניחהרש"י ?:בחצר או ברשות הרבים בטפח הסמוכה לפתחרש"י ?:שאם ירחיקנו להלן מן הפתח - אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם [2]
- והיכא מנח ליה?
- רב אחא בריה דרבא אמר: רש"י ?:בכניסתו לביתו מימין.
- רב שמואל מדפתי אמר: משמאל פירוש גמרא נוחה: מימין היוצא; או כמו שהיתה המנורה במקדש: משמאל לנכנס להיכל [שנכנסים ממזרח], בצד דרום.
- והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימיןרש"י ?:מזוזה קיימא לן דבימין, דכתיב (דברים ו ט) [על מזוזת] ביתך - דרך ביאתך; וכי עקר אינש כרעיה - דימנא עקר ברישא [3]
קדושת הנרות
[עריכה]|
דרוש הציטוט המלא... (ויקרא יז יג: ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר) |
- אמר רב יהודה: אמר רב אסי: אסור להרצותרש"י ?:למנות מעות כנגד נר חנוכה.
- כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר לי: וכי נר - קדושה יש בה גמרא נוחה: במהותו נר הוא תשמיש מצוה, ומנין לו קדושה??
- מתקיף לה רב יוסף: וכי דם - קדושה יש בו,
- דתניא (ספרא אחרי מות, פרשתא ח פרק יא משנה ז):
- "ושפך... וכסה" : במה ששפך – יכסה"רש"י ?:בידו ששפך בה, ולא ברגלו :
- "שלא יכסנו ברגל - שלא יהו מצות בזויות עליו".
- הכא, נמי - שלא יהו מצות בזויות עליו.
קדושת נוי סוכה
[עריכה]- בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי:
- מהו להסתפק מנויי סוכהרש"י ?:פירות שתולין בה לנוי כל שבעה?
- אמר להם: הרי אמרו - אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה!
- אמר רב יוסף: מריה דאברהםרש"י ?:לשון תמיה הוא ! תלי תניארש"י ?:תלי סוכה דתניא בברייתא בהדיא כדמפרש ואזיל - בדלא תניארש"י ?:בנר חנוכה, דמימרא דרב אסי הוא, ואינו ברייתא ?!
- סוכה - תניא! חנוכה - לא תניא!
- דתניא:
- סככה כהלכתה - ועיטרה בקרמיםרש"י ?:פארה ביריעות של צבעים, שקורין אובריי"ץ [בדים עם רקמה] ובסדינין המצויירין,
- ותלה בה אגוזים, אפרסקין, שקדים, ורמונים, ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות, שמנים וסלתות
- - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג.
- ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאורש"י ?:במסכת ביצה (דף ל:) אוקימנא באומר "איני בודל מהן כל בין השמשות של קידוש יום טוב ראשון" דלא חל עלייהו קדושה כלל, אבל תנאי אחר אינו מועיל .
- אלא אמר רב יוסף: אבוהון דכולהורש"י ?:שילמדו כולן ממנו – דםרש"י ?:כיסוי הדם, דנפקא לן מקרא 'ושפך... וכסה', ומפרש בה טעמא: שלא יהיו מצות בזויות עליו .
הדלקה מנר לנר
[עריכה]|
מה הקשר בין שלושת הנושאים שרב ושמואל חולקים בהם? שני הנושאים הראשונים קשורים לשימוש במצווה לצורך מצווה אחרת, אבל מה קשור הנושא השלישי "גרירה"? אולי הקשר הוא אסוציאטיבי, ע"פ דברי חז"ל (משנה אבות ד ב): "מצוה גוררת מצוה". |
- איתמר:
- רב אמר: אין מדליקין מנר חנוכה לנררש"י אין מדליקין:מנר דחנוכה לנר דחנוכה, כדמפרש טעמא לקמיה .
- ושמואל אמר: מדליקין.
- רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגדרש"י ?:להטיל ציצית מטלית ישן לטלית חדש; ובמנחות מפרש טעמא דמאן דאסר .
- ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד.
- רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה,
- ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה.
- אמר אביי:
- כל מילי דמררש"י ?:רבה בר נחמני - עביד כרב, לבר מהני תלת, דעביד כשמואל:
- מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה.
- דתניא (תוספתא ביצה פ"ב מ"יב):
- רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל - ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץרש"י ?:הלכה כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ואף על גב דקעביד חריץ והוי תולדה דחורש או בונה; ומשום דהילכתא כרב באיסורי בכוליה הש"ס בר מהני תלת נקטינהו גבי הדדי.
- יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וישב גם רב אדא וקאמר ההוא מרבנן:
- טעמא דרברש"י ?:[דאין מדליקין] מנר לנר - משום ביזוי מצוהרש"י ?:שמדליק קיסם שאינה מן המצוה מנר של מצוה, וממנו מדליק השאר .
- אמר להו: לא תציתו ליה!
- טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוהרש"י ?:דמיחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו !
- מאי בינייהו?
- איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגארש"י ?:מביא נר אצל נר ושתיהן של מצוה, ולא בקיסם :
- מאן דאמר 'משום ביזוי מצוה' - משרגא לשרגא מדליק.
- מאן דאמר 'משום אכחושי מצוה' - משרגא לשרגא נמי אסור.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מתיב רב אויא: (תוספתא מעשר שני פ"א מ"א): ...
עמוד ב
- סלע של מעשר שנירש"י ?:דינרין שחילל עליהם מעשר שני - אין שוקלין כנגדו דנרי זהברש"י ?:של חולין לראות שיהיו שלימים
- ואפילו - לחלל עליו מעשר שני אחֵר.
- אי אמרת בשלמא:
- כי פליגי רב ושמואל - מנר לנררש"י ?:ממש ולא בקיסם, ובהא הוא דשרי שמואל: דלא חייש לאכחושי ,
- אבל בקינסארש"י ?:דביזוי הוא - אסר שמואל...
- הא זה, כלומר: איסור חילול אפילו לצורך מעשרות אחרים - לא תהוי תיובתארש"י ?:דהנך דינרים דחולין לא גופייהו מצוה, ואף על גב דלמצוה קבעי להו - לקינסא דמיא .
- אלא, אי אמרת בקינסא נמי שרי -
- הא - תהוי תיובתארש"י ?:אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי שמואל הואיל וצורך מצוה הוא, הא הויא תיובתיה: דאסר לשקול ואף על גב דצורך מצוה ?!
- אמר רבה: גזירה שמא לא יכוין משקלותיורש"י ?:שמא לא ימצאם טובים או ימצאם יתירים, ויחוס עליהן, ולא יחלל המעשר עליהן וקא מפיק להו לחוליןרש"י ?:כלומר: יניחם בחוליהן כמו שהן, ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך .
|
נדרש הציטוט המלא: (ויקרא כד ג)מחוץ לפרוכת העדות [באהל מועד] יערוך [אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת עולם לדרתיכם] |
- מתיב רב ששת: ([ספרא אמור פרשתא יג משנה ט]):
- (ויקרא כד) "מחוץ לפרוכת העדות" ...יערוך..." - וכי לאורה הוא צריך?
- והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו?
אלא עדות היא לבאי עולם - שהשכינה שורה בישראל.
- מאי 'עדות'?
- אמר רב: זו נר מערבירש"י ?:ראה בהערות רש"י ארוך בעניין מקומו של נר מערבי [4] -
- שנותן בה שמן כמדת חברותיהרש"י ?:חצי לוג שיערו בה ללילי תקופת טבת הגדולים, ואם ידלק ביום (ובלילה) בלילות הקצרים – ידלק; אבל פחות – לא, שלא יכבה בטבת בלילה, והתורה אמרה מערב עד בקר (שמות כז כא; ויקרא כד,ג) ,
- וממנה היה מדליקרש"י ?:הנרות בין הערבים - ובה היה מסייםרש"י ?:הטבת הנרות, שדלק כל היום, ואינו מטיבו עד הערב... ראה רשי" ארוך בהערות [5]/
- והא הכא והרי כאן... זוהי המשכה של שאלת רב ששת, לאחר שהביא את הברייתא ופירושה האמוראי: כיון דקביעי נרותרש"י ?:במנורה, ולא היה יכול לנתק נר מערבי מן המנורה להדליק בו האחרים - על כרחיך הא דקתני 'ממנה היה מדליק' - לא סגיא דלא משקילרש"י ?:קינסא ואדלוקירש"י ?:לקינסא מנר מערבי ובההיא קינסא מדליק את השאר !
- - קשיא בין למאן דאמר 'משום בזוי מצוה', ובין למאן דאמר 'משום אכחושי מצוה'?!
- תרגמא רב פפא - בפתילות ארוכותרש"י ?:כל הפתילות יוצאות חוץ לנרותיהם עד שמגיעות זו לזו, ומדליק ממנה הסמוכה לה, והשאר זו מזו .
- סוף סוף למאן דאמר 'משום אכחושי מצוה' - קשיארש"י ?:דהא לדידיה משרגא לשרגא אסור ?!
- קשיא.
המצווה בהדלקה או בהנחה (אגב הלכה לגבי 'מנר לנר')
[עריכה]- מאי הוי עלה מה נהיה עם זה. כלומר: מה ההלכה?
- אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
- חזינא ראינו... כלומר: אפשר לקבוע את ההלכה בעניין 'מנר לנר' לפי דיון אחר -
- אי 'הדלקה עושה מצוה'רש"י ?:אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקה - מדליקין מנר לנררש"י ?:כדאשכחן במנורה .
- ואי 'הנחה עושה מצוה'רש"י ?:ועיקר מצותה תליא בהנחה - אין מדליקין מנר לנררש"י ?:דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי .
- דאיבעיא להורש"י ?:כלומר: דהא מילתא כבר איבעיא לן, ומפשטא דההיא בעיא - מיפשטא לן הך :
- הדלקה - עושה מצוה, או הנחה - עושה מצוה?
- תא שמע דאמר רבא:
- היה תפוש נר חנוכהרש"י ?:בידו משהדליקה עד שכבתה ועומדרש"י ?:'ועומד' לאו דוקא, אלא כן לשון הש"ס -
- לא עשה ולא כלום.
- שמע מינה: הנחה - עושה מצוה!
- התם - הרואה אומר "לצורכורש"י ?:להשתמש הוא דנקיט להרש"י ?:וליכא היכר ניסא ".
- תא שמע דאמר רבא:
- הדליקה בפניםרש"י ?:בבית , והוציאהרש"י ?:לחוץ, כדאמר לעיל דצריך להניחה על פתח ביתו מבחוץ -
- לא עשה כלום.
- אי אמרת בשלמא: הדלקה - עושה מצוה:
- הדלקה במקומו בעינן! משום הכי 'לא עשה כלום'רש"י ?:דכיון דזו היא מצותה - צריך שתיעשה במקום חיובא .
- אלא, אי אמרת: הנחה עושה מצוה - אמאי 'לא עשה ולא כלום'?
- התם נמי: הרואה הוא אומר "לצורכו הוא דאדלקה".
- תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי:
הערות
[עריכה]- ^ שבת, הגהות וחידושים (עמוד נד): פירוש מראה כהן ד"ה 'אבל נחשים ועקרבים יש בו': נ"ב ובזוה"ק פרשה וישב [ד' קפה ע"א] אמר רבי יצחק התם דאי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן 'למען הציל אותם מידם'? וכי לא חייש ראובן דנחשין ועקרבין לנזקין ליה וכו' אלא אמר דטב ליה ימנפל לגובא דנחשין ועקרבין דאי איהו צדיקא – קודשא בריך הוא יעביד ליה ניסא וכו' אבל בידא דשנאי דרעותא דלהון לקטלא ליה לא יכיל איהו לאשתזיב מידייהו [לפי שהאדם הוא בעל בחירה ואין רצון ה' לבטל את בחירת האדם בכל זמן , כנודע, ולכן קשה לפני המקום לעשות נס לצדיק ג"כ בזה] ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם – מידם דוקא, ערב שבת. ובזה נסתלק קושית הרא"ם ז"ל שהובא במהרש"א בחי' אגדות בפרק קמא דחגיגה שהקשה ג"כ בזה דאיך נתכוין ראובן להצילו והלא קיימא לן בסוף יבמות דנפל לבור מלאה נחשים – מעידין עליו וכו' ערב שבת ולדברי הזוה"ק הנ"ל אתי שפיר.
- ^ עיין שבת מה,א רש"י ד"ה מקמי חברי; ועיין חכמת מנוח על אתר הגהות וחידושים ד"ה מבחוץ
- ^ בשאילתות דרב אחאי: ובעל הבית באמצע מעוטף בציצית!
- ^ רש"י זו נר מערבי: למאן דאמר במנחות 'מזרח ומערב מונחין', סדר הקנים קרי 'מערבי' נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח; ולמאן דאמר 'צפון ודרום מונחים', אמצעי קרי 'מערבי' על שם שהיה פיו כנגד מערב, וכל שאר הנרות כלפי האמצעית, דכתיב: (במדבר ח ב) "אל מול פני המנורה" - דהיינו אמצעי - יאירו [שבעת הנרות]; של צפון היו פונות לדרום, ושבדרום פונות לצפון; נרות = לוצ"ש של זהב שנותנין לתוכן שמן ופתילה
- ^ רש"י על 'בה היה מסיים': הטבת הנרות, שדלק כל היום, ואינו מטיבו עד הערב. ומשנה זו - בתורת כהנים שנויה, וסבירא ליה דמזרח ומערב מונחין, והכי תניא לעיל מיניה: להעלות נר תמיד - שתהא נר מערבי תמיד: שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים; ומדלא כתיב 'להעלות נרות' - שמע מינה הוקבע נר אחד להתחיל בו בכל יום, וזהו נר מערבי = השני של מזרח; והכי תנן (תמיד פ"ו מ"א; דף לג.) נכנס ומצא נרות מזרחים דולקות - מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים; מצאו שכבה - כגון משמת שמעון הצדיק - מדליקו ממזבח העולה ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני משום דאין מעבירין על המצות, וכי עייל בהיכל - בקמא פגע ברישא; וביה לא מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני ה': צריך שיהא אחד חוצה לו, דאי לא - לא קרינן ביה 'לפני ה’’ (ויקרא כד ד);' והכי אמרינן במנחות (דף צח:) דכתיב בנר מערבי 'לפני ה’’ - מכלל דכולהו לאו לפני ה' כו', ובה היה מסיים ההטבה, לפי שהשאר היה מטיב שחרית וזו מטיב בין הערבים; ואוחז הישנה בידו או מניחה בכלי עד שנותן שמן ופתילה ומדליקה, ומדליק ממנה את השאר; והא דאמרינן בסדר יומא (דף לג:) 'הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות' משמע כולהו הוה מטיב שחרית, ויליף לה מקראי - היינו בשלא היה הנס מתקיים והיה מוצאו שכבה, דלא סמך קרא אניסא; וכל זמן שהיו ישראל חביבין - היה דולק כל היום והיינו עדותה