ביאור:בבלי שבת דף צד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ששגג על האוכלין והזיד על הכלי ^[1].

מתקיף לה רב אשי: והא אף על הכלי קתני ^[2]!

אלא אמר רב אשי: כגון ששגג בזה ובזה, ונודע לו, וחזר ונודע לו, ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ^[3].

את החי במטה פטור אף על המטה:

לימא מתניתין רבי נתן היא, ולא רבנן, דתניא [תופסתא שבת פ"ח מ"לד [ליברמן]: 'המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים, בין חיין ובין שחוטין – חייב; רבי נתן אומר: על שחוטין - חייב ועל חיין – פטור, שהחי נושא את עצמו'

אמר רבא: אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי נתן אלא בבהמה חיה ועוף, דמשרבטי נפשייהו ^[4], אבל אדם חי דנושא את עצמו - אפילו רבנן מודו.

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: והא דתנן [פסחים פ"ד מ"ג, ע"ד פ"א מ"ו]: בן בתירא מתיר בסוס', ותניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ג [צוקקמאנדל]]: בן בתירא מתיר בסוס ^[5] מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליו חטאת ^[6]', ואמר רבי יוחנן: 'בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד', ואי אמרת דלא פליגי רבנן עליה דרבי נתן אלא בבהמה חיה ועוף משום דמשרבטי נפשייהו - מאי איריא בן בתירא ורבי נתן? והאמרת אפילו רבנן מודו!?

כי אמר רבי יוחנן - בסוס המיוחד לעופות.

ומי איכא סוס המיוחד לעופות?

אִין, איכא דבי וייאדן ^[7].

אמר רבי יוחנן: ומודה רבי נתן בכפות ^[8].

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: והא הני פרסאי, דכמאן דכפיתי דמו ^[9], ואמר רבי יוחנן: בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד ^[10]?

התם - רמות רוחא הוא דנקיט להו ^[11], דההוא פרדשכא ^[12] דרתח מלכא עילויה, ורהיט תלתא פרסי בכרעיה.

את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכו':

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמר רב יוסף אמר רבי שמעון בן לקיש: פוטר היה רבי שמעון

(שבת צד ב)

אף במוציא את המת לקוברו ^[13].

אמר רבא: ומודה רבי שמעון במר [את חפירה] לחפור בו ^[14], וספר תורה לקרות בו, דחייב.

פשיטא: דאי הא נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, אלא מלאכה שצריכה לגופה לרבי שמעון היכי משכחת לה?

מהו דתימא 'עד דאיכא לגופו ולגופה, כגון מר לעשות לו טס ולחפור ^[15], ספר תורה להגיה ולקרות בו' - קא משמע לן.

ההוא שכבא דהוה בדרוקרא, שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה לכרמלית ^[16].

אמר ליה רבי יוחנן אחוה דמר בריה דרבנא לרב נחמן בר יצחק: כמאן? - כרבי שמעון; אימר דפטר רבי שמעון מחיוב חטאת, איסורא דרבנן מיהא איכא?

אמר ליה: האלהים! דעיילת ביה את!

ואפילו לרבי יהודה שרי, דמי קאמינא - לרשות הרבים, לכרמלית קאמינא? גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ^[17]!

תנן התם: 'התולש סימני טומאה ^[18] - והכוה המחיה ^[19] עובר בלא תעשה ^[20]'.

איתמר: אחת משתים ^[21] – חייב ^[22]; אחת משלש: רב נחמן אמר חייב, רב ששת אמר פטור:

רב נחמן אמר חייב: אהני מעשיו, דאי משתקלא חדא אחריתי - אזלה לה טומאה;

רב ששת אמר פטור: השתא מיהת הא איתא לטומאה.

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? – דתנן: וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה – חייב, הא חצי זית פטור! והתניא: חצי זית חייב מאי לאו הא דתניא 'חייב' - דאפיק חצי זית מכזית ^[23], והא דתנן 'פטור' - דאפיק חצי זית מכזית ומחצה ^[24];

ורב נחמן?

אידי ואידי חייב;

והא דתנן פטור!?

דאפיק חצי זית ממת גדול ^[25].

משנה:

הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו ^[26] וכן שפמו וכן זקנו, וכן הגודלת ^[27] וכן הכוחלת ^[28] וכן הפוקסת ^[29]: רבי אליעזר מחייב ^[30], וחכמים אוסרין משום שבות. ^[31]

גמרא:

אמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד ^[32], אבל בכלי – חייב.

פשיטא: זו בזו תנן!

מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי ^[33], והא דקתני זו בזו להודיעך כחו דרבי אליעזר - קא משמע לן.

ואמר רבי אלעזר: מחלוקת לעצמו ^[34], אבל לחבירו - דברי הכל פטור ^[35].

פשיטא! 'צפרניו ^[36]' תנן!

מהו דתימא רבי אליעזר לחבירו נמי מחייב, והא דקתני צפרניו להודיעך כחן דרבנן - קא משמע לן.

וכן שערו [וכן זקנו]:

תנא: 'הנוטל מלא פי הזוג ^[37] – חייב ^[38]';

וכמה מלא פי הזוג? אמר רב יהודה: שתים.

והתניא ^[39] 'ולקרחה ^[40] – שתים ^[41]' ^[42]?

אימא: 'וכן 'לקרחה – שתים.

תניא נמי הכי ^[43]: 'הנוטל מלא פי הזוג בשבת – חייב; וכמה 'מלא פי הזוג' – שתים; רבי אליעזר אומר: אחת ^[44]!

ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות, שאפילו אחת - חייב ^[45], ודבר זה אף בחול אסור משום שנאמר (דברים כב ה) [לא יהיה כלי גבר על אשה ו]לא ילבש גבר שמלת אשה [כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה] ^[46].

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין ^[47] שפרשו רובן ^[48]: ביד מותר, בכלי חייב חטאת'.

מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחלה?

הכי קאמר: פירשו רובן - ביד מותר, בכלי פטור אבל אסור; לא פירשו רובן - ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת ^[49].

אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו ^[50].

וכן הגודלת [וכן הכוחלת וכן הפוקסת]:

גודלת כוחלת ופוקסת - משום מאי מחייבא?

אמר רבי אבין אמר רבי יוסי ברבי חנינא: גודלת - משום אורגת; כוחלת - משום כותבת ^[51]; פוקסת - משום טווה ^[52].

אמרו רבנן קמיה דרבי אבהו: וכי דרך אריגה בכך? וכי דרך כתיבה בכך? וכי דרך טויה בכך?

אלא אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי חנינא:

הערות

^ ומאי 'חייב' דקתני - מיתה
^ אף - משמע שני חיובין שוין
^ דאיפלוגי בידיעות מחלקות בפרק 'כלל גדול'
עמוד ב
- איפלוגי נמי רב ששת ורב אשי הכא: רב ששת דלא מוקי לה הכי - קסבר: דאין ידיעות מחלקות, ורב אשי סבר: ידיעות מחלקות
^ משמטים כלפי מטה, ומכבידין עצמן להשמיט מיד הנושאן
^ למוכרו לנכרי
^ מפני שמלאכת הסוס אם היה אדם עושה אותה - אין חייב עליה חטאת, דלרכיבה עומד, והחי נושא את עצמו; והא דאסרו למכור בהמה גסה לנכרי - משום שאלה ומשום שכירות אסור; וסוס - אי נמי דמושיל ומוגר - לאו איסורא דאורייתא איכא, שאין זו מלאכה אצל הסוס, וגבי אזהרת שביתת בהמה – מלאכה כתיבא
^ של ציידי עופות, שנותנין על הסוס עופות כשהן חיין, כגון נץ ומינו, לצוד שאר עופות, ולא משרבטי נפשייהו דלא קשירי; והשתא נמי החי נושא את עצמו, ומשום הכי אמר רבי יוחנן: בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד
^ בין עוף בין אדם
^ שרוכבים מעוטפין בבגדים רחבים, וגם הם עצמן מעונגין מהצג על הארץ
^ והא אמרת 'מודה רבי נתן בכפות', ואי משום דאוקמינן בסוס המיוחד לעופות - משום רבנן אוקמינן, דפליגי עליה, ולמימר דאילו באדם - שניהם שוין לפטור, ואי בכפות - מודה רבי נתן - היכי מתוקמא דבן בתירא כרבי נתן משום דחי נושא את עצמו? הא בן בתירא מתיר אפילו למכור לפרסיים, דכמאן דכפיתי דמו, וכל האומות קרי להו נכרים, דסבר דכפות נושא את עצמו
^ גסות; הא דלא מסגו בכרעייהו - גסות הוא
^ סרדיוט
^ ולא תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ, דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה, דאפילו הוא צורך המת - פטור
^ שהוא צורך המוציא
^ מרה שנרצף פיו, וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור
^ שהיה מוטל בבזיון, או בדליקה או בחמה, ואי משום טלטול - מניח עליו ככר או תינוק
^ לאו דלא תסור, כי הכא
^ שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן
^ מחית בשר חי, והוא סימן טומאה בשאת, והכוה זה לבטלה משום מחיה, ולטהרה
^ דהשמר בנגע הצרעת (דברים כד ח)
^ שלא היו בה אלא שתי שערות, ותלש האחד, לטומאה: שאין מטמאה בפחות משנים, דהכי ילפינן לה בתורת כהנים: שיער - שנים
^ דשקלא, וחייב מלקות
^ דשקליה ובצריה לשיעורא
^ דאף על גב דמצמצם לשיעור - לאו מילתא היא, ולא אמרינן: אהני, דאי שקיל מיניה פורתא - תו ליתא לשיעורא
^ דלא אהני מידי
^ תולש שער ראשו בידיו
^ שערה
^ עיניה
^ יש מרבותי אומרים: מתקנת שערה במסרק או בידיה, ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר
^ בכולם חטאת
^ וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב.
^ בהא שנוטלן בידו ולא בכלי - הוא דפטרי רבנן: שאין דרך גזיזה בכך בחול
^ דאין כאן משום גוזז, דלא שייך אלא בצמר בהמה
^ בהא הוא דמחייב רבי אליעזר: שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי
^ אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי
^ של עצמו
^ מלא ראש המספרים
^ בשבת; לרבנן - בכלי, לרבי אליעזר אף ביד - וזהו שיעורו
^ בההיא ברייתא בסיפא
^ שהזהירה תורה לא תשימו קרחה (דברים יד א)
^ שתים הוי קרחה
^ מכלל דפי הזוג לאו שתי שערות נינהו
^ כרב יהודה, דאמר: שתים
^ באחת הוא חייב, ולא בעינן מלא פי הזוג
^ שבאחת הוא מקפיד: שלא יהא נראה כזקן
^ שמלת אשה - ודרך הנשים להקפיד על כך, ולהתנאות
^ כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן
^ קרובין לינתק
^ כיון דבכלי חייב חטאת - ביד איכא שבות: גזירה אטו כלי
^ לצד הצפורן התחילו לפרוש, דקא מצערו ליה טפי
^ שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות
^ שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך; ולשון השני - עושה מאותו בצק כמין חוט

[1] ומאי 'חייב' דקתני - מיתה

[2] אף - משמע שני חיובין שוין

[3] דאיפלוגי בידיעות מחלקות בפרק 'כלל גדול'
עמוד ב
- איפלוגי נמי רב ששת ורב אשי הכא: רב ששת דלא מוקי לה הכי - קסבר: דאין ידיעות מחלקות, ורב אשי סבר: ידיעות מחלקות

[4] משמטים כלפי מטה, ומכבידין עצמן להשמיט מיד הנושאן

[5] למוכרו לנכרי

[6] מפני שמלאכת הסוס אם היה אדם עושה אותה - אין חייב עליה חטאת, דלרכיבה עומד, והחי נושא את עצמו; והא דאסרו למכור בהמה גסה לנכרי - משום שאלה ומשום שכירות אסור; וסוס - אי נמי דמושיל ומוגר - לאו איסורא דאורייתא איכא, שאין זו מלאכה אצל הסוס, וגבי אזהרת שביתת בהמה – מלאכה כתיבא

[7] של ציידי עופות, שנותנין על הסוס עופות כשהן חיין, כגון נץ ומינו, לצוד שאר עופות, ולא משרבטי נפשייהו דלא קשירי; והשתא נמי החי נושא את עצמו, ומשום הכי אמר רבי יוחנן: בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד

[8] בין עוף בין אדם

[9] שרוכבים מעוטפין בבגדים רחבים, וגם הם עצמן מעונגין מהצג על הארץ

[10] והא אמרת 'מודה רבי נתן בכפות', ואי משום דאוקמינן בסוס המיוחד לעופות - משום רבנן אוקמינן, דפליגי עליה, ולמימר דאילו באדם - שניהם שוין לפטור, ואי בכפות - מודה רבי נתן - היכי מתוקמא דבן בתירא כרבי נתן משום דחי נושא את עצמו? הא בן בתירא מתיר אפילו למכור לפרסיים, דכמאן דכפיתי דמו, וכל האומות קרי להו נכרים, דסבר דכפות נושא את עצמו

[11] גסות; הא דלא מסגו בכרעייהו - גסות הוא

[12] סרדיוט

[13] ולא תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ, דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה, דאפילו הוא צורך המת - פטור

[14] שהוא צורך המוציא

[15] מרה שנרצף פיו, וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור

[16] שהיה מוטל בבזיון, או בדליקה או בחמה, ואי משום טלטול - מניח עליו ככר או תינוק

[17] לאו דלא תסור, כי הכא

[18] שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן

[19] מחית בשר חי, והוא סימן טומאה בשאת, והכוה זה לבטלה משום מחיה, ולטהרה

[20] דהשמר בנגע הצרעת (דברים כד ח)

[21] שלא היו בה אלא שתי שערות, ותלש האחד, לטומאה: שאין מטמאה בפחות משנים, דהכי ילפינן לה בתורת כהנים: שיער - שנים

[22] דשקלא, וחייב מלקות

[23] דשקליה ובצריה לשיעורא

[24] דאף על גב דמצמצם לשיעור - לאו מילתא היא, ולא אמרינן: אהני, דאי שקיל מיניה פורתא - תו ליתא לשיעורא

[25] דלא אהני מידי

[26] תולש שער ראשו בידיו

[27] שערה

[28] עיניה

[29] יש מרבותי אומרים: מתקנת שערה במסרק או בידיה, ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר

[30] בכולם חטאת

[31] וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב.

[32] בהא שנוטלן בידו ולא בכלי - הוא דפטרי רבנן: שאין דרך גזיזה בכך בחול

[33] דאין כאן משום גוזז, דלא שייך אלא בצמר בהמה

[34] בהא הוא דמחייב רבי אליעזר: שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי

[35] אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי

[36] של עצמו

[37] מלא ראש המספרים

[38] בשבת; לרבנן - בכלי, לרבי אליעזר אף ביד - וזהו שיעורו

[39] בההיא ברייתא בסיפא

[40] שהזהירה תורה לא תשימו קרחה (דברים יד א)

[41] שתים הוי קרחה

[42] מכלל דפי הזוג לאו שתי שערות נינהו

[43] כרב יהודה, דאמר: שתים

[44] באחת הוא חייב, ולא בעינן מלא פי הזוג

[45] שבאחת הוא מקפיד: שלא יהא נראה כזקן

[46] שמלת אשה - ודרך הנשים להקפיד על כך, ולהתנאות

[47] כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן

[48] קרובין לינתק

[49] כיון דבכלי חייב חטאת - ביד איכא שבות: גזירה אטו כלי

[50] לצד הצפורן התחילו לפרוש, דקא מצערו ליה טפי

[51] שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות

[52] שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך; ולשון השני - עושה מאותו בצק כמין חוט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]