ביאור:בבלי שבת דף עח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וליתא דרבי ינאי ^[1], והכא בהא קמיפלגי: רבי שמעון בן אלעזר סבר אבר קטן דגדול ואבר גדול דקטן בן יומו כי הדדי נינהו, ורבי נתן סבר אבר קטן דגדול – אִין, אבר גדול דקטן בן יומו – לא.

מאי הוי עלה?

תא שמע, דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו ^[2].

מים כדי לשוף בהן את הקילור:

אמר אביי: מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא ^[3] - אזול רבנן בתר דשכיחא לקולא ^[4]; שכיחא ושכיחא ^[5] - אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא ^[6]; יין שתייתו שכיחא, רפואתו לא שכיחא ^[7] - ^[8] אזול רבנן בתר שתייתו ^[9] דשכיחא לקולא ^[10]; חלב ^[11] אכילתו שכיחא רפואתו לא שכיחא ^[12], ^[13] אזול רבנן בתר אכילתו לקולא ^[14]; דבש אכילתו שכיחא רפואתו ^[15] שכיחא ^[16], אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא ^[17]; אלא מים, מכדי שתייתו שכיחא ^[18] רפואתו לא שכיחא ^[19], מאי טעמא אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא?

אמר אביי: בגלילא שנו ^[20].

רבא אמר: אפילו תימא בשאר מקומות, כדשמואל, דאמר שמואל: כל שקייני ^[21] מסו [מרפאים] ומטללי ^[22] לבר ממיא דמסו ^[23] ולא מטללי ^[24].

ושאר כל המשקין ברביעית:

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"ח מ"י [ליברמן]]: 'דם וכל מיני משקין – ברביעית; רבי שמעון בן אלעזר אומר: דם - כדי לכחול בעין אחת, שכן כוחלין לברקית ^[25]'

ומאי נינהו ^[26]?

דמא דתרנגולת ברא [פרא];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם - כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד ^[27];

ומאי ניהו?

דמא דכרושתינא ^[28], וסימניך: גוא לגוא ^[29] ברא ^[30] לברא ^[31];

במה דברים אמורים ^[32]? – במוציא ^[33], אבל במצניע ^[34] - כל שהוא חייב; ^[35]

רבי שמעון אומר: במה דברים אמורים ^[36]? – במצניע, אבל במוציא ^[37] - אינו חייב אלא ברביעית;

ומודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית ^[38].'

אמר מר במה דברים אמורים? – במוציא, אבל במצניע כל שהוא; אטו מצניע לאו מוציא הוא ^[39]?

אמר אביי: הכא במאי עסקינן בתלמיד ^[40] שאמר לו רבו: "לך ופנה לי המקום לסעודה"; הלך ופנה לו דבר חשוב לכל - חייב עילויה ^[41]; דבר שאינו חשוב לכל, אי אצנעיה רביה - מיחייב עילויה, ואי לא - לא מיחייב. ^[42]

אמר מר מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית; שופכין למאי חזו?

אמר רבי ירמיה: לגבל בהן את הטיט.

והתניא [תוספתא שבת פ"ח מ"טז [ליברמן]]: 'טיט כדי לעשות בהן פי כור ^[43]' ^[44]?

לא קשיא: הא דמיגבל ^[45], הא דלא מיגבל ^[46], לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור ^[47].

משנה:

המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה ^[48],

גמי כדי לעשות תלאי ^[49] לנפה ולכברה;

רבי יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן ^[50];

נייר ^[51] כדי לכתוב עליו קשר מוכסין ^[52], והמוציא קשר מוכסין – חייב;

עמוד ב

המשך המשנה

נייר מחוק ^[53] כדי לכרוך על ^[54] צלוחית קטנה של פלייטון,

עור כדי לעשות קמיע, <דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה,> ^[55],

קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא 'שמע ישראל',

דיו כדי לכתוב שתי אותיות ^[56],

כחול כדי לכחול עין אחת, ^[57]

דבק ^[58] כדי ליתן בראש השפשף, ^[59]

זפת וגפרית כדי לעשות נקב ^[60]

שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן;

חרסית ^[61] כדי לעשות פי כור ^[62] של צורפי זהב;

רבי יהודה אומר: כדי לעשות פיטפוט ^[63],

סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב ^[64],

סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ^[65];

רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכל;

רבי נחמיה אומר: כדי לסוד אונדפי.

גמרא:

חבל נמי ליחייב ^[66] כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה?

כיון דחריק ^[67] במנא - לא עבדי אינשי.

תנו רבנן: 'הוצין ^[68] כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית ^[69];

סיב ^[70] - אחרים אומרים כדי ליתן על פי משפך ^[71] קטן לסנן את היין ^[72];

רבב ^[73] כדי לסוך תחת אספגין ^[74] קטנה, וכמה שיעורה ^[75]? – כסלע,

והתניא כגרוגרת?

אידי ואידי חד שיעורא הוא;

מוכין כדי לעשות כדור ^[76] קטנה, וכמה שיעורו? – כאגוז, נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.'

תנא: כמה 'קשר מוכסין'? - שתי אותיות, ורמינהו 'המוציא נייר חלק ^[77], אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות ^[78] – חייב, ואם לאו – פטור'!?

אמר רב ששת: מאי שתי אותיות? - שתי אותיות של קשר מוכסין.

רבא אמר: שתי אותיות דידן ובית אחיזה, דהיינו 'קשר מוכסין' ^[79].

מיתיבי המוציא נייר מחוק ושטר פרוע: אם יש בלובן ^[80] שלו כדי לכתוב שתי אותיות, או בכולו כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון – חייב, ואם לאו – פטור; בשלמא לרב ששת, דאמר: 'מאי שתי אותיות? - שתי אותיות של קשר מוכסין', שפיר; אלא לרבא, דאמר: 'שתי אותיות דידן ובית אחיזה, דהיינו קשר מוכסין', הכא בית אחיזה לא צריך ^[81]!?

קשיא.

תנו רבנן: 'המוציא קשר מוכסין, עד שלא הראהו למוכס – חייב; משהראהו למוכס ^[82] – פטור; רבי יהודה אומר: אף משהראהו למוכס חייב, מפני שצריך לו';

מאי בינייהו ^[83]?

אמר אביי: איכא בינייהו רהיטי מוכסא ^[84];

רבא אמר: מוכס גדול ומוכס קטן איכא בינייהו ^[85];

רב אשי אמר: חד מוכס איכא בינייהו מפני שצריך לו להראות למוכס שני ^[86] דאמר ליה: חזי גברא דמוכס אנא ^[87].

תנו רבנן: המוציא שטר חוב: עד שלא פרעו – חייב; משפרעו – פטור ^[88]; רבי יהודה אומר: אף משפרעו חייב, מפני שצריך לו;

מאי בינייהו ^[89]?

אמר רב יוסף: אסור לשהות שטר פרוע איכא בינייהו; רבנן סברי אסור לשהות שטר פרוע ^[90], ורבי יהודה סבר מותר לשהות שטר פרוע ^[91].

אביי אמר: דכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע, והכא - במודה ^[92] בשטר שכתבו שצריך לקיימו ^[93] קמיפלגי; תנא קמא סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ^[94], ורבי יהודה סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ^[95]; ומאי 'עד שלא פרעו' ו'משפרעו'?

הערות

^ ורבי שמעון בן אלעזר - או או קתני; או אבר קטן של גדול, או להפך, וכולה חד שיעורא הוא
^ ודרבי ינאי - תנאי היא
^ כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים, חדא שכיחא וחדא לא שכיחא
^ ואפילו היא קולא ששיעורה גדול - אמרינן: סתמיה להא עביד, ולא אמרינן: הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי, ששיעורה קטן - ניזיל בתרה לחומרא, ואף על פי דלא שכיחא
^ והיכא דשכיחי תרוייהו
^ ומשערינן בשיעורא זוטא
^ כגון לשוף בו קילור, ואף על גב דחזי לה: דאיכא דעביד בחלב אשה, ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים
^ הלכך
^ ושיערוהו בכדי מזיגת כוס
^ ואף על גב דלקולא: שיש כאן שיעור גדול
^ וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור
^ שהרי אף המים ראויין לכך, ויש עושין ממים
^ הלכך
^ ושיעורו בכדי גמיאה, ואף על גב דקולא היא
^ נמי
^ שאין משקה אחר ראוי לכתית
^ הואיל ותרוייהו שכיחן, לחומרא בעינן לשעוריה
^ שרוב שתיית מים הם, שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו
^ שהרי שאר משקין ראויין לכך, ויש שפין קילור בשאר משקין
^ שהן עניים, ומקפידין בדבר מועט, וחסין על יין וחלב לשוף קילור, ואין שפין אלא במים, והלכך רפואתו נמי שכיחא, ובעינן למיזל לחומרא
^ כל משקין ששפין בהן קילור
^ מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי, מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזיי"ר
^ דעדיפי מכולהו
^ שנבלעין מיד, או ניגבין מהר, ולא נגלדין על גב העין
^ מייל"א [כתם לבן שבתוך העין] שבולטת בעין
^ מאיזה דם כוחלין אותו
^ תבלול; ובתוספתא [שבת פ"ח מ"י] ראיתי: 'לחורור', והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין, כדתנן בבכורות (לח,ב) גבי מומין
^ עטלף, שקורין טלפ"א [מתרגמים 'חפרפרת', ולא נראה שרש"י לא ידע בין עטלף וחפרפרת!?]
^ כרושתינא מצוי בתוך היישוב, שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין
^ דמא דתרנגולת ברא
^ לברקית, שהיא בולטת
^ דבעינן שיעורא
^ לרשות הרבים
^ והוציאו
^ לקמיה פריך: אטו מצניע לאו מוציא הוא?
^ דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי
^ אדם שלא הצניעו, והוציאו
^ אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית, דבציר מהכי לא חזו, כדלקמן, לגבל טיט
^ הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה
^ כגון שולי דנגרי
^ ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו
^ והכי קאמרי: במה דברים אמורים דבעינן שעורא דחשיב במוציא - כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, שהמחשבה תלויה בזה שהוציא; אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע - כגון המצניע כל שהוא - חייב זה המוציאו; ורבי שמעון בן אלעזר אמרה, ואזיל לטעמיה, דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו - נתחייב זה במחשבתו של זה; והוא הדין דמצי לאוקמי במצניע גופיה, ולמימר הכי: במה דברים אמורים - במוציא בדבר שלא הוצנע, ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה, וחזר והוציאו – חייב! אלא משום דשמעינן ליה דאמר נתחייב זה במחשבה של זה - אוקמא אביי אפילו באחר שהוציאו, וכל שכן אם הוציאו הוא עצמו.
^ נקב שנותנין בו המפוח
^ ושיעורא זוטא הוא, ומרביעית חזי לגבל טובא; וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור, בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור
^ כבר חשוב בכדי פי כור
^ אבל זה שעדיין לא נגבל - אינו נשער בכך
^ לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה, ואם בא לגבל - מגבל יותר, ועושה בו דברים אחרים
^ לאוחזה בה
^ לתלותו בו
^ להראותו לאומן, "כמדה זו אני צריך"
^ מעשבים עושים אותו
^ יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה, והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס, ודרכו לכתוב בו שתי אותיות, והן גדולות משתי אותיות שלנו
^ שוב אינו ראוי לכתוב, לפיכך צריך שיעור גדול:
^ פי
^ דאיידי דדמיו יקרים - לא עבדי מיניה קשרי מוכסין, אלא תפילין ומזוזות, ולא מיחייב בשיעורא זוטא
^ לרושם על שתי חוליות של כלי, או על קרשים לזווגן
^ לקמן פריך: עין אחת הא לא כחלי!?
^ גלי"ד
^ בגמרא מפרש לה
^ כלי שנותנין בו כסף חי, סותם פיו בזפת או בגפרית, ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו
^ לבינה כתושה
^ שהמפוח נכנס בו
^ רגל למקום מושב הכור שהיו מושיבין על כן העשוי לכך, כגון טרפיי"ד [חצובה בעלת שלש רגלים] לשפות הקדירה
^ במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין
^ טופלות סיד להשיר את השיער
^ בשיעורא זוטא: דחזי נמי
^ כעין 'חרקי' [חריץ]: מתוך שהוא קשה פוגם את העץ
^ של לולבי דקל
^ סל העשוי מצורי דקל
^ ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה
^ אונטודיי"ר
^ שמעכב הפסולת והקמחים מליכנס לפי הכלי
^ שומן או שמן
^ רקיק שנותנין בתנור, וטחין תחתיו אליה
^ של איספוגין
^ פלוט"א
^ שלא נכתב בו מעולם
^ קא סלקא דעתין: שתי אותיות דידן, דזוטרן
^ קשר של מוכסין לא בעי גליון לבית אחיזה, שאוחזו כולו בכפו פשוט ורואה
^ גליון
^ שיכול לאוחזו במקום המחק, והשטר במקום הכתב
^ ורואה שמחל לו ראש הנהר את המכס, שוב אין צריך לו, ולא חזי למידי
^ כלומר: במאי פליגי, ולמאי קאמר רבי יהודה דצריך לו
^ קוראנ"ש [שליחים ורצים] שרצין אחר העוברים להעליל עליהם שלא נתנו המכס, וטורח לעוברים לחזור למוכס, ומצניע החותם להראות לאלו; ולתנא קמא לא מצנע ליה להכי, דכי רהטי בתריה - הדר לגבי מוכס
^ פעמים שיש מוכס גדול שטורח לו לעמוד על הגשר כל היום, וממנה מוכס קטן, וזה מתחלה אינו מראה החותם של מלך אלא לגדול; ולרבי יהודה צריך לו, שהרי הקטן ימנענו מלעבור, ולתנא קמא אין צריך לו - שהגדול מוסר לו סימן דברים, ואומר לקטן, ועובר
^ של מעבר אחר
^ ולא לפוטרו מן המכס אלא להראות שהוא נאמן וחשוב, ואינו מבריח עצמו מן המכס, כדי שלא יעליל עליו לאחר זמן
^ לקמיה מפרש להו
^ כלומר: מאי פלוגתייהו, ומה טעם נותנין לדבריהם
^ משום שנאמר (איוב יא יד) אל תשכן באהליך עולה, הלכך: מלוה לא משהי ליה לצור על פי צלוחיתו - משום איסור, ולוה נמי לא משהי ליה - שמא יבא לידי מלוה, ויחזור ויתבענו
^ הלכך: כי הוציאו מלוה - חייב, דצריך לו לכרוך על פי צלוחית
^ הלוה
^ ולומר "לא פרעתי"
^ וכל כמה דלא אמר הכי - לאו שטרא הוא, אי לאו משכח סהדי להכיר החתימה: דמאן קא משוי ליה שטרא - לוה, דאמר "כתבתיו"; לוה נמי הא קאמר "פרעתי" - הפה שאסר הוא הפה שהתיר! הלכך, משפרעו, כלומר: משיאמר "פרעתי" - פטור, דלא צריך ליה
^ דכיון דמודה שכתבו ולוה בו - הרי הוא כאלו קיימוהו חותמיו, וגובה בו כל זמן שמוציאו

[1] ורבי שמעון בן אלעזר - או או קתני; או אבר קטן של גדול, או להפך, וכולה חד שיעורא הוא

[2] ודרבי ינאי - תנאי היא

[3] כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים, חדא שכיחא וחדא לא שכיחא

[4] ואפילו היא קולא ששיעורה גדול - אמרינן: סתמיה להא עביד, ולא אמרינן: הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי, ששיעורה קטן - ניזיל בתרה לחומרא, ואף על פי דלא שכיחא

[5] והיכא דשכיחי תרוייהו

[6] ומשערינן בשיעורא זוטא

[7] כגון לשוף בו קילור, ואף על גב דחזי לה: דאיכא דעביד בחלב אשה, ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים

[8] הלכך

[9] ושיערוהו בכדי מזיגת כוס

[10] ואף על גב דלקולא: שיש כאן שיעור גדול

[11] וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור

[12] שהרי אף המים ראויין לכך, ויש עושין ממים

[13] הלכך

[14] ושיעורו בכדי גמיאה, ואף על גב דקולא היא

[15] נמי

[16] שאין משקה אחר ראוי לכתית

[17] הואיל ותרוייהו שכיחן, לחומרא בעינן לשעוריה

[18] שרוב שתיית מים הם, שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו

[19] שהרי שאר משקין ראויין לכך, ויש שפין קילור בשאר משקין

[20] שהן עניים, ומקפידין בדבר מועט, וחסין על יין וחלב לשוף קילור, ואין שפין אלא במים, והלכך רפואתו נמי שכיחא, ובעינן למיזל לחומרא

[21] כל משקין ששפין בהן קילור

[22] מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי, מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזיי"ר

[23] דעדיפי מכולהו

[24] שנבלעין מיד, או ניגבין מהר, ולא נגלדין על גב העין

[25] מייל"א [כתם לבן שבתוך העין] שבולטת בעין

[26] מאיזה דם כוחלין אותו

[27] תבלול; ובתוספתא [שבת פ"ח מ"י] ראיתי: 'לחורור', והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין, כדתנן בבכורות (לח,ב) גבי מומין

[28] עטלף, שקורין טלפ"א [מתרגמים 'חפרפרת', ולא נראה שרש"י לא ידע בין עטלף וחפרפרת!?]

[29] כרושתינא מצוי בתוך היישוב, שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין

[30] דמא דתרנגולת ברא

[31] לברקית, שהיא בולטת

[32] דבעינן שיעורא

[33] לרשות הרבים

[34] והוציאו

[35] לקמיה פריך: אטו מצניע לאו מוציא הוא?

[36] דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי

[37] אדם שלא הצניעו, והוציאו

[38] אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית, דבציר מהכי לא חזו, כדלקמן, לגבל טיט

[39] הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה

[40] כגון שולי דנגרי

[41] ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו

[42] והכי קאמרי: במה דברים אמורים דבעינן שעורא דחשיב במוציא - כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, שהמחשבה תלויה בזה שהוציא; אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע - כגון המצניע כל שהוא - חייב זה המוציאו; ורבי שמעון בן אלעזר אמרה, ואזיל לטעמיה, דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו - נתחייב זה במחשבתו של זה; והוא הדין דמצי לאוקמי במצניע גופיה, ולמימר הכי: במה דברים אמורים - במוציא בדבר שלא הוצנע, ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה, וחזר והוציאו – חייב! אלא משום דשמעינן ליה דאמר נתחייב זה במחשבה של זה - אוקמא אביי אפילו באחר שהוציאו, וכל שכן אם הוציאו הוא עצמו.

[43] נקב שנותנין בו המפוח

[44] ושיעורא זוטא הוא, ומרביעית חזי לגבל טובא; וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור, בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור

[45] כבר חשוב בכדי פי כור

[46] אבל זה שעדיין לא נגבל - אינו נשער בכך

[47] לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה, ואם בא לגבל - מגבל יותר, ועושה בו דברים אחרים

[48] לאוחזה בה

[49] לתלותו בו

[50] להראותו לאומן, "כמדה זו אני צריך"

[51] מעשבים עושים אותו

[52] יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה, והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס, ודרכו לכתוב בו שתי אותיות, והן גדולות משתי אותיות שלנו

[53] שוב אינו ראוי לכתוב, לפיכך צריך שיעור גדול:

[54] פי

[55] דאיידי דדמיו יקרים - לא עבדי מיניה קשרי מוכסין, אלא תפילין ומזוזות, ולא מיחייב בשיעורא זוטא

[56] לרושם על שתי חוליות של כלי, או על קרשים לזווגן

[57] לקמן פריך: עין אחת הא לא כחלי!?

[58] גלי"ד

[59] בגמרא מפרש לה

[60] כלי שנותנין בו כסף חי, סותם פיו בזפת או בגפרית, ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו

[61] לבינה כתושה

[62] שהמפוח נכנס בו

[63] רגל למקום מושב הכור שהיו מושיבין על כן העשוי לכך, כגון טרפיי"ד [חצובה בעלת שלש רגלים] לשפות הקדירה

[64] במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין

[65] טופלות סיד להשיר את השיער

[66] בשיעורא זוטא: דחזי נמי

[67] כעין 'חרקי' [חריץ]: מתוך שהוא קשה פוגם את העץ

[68] של לולבי דקל

[69] סל העשוי מצורי דקל

[70] ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה

[71] אונטודיי"ר

[72] שמעכב הפסולת והקמחים מליכנס לפי הכלי

[73] שומן או שמן

[74] רקיק שנותנין בתנור, וטחין תחתיו אליה

[75] של איספוגין

[76] פלוט"א

[77] שלא נכתב בו מעולם

[78] קא סלקא דעתין: שתי אותיות דידן, דזוטרן

[79] קשר של מוכסין לא בעי גליון לבית אחיזה, שאוחזו כולו בכפו פשוט ורואה

[80] גליון

[81] שיכול לאוחזו במקום המחק, והשטר במקום הכתב

[82] ורואה שמחל לו ראש הנהר את המכס, שוב אין צריך לו, ולא חזי למידי

[83] כלומר: במאי פליגי, ולמאי קאמר רבי יהודה דצריך לו

[84] קוראנ"ש [שליחים ורצים] שרצין אחר העוברים להעליל עליהם שלא נתנו המכס, וטורח לעוברים לחזור למוכס, ומצניע החותם להראות לאלו; ולתנא קמא לא מצנע ליה להכי, דכי רהטי בתריה - הדר לגבי מוכס

[85] פעמים שיש מוכס גדול שטורח לו לעמוד על הגשר כל היום, וממנה מוכס קטן, וזה מתחלה אינו מראה החותם של מלך אלא לגדול; ולרבי יהודה צריך לו, שהרי הקטן ימנענו מלעבור, ולתנא קמא אין צריך לו - שהגדול מוסר לו סימן דברים, ואומר לקטן, ועובר

[86] של מעבר אחר

[87] ולא לפוטרו מן המכס אלא להראות שהוא נאמן וחשוב, ואינו מבריח עצמו מן המכס, כדי שלא יעליל עליו לאחר זמן

[88] לקמיה מפרש להו

[89] כלומר: מאי פלוגתייהו, ומה טעם נותנין לדבריהם

[90] משום שנאמר (איוב יא יד) אל תשכן באהליך עולה, הלכך: מלוה לא משהי ליה לצור על פי צלוחיתו - משום איסור, ולוה נמי לא משהי ליה - שמא יבא לידי מלוה, ויחזור ויתבענו

[91] הלכך: כי הוציאו מלוה - חייב, דצריך לו לכרוך על פי צלוחית

[92] הלוה

[93] ולומר "לא פרעתי"

[94] וכל כמה דלא אמר הכי - לאו שטרא הוא, אי לאו משכח סהדי להכיר החתימה: דמאן קא משוי ליה שטרא - לוה, דאמר "כתבתיו"; לוה נמי הא קאמר "פרעתי" - הפה שאסר הוא הפה שהתיר! הלכך, משפרעו, כלומר: משיאמר "פרעתי" - פטור, דלא צריך ליה

[95] דכיון דמודה שכתבו ולוה בו - הרי הוא כאלו קיימוהו חותמיו, וגובה בו כל זמן שמוציאו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]