ביאור:בבלי שבת דף מו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת ^[1]'!?

אלא אמר אביי: בשל חוליות ^[2].

אי הכי, מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי?

מאי 'חוליות'? - כעין חוליות: דאית בה חידקי ^[3].

הלכך: חוליות, בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה: גדולה נמי דאית בה חידקי, גזירה אטו גדולה דחוליות ^[4]; כי פליגי - בקטנה דאית בה חידקי ^[5]: מר סבר גזרינן ^[6], ומר סבר לא גזרינן.

ומי אמר רבי יוחנן הכי ^[7]? והאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ותנן [כלים פ"יח מ"ב]: מוכני שלה, בזמן שהיא נשמטת - אין חיבור לה, ואין נמדדת עמה, ואין מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות - הא אין עליה מעות שריא ואף על גב דהוו עליה בין השמשות!

אמר רבי זירא: תהא משנתינו ^[8] ^[9] שלא היו עליה מעות כל בין השמשות, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן ^[10].

אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לדיוספרא ^[11], והורה במנורה כרבי שמעון בנר.

איבעיא להו: הורה במנורה כרבי שמעון בנר להיתרא ^[12]? או דילמא ^[13] הורה במנורה לאיסורא ^[14], וכרבי שמעון בנר להיתרא?

תיקו.

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי, וטילטל שרגא ^[15] - ואיקפד רבי שמלאי.

רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא, טילטל שרגא - ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא;

רבי אבהו, כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא; כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל שרגא.

מה נפשך? אי כרבי יהודה סבירא ליה - ליעבד כרבי יהודה, אי כרבי שמעון סבירא ליה - ליעבד כרבי שמעון!?

לעולם כרבי שמעון סבירא ליה, ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד. ^[16]

אמר רב יהודה: שרגא דמשחא ^[17] - שרי לטלטולה ^[18]; ^[19] דנפטא ^[20] - אסור לטלטולה ^[21].

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: דנפטא נמי שרי לטלטולה דהואיל וחזי לכסות ביה מנא.

רב אויא איקלע לבי רבא, הוה מאיסן בי כרעיה בטינא; אתיבי אפוריא קמיה דרבא, איקפד רבא ^[22], בעא לצעוריה ^[23]; אמר ליה: מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה?

אמר ליה: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא.

אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא?

אמר ליה: הא איכא תורת כלי עליה, הני ליכא תורת כלי עליה; מי לא תניא

עמוד ב

'השירים ^[24] והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר ^[25]', ואמר עולא: מה טעם? - הואיל ואיכא תורת כלי עליה, הכא נמי: הואיל ואיכא תורת כלי עליה!?

אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דלא כסיפיה רבא לרב אויא!

רמי ליה אביי לרבה: תניא: מוֹתר השמן שבנר ושבקערה – אסור, ורבי שמעון מתיר - אלמא לרבי שמעון לית ליה מוקצה; ורמינהו רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר ^[26] מערב יום טוב - אין זה מן המוכן!?

הכי? השתא: התם, אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו; הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום? מימר אמר: מי יימר דנפיל ביה מומא? ואם תימצי לומר דנפיל ביה מומא, מי יימר דנפיל ביה מום קבוע? ואם תמצי לומר דנפל ביה מום קבוע, מי יימר דמזדקק ליה חכם ^[27]?

מתיב רמי בר חמא 'מפירין נדרים ^[28] בשבת, ונשאלין לנדרים ^[29] שהן לצורך השבת ^[30]' ואמאי ^[31]? ^[32] לימא 'מי יימר דמיזדקק לה בעל' ^[33]?

התם כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת ^[34].

תא שמע: נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת – ואמאי? לימא 'מי יימר דמזדקק ליה חכם'?

התם אי לא מיזדקק ליה חכם - סגיא ליה בשלשה הדיוטות, הכא מי יימר דמיזדקק ליה חכם ^[35]!

רמי ליה אביי לרב יוסף: מי אמר רבי שמעון 'כבתה - מותר לטלטלה', כבתה – אִין, לא כבתה – לא; מאי טעמא? דילמא בהדי דנקיט לה כבתה? הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר 'דבר שאין מתכוין - מותר', דתניא רבי שמעון אומר: גורר אדם כסא מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ?

כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא, כי לא מיכוין גזר רבי שמעון מדרבנן; כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דרבנן - כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה. ^[36]

מתיב רבא [כלאים פ"ט מ"ה]: מוכרי כסות מוכרין כדרכן ^[37], ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ^[38], והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן. ^[39]; והא הכא דכי מיכוין איסורא דאורייתא איכא, כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה?

אלא אמר רבא:

הערות

^ דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח: שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה, אחד לכאן ואחד לכאן, ונותן כלונסא מזה לזה, ומשליך האהל עליה, והוא שופע לכאן ולכאן; וכיון שאינו רחב טפח - אינו אהל, ואין בו לא בנין ולא סתירה
^ במנורה של פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה, ונמצא עושה כלי
^ חיתוכין סביב לה, קרונ"ש [חריצים], ודומה לפרקים, ומאן דחזי סבר של פרקים הוא
^ גדולה, הואיל ודרכה לעשותה של חוליות, כי אית ביה חידקי - סברי דחוליות הן, ואסור אפילו לריש לקיש, כדאמר לעיל 'ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה'
^ דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו
^ אטו חוליות
^ הלכה כרבי יהודה
^ דמוכני, דקתני 'הא אין עליה מעות שריא'
^ כגון
^ והכי תידוק מינה: טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום, הא אין עליה כשקדש היום - שריא
^ מקום
^ חדא הוראה הואי, והכי קאמר: הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה רבי שמעון מתיר בנר ישן
^ שתי הוראות הוו:
^ כדאמרן: בדחידקי, וגזרינן אטו חוליות
^ נר שכבה
^ דאי סבירא ליה דאסור - לא הוה מטלטל ליה לכבוד רבי יהושע בן לוי דליעבד איסורא!
^ נר של שמן שדלק
^ אחר שכבה כרבי שמעון דלא מאיס
^ אבל
^ דמסרח
^ אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו
^ משום טינוף המטה
^ בשאלות
^ אצעדות
^ אף על פי שאסור לצאת בהן לרשות הרבים, כדאמרינן בפרק 'במה אשה יוצאה' (לקמן נט:) גזירה דילמא שלפא ומחויא - מיהו תורת כלי עליהן, ומותר לטלטלן שלא כדרך מלבוש
^ גבי בכור קאי
^ שימצא חכם שיזקק לו ביום טוב לראות אם מום קבוע הוא או לא
^ בעל לאשתו
^ לחכם להתירן
^ כגון נדר שלא יאכל היום
^ מותרת לאכול ואפילו שרי לה בעל
^ ליתסר לה משום מוקצה,
^ דהא אסחה דעתה ואמרה 'מי יימר דמזדקק לה בעל'
^ על מנת אם ירצה הבעל, וסמכה עליה דמזדקק לה ביום שמעו
^ והדיוטות לא מצו למישרייה לבכור אלא במום הידוע לכל כגון מחוסר אבר
^ כיבוי - אב מלאכה הוא; חריץ - ליכא איסור דאורייתא, דחופר כלאחר יד הוא, דחופר דאמר לקמן תולדה דחורש וחייב - הני מילי חופר כדרכו במרא וקרדום.
^ ואפילו של כלאים לובשו להראותו בשוק
^ להנאת חימום
^ והא - רבי שמעון היא, מדאזיל בתר כוונה

[1] דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח: שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה, אחד לכאן ואחד לכאן, ונותן כלונסא מזה לזה, ומשליך האהל עליה, והוא שופע לכאן ולכאן; וכיון שאינו רחב טפח - אינו אהל, ואין בו לא בנין ולא סתירה

[2] במנורה של פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה, ונמצא עושה כלי

[3] חיתוכין סביב לה, קרונ"ש [חריצים], ודומה לפרקים, ומאן דחזי סבר של פרקים הוא

[4] גדולה, הואיל ודרכה לעשותה של חוליות, כי אית ביה חידקי - סברי דחוליות הן, ואסור אפילו לריש לקיש, כדאמר לעיל 'ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה'

[5] דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו

[6] אטו חוליות

[7] הלכה כרבי יהודה

[8] דמוכני, דקתני 'הא אין עליה מעות שריא'

[9] כגון

[10] והכי תידוק מינה: טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום, הא אין עליה כשקדש היום - שריא

[11] מקום

[12] חדא הוראה הואי, והכי קאמר: הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה רבי שמעון מתיר בנר ישן

[13] שתי הוראות הוו:

[14] כדאמרן: בדחידקי, וגזרינן אטו חוליות

[15] נר שכבה

[16] דאי סבירא ליה דאסור - לא הוה מטלטל ליה לכבוד רבי יהושע בן לוי דליעבד איסורא!

[17] נר של שמן שדלק

[18] אחר שכבה כרבי שמעון דלא מאיס

[19] אבל

[20] דמסרח

[21] אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו

[22] משום טינוף המטה

[23] בשאלות

[24] אצעדות

[25] אף על פי שאסור לצאת בהן לרשות הרבים, כדאמרינן בפרק 'במה אשה יוצאה' (לקמן נט:) גזירה דילמא שלפא ומחויא - מיהו תורת כלי עליהן, ומותר לטלטלן שלא כדרך מלבוש

[26] גבי בכור קאי

[27] שימצא חכם שיזקק לו ביום טוב לראות אם מום קבוע הוא או לא

[28] בעל לאשתו

[29] לחכם להתירן

[30] כגון נדר שלא יאכל היום

[31] מותרת לאכול ואפילו שרי לה בעל

[32] ליתסר לה משום מוקצה,

[33] דהא אסחה דעתה ואמרה 'מי יימר דמזדקק לה בעל'

[34] על מנת אם ירצה הבעל, וסמכה עליה דמזדקק לה ביום שמעו

[35] והדיוטות לא מצו למישרייה לבכור אלא במום הידוע לכל כגון מחוסר אבר

[36] כיבוי - אב מלאכה הוא; חריץ - ליכא איסור דאורייתא, דחופר כלאחר יד הוא, דחופר דאמר לקמן תולדה דחורש וחייב - הני מילי חופר כדרכו במרא וקרדום.

[37] ואפילו של כלאים לובשו להראותו בשוק

[38] להנאת חימום

[39] והא - רבי שמעון היא, מדאזיל בתר כוונה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]