ביאור:בבלי בבא מציעא דף נט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
מנא לן?
מדדרש רבא, דדרש רבא: מאי דכתיב (תהלים לה) ובצלעי [1] שמחו ונאספו, קרעו ולא דמו [2]. אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי - לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי "דוד הבא על אשת איש מיתתו במה?" ואני אומר להם "מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעוה"ב, אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב." [3].
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רב יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן? מתמר, דכתיב (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה [לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] [4].
אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו [ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם]? - עם שאתך [5] בתורה ובמצות - אל תונהו.
אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו [6], שמתוך שדמעתה מצויה - [7] אונאתה קרובה [8].
אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר (איכה ג ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי; ואף על פי ששערי תפלה ננעלו - שערי דמעות לא ננעלו שנאמר (תהלים לט יג) שמעה תפלתי ה', ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש [כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי] [9].
ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א כא כה) רק לא היה כאחאב וגו' [אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו] [10].
אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי "איתתך גוצא - גחין ותלחוש לה" [11]?
לא קשיא: הא במילי דעלמא והא במילי דביתא.
לישנא אחרינא: הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא.
אמר רב חסדא: כל השערים [12] ננעלים - חוץ משערי אונאה [13], שנאמר (עמוס ז ז) [כה הראני: ו]הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך.
אמר רבי אלעזר: הכל נפרע בידי שליח [14] - חוץ מאונאה, שנאמר 'ובידו אנך' [15].
אמר רבי אבהו: שלשה - אין הפרגוד [16] ננעל בפניהם [17]: אונאה, וגזל, ועבודה זרה;
אונאה - דכתיב 'ובידו אנך' [18];
גזל - דכתיב (ירמיהו ו ז) [כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה] חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד [חלי ומכה] [19];
עבודה זרה - דכתיב (ישעיהו סה ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד [וגו’] [זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים].
אמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר (תהלים קמז יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך [20].
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי "כמשלם שערי מכדא [21] - נקיש ואתי תיגרא בביתא [22]".
ואמר רב חיננא בר פפא: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר (שופטים ו ג) והיה אם זרע ישראל וגו' [ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו] וכתיב (שופטים ו ד) ויחנו עליהם וגו' [וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה; ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור, (שופטים ו ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספרף ויבאו בארץ לשחתה], וכתיב (שופטים ו ז) וידל ישראל מאד מפני מדין [ויזעקו בני ישראל אל ה’] [23].
אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית יב טז) ולאברם הטיב בעבורה [ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים]; והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא [24]: "אוקירו לנשייכו [25] כי היכי דתתעתרו".
תנן התם: חתכו חוליות [26] ונתן חול בין חוליא לחוליא: רבי אליעזר מטהר [27], וחכמים מטמאין [28],
וזה הוא תנור של עכנאי [29].
מאי 'עכנאי'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.
תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם - ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח!
- נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו!
- חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו!
- הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם?
- לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו!
- יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום"!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא!
מאי (דברים ל יב) לא בשמים היא [לאמר: מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו, וישמענו אתה, ונעשנה]?
אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני; אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג ב) [לא תהיה אחרי רבים לרעת, ולא תענה על רב לנטת] - אחרי רבים להטות.
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא?
אמר ליה: קא חייך ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני!
אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר [30] ושרפום באש [31] ונמנו עליו וברכוהו.
ואמרו: מי ילך ויודיעו?
אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו.
מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים [32], ונתעטף שחורים, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות.
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא - מה יום מיומים?
אמר לו רבי: כמדומה לי שחבירים בדילים ממך.
אף הוא קרע בגדיו [33], וחלץ מנעליו [34], ונשמט [35], וישב על גבי קרקע; זלגו עיניו דמעות.
לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח [36].
תנא: אך גדול [37] היה באותו היום: שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר – נשרף.
ואף רבן גמליאל [38] היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך: שלא ירבו מחלוקות בישראל [39]!
נח הים מזעפו.
אימא שלום [40] - דביתהו דרבי אליעזר - אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך - לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה.
ההוא יומא - ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר [41];
איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא; אפיקא ליה ריפתא,
אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום! קטלית לאחי!!
אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב.
אמר לה: מנא ידעת?
אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא [42]: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה [43].
תנו רבנן: המאנה את הגר [44] - עובר בשלשה לאוין, והלוחצו [45] עובר בשנים.
מאי שנא מאנה, דכתיבי שלשה לאוין: 1</ref> (שמות כב כ) וגר לא תונה [ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים] 2</ref> (ויקרא יט לג) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו 3</ref> (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו [ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם], וגר בכלל עמיתו הוא - לוחצו נמי שלשה כתיבי 1</ref> (שמות כב ב – המשך הפסוק) ולא תלחצנו 2</ref> (שמות כג ט) וגר לא תלחץ [ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים]; 3</ref> (שמות כב) 3</ref>ו'לא תהיה לו כנושה [46]' (שמות כב כד: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה; לא תשימון עליו נשך), וגר בכלל הוא; אלא אחד זה ואחד זה בשלשה.
תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות - ואמרי לה במ"ו מקומות – בגר? מפני שסורו רע.
מאי דכתיב: 'וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים' תניא: רבי נתן אומר: מום שבך - אל תאמר לחברך [47]; והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא [48].
משנה:
אין מערבין פירות בפירות [49], אפילו חדשים בחדשים,
הערות
[עריכה]- ^ בשביל אשתי זו,שמתחילה חטאתי בה;כמו (בראשית ב) 'יבן את הצלע'
- ^ אם קרעוני לא מצאו דם
- ^ כדדרש רבא דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם; וספק אשת איש היא, שהיוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות - שתהא מגורשת מעכשיו, ולא תיזקק ליבם; וכל אותן הימים - היא ספק מגורשת: אם מת - מגורשת מתחילה, ואם לא מת - לא נתגרשה
- ^ אף על פי שהיו מוציאין אותה לשריפה - לא אמרה להם "ליהודה נבעלתי", אלא שלחה לו ,למי שאֵלה לו אנכי הרה,' ואם יודה הוא מעצמו - יודה
- ^ 'עמיתו': עם אתו
- ^ באונאת דברים: לצערה
- ^ פורענות
- ^ ממהר לבא
- ^ 'שמעה תפלתי' - אין לשנוֹתוֹ מלשון בקשה: שמבקש מאת הקב"ה שישמע תפלתו, אבל 'אל תחרש' יש לשנוֹתוֹ מלשון בקשה, ולומר: בזו אני בוטח: שאין דרכך לשתוק ולא להחריש; 'אל תחרש', 'אל תעשה', 'אל תתן' משמשין לשון בקשה ומשמשין לשון עתיד, כגון (תהלים קכא) 'אל יתן למוט' – הרי לשון בקשה; 'ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה' (בראשית ל) הוא לשון עתיד
- ^ סיפיה דקרא 'אשר הסתה אותו איזבל אשתו'
- ^ אשתך קטנה? - כפוף עצמך ושמע דבריה
- ^ של תפלה
- ^ הצועק על אונאת דברים - אין השער ננעל בפניו
- ^ נפרעים על כל עבירות על ידי שליח
- ^ 'ובידו': לא מסרה לשליח
- ^ מחיצה שבין שכינה לצבא מרום
- ^ אינו ננעל להפסיד ראייתן מן המקום, אלא תמיד רואה אותם עד שיפרע
- ^ 'ובידו אנך' משמע: שהיא תמיד אצלו ומשמש בה
- ^ 'על פני': לפני; ואין מחיצה בינו לבין העבירה
- ^ אימתי גבולך שלום? כשחלב חטים ישביעך הקב"ה
- ^ כד שנותנים בו שעורים
- ^ התגר מקשקש ובא; ואני שמעתי: הכד מקשקש כדרך כלי ריקם שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין עליו
- ^ לעיל מיניה כתיב 'ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ'
- ^ עיר שהיה רבא דר בתוכה - כך שמה
- ^ כבדו נשותיכם
- ^ תנור העשוי חוליות - מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס, ואחר כך צירף החוליות
- ^ שאין זה כלי חרס אלא בנין, כעין כלי גללים וכלי אדמה, שאין מקבלין טומאה
- ^ דאזלי בתר חוליות; שאר תנורים שלהם היו עשוים כעין קדירות גדולות, ופיו למעלה, וצורף בכבשן כשאר קדירות, ומִטַּלְטְלִים; אלא שהיה מושיבו על הארץ או על הדף, ומדביק את טפילות הטיט סביב על כולו לעשותו עב, שיקלוט ויחזיק את חומו
- ^ עכנאי: נחש; דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו
- ^ על ידי מעשה שאירע נשאלה הלכה זו בבית המדרש, שנפלה טומאה לאויר תנור זה, וחזרו ועשאו על גביו טהרות; וטיהרם רבי אליעזר והביאום
- ^ לפניו
- ^ ענין צער ואבל
- ^ שהמנודה חייב בקריעה
- ^ שהמנודה אסור בנעילת הסנדל במו"ק (ד' טו:)
- ^ מן הכסא
- ^ נתקלקל
- ^ מכה גדולה
- ^ נשיא היה, ועל פיו נעשה
- ^ שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין
- ^ כך שמה
- ^ סבורה היתה שיהא החדש חסר, וקבוע ביום שלשים, ולא יפול ביום החדש על פניו, והיה מלא, ולא נקבע עד יום שלשים ואחד, ולא נזהרה בו ביום שלשים, ונפל על פניו
- ^ מבית אבי המשפחה: שֶבַת נשיאים היתה' והם מבית דוד
- ^ לפי שצער הלב היא, וקרוב להוריד דמעות
- ^ אונאת דברים
- ^ דוחקו
- ^ לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו
- ^ כיון דגרים הייתם - גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות
- ^ מי שיש לו תלוי במשפחתו - לא יאמר לעבדו או בן ביתו "תלה לי דג זה", שכל שם תלייה גנאי הוא לו
- ^ בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין - לא יערבנו בפירות שדה אחרת