ביאור:בבלי כתובות דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואימא: 'היכא דהדרא לבי נשא - הדרא למילתא קמייתא' ^[1]?

אמר רבא: ההוא - כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל ^[2], דתנא דבי רבי ישמעאל: '(במדבר ל י) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה - מה תלמוד לומר ^[3]? והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל? אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ונתארמלה בדרך או נתגרשה - היאך אני קורא בה? 'בית אביה' של זו או 'בית בעלה' של זו? אלא לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב - שוב אינו יכול להפר ^[4] .

אמר רב פפא: אף אנן נמי תנינא ^[5]: ^[6] 'הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה [באו עליה שניים - הראשון בסקילה והשני בחנק]’: בשלמא 'נערה - ולא בוגרת, בתולה - ולא בעולה, מאורסה - ולא נשואה ^[7]; 'בבית אביה' - למעוטי מאי? לאו למעוטי 'מסר האב לשלוחי הבעל'?

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: ^[8] הבא על אשת איש - כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא ^[9] - שמע מינה.

משנה:

האב אינו חייב במזונות בתו ^[10].

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים ^[11] בכרם ביבנה ^[12]: ^[13] הבנים יירשו ^[14] והבנות יזונו ^[15]: מה הבנים אינן יורשין ^[16] אלא לאחר מיתת האב ^[17] - אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.

גמרא:

במזונות בתו - הוא דאינו חייב, הא במזונות בנו חייב! בתו נמי: חובה הוא דליכא, הא מצוה איכא! מני מתניתין? לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא, דתניא: מצוה לזון את הבנות, קל וחומר לבנים, דעסקי בתורה - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וקל וחומר לבנות' משום זילותא; רבי יוחנן בן ברוקא אומר: חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן ^[18], אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין ^[19]'; מני מתניתין? אי רבי מאיר - הא אמר 'בנים מצוה'! אי רבי יהודה - הא אמר 'בנים נמי מצוה' ^[20]; אי רבי יוחנן בן ברוקא - אפילו מצוה נמי ליכא ^[21]!

איבעית אימא: רבי מאיר, איבעית אימא: רבי יהודה, איבעית אימא: רבי יוחנן בן ברוקא:

איבעית אימא רבי מאיר, והכי קאמר: 'האב אינו חייב במזונות בתו' - והוא הדין לבנו; הא מצוה בבתו איכא, קל וחומר לבנים; ^[22] והאי דקתני 'בתו' ^[23] - הא קא משמע לן:

עמוד ב

דאפילו בתו ^[24] - חובה הוא דליכא, הא מצוה איכא ^[25];

ואיבעית אימא: רבי יהודה, והכי קאמר: 'האב אינו חייב במזונות בתו' - וכל שכן לבנו; הא מצוה בבנו איכא, וקל וחומר לבנות; והא דקתני 'בתו' - הא קא משמע לן דאפילו בתו - חובה ליכא.

ואיבעית אימא רבי יוחנן בן ברוקא, והכי קאמר: 'אינו חייב במזונות בתו' - והוא הדין לבנו, והוא הדין דאפילו מצוה נמי ליכא; ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה*- תנא נמי 'אינו חייב'.

^[26]

אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו ^[27] שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים ^[28].

איבעיא להו: הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה?

תא שמע ^[29]: כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו: 'יארוד ילדה - ואבני מתא שדיא' ^[30];

כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא, אמר להו: 'כפו ליה אסיתא ^[31], וליקום (ויעמוד זה על גב שוליה בגובה שישמעו קולו) ולימא: (ויכריז על עצמו שהוא רע מן העורבים) עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה. (ואית דמפרשי שליח צבור יעמוד עליה ויאמר כן על אותו האיש.)

ועורבא בעי בניה? והכתיב (תהלים קמז ט: נותן לבהמה לחמה) לבני עורב אשר יקראו (אלמא לא זיין להו)!?

לא קשיא: הא בחיורי הא באוכמי (כשגדל – משחיר, והאם והאב אוהבין אותן, אבל מתחילתן – לבנים, ושונאין אותן).

כי הוה אתי לקמיה דרבא, אמר ליה: ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה?

ולא אמרן (דלא כפינן) אלא דלא אמיד (שאינו עשיר), אבל אמיד - כפינן ליה על כרחיה (לא יהא אלא צדקה בעלמא ואפילו אינן בניו), כי הא: דרבא כפייה לרב נתן בר אמי (על הצדקה) ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש: באושא התקינו: הכותב כל נכסיו לבניו - הוא ואשתו נזונים מהם (ואפילו כתבן 'מעכשיו'; ולא מן הדין, אלא תקנת חכמים היא).

מתקיף לה רבי זירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: גדולה מזו אמרו (בגדולה מזו אמרו): אלמנתו נזונת מנכסיו ^[32]; - הוא ואשתו מיבעיא?

^[33] דשלח רבין באיגרתיה: מי שמת, והניח אלמנה ובת - אלמנתו ניזונת מנכסיו; נישאת הבת ^[34]- אלמנתו ניזונת מנכסיו ^[35]; מתה הבת ^[36] - אמר רבי יהודה בן אחותו של רבי יוסי בר חנינא: על ידי היה מעשה, ואמרו: 'אלמנתו ^[37] ניזונת מנכסיו' ^[38]; [ואם כן נדון:] הוא ואשתו ^[39] – מיבעיא ^[40]?

מהו דתימא: 'התם הוא [באלמנה], דליכא דטרח [לפרנסתה של האלמנה] ^[41]; אבל הכא ^[42] - נטרח [הוא, הבעל, שיתן לבניו] לדידיה ולדידה [לפרנסתו ולפרנסת אשתו, והמתנה לבנים בלבד]' - קא משמע לן.

איבעיא להו: הלכתא כוותיה ^[43] או לית הלכתא כוותיה?

תא שמע [ממעשה שהיה]: דרבי חנינא ורבי יונתן הוו קיימי; אתא ההוא גברא, גחין ונשקיה לרבי יונתן אכרעיה ^[44]; אמר ליה רבי חנינא: מאי האי? אמר ליה: כותב נכסיו לבניו הוא,

הערות

^ מי הויא כמי שלא נמסרה? בעיא בעלמא היא, ואינה קושיא כל כך; אלא דקתני מתניתין: הרי היא ברשות הבעל, ומשמע ואפילו חזרה מן הדרך לבית אביה כבר יצאה מרשות האב, וכיון דלא נפקא לן 'מסירת שלוחין' אלא מקרא יתירא ד'בית אביה' - אימא היכא דהדרא 'בית אביה' קרינן ביה, ואם זינתה תהא בסקילה
^ דלא הדרא למילתא קמייתא למיהוי כמי שלא נמסרה
^ למה הוצרך לכתוב 'יקום עליה'? וכי מי יפר לה? והלא לא נאמרו מפירים אלא אביה בבתו עד שלא ניסת, ובעלה משניסת, וזו שנתארמלה - משניסת מוצאת מכלל אב ומכלל בעל
^ כלומר: לא בא הכתוב לאלמנה ולגרושה מן נשואין, דהא כתיב בה 'אם בית אישה נדרה ... אישה יפירנו' [ל,יא-יד], והרי אין אישה קיים! אלא לאלמנה על ידי מסירת שלוחין: שעד עכשיו לא פירשו לך הכתובים אלא משפט נודרת בבית אביה ומשפט נודרת בבית אישה, וזו - שנדרה בדרך משמסרוה לשלוחין - אין אני יודע היאך אני קורא בה: אם 'בית אביה' אם 'בית אישה'? לפיכך בא כתוב זה, ולמדך: שלא תקרא לה 'בית אביה' אלא 'בית אישה', ולא נתרוקנה רשות לאב [ולא חזרה רשות ההפרה לאב] במיתתו של בעל, ושוב אינו יכול להפר; אלמא לא הדרא למילתא קמייתא; דאילו נתארמלה מן האירוסין עד שלא נמסרה לשלוחין - תנן במסכת נדרים (פ"י מב, דף ע,א) מת הבעל נתרוקנה רשות לאב; וילפינן לה מקראי
^ במתניתין, כי ההיא ברייתא דתניא לעיל [מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה] הרי זו בחנק'
^ משנה סנהדרין פ"ז,מ"ט
^ נכנסה לחופה ואף על פי שלא נבעלה, דאי נבעלה - הא תנא ליה: 'בתולה'
^ משנה סנהדרין פ"יא,מ"ו
^ תנן, ולא תנן בה 'נכנסה לחופה'
^ בחייו; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'בתו'
^ ביום שמנוהו נשיא
^ 'בכרם ביבנה' - על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם
^ שתי תקנות תקנו בית דין בתנאי כתובה:
^ הבנים יירשו כתובת בנין דכרין, דתנן במתניתין (לקמן נב,ב) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתך יתר על חולקהון דעם אחוהון - והיינו 'הבנים יירשו': כתובת בנין דכרין; ולקמן בשמעתין מפרשינן לה מאי היא
^ בנן נוקבן די יהוויין ליכי מינאי - אינון יהווין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתיבגרון או עד דתלקחון לגוברין
^ כתובת אמן
^ דהא אינון ירתון תנן, והכי מפרש לה ב'יש נוחלין': דהאי הבנים יירשו - אכתובת בנין דכרין קאי
^ תנאי כתובה הוא
^ אפילו מצוה אין כאן
^ ולא חובה
^ לא בבנים ולא בבנות
^ כלומר 'בתו' דנקט - לאו למידק 'הא בנו חייב', אלא משום דרבי מאיר - עדיף ליה בנו: אי נקט אינו חייב במזונות בנו - הוה אמינא 'בנו הוא דחובה ליכא, מצוה איכא, אבל בתו - אפילו מצוה ליכא
^ להכי תנא 'אינו חייב בבתו' למימרא
^ דקילא: דלא עסקא באורייתא
^ דמצוה מיהא איכא, והוא הדין לבנו, דחובה מיהא ליכא
^ *ואיידי דתנא בנות כו'. לא גרסינן 'דתנא', דהא לא תני ליה במתניתין, אלא הכי גרסינן: ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה כו'
^ כשישבו סנהדרי גזית באושא, שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין, כדאמר בראש השנה (דף לא,א)
^ עד שיביאו שערות
^ דלית הלכתא כוותיה, אלא מימר אמרינן ליה ואולי יכלכלם ויזון, אבל מיכף - לא כייפינן
^ התנין הוליד תולדותיו - והטיל פרנסתן על בני העיר; יארוד = תנין; 'מעון תנים' מתרגמינן 'מדור יארודין' (ירמיהו ט י), והוא אכזרי על בניו
^ כפו מכתשת על פיה בצבורא
^ כגון אלמנה ובת וניסת הבת שאף על פי שהוא מת והנכסים נשתעבדו ללוקח דרבנן כגון בעל בנכסי אשתו, וקיימא לן (גיטין פ"ה מ"ג; דף מח,ב) אין מוציאין... למזון האשה... מנכסים משועבדים [משום תיקון העולם] - אפילו הכי: היכא דליכא למיחש לתיקון העולם, כגון כי האי לוקח, שלא הוציא מעות - שויוהו רבנן כיורש, ואמרי: תזון האלמנה מנכסי בעלה
^ כי הא
^ אף על גב דאמור רבנן: 'בעל בנכסי אשתו - לוקח הוי', וקיימא לן 'אין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים'
^ הכא שויוהו רבנן כיורש, משום פסידא דאלמנה; והכי מפורש ב'יש נוחלין'
^ ובעלה יורשה
^ של אבי הבת
^ ולא אמרינן 'איש נכרי הוא זה, ואינו יורשו של אב אלא של אשתו, וכלוקח בעלמא דמי, ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדין'
^ שהוא קיים, ואלו - בניו הם, ולא הוציאו מעות, אלא מתנה בעלמא
^ ואף על גב דמתנה כמכר לענין שעבוד - התם הוא, דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה - לא יהיב ליה מתנה; אבל בנו ליכא למימר הכי!
^ שמת בעלה, להכי עבוד רבנן תקנתא
^ דקאי איהו
^ אדרבי אילעא קאי
^ על רגלו

[1] מי הויא כמי שלא נמסרה? בעיא בעלמא היא, ואינה קושיא כל כך; אלא דקתני מתניתין: הרי היא ברשות הבעל, ומשמע ואפילו חזרה מן הדרך לבית אביה כבר יצאה מרשות האב, וכיון דלא נפקא לן 'מסירת שלוחין' אלא מקרא יתירא ד'בית אביה' - אימא היכא דהדרא 'בית אביה' קרינן ביה, ואם זינתה תהא בסקילה

[2] דלא הדרא למילתא קמייתא למיהוי כמי שלא נמסרה

[3] למה הוצרך לכתוב 'יקום עליה'? וכי מי יפר לה? והלא לא נאמרו מפירים אלא אביה בבתו עד שלא ניסת, ובעלה משניסת, וזו שנתארמלה - משניסת מוצאת מכלל אב ומכלל בעל

[4] כלומר: לא בא הכתוב לאלמנה ולגרושה מן נשואין, דהא כתיב בה 'אם בית אישה נדרה ... אישה יפירנו' [ל,יא-יד], והרי אין אישה קיים! אלא לאלמנה על ידי מסירת שלוחין: שעד עכשיו לא פירשו לך הכתובים אלא משפט נודרת בבית אביה ומשפט נודרת בבית אישה, וזו - שנדרה בדרך משמסרוה לשלוחין - אין אני יודע היאך אני קורא בה: אם 'בית אביה' אם 'בית אישה'? לפיכך בא כתוב זה, ולמדך: שלא תקרא לה 'בית אביה' אלא 'בית אישה', ולא נתרוקנה רשות לאב [ולא חזרה רשות ההפרה לאב] במיתתו של בעל, ושוב אינו יכול להפר; אלמא לא הדרא למילתא קמייתא; דאילו נתארמלה מן האירוסין עד שלא נמסרה לשלוחין - תנן במסכת נדרים (פ"י מב, דף ע,א) מת הבעל נתרוקנה רשות לאב; וילפינן לה מקראי

[5] במתניתין, כי ההיא ברייתא דתניא לעיל [מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה] הרי זו בחנק'

[6] משנה סנהדרין פ"ז,מ"ט

[7] נכנסה לחופה ואף על פי שלא נבעלה, דאי נבעלה - הא תנא ליה: 'בתולה'

[8] משנה סנהדרין פ"יא,מ"ו

[9] תנן, ולא תנן בה 'נכנסה לחופה'

[10] בחייו; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'בתו'

[11] ביום שמנוהו נשיא

[12] 'בכרם ביבנה' - על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם

[13] שתי תקנות תקנו בית דין בתנאי כתובה:

[14] הבנים יירשו כתובת בנין דכרין, דתנן במתניתין (לקמן נב,ב) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתך יתר על חולקהון דעם אחוהון - והיינו 'הבנים יירשו': כתובת בנין דכרין; ולקמן בשמעתין מפרשינן לה מאי היא

[15] בנן נוקבן די יהוויין ליכי מינאי - אינון יהווין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתיבגרון או עד דתלקחון לגוברין

[16] כתובת אמן

[17] דהא אינון ירתון תנן, והכי מפרש לה ב'יש נוחלין': דהאי הבנים יירשו - אכתובת בנין דכרין קאי

[18] תנאי כתובה הוא

[19] אפילו מצוה אין כאן

[20] ולא חובה

[21] לא בבנים ולא בבנות

[22] כלומר 'בתו' דנקט - לאו למידק 'הא בנו חייב', אלא משום דרבי מאיר - עדיף ליה בנו: אי נקט אינו חייב במזונות בנו - הוה אמינא 'בנו הוא דחובה ליכא, מצוה איכא, אבל בתו - אפילו מצוה ליכא

[23] להכי תנא 'אינו חייב בבתו' למימרא

[24] דקילא: דלא עסקא באורייתא

[25] דמצוה מיהא איכא, והוא הדין לבנו, דחובה מיהא ליכא

[26] *ואיידי דתנא בנות כו'. לא גרסינן 'דתנא', דהא לא תני ליה במתניתין, אלא הכי גרסינן: ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה כו'

[27] כשישבו סנהדרי גזית באושא, שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין, כדאמר בראש השנה (דף לא,א)

[28] עד שיביאו שערות

[29] דלית הלכתא כוותיה, אלא מימר אמרינן ליה ואולי יכלכלם ויזון, אבל מיכף - לא כייפינן

[30] התנין הוליד תולדותיו - והטיל פרנסתן על בני העיר; יארוד = תנין; 'מעון תנים' מתרגמינן 'מדור יארודין' (ירמיהו ט י), והוא אכזרי על בניו

[31] כפו מכתשת על פיה בצבורא

[32] כגון אלמנה ובת וניסת הבת שאף על פי שהוא מת והנכסים נשתעבדו ללוקח דרבנן כגון בעל בנכסי אשתו, וקיימא לן (גיטין פ"ה מ"ג; דף מח,ב) אין מוציאין... למזון האשה... מנכסים משועבדים [משום תיקון העולם] - אפילו הכי: היכא דליכא למיחש לתיקון העולם, כגון כי האי לוקח, שלא הוציא מעות - שויוהו רבנן כיורש, ואמרי: תזון האלמנה מנכסי בעלה

[33] כי הא

[34] אף על גב דאמור רבנן: 'בעל בנכסי אשתו - לוקח הוי', וקיימא לן 'אין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים'

[35] הכא שויוהו רבנן כיורש, משום פסידא דאלמנה; והכי מפורש ב'יש נוחלין'

[36] ובעלה יורשה

[37] של אבי הבת

[38] ולא אמרינן 'איש נכרי הוא זה, ואינו יורשו של אב אלא של אשתו, וכלוקח בעלמא דמי, ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדין'

[39] שהוא קיים, ואלו - בניו הם, ולא הוציאו מעות, אלא מתנה בעלמא

[40] ואף על גב דמתנה כמכר לענין שעבוד - התם הוא, דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה - לא יהיב ליה מתנה; אבל בנו ליכא למימר הכי!

[41] שמת בעלה, להכי עבוד רבנן תקנתא

[42] דקאי איהו

[43] אדרבי אילעא קאי

[44] על רגלו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]