ביאור:בבלי כתובות דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שהכל ברא לכבודו; ויוצר האדם; ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו ^[1] בנין עדי עד ^[2], ברוך אתה ה' יוצר האדם; שוש תשיש ותגל העקרה ^[3] בקבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה ^[4]; שמח תשמח ריעים האהובים ^[5] כשמחך יצירך ^[6] בגן עדן מקדם ^[7], ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה ^[8]; ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות; מהרה ה' אלהינו ישָמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י משמח חתן עם הכלה.

^[9]

לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי שמעון בריה, בריך חמש ^[10]; רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית ^[11].

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר חדא יצירה הואי ^[12] ומר סבר שתי יצירות הואי ^[13]?

לא! דכולי עלמא חדא יצירה הואי: מר סבר בתר מחשבה אזלינן ^[14] ומר סבר בתר מעשה אזלינן, כי הא דרב יהודה רמי: כתיב (בראשית א כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו [בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם] וכתיב (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם] - הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד.

רב אשי איקלע לבי רב כהנא. יומא קמא בריך כולהו; מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך כולהו, ואי לא - אפושי שמחה בעלמא הוא, מברך 'שהשמחה במעונו' ^[15] ו'אשר ברא'; משבעה ועד שלשים - בין אמר להו ^[16] "^[17] מחמת הלולא", ובין לא אמר להו "... מחמת הלולא" - מברך 'שהשמחה במעונו'; מכאן ואילך אי אמר להו 'מחמת הלולא' - מברך 'שהשמחה במעונו' ואי לא - לא.

וכי אמר ליה 'מחמת הלולא' - עד אימת?

אמר רב פפי משמיה דרבא: עד תריסר ירחי שתא.

ומעיקרא ^[18] - מאימת ^[19]?

אמר רב פפא: מכי רמו שערי באסינתא ^[20].

איני! והא רב פפא איעסק לאבא מר בריה, ובריך משעת אירוסין!

שאני רב פפא דהוה טריח ליה ^[21].

רבינא איעסק ליה לבריה ^[22] בי רב חביבא, ובריך משעת אירוסין ^[23]. אמר: קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו; לא אסתייע מילתא והדרי בהו ^[24]!

רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל; בריך שית אריכתא ^[25] ולית הלכתא כוותיה ^[26].

רב חביבא איקלע לבי מהולא ^[27], בריך 'שהשמחה במעונו'; ולית הלכתא כוותיה משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא.

אמר רב נחמן אמר רב: חתנים מן המנין ^[28] ואין אבלים מן המנין.

מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין?

מתניתא קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא, ופליג!

איתמר: אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין.

מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין?

עמוד ב

כי תניא ההיא - בברכת המזון ^[29]; כי קאמר רבי יוחנן - בשורה ^[30].

ואלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: מברכים ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין, וברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין' - ברכה בשורה מי איכא?

אלא כי קאמר רבי יוחנן - ברחבה ^[31].

ואלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, וחתנים מן המנין, וברכת אבלים בעשרה כל שבעה ואין אבלים מן המנין' - ברכת רחבה כל שבעה מי איכא?

משכחת לה בפנים חדשות, כי הא:

דרב חייא בר אבא מקרי [מלמד מקרא ל]בניה דריש לקיש הוה - ואמרי לה מתני [מלמד משנה ל]בריה דריש לקיש הוה - שכיב ליה ינוקא. יומא קמא לא אזל לגביה; למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה; אמר ליה ^[32] 'קום, אימא מלתא כל קביל ינוקא ^[33]'. פתח ואמר: (דברים לב יט) וירא ה' ^[34] וינאץ מכעס בניו ובנותיו ^[35]: דור שאבות מנאצים להקב"ה - כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים.

ואיכא דאמרי ^[36] בחור הוה, והכי קאמר ליה ^[37] (ישעיהו ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה;

מאי 'ועוד ידו נטויה'?

אמר רב חנן בר רב ^[38]: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו - אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה ^[39] - נהפך עליו לרעה ^[40].

אתא לנחומי - צעורי קמצער ליה ^[41]!?

הכי קאמר ליה: חשיב את לאתפוסי אדרא ^[42].

אמר ליה: קום אימא מלתא כנגד שבחו של הקב"ה!

פתח ואמר: ^[43] האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראות, מחיה מתים במאמרו, עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים.

אמר ליה: קום אימא מלתא כנגד אבלים!

פתח ואמר ^[44]: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת: זאת היא עומדת לעד ^[45], נתיב הוא מששת ימי בראשית: רבים שתו, רבים ישתו; כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים; אחינו! בעל נחמות ינחם אתכם; ברוך מנחם אבלים.

אמר אביי: 'רבים שתו' לימא, 'רבים ישתו' לא לימא; 'משתה ראשונים' לימא ^[46], 'משתה אחרונים' לא לימא דארבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

אמר רב יוסף: מאי קרא: (ישעיהו א ט: לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט) כסדום היינו לעמורה דמינו.

מאי אהדר ליה?

(ישעיהו א י) שמעו דבר ה' קציני סדום [האזינו תורת אלקינו עם עמרה].

אמר ליה: קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים ^[47]!

פתח ואמר: אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יח ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו [ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו] - אחינו! בעל הגמול ישלם לכם גמולכם, ברוך אתה משלם הגמול.

אמר ליה: קום אימא מלתא כנגד כל ישראל!

פתח ואמר: רבון העולמים! פדה והצל, מלט, הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם; טרם נקרא ואתה תענה, ברוך אתה עוצר המגפה!

אמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא: 'עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל ^[48]: שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו ^[49], שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו, וארבעה לאחר אכילה: אחד כנגד 'הזן' ^[50], ואחד כנגד ברכת הארץ, ואחד כנגד 'בונה ירושלים', ואחד כנגד 'הטוב והמטיב'; הוסיפו עליהם ארבעה: אחד כנגד חזני העיר ^[51], ואחד כנגד פרנסי העיר ^[52], ואחד כנגד בית המקדש ^[53], ואחד כנגד רבן גמליאל ^[54]; התחילו היו שותין ומשתכרין! החזירו הדבר ליושנה ^[55].

מאי רבן גמליאל?

דתניא: בראשונה היתה הוצאת המת ^[56] קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו ובורחין! עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן.

אמר רב פפא: והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא ^[57].

אמר רבי אלעזר:

הערות

1. מגופו מצלעותיו
2. היא הנקבה: בנין עדי עד: בנין נוהג לדורות וחוה קרי לה בנין על שם ויבן... את הצלע (בראשית ב כב)
3. ירושלים
4. לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו שנאמר (תהלים קלז ו) תדבק לשוני לחכי וגו'
5. החתן והכלה שהן ריעים האוהבים זה את זה
6. כמו ששמחת את אדם הראשון
7. דכתיב: ויטע... גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (בראשית ב ח)
8. ובאחרונה 'משמח חתן עם הכלה', לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים, שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם; לפיכך אין לחתום בה ''משמח חתם עם הכלה' דמשמע איש בא, אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב; ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה, לפיכך יש לחתום משמח חתן עם 'הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה
9. 'שמח תשמח' ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב; 'ואשר ברא' לשם כל ישראל; ולפי שהסדר מתחיל מ'אשר יצר' - לפיכך פתח בה ב'ברוך' וחתם בה ב'ברוך', כדרך כל ראשי סדרי ברכות. ו'שוש תשיש' ו'שמח תשמח' - מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה - לא פתח בה ב'ברוך', שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר; ו'אשר ברא' מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות - לפיכך אינה מן הסמוכות, והוצרך לפתוח בה ב'ברוך' ולסיים בה ב'ברוך'; |align = "right"|  |align = "right"|אבל 'שהכל ברא לכבודו' אינה מן הסדר, אלא לאסיפת העם הנאספים שם, לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו, ואסיפה זו - כבוד המקום היא, וברכה זו לכך נתקנה; ומשעת אסיפה היא ראויה לברך, אלא מכיון שיש ברכה על הכוס - הזקיקוה לסדרה עליו, מידי דהוה אברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת, דאמרינו (פסחים נד א; ירושלמי דברכות פ"א): רבי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס, ורבי חייא מכנסן הואיל ויש שם כוס. ולפי שאינה משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת - לא חתמו בה ב'ברוך', מידי דהוה אברכת פירות ומצות; וכן ברכת 'יוצר האדם', שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון, כדלקמן: אי למאן דאמר 'שתי יצירות הוו', אי למאן דאמר 'שתי יצירות עלו במחשבה' ובתר מחשבה אזלינן - מכל מקום אינה מסדר ברכות הזווג, דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי! |} ואי תימא 'למה היא באה'? - מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו.
10. שהכל, ואשר יצר, ושוש תשיש, שמח תשמח, אשר ברא
11. 'יוצר האדם' הוסיף
12. כמאן דאמר בעירובין (יח,א) 'ויבן... את הצלע' (בראשית ב כב): פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין: זכר מלפניו ונקבה מאחור
13. כמאן דאמר זנב היה, וממנו נבראת האשה, והרי כאן שתי יצירות
14. ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד; בעירובין בפרק 'עושין פסין'
15. לקרואין
16. לקרואין
17. קראתי לכם הלום לסעודה
18. קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם "מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה"
19. הויא התחלת שמחת חופה, לברך 'שהשמחה במעונו'
20. יש שורין שעורים בעריבת מים להטיל שֵּכָר לצורך חופה; ויש אומרים לשם החתן והכלה זורעין שעורין בעציץ, לומר 'פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו'
21. מתוקנים היו לו כל צרכי חופה וסעודה
22. שידך לו אשה
23. 'שהשמחה במעונו'
24. לא נתנו לו האשה
25. הוסיף דברים על 'שהכל' ועל ברכת יצירה ראשונה, וחתם בהם ב'ברוך'
26. כדפירשתי לעיל
27. לסעודת מילה
28. לקמן מפרש למאי הלכתא
29. להצטרף לשלשה לזמן עליו שהרי הוא חייב בכל המצות
30. כשהיו חוזרין מן הקבר היו עושין שורה סביב האבל לנחמו, ומושיבין אותו והן עומדים סביב, ואמרינן בסנהדרין (יט,א) אין שורה פחות מעשרה
31. כשמברין את האבל - סעודה ראשונה משל אחרים, כדאמרינן במועד קטן (כז,ב): 'היו מברין אותו ברחבה ומברכין שם ברכת אבלים', כדמפרש לקמיה 'ברוך מנחם אבלים'
32. למתורגמניה
33. לנגד המאורע; דברים ניחומים על מיתת הילד
34. מה עשו אבות
35. שהכעיסוהו וגרמו לו לפקוד על בניהם ובנותיהם
36. לא תינוק היה המת, אלא
37. והך קרא אמר:
38. 'ועוד' דריש כמו 'וָעֶד': עולמו של אדם
39. =נטויה
40. נהפכת מטוב לרע
41. בתמיה: מוכיח על פניו שבשביל עונו מת בנו
42. חשוב אתה למעלה לתופסך ואת בניך בעון הדור, דקיימא לן: בזמן שצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, שנאמר וממקדשי תחלו (יחזקאל ט ו)
43. ב'ברוך' פתח בה: 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם
44. ברכה הסמוכה לחברתה היא, וכן סדורות על הסדר
45. שהכל מתים ולא תבכו יותר מדאי
46. משתה ראשונים הוא
47. לויה
48. להרבות לו בשתיה, כדכתיב (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש
49. שהיו רגילין להמשיך פרפראות לפני סעודה כגון כיסנין וסופגנין ואיסקריטין ובאותם פרפראות משקין לאבל שלש כוסות
50. על כל ברכה שותה הכוס ומוזגין לו אחר
51. תקנו להם ברכה עליו לפי שהיו שמשי העיר להתעסק במתים ובשאר צרכי ציבור
52. שהיו עשירים מבזבזים ממונם לקבורת עניים
53. תקנו עליו ברכת ניחומים שינחמנו המקום בבניינו מאבלנו, שאלו מתאבלים עליו כעל מת
54. לקמן מפרש
55. עשרה כוסות
56. שהיו קוברים אותו בכלים יקרים, כגון שיראין וסרקות
57. בגד קנבוס שאינו שוה אלא דינר

HALACHAH: DRINKING WINE IN THE HOUSE OF AN AVEL

OPINIONS

The Gemara says that the Chachamim instituted a custom to drink ten
cups of wine in the house of an Avel -- three cups in order to open one's
digestive system and arouse his appetite, three cups during the meal to help
digest his food, and four cups representing the four Berachos of Birkas
ha'Mazon. They later instituted four additional cups for various reasons.
When the people in the house of the Avel started getting intoxicated from all
of the wine, the Chachamim "returned the situation to its original state."

What is the proper practice according to the Gemara's conclusion, and how is
this practice observed today?

^[1] RASHI writes that when they "returned the situation to its original
state," they annulled the additional four cups of wine that were instituted,
and they left the original enactment of drinking ten cups of wine.

^[2] The RAMBAN ^[3] and other Rishonim write that after the
people started to become intoxicated, the Chachamim annulled the custom of
giving wine altogether. Only during the meal would they permit giving wine,
because wine during a meal helps digest the food and does not make a person
intoxicated ^[4].
^[5] The RAMBAM ^[6] writes that in the house of an Avel, "we
do not let anyone drink more than ten cups." It seems that the Rambam
understands that the Gemara is not saying that the people in the house of an
Avel should drink ten cups, but that the Chachamim made a *limit* to how much
they may drink, limiting the amount to ten cups. That is to say, even though
the Gemara tells us that wine was created only to provide comfort to Avelim
^[7], nevertheless the Chachamim did not allow them to drink
excessively. ^[8]
HALACHAH: The SHULCHAN ARUCH ^[9] writes that Avelim should drink wine
only during the meal, and they should not drink enough to become inebriated,
but only enough to help digest the food ^[10].

1. a
2. b
3. in TORAS HA'ADAM
4. Yerushalmi, cited by Rashbam in Pesachim 117b
5. c
6. Hilchos Avel 13:8
7. Sanhedrin 70a
8. See also Rambam Hilchos Avel 4:6.
9. YD 378:8
10. like the Rambam and Ramban rule