ביאור:בבלי כתובות דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אם במתנה נוטלן - לא כך יפה כחו ^[1]?!

כיצד מוכרת?

אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא: מוכרת אחת לשנים עשר חדש ^[2] ולוקח ^[3] מפרנס אחת לשלשים יום ^[4]; ורב יהודה אמר: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

תניא כוותיה דרב הונא: מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

תניא כוותיה דרב יהודה: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

אמר אמימר: הלכתא: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

אמר ליה רב אשי לאמימר: דרב הונא מאי?

אמר ליה: 'לא שמיע לי'.

כלומר 'לא סבירא לי'.

בעו מיניה מרב ששת: מוכרת למזונות - מהו שתחזור ותטרוף לכתובה ^[5]?

קמיבעיא להו בדרב יוסף, דאמר רב יוסף: ארמלתא דזבין ^[6] - אחריות איתמי ^[7], ובי דינא דזבין - אחריות איתמי;

- מאי?: כיון דאחריות איתמי טרפא ^[8]? או דלמא מצי אמרי לה "נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עילוך, אחריות דנפשך מי לא קבולי קבילת"?

אמר ליה: תניתוה: 'מוכרת והולכת ^[9] עד כדי כתובתה ^[10], ^[11] וסמך לה ^[12] שתגבה כתובתה מן השאר ^[13]', שמע מינה: שיירא – אִין, לא שיירא - לא.

ודלמא עצה טובה קא משמע לן, דלא ליקרו לה 'הדרינתא'?

אם כן, ליתני 'גובה כתובתה מן השאר'; מאי סמך לה - שמע מינה שיירא – אִין, לא שיירא - לא.

איבעיא להו: זבין ^[14] ולא איצטריכו ליה זוזי ^[15] - הדרי זביני או לא הדרי זביני?

תא שמע: דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי, לסוף לא איצטריכו ליה, ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה.

רב פפא - לפנים משורת הדין הוא דעבד.

תא שמע: דההוא בצורתא ^[16] דהוה בנהרדעא; זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו ^[17]. לסוף אתו חיטי! אמר להו רב נחמן: 'דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו'.

התם נמי זביני בטעות הוו, דאיגלאי מילתא דארבא בעקולי הוה קיימא ^[18].

אי הכי היינו דאמר ליה רמי בר שמואל לרב נחמן 'אם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא ^[19]'!?

אמר ליה: אטו כל יומא בצורתא שכיחא?

אמר ליה: אִין, בצורתא בנהרדעא משכח שכיחא ^[20].

והלכתא: זבין ולא איצטריכו ליה זוזי - הדרי זביני.

משנה:

אלמנה, בין מן האירוסין ^[21] בין מן הנשואין ^[22] מוכרת שלא בבית דין.

רבי שמעון אומר: מן הנשואין ^[23] מוכרת שלא בבית דין ^[24], ^[25] מן האירוסין ^[26] - לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות, וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין.

גמרא:

בשלמא מן הנשואין - משום מזוני;

עמוד ב

אלא מן האירוסין מאי טעמא ^[27]?

אמר עולא: משום חינא ^[28].

רבי יוחנן אמר: לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו גרושה: למאן דאמר 'משום חינא' - גרושה נמי בעיא חן ^[29]; למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' - גרושה לא איכפת ליה.

תנן [להלן]: וגרושה לא תמכור אלא בבית דין: בשלמא למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' - גרושה לא איכפת ליה, אלא למאן דאמר 'משום חינא' - גרושה נמי בעיא חן!?

הא מני? - רבי שמעון היא ^[30].

אי רבי שמעון - הא תנא ליה רישא: 'מן האירוסין לא תמכור כו'?

מהו דתימא 'אלמנה מן האירוסין – הוא, דלא נפיש חן דידה ^[31], אבל גרושה, דנפיש חן דידה, אימא תיבעי חן ^[32]?

הא - נמי תנינא ^[33]: 'כל שאין לה מזונות [לא תמכור אלא בבית דין]’ - לאתויי מאי? לאו לאתויי גרושה ^[34]?

לא, לאתויי מגורשת ואינה מגורשת ^[35], כדרבי זירא ^[36], דאמר רבי זירא: כל מקום שאמרו 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעל חייב במזונותיה ^[37].

תא שמע: כשם שמוכרת שלא בבית דין - כך יורשיה = יורשי כתובתה ^[38] מוכרים שלא בבית דין.

בשלמא למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי - יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו; אלא למאן דאמר 'משום חינא' – 'יורשיה' מאי חן איכא ^[39]? תרגמה עולא: כגון שירשתה בתהּ או אחותהּ ^[40].

משנה:

מכרה כתובתה או מקצתה, משכנה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר או מקצתה - לא תמכור את השאר אלא בבית דין ^[41].

וחכמים אומרים: מוכרת היא ^[42] אפילו ארבעה וחמשה פעמים ^[43], ^[44] ומוכרת ^[45] למזונות שלא בבית דין וכותבת ^[46] 'למזונות מכרתי' ^[47]. וגרושה לא תמכור ^[48] אלא בבית דין ^[49].

גמרא:

מתניתין ^[50] מני?

רבי שמעון היא, דתניא [תוספתא כתובות פרק יא הלכה א ^[51]]: מכרה כתובתה ^[52], משכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר - אין לה מזונות ^[53] - דברי רבי מאיר; רבי שמעון אומר: אף על פי שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מחציתה - אבדה מזונותיה' למימרא דרבי שמעון סבר דלא אמרינן 'מקצת כסף ככל כסף ^[54]', ורבנן סברי אמרינן 'מקצת כסף ככל כסף'? הא איפכא שמעינן להו, דתניא : '(ויקרא כא יג) והוא אשה בבתוליה [יקח] - פרט לבוגרת, שכלו בתוליה ^[55] - דברי רבי מאיר; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.

התם - בקראי פליגי: רבי מאיר סבר 'בתולה' ^[56]- אפילו מקצת בתולים; 'בתוליה' - עד דאיכא כולהו בתולים; בבתוליה - בכדרכה אִין, שלא כדרכה – לא ^[57].

רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: 'בתולה' - שלמה משמע; 'בתוליה' - אפילו מקצת בתולים;

הערות

^ שיוכל לטרוף לקוחות על החוב ולא יוכל לטרוף על המתנה - אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם; ואם מפני היתומים שלא יאמרו "הכל לכתובה מכרת, ונתקבלת כתובתיך" - יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות, ואם תצטרך לכך יבאו ויעידו; ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות
^ כדי מזונות של שנה תמכור יחד
^ לא ימסור לה כל המעות, אלא
^ דמי מזונות של חדש בחדש, שאם תינשא - יחזיר מה שבידו ליורשים
^ אותם הקרקעות עצמן
^ שדה יתומים למזונות או לכתובה וקבלה עליה אחריות
^ אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהן היה החוב
^ והם יחזרו על היתומים
^ למזונות
^ שלא יִוָּתֵר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובתה
^ ואותו השאר
^ יהא סמך לה
^ לגבות משם כתובתה
^ מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא פלונית באותן מעות
^ שחזרו בהן המוכרים
^ יוקר הבא בשערים פתאום
^ לקנות חטין
^ שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות, ואילו ידעו המוכרים כן - לא היו מוכרים בתיהם, ומשעת מכירה הוה ליה טעות; אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי, כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם, או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם - לא הדרי
^ דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים
^ וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו; שמע מינה: טעמא משום מקח טעות הוי, דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם, דטעמא משום 'זבין ולא איצטריכו ליה זוזי' הוה מידי דלא שכיח הוא, וליכא מכשול
^ שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה
^ שהיא מוכרת למזונות
^ שהיא מוכרת למזונות
^ שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין
^ אבל
^ שאין מכירתה אלא לכתובה
^ לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב
^ שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים
^ תקנתא דמשום חינא, שהרי תקנת חכמים היא, ולא מאהבת האיש; הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה
^ דלית ליה חינא, דגבי אלמנה מן האירוסין נמי - משום דלכתובה קא מזבנה, אמר: לא תמכור אלא בבית דין
^ שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו
^ ואפילו לרבי שמעון
^ בסיפא דמילתיה דרבי שמעון
^ מן הנשואין; דאי מן האירוסין - הא אשמעינן אלמנה, וכל שכן גרושה
^ ומן האירוסין, ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בבית דין, דהא מאלמנה שמעינן לה, אלא אגב אורחיה אשמעינן: דמגורשת ואינה מגורשת, כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים - אין לה מזונות מן היתומים אם מת
^ דאמר בעלה חייב במזונותיה
^ בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא; אבל לאחר מיתה לא, דדלמא גרושין הוו, ואין לה מזונות; דמספיקא לא מפקינן ממונא
^ 'יורשי כתובתה' גרסינן ולא גרסינן 'ויורשי'
^ הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן
^ דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא
^ רבי שמעון קאמר לה, דאמר: אין מוכרת שלא בבית דין אלא למזונות; וזו - מכיון שגבתה מקצתה - אין לה מזונות; והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון
^ לכתובתה
^ אפילו לפרקים
^ ואף על פי כן
^ בינתיים
^ בשטר המכירה
^ משום עצה טובה כדאמר לעיל
^ לכתובתה
^ למאן דאמר טעמא משום 'אינו רוצה שתתבזה כו' - הא לא איכפת ליה, ודברי הכל היא; ולמאן דאוקי טעמא משום חינא, הא - רבי שמעון היא
^ תנא קמא דמתניתין
^ ליברמן
^ כולה
^ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות
^ מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם - הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות
^ ולא אמרינן 'מקצת בתולים ככל הבתולים'
^ אי הוה כתיב 'והוא אשה בתולה יקח'
^ במקום בתולים הקפיד הכתוב, אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה - כשרה ל כהן גדול

[1] שיוכל לטרוף לקוחות על החוב ולא יוכל לטרוף על המתנה - אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם; ואם מפני היתומים שלא יאמרו "הכל לכתובה מכרת, ונתקבלת כתובתיך" - יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות, ואם תצטרך לכך יבאו ויעידו; ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות

[2] כדי מזונות של שנה תמכור יחד

[3] לא ימסור לה כל המעות, אלא

[4] דמי מזונות של חדש בחדש, שאם תינשא - יחזיר מה שבידו ליורשים

[5] אותם הקרקעות עצמן

[6] שדה יתומים למזונות או לכתובה וקבלה עליה אחריות

[7] אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהן היה החוב

[8] והם יחזרו על היתומים

[9] למזונות

[10] שלא יִוָּתֵר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובתה

[11] ואותו השאר

[12] יהא סמך לה

[13] לגבות משם כתובתה

[14] מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא פלונית באותן מעות

[15] שחזרו בהן המוכרים

[16] יוקר הבא בשערים פתאום

[17] לקנות חטין

[18] שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות, ואילו ידעו המוכרים כן - לא היו מוכרים בתיהם, ומשעת מכירה הוה ליה טעות; אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי, כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם, או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם - לא הדרי

[19] דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים

[20] וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו; שמע מינה: טעמא משום מקח טעות הוי, דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם, דטעמא משום 'זבין ולא איצטריכו ליה זוזי' הוה מידי דלא שכיח הוא, וליכא מכשול

[21] שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה

[22] שהיא מוכרת למזונות

[23] שהיא מוכרת למזונות

[24] שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין

[25] אבל

[26] שאין מכירתה אלא לכתובה

[27] לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב

[28] שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים

[29] תקנתא דמשום חינא, שהרי תקנת חכמים היא, ולא מאהבת האיש; הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה

[30] דלית ליה חינא, דגבי אלמנה מן האירוסין נמי - משום דלכתובה קא מזבנה, אמר: לא תמכור אלא בבית דין

[31] שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו

[32] ואפילו לרבי שמעון

[33] בסיפא דמילתיה דרבי שמעון

[34] מן הנשואין; דאי מן האירוסין - הא אשמעינן אלמנה, וכל שכן גרושה

[35] ומן האירוסין, ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בבית דין, דהא מאלמנה שמעינן לה, אלא אגב אורחיה אשמעינן: דמגורשת ואינה מגורשת, כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים - אין לה מזונות מן היתומים אם מת

[36] דאמר בעלה חייב במזונותיה

[37] בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא; אבל לאחר מיתה לא, דדלמא גרושין הוו, ואין לה מזונות; דמספיקא לא מפקינן ממונא

[38] 'יורשי כתובתה' גרסינן ולא גרסינן 'ויורשי'

[39] הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן

[40] דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא

[41] רבי שמעון קאמר לה, דאמר: אין מוכרת שלא בבית דין אלא למזונות; וזו - מכיון שגבתה מקצתה - אין לה מזונות; והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון

[42] לכתובתה

[43] אפילו לפרקים

[44] ואף על פי כן

[45] בינתיים

[46] בשטר המכירה

[47] משום עצה טובה כדאמר לעיל

[48] לכתובתה

[49] למאן דאמר טעמא משום 'אינו רוצה שתתבזה כו' - הא לא איכפת ליה, ודברי הכל היא; ולמאן דאוקי טעמא משום חינא, הא - רבי שמעון היא

[50] תנא קמא דמתניתין

[51] ליברמן

[52] כולה

[53] אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות

[54] מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם - הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות

[55] ולא אמרינן 'מקצת בתולים ככל הבתולים'

[56] אי הוה כתיב 'והוא אשה בתולה יקח'

[57] במקום בתולים הקפיד הכתוב, אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה - כשרה ל כהן גדול

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]