ביאור:בבלי כתובות דף צא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והכא בדינר מקרקעי קמיפלגי ^[1]: מר [תנא קמא] סבר: מקרקעי אִין, מטלטלי לא ^[2], ומר סבר ^[3]: אפילו מטלטלי ^[4].

ומי מצית אמרת הכי? והתנן [כתובת פ"י מ"ג]: רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות יתר על שתי כתובות דינר!?

אלא הכא בדינר משעבדי קמיפלגי: מר [תנא קמא] סבר: מבני חורין אִין, ממשעבדי לא; ומר [רבי שמעון] סבר: אפילו ממשעבדי.

אי הכי – ^[5] רבי שמעון אומר: אם 'יש שם מותר דינר? 'כיון שיש שם מותר דינר' מיבעי ליה ^[6]!?

אלא בפחות מדינר קמיפלגי: מר סבר: דינר – אִין, פחות מדינר – לא; ומר סבר: אפילו פחות מדינר.

והא רבי שמעון 'דינר' קאמר!? וכי תימא 'איפוך' ^[7] - תנא קמא דמתניתין ^[8] נמי 'דינר' קאמר ^[9]!?

אלא כי הנך תרי לישנאי קמאי ^[10], ואיפוך

^[11].

אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, וכתובה נעשית מוֹתר לחברתה.

בשלמא אי אשמעינן 'אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין' ולא אשמעינן 'כתובה נעשית מותר לחברתה' - הוה אמינא אי איכא מותר דינר – אִין, אי לא – לא; אלא לישמעינן 'כתובה נעשית מותר לחברתה' ואנא ידענא משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין ^[12]?!

אי אשמעינן הכי [רק 'כתובה נעשית מותר לחברתה’]- הוה אמינא כגון שנשא שלש נשים, ומתו שתים בחייו ואחת במותו, והך דמיית לאחר מיתה - יולדת נקבה היא, ולאו בת ירושה היא [התינוקת אינה יורשת את האב אבל יורשת כתובת אמה] ^[13]; אבל אחת בחייו ואחת במותו, והא דלאחר מיתה יולדת זכר היא - אימא ליחוש לאינצויי? ^[14] - קא משמע לן.

משנה:

מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתו, ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשין כתובת אמן ^[15] ואין שם אלא שתי כתובות - חולקין בשוה ^[16].

היה שם מוֹתר דינר: אלו נוטלים כתובת אמן ואלו נוטלים כתובת אמן.

אם אמרו יתומים ^[17]: "אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר ^[18] " כדי שיטלו כתובת אמן - אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.

היו שם נכסים בראוי ^[19] - אינן כבמוחזק ^[20].

רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר.

גמרא:

תנו רבנן: לזו אלף ולזו חמש מאות: אם יש שם מוֹתר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - יחלקו בשוה.

פשיטא מרובין ^[21] ונתמעטו ^[22] - כבר זכו בהן יורשין ^[23]; מועטין ונתרבו מאי?

תא שמע: דניכסי דבי בר צרצור 'מועטין ונתרבו' הוו, ואתו לקמיה דרב עמרם; אמר להו [ליורשי הכתובה הקטנה]: זילו פייסינהו ^[24]. לא אשגחו. אמר להו: אי לא מפייסיתו להו - מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא ^[25]; שדרינהו לקמיה דרב נחמן, אמר להן: כשם ש'מרובין ונתמעטו'

עמוד ב

זכו בהן יורשין - כך מועטין ונתרבו - זכו בהן יורשין ^[26].

<סימן: אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב זקף שדותיו בדברים עסיקין>:

ההוא גברא דהוו מסקי ביה ^[27] אלפא זוזי; הוו ליה תרי אפדני [בתי אחוזה], זבינהו [הלוה מכר את שדותיו] חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה [ולא פרע את החוב]; אתא בעל חוב טרפא לחדא מינייהו, הדר קטריף [התכוון לגבות ולא גבה עדיין, כמו (להלן צב,ב)] לאידך; שקל ^[28] אלפא זוזי וקא אזיל לגביה, אמר ליה: "אי שויא לך ^[29] אלפא זוזי ^[30] – לחיי, ואי לא - שקיל אלפא זוזי ואיסתלק ^[31]!' [JH אם יש לוקח אחד לשתי השדות ההסבר פשוט: הוא מעדיף את השדות על כספו. אם יש שני קונים, האם זה הקונה השני שמציע למלוה את העיסקה? או הקונה הראשון?]

סבר רמי בר חמא למימר: היינו מתניתין ^[32]: אם אמרו יתומים "הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר"!

אמר ליה רבא: מי דמי? התם אית להו פסידא ליתמי ^[33], הכא מי אית ליה פסידא?: אלפא יהיב ואלפא שקיל!

וטירפא בכמה כתבינן ^[34]?

רבינא אמר: באלפא;

רב עוירא אמר: בחמש מאה.

והלכתא: בחמש מאה.

ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי; הוו ליה תרי קטיני דארעא ^[35]; חד זבינהו בחמשין וחד בחמשין; אתא בעל חוב טרפא לחד מינייהו, הדר אתא וקטריף לאידך; שקל מאה זוזי, וקאזיל לגביה, ואמר ליה: אי שויא לך מאה זוזי – לחיי; ואי לא שקול מאה זוזי ואיסתלק.

סבר רב יוסף למימר: היינו מתניתין: 'אם אמרו יתומים כו'! אמר ליה אביי: מי דמי? התם אית להו פסידא ליתמי, הכא מאי פסידא אית ליה? מאה יהיב מאה שקיל!

וטירפא בכמה כתבינן?

רבינא אמרף במאה;

רב עוירא אמר: בחמשין;

והלכתא בחמשין.

ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי; שכיב שבק קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי; אתא בעל חוב וקטריף ליה. אזול יתמי, יהבו ליה חמשין זוזי; הדר קטריף לה! אתו לקמיה דאביי, אמר להן: 'מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן' ^[36]: הני קמאי - מצוה עבדיתו; השתא כי טריף - בדין קטריף ^[37]!

ולא אמרן דלא אמרו ליה ^[38]: 'הני חמשין זוזי - דמי דארעא קטינא ^[39]', אבל אמרו ליה 'הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא' - סלוקי סלקוה.

ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה ^[40] בטובת הנאה ^[41], ואמר ליה: אי אתיא אם ומערערא - לא מפצינא לך ^[42].

שכיבא אימיה ולא איערערא, ואתא איהו וקא מערער ^[43]!!

סבר רמי בר חמא למימר: איהו - במקום אימיה קאי!

אמר ליה רבא: נהי דאחריות דידה לא קביל עליה - אחריות דידיה מי לא קביל ^[44]?

^[45]

אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ^[46], ואתא שמעון ומכרה לראובן ^[47] באחריות ^[48] -

הערות

^ אי בעינן ההוא מוֹתר שיהא שם שתי כתובות ודינר מקרקעות, והכא בדליכא מוֹתר דינר אלא מטלטלי
^ משום הכי אמר תנא קמא ד'אין בני ראשונה נוטלין'
^ ואתא רבי שמעון למימר: הואיל ויש מותר דינר כל דהו – שקלי
^ רבי שמעון סבר: חוב הוי מוֹתר
^ ואברייתא [לעיל: נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא - באין בניה של זו לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן. רבי שמעון אומר: אם יש מותר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה] קאי:
^ הואיל ובדאיכא מוֹתר מוקמת לה, אלא שמשועבד, ורבי שמעון לקולא קאמר - הכי איבעי ליה למימר: הואיל [או כגירסתנו: כיון] ויש שם מוֹתר דינר אלו נוטלין כו'
^ פירושא דפרשינן בפלוגתייהו: איפוך ואימא 'באין בניה של זו' דקאמר תנא קמא - אבני ראשונה קאי, וקאמר דשקלי כתובת בנין דכרין, ואתא רבי שמעון למימר: אם יש שם מוֹתר דינר - כולם נוטלין, ואם לאו, אלא פחות מדינר יש - חולקים בשוה
^ דקאמר רבי שמעון עלייהו 'אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות אינם כלום'
'^ דקתני היה שם יתר דינר כו'; ותנא קמא דמתניתין הוא תנא קמא דברייתא
^ בדינר מקרקע או בדינר משעבדי
^ תריצותא, והכי קאמר תנא קמא: באין בניה של ראשונה גם הם, ונוטלין כתובת אמן משום תנאי בנין דכרין, ואף על גב דליכא אלא מוֹתר דינר מטלטלי או משעבדי; ואתא רבי שמעון למימר: אם יש מוֹתר דינר מקרקעי ובני חרי אלו נוטלין כו' והשתא - דרבי שמעון לחומרא [ו]לא שייך לאותובי 'הואיל ויש שם מבעי ליה'
^ דאי בשתיהן בחייו: דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו - לא מצי למימר 'כתובה נעשית מותר לחברתה', דהא לאו פריעת חוב הוא! ואי הכא לא בעינן מותר - היכא איתקן
^ וליכא למיחש לאינצויי, דהא לית לה בנכסים כח אלא כתובת אמה, ובני שתים הראשונות - שהם זכרים ובאים לירש - יש בהם שכתובת אמן גדולה משל חברתה, ואומרים: "טלו כתובת אמכם כבנין דכרין, ואנו נטול כתובת אמנו"; ואי משום דליכא מוֹתר דינר - הרי פרענו בין שנינו הכתובה השלישית, והיא נעשית מוֹתר לשתים שבחייו, ומריבה אין כאן: דאלו ואלו בתורת בנין דכרין נוטלין הכתובות, וזו שנטלה משום חוב - אין לה לריב, שהרי אינה יורשת שתוכל לומר "אתם יורשים הכתובות יתר על החלוקה"
^ שיכול לומר בנה של זו [שילדה לאחר מיתתו, ומתה אחרכך, שהיא] בעלת חוב: "אתם - למה תירשו את אבא יותר ממני, שאתם באים ליטול כתובת אמכם יתר על החלוקה! אם נטלתי אני כתובת אמי - לא מאבי ירשתי אלא מאמי"
^ שכתובת אמם מרובה משל חברתה, ואומרים בניה: "כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם, והשאר נחלוק"
^ כשאר כל ירושה: לפי הגולגולת
^ בני הכתובה הגדולה
^ מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי דינר יתר על שוויין, כדי שיהיה שם מותר דינר
^ שראויה ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם, ולכשתפול יהיה שם מוֹתר דינר בשתי הירושות
^ אינן נחשבין עכשיו להיות כאילו הן מוחזקין בהן כבר ויש כאן מותר דינר
^ בשעת מיתה ואילו שמאום באותה שעה היה שם מותר דינר
^ שהוזלו קודם ששמאו בב"ד
^ יורשי כתובה הגדולה, לזכות בכתובת אמם משעת מיתה, שהיה שם מותר דינר
^ ליורשי כתובה הגדולה
^ קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר, כלומר: שמתא ונדוי
^ יורשי כתובה הקטנה, לחלוק הכל בשוה, הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר
^ נושים בו
^ לוקח
^ ההיא חדא [שכבר גבית]
^ לקבלה בחוב שלך, ותניח לי את זו
^ מתרוייהו
^ ממתניתין מצינן למיגמר האי דינא, דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי, שהיה מעלה על דמיה
^ לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו
^ הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוּז לפצותו מחובו, וחוֹזֵר לבית דין לכתוב לו שטר טירפא על זה, שמכרה לו באחריות, והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב - בכמה כתבינן ליה טירפא? באלפא - כשיעור החוב? או בחמש מאה - שהרי כך קנאה ממנו
^ שדות קטנות
^ משום כבוד אביהן, אלא שאין לבית דין לכופן על כך, דלאו מצות עשה מפורשת היא, כסוכה וכלולב, אלא מצוה בעלמא דרבנן
^ שנכסי הלוה נשתעבדו לו
^ כשפרעו את הראשונים
^ כשאר מכר ולא כפריעת החוב
^ שהיתה נשואה לאחר [נישואין שניים, לא לאביו] ומכר כתובתה [כלומר: את מה שהוא יקבל מהכתובה] בחיי בעלה [השני]
^ בדבר מועט, מפני שהוא ספק: שמא תמות וירשנה בעלה, או אפילו ימות בעלה בחייה - שמא ימות הבן בחייה, ולא תבא הזכות לידו, ואין ללוקח בה כלום, דלא היה זה שלוחו
^ והמעות לא אחזיר לך: דשלא באחריות אני מוכר לך
^ לומר "אני תחת אמי עומד, ואטלנו, ואף המעות לא אחזיר, דשלא באחריות סבירת וקבילת"
^ אם יבא הוא ויערער - דין הוא שיחזיר לו מעותיו
^ ונהי נמי דחוֹזר במכירת הקרקע, דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו, כדתני (תוספתא בבא מציעא פ"ו ה"ז [ליברמן;] בבא מציעא טז,א): "מה שאירש מאבא מכור לך" - לא אמר כלום; והא לא דמיא לגוֹזל שדה ומכרה, וחזר ולקחה מבעלים הראשונים, דקיימא לן בה (שם טו,ב): מה מכר ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו; דהתם לקחה דוקא, דטרח אבתרה וזבנה, כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח; אבל 'נפלה זו בירושה' - אמרינן התם: 'ירושה ממילא הוה', ולא טרח למיקם בהימנותיה, וחוֹזֵר במכירתו ומחזיר המעות; לשון אחר: 'דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה': שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה, ומת, ונפלו נכסים לפני זה, וכל זמן שלא עמדה בדין - אם מכרה זה - המכר קיים, ואינו יכול לחזור, שהרי יורש הוא, וכל הנכסים לפניו, אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו, ועל שדה זו שעבודה מוטל, והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח; ומשום דאמר ליה האי "אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך" - לא מכרה אלא בדבר מועט.
^ "כל מי שיטרפנה מידך - אפילו בדין - לא אחזיר לך המעות"
^ בעלים הראשונים
^ שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו

[1] אי בעינן ההוא מוֹתר שיהא שם שתי כתובות ודינר מקרקעות, והכא בדליכא מוֹתר דינר אלא מטלטלי

[2] משום הכי אמר תנא קמא ד'אין בני ראשונה נוטלין'

[3] ואתא רבי שמעון למימר: הואיל ויש מותר דינר כל דהו – שקלי

[4] רבי שמעון סבר: חוב הוי מוֹתר

[5] ואברייתא [לעיל: נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא - באין בניה של זו לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן. רבי שמעון אומר: אם יש מותר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה] קאי:

[6] הואיל ובדאיכא מוֹתר מוקמת לה, אלא שמשועבד, ורבי שמעון לקולא קאמר - הכי איבעי ליה למימר: הואיל [או כגירסתנו: כיון] ויש שם מוֹתר דינר אלו נוטלין כו'

[7] פירושא דפרשינן בפלוגתייהו: איפוך ואימא 'באין בניה של זו' דקאמר תנא קמא - אבני ראשונה קאי, וקאמר דשקלי כתובת בנין דכרין, ואתא רבי שמעון למימר: אם יש שם מוֹתר דינר - כולם נוטלין, ואם לאו, אלא פחות מדינר יש - חולקים בשוה

[8] דקאמר רבי שמעון עלייהו 'אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות אינם כלום'

[9] '^ דקתני היה שם יתר דינר כו'; ותנא קמא דמתניתין הוא תנא קמא דברייתא

[10] בדינר מקרקע או בדינר משעבדי

[11] תריצותא, והכי קאמר תנא קמא: באין בניה של ראשונה גם הם, ונוטלין כתובת אמן משום תנאי בנין דכרין, ואף על גב דליכא אלא מוֹתר דינר מטלטלי או משעבדי; ואתא רבי שמעון למימר: אם יש מוֹתר דינר מקרקעי ובני חרי אלו נוטלין כו' והשתא - דרבי שמעון לחומרא [ו]לא שייך לאותובי 'הואיל ויש שם מבעי ליה'

[12] דאי בשתיהן בחייו: דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו - לא מצי למימר 'כתובה נעשית מותר לחברתה', דהא לאו פריעת חוב הוא! ואי הכא לא בעינן מותר - היכא איתקן

[13] וליכא למיחש לאינצויי, דהא לית לה בנכסים כח אלא כתובת אמה, ובני שתים הראשונות - שהם זכרים ובאים לירש - יש בהם שכתובת אמן גדולה משל חברתה, ואומרים: "טלו כתובת אמכם כבנין דכרין, ואנו נטול כתובת אמנו"; ואי משום דליכא מוֹתר דינר - הרי פרענו בין שנינו הכתובה השלישית, והיא נעשית מוֹתר לשתים שבחייו, ומריבה אין כאן: דאלו ואלו בתורת בנין דכרין נוטלין הכתובות, וזו שנטלה משום חוב - אין לה לריב, שהרי אינה יורשת שתוכל לומר "אתם יורשים הכתובות יתר על החלוקה"

[14] שיכול לומר בנה של זו [שילדה לאחר מיתתו, ומתה אחרכך, שהיא] בעלת חוב: "אתם - למה תירשו את אבא יותר ממני, שאתם באים ליטול כתובת אמכם יתר על החלוקה! אם נטלתי אני כתובת אמי - לא מאבי ירשתי אלא מאמי"

[15] שכתובת אמם מרובה משל חברתה, ואומרים בניה: "כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם, והשאר נחלוק"

[16] כשאר כל ירושה: לפי הגולגולת

[17] בני הכתובה הגדולה

[18] מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי דינר יתר על שוויין, כדי שיהיה שם מותר דינר

[19] שראויה ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם, ולכשתפול יהיה שם מוֹתר דינר בשתי הירושות

[20] אינן נחשבין עכשיו להיות כאילו הן מוחזקין בהן כבר ויש כאן מותר דינר

[21] בשעת מיתה ואילו שמאום באותה שעה היה שם מותר דינר

[22] שהוזלו קודם ששמאו בב"ד

[23] יורשי כתובה הגדולה, לזכות בכתובת אמם משעת מיתה, שהיה שם מותר דינר

[24] ליורשי כתובה הגדולה

[25] קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר, כלומר: שמתא ונדוי

[26] יורשי כתובה הקטנה, לחלוק הכל בשוה, הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר

[27] נושים בו

[28] לוקח

[29] ההיא חדא [שכבר גבית]

[30] לקבלה בחוב שלך, ותניח לי את זו

[31] מתרוייהו

[32] ממתניתין מצינן למיגמר האי דינא, דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי, שהיה מעלה על דמיה

[33] לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו

[34] הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוּז לפצותו מחובו, וחוֹזֵר לבית דין לכתוב לו שטר טירפא על זה, שמכרה לו באחריות, והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב - בכמה כתבינן ליה טירפא? באלפא - כשיעור החוב? או בחמש מאה - שהרי כך קנאה ממנו

[35] שדות קטנות

[36] משום כבוד אביהן, אלא שאין לבית דין לכופן על כך, דלאו מצות עשה מפורשת היא, כסוכה וכלולב, אלא מצוה בעלמא דרבנן

[37] שנכסי הלוה נשתעבדו לו

[38] כשפרעו את הראשונים

[39] כשאר מכר ולא כפריעת החוב

[40] שהיתה נשואה לאחר [נישואין שניים, לא לאביו] ומכר כתובתה [כלומר: את מה שהוא יקבל מהכתובה] בחיי בעלה [השני]

[41] בדבר מועט, מפני שהוא ספק: שמא תמות וירשנה בעלה, או אפילו ימות בעלה בחייה - שמא ימות הבן בחייה, ולא תבא הזכות לידו, ואין ללוקח בה כלום, דלא היה זה שלוחו

[42] והמעות לא אחזיר לך: דשלא באחריות אני מוכר לך

[43] לומר "אני תחת אמי עומד, ואטלנו, ואף המעות לא אחזיר, דשלא באחריות סבירת וקבילת"

[44] אם יבא הוא ויערער - דין הוא שיחזיר לו מעותיו

[45] ונהי נמי דחוֹזר במכירת הקרקע, דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו, כדתני (תוספתא בבא מציעא פ"ו ה"ז [ליברמן;] בבא מציעא טז,א): "מה שאירש מאבא מכור לך" - לא אמר כלום; והא לא דמיא לגוֹזל שדה ומכרה, וחזר ולקחה מבעלים הראשונים, דקיימא לן בה (שם טו,ב): מה מכר ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו; דהתם לקחה דוקא, דטרח אבתרה וזבנה, כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח; אבל 'נפלה זו בירושה' - אמרינן התם: 'ירושה ממילא הוה', ולא טרח למיקם בהימנותיה, וחוֹזֵר במכירתו ומחזיר המעות; לשון אחר: 'דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה': שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה, ומת, ונפלו נכסים לפני זה, וכל זמן שלא עמדה בדין - אם מכרה זה - המכר קיים, ואינו יכול לחזור, שהרי יורש הוא, וכל הנכסים לפניו, אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו, ועל שדה זו שעבודה מוטל, והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח; ומשום דאמר ליה האי "אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך" - לא מכרה אלא בדבר מועט.

[46] "כל מי שיטרפנה מידך - אפילו בדין - לא אחזיר לך המעות"

[47] בעלים הראשונים

[48] שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]