לדלג לתוכן

ביאור:בבלי כתובות דף ל

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חייבי עשה: מצרי ואדומי [1].

הניחא לרבי ישבב: אי [2] לאפוקי מטעמא דרבי סימאי [3] קאתי [4] – שפיר [5]; אלא [6] אי טעמא דנפשיה קאמר - [7] – 'כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר' ואפילו חייבי עשה - מאי בינייהו [8]?

איכא בינייהו בעוּלה לכהן גדול [9]; ומאי שנא [10]? - דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל [11].

אמר רב חסדא: הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס: למאן דאמר 'יש בה הויה' - הא נמי יש בה הויה [12]; למאן דאמר 'ראויה לקיימה' - הא נמי ראויה לקיימה; ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה [13], דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין [14]: מה שבת מתחייב בנפשו [15] ופטור מן התשלומין [16] - אף יום הכפורים [17] מתחייב בנפשו [18] ופטור מן התשלומין.

מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה?

אמר אביי: נאמר 'אסון' בידי אדם [19] ונאמר 'אסון' בידי שמים [20]; מה אסון האמור בידי אדם - פטור מן התשלומין, אף אסון האמור בידי שמים - פטור מן התשלומין.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים [21], דבידי שמים נינהו [22]? - דלמא על אריא וגנבי, דבידי אדם נינהו?

אטו יעקב אהא אזהר, אהא לא אזהר? יעקב על כל מילי אזהר!

וצינים פחים - בידי שמים נינהו? והתניא: הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים [23], שנאמר (משלי כב ה) צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם; ותו אריא וגנבי - בידי אדם נינהו [24]? והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בית המקדש - אף על פי שבטלו סנהדרין - ארבע מיתות לא בטלו;

'לא בטלו'? הא בטלו להו! אלא


עמוד ב

דין ארבע מיתות [25] לא בטלו: מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג [26] או חיה דורסתו [27]; ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו [28]; ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות [29] או ליסטים באין עליו; ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי [30]'!?

אלא איפוך: אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם.

רבא אמר: טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא: (ויקרא כ ד) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא [31] בתתו מזרעו למולך [לבלתי המית אותו] [32] ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו [ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך מקרב עמם] [33]; אמרה תורה: כרת שלי - כמיתה שלכם: מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין - אף כרת שלי פטור מן התשלומין.'

מאי איכא בין רבא לאביי?

איכא בינייהו זר שאכל תרומה [34]: לאביי פטור [35] ולרבא חייב.

ולאביי פטור [36]? והאמר רב חסדא: 'מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב' - אלמא דמעידנא דאגביה קנייה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה - הכא נמי בעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה!? [37]

הכא במאי עסקינן? - כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו [38].

סוף סוף כיון דלעסיה – קנייה!?

מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה.

'כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה' היכי דמי?: אי דמצי לאהדורה – ניהדר [39]! אי לא מצי לאהדורה - אמאי חייב [40]?

לא, צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק [41].

רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו [42].

רב אשי אמר: בזר שאכל תרומה משלו

הערות

[עריכה]
  1. ^ בתוך שלשה דורות דכתיב 'דור שלישי יבא להם' (דברים כג ט) - דור שני לא, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
  2. ^ רבי ישבב, האי 'כל שאין לו היתר ביאה' דקאמר אליבא דרבי עקיבא - לאו כללא כייל אלא
  3. ^ לחודיה
  4. ^ ואחייבי לאוין הוא דפליג, לאוסופי חייבי לאוין בכהונה, אבל שום חייבי עשה לא הוסיף
  5. ^ מצינו למימר 'איכא בינייהו דשמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא: חייבי עשה'
  6. ^ אי לאו אדרבי סימאי קאי
  7. ^ בשם רבי עקיבא:
  8. ^ מאי איכא למימר
  9. ^ שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה ד'בתולה יקח' (ויקרא כא יד) ולא בעולה; ואי תימא 'יש כאן לאו דזונה'? - לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה; ובבעולה שלא כדרכה איירי: דאי כדרכה תו ליכא קנס
  10. ^ האי עשה משאר עשה, דמודה ביה רבי עקיבא
  11. ^ שאינו נוהג אלא בכהן גדול, אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל
  12. ^ המקדש אשה בימי נדותה - מקודשת
  13. ^ מתניתין, דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת בביאתו - מפקא מדרבי נחוניא
  14. ^ לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת
  15. ^ שהוא מיתת בית דין
  16. ^ כדתנן במתניתין גבי בא על בתו, ויליף לה מ'ולא יהיה אסון ענוש יענש' (שמות כא כב)
  17. ^ שהוא בכרת
  18. ^ חיוב נפש הוא זה
  19. ^ (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים) 'ולא יהיה אסון' דמשתעי במיתת בית דין, למימר דהיכא דליכא מיתת בית דין משלם דמי ולדות
  20. ^ בראשית מב,לח: ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר] וקראהו אסון [בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה]
  21. ^ קור וחום
  22. ^ אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא
  23. ^ שפעמים שבאין בפשיעה
  24. ^ שלא מגזירת מלך
  25. ^ עונש דוגמתם
  26. ^ דומה לנסקל: שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ, דגבוה שתי קומות היה, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מה א)
  27. ^ ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה
  28. ^ והארס שורפו
  29. ^ והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף
  30. ^ אסכרא, והוא בגרון; מלנ"ט [דיפטריה]
  31. ^ שהוא חייב מיתת בית דין
  32. ^ פסוק ה
  33. ^ למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה
  34. ^ במזיד - הוא במיתה בידי שמים, ולא בכרת: כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא כ כא) ערירים יהיו
  35. ^ מתשלומין, דנפקא ליה מ'אסון' - בידי שמים, וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת
  36. ^ בתמיה
  37. ^ נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין - אבל היכא דאכיל תרומה, דגזילה, מי מיפטר? הא כיון דאגבהה – קניה, וחייב בתשלומין - ואפילו תישרף - ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה!?
  38. ^ דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין, אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה( מדוע לא דמי כולה? הרי הזיק? אולי: התוחב הוא המזיק, והתוחב ישלם נזק; אך האוכל ישלם הנאתו); ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא
  39. ^ איבעי ליה לאהדורה; וכי לא אהדרה - מההיא שעתא איהו מזיק לה, דראשון לאו מידי עבד, ולא נתחייב לכהן כלום
  40. ^ אמאי חייב מיתה? אנוס הוא
  41. ^ דאי נמי אהדרה – ממאסה, ולא חזיא לבעלים; הלכך מגזל לא גזלה! [שהרי] אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין? אהנאת גרונו ומעיו! ההיא שעתא חיוב מיתה איכא
  42. ^ ולא תדחקה לשנויה 'בבית הבליעה', אלא מכיון שתחבה לתוך פיו - אימאסא לה, ולא מצית לאיחיובי משום גזילה, דהא לא חזיא למידי, אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב, ומיתה ותשלומין באים כאחד