ביאור:בבלי כתובות דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חייבי עשה: מצרי ואדומי ^[1].

הניחא לרבי ישבב: אי ^[2] לאפוקי מטעמא דרבי סימאי ^[3] קאתי ^[4] – שפיר ^[5]; אלא ^[6] אי טעמא דנפשיה קאמר - ^[7] – 'כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר' ואפילו חייבי עשה - מאי בינייהו ^[8]?

איכא בינייהו בעוּלה לכהן גדול ^[9]; ומאי שנא ^[10]? - דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל ^[11].

אמר רב חסדא: הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס: למאן דאמר 'יש בה הויה' - הא נמי יש בה הויה ^[12]; למאן דאמר 'ראויה לקיימה' - הא נמי ראויה לקיימה; ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה ^[13], דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין ^[14]: מה שבת מתחייב בנפשו ^[15] ופטור מן התשלומין ^[16] - אף יום הכפורים ^[17] מתחייב בנפשו ^[18] ופטור מן התשלומין.

מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה?

אמר אביי: נאמר 'אסון' בידי אדם ^[19] ונאמר 'אסון' בידי שמים ^[20]; מה אסון האמור בידי אדם - פטור מן התשלומין, אף אסון האמור בידי שמים - פטור מן התשלומין.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים ^[21], דבידי שמים נינהו ^[22]? - דלמא על אריא וגנבי, דבידי אדם נינהו?

אטו יעקב אהא אזהר, אהא לא אזהר? יעקב על כל מילי אזהר!

וצינים פחים - בידי שמים נינהו? והתניא: הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים ^[23], שנאמר (משלי כב ה) צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם; ותו אריא וגנבי - בידי אדם נינהו ^[24]? והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בית המקדש - אף על פי שבטלו סנהדרין - ארבע מיתות לא בטלו;

'לא בטלו'? הא בטלו להו! אלא

עמוד ב

דין ארבע מיתות ^[25] לא בטלו: מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג ^[26] או חיה דורסתו ^[27]; ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו ^[28]; ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות ^[29] או ליסטים באין עליו; ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי ^[30]'!?

אלא איפוך: אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם.

רבא אמר: טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא: (ויקרא כ ד) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא ^[31] בתתו מזרעו למולך [לבלתי המית אותו] ^[32] ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו [ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך מקרב עמם] ^[33]; אמרה תורה: כרת שלי - כמיתה שלכם: מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין - אף כרת שלי פטור מן התשלומין.'

מאי איכא בין רבא לאביי?

איכא בינייהו זר שאכל תרומה ^[34]: לאביי פטור ^[35] ולרבא חייב.

ולאביי פטור ^[36]? והאמר רב חסדא: 'מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב' - אלמא דמעידנא דאגביה קנייה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה - הכא נמי בעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה!? ^[37]

הכא במאי עסקינן? - כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו ^[38].

סוף סוף כיון דלעסיה – קנייה!?

מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה.

'כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה' היכי דמי?: אי דמצי לאהדורה – ניהדר ^[39]! אי לא מצי לאהדורה - אמאי חייב ^[40]?

לא, צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק ^[41].

רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו ^[42].

רב אשי אמר: בזר שאכל תרומה משלו

הערות

^ בתוך שלשה דורות דכתיב 'דור שלישי יבא להם' (דברים כג ט) - דור שני לא, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
^ רבי ישבב, האי 'כל שאין לו היתר ביאה' דקאמר אליבא דרבי עקיבא - לאו כללא כייל אלא
^ לחודיה
^ ואחייבי לאוין הוא דפליג, לאוסופי חייבי לאוין בכהונה, אבל שום חייבי עשה לא הוסיף
^ מצינו למימר 'איכא בינייהו דשמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא: חייבי עשה'
^ אי לאו אדרבי סימאי קאי
^ בשם רבי עקיבא:
^ מאי איכא למימר
^ שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה ד'בתולה יקח' (ויקרא כא יד) ולא בעולה; ואי תימא 'יש כאן לאו דזונה'? - לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה; ובבעולה שלא כדרכה איירי: דאי כדרכה תו ליכא קנס
^ האי עשה משאר עשה, דמודה ביה רבי עקיבא
^ שאינו נוהג אלא בכהן גדול, אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל
^ המקדש אשה בימי נדותה - מקודשת
^ מתניתין, דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת בביאתו - מפקא מדרבי נחוניא
^ לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת
^ שהוא מיתת בית דין
^ כדתנן במתניתין גבי בא על בתו, ויליף לה מ'ולא יהיה אסון ענוש יענש' (שמות כא כב)
^ שהוא בכרת
^ חיוב נפש הוא זה
^ (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים) 'ולא יהיה אסון' דמשתעי במיתת בית דין, למימר דהיכא דליכא מיתת בית דין משלם דמי ולדות
^ בראשית מב,לח: ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר] וקראהו אסון [בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה]
^ קור וחום
^ אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא
^ שפעמים שבאין בפשיעה
^ שלא מגזירת מלך
^ עונש דוגמתם
^ דומה לנסקל: שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ, דגבוה שתי קומות היה, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מה א)
^ ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה
^ והארס שורפו
^ והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף
^ אסכרא, והוא בגרון; מלנ"ט [דיפטריה]
^ שהוא חייב מיתת בית דין
^ פסוק ה
^ למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה
^ במזיד - הוא במיתה בידי שמים, ולא בכרת: כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא כ כא) ערירים יהיו
^ מתשלומין, דנפקא ליה מ'אסון' - בידי שמים, וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת
^ בתמיה
^ נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין - אבל היכא דאכיל תרומה, דגזילה, מי מיפטר? הא כיון דאגבהה – קניה, וחייב בתשלומין - ואפילו תישרף - ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה!?
^ דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין, אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה( מדוע לא דמי כולה? הרי הזיק? אולי: התוחב הוא המזיק, והתוחב ישלם נזק; אך האוכל ישלם הנאתו); ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא
^ איבעי ליה לאהדורה; וכי לא אהדרה - מההיא שעתא איהו מזיק לה, דראשון לאו מידי עבד, ולא נתחייב לכהן כלום
^ אמאי חייב מיתה? אנוס הוא
^ דאי נמי אהדרה – ממאסה, ולא חזיא לבעלים; הלכך מגזל לא גזלה! [שהרי] אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין? אהנאת גרונו ומעיו! ההיא שעתא חיוב מיתה איכא
^ ולא תדחקה לשנויה 'בבית הבליעה', אלא מכיון שתחבה לתוך פיו - אימאסא לה, ולא מצית לאיחיובי משום גזילה, דהא לא חזיא למידי, אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב, ומיתה ותשלומין באים כאחד

[1] בתוך שלשה דורות דכתיב 'דור שלישי יבא להם' (דברים כג ט) - דור שני לא, ולאו הבא מכלל עשה - עשה

[2] רבי ישבב, האי 'כל שאין לו היתר ביאה' דקאמר אליבא דרבי עקיבא - לאו כללא כייל אלא

[3] לחודיה

[4] ואחייבי לאוין הוא דפליג, לאוסופי חייבי לאוין בכהונה, אבל שום חייבי עשה לא הוסיף

[5] מצינו למימר 'איכא בינייהו דשמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא: חייבי עשה'

[6] אי לאו אדרבי סימאי קאי

[7] בשם רבי עקיבא:

[8] מאי איכא למימר

[9] שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה ד'בתולה יקח' (ויקרא כא יד) ולא בעולה; ואי תימא 'יש כאן לאו דזונה'? - לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה; ובבעולה שלא כדרכה איירי: דאי כדרכה תו ליכא קנס

[10] האי עשה משאר עשה, דמודה ביה רבי עקיבא

[11] שאינו נוהג אלא בכהן גדול, אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל

[12] המקדש אשה בימי נדותה - מקודשת

[13] מתניתין, דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת בביאתו - מפקא מדרבי נחוניא

[14] לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת

[15] שהוא מיתת בית דין

[16] כדתנן במתניתין גבי בא על בתו, ויליף לה מ'ולא יהיה אסון ענוש יענש' (שמות כא כב)

[17] שהוא בכרת

[18] חיוב נפש הוא זה

[19] (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים) 'ולא יהיה אסון' דמשתעי במיתת בית דין, למימר דהיכא דליכא מיתת בית דין משלם דמי ולדות

[20] בראשית מב,לח: ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר] וקראהו אסון [בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה]

[21] קור וחום

[22] אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא

[23] שפעמים שבאין בפשיעה

[24] שלא מגזירת מלך

[25] עונש דוגמתם

[26] דומה לנסקל: שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ, דגבוה שתי קומות היה, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מה א)

[27] ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה

[28] והארס שורפו

[29] והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף

[30] אסכרא, והוא בגרון; מלנ"ט [דיפטריה]

[31] שהוא חייב מיתת בית דין

[32] פסוק ה

[33] למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה

[34] במזיד - הוא במיתה בידי שמים, ולא בכרת: כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא כ כא) ערירים יהיו

[35] מתשלומין, דנפקא ליה מ'אסון' - בידי שמים, וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת

[36] בתמיה

[37] נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין - אבל היכא דאכיל תרומה, דגזילה, מי מיפטר? הא כיון דאגבהה – קניה, וחייב בתשלומין - ואפילו תישרף - ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה!?

[38] דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין, אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה( מדוע לא דמי כולה? הרי הזיק? אולי: התוחב הוא המזיק, והתוחב ישלם נזק; אך האוכל ישלם הנאתו); ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא

[39] איבעי ליה לאהדורה; וכי לא אהדרה - מההיא שעתא איהו מזיק לה, דראשון לאו מידי עבד, ולא נתחייב לכהן כלום

[40] אמאי חייב מיתה? אנוס הוא

[41] דאי נמי אהדרה – ממאסה, ולא חזיא לבעלים; הלכך מגזל לא גזלה! [שהרי] אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין? אהנאת גרונו ומעיו! ההיא שעתא חיוב מיתה איכא

[42] ולא תדחקה לשנויה 'בבית הבליעה', אלא מכיון שתחבה לתוך פיו - אימאסא לה, ולא מצית לאיחיובי משום גזילה, דהא לא חזיא למידי, אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב, ומיתה ותשלומין באים כאחד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]