ביאור:בבלי כתובות דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אימא לא; ואי אשמעינן הני תרתי - משום דממונא, אבל אשת איש - דאיסורא - אימא לא.

"נשביתי וטהורה אני" למה לי?

משום דקא בעי למיתני ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא תצא.

הניחא למאן דמתני לה אסיפא, אלא למאן דמתני לה ארישא - מאי איכא למימר?

משום דקא בעי למיתני שתי נשים שנשבו ^[1].

ושתי נשים שנשבו למה לי?

מהו דתימא ניחוש לגומלין - קמשמע לן.

וכן שני אנשים למה לי?

משום דקא בעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן.

תנו רבנן: '"אני כהן וחברי כהן" נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ^[2] עד שיהו שלשה: שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה;

רבי יהודה אומר: אף אינו נאמן להאכילו בתרומה עד שיהו שלשה: שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה.'

^[3] למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין, ורבנן לא חיישי לגומלין? והא איפכא שמעינן להו, דתנן [דמאי פ"ד מ"ז]: 'החמרין ^[4] שנכנסו לעיר, ואמר אחד מהן "שלי חדש ושל חברי ישן"; "שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן" ^[5] - אינו נאמן ^[6].

רבי יהודה אומר: נאמן.'

אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: מוחלפת השיטה.

אביי אמר: לעולם לא תיפוך! בדמאי הקילו: רוב עמי הארץ מעשרין הן. אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא?

אלא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנינן; דרבנן אדרבנן לא קשיא, כדאמר רבי חמא בר עוקבא: בשכלי אומנותו בידו ^[7].

(כתובות כד ב)

הכא נמי בשכלי אומנותו בידו;

והיכא ^[8] אתמר [נאמרו] דרבי חמא בר עוקבא [’בשכלי אומנותו בידו’]?

אהא, דתנן ^[9]: הקדר ^[10] שהניח קדירותיו וירד לשתות <מים מן היאור> - הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות ^[11], והתניא: אלו ואלו טמאות? אמר רבי חמא בר עוקבא: בשכלי אומנותו בידו ^[12], מפני שיד הכל ממשמשת בהן ^[13]. והתניא אלו ואלו טהורות?

אמר רבי חמא בר עוקבא: בשאין כלי אומנותו בידו.

ואלא הא דתנן הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות - היכי משכחת לה?

דסמיכא לרשות הרבים, ומשום חיפופי רשות הרבים ^[14].

ואיבעית אימא: רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי ^[15].

איבעיא להו: מהו להעלות משטרות ליוחסין?

היכי דמי? אילימא דכתיב ביה 'אני פלוני כהן חתמתי עד' - מאן קא מסהיד עילויה?

לא, צריכא דכתיב ביה 'אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני' וחתימו סהדי.

מאי? אמנה שבשטר קא מסהדי? או דלמא אכולה מילתא קא מסהדי?

רב הונא ורב חסדא: חד אמר 'מעלין' וחד אמר 'אין מעלין'.

איבעיא להו: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין?

תיבעי למאן דאמר 'מעלין מתרומה ליוחסין' ותיבעי למאן דאמר 'אין מעלין':

תיבעי למאן דאמר 'מעלין': הני מילי תרומה, דעֲוֹן מיתה היא ^[16], אבל נשיאות כפים, דאיסור עשה ^[17] – לא? או דלמא לא שנא?

תיבעי למאן דאמר 'אין מעלין': הני מילי תרומה, דמיתאכלא בצנעא, אבל נשיאות כפים, דבפרהסיא - אי לאו כהן הוא - כולי האי לא מחציף אינש נפשיה? או דלמא לא שנא?

רב חסדא ורבי אבינא: חד אמר 'מעלין' וחד אמר 'אין מעלין'.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין?

אמר ליה: פלוגתא דרב חסדא ורבי אבינא.

הלכתא מאי?

אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתניא: רבי יוסי אומר: גדולה חזקה ^[18], שנאמר (עזרא ב סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם ^[19] אלה בקשו כתבם המתיחשים ^[20] ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ^[21] ^[22]ויאמר התרשתא ^[23] להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים ^[24] עד עמוד כהן לאורים ותומים ^[25] - אמר להם: 'הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול ^[26] אף כאן בקדשי הגבול ^[27] - ואי סלקא דעתך 'מעלין מנשיאות כפים ליוחסין', הני - כיון דפרסי ידייהו - אתי לאסוקינהו ^[28]!

שאני הכא ^[29] דריע חזקייהו ^[30] דאי לא תימא הכי <ref>דעל דא סמיך, שיש בהן היכר תרומה - נמי תקשי] למאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין: כיון דאכלי בתרומה - אתי לאסוקינהו! אלא לאו משום דריע חזקייהו!

הערות

^ לאשמועינן דבזמן שמעידות זו את זו - נאמנות
^ מיוחסת מעלה היא ביוחסין
^ קא סלקא דעתא דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:
^ סוחרי תבואה, ומוליכין ממקום הזול לכרכין
^ משבח את של חבירו ומזלזל את שלו: "שלי אינו מעושר, של חבירי מעושר; שלי חדש, ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל צורכו]", דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן, כדאמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב ב): היו חדשות מארבע וישנות משלש
^ הואיל ועם הארץ הוא, ואינו נאמן על המעשר אף על פי שמעיד על שלו שאינו מתוקן, ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו - אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן, שאינן אלא מערימין: "אמור אתה כאן ואני במקום אחר"
^ חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלי היכר של מכירה, כגון מחק שמוחקין בה המדה, והמביאה להצניע אינו נושא בידו כלי אומנות מכר1; והכא כגון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו, דאנן סהדי שלמוכרה הביאה, הלכך אין זה אלא גומל, וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם
^ היכן, באיזה ענין
^ טהרות פ"ז מ"א
^ שהוא חבר
^ כולה מתרצא ואזלא לקמיה
^ להיכר שהוא נושאן למוכרן
^ לבדוק וליקח
^ שנותנים בני אדם אבנים גדולות או יתדות לצידי רשות הרבים להרחיק העגלות מלהזיק את הכתלים; ומתוך שהן דוחקות את רשות הרבים, וזה הניח קדירותיו אצלם - דחק גם הוא את הדרך, והעוברין שם מתחככין בהן ובגדיהן עוברין על פני אוירן, ובגדי עם הארץ טמאים הם ומטמאים את החיצוניות
^ רבי יהודה סבר: הרואה שמאכילין תרומה לאדם בחזקת כהן - מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן, ומעלין אותו ליוחסין; הלכך אם תאכילהו תרומה - הרי אתה מביאו להשיאו אשה; וטעמיה לאו משום גומלין הוא; ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין
^ אם זר הוא - לא היה אוכל תרומה, שהוא עון מיתה
^ כה תברכו (במדבר ו כג) אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה
^ שאין בית דין יכולין להוציא דבר מחזקתו
^ סב
^ שיהו כהנים כשרים: לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ, וילדו להם בנים, כדכתיב בספר עזרא, והם חללים - הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני
^ 'ויגאלו' – נפסלו, מלשון לחם מגואל (מלאכי א ז)
^ סג
^ הוא נחמיה בן חכליה, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ח)
^ דוקא מקדשי המקדש פסלינהו, אבל תרומה שהיו רגילין בה בגולה - לא אסר עלייהו משום דהוחזקו בה
^ כאדם שאומר לחבירו 'עד שיבא המשיח', דאורים ותומים לא הוו במקדש שני, שנחסרו חמשה דברים, כדאמרינן בסדר יומא (כא,ב)
^ תרומה, שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים
^ ומדאמר רבי יוסי 'גדולה חזקה' - ש"מ נשיאות כפים נמי לא אסר עלייהו, שהרי הוחזקו בה בגבולין
^ ומה הועילו בתקנתם
^ דליכא למיחש דליסוקינהו
^ שהרי הכל רואין שאר כהנים אוכלין קדשי המקדש והם אינן אוכלין - יש כאן היכר גדול שיש בהן צד פסול; אבל שאר בני אדם, כגון בזמן הזה - לעולם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין

[1] לאשמועינן דבזמן שמעידות זו את זו - נאמנות

[2] מיוחסת מעלה היא ביוחסין

[3] קא סלקא דעתא דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:

[4] סוחרי תבואה, ומוליכין ממקום הזול לכרכין

[5] משבח את של חבירו ומזלזל את שלו: "שלי אינו מעושר, של חבירי מעושר; שלי חדש, ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל צורכו]", דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן, כדאמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב ב): היו חדשות מארבע וישנות משלש

[6] הואיל ועם הארץ הוא, ואינו נאמן על המעשר אף על פי שמעיד על שלו שאינו מתוקן, ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו - אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן, שאינן אלא מערימין: "אמור אתה כאן ואני במקום אחר"

[7] חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלי היכר של מכירה, כגון מחק שמוחקין בה המדה, והמביאה להצניע אינו נושא בידו כלי אומנות מכר1; והכא כגון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו, דאנן סהדי שלמוכרה הביאה, הלכך אין זה אלא גומל, וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם

[8] היכן, באיזה ענין

[9] טהרות פ"ז מ"א

[10] שהוא חבר

[11] כולה מתרצא ואזלא לקמיה

[12] להיכר שהוא נושאן למוכרן

[13] לבדוק וליקח

[14] שנותנים בני אדם אבנים גדולות או יתדות לצידי רשות הרבים להרחיק העגלות מלהזיק את הכתלים; ומתוך שהן דוחקות את רשות הרבים, וזה הניח קדירותיו אצלם - דחק גם הוא את הדרך, והעוברין שם מתחככין בהן ובגדיהן עוברין על פני אוירן, ובגדי עם הארץ טמאים הם ומטמאים את החיצוניות

[15] רבי יהודה סבר: הרואה שמאכילין תרומה לאדם בחזקת כהן - מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן, ומעלין אותו ליוחסין; הלכך אם תאכילהו תרומה - הרי אתה מביאו להשיאו אשה; וטעמיה לאו משום גומלין הוא; ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין

[16] אם זר הוא - לא היה אוכל תרומה, שהוא עון מיתה

[17] כה תברכו (במדבר ו כג) אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה

[18] שאין בית דין יכולין להוציא דבר מחזקתו

[19] סב

[20] שיהו כהנים כשרים: לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ, וילדו להם בנים, כדכתיב בספר עזרא, והם חללים - הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני

[21] 'ויגאלו' – נפסלו, מלשון לחם מגואל (מלאכי א ז)

[22] סג

[23] הוא נחמיה בן חכליה, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ח)

[24] דוקא מקדשי המקדש פסלינהו, אבל תרומה שהיו רגילין בה בגולה - לא אסר עלייהו משום דהוחזקו בה

[25] כאדם שאומר לחבירו 'עד שיבא המשיח', דאורים ותומים לא הוו במקדש שני, שנחסרו חמשה דברים, כדאמרינן בסדר יומא (כא,ב)

[26] תרומה, שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים

[27] ומדאמר רבי יוסי 'גדולה חזקה' - ש"מ נשיאות כפים נמי לא אסר עלייהו, שהרי הוחזקו בה בגבולין

[28] ומה הועילו בתקנתם

[29] דליכא למיחש דליסוקינהו

[30] שהרי הכל רואין שאר כהנים אוכלין קדשי המקדש והם אינן אוכלין - יש כאן היכר גדול שיש בהן צד פסול; אבל שאר בני אדם, כגון בזמן הזה - לעולם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]