ביאור:בבלי כתובות דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"אִין, מינאי ^[1]"!.

אמר רב יוסף: למאי ניחוש לה? חדא - דהא קא מודה, ועוד - הא אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל!?

אמר ליה אביי: ובהא ^[2] - כי לא מודה מכשר רבן גמליאל? והאמר ליה שמואל לרב יהודה: 'שיננא! הלכה כרבן גמליאל; ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה', והכא ^[3] רוב פסולין אצלה!

וליטעמיך - תקשי לך היא גופא: 'הלכה' ו'את לא תעביד עובדא'? אלא מאי אית לך למימר? הא לכתחלה ^[4], הא דיעבד ^[5], והא נמי כדיעבד דמי ^[6]!

רמי ליה אביי לרבא:

ומי אמר רבי יהושע 'אינה נאמנת' ^[7]? ורמינהו [עדויות פ"ח מ"ג]: העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה ^[8] ^[9] שהיא כשרה לכהונה ^[10]!?

אמר ליה: הכי? השתא: התם - אשה נישאת - בודקת ונישאת ^[11], הכא - אשה מזנה - בודקת ומזנה ^[12]?

אמר רבא: דרבי יהושע אדרבי יהושע קשיא, דרבן גמליאל אדרבן גמליאל לא קשיא ^[13]? והא קתני סיפא ^[14]: אמר להן רבן גמליאל: קבלנו עדותכם ^[15], אבל מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך ^[16], שהכהנים שומעין לכם ^[17] לרחק, אבל לא לקרב ^[18]?

אלא אמר רבא: דרבן גמליאל אדרבן גמליאל לא קשיא: התם ^[19] ברי ^[20], הכא ^[21] שמא ^[22]; דרבי יהושע אדרבי יהושע נמי לא קשיא: התם ^[23] חד ספיקא ^[24], הכא ^[25] תרי ספיקי ^[26].

^[27]

הלכך:

לרבן גמליאל אלים ליה 'ברי', דאפילו בחד ספיקא נמי מכשיר; וקיל ליה 'שמא', דאפילו בספק ספיקא נמי פסיל!

לרבי יהושע אלים ליה חד ספיקא, דאפילו בברי נמי פסיל; וקיל ליה ספק ספיקא דאפילו ב'שמא' נמי מכשיר!

תנו רבנן: 'איזוהי 'אלמנת עיסה' ^[28]? - כל שאין בה ^[29] לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים ^[30]; אמר רבי מאיר:

עמוד ב

שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו - משיאין לכהונה; ^[31]

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה? - כל שנטמע בה ספק חלל; מכירין ישראל ממזרים שביניהם ^[32] ואין מכירין חללין שביניהם ^[33]. ^[34]

אמר מר: איזוהי אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים - הא חלל כשר ^[35]; מאי שנא ^[36]? הנך דאורייתא ^[37]? חלל נמי ^[38] דאורייתא ^[39]!? ותו: אמר רבי מאיר: שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה - היינו תנא קמא!? ותו: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזרים שביניהן ואין מכירין חללין שביניהן - והא אמרת רישא חלל כשר? ^[40]

אמר רבי יוחנן: ממזר צווח וחלל שותק ^[41] איכא בינייהו ^[42]: תנא קמא סבר: 'כל פסול דקרו ליה ושתיק – פסול' ^[43], והכי קאמר תנא קמא: 'איזוהי אלמנת עיסה ^[44]? - כל שאין בה לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות ולא שתוק עבדי מלכים ולא שתוק חלל' ^[45] וקאמר ליה רבי מאיר: הנך הוא דקא פסיל ליה בקהל ^[46], אבל שתוק חלל כשר; והא דשתיק ^[47] - ^[48] משום דלא איכפת ליה ^[49]; וקאמר ליה רבי שמעון בן אלעזר לתנא קמא דרבי מאיר ^[50]: אי שמיע לך דמכשר רבי מאיר בשתיקה - לא דקרו ליה 'חלל' ושתיק, אלא דקרו ליה 'ממזר' ושתיק; והאי דשתיק - סבר ממזר קלא אית ליה; אבל 'ממזר' וצווח, 'חלל' ושותק – פסול; והאי דאשתיק - סבר מיסתייה דלא מפקי ליה מקהל ^[51].

תני חדא: רבי יוסי אומר: שתוק ממזר כשר, שתוק חלל פסול; ותניא אידך: שתוק חלל כשר, שתוק ממזר פסול!?

לא קשיא: הא תנא קמא אליבא דרבי מאיר, הא דרבי שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר.

[## לכאורה כוונת הגמרא: היה ידוע שרבי יוסי מסכים לרבי מאיר, והברייתות חלוקות בהתאם לחלוקת הדעות בדברי רבי מאיר בברייתא לעיל.]

משנה:

אמר רבי יוסי: מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ^[52] ונאנסה:

אמר רבי יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ^[53] - הרי זו ^[54] תינשא לכהונה.

גמרא:

אמר ליה רבא לרב נחמן: רבי יוחנן בן נורי - דאמר כמאן ^[55]? אי כרבן גמליאל - אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ^[56]; אי כרבי יהושע - אפילו ברוב כשרים נמי פסיל!?

אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר רב: ^[57]

הערות

^ אמת ממני הוא
^ דקא אמרת 'ועוד'
^ ארוסה - הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס
^ אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה אלא אם כן היו רוב כשרים אצלה
^ אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה
^ שנתעברה, ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס; דאם אין אתה מאמינה - הרי אתה מוציאה מבעלה
^ אלמא לא מוקמינן לה אחזקה
^ 'עיסה': לשון ספק
^ אלמנת עיסה, שהיא באה מכח ספק חלל, כדלקמן: שנטמע בה ספק חלל, כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ומת, ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה, ונשאה כהן והוליד ממנה בן - זהו ספק חלל, והעיד רבי יהושע על אלמנתו של זה
^ - אלמא מוקמינן לה אחזקה, ואמרינן 'אל תפסילנה לזו מספק' - כלומר: שמא בעלה חלל היה
^ ויש לומר שבדקה אחר אותן גירושין והוגד לה שקרוב לו היו ולא נתגרשה כלל ואלמנה היתה וכשרה לכהן
^ בתמיה
^ בתמיה, דלא חיישת לתרוצינהו
^ דההיא [עדויות פ"ח מ"ג]
^ נאמנים אתם לנו שכך שמעתם
^ להתירה לכהונה, דודאי אסורה
^ אם תאמרו אסורה
^ אם תאמרו מותרת
^ מתניתין
^ היא אומרת: "ברי לי שלכשר נבעלתי"
^ גבי אלמנת עיסה
^ כי היכי דלדידן מספקא לן לדידה נמי מספקא לה וליכא למימר בה ברי ושמא ברי עדיף
^ מתניתין
^ ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול, שהרי לא בא זה לפנינו, ואילו בא שמא היינו מכירים בו שהוא פסול
^ גבי אלמנת עיסה
^ אמו של ספק חלל זה - בה נולד הספק, והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק; וזו שבאה מחמת בנה - קרי לה 'ספק ספיקא'
^ ומדברי רבי יוסף טוב עלם מצאתי: 'אלמנת עיסה': אשה שהיה בעלה ספק ספיקא, כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ומת בתוך שלשה חדשים, ונשאת לכהן תוך שלשה חדשים, וילדה את זה: ספק שהוא בן תשעה לראשון, וכשר, ואפילו היתה מגורשת - שהרי קודם לגט נתעברה, או אפילו אחר הגט והוא ישראל ולא כהן; וספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל - הרי ספק ספיקא: שמא אינו בנו של כהן, ואם תימצי לומר בנו הוא - שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה! ולהכי קרי לה 'עיסה': שיש בה עירובי ספיקות הרבה, כעיסה זו שהיא בלוסה; והא דאמרינן לקמן 'כל שנטמע בה ספק חלל' היינו פירושה: כל שנטמעו בה ספק עירובי חלל; נטמע = נתערב;
^ שהעידו עליה שהיא כשרה
^ בעירובי ספקותיה
^ לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים, אלא ספק חלל לבדו. מש"ה נקט 'עבדי מלכים': משום עבדי שלמה שהיו עשירים ובעלי זרוע ונשאו להם בנות ישראל, וכגון זרעו של הורדוס שהיה עבד לבית חשמונאי וגברה ידו ומלך
^ לקמיה פריך: היינו תנא קמא, דתנא קמא נמי הכי אמר: דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר
^ וספק ממזר יש לך להכשיר, דאי ממזר הוה - מידע הוו ידעי ביה
^ וספק חלל יש לך לפסול
^ ולקמיה פריך: הא אמרת רישא 'איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל' - אלמא ספק חלל כשר?
^ משום ספק חלל לא פסיל לה
^ הנך דפסיל לה ספק דידהו
^ משום דוודאן פוסלין מן התורה בביאה, דנפקא לן ביבמות (דף סח) מ'כי תהיה לאיש זר' (ויקרא כב יב) - כיון שנבעלה לפסול לה פסלה
^ ודאי פסול
^ דילפינן לה התם מ'לא יחלל זרעו' - מקיש זרעו לו: מה הוא פוסל בביאתו - אף זרעו פוסל; והוא גופיה נפקא לן מ'לא יחלל': שני חילולין במשמע: אחד לזרעו ואחד לאשתו
^ סיפא דמילתיה - ארישא דמילתיה פריך, דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן - משמע אפשר שהיה חלל אבל לא היו מכירין בו, אלמא אית ליה דפסיל; ורישא אמר איזוהי אלמנת עיסה - והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל!?
^ אדם, שכשקורין אותו 'ממזר' הוא צווח, וכשקורין אותו 'חלל' שותק
^ איכא בין רבי מאיר לתנא קמא, ובין תנא קמא דברייתא אליבא דרבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר
^ דהודאה היא, ו'כל שאין בה לא משום ממזרות כו' דקאמר - אשתיקות קאי
^ להכשיר
^ וכיון דתלה טעמא בשתיקה - הוא הדין לכל שתוקי פסול, ולא הוצרך למנות את כולם; ובאיזו הכשירו? באשת ספק חלל, שאנו מכירין את ספיקו: שנתגרשה אמו ספק; אבל מי שאין מכירין בו, ושמענו שפוסלין אותו ושותק - פסול
^ דוקא הני
^ לאו משום דאודי
^ אלא
^ הואיל ולאו פסול קהל הוא; והיינו דקאמר 'כל שאין בה אחד מכל אלו שתיקות - משיאין בנותיהן לכהונה, ואפילו יש בו שתוק חלל'
^ לאו לתנא קמא דברייתא קאמר: דההיא - רבנן היא, אלא לתנא ששנה דברי רבי מאיר בבית המדרש ואמר בשם רבי מאיר 'שמעתי כל שאין בה כו'
^ והכי קאמר: איזו היא אלמנת עיסה? כל שנטמע בה ספק חלל, שאנו מכירין את פסולו, שהיתה אמו ספק גרושה; אבל שתוק חלל, ואין אנו מכירין בו פסול - כתנא קמא; ומיהו בהא פליג רבי מאיר אתנא קמא: דאיהו - כל פסול דשתיק ביה פסיל, ולרבי מאיר: חלל שתוק הוא דפסול, דסבר מסתייה דלא מפקי ליה מקהל, ואם אני צווח יכריזו עלי ויודע פסולי בברור, ועכשיו אין מכירין ישראל חללין שביניהם; אבל שתוק ממזר – כשר, דהאי דשתיק - סבר 'הכל יודעין שאיני ממזר', דמכירין ישראל ממזרין שביניהן
^ מן המעיין
^ אם רוב העיר כשרין להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה: שאין רוב בני העיר מן הפוסלין אשה לכהונה בביאתן
^ אף זו
^ דבעי רוב כשרין
^ דאית ליה 'העמד אשה על חזקתה'
^ לעולם כרבי יהושע, והכא - משום דאיכא תרי רובי לכשרות אכשרה, וכדרב יהודה; ולקמן מפרש טעמא ואזיל מאי שנא תרי רובי מחד רובא:

[1] אמת ממני הוא

[2] דקא אמרת 'ועוד'

[3] ארוסה - הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס

[4] אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה אלא אם כן היו רוב כשרים אצלה

[5] אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה

[6] שנתעברה, ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס; דאם אין אתה מאמינה - הרי אתה מוציאה מבעלה

[7] אלמא לא מוקמינן לה אחזקה

[8] 'עיסה': לשון ספק

[9] אלמנת עיסה, שהיא באה מכח ספק חלל, כדלקמן: שנטמע בה ספק חלל, כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ומת, ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה, ונשאה כהן והוליד ממנה בן - זהו ספק חלל, והעיד רבי יהושע על אלמנתו של זה

[10] - אלמא מוקמינן לה אחזקה, ואמרינן 'אל תפסילנה לזו מספק' - כלומר: שמא בעלה חלל היה

[11] ויש לומר שבדקה אחר אותן גירושין והוגד לה שקרוב לו היו ולא נתגרשה כלל ואלמנה היתה וכשרה לכהן

[12] בתמיה

[13] בתמיה, דלא חיישת לתרוצינהו

[14] דההיא [עדויות פ"ח מ"ג]

[15] נאמנים אתם לנו שכך שמעתם

[16] להתירה לכהונה, דודאי אסורה

[17] אם תאמרו אסורה

[18] אם תאמרו מותרת

[19] מתניתין

[20] היא אומרת: "ברי לי שלכשר נבעלתי"

[21] גבי אלמנת עיסה

[22] כי היכי דלדידן מספקא לן לדידה נמי מספקא לה וליכא למימר בה ברי ושמא ברי עדיף

[23] מתניתין

[24] ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול, שהרי לא בא זה לפנינו, ואילו בא שמא היינו מכירים בו שהוא פסול

[25] גבי אלמנת עיסה

[26] אמו של ספק חלל זה - בה נולד הספק, והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק; וזו שבאה מחמת בנה - קרי לה 'ספק ספיקא'

[27] ומדברי רבי יוסף טוב עלם מצאתי: 'אלמנת עיסה': אשה שהיה בעלה ספק ספיקא, כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ומת בתוך שלשה חדשים, ונשאת לכהן תוך שלשה חדשים, וילדה את זה: ספק שהוא בן תשעה לראשון, וכשר, ואפילו היתה מגורשת - שהרי קודם לגט נתעברה, או אפילו אחר הגט והוא ישראל ולא כהן; וספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל - הרי ספק ספיקא: שמא אינו בנו של כהן, ואם תימצי לומר בנו הוא - שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה! ולהכי קרי לה 'עיסה': שיש בה עירובי ספיקות הרבה, כעיסה זו שהיא בלוסה; והא דאמרינן לקמן 'כל שנטמע בה ספק חלל' היינו פירושה: כל שנטמעו בה ספק עירובי חלל; נטמע = נתערב;

[28] שהעידו עליה שהיא כשרה

[29] בעירובי ספקותיה

[30] לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים, אלא ספק חלל לבדו. מש"ה נקט 'עבדי מלכים': משום עבדי שלמה שהיו עשירים ובעלי זרוע ונשאו להם בנות ישראל, וכגון זרעו של הורדוס שהיה עבד לבית חשמונאי וגברה ידו ומלך

[31] לקמיה פריך: היינו תנא קמא, דתנא קמא נמי הכי אמר: דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר

[32] וספק ממזר יש לך להכשיר, דאי ממזר הוה - מידע הוו ידעי ביה

[33] וספק חלל יש לך לפסול

[34] ולקמיה פריך: הא אמרת רישא 'איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל' - אלמא ספק חלל כשר?

[35] משום ספק חלל לא פסיל לה

[36] הנך דפסיל לה ספק דידהו

[37] משום דוודאן פוסלין מן התורה בביאה, דנפקא לן ביבמות (דף סח) מ'כי תהיה לאיש זר' (ויקרא כב יב) - כיון שנבעלה לפסול לה פסלה

[38] ודאי פסול

[39] דילפינן לה התם מ'לא יחלל זרעו' - מקיש זרעו לו: מה הוא פוסל בביאתו - אף זרעו פוסל; והוא גופיה נפקא לן מ'לא יחלל': שני חילולין במשמע: אחד לזרעו ואחד לאשתו

[40] סיפא דמילתיה - ארישא דמילתיה פריך, דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן - משמע אפשר שהיה חלל אבל לא היו מכירין בו, אלמא אית ליה דפסיל; ורישא אמר איזוהי אלמנת עיסה - והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל!?

[41] אדם, שכשקורין אותו 'ממזר' הוא צווח, וכשקורין אותו 'חלל' שותק

[42] איכא בין רבי מאיר לתנא קמא, ובין תנא קמא דברייתא אליבא דרבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר

[43] דהודאה היא, ו'כל שאין בה לא משום ממזרות כו' דקאמר - אשתיקות קאי

[44] להכשיר

[45] וכיון דתלה טעמא בשתיקה - הוא הדין לכל שתוקי פסול, ולא הוצרך למנות את כולם; ובאיזו הכשירו? באשת ספק חלל, שאנו מכירין את ספיקו: שנתגרשה אמו ספק; אבל מי שאין מכירין בו, ושמענו שפוסלין אותו ושותק - פסול

[46] דוקא הני

[47] לאו משום דאודי

[48] אלא

[49] הואיל ולאו פסול קהל הוא; והיינו דקאמר 'כל שאין בה אחד מכל אלו שתיקות - משיאין בנותיהן לכהונה, ואפילו יש בו שתוק חלל'

[50] לאו לתנא קמא דברייתא קאמר: דההיא - רבנן היא, אלא לתנא ששנה דברי רבי מאיר בבית המדרש ואמר בשם רבי מאיר 'שמעתי כל שאין בה כו'

[51] והכי קאמר: איזו היא אלמנת עיסה? כל שנטמע בה ספק חלל, שאנו מכירין את פסולו, שהיתה אמו ספק גרושה; אבל שתוק חלל, ואין אנו מכירין בו פסול - כתנא קמא; ומיהו בהא פליג רבי מאיר אתנא קמא: דאיהו - כל פסול דשתיק ביה פסיל, ולרבי מאיר: חלל שתוק הוא דפסול, דסבר מסתייה דלא מפקי ליה מקהל, ואם אני צווח יכריזו עלי ויודע פסולי בברור, ועכשיו אין מכירין ישראל חללין שביניהם; אבל שתוק ממזר – כשר, דהאי דשתיק - סבר 'הכל יודעין שאיני ממזר', דמכירין ישראל ממזרין שביניהן

[52] מן המעיין

[53] אם רוב העיר כשרין להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה: שאין רוב בני העיר מן הפוסלין אשה לכהונה בביאתן

[54] אף זו

[55] דבעי רוב כשרין

[56] דאית ליה 'העמד אשה על חזקתה'

[57] לעולם כרבי יהושע, והכא - משום דאיכא תרי רובי לכשרות אכשרה, וכדרב יהודה; ולקמן מפרש טעמא ואזיל מאי שנא תרי רובי מחד רובא:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]