ביאור:בבלי בבא מציעא דף סז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ^[1], ובעי לאותביה 'אונאה' ^[2], ואודיק ^[3] חזיתן איילונית ^[4]: [הסבר:] והרי אונאה - דמחילה בטעות היא, ולא הויא מחילה; ואודיק חזיתן איילונית: הרי איילונית, דמחילה בטעות היא, והויא מחילה, דתנן: הממאנת ^[5] והשנייה ^[6] והאיילונית ^[7] - אין להן לא כתובה, ולא פירות ^[8], ולא מזונות, ולא בלאות ^[9]'.

ולא היא: לא אונאה הויא תיובתיה, ולא איילונית מסייע ליה: לא אונאה תיובתיה: דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה ^[10]; ולא איילונית מסייע ליה: דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות ^[11].

ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא "זיל זבין לי ארעא מקריביי"; אזל זבן לה. אמר ליה ^[12]: "אי הוו לי זוזי - מהדרת לה ניהלי ^[13]". אמר ליה: "את ונוולא אחי ^[14]" ^[15].

אמר רבה בר רב הונא: כל 'את ונוולא אחי' אמר - סמכא דעתיה ולא גמר ומקני; ארעא הדרה; פירי מאי? רבית קצוצה הוו, ויוצאין בדיינין? או דילמא כי אבק רבית הוו, ואין יוצאין?

אמר רבה בר רב הונא: מסתברא כי אבק רבית הוו, ואין יוצאין בדיינין.

וכן אמר רבא: כי אבק רבית הוו, ואין יוצאין בדיינין.

אמר ליה אביי לרבה: משכנתא מאי ^[16]? התם טעמא מאי - משום דלא קץ ליה ^[17]? הכא נמי לא קץ ליה!? או דילמא התם – זביני, הכא הלואה?

אמר ליה: התם טעמא מאי - משום דלא קץ ליה, הכא נמי לא קץ ליה.

אמר רב פפי: עבד רבינא עובדא וחשיב ^[18] ואפיק פירי ^[19], דלא כרבה בר רב הונא.

אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: הא משכנתא באתרא דמסלקי ^[20]: אכל שיעור זוזי ^[21] - מסלקינן ליה ^[22], אכל טפי לא מפקינן מיניה ^[23]; ולא מחשבינן משטרא לשטרא ^[24]; ובדיתמי ^[25]: אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה, אכל טפי מפקינן מיניה ^[26] ומחשבינן משטרא לשטרא.

אמר רב אשי: השתא דאמרת 'אכל טפי לא מפקינן מיניה' - אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי ^[27]; מאי טעמא? ^[28] סלוקי בלא זוזי ^[29] - אפוקי מיניה הוא הוי אבק רבית ^[30], ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין ^[31].

עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים

עמוד ב

כגדולים ^[32].

אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא: האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא ^[33], וצורבא מדרבנן ^[34] - אפילו בנכייתא לא ניכול; אלא במאי ניכול? בקיצותא ^[35].

הניחא למאן דאמר קיצותא שריא, אלא למאן דאמר קיצותא אסירא - מאי איכא למימר? דאתמר: קיצותא: פליגא בה רב אחא ורבינא: חד אמר קיצותא שריא, וחד אמר קיצותא אסירא.

היכי דמי קיצותא?

דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא לה בלא נכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

איכא דאמרי: כל 'בלא נכייתא' – אסור, אבל היכי דמי קיצותא? - דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא בנכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

מאן דאסר בקמייתא ^[36] - שרי בבתרייתא ^[37]; מאן דאסר בבתרייתא ^[38] - היכי שרי למיכל?

שרי כי משכנתא דסורא, דכתבי בה הכי 'במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף' ^[39] [עיין תוספות].

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרי תרוייהו: האי משכנתא: באתרא דמסלקי - ^[40] אין בעל חוב גובה הימנה ^[41], ואין הבכור נוטל בה פי שנים ^[42], ושביעית משמטתה ^[43]; ובאתרא דלא מסלקי: בעל חוב גובה הימנו ^[44], ובכור נוטל בו פי שנים, ואין שביעית משמטתה.

ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי משכנתא באתרא דמסלקי: מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא ^[45], ואי אגבהנהו ^[46] בסיסני ^[47] קננהו ^[48]; ולמאן דאמר ^[49] 'כליו של לוקח ברשות מוכר ^[50] קנה לוקח' אפילו דלא אגבהנהו בסיסני קננהו ^[51].

[קשה על פירוש רש"י: אם אגבהנהו – מדוע צריך בסיסני? ואם בסיסני – מדוע צריך אגבהנהו? תשובה: כי בהגבהתו לא התכון לקנות; ורק כיו קונים לו!

יש להעיר כי הגירסא ברי"ף הוא 'בסנסניה', כמו [שיר השירים ז,ט: אמרתי אעלה בתמר, אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים; ולפי זה אין מדובר בסלים, אלא בענפים, וכלומר: אם הרים את הענפים של התמר שבהם ניתלים התמרים – קנה; ובלשון הגמרא: ואי אגבהנהו ^[52] בסנסיניה – קננהו. ואם קלט את התמרים הנושרים במחצלות – המורמות על ידי בסיסני, כגירסת רש"י, ואז המחצלות התלויות על הבסיסני יש להם דין של כלי של הקונה – הדבר תלוי במחלוקת אם כליו של קונה ברשות לקח קונה או לא]

פשיטא באתרא דמסלקי ואמר "לא מסתלקנא" ^[53] - הא קאמר דלא מסתלקנא; אלא באתרא דלא מסלקי, ואמר "מסתלקנא" – מאי? צריך למקנא מיניה ^[54] או לא?

רב פפא אמר: לא צריך למקנא מיניה; רב ששת בריה דרב אידי אמר: צריך למקנא מיניה.

והלכתא: צריך למקנא מיניה.

אמר "איזיל ואייתי זוזי ^[55]" - לא אכיל ^[56]; "איזיל ואטרח ואייתי זוזי": רבינא אמר: אכיל, ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר: לא אכיל.

והלכתא: לא אכיל.

רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא;

רבינא אכיל בנכייתא.

אמר מר זוטרא: מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא? מידי דהוה אשדה אחוזה ^[57]: שדה אחוזה - לאו אף על גב דקא אכיל ^[58] פירי טובא ^[59] אמר רחמנא

הערות

^ כי אמר 'ומודינא דאי שמיט ואכיל כו'
^ דתנן (לעיל דף נא.) דמחזיר לו אונאה, ואף על גב דמדעת נתן לו, הואיל וטעה; אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא
^ השגיח בי, וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו
^ קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית, כדלקמן
^ קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה; אמרו חכמים: יכולה למאן, דמן התורה אין מעשה קטנה כלום, ואמה אינה זוכה בה לקדשה, ורבנן הוא דתקון נשואין ליתומים: שלא ינהגו בה מנהג הפקר, וישמרנה בעלה; והם אמרו דסגי לה במיאון; ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה, וכל שכן מאתים שתיקנו לאשה, משום דב'על כרחיה' נפקא
^ שניות לעריות שגזרו חכמים בפרק שני דיבמות (דף כ.): אין לה כתובה, דקנסא הוא דקנסינן לה, מפני שמרגילתו עליה, כדאמרינן ביבמות (דף פה:)
^ דוכרניתא, דלא ילדה; לשון 'איל'; אין לה כתובה, שמקחו טעות: דלאו אדעתא דהכי נסבה; ואף על גב דכי מחלה היא נדונייה דילה למוסרה בידו טעות הואי, מחילה בטעות הויא מחילה
^ נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת - תיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות, ולה תיקנו תחתיהן שאם נשבית - חייב לפדותה משלו; ואלו - אף על פי שאין להם תקנת פירות: שאם נשבית לא יפדנה, דלא קרינא בה 'ואותבינך לאינתו' - אפילו הכי לכשתצא - לא יחזיר לה פירות שאכל
^ הכניסה לו בגדים בנדונייתה, אפילו יש מהם קיימים - לא יחזיר בלאותיהן; אלמא מחילת אכילת פירות - אף על פי שבטעות מחלה לו - מחילה היא
^ דלא ידע שנתאנה, דליחול; הלכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות
^ ואפילו יודעת שאין נשואיה נשואין - רצונה להאכילו
^ מוכר לשליח
^ רוצה אני שתקבל מעותי
^ אתה והיא קרובים אתם, ותתרצו ביניכם
^ 'ונוולא' לשון ארמי, בין בזכר בין בנקבה כשרוצה לומר 'אתה והוא' או 'אתה והיא' כך ראיתי בתשובת הגאונים; ואני אומר שזה שמה
^ משכן לו שדה, ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית, אלא סתם, והוא ירד ועשה ואכל
^ ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל 'הדרא ארעא והדרי פירי'
^ כמה אכל פירות
^ ואפקינהו מיניה
^ במקום שנהגו להלוות סתם, ומלוה אוכל פירות, ולא פסק עמו בנכייתא, כדלקמן, ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות
^ כפי מה שנמכרין הפירות בשוק, ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר "איני רוצה שיאכל פירותי ברבית" - ישומו פירות שאכל, ויטלם בחובו; [משום טענת הלווה:] "אילו הוו לי זוזי - לא מסלקינן ליה? השתא נמי פירי אכל, זוזי דידי נינהו"
^ ואף על גב דאבק רבית הוא, ואינה יוצאה בדיינין - הני מילי לבתר דשקליה, אבל זה - זריז הוא, ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן
^ דאבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין
^ אם חייב לו מעות בשטר אחר - אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר, דהאי 'אפקינן מיניה' הוא מה שאכל כבר
^ אם שדה זו של יתומים היא
^ שבית דין שבעיר - אביהן של יתומים, והרי הם שליטים לעשות משפט, והם לא מחלו על העודף שאכל, והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי
^ עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו
^ וכיון דכי אכלינהו להך - לאו בתורת פרעון אכלינהו, הוה ליה אבק רבית משעת אכילה, ואינה יוצאה בדיינין
^ וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי
^ אפוקי מניה אבק רבית שאכל הוא
^ והאי דנקט לעיל 'אתרא דמסלקי': דאילו אתרא דלא מסלקי - שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן, ואילו הוו ליה זוזי לא מצי מסלק ליה - הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו, ואי נמי אכל שיעור זוזי - לא מסלקינן ליה
^ ואף על גב דאכל שיעור זוזי - לא מסלקינן ליה, דקסבר: מתחילת אכילתן - אבק רבית הוא, ואין כח בדיינין להוציאו
^ שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה, דנראה כמוכרו לו ויורד בספק: דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות - ינכה לו אותה קצבה, הלכך כי שקיל מיניה טפי - לאו רבית הוא; ודווקא באתרא דמסלקי, אבל באתרא דלא מסלקי - כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו, ובלא נכייתא נמי אכול
^ שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין
^ לקמן מפרש
^ ללישנא קמא, דאמר: באוכל בלא נכייתא פליגי
^ סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי
^ ללישנא בתרא: דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא - פליגי דחד מינייהו אסר
^ דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו
^ אם מת המלוה ונפלה לפני בניו
^ דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום, ומטלטלי בעלמא נינהו, ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב: דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה, שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד, והתורה אמרה יבא שליח בית דין ויכנס לביתו ויטול משכונו, דכתיב (דברים כד) 'והאיש אשר אתה נושה בו וגו', ואמרינן (לקמן דף קיג.): זה שליח בית דין; אבל היכא דמית - בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע? הרי לא לוו ממנו?! ואי ירתי קרקעות - משתעבדי נכסיה מחיים, ומיחייב מדין ערב: דנכסייהו דבר איניש - אינון ערבון ביה, דכי אוזפיה - עלייהו סמך, אבל מטלטלי - אפילו דין ערב ליכא, דלאו עלייהו סמיך מלוה, הואיל ובידו להצניען ולאבדן
^ למאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה - הא נמי: הואיל ואתרא דמסלקין - מלוה בעלמא הוא, דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות, והוה ליה 'ראוי' ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כא) 'בכל אשר ימצא לו'
^ כשאר מלוה בשטר, שנכסי לוה משועבדין להן, ושביעית משמטתן: דאין זה מלוה על המשכון שאין שביעית משמטתו, דהתם - במשכון של מטלטלין קיימינן; וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו, דילפינן (לקמן דף פב.) מ'ולך תהיה צדקה', והוה ליה כגבוי
^ דמכר הוא אצלו; והיינו טעמא דכולהו
^ כשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין, ונופלים התמרים עליהם; ואם בא ושילם לו מעותיו - מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות
^ כבר
^ שנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות
^ קנה אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו - והרי הן שלו
^ בבבא בתרא (דף פה:)
^ ואפילו הוא ברשות של מוכר
^ לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו
^ כבר – לפני שנשרו התמרים מן העץ?
^ בשעת מתן מעות התנה "על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' - ועל מנת כן נתן מעותיה, וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי
^ דאי לא קני מיניה -דיבורא בעלמא הוא, ויכול לומר "לא אשנה מן המנהג"
^ ואשלם לך, ומעתה אל תאכל פירות עוד
^ הואיל והמעות מוכנים לו, ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל; ובאתרא דמסלקי קאי
^ ושדה אחוזה שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל, סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון: חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל
^ הקדש
^ ששוין פירות של כל השנה הרבה

[1] כי אמר 'ומודינא דאי שמיט ואכיל כו'

[2] דתנן (לעיל דף נא.) דמחזיר לו אונאה, ואף על גב דמדעת נתן לו, הואיל וטעה; אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא

[3] השגיח בי, וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו

[4] קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית, כדלקמן

[5] קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה; אמרו חכמים: יכולה למאן, דמן התורה אין מעשה קטנה כלום, ואמה אינה זוכה בה לקדשה, ורבנן הוא דתקון נשואין ליתומים: שלא ינהגו בה מנהג הפקר, וישמרנה בעלה; והם אמרו דסגי לה במיאון; ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה, וכל שכן מאתים שתיקנו לאשה, משום דב'על כרחיה' נפקא

[6] שניות לעריות שגזרו חכמים בפרק שני דיבמות (דף כ.): אין לה כתובה, דקנסא הוא דקנסינן לה, מפני שמרגילתו עליה, כדאמרינן ביבמות (דף פה:)

[7] דוכרניתא, דלא ילדה; לשון 'איל'; אין לה כתובה, שמקחו טעות: דלאו אדעתא דהכי נסבה; ואף על גב דכי מחלה היא נדונייה דילה למוסרה בידו טעות הואי, מחילה בטעות הויא מחילה

[8] נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת - תיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות, ולה תיקנו תחתיהן שאם נשבית - חייב לפדותה משלו; ואלו - אף על פי שאין להם תקנת פירות: שאם נשבית לא יפדנה, דלא קרינא בה 'ואותבינך לאינתו' - אפילו הכי לכשתצא - לא יחזיר לה פירות שאכל

[9] הכניסה לו בגדים בנדונייתה, אפילו יש מהם קיימים - לא יחזיר בלאותיהן; אלמא מחילת אכילת פירות - אף על פי שבטעות מחלה לו - מחילה היא

[10] דלא ידע שנתאנה, דליחול; הלכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות

[11] ואפילו יודעת שאין נשואיה נשואין - רצונה להאכילו

[12] מוכר לשליח

[13] רוצה אני שתקבל מעותי

[14] אתה והיא קרובים אתם, ותתרצו ביניכם

[15] 'ונוולא' לשון ארמי, בין בזכר בין בנקבה כשרוצה לומר 'אתה והוא' או 'אתה והיא' כך ראיתי בתשובת הגאונים; ואני אומר שזה שמה

[16] משכן לו שדה, ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית, אלא סתם, והוא ירד ועשה ואכל

[17] ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל 'הדרא ארעא והדרי פירי'

[18] כמה אכל פירות

[19] ואפקינהו מיניה

[20] במקום שנהגו להלוות סתם, ומלוה אוכל פירות, ולא פסק עמו בנכייתא, כדלקמן, ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות

[21] כפי מה שנמכרין הפירות בשוק, ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר "איני רוצה שיאכל פירותי ברבית" - ישומו פירות שאכל, ויטלם בחובו; [משום טענת הלווה:] "אילו הוו לי זוזי - לא מסלקינן ליה? השתא נמי פירי אכל, זוזי דידי נינהו"

[22] ואף על גב דאבק רבית הוא, ואינה יוצאה בדיינין - הני מילי לבתר דשקליה, אבל זה - זריז הוא, ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן

[23] דאבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין

[24] אם חייב לו מעות בשטר אחר - אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר, דהאי 'אפקינן מיניה' הוא מה שאכל כבר

[25] אם שדה זו של יתומים היא

[26] שבית דין שבעיר - אביהן של יתומים, והרי הם שליטים לעשות משפט, והם לא מחלו על העודף שאכל, והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי

[27] עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו

[28] וכיון דכי אכלינהו להך - לאו בתורת פרעון אכלינהו, הוה ליה אבק רבית משעת אכילה, ואינה יוצאה בדיינין

[29] וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי

[30] אפוקי מניה אבק רבית שאכל הוא

[31] והאי דנקט לעיל 'אתרא דמסלקי': דאילו אתרא דלא מסלקי - שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן, ואילו הוו ליה זוזי לא מצי מסלק ליה - הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו, ואי נמי אכל שיעור זוזי - לא מסלקינן ליה

[32] ואף על גב דאכל שיעור זוזי - לא מסלקינן ליה, דקסבר: מתחילת אכילתן - אבק רבית הוא, ואין כח בדיינין להוציאו

[33] שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה, דנראה כמוכרו לו ויורד בספק: דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות - ינכה לו אותה קצבה, הלכך כי שקיל מיניה טפי - לאו רבית הוא; ודווקא באתרא דמסלקי, אבל באתרא דלא מסלקי - כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו, ובלא נכייתא נמי אכול

[34] שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין

[35] לקמן מפרש

[36] ללישנא קמא, דאמר: באוכל בלא נכייתא פליגי

[37] סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי

[38] ללישנא בתרא: דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא - פליגי דחד מינייהו אסר

[39] דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו

[40] אם מת המלוה ונפלה לפני בניו

[41] דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום, ומטלטלי בעלמא נינהו, ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב: דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה, שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד, והתורה אמרה יבא שליח בית דין ויכנס לביתו ויטול משכונו, דכתיב (דברים כד) 'והאיש אשר אתה נושה בו וגו', ואמרינן (לקמן דף קיג.): זה שליח בית דין; אבל היכא דמית - בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע? הרי לא לוו ממנו?! ואי ירתי קרקעות - משתעבדי נכסיה מחיים, ומיחייב מדין ערב: דנכסייהו דבר איניש - אינון ערבון ביה, דכי אוזפיה - עלייהו סמך, אבל מטלטלי - אפילו דין ערב ליכא, דלאו עלייהו סמיך מלוה, הואיל ובידו להצניען ולאבדן

[42] למאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה - הא נמי: הואיל ואתרא דמסלקין - מלוה בעלמא הוא, דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות, והוה ליה 'ראוי' ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כא) 'בכל אשר ימצא לו'

[43] כשאר מלוה בשטר, שנכסי לוה משועבדין להן, ושביעית משמטתן: דאין זה מלוה על המשכון שאין שביעית משמטתו, דהתם - במשכון של מטלטלין קיימינן; וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו, דילפינן (לקמן דף פב.) מ'ולך תהיה צדקה', והוה ליה כגבוי

[44] דמכר הוא אצלו; והיינו טעמא דכולהו

[45] כשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין, ונופלים התמרים עליהם; ואם בא ושילם לו מעותיו - מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות

[46] כבר

[47] שנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות

[48] קנה אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו - והרי הן שלו

[49] בבבא בתרא (דף פה:)

[50] ואפילו הוא ברשות של מוכר

[51] לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו

[52] כבר – לפני שנשרו התמרים מן העץ?

[53] בשעת מתן מעות התנה "על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' - ועל מנת כן נתן מעותיה, וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי

[54] דאי לא קני מיניה -דיבורא בעלמא הוא, ויכול לומר "לא אשנה מן המנהג"

[55] ואשלם לך, ומעתה אל תאכל פירות עוד

[56] הואיל והמעות מוכנים לו, ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל; ובאתרא דמסלקי קאי

[57] ושדה אחוזה שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל, סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון: חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל

[58] הקדש

[59] ששוין פירות של כל השנה הרבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]