ביאור:בבלי בבא מציעא דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומשלם ליה דמי כיסי ^[1].

משנה:

המפקיד מעות אצל שולחני: אם צרורין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן; מותרין - ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן;

אצל בעל הבית - בין צרורין ובין מותרין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.

חנוני כבעל הבית - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חנוני כשולחני.

גמרא:

משום דצרורין לא ישתמש בהן ^[2]?

אמר רב אסי אמר רב יהודה: בצרורין וחתומין שנו.

רב מרי אמר: בקשר משונה.

איכא דאמרי: בעי רב מרי: קשר משונה מאי? – תיקו.

מותרין ישתמש בהן כו' [לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן]:

אמר רב הונא: ואפילו נאנסו ^[3]?

והא 'אבדו' קתני [ולא 'נאנס', ומכאן השולחני אינו שואל אלא אוי שומר שכר]!?

כדרבה, דאמר רבה: 'נגנבו' - בלסטין מזויין; 'אבדו' - שטבעה ספינתו בים. ורב נחמן אמר: נאנסו – לא ^[4].

אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך דאמרת 'נאנסו – לא' אלמא לא הוי שואל עלייהו! אי שואל לא הוי - שומר שכר נמי לא הוי ^[5]!?

אמר ליה: בהא מודינא לך ^[6]: דהואיל ונהנה [הוא] - מהנה ^[7]: [ומה היא הנאתו?] בההוא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רווחא זבן בהו - הוי עלייהו שומר שכר.

איתיביה רב נחמן לרב הונא: 'המפקיד מעות אצל שולחני ^[8]: אם צרורין - לא ישתמש בהן; לפיכך אם הוציא - לא מעל הגזבר ^[9]; ואם מותרין ^[10] - ישתמש בהן; לפיכך אם הוציא ^[11] - מעל הגזבר' ואי אמרת 'אפילו נאנסו ^[12]' ^[13] - מאי איריא 'הוציא'? אפילו לא הוציא נמי!?

אמר ליה: הוא הדין אף על גב דלא הוציא; ואיידי דתנא רישא 'הוציא' ^[14] תנא סיפא נמי 'הוציא'.

משנה:

השולח יד בפקדון: בית שמאי אומרים: ילקה בחסר ^[15] וביתר ^[16]; [## כל המשנה ידו על התחתונה?]

ובית הלל אומרים: כשעת הוצאה ^[17];

רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה ^[18].

גמרא:

אמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה: מעיקרא ^[19] שויא זוזא, השתא ^[20] שויא ארבעה; תברה ^[21] או שתייה ^[22] - משלם ארבעה; איתבר ממילא - משלם זוזא; מאי טעמא? כיון דאי איתה ^[23] - הדרא למרה בעינא ^[24], ^[25] ההיא שעתא דקא שתי ליה או דקא תבר לה - קא גזל מיניה, ותנן 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה'; איתבר ממילא - משלם זוזא, מאי טעמא? השתא לא עביד לה ולא מידי, אמאי קא מחייבת ליה? אההיא שעתא דגזלה - ההיא שעתא זוזא הוא דשויא.

תנן: 'בית הלל אומרים: כשעת הוצאה' מאי 'כשעת הוצאה'? אילימא כשעת הוצאה מן העולם – ובמאי ^[26]? אי בחסר ^[27] - מי איכא למאן דאמר ^[28]? והא תנן 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה'? ואי ביתר - היינו בית שמאי!

עמוד ב

אלא פשיטא – 'כשעת הוצאה מבית בעלים ^[29]'.

לימא רבה דאמר כבית שמאי?

אמר לך רבה: ביתר - כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחסר ^[30] בית שמאי סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון ^[31], וכי חסר ^[32] - ברשותא דידיה חסר ^[33]; ובית הלל סברי שליחות יד צריכה חסרון, וכי חסר - ברשותא דמריה חסר.

אלא הא דאמר ^[34] רבא 'שליחות יד אינה צריכה חסרון' ^[35] - לימא רבא דאמר כבית שמאי?

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות, ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי: בית שמאי סברי: שואל שלא מדעת - גזלן הוי, וכי חסר - ברשותא דידיה חסר; ובית הלל סברי: שואל שלא מדעת - שואל הוי, וכי חסר - ברשותא דמרה חסר.

אלא הא דאמר רבא ^[36] 'שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי ^[37]' - לימא רבא דאמר כבית שמאי ^[38]?

אלא הכא ^[39] – ^[40] בשבח של גזילה קמיפלגי: בית שמאי סברי: שבח גזילה דנגזל הוי ^[41], ובית הלל סברי: שבח גזילה - דגזלן הוי ^[42],

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: הגוזל את הרחל: גזזה וילדה - משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה.'

דיקא נמי ^[43] דקתני: בית שמאי אומרים 'ילקה בחסר וביתר' ^[44], ובית הלל אומרים 'כשעת הוצאה'!

- שמע מינה.

רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא, ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים ^[45]; מאי טעמא ^[46]? דאמר קרא (ויקרא ה כד) [או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ^[47]; ^[48] וכיון דאיכא עדים ^[49] - מההוא שעתא הוא דאיחייב ליה אשמה ^[50].

אמר ליה רבי אושעיא לרב יהודה: רבי! אתה אומר כן? הכי אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: חלוק היה רבי עקיבא אפילו במקום שיש עדים; מאי טעמא? דאמר קרא 'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו', ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה.

אמר ליה רבי זירא לרבי אבא בר פפא: כי אזלת להתם ^[51] אקיף ^[52] אסולמא דצור ^[53] ועול לגביה דרבי יעקב בר אידי, ובעי מיניה ^[54] אי שמיעא ליה לרבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא או אין הלכה כרבי עקיבא?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא לעולם.

מאי 'לעולם'?

אמר רב אשי: שלא תאמר: הני מילי היכא דליכא עדים, אבל היכא דאיכא עדים – לא; ואי נמי ^[55] דאהדרה לדוכתה ואיתברא ^[56] לאפוקי מדרבי ישמעאל, דאמר 'לא בעינן דעת בעלים' - קא משמע לן ^[57] דבעינן דעת בעלים.

ורבא אמר: הלכה כבית הלל ^[58].

[וכן כתב הרי"ף; והרי רב אשי בתראה, והוא – כרבי יוחנן? אלא רש"י והרי"ף הבינו שרב אשי רק מפרש את רבי יוחנן, ולא סובר כמוהו.]

משנה:

החושב לשלוח יד בפקדון ^[59]: בית שמאי אומרים: חייב ^[60], ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים] אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

הטה את החבית ^[61] ונטל הימנה רביעית ונשברה ^[62] - אינו משלם אלא רביעית ^[63].

הגביהה ^[64] ונטל הימנה רביעית ^[65] ונשברה משלם דמי כולה ^[66].

הערות

^ דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח
^ בתמיה: ומה גילוי דעת יש כאן שאין חפץ שישתמש בהם? מאחר ש'אם הן מותרין' קאמרת 'ישתמש בהן' - דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות - צרורין נמי ישתמש, דדרך כל אדם לצור מעותיו
^ קאמר מתניתין דחייב באחריותן, ואפילו לא נשתמש בהן - דמהשתא הוי שואל עלייהו [ושאול חייב באונס; וכן לוה; אך לוה הוא רק משעת שמתכון להוציא או שהוציא]
^ כל זמן שלא נשתמש - לא הוי שואל; אלא 'אבדו' דוקא חייב, כשומר שכר
^ מה שכר נטל על שמירתם? אלא על שסמך עליהם להחליפן ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו, ושאלה היא זו, שהרי כל הנאה שלו
^ אף על גב דאמינא 'לא הוי שואל מהשתא עד שישתמש' מודינא דשומר שכר הוי
^ לבעלים
^ גזבר שהפקיד מעות הקדש, כסבור שהן שלו
^ שהרי לא ברשות הוציאן, ואינו שלוחו
^ דהוה ליה כנותן רשות, והוה ליה 'שלוחו'
^ שולחני
^ תנא מתניתין דחייב שולחני באחריותן
^ נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני, ונעשה כמו שלוה לו, ואין הוצאה גדולה מזו
^ לאשמועינן רבותא: דאפילו הוציא - לא מעל
^ אם חסרו דמיה: שהוזלה בשוק - ישלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח בה יד, שהיא שעת הגזילה; וכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה; וכגון שהוציאה שאינה בעין, אבל אם ישנה בעין כמות שגזלה - אומר לו "הרי שלך לפניך", כדאמרינן גבי מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, בפרק 'הגוזל' [קמא] (בבא קמא דף צו:)
^ אם שהתה בידו מששלח בה יד ונתייקרה, ואחר כך הוציאה - לוקה ביתר דמיה, לשלם כשעת הוצאה
^ בגמרא מפרש מאי קאמרי
^ כשעת שיתבעו לדין; ובגמרא מפרש טעמא
^ כשגזלה
^ ולבסוף, כשיצתה מן העולם
^ בידים
^ אחר שהוקרה
^ כאן בשעת התביעה
^ דכי אמרינן 'משלם כשעת הגזילה' - היכא דליתה בעין, אבל ישנה בעין - בין שהוקרה בין שהוזלה - חוזרת כמות שהיא
^ הלכך: הואיל ואם תבעה בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה חוזרת בעין - אשתכח
^ אהייא פליגי בית הלל
^ כשהוזלה, דקאמרי בית שמאי ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה, וקאמרי בית הלל 'כשעת הוצאה'
^ היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין
^ כשעת הגזילה; וביתר פליגי: דקאמרי בית שמאי אם הוקרה - ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם, ובית הלל אמרי: כשעת הוצאה מבית הבעלים
^ וקאמרי בית הלל: כשעת הוצאה מן העולם; ודקא קשיא לך 'כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה' - אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא, הכי נמי! אבל הכא - דבהיתרא אתא לידיה, ומשום שליחות יד קמחייבת ליה - בהא פליגי:
^ ומששלח בה יד, אף על פי שלא חסרה - הויא גזילה, וקמה ברשותיה
^ וכשהוזלה
^ ואם היתה בעין אומר לו "הרי שלך לפניך"; עכשיו שהוציאה - משלם כשעת שליחות יד
^ לעיל בשמעתין (דף מא:)
^ דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו'
^ בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.), גבי שולח את בנו אצל חנוני, דפליגי רבנן ורבי יהודה
^ ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת, ואמר דלרבנן - גזלן הוי; ומדאוקי רבא לרבנן בהכי - סבירא ליה לדידיה גזלן הוי, ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן, דהלכתא כרבים
^ אמרה
^ האי 'חסר' ו'יתר' דמתניתין
^ לאו ביוקרא וזולא, אלא במאי דחסרה , דהיינו גיזות, ובמאי שהותירה: כגון אם נתעברה אצלו
^ דבית שמאי סברי: הכל ישלם, כרבי מאיר דברייתא [להלן]
^ ובית הלל - כרבי יהודה: כשעת הוצאה מבית הבעלים
^ דבגיזות וולדות פליגי
^ דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר
^ כמה היתה שוה ביום שגזלה, וראו שגזלה הימנו - דמשלם כשעת הגזילה
^ דרבי עקיבא דאמר 'כשעת התביעה'
^ בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו, והיכא דתבעו והודה - דעל פיו הוא מתחייב - העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו
^ אבל
^ אם יש עדים
^ משעה שראוהו שגְזָלָהּ הוא - אשם לו
^ לארץ ישראל
^ הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה; כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה 'מקיף' הוא
^ ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שרבי יעקב שם
^ מה שמע מרבי יוחנן רבו על כך
^ להכי אשמועינן 'לעולם':
^ לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס
^ אף בזו הלכה כרבי עקיבא דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר -
^ כשעת גזילה; ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה
^ אמר בפני עדים "אטול פקדונו של פלוני לעצמי"
^ באונסים מהיום והלאה: אם נאנס חייב באחריות
^ מלתא באנפי נפשה היא
^ לאחר זמן
^ דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה, דהוי קנייה
^ דהוי קנייה בהגבהתה
^ וחסרון מנטילת רביעית
^ חייב באונסיה

[1] דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח

[2] בתמיה: ומה גילוי דעת יש כאן שאין חפץ שישתמש בהם? מאחר ש'אם הן מותרין' קאמרת 'ישתמש בהן' - דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות - צרורין נמי ישתמש, דדרך כל אדם לצור מעותיו

[3] קאמר מתניתין דחייב באחריותן, ואפילו לא נשתמש בהן - דמהשתא הוי שואל עלייהו [ושאול חייב באונס; וכן לוה; אך לוה הוא רק משעת שמתכון להוציא או שהוציא]

[4] כל זמן שלא נשתמש - לא הוי שואל; אלא 'אבדו' דוקא חייב, כשומר שכר

[5] מה שכר נטל על שמירתם? אלא על שסמך עליהם להחליפן ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו, ושאלה היא זו, שהרי כל הנאה שלו

[6] אף על גב דאמינא 'לא הוי שואל מהשתא עד שישתמש' מודינא דשומר שכר הוי

[7] לבעלים

[8] גזבר שהפקיד מעות הקדש, כסבור שהן שלו

[9] שהרי לא ברשות הוציאן, ואינו שלוחו

[10] דהוה ליה כנותן רשות, והוה ליה 'שלוחו'

[11] שולחני

[12] תנא מתניתין דחייב שולחני באחריותן

[13] נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני, ונעשה כמו שלוה לו, ואין הוצאה גדולה מזו

[14] לאשמועינן רבותא: דאפילו הוציא - לא מעל

[15] אם חסרו דמיה: שהוזלה בשוק - ישלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח בה יד, שהיא שעת הגזילה; וכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה; וכגון שהוציאה שאינה בעין, אבל אם ישנה בעין כמות שגזלה - אומר לו "הרי שלך לפניך", כדאמרינן גבי מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, בפרק 'הגוזל' [קמא] (בבא קמא דף צו:)

[16] אם שהתה בידו מששלח בה יד ונתייקרה, ואחר כך הוציאה - לוקה ביתר דמיה, לשלם כשעת הוצאה

[17] בגמרא מפרש מאי קאמרי

[18] כשעת שיתבעו לדין; ובגמרא מפרש טעמא

[19] כשגזלה

[20] ולבסוף, כשיצתה מן העולם

[21] בידים

[22] אחר שהוקרה

[23] כאן בשעת התביעה

[24] דכי אמרינן 'משלם כשעת הגזילה' - היכא דליתה בעין, אבל ישנה בעין - בין שהוקרה בין שהוזלה - חוזרת כמות שהיא

[25] הלכך: הואיל ואם תבעה בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה חוזרת בעין - אשתכח

[26] אהייא פליגי בית הלל

[27] כשהוזלה, דקאמרי בית שמאי ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה, וקאמרי בית הלל 'כשעת הוצאה'

[28] היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין

[29] כשעת הגזילה; וביתר פליגי: דקאמרי בית שמאי אם הוקרה - ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם, ובית הלל אמרי: כשעת הוצאה מבית הבעלים

[30] וקאמרי בית הלל: כשעת הוצאה מן העולם; ודקא קשיא לך 'כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה' - אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא, הכי נמי! אבל הכא - דבהיתרא אתא לידיה, ומשום שליחות יד קמחייבת ליה - בהא פליגי:

[31] ומששלח בה יד, אף על פי שלא חסרה - הויא גזילה, וקמה ברשותיה

[32] וכשהוזלה

[33] ואם היתה בעין אומר לו "הרי שלך לפניך"; עכשיו שהוציאה - משלם כשעת שליחות יד

[34] לעיל בשמעתין (דף מא:)

[35] דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו'

[36] בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.), גבי שולח את בנו אצל חנוני, דפליגי רבנן ורבי יהודה

[37] ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת, ואמר דלרבנן - גזלן הוי; ומדאוקי רבא לרבנן בהכי - סבירא ליה לדידיה גזלן הוי, ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן, דהלכתא כרבים

[38] אמרה

[39] האי 'חסר' ו'יתר' דמתניתין

[40] לאו ביוקרא וזולא, אלא במאי דחסרה , דהיינו גיזות, ובמאי שהותירה: כגון אם נתעברה אצלו

[41] דבית שמאי סברי: הכל ישלם, כרבי מאיר דברייתא [להלן]

[42] ובית הלל - כרבי יהודה: כשעת הוצאה מבית הבעלים

[43] דבגיזות וולדות פליגי

[44] דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר

[45] כמה היתה שוה ביום שגזלה, וראו שגזלה הימנו - דמשלם כשעת הגזילה

[46] דרבי עקיבא דאמר 'כשעת התביעה'

[47] בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו, והיכא דתבעו והודה - דעל פיו הוא מתחייב - העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו

[48] אבל

[49] אם יש עדים

[50] משעה שראוהו שגְזָלָהּ הוא - אשם לו

[51] לארץ ישראל

[52] הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה; כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה 'מקיף' הוא

[53] ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שרבי יעקב שם

[54] מה שמע מרבי יוחנן רבו על כך

[55] להכי אשמועינן 'לעולם':

[56] לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס

[57] אף בזו הלכה כרבי עקיבא דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר -

[58] כשעת גזילה; ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה

[59] אמר בפני עדים "אטול פקדונו של פלוני לעצמי"

[60] באונסים מהיום והלאה: אם נאנס חייב באחריות

[61] מלתא באנפי נפשה היא

[62] לאחר זמן

[63] דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה, דהוי קנייה

[64] דהוי קנייה בהגבהתה

[65] וחסרון מנטילת רביעית

[66] חייב באונסיה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]