ביאור:בבלי בבא מציעא דף צב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומהלך כעושה מעשה דמי ^[1].

ובחמור כשהיא פורקת:

כשהיא פורקת מהיכן אכלה ^[2]?

אימא: 'עד שתהא פורקת ^[3]'.

תנינא להא! דתנו רבנן: חמור וגמל אוכלים ממשאוי שעל גביהן, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם.

משנה:

אוכל פועל קישות - אפילו בדינר ^[4]; כותבת - ואפילו בדינר.

רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו ^[5]; וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו ^[6].

גמרא:

חכמים היינו תנא קמא!?

איכא בינייהו 'אבל מלמדין' ^[7]: לתנא קמא לית ליה מלמדין, לרבנן אית להו מלמדין.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו ^[8]!

^[9]

ואמר רב אסי: ^[10] אפילו לא בצר אלא אשכול אחד – אוכלו ^[11]!

וצריכא: דאי אשמעינן הך קמייתא - משום דלא איכא למיתב לכליו של בעל הבית, אבל היכא דאיכא למיתב לכליו של בעל הבית - אימא ליתב ברישא והדר ליכול ^[12]!

ואי אשמעינן בהא דאפשר לקיומי לבסוף, אבל היכא דלא אפשר לקיומי לבסוף - אימא לא ^[13]!

- צריכא.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב, דאמר רב: 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא ^[14], וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - בביאת כל אדם הכתוב מדבר ^[15]' ^[16]; ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל בריה.

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, [והערתי:] דלמא בעושין בסעודתם: דעבדו ואכלו!

אמר לי: אפילו הכי: ניחא ליה לאיניש לאוגר אגורי [לשכור שכירים] וניקטפיה לפרדיסיה, ולא ניתו כולי עלמא [אפילו הם עובדים תמורת האוכל ולא יותר] ואכלו ליה.

איבעיא להו: פועל: משלו הוא אוכל ^[17]? או משל שמים הוא אוכל ^[18]?

למאי נפקא מינה?

דאמר: "תנו ^[19] לאשתי ובני": אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - יהבינן להו ^[20]; אלא אי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - לדידיה זכי ליה רחמנא ^[21], לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא ^[22] – מאי?

תא שמע: 'אוכל פועל קישות ואפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר' אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אוגיר בדנקא [ששית זוז] אכיל בזוזא ^[23]?

ואלא מאי? משל שמים הוא אוכל? סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא!?

אלא מאי אית לך למימר? רחמנא זכי ליה? הכא נמי רחמנא זכי ליה!

תא שמע: 'רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יותר על שכרו, וחכמים מתירין'; - מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר [רבי אלעזר חסמא] סבר 'משלו הוא אוכל' ^[24] ומר [’חכמים’] סבר 'משל שמים הוא אוכל' ^[25]?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', והכא ב'כנפשך' (דברים כג כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן) קמיפלגי: מר סבר 'כנפשך': בדבר שמוסר נפשו עליו ^[26], ומר סבר 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת – פטור, אף פועל: אם חסמת – פטור.

תא שמע: נזיר ^[27] שאמר "תנו לאשתי ובני" - אין שומעין לו'; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' אמאי אין שומעין לו?

התם משום '"לך לך" אמרין, "נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב"!' ^[28]. [כלומר: יוצרים מצב שלא כדאי לנזיר לעבוד בכרם.]

תא שמע: פועל שאמר "תנו לאשתי ובני" אין שומעין לו; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אמאי אין שומעין לו?

מאי 'פועל'? נזיר!

והתניא 'נזיר', והתניא 'פועל'!?

מידי גבי הדדי תניין?

תא שמע: 'מנין לפועל שאמר "תנו לאשתי ובני" שאין שומעין לו? שנאמר (דברים כג כה) [כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך] ואל כליך לא תתן; וכי תימא הכי נמי 'נזיר' - אי הכי משום 'אל כליך לא תתן'? משום 'לך לך אמרין נזירא' הוא!?

אין הכי נמי, ואיידי דקתני לה בלשון פועל - קא נסיב לה ^[29] קרא דפועל ^[30].

תא שמע: 'השוכר את הפועל לקצות בתאנים ^[31]

עמוד ב

הרי זה אוכל ופטור מן המעשר ^[32]; "על מנת שאוכל אני ובני ^[33]" או "שיאכל בני בשכרי ^[34]": הוא אוכל ופטור ^[35], ובנו אוכל וחייב ^[36].' ואי אמרת 'משלו הוא אוכל ^[37]' - בנו אמאי חייב ^[38]?

אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח ^[39].

תא שמע: 'השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו ^[40]; ואם לא הודיעם ^[41] - פודה ומאכילן' ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא!

[## מדוע לא? הרי הוא יכול לפדות! והברייתא לא דברה בערלה או בכלאים! אולי: כמו שכל מתנות עניים פטורים מתרומה ומעשר, ואין בו איסור – אף כאן? שאלה: מה הדין של נטע רבעי שהופקר? האם חייב פדיון? מה הדין של פאה או שכחה שהוא נטע רבעי?]

התם - משום דמיחזי כמקח טעות ^[42].

אימא סיפא 'נתפרסו עגוליו ^[43], נתפתחו חביותיו ^[44] - הרי אלו לא יאכלו ^[45]; ואם לא הודיען ^[46] – מְעֲשר ומאכילן', ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! וכי תימא הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות - בשלמא 'נתפרסו עגוליו' - מיחזי כמקח טעות ^[47], אלא 'נתפתחו חביותיו' מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר ^[48]!?

אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור ^[49].

והתניא: 'יין משירד לבור ^[50]' ^[51]!?

כרבי עקיבא, דאמר: משיקפה ^[52], דאמרו ליה: לא הוה ידעינן ^[53].

ונימא להו: "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה ^[54]" ^[55]!

באתרא דההוא גברא דנגיד ^[56] איהו מקפה.

והשתא דתני רב זביד בדבי רבי הושעיא: 'יין - משירד לבור ויקפה, ורבי עקיבא אומר: משישלה בחביות ^[57]' [#ולא קשיא רבי עקיבא על רבי עקיבא,: תרי תנאי אליבא דרבי עקיבא: תנא של הברייתא ורבי הושעיא; או – מציאות שונה: כאן במקפה בבור, כאן במקפה בחביות!] - אפילו תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור: דאמרו ליה "לא הוה ידעינן דמשלי ^[58]"!

ונימא להו "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי"!?

באתרא דההוא דשריק ^[59] - ההוא משלי.

תא שמע: 'קוצץ אדם ^[60] על ידי עצמו ^[61], על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת ^[62]; אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת' קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות ^[63]; אי אמרת בשלמא 'משל שמים הוא אוכל' - משום הכי אינו קוצץ ^[64]; אלא אי אמרת 'משלו הוא אוכל ^[65]' - קטנים נמי נקוץ להו ^[66]!?

הכא במאי עסקינן? - בשאין מעלה להן מזונות ^[67].

אי הכי - גדולים נמי!?

גדולים ידעי וקא מחלי.

והא תנא רבי הושעיא: 'קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו ^[68], ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים; וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים ^[69]' - מאי? לאו אידי ואידי ^[70] במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר [תנא דברייתא] סבר: 'משלו הוא אוכל' ומר ^[71] סבר 'משל שמים הוא אוכל' ^[72]!?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות.

במאי אוקימתא [את הברייתא]? במעלה להן מזונות? אי הכי - קטנים נמי נקוץ להו!?

צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא.

במאי אוקימתא למתניתין? בשאין מעלה להן מזונות ^[73]? -

הערות

^ ואפילו הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל
^ כל משאה פורקין בבת אחת והולכין
^ בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה
^ ואפילו היא שוה דינר
^ לקמן יליף מ'כנפשך' בשכירותו, שמוסר נפשו עליו: לעלות באילן או במקום סכנה
^ שימנעו לשוכרו למלאכתו
^ אומרין לו דרך עצה הוגנת
^ אוכלו לאותו אשכול
^ תנא קמא אית ליה דרב אסי, והכי קאמר: פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד, אפילו היא שוה דינר; ואתא רבי אלעזר למימר: בין שהיא לבדה בין ששכרו להו לחברותיה: אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה; ואתו רבנן בתראי למימר: יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא, אבל שכרו להקישות לבדה - לית להו דרב אסי
^ שכרו לכל היום,
^ מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר
^ דנימא ליה 'הב ברישא והדר אכיל', דאי יהיב - תו לא אכיל, והתורה התירה לאכול
^ אימא: לא זיכתה לו תורה אלא אם כן נתן
^ מגילה טמונה; לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו - היה כותבו ומסתיר מן העין
^ ואפילו אינו שכירו
^ תנא קמא לית ליה דאיסי, דהא 'אוכל פועל' קתני; ורבנן בתראי אית להו דאיסי, והכי קאמר: וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו, דהא לאו שכיר נמי אכיל
^ תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה
^ במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים
^ אכילתי
^ כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה
^ בצדקה
^ וכל זמן דלא מטא לידיה - לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו
^ בתמיה: וכי תוספת מרובה על העיקר
^ והלכך לא יאכל יותר על שכרו, דאין תוספת מרובה על העיקר
^ וזכי ליה רחמנא
^ לעלות בכבש ולעלות באילן, דמוסר נפשו למיתה, והיינו שכיר
^ שאסור בענבים
^ כלומר: קנסא הוא דקנסוהו: שימנע עצמו מלהשכיר לענבים
^ גמרא
^ ולעולם רבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא
^ לייבשן בשדה לעשות קציעות
^ דכיון דעומדות לקצות - לא נגמרה מלאכתן
^ שאינו נשכר לבעל הבית
^ שקצצת לי
^ שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה, שפטורין מן המעשר
^ במעשר, דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו
^ ושכרו הוא, ואפילו הכי - פטריה רחמנא מ'כנפשך', דדרשינן ליה: מה נפשך: אוכל ופטור, אף פועל: אוכל ופטור
^ הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו
^ הואיל ואתני; אבל אכילה דידיה, דאינו בתנאי, אף על גב דבשכר הוא - לא דמיא למקח
^ דבעי חומה, דגמר 'קודש' 'קודש' ממעשר; ובתחילה על מנת כן נשכרו לו
^ לעשות עמו בנטע רבעי
^ ואילמלי הודיען - לא היו נשכרים לו
^ קציעות שדרסן בעיגולין, ונגמרה מלאכתן למעשר, ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן
^ שניטלו מגופותיהם ושכרוֹ לסותמן
^ דנגמרה מלאכתן למעשר: דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, כדתניא (לעיל דף פט.): 'יצא הבודל בתמרים וכו'
^ לקמן פריך גבי חביות: 'מאי אודעינהו בעי'?
^ שכשאומר להן תחילה "השתכרו לי לדרוס בעיגולין": סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן
^ דמשירד לבור הוי יין למעשר
^ שנשפכו לבור, וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו
^ הוי גמרו למעשר
^ והרי ירד
^ משיקפאו החרצנים על פי הבור: כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן
^ דמקפי
^ משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכוֹ מן הבור
^ וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול
^ המושכו מן הבור
^ משנתן בחביות, והוא תוסס, ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה; וקודם שיגופו אותן חביות - שולין אותן רתיחות ומשליכן
^ כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ
^ הסותמו במגופות
^ ליטול מעות ולא יאכל
^ בשביל עצמו
^ וידעי וקא מחלי
^ ושכר פעולתן שלו
^ על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו
^ דתוספת שכר הוא
^ אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה
^ ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה
^ משום חסימה
^ קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין
^ מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]
^ תנא דמתניתין
^ הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן
^ ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ'

[1] ואפילו הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל

[2] כל משאה פורקין בבת אחת והולכין

[3] בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה

[4] ואפילו היא שוה דינר

[5] לקמן יליף מ'כנפשך' בשכירותו, שמוסר נפשו עליו: לעלות באילן או במקום סכנה

[6] שימנעו לשוכרו למלאכתו

[7] אומרין לו דרך עצה הוגנת

[8] אוכלו לאותו אשכול

[9] תנא קמא אית ליה דרב אסי, והכי קאמר: פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד, אפילו היא שוה דינר; ואתא רבי אלעזר למימר: בין שהיא לבדה בין ששכרו להו לחברותיה: אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה; ואתו רבנן בתראי למימר: יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא, אבל שכרו להקישות לבדה - לית להו דרב אסי

[10] שכרו לכל היום,

[11] מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר

[12] דנימא ליה 'הב ברישא והדר אכיל', דאי יהיב - תו לא אכיל, והתורה התירה לאכול

[13] אימא: לא זיכתה לו תורה אלא אם כן נתן

[14] מגילה טמונה; לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו - היה כותבו ומסתיר מן העין

[15] ואפילו אינו שכירו

[16] תנא קמא לית ליה דאיסי, דהא 'אוכל פועל' קתני; ורבנן בתראי אית להו דאיסי, והכי קאמר: וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו, דהא לאו שכיר נמי אכיל

[17] תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה

[18] במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים

[19] אכילתי

[20] כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה

[21] בצדקה

[22] וכל זמן דלא מטא לידיה - לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו

[23] בתמיה: וכי תוספת מרובה על העיקר

[24] והלכך לא יאכל יותר על שכרו, דאין תוספת מרובה על העיקר

[25] וזכי ליה רחמנא

[26] לעלות בכבש ולעלות באילן, דמוסר נפשו למיתה, והיינו שכיר

[27] שאסור בענבים

[28] כלומר: קנסא הוא דקנסוהו: שימנע עצמו מלהשכיר לענבים

[29] גמרא

[30] ולעולם רבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא

[31] לייבשן בשדה לעשות קציעות

[32] דכיון דעומדות לקצות - לא נגמרה מלאכתן

[33] שאינו נשכר לבעל הבית

[34] שקצצת לי

[35] שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה, שפטורין מן המעשר

[36] במעשר, דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו

[37] ושכרו הוא, ואפילו הכי - פטריה רחמנא מ'כנפשך', דדרשינן ליה: מה נפשך: אוכל ופטור, אף פועל: אוכל ופטור

[38] הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו

[39] הואיל ואתני; אבל אכילה דידיה, דאינו בתנאי, אף על גב דבשכר הוא - לא דמיא למקח

[40] דבעי חומה, דגמר 'קודש' 'קודש' ממעשר; ובתחילה על מנת כן נשכרו לו

[41] לעשות עמו בנטע רבעי

[42] ואילמלי הודיען - לא היו נשכרים לו

[43] קציעות שדרסן בעיגולין, ונגמרה מלאכתן למעשר, ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן

[44] שניטלו מגופותיהם ושכרוֹ לסותמן

[45] דנגמרה מלאכתן למעשר: דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, כדתניא (לעיל דף פט.): 'יצא הבודל בתמרים וכו'

[46] לקמן פריך גבי חביות: 'מאי אודעינהו בעי'?

[47] שכשאומר להן תחילה "השתכרו לי לדרוס בעיגולין": סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן

[48] דמשירד לבור הוי יין למעשר

[49] שנשפכו לבור, וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו

[50] הוי גמרו למעשר

[51] והרי ירד

[52] משיקפאו החרצנים על פי הבור: כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן

[53] דמקפי

[54] משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכוֹ מן הבור

[55] וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול

[56] המושכו מן הבור

[57] משנתן בחביות, והוא תוסס, ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה; וקודם שיגופו אותן חביות - שולין אותן רתיחות ומשליכן

[58] כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ

[59] הסותמו במגופות

[60] ליטול מעות ולא יאכל

[61] בשביל עצמו

[62] וידעי וקא מחלי

[63] ושכר פעולתן שלו

[64] על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו

[65] דתוספת שכר הוא

[66] אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה

[67] ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה

[68] משום חסימה

[69] קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין

[70] מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]

[71] תנא דמתניתין

[72] הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן

[73] ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]