ביאור:בבלי בבא מציעא דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הבעלים נותנין [1] עשרים ושש [2];
"עשרים ושנים" - הבעלים נותנין עשרים ושבע;
"בעשרים ושלש" - הבעלים נותנין עשרים ושמונה;
"בעשרים וארבע" - הבעלים נותנין עשרים ותשע;
"עשרים וחמש" - הבעלים נותנין שלשים, לפי שאין מוסיפין חומש על עילוי של זה' [3] - שמע מינה [4] חומשא מלבר [5].
שמע מינה.
כתנאי (ויקרא כז כז) [ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך] ויסף חמישיתו עליו [ואם לא יגאל ונמכר בערכך]: שיהא הוא וחומשו חמשה [6], דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: 'חמישיתו': חומשו של קרן.
איבעיא להו: חומש מעכב [7]? או אינו מעכב? ארבעה בארבעה פריק ואכנפשיה [8] מוסיף חומש [9], אלמא חומש לא מעכב? או דלמא ארבעה בחמשה פריק [10], וחומש מעכב [11]?
אמר רבינא: תא שמע [דמאי פ"א מ"ב]: 'הדמאי [12] - אין לו חומש [13] ואין לו ביעור [14]'; הא קרן יש לו [15]? מאי טעמא [16]? קרן, דמעכב [17] בדאורייתא - איתא בדרבנן [18], חומש, דלא מעכב בדאורייתא - ליתא בדרבנן!
לימא כתנאי: 'נתן את הקרן ולא נתן את החומש: רבי אליעזר אומר: יאכל! רבי יהושע אומר: לא יאכל! אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר בשבת [19], ודברי רבי יהושע בחול.' מדאמר 'נראין דברי רבי אליעזר בשבת [20]' מכלל דפליגי אפילו בחול [21]; מדאמר 'נראין דברי רבי יהושע בחול' - מכלל דפליגי אפילו בשבת! מאי? לאו בהא סברא קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב, ורבי יהושע סבר חומש מעכב!?
אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא חומש לא מעכב [22]; והכא - בחיישינן לפשיעותא קמיפלגי: מר סבר חיישינן לפשיעותא [23] ומר [רבי אליעזר] סבר: לא חיישינן לפשיעותא
אמר רבי יוחנן: הכל מודים בהקדש – שחילל, הואיל וגזברין תובעין אותו [24] בשוק [25].
ובהקדש לא פליגי? והתניא 'נתן את הקרן ולא נתן לו את החומש: רבי אליעזר אומר: חילל! וחכמים אומרים: לא חילל! אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר.' מדאמר 'נראין דברי רבי אליעזר בהקדש' [26] - מכלל דפליג אפילו במעשר; מדקאמר 'נראין דברי חכמים במעשר' - מכלל דאינהו פליגי אפילו בהקדש!
אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רבי יוחנן: הכל מודים בשבת בהקדש – שחילל; חדא: דכתיב (ישעיהו נח יג) [אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי] וקראת לשבת עונג [לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] ועוד: הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק.'
אמר רמי בר חמא: הרי אמרו [27] 'הקדש אינו מתחלל על הקרקע', דרחמנא אמר 'ונתן ... הכסף ... וקם לו' [28] [עיין תוספות ד"ה ונתן הכסף וקם לו] - חומשו מהו שיתחלל על הקרקע? [ועוד שאלה:] תרומה [29] - אינה משתלמת [30] אלא [31] מן החולין, דרחמנא אמר [32] (ויקרא כב יד) [ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו] ונתן לכהן את הקדש [33]: [34] דבר הראוי להיות קדש [35]; חומשה מהו שישתלם שלא מן החולין [36]? [ועוד שאלה:] מעשר אין מתחלל על האסימון, דרחמנא אמר (דברים יד כה) [ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] - לרבות כל דבר שיש עליו צורה; חומשו מהו שיתחלל על האסימון?
אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא; אמר להו: אמר קרא עליו [37] - לרבות חומשו כמותו.
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: הגונב תרומה ולא אכלה [38] משלם תשלומי כפל [39] דמי תרומה [40]; אכלה [41] - משלם שני קרנים [42] וחומש [43]: קרן וחומש מן החולין [44] והקרן [45] דמי תרומה [46],
שמע מינה חומשו כמותו [47]!
- שמע מינה.
אמר רבא:
גבי גזל [48] כתיב (ויקרא ה טז): [ואת אשר חטא מן הקדש ישלם] וחמישיתיו יוסף עליו [ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] [49]; ותנן [50]: [בבא קמא פ"ט מ"ו:] 'נתן לו את הקרן [51] ונשבע לו על החומש [52] - [53] הרי זה מוסיף חומש על חומש [54] עד שיתמעט הקרן [55] [56]פחות משוה פרוטה.';
גבי [57] תרומה [58] כתיב (ויקרא כב יד): איש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו [ונתן לכהן את הקדש] [59], ותנן [תרומות פ"ו מ"א]: 'האוכל תרומה בשוגג - משלם קרן וחומש; אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך [60], אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה - משלם חומשה וחומשא דחומשא' [61];
ואילו גבי [62] מעשר [63] לא מכתב כתיב [64], ולא מיתנא תנא [65] ולא איבעויי איבעיא לן [66]!
גבי הקדש [67] כתיב (ויקרא כז טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך [עליו והיה לו], ותנן [בבא מציעא פ"ד מ"ח]: הפודה את הקדשו - מוסיף חומש [68]; - חומשא תנן, חומשא דחומשא לא תנן!
[69] מאי [70]? גבי תרומה כתיב 'ויסף' גבי קדש נמי הא כתיב ויסף [71]? או דלמא גבי תרומה כתיב 'ויסף';
אי שקלת ליה לוי"ו ד'ויסף', ושדית ליה על 'חמישיתו' - הוה ליה 'חמישיתיו' [72]!, [73] גבי הקדש כתיב (ויקרא כז טו) [ואם המקדיש יגאל את ביתו] ויסף חמישית [כסף ערכך עליו והיה לו] [74]: אף על גב דכי שקלת ליה לוי"ו ד'ויסף' ושדית ליה על 'חמישית' סוף סוף הוה ליה 'חמישיתו' [75].
[76] ותיפוק ליה [77] דהוה ליה הקדש שני, ואמר רבי יהושע בן לוי [78]: 'אהקדש ראשון מוסיף חומש, על הקדש שני אין מוסיף חומש' [79]?
אמר ליה רב פפי לרבינא: הכי אמר רבא: חומש - כתחילת הקדש דמי [80].
מאי הוי עלה?
אמר רב טביומי משמיה דאביי: אמר קרא: (ויקרא כז טו: ואם המקדיש יגאל את ביתו) ויסף חמישית כסף ערכך [עליו והיה לו]: מקיש חומשו לכסף ערכו: מה כסף ערכו - מוסיף חומש, אף כסף חומשו נמי - מוסיף חומש.
גופא אמר רב יהושע בן לוי: על הקדש ראשון מוסיף חומש, ועל הקדש שני אין מוסיף חומש.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהושע בן לוי? אמר קרא (ויקרא כז) ואם המקדיש יגאל את ביתו [ ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו]; המקדיש - ולא המתפיס [81].
תני תנא קמיה דרבי אלעזר: (ויקרא כז כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך [ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך]: [82] מה בהמה טמאה מיוחדת שתחילתה הקדש [83] וכולה לשמים [84] ומועלין בה [85] - אף כל שתחילתה הקדש וכולה לשמים מועלין בה.
אמר ליה רבי אלעזר לתנא: בשלמא כולה לשמים - למעוטי קדשים קלים, כיון דאית להו לבעלים בגוייהו - לית בהו מעילה; אלא תחילת הקדש - למעוטי מאי? תחילת הקדש הוא דאית ביה מעילה, סוף הקדש לית ביה מעילה? דלמא לענין חומש קאמרת [86], וכרבי יהושע בן לוי?
אמר ליה: אִין, הכי קאמינא.
אמר ליה רב אשי לרבינא: בהמה טמאה - בתחילת הקדש איתא
הערות
[עריכה]- ^ על כרחן
- ^ שאי אפשר לתת לזה באחד ועשרים, שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים; ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש אחר, הלכך נותנין כ"א לקרן וחמשה לתוספת חומש; ועל עילויו של זה - שהעלה בדמיו סלע - אין מוסיף חומש, אלא על קרן ששמאה הוא
- ^ והתם (ערכין ד' כז:) פריך: ונימא לגיזבר: אתא גברא בחריקאי: הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי, ואין הקדש נפסד, ולמה נכוף את זה לתת שלשים? וסיום המשנה: אמר אחד "הרי הוא שלי בעשרים ושש" אומר "הגעתיך"
- ^ מדקתני 'חומש על עשרים סלעים חמש סלעים'
- ^ הרי חומש מן החוץ
- ^ היינו חומש מלבר, שהוא רביע של קרן
- ^ אכילה חוץ לחומה עד שיתן החומש
- ^ מאיליו
- ^ אינו בכלל הפדיון: שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא כנגדם
- ^ כך הוא גזירת הכתוב: שהחומש - מן הפדיון הוא
- ^ ואין שוה ארבעה נפדין בפחות מחמשה
- ^ מעשר שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ
- ^ אם פודהו בעליו
- ^ בשנה שלישית; שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן הבית, ולתת למי שהם רוצים, כדכתיב (דברים יד) 'מקצה שלש שנים וגו'
- ^ דכל זמן שלא פדאו - אסור לאוכלו חוץ לחומה
- ^ אין לו חומש ויש לו קרן
- ^ במעשר
- ^ במעשר דמאי דרבנן
- ^ מפני כבוד שבת לא יעכב מלאכול בשביל חומש
- ^ אבל בחול אינו רואה את דבריו
- ^ מכלל דאיהו אפילו בחול אמר יאכל; ובמעשר ודאי קאמר
- ^ שיהא האוכלו לוקה עליו משום 'לא תוכל לאכול בשעריך' (שם יב)
- ^ הא דקאמר רבי יהושע 'לא יאכל' - מדרבנן קאמר: שמא יפשע ויתיאש ולא יתן חומש עוד
- ^ את החומש
- ^ וליכא למיחש לפשיעותא
- ^ הואיל וגזברין תובעין אותו
- ^ במסכת בכורות בפרק בתרא (ד' נא.)
- ^ 'ואם המקדיש יגאל', וגומר 'ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו'
- ^ זר האוכלה בשוגג
- ^ אינה משתלמת מעות
- ^ פירות
- ^ שהתשלומין נעשין תרומה, כדכתיב בו
- ^ 'את הקודש': מה שהוא נותן לו - נעשה קודש
- ^ אלמא
- ^ מידי דחזי להכי בעינן
- ^ מעות או בגדים שוה כסף
- ^ בכולהו חומשין כתיב 'יוסף עליו' (ויקרא כז יט; כב,יד; כז,לא)
- ^ דהיא חוזרת בעין
- ^ של קנס גניבה במעות
- ^ כמה שהיא שוה לימכר בשוק; ודמיה פחותין מדמי חולין: שאינה ראויה אלא לכהנים, ואינה ראויה בימי טומאתו, ואם מטמאה - אסורה באכילה; לפיכך דמיה מועטים, והיינו דקאמר 'דמי תרומה'
- ^ בשוגג, דלא ידע שהיא תרומה
- ^ אחד לקרן ואחד לכפל
- ^ בשביל אכילתה
- ^ פירות מתוקנין
- ^ השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה
- ^ משלם נמי דמי תרומה; כלומר: מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק
- ^ דמשתלם פירות ולא מעות
- ^ גבי אשם גזילות, אם גזל וכפר ונשבע לשקר
- ^ 'חמישיתיו': חמישיות הרבה
- ^ נמי זימנין דאיכא טובא
- ^ לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש
- ^ שחזר וכפר את החומש, ואמר "נתתיו לך", ונשבע והודה הרי זה מוסיף חומש על חומש שכפר
- ^ וכן אם חזר ונתן לו חומש ראשון שנשבע עליו, וחזר וכפר ונשבע על חומש שני והודה -
- ^ מוסיף חומש על חומש שני, וכן לעולם,
- ^ חומש שהוא מחוייב כבר וחוזר וכופרו קרוי קרן
- ^ עד שתהא כפירת שבועתו ב
- ^ אוכל
- ^ בשוגג
- ^ כתיב 'חמישיתו', דלא משמע אלא חד חומש
- ^ שמן של תרומה, דסיכה – כשתייה, ושתייה – כאכילה, דאמרינן בפרק בתרא [דיומא] (דף עו.) 'שתייה – כאכילה, מ'ואכלת לפני ה' וגו'; וכתיב ביה 'תירושך', וסיכה – כשתייה, דכתיב 'ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'; אבל אם ביערה על ידי דבר אחר - אינו משלם חומש, ד'איש כי יאכל קדש': כתיב פרט למזיק את התרומה על ידי דבר שאינה אכילה
- ^ ואפילו הכי תנן בה חומשא דחומשא, כגון אם נתן קרן וחומש מן החולין כמשפטו, ונעשו התשלומין תרומה, וחזר ואכל אותו חומש - משלם אותו וחומשו
- ^ פדיון
- ^ מעשר שני, דכתיב ביה נמי 'וחמישיתו יוסף עליו'
- ^ משמעות דחמישיות הרבה
- ^ חומשא דחומשא, כגון אם חזר וחילל את החומש הראשון
- ^ אם מוסיף חומש על חומש אם לא, דפשיטא לן דלא מוסיף, דלא אשכחן ביה רמז בקרא, כדאשכחן בתרומה רמז פורתא, כדבעינן למימר קמן דבתרומה כתיב 'ויסף חמישיתו' ולא כתיב 'יסף', כדגבי מעשר; ולשון 'ויסף' משמע שתי תוספות: יוסיף וחוזר ויוסיף, אבל יסף - חדא משמע
- ^ הפודה את הקדשו
- ^ ה"ג ותנן הפודה את הקדשו מוסיף חומש. ובמתניתין דפירקין, הוא ולא גרסינן 'הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה כו', דההיא - במעילה קא מיירי, וגבי מעילה לא כתיב 'ויסף' אלא 'יסף', ולא כתיב 'חמישית' אלא 'חמישיתו': (ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וגו' [ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם--ונסלח לו]
- ^ אם חזר וחילל את החומש -
- ^ מהו שיוסיף חומש
- ^ מי אמרינן: האי דגבי תרומה אף על גב דלא כתיב 'חמישיתיו' תנן בה חומשא דחומשא, משום דכתיב 'ויסף', דמשמע שתי תוספות? אי טעמא משום משמעותא הוא, הכא נמי כתיב 'ויסף' וחייב להוסיף
- ^ או דלמא טעמא דתרומה - לאו משום משמעותא הוא, אלא משום דקיימא לן 'גורעין ומוסיפין ודורשין'; הלכך 'ויסף', דגבי תרומה - כי שקלת לה ו' ד'ויסף', ותיקרי ביה 'יסף חמישיתו' ושדית ליה בסוף 'חמישיתיו' אתקרי 'חמישיתיו' בשני ווין, ונשתמע 'חמישיות הרבה'
- ^ אבל הכא
- ^ דלא כתיב אלא 'חמישית'
- ^ ואם תאמר נישדייה באמצע תיבה, ונקרי 'חמישיות כסף ערכך' - לא אשכחן גורעין ומוסיפין להפסיק את התיבה, אלא או בראשה או בסופה, כדאמרינן בסדר יומא (דף מח.) 'ולקח מדם הפר' - דם מהפר - יקבלנו
- ^ מאי קמבעיא ליה לרבא?
- ^ דאם חזר וחילל את החומש הראשון אין מוסיף חומש
- ^ ויליף לה מקרא בשמעתא
- ^ אפילו חזר וחילל קרן עצמו שהתפיס תחת הראשון - אין מוסיף חומש
- ^ שהרי מאיליו ניתוסף, ולא נתפס תחת הראשון; הלכך: בעיין מטעם דהקדש שני - לא תיפשוט ליה; משום הכי מספקא ליה!
- ^ המתפיס זה תחת הראשון: שהשני נתפס בקדושה של אחר, ולא מחמת עצמה באה לו
- ^ הוה ליה למכתב 'ואם בהמה טמאה כו'; 'ואם בבהמה' מאי היא? אלא הכי קאמר: בהקדשות שהן כבהמה טמאה קאמר לך קרא 'ויסף חמישיתו'
- ^ ולקמיה פריך: מי לא משכחת לה נמי שתהא הקדש שני? יתפיסנה לבדק הבית תחת בדק הבית אחר!?
- ^ שאין לבעלים בה כלום, דסתם הקדש בהמה טמאה - לבדק הבית היא
- ^ השתא קסלקא דעתא דמעילה ממש קאמר, ולא אפשר ליה לאוקומא הכי: חדא דקרא לא במעילה משתעי, ועוד: דאפילו לית גבה כל הני - שייכא מעילה לענין הקדש
- ^ הך 'מעילה' - לאו מעילה ממש קאמר, ולא בנהנה מן ההקדש, אלא בחומש קאמר, ובבא לפדות הקדש קאמר, וקרי לחומש 'מעילה' משום דבמעילה נמי שייך חומש, ולמעוטי הקדש שני אתא